גרפיקת צבעי המים ופס הקול החלומי גונבים את אור הזרקורים, אבל Gris הוא יותר מאשר משחק יפה.
אין צורך לומר לנו ש-Gris יפהפה – הסגנון האומנותי של המשחק היה במרכז של כל הקמפיין השיווקי שלו. אולם, זה נכון; Gris בהחלט נראה ונשמע מדהים, ובאמת שהיה קשה שלא לשמור תצלומי מסך אחד אחרי השני, כל אחד מהם יצירת אומנות.
אם תתבוננו מעבר לנופים עוצרי הנשימה שנראו כאילו נצבעו בצבעי הרוח הקסומים, אם תאזינו מעבר לצלילי המוסיקה המכשפים האלה, תמצאו פלאטפורמר מרגיע עם אלמנטים של אבל, אובדן וטראומה.
שחור זה לא הצבע שלי
אנחנו אומרים "אלמנטים", כי ל-Gris אין באמת עלילה. אמת – המשחק בבירור מדבר על התמודדות עם מקרה טראומטי, על איסוף השברים הפנימיים ובנייה מחודשת של ה-אני שלנו, אבל בלי סיפור אמיתי. המשחק לא מגלה לנו מה הארוע, או איך הדמות שלנו "מחלימה". מה שכן – אנחנו מקבלים סדרה של שלבים מהממים שלוקחים את השימוש בצבע ומוסיקה לשלב הבא. ולזה שאחריו, זה בכל זאת פלאטפורמר. התכנון מדוייק, כך שגם היעדר צבע וליווי מוסיקלי מצליח להעביר את התחושות והמצב הרגשי של הדמות שלנו.
כאמור, הסיפור של Gris הוא לא הנקודה החזקה, אבל זה נראה כאילו אין למשחק עניין לספר סיפור בכלל. המשחק מתמקד יותר בלהעיר רגשות ולהציג את הקונספט המוכר של "חמשת שלבי האבל" באופן יפה, עדין ונוגע ללב אשר טווה דרך חדשה להבנתו – ועושה את זה טוב.
זה קשה לבסס סיפור רחב יריעה הנשען על עקרונות כה מעורפלים, היות וכל כך קל לפספס או להתעלם מכך. אולם המפתחים, Nomada Studio, בחרו לספר את הסיפור דרך הנראה והנשמע, ואת אלה קשה מאוד לפספס.
50 גוונים של יגון
Gris משמעותה "אפור" בשפה הספרדית, אך המשחק הוא הכל פרט לאפור. יש בו משהו מהפנט שסוחט מכם רגשות לאורכו ולרוחבו. כל פריים זועק שתדפיסו אותו בבית הדפוס הקרוב לביתכם ותתלו על הקיר, עוד יצירת מופת שתוכלו להעריך באופן יומיומי. לו כסף היה גדל על עצים…
אנחנו לא מבקרי אומנות, אז לא נוכל באמת להעיר או להאיר על הסגנון או על הטכניקה, אבל בסופו של יום – אנחנו פשוט אוהבים את מה שיצרו פה. לא בכל ביקורת אנחנו נאלצים לסנן ממאגר של יותר מ-100 תמונות כמו שקרה כאן. בתקווה, מה שבחרנו יספיק כדי להבהיר לכם עד כמה המשחק נראה טוב.
תמונה שווה 1000 מילים, אבל היא הייתה מועברת ביתר שאת ועוצמה בליווי פס הקול המתאים, שזו חוויה שלא נוכל להעביר לכם בכתבה. להקת ברליניסט (Berlinist) מספקים תכליל פנטסטי ומרגש שממלא כל דקת משחק במשמעות, שלווה ומלנכוליה בו זמנית. הוא מתאים לאסתטיקה החלומית של המשחק בצורה מושלמת.
בלי עצבים
ומתחת למעטפת היפה מסתתר לו פלאטפורמר כיפי עם כמה קונספטים מקוריים. הוא לא מאתגר, היות והיוצרים רצו ליצור חוייה נטולת סכנה, תסכול או מוות, אך עדיין יש סיפוק בפיתרון החידות שהמשחק מציע. הסביבה המגוונת שניתן לחקור והכוחות שהגיבורה צוברת במהלך המשחק הם התורמים המרכזיים לתחושת הסיפוק.
במהלך ההתקדמות במשחק, הדמות הראשית השקטה שלנו מקבלת את היכולת לשנות את השמלה שלה למגוון צורות שונות שעוזרות לה להתגבר על הפאזלים והמכשולים הסביבתיים. שמלה קונית תאפשר לכם לדאות, מעבר לשמלה בצורת "בלוק" תאפשר לכם לשבור דברים ושינוי למשהו שמזכיר טריגון יקנה לכם את היכולת לשחות, ויש עוד. זהו קונספט חכם שמפתח את הדמות תוך שמירה על המראה היחודי שלה – שיער כחול ושמלה מתנופפת.
האתגר האמיתי במשחק חבוי במציאתם ואיסופם של כל הסודות. אם תרצו לפתור את החידות האופציונליות הללו, תצטרכו לדעת איך לרתום את הכוחות שלכם ואת השלב עצמו לעזרתכם. חלקם די קלים להשלמה בעוד אחרים ידרשו מכם כמה וכמה נסיונות עד שתבינו איך לעשות את זה נכון. בריצה הראשונה על המשחק לא מצאנו את כולם, מה שנתן לנו תירוץ נהדר לשחק את Gris פעם נוספת.
לאחות את השברים
אז כן, כל תירוץ לשחק שוב את Gris הוא תירוץ טוב, בעיקר כי המשחק די קצר. סיימנו אותו תוך ארבע שעות בערך, אבל היו אלה שעות מלאות יופי, תמות מעניינות ומשחקיות כיפית. אנחנו רק מחכים לצלול שוב לתוך המשחק כדי למצוא את כל הסודות שלו (ולצלם עוד תמונות מסך).
מי שחושב שמשחק קצר לא שווה את זה – שישקול שנית. המשחק אמנם קצר, אבל שווה את המסע. לא כולם יתחברו שם להכל, יש מי שיבחרו להתרשם מהאלמנטים והסיפור של Gris ויש מי שיתרגשו יותר מהאווירה המלנכולית והעגמומית שהמראות והמוסיקה מייצרים. בכל מקרה – החוויה עוצמתית כל כך, שיש סיכוי סביר ביותר שתמשיכו להרגיש אותה הרבה אחרי שרשימת הקרדיטים תסתיים. ולו רק בגלל זה – אנחנו ממליצים לשחק ב-Gris.
כמובן, תמיד תהיה את העובדה הקיימת שזה המשחק היפהפה ביותר של 2018.
