בין אם אתם גיימרים כבדים או לא, הדרך היחידה שבה לא שמעתם על הכותר החדש של Total War היא אם חייתם מתחת לסלע. צבאות עצומים המיישבים סכסוכים על ידי הנפה של הנשק הזמין באותה תקופה , הסדרה מביאה לנו קטעים מההסטוריה החל מהמלחמות של רומא ועד מסע הכיבוש של נפוליאון וכל מה שבניהם. עכשיו הגיע הזמן להעלות הילוך לפנטזיה ולבקר באחד מעולמות הפנטזיה האהובים ביותר עלי באופן אישי: Warhammer. עם היסטוריה עשירה, פלגים שונים ובפעם הראשונה בסידרת Total War, אווירה לא ראליסטית, Creative Assembly בהחלט לקחו על עצמם הרבה.
על פני השטח, לא השתנו הרבה דברים בין Warhammer והמשחקים הקודמים בסדרה: אתם מנהלים אימפרייה במשחק המבוסס על תורות יחד עם קרבות בזמן אמת. בזמן שאתם לא נלחמים, אתם תנהלו את הצבאות שלכם, תגייסו יחידות, תבנו מבנים ותשתיות ותבצעו מחקרים. אתם תנהגו בדיפלומטיה יחד עם פלגים שונים ואף תרגלו אחרי היריב פה ושם. הגיבורים והמנהיגים שלכם הם עדיין עמוד השדרה של הצבא שלכם, בעוד הם רוכשים נסיון ולומדים מיומנויות חדשות. עד כה כל זה נראה כמו כל משחקי Total War, הלא כך? ובכן דברים הולכים להפוך להיות הרבה יותר מעניינים.
Total War: Warhammer יצא עם 4 גזעים שונים ועוד גזע חמישי אשר מגיע בחבילת הרחבה/ הזמנה מראש של המשחק. הגזעים ה"בסיסיים" הם האורקים, האימפרייה, הגמדים, הרוזנים הערפדים והגזע בחבילת ההרחבה הם כוחות הכאוס. אם אתם יודעים מעט על העולם של Warhammer, אז אתם הייתם אמורים להרים גבה עד כה – כל אחד מהפלגים הוא שונה מאוד אחד מן השני, אין שום סיכוי שתשחקו אותם באופן דומה – זה לא כמו במשחקי Total War הקודמים בהם שינוי של היחידות המיוחדות ושינוי התצורה של הפלג מגדירים את השונות בין אחד לשני. הפלגים השונים של Warhammer הם שונים באופן גורף אחד מהשני – כל יחידה היא שונה, משאבים שונים, טקטיקות שונות ואף דרכים שונות בבחירה של כל פלג ופלג כשדברים הופכים להיות בעייתים עבורם.
קחו לדוגמה את הרוזנים העפדים, הגזע שנכון לעכשיו יש לי הכי הרבה שעות משחק בו. אין להם יחידות טווח בכלל, מה שמקנה לשאר הגזעים יתרון עליהם – אני לא באמת יכול לקרוא לזה הבדל חזותי. בנוסף לזה, כשחייל אל-מת נשבר הוא לא בורח – הוא פשוט מאבד את הרצון שלו לחיות והוא מתפורר לאבק. כמובן שהם מפצים על כך בדרכים אחרות, כמו היכולת לגייס כוחות כמעט בכל מקום בעולם על ידי הקמת שלדים, זומבים וחיילים לשעבר ללא כל מאמץ. זה גם בדרך כלל יותר זול מלאמן אותם בעיר עצמה. כמובן שיש להם גם את היכולת לשבור את רצונם של חיילי האויב על ידי שימוש בסיוטים (Nightmare), לאלו שלא יודעים אלא סוג של סוסי רפאים.
כמובן שבמשחק הזה יש גם "קסם", אשר גורם לאויב לדמם מכל הפתחים. הערפדים נוטים להיות מאוד טובים בקסמים כאלו. אם להיות אתכם כן, הדבר קצת מרגיש חזק מידי, אך אני ניצחתי צבא שגודלו פי שניים משלי על ידי מהלכים חכמים, שימוש בעטלפים שלי נכון ויצירת זומבים מאחורי האויבים בכדי לאגף אותם בזמן הנכון. לשחק את הרוזנים הערפדים מרגיש באמת הכי "פנטזיה Total War" ממה שהמשחק יכול להציע והמכניקה החדשה של "Vampiric Corruption" אשר מרגישה מאוד דומה לנצחונות ההשפעה מהכותרים הקודמים.
בעוד שהערפדים היו הפתעה טובה עם טקטיקות חכמות ושימוש חכם ביחידות, האורקים של Total War הם בדיוק מה שציפיתי שהם יהיו. אפילו היועץ של המשחק מסכם אותם כ"גזע בהמי של פראים אשר נועדו למטרה יחידה – לחימה". האורקים הם בהחלט הגזע השני האהוב עליי בגלל איך שהם בנויים להיות באופן תמידי במלחמה עם כולם. לאורקים יש מד מיוחד בשביל החיילים שלהם, אשר נקרא "Fightiness" (לחימתי). בגדול, אורקים אשר נלחמים הם אורקים שמחים בעוד שאורקים שלא נלחמים באוייב נלחמים בינם לבין עצמם. כך שחשוב שתשאירו את הלחימתיות שלכם ברמה גבוהה בכדי להשאיר את הצבא שלכם ממושמע ולמנוע ממנו להתדרדר לבלאגן אחד גדול של חלקי גוף מעופפים.
האורקים חייבים לבזוז ולשדוד בכדי לתמוך בצבא שלהם – הם לא יכולים לסחור, עץ היכולות שלהם מורכב בעיקר מדרכים שונות לבתר את אויביהם בצורה יותר טובה ובתחילת המשחק לא קל לאורקים. אני גיליתי כי זה פלג אשר מאוד מספק לשחק אותו. בעוד גזעים אחרים נוהגים בדיפלומטיה, עורמה ואסטרטגיה, אורקים עוסקים בלבתר. גזעים אחרים נלחמים בעבור שליטה, עליונות, הקיסר והמדינה בעוד שהאורקים, כן, ניחשתם נכון, נלחמים בגלל שיש להם כלי משחית ביד. יש להם את כל הדברים הנחוצים לפלג יציב- יש להם יחידות טווח, פרשים, חיות ומספר גובלינים רעים עם קסם אשר מוסיפים כוח מפתיע וגם פה מרגישים קצת חזקים מידי. למרות הכל הגזע האורקי הוא כיפי מאוד אם כל מה שאתם רוצים זה לבתר גופות לאורך כל הארץ.
גמדים בTotal War הם מה שהיה קורה אם הייתם נותנים לליגיון של אנשים מבוגרים ונרגנים רובים. אין ספק כי הם בין הלוחמים מטווח רחוק הטובים במשחק. הגמדים מפצים על חוסר בקסם על ידי היכולת לירות מרחוק בכל מה שמתקרב אליהם. יצירת פצצות, אקדחים, תותחים וכמובן העוז הגמדי המפורסם אשר יאפשר להם להמשיך להילחם גם אחרי שרוב הצבאות כבר היו חלושים ובקושי היו יכולים להרים את הנשק שלהם ולהמשיך להילחם. גמדים הם צבא מגונן, עם הקשיחות של קיר לבנים בעודו צועד אל האויב, ממטיר מטח אחר מטח של כדורים.
הגמדים הממורמרים הללו צריכים ספר ממורמר גדול – ספר הטינות. כן, באמת. בכדי לשמור על האספסוף שלכם בסדר, אתם צריכים לוודא כי שום טינה לא עוברת ללא מענה – בעוד פלגים אחרים מקבלים משימות ומשימות צד, הגמדים פשוט ממש מתרגזים מדברים. התפקיד שלכם בתור המלך הרם לשמור על הנתינים שלכם שמחים. אפילו אם זה אומר להצעיד את הצבא שלכם לאמצע שום מקום בכדי להרוג מספר אורקים אשר העליבו את הסבא רבא רבא רבא שלך אי שם בעידן שבו מקלות חדים היו האופנה האחרונה וכולם השתמשו בהם. זאת הפעם הראשונה במשחק של Total War שבו הייתי בטוח שהאימפריה שלי תפורר בגלל עוגה שנגנבה לפני כמה מאות שנים.
והאחרונים החביבים הם האימפריה. אני הייתי שמח אם היה לי משהו מגניב ומרגש לדבר עליו. אולי ספר גדול של בדיחות, אבל לא. האימפריה היא האיחוד של בני האנוש, אתם נכנסים לנעליו של קיסר צעיר המנסה לבסס את השלטון שלו כנגד אויבים רבים בין אם הם בתוך הממלכה או מחוצה לה. בעוד אתם לא מצליחים להוכיח את עצמכם בשדה הקרב או בין מסדרונות הארמון, לשחק את האימפריה ירגיש קצת כמו לשחק במשחקי הכס בעודכם מנסים להתאזן בין הרצונות של כולם והרווחה שלכם בעודכם ממנים שרים אשר אתם מקווים שלא ידקרו אתכם בגב.
לשחק את האימפריה מרגיש כמו תבנית של אנשים עם צבא מאוזן שיכול לעשות כל דבר. כמעריץ גדול של Warhammer זה ממש לא מפתיע אותי – בני האדם תמיד היו הפלג הפחות אהוב עליי כששיחקתי את המשחק השולחני של Warhammer לפני 15 שנה – אבל קיבלנו את מה ששילמנו עליו. צבא מאוזן ללא הפתעות שיכול לעמוד מול כל אתגר והוא כנראה גם הפלג שיהיה לכם הכי קל להתחיל איתו למי שלא מכיר את הסיפור של העולם. אני רק קיוותי שתהיה להם יותר אישיות, מאחר והם מרגישים לי קצת יבשים.
אי שם שביקרתי את Attila, הכותר הקודם בסדרת Total War, ציינתי שם כיצב המכניקה של המצורים השתפרה מאוד מהכותרים האחרים אך הם עדיין לא היו חזקים מספיק בשביל שיהיו שווים את זה. לאחר כל הזמן הזה, בWarhammer, אני יכול לומר בלי שום ספק כי "מכניקת המצור עובדת נהדר". בשילוב של מאפיינים ממשחקים קודמים של הסדרה, הקמת מצורים בWarhammer אפילו כיפית. זה מתחיל עם אותן האופציות שהיו בAttila: , אתם יכולים לחנות מחוץ למחנות של אויבים ולתת להם להתבשל במיץ של עצמם, או שאתם תמיד יכולים להסתער על השערים של המחנה. בכדי להסתער על השערים של המחנה אתם תצטרכו כלי מצור – אשר תוכלו ליצור אותם במקום בעוד אתם יושבים מחוץ לחומות האויב ולחשוב על הדברים הנוראים שאתם הולכים לעשות לכל האנשים שבפנים ברגע שתסיימו את הקרב. ברגע שאתם סוף סוף מתכוונים להסתער על השערים וכלי המצור כבר מחולקים בין היחידות שלכם – כל מה שאתם צריכים לעשות זה לדחוף את מגדל המצור אל כיוון החומות, או פשוט לפוצץ את השערים והנה – החיילים שלכם עוברים בשערי האויב, או הולמים על השערים או מתים מהסתערות של סוסים כי לא ניקיתם את הדרך כמו שצריך. זה פשוט עובד, כמו שצריך, בלי שום עצבים.
מאחר וזה משחק למחשב, יש לי מספר דברים לומר בנוגע לגרפיקה ולזרימה של המשחק. בעוד שיחקתי על GTX960 (אשר נמצא הרבה מעל הדרישות של המשחק) הייתה לי חוויה זורמת ונעימה עם כל הנתונים במקסימום. 60FPS יציב בכל זמן משחק נתון גם כאשר היו מאות של יצורים על המסך אשר הולמים אחד בשני עם גרזנים, חרבות וחניתות. שני הצבאות נראו מדהימים ביופיים, עם הבדלים נכבדים בין שלל החיילים. נכון, אולי לא כל גובלין שונה מהאחר, אך הם שונים מספיק בכדי שנוכל להבדיל בניהם ולהימנע משכפל-את-החייל-הזה -120-פעם. שדות הקרב עצמם מרונדרים להפליא, עם יערות מדהימים, גבעות עשירות וערים יפיפיות. זה כמובן התמונה של ה"לפני" מאחר והתמונה של ה"אחרי" היא לרוב של יצורים מתים.
Total War: Warhammer הוא משחק עצום אשר הדרך הטובה ביותר לחוות אותו היא לשחק אותו. לאחר 40 שעות של משחק, אני ממשיך לגלות דברים חדשים לנצל וטקטיקות חדשות לחקור – וכל זה בעוד אני מתמקד בגזע אחד. זהו לא משחק קל, עם קושי דומה לקודמו בסדרה, Attila, אך הוא הוגן. ברגע שתפסידו מספר פעמים אתם תתחילו להבין איך הוא עובד. ברגע שעברתם את עקומת הלמידה החדה, המשחק מאוד מספק בעוד אתם מתחמנים, כובשים והורסים עמים שלמים מבלי לאבד יחידה אחת.
