Hyrule Warriors: Age of Imprisonment מציע משחקיות מוסו חלקה ומשופרת על Switch 2, עם קרבות מגניבים ועתירי קומבואים, אך סובל מסיפור צפוי ואיטי ללא טוויסטים. הרוסטר טעון שיפור בלשון המעטה והכל חזרתי, חזרתי מדי. כך הלך לאיבוד הפוטנציאל הגדול של לור TOTK וזלדה כגיבורה.
כשנינטנדו הכריזה על Hyrule Warriors: Age of Imprisonment באפריל 2025, ההייפ שלי היה גבוה ממש. אחרי ההצלחה (לפחות בעיניי) של Age of Calamity, חיכיתי לראות מה יעשו עם הספין-אוף של The Legend of Zelda: Tears of the Kingdom וכיצד ינצלו את הכוח של הקונסולה החדשה. לצערי, ההייפ שהיה באיי השמיים צנח די מהר למעמקים.
מה הסיפור שלכם?
אם שיחקתם ב-Tears of the Kingdom, אתם כבר יודעים פחות או יותר מה הלך במלחמה שהקדימה את המשחק. הנסיכה זלדה מוצאת את עצמה בעבר הרחוק של היירול, שם היא חוברת למלך ראורו (Rauru) ולמלכה סוניה (Sonia), מייסדי היירול, במלחמה נגד מלך השדים גנונדורף (Ganondorf). עלילת המשחק בעצם מפרטת את מה שראינו בהבלחי זיכרון ב-TOTK, ומקשרת בין הנקודות.
בשונה מ-Age of Calamity שם קיבלנו פיצול של ציר הזמן כפי שהכרנו אותו, כאן אנחנו רק מקבלים את הסיפור המלא של מה שקרה. זה עדיין מעניין וכיפי להעמיק בלור, אך זה מעט אכזב אותי שזה כל מה שיש לעלילה להציע הפעם. חשבתי שגם פה יהיה איזה טוויסט מגניב שידרבן אותי להמשיך, אבל לצערי לא מצאתי כזה.
הקצב הרגיש לי מעט איטי ממה שאני מצפה ממשחק סטייל מוסו. הפרקים הראשונים הם סתם אימונים תוך כדי שיעור היסטוריה, ועד שהאקשן ממש מתחיל הרגשתי חוסר חשק להתקדם, תחושה שרק התחזקה ככל שהבנתי שיהיו פה אפס הפתעות, אפס טוויסטים, ובעיקר הליכה קבועה ודי מונוטונית לעבר סיום שכבר ידעתי שיגיע.
מעט דמויות שכיף לשחק
הרוסטר של Age of Imprisonment מציע לנו 19 דמויות שחיקות, מספר דומה למה שהיה במשחק הקודם. חלק מהדמויות מוצלחות ממש, כמו קונסטרקט האביר (מבנה דמוי לינק שיכול להחליף סגנונות משחק בהתאם לנשק שהוא נושא, כמו ובכן, לינק), הקורוק המשעשע קאלאמו (Calamo) וכמובן זלדה, ראורו ושאר הדמויות הראשיות כמו ארדי (Ardi) וראפיקה (Raphica).
מצד שני, מעל חצי מהדמויות החדשות הן דמויות סתמיות למדי שלא מעניין בכלל לשחק איתן ואף אין להן איזשהו אימפקט ישיר על העלילה. לעומת המשחק הקודם שם כל דמות הייתה ייחודית ועם זיקה די חזקה ל-Breath of The Wild, כאן הזיקה להרבה מהדמויות החדשות אפילו לא קיימת ברמז. אציין שהזיקה ל-TOTK היא לאו דווקא מה שהרס, כיוון שהם כן הביאו מעט דמויות מעניינות שלא הוזכרו, אך השאר הרגישו קצת כמו קופי-פייסט מוחלש לדמויות הראשיות.
זו נקודה שממש חבל לי שהם פספסו, כי כל הכיף במשחקים בסגנון הזה הוא להחליף לדמויות חדשות ומגניבות ולנסות קומבואים חדשים, אך פה פשוט לא היה לי מנוס אלא לחזור כל הזמן לדמויות היותר מעניינות.
מוסו שעובד נהדר
המשחקיות של Age of Imprisonment היא משחק מוסו לחלוטין, שזה לא דבר רע בהכרח, ובייחוד כאשר מביאים בחשבון את הביצועים של הסוויץ' 2. בשונה מהמשחק הקודם שהיו לו פריים-דרופים מטורפים ברגע שהיו הרבה אויבים ואפקטים על המסך, כאן המשחק רץ חלק, יציב ונראה חד ויפה. מה שאולי יכל לשפר את זה אף יותר זה לקחת את זה לשלב הבא ולהוסיף קצת פיזיקה מתקדמת, סביבות הרס וכדומה ובאמת לנצל את הכוח שיש לקונסולה להציע.
אבל נחזור רגע למשחקיות. רוב הזמן אתם תוקפים בעזרת קומבואים פשוטים מאות אויבים טיפשים שפחות או יותר עומדים ומחכים למוות, כובשים מעוזים, ונלחמים במפלצות חזקות יותר. ברוב הזמן זה לא מאתגר כמעט בכלל, בייחוד כשיש דברים כמו קאונטרים שקל לבצע למתקפות החזקות של האויבים ואת המתקפות המשולבות, Sync Strikes, שפשוט יכולות לקצור את פס החיים של מי שמולכם.
מדובר במכניקה חדשה לסדרת היירול ווריורז שבה שתי דמויות מבצעות יחד מתקפה משולבת וחזקה. השילובים מגניבים, בעיקר בזכות הקטעים הסינמטיים שמתלווים אליהם, וכדי באמת לעשות נזק משמעותי למפלצת חזקה כדאי יהיה מאוד להשתמש בזה, כמה שיותר. בנוסף, תוכלו להשתמש במכשירי זונאי במהלך הקרב ואף ליצור בעזרתם אפקטים כמו סופת אז (שילוב של אש ורוח).
לשם כך תוכלו להגדיר את המכשירים בתפריט הגישה המהירה, או לפתוח את התפריט המורחב האמצע הקרב (שזה דווקא לא כזה נורא כמו שחושבים) ולבחור במכשיר on the go. מצאתי שזה לא הורס את הקצב, ומאפשר גמישות גם אם ההגדרות הראשוניות שלכם במשימה לא היו מותאמות ב-100% לאויבים מולם תתמודדו.
מה, שוב?
אין ספק שאבן הנגף של משחקי מוסו היא החזרתיות. משימות הצד הן הדוגמה המושלמת למילוי זמן משחק ריק. יש פה עשרות משימות שכולן עושות את אותו הדבר בדיוק – אתם הולכים לאיזה מקום, מחסלים אויבים, מקבלים משאבים. אם יש שם משהו עלילתי זה ממש בקטנה ולא מורגש, אין המון גיוון ו-וריאציה, ואם אתם סבבה עם החרב רמה 1 שלכם ועם הקומבואים הבסיסיים אין סיבה אמיתית לעשות אותן.
אם בכל זאת החלטתם לשדרג את עצמכם, תצטרכו לעשות את משימות הצד על מנת לאסוף הרבה סוגי משאבים, וכל דמות או שדרוג ידרשו משאבים שונים. הרבה פעמים זה לא מרגיש מתגמל אלא יותר כמו עבודה; אפילו לפתוח דמויות חדשות דורש מכם לעשות "אתגרי גיוס" שהם בדיוק אותו דבר כמו כל משימה אחרת, רק עם דרישות ספציפיות (וממש לא קשות).
זה לא שהמשימות הראשיות מציגות הרבה יותר גיוון, אך לפחות יש בהן את האלמנט העלילתי שמקדם אותן והן גם ארוכות יותר מהמשימות האחרות שלרוב לוקחות דקות ספורות. בעיניי אם היו נותנים יותר תוכן ואתגרים (וכפועל יוצא, מתגמלים בצורה משמעותית יותר) במשימות הצד, הן היו מרגישות כמו משהו שכדאי ממש לעשות.
איפה הפוטנציאל הלך לאיבוד
הנקודה הכי מתסכלת ב-Age of Imprisonment היא שהיה כאן פוטנציאל אמיתי לעשות משהו מיוחד. הסיפור, גם אם הוא מוכר לנו כבר, מרתק, זלדה כדמות ראשית זו הזדמנות נדירה שעד עכשיו הייתה רק ב-The Legend of Zelda: Echoes of Wisdom (שהיה משחק מוצלח ביותר), והקונסולה החדשה מאפשרת שימוש בכלים חדשים.
במקום לנצל את זה, קיבלנו משחק מוסו גנרי לחלוטין עם תמה של זלדה. איפה האלמנטים של חקירה שהפכו את Breath of the Wild ו-Tears of the Kingdom למשחקים מיוחדים? איפה החירות? איפה התחושה של הרפתקאות פתוחות? הכל נעלם, מוחלף במסדרונות ליניאריים של אויבים שמחכים למוות, וממש בקלות. כמו כן, אין דמויות סודיות לפתוח, אפילו לא אחת. למה גנונדורף לא חלק מהרוסטר, לפחות כדמות נסתרת? זה נראה שהמשחק פשוט לא מנסה אפילו להפתיע או לתגמל על ההשקעה.
Hyrule Warriors: Age of Imprisonment אכזב אותי ברמה האישית, כמי שממש ציפה לכותר הזה. כפי שציינתי, ממש לא מדובר באסון מוחלט, אלא יותר בפוטנציאל גדול שלא נוצל עד תום. כל כך רציתי לאהוב את המשחק הזה, ובחלקים ממנו באמת התאהבתי, אבל לצערי אחרי כ-20 שעות של אותם קרבות, אותן משימות, ובגדול, אותה חוויה, התחושה שלי מאוד לא שלמה עם המשחק.
מפתחת: KOEI TECMO, AAA Games Studio
מפיצה: Nintendo
תאריך יציאה: 6 בנובמבר, 2025
עותק הביקורת של Hyrule Warriors: Age of Imprisonment סופק על ידי נינטנדו ישראל.
