שוק המשחקים עובר שינויים גדולים בשנים האחרונות, ולא רק טכנולוגית. מודלים חדשים של משחקים צצים ורעיונות כמו מנוי חודשי למשחקים מתחילים לתפוס תאוצה. מי שרוכבת חזק על הגל הזה היא חברת Microsoft יחד עם מנוי Xbox Game Pass שצובר פופולריות גבוהה מאז הוא הושק.
למקרה ואתם פחות מכירים, המודל של Xbox Game Pass עובד בדומה ל-Netflix – שלמו מנוי חודשי, וכל עוד יש מנוי ניתן לשחק בכל התכנים ללא הגבלה וכמה שתרצו. ברגע שהסתיים המנוי, נסתיימה הגישה. נכון לאפריל 2020, יש ל-Xbox Game Pass כעשרה מיליון משתמשים לאחר שהחל לפעול בשנת 2017. כיום השירות מציע גישה למאות משחקים המתחדשים מדי חודש וזמינים הן ל-Xbox והן למחשב. בנוסף לכך, Xbox ו-EA הכריזו על שיתוף פעולה ומשחקי חברת EA יגיעו ל-Xbox Game Pass החל מחודש נובמבר.
מנוי חודשי ל-Xbox Game Pass לקונסולה יעלה $10 בחודש ומחיר זהה למחשב. החבילה המשולבת Xbox Game Pass Ultimate תעלה $15 וכוללת מנוי למחשב, לקונסולה, Xbox Live, והחל מחודש ספטמבר, גישה לשירות המשחקים בענן xCloud.
מכיוון שאנחנו בתקופת החגים ויש הרבה זמן פנוי, יחד עם הסגר שישאיר אותנו בבית הרבה זמן, ומכיוון שאני שוב רואה תורים בכניסה לחנויות מחשבים, ראיתי שנכון לציין את השירות של Xbox Game Pass כפתרון מצוין לאנשים שרוצים משחקים מבלי לקרוע את הארנק. אבל החלטתי לעשות מעבר לכך ולנסות ולהמליץ לכם על כמה משחקים שאני מאוד אוהב ב-Xbox Game Pass. אז להלן רשימת 10 משחקים ששווה לנסות תחת מנוי Xbox Game Pass נכון לספטמבר 2020.
לפני הכל, אני רוצה לציין שמדובר בטעמי האישי בלבד ויכול להיות שחלק יאהבו יותר או פחות. שנית, זה איננו דירוג מ-10 עד 1 אלא פשוט רשימה של עשרה משחקים מצוינים. שלישית, בחרתי להוציא מכאן כמה משחקים ברורים מאליהם, אבל אני מבטיח לציין אותם בסוף. אז לאחר שסיימנו את הדיסקליימר בואו נעבור על הפנינים בספריה:
Microsoft Flight Simulator 2020
סימולטור הטיסה של Microsoft הוא אחד המשחקים המצופים ביותר שהיו לנו השנה. Microsoft Flight Simulator 2020 הוא סימולטור של מטוסי בוכנה ונוסעים ועד כאן אין ריגוש גדול. אבל המיוחד פה הוא מה שקורה מתחת למכסה המנוע.
המשחק כולו מדמה את כדור הארץ בסקאלה של אחד לאחד תוך הקפדה על דמיון מדהים למציאות. המשחק נשען על מפות אינטרנטיות ותוכנות של בינה מלאכותית מאפשרות דימוי של העולם כולו בתלת מימדי שנאמן למציאות בצורה יוצאת מן הכלל.
הגרסה הבסיסית שמגיעה עם המנוי מכילה 20 מטוסים שונים ואפשרות לחקור את כל העולם. החל מהבית של כל אחד וכלה בפסגת האוורסט ומידבר הסהרה. המשחק מצריך מחשב חזק ואינטרנט טוב, אבל הוא יכול להציע בתמורה גרפיקה מעולה ורמת טיסה מותאמת לכל אחד. המשחק זמין למחשב בלבד.
No Man’s Sky
אחרי שסיימנו לחקור את כדור הארץ הגיע הזמן לצאת אל הגלקסיה עם משחק החלל, No Man’s Sky. המשחק שסומן בהתחלה ככישלון ענק, זכה לכמות אדירה של עדכונים וכיום הוא מציע שעות רבות של תוכן בחקר חלל, פלנטות וחיזרים משונים.
המשחק הוא מעין ארגז חול גלקטי שניתן לחקור בו כוכבים משונים, צמחיה מוזרה ובעלי חיים על פלנטות מסוכנות ויפהפיות. יש בו קרבות חלל, ניהול משאבים והישרדות ומסחר ואפשר למצוא בו תוכן לכל אחד.
No Man's Sky נוצר כולו באמצעות מחשב שבנה את היקום כולו והוא מכיל מיליארדים של כוכבים, ציי חלליות ובניית בסיסים משוגעים כשהמשחק הוא מעין הומאז' לקלאסיקות המד"ב של שנות השמונים. המשחק זמין למחשב ול-Xbox.
Elder Scrolls Online
Elder Scrolls Online הוא אחד ממשחקי ה-MMORPG הפופולריים של השנים האחרונות. משחק התפקידים מרובה המשתתפים בעולם של Tamriel מציע כמות אדירה של תוכן עם הרפתקאות וקווי עלילה בלתי נגמרים. יחד עם שיתוף פעולה עמוק בין השחקנים בעולם ואפשרויות רבות לגיוון הדמויות, Elder Scrolls Online מציע לכל שחקן משהו.
כל הדמויות במשחק מדובבות באופן מלא, וניתן לשחק לבד או עם חברים. המשחק מתאפיין בעלילה מעולה, שיתופי פעולה נרחבים בין שחקנים. ניתן לבחור ממגוון דמויות וגזעים בעולם פנטזיה מלא קסם ומפלצות משונות.
זהו אחד מעולמות הפנטזיה הגדולים שפגשתי והשילוב בין משחק לשחקן יחיד עם משחק מרובה משתתפים פשוט מצויין – אפשר לשחק לבד ולא להרגיש בכלל אנשים נוספים, ואפשר להשתלב בפעילות חברתית עשירה דרך גילדות או סתם שיתופי פעולה אקראיים. המשחק זמין ל-Xbox בלבד.
Monster Hunter World
אם אתם אוהבים להרוג מפלצות, במשחק הזה תעשו מזה קריירה. Monster Hunter World הוא משחק תפקידים שכולו סובב סביב הרג מפלצות.
הגיבור מתחיל עם ציוד פשוט ובסיסי וככל שהוא הורג מפלצות ומשיג מהן חומרים אפשר לבנות ציוד חזק יותר וטוב יותר. זה אולי נשמע פשוט, אך לכל נשק יכולות אחרות ושיטות קרב שונות ולכל מפלצת נקודות תורפה שונות. המשחק עצמו מכיל מכניקות רבות והוא מורכב מאוד. מערכת ענקית כל crafting יחד עם ניהול משאבים הופכת לפעמים את הקרב למשני בחשיבותו. אך כאמור, הדגש כאן הוא על להיות מוכן למפלצת הנכונה. זוהי מכניקה לא פשוטה עם עקומת למידה תלולה מאוד אך היא מתגמלת מאוד והופכת את המשחק לייחודי בנוף. המשחק זמין ל-Xbox בלבד.
Observation
לפעמים יותר מעניין להיות הניצוד מאשר הצייד. בשביל זה יש את Observation, משחק אימה בחלל. דוקטור אמה פישר היא אסטרונאוטית בתחנת חלל שנראית כמעט נטושה, למעט מערכת בינה מלאכותית שמלווה אותה. עם התפתחות העלילה היא מגלה שאולי היא לא לבד בתחנה.
באמצעות שימוש בפאזלים וחיפוש אחר רמזים, אנו מגלים אט אט את הסיפור של התחנה ואלו שאכלסו אותה. לבינה המלאכותית שמלווה אותה יש דמיון עז ואולי לא מקרי להאל מאודיסאה בחלל. תחנת החלל עצמה לקחה השראות עיצוביות מה-ISS והיא מלאה במצלמות טלויזיה וידיים רובוטיות שמאפשרות לאמה פישר לשלוט בתחנה ולקדם את העלילה.
המשחק רווי בפאזלים וחידות שמייצרים אתגר שונה במשחק שאורך כשש שעות ומנסה לגלות אם אמה פישר לבד ביקום. המשחק זמין למחשב ול-Xbox.
A Plague Tale: Innocence
ואם כבר להיות נרדפים, אז למה לא על ידי האינקוויזיציה? הכירו את אמיסיה ואחיה הוגו שבורחים מהאינקוויזיציה שרוצה את הוגו מסיבות לא ברורות. כל זה על רקע מגפה מיסתורית והרבה חולדות מיסתוריות שמופיעות משום מקום.
בניגוד להרבה משחקי פעולה, הגיבורה אמיסיה לא יודעת להרביץ או להרוג. היא יודעת לירות בקלע אבל זהו בהחלט לא משחק של Hack and Slash. הסיפור עמוק ומעניין והגרפיקה יפהפיה.
A Plague Tale: Innocence מכיל הרבה חידות ופאזלים וסובב ברובו על התגנבות ובריחה. באמת, אל תנסו להרוג חיילי אינקוויזיציה כאילו היו זומבים.
אמיסיה, שתמיד חשדה באחיה ובאימם שגוננה עליו כל חייה מוצאת את עצמה האחראית הבלעדית להישרדותו כשצבא שלם מחפש אחריו. למה הם מחפשים אחריו ומה אמא שלהם הסתירה מהם? שחקו עד הסוף המפתיע. המשחק זמין למחשב ול-Xbox.
Hollow Knight
Hollow Knight הוא אחד המשחקים המעניינים ביותר מבחינת אווירה. הוא שולח אתכם לחקור מבוך ענק תת קרקעי של משחק בסגנון מטרואידווניה, עם שלל מקומות לחקור שלכל אחד אווירה מיוחדת. החל מעיר תת קרקעית דרך אולמות אפלים ואפילו אגמים.
המשחק נראה פשוט על פניו, עם גרפיקה בסיסית דו מימדית, אבל מכיל בתוכו שדרוגים רבים, ומכניקות מעניינות וכל זה מבלי לגרור את השחקן בכח ממקום למקום אלא לתת לו את החופש לגלות את העולם הזה. כמו כל משחק מטרואידווניה, יש בכל שלב מקומות שלא ניתן להגיע אליהם עד שמוצאים את השדרוגים הנכונים ובכך פותחים עוד חלקים.
הקרב תלוי מאוד בתזמון, ניצול חולשות ותגובה מהירה בניגוד למראה הפשוט שהוא מציג. היריבים באים במגוון צורות וכך גם האתגרים בהריגתם. מומלץ למי שיודע להתאזר בסבלנות ורוצה לחקור עולם עשיר. המשחק זמין למחשב ול-Xbox.
Ori and the Will of the Wisps
נמשיך במשחקי מטרואידווניה דו מימדיים ונגיע ל-Ori and the Will of the Wisps. אחד ממשחקי הפלטפורמה היפים ששיחקתי שמשלב אור וצבע ומוזיקה בצורה מעולה.
Ori הוא רוח יער עשוית אור שמאבד את חברתו Ku הינשופה ונחלץ להציל אותה לאחר שזו נעלמת ביער. בתור הרוח עליכם לקפוץ ולרוץ ולהתחמק ממכשולים. עם הזמן Ori, ילמד טכניקות חדשות של תנועה וקרב ששומרות על דינמיקה יפהפיה בין תנועה וקרב ומאפשרות לרוץ, לקפוץ, לנוע מתחת לאדמה ובתוך המים ולהתגלגל ממקום למקום.
הסיפור מעולה, הסגנון הויזואלי מרשים והתנועתיות של Ori פשוט טבעית. כמשחק מטרואידווניה, השדרוגים שתקבלו עם הזמן יאפשרו לכם להגיע למקומות שלא ניתן היה להגיע אליהם בעבר. בנוסף לכל זה, הדמויות במשחק מעניינות ונותנות תחושה של מעורבות אמיתית בקידום הלילה. המשחק זמין למחשב ול-Xbox.
What Remains of Edith Finch
What Remains of Edith Finch הוא סיפור משחקי עוצר נשימה הלוקח אותנו לסיפור של משפחת פינץ' דרך עיניה של אדית' החוזרת לבית משפחתה ומטיילת בו כדי לגלות את סיפור משפחתה. השמועה על קללה שרובצת על משפחת פינץ' מדרבנת את אדית' לגלות את האמת מאחורי הסיפור המשפחתי.
זהו משחק ממבט ראשון, ולמרות שהמשחקיות בו אינה מכנית ברובה היא מספרת סיפור מעולה, וכל פרט בו מוצג בצורה פנטסטית וייחודית.
המשחק עצמו לא ארוך ועיקר המשחקיות שבו מתבטאת במציאת כניסה לחדרים שמגלים את הסיפור של כל חבר משפחה. למרות שיש טרגדיות רבות במשחק, הן מוצגות בצורה טובה. האם המשפחה אכן מקוללת? מה יקרה לאדית' בבית ומה היא תגלה על עברה? גלו בעצמכם במשחק מעניין ושונה. המשחק זמין למחשב ול-Xbox.
Middle-earth: Shadow of War
אחרי שסיימנו לחקור את נבכי נפשותינו נחזור להרוג מפלצות לפי משקל והפעם, אורקים. Middle-earth: Shadow of War מתרחש בתוך עולם המערכה של שר הטבעות ומכיל אורקים רבים שרוצים להתקיף את עולם בני האדם ולהשמידם. בראשם עומד סאורון והטבעת האחת, והחיץ היחיד המפריד ביניהם הוא Talion הסייר וטבעת כח חדשה שנועדה להילחם בהם.
המשחק מכיל הרבה יותר מאקשן ומשחק תפקידים, ובכל מוות שלכם, היריבים שלכם מתחזקים. בנוסף למערכת הקרב ישנה מערכת של בניית צבאות וקרבות מצור, ואף שיתוף פעולה בין שחקנים שונים. הבוסים במשחק גם כן מאוד מעניינים ואף יכולים לחזור חזקים יותר ורעים יותר.
תחושת נקמה עמוקה מתעוררת כש-Talion מפסיד לאורק והאורק זוכה לכבוד ותהילה. זה גם מתרגם במכניקה, אך אין תחושה טובה יותר מלפגוש יריב עתיק. שעות של תוכן, גרפיקה מצוינת ומכניקה מעולה, זה משחק שאפשר להעביר בו שעות על גבי שעות. המשחק זמין למחשב ול-Xbox.
וזהו, אלה היו 10 משחקים בגיים פאס שמומלצים לסגר. זוהי כמובן רק רשימה חלקית, יש עוד עשרות משחקים מעניינים ב-Xbox Game Pass ומבחינת ערך לכסף הוא מצוין לשחקנים שמחפשים מגוון של משחקים להתנסות בהם.
ישנם כמה משחקים שלא ציינתי כיוון שלא ראיתי טעם להציג אותם, כי הם עומדים בפני עצמם ולכן רק אציין שיש אותם ב-Xbox Game Pass. הראשון מבין אלה הוא The Witcher 3, אחד ממשחקי התפקידים הטובים ביותר בכל הזמנים שנמצא ב-Xbox Game Pass והוא משחק בגדר חובה לחובבי פנטזיה. Halo, סדרת משחקי הירי מגוף ראשון הקאננונית של Xbox זמינה גם כן. וכמובן Forza Horizon, סדרת מרוצי המכוניות הריאליסטית שאף זוכה לחידוש יחד עם הדור החדש של הקונסולות בסוף שנת 2020. אני בטוח שיש עוד משחקים ואני תמיד שמח לגלות כותרים חדשים ופנינים חבויות.
הגיע הזמן להפרד מ-2018, ולהזכר בכל המשחקים הטובים שהיא הביאה לנו. חיכינו עד הימים האחרונים של השנה כדי לחבר את רשימת משחקי השנה שלנו, רק כדי להיות בטוחים שאנחנו מספיקים לשחק ולחוות כמה שיותר מהם. זה היה תהליך מתיש (מסכנים שכמותנו), אבל בסופו של דבר, יצאנו עם רשימה של משחקי AAA ואינדי מצויינים שאנחנו אוהבים.
רשימת המשחקים הטובים של 2018 שלנו היא מגוונת, עם משחקי תפקידים אפיים, עולמות פתוחים רחבים, אקשן בגרפיקת פיקסלים, משחקי יריות מקוונים, והרפתקאות עשירות בסיפור. אלה הם חלק מהמשחקים הטובים ביותר שאהבנו לשחק ב-2018.
ONRUSH
ONRUSH הוא לא כמו אף משחק מירוצים אחר ששיחקתי, וזה לא רק בגלל שאין מיקומים ואין קו סיום. הכל מהונדס סביב שליטה מדוייקת ואקשן אפי. זו לא רק השליטה אלא גם המסלולים היפהפיים שמציעים מגוון דרכים מתפצלות וקפיצות הרואיות. מסלולים מהסוג שרציתי לחקור מאז שנהייתי גיימר. הכל נראה טבעי ומפורט, עד כדי כך שנוצרה לה קהילה של צלמים וירטואליים סביב המשחק.
ONRUSH הוא גם חוויית סאונד ייחודית, שבה המוזיקה והאפקטים הקוליים הופכים לחלק אינטגרלי בנהיגה שלכם. בזמן שאתם עושים spawn מחדש, המוזיקה מאטה, אבל ברגע שאתם חוזרים למסלול, המוזיקה חוזרת לקצב הרגיל שלה, ומעודדת אתכם לנהוג מהר יותר ולהתפרע יותר. האפקטים הקוליים מגיעים מכל הכיוונים, ומכניסים אתכם עמוק לקרבות הרכב האימרסיביים של המשחק. כשאתם עוקפים מכונית או חולפים על פני עץ, אתם שומעים את צליל ה-"ווש" הזה, ממש כאילו אתם נוהגים ברכב אמיתי.
והחלק הכי טוב? המשחק ממשיך לקבל עדכוני תוכן חינמיים, ואני מוצא את עצמי חוזר למשחקי הרשת שוב ושוב.
Dragon Quest XI הוא משחק שמוכיח שאפילו עם משחקיות אולד-סקול ועלילה יחסית בסיסית עדיין אפשר לעשות משחק תפקידים מעולה. אנחנו עוקבים אחרי הגיבור הצעיר שלנו, שמגלה שהוא זה שנועד להציל את העולם מכוחות הרוע ההולכים ומתחזקים, וזה בדיוק מה שהוא יוצא לעשות, ביחד עם חבורה של דמויות צבעוניות. סטנדרטי סך הכל.
כמו שאמרתי, המשחקיות של המשחק היא הכי אולד-סקולית שיכולה להיות – הקרבות הם בתורות, אין משמעות למיקום, ואין מהלכים מיוחדים בשביל לזכות בעוד תורות. עם זאת, המשחק מפצה על כך באמצעות פיתוח הדמויות המשמעותי, ומהלכים מיוחדים שימושיים באופן מרשים. גם העלילה, שנשמעת פשוטה למדי, מכילה קטעים מרגשים וכמה תפניות מעניינות שאפילו משפיעות על משחקים אחרים בסדרה.
בכנות, קשה לחשוב על דרך שבה Dragon Quest XI יכול היה להיות טוב יותר. כל אלמנט במשחק מלוטש עד כדי שלמות: האנימציות של הדמויות והאויבים תוך כדי קרב, המוזיקה האיקונית של הסדרה והעיצוב האגדי של Akira Toriyama.
משחקי Assassin's Creed לא השתנו בהרבה בשנים האחרונות, ומעריצים רבים התאבלו על המשחקים הבינוניים ש-Ubisoft שחררה שנה אחרי שנה. כל זה השתנה עם Assassin's Creed Origins בשנה שעברה. עם מערכת לחימה מחודשת, עולם גדול יותר, ועלילה משמעותית, היה נראה שהסדרה חזרה למסלול. Odyssey ממשיך את המגמה ומשפר בכל מה ש-Origins עשה נכון.
Odyssey אפילו לא מרגיש כמו משחק Assassin's Creed, ואני חושבת שזהו שינוי לטובה. הלחימה אינטנסיבית, ואתם צריכים להשתמש בכישורים ואסטרטגיה, במקום סתם ללחוץ על כפתור ולהרוג את האוייב שלכם מיידית. בנוסף, לבעוט אויבים מצוקים וגגות בסגנון ספרטני זה להיט. האפשרות לבחור בין Alexios ו-Kassandra נותנת לנו הזדמנות נדירה לשחק עוד רוצחת אחרי Evie Frye מ-Syndicate, ואני מאוד בעד זה.
לחקור בחופשיות את יוון העתיקה, לצאת למשימות צד, ולדבר עם שלל הדמויות במשחק הופכים את Assassin's Creed Odyssey למשחק אקשן-תפקידים – אחד שלא תוכלו להוריד את העיניים ממנו. המשיכו ככה Ubisoft.
אתם בוודאי לא צריכים שאספר לכם ש-Red Dead Redemption 2 הוא משחק טוב. אתם כנראה כבר שיחקתם אותו, או משחקים אותו, או הולכים לשחק אותו – אם הוא לא המשחק הטוב ביותר של 2018, הוא ללא ספק הגדול ביותר.
Red Dead Redemption 2 הוא סימולטור שודדים קפדני, עם אחד מהמשחקים היותר טובים של Rockstar קבור איפשהו מתחת. לוקח זמן לגזום את דרככם דרך הזקנים המגוחכים ואשכי הסוס המתכווצים עד שאתם מגיעים לחלק הטוב באמת, אבל ברגע שאתם שם, נהיה ברור למה כולם מדברים עליו. סיפורו המורכב ואישי להפליא של Arthur Morgan הוא השיא של המשחק עבורי, הודות להופעה נהדרת של כל מי שמעורב ובימוי ממדרגה ראשונה. הוא איטי, מלא מחשבה, וההפך המוחלט מהסאטירה המוגזמת להחריד של אמריקה המודרנית של Grand Theft Auto.
הדיווחים על הכמויות המטורפות של שעות נוספות שעובדי החברה היו צריכים לעבוד כדי להשיק את המשחק גורמים לי להיות קצת יותר ביקורתי בעודי משחק ב-Red Dead Redemption 2. עם זאת, העולם הפתוח המאסיבי והמפורט כל כך הוא אחד שכל כך קל לי ללכת בו לאיבוד למשך שעות על גבי שעות, קשה להתרגז, גם אם הסוס שלכם מועד על בול עץ וכמעט מת בפעם השמינית היום.
המשחק Dead Cells הוכיח לנו שרק כי משחק נראה פשוט, זה לא אומר שהוא פחות כיפי – גרפיקת הפיקסל-ארט, המוסיקה הקצבית שמכניסה את השחקן לקצב, והסיפור העמום, כולם מתחברים יחד בצורה מושלמת.
המשחק דורש התמדה, חזרה, והרבה סבלנות, אבל ברגע שזה מתחיל לעבוד טוב, והשחקן נכנס ל"מצב עבודה" – זה עובד נפלא: זו הסינרגיה הכמעט רוחנית שניתן ליצור בין שני כלי הנשק לבין חקר המפה ומערכת היכולות הרנדומלית. זה התנועתיות והקצביות בה אתם שוחטים אויבים לאורך המסך בצורה מהירה. זה הסיפור שמתקדם רק כאשר אתם מתים, ובעצם הופך את המוות להיות חלק אינטגרלי במשחק. זו גם העובדה שכמעט כל משחק יהיה שונה מקודמו הודות לעץ השלבים המסתעף.
Dead Cells יכול להעניק לכם שעות על גבי שעות של חוויה, בין אם במנות קטנות בכל פעם או במנות גדושות בסשנים ארוכים – מה שהופך אותו למתאים בכל הפלטפורמות בהם הוא זמין. זה פשוט משחק מעולה באופן כללי.
Mutant Year Zero: Road to Eden תפס אותי לגמרי בהפתעה. שמתי עליו עין עוד לפני שהוא יצא, אבל לא ציפיתי שהוא יהיה עד כדי כך טוב. המשחק מבוסס על משחק התפקידים השולחני המוצלח Mutant, אז אתם יכולים לצפות לסיפור סולידי והרבה רגע לעולם. למזלנו, הוא לא מאכזב. לאחר סדרת אסונות גלובליים, האנושות על סף הכחדה.רוב אלה שנשארו הם מוטנטים חצי אנושיים, חצי חייתיים, כמו Dux, ברווז בגודל בן אדם שאוהב לעשן ומסתובב עם רובה צלפים.
אתם משחקים צוות מוטנטים שסורק את השממה כדי למצוא משאבים, כשפתאום העלילה נכנסת לתמונה. עם זאת, יותר התרשמתי מהמשחקיות של Mutant Year Zero. המשחק משחק כמו שילוב בין חקר מפה עם התגנבות וקרבות טקטיים. המשחק שואב הרבה השראה מסדרת המשחקים המחודשת של XCOM, אבל לדעתי, הוא מתעלה עליהם בזכות המימוש שלו לחקר מפה בזמן אמת, ופיתוח דמויות שמשנות את התפקידים שלהם בקרב.
Mutant Year Zero: Road to Eden לא מחדש, אבל הוא עדיין אחד ממשחקי הטקטיקה הטובים ביותר ששיחקתי השנה.
ב-The Messenger אתם משחקים נינג'ה מתלמד שמקבל משימה להעביר מגילה קסומה לראש ההר הגבוה ביותר. מה שמתחיל כמו ממשיך רוחני חמוד עם סגנון רטרו ל-Ninja Gaiden, מהר מאוד מתפתח למשהו הרבה מעבר לזה.
תוך כדי שהוא שובר את הקיר הרביעי ללא הפסקה, The Messenger מכיר אותנו למוכר הזחוח, ועוד דמויות מוזרות ומצחיקות, שלא תוכלו אלא להתאהב בכל אחת ואחת מהן. The Messenger העניק לי שלל סיפורים לשתף וכמה מוסרי השכל ללמוד מוצלחים מהם.
כשזה מגיע למשחקיות, The Messenger פוגע בול במטרה, עם שליטה הדוקה ומכניקות מתפתחות שיוצרים את אחד מהמשחקים שהכי עמוסים באקשן השנה. על גבי זה, המשחק משתנה לחלוטין לאורכו, והופך אותו לעוד יותר מפתיע.
פורצה הורייזן 4, הכורת החדש ביותר בסדרת הספינאוף המטורפת של סדרת פורצה, הגיע כדי לספק לנו נסיעה מסחררת בעולם הפתוח המבוסס באופן רופף על סקוטלנד.
המנוע המשופר והמשודרג דוחף את היכולות של קונסולת ה-Xbox One X, וכל אחת מה-400+ רכבים שאפשר לנהוג בהם, אל הקצה. שאגות המנוע, חריקות הצמיגים והסביבה המשתנה עם מעבר העונות, משתלבים יחד כדי ליצור את חוויית הנהיגה האולטימטיבית.
נכון – המשחק מכיל הרבה פיצ'רים שטחיים שלא מוסיפים הרבה לחווייה הכוללת, אבל הכל פועל יחד בצורה כל כך טובה, כמו מנוע טורבו שעובד בשיא הכוח. תוסיפו לזה את משחקיות האונליין החלקה, וקיבלתם משחק מירוצים שלוקח את עצמו ברצינות איפה שהכי חשוב: דיוק, מלא רכבים, ועולם פתוח מפורט ברמות.
Marvel’s Spider-Man הוא משחק הספיידרמן הכי טוב שיצא עד כה. וכן, זה כולל את Spider-Man 2 של 2004. להתנדנד ברחבי העיר ניו יורק מרגיש כמעט כמו לצאת לסיור זריז במיוחד, ולא כמו לשחק במשחק וידאו. היו שלל פעמים שמצאתי את עצמי מסתובבת חסרת מטרה בעיר, רק כדי להנות מהנוף והרגשת החופש שבלהיות ספיידרמן. אפשרות ה- Fast travel מעולם לא היתה פחות נחוצה.
המשחקיות, בעודה דומה מדי לזו של משחקי Batman Arkham, עדיין מזמינה ומצליחה. היא נותנת לכם את כל הכלים כדי להפוך לספיידרמן שאתם רוצים להיות, ולכסח את האויבים שלכם בצורה מרהיבה. אתם יכולים להשתמש בגאדג'טים, להעזר ברפליקסים הזריזים שלכם, או סתם ללחוץ על כפתור התקיפה עד שכל האויבים יהיו מכוסים בקורי עכביש.
המשחק לא מתמקד בעוד סיפור רקע להווצרותו של ספיידרמן, אלא נותן לנו לשחק ספיידרמן כלוחם צדק וחופש מיומן. אנחנו פוגשים פרצופים מוכרים וחדשים, ואפילו מחווה קטנה ומרגשת ליוצר הדמות זכרונו לברכה, סטן לי. העולם העשיר, המשחקיות הזריזה והסיפור המעולה, כולם מתחברים יחד כדי ליצור את משחק הספיידרמן האולטימטיבי.
לפני ששחקתי ב-Monster Hunter World, היו לי אך ורק חוויות לא נעימות עם סדרת Monster Hunter. המשחק האחרון בסדרה לא רק העמיד אותי על טעותי, אלא הפך אותי למעריץ שמצפה לאירועים חדש במשחק, תוספות להורדה, ולכותרים הבאים בסדרה.
Monster Hunter World הוא לא סתם משחק שבו אתם משחקים דמות אנימה שהורגת מפלצות ענקיות – הוא משחק על חקר ג'ונגלים ומדבריות יפהפיים, לעקוב אחרי מפלצות, ולהתנסות עד אשר אתם לומדים איך לצוד אותן כראוי. יש משהו מאוד מספק בלהתחמק בקושי מרשף אש של Rathalos, לחמוק ממכה מהזנב שלו, ואז לכרות אותו במכה אימתנית אחת. האופן שבו כל הדברים מתחברים יחדיו כדי ליצור חוויית צייד מפלצות אפית היא נהדרת.
עם מבחר של 14 סוגי נשקים שונים וחליפות שריון שניתן ליצור מחומרים שאתם אוספים ממפלצות, Monster Hunter World יוצר אצלכם מוטיבציה לחזור ולהרוג את אותה מפלצת בדרכים חדשות. משחקיות משותפת הופכת את חןויית הציד לאחת משותפת, ועם כמות האירועים והאתגרים שנוספים למשחק, Monster Hunter World הוא משחק שאני הולך להמשיך ולשחק גם ב-2019.
The Red Strings Club הוא משחק על בינה מלאכותית מתקדמת, ברמן פסיכולוג, וסייבר-טרוריסט שמנסים להפיל תאגיד מרושע. אתם שואלים שאלות קשות, פורצים למערכות אבטחה, ומכינים כדים מחימר. אבל יותר מכל – אתם מדברים עם אנשים על כוס מעורבבת של תשוקה, עצב או אופוריה.
אתם מקבלים את התשובות לשאלות שלכם לא על ידי שימוש באגרופים או תחקור, אלא דרך אמפתיה. אתם גם משתמשים עם אלכוהול כדי להשפיע על הרגשות של אנשים, אבל זה לא מגעיל כמו שזה נשמע; זו פשוט הסיבה שאנשים מגיעים לבר שלכם – כדי לחוות רגשות. עם זאת, זה לא משחק חקירה. זה יותר כמו סדרה של שיחות שיכורות עם קבוצה של דמויות מגוונות, מלבבות ומורכבות. הדמויות הללו הן מה שדוחף את המשחק קדימה ועוזר לו להרגיש הרבה יותר גדול ממה שהוא בפועל.
ב-4 השעות עם The Red Strings Club, זכיתי לחוות מספר רגעים נוגעים, מצחיקים ומעוררי מחשבה עם אורחי הבר שלי. אני עדיין מוצא את עצמי חושב על האינטרקציות הללו, ועל איך שאולי השפעתי על העתיד הסייברפאנקי של המשחק. עבורי, זה אומר הרבה.
אם דמיון, שטותיות, טירוף בלתי מתנצל ודביבונים הם הסיבה שאתם משחקים משחקי וידאו, אתם תאהבו את Donut County. המשחק מספר… סיפור; סיפור שהוא לא חשוב, באמת, והדמויות העיקריות שלו הם צעירה היפסטרית ודביבון שעובדים בחנות דונאטים. יום אחד, הדביבון שלנו מגלה אפליקציה חדשה שנותנת לו לשלוט על חור מתוך הטלפון, ועכשיו כל המחוז קבור מתחת לאדמה.
אתם משחקים את הדביבון, ושולטים על החור דרך הטלפון שלו. המטרה היא פשוטה – להגדיל את החור בכל פעם שבולעים משהו פנימה, קצת כמו Katamari אבל בכיוון ההפוך. זה אולי נשמע פשוט, אבל לשאוב מחוז שלם זה די מאתגר, ויש הרבה פאזלים מוזרים לפתור. איך בולעים כדור פורח בעזרת חור באדמה, לאן הוא מגיע? האם נחשים הם בעצם ספגטי נקמני? ב-Donut County נקבל תשובות להכל.
משחק האינדי הצבעוני רץ באופן מושלם על ה-PC, Switch, PS4 ואפילו הטלפון הנייד, אז אין שום תירוץ שלא לתת ניסיון למשחק הפאזל המטורף הזה. יכול מאוד להיות שתשאבו פנימה.
Rimworld היה בפיתוח במשך בערך חמש שנים. ב-2018, הוא סוף סוף השאיר את ה-Early Access מאחורה ועלה לבמה כמשחק מלא, ועכשיו אני סוף סוף יכול להוסיף אותו לרשימת "משחקי השנה" שלנו.
Rimworld מושפע רבות מ-Dwarf Fortress, אבל עם ממשק משתמש נקי ויותר ידידותי למשתמש, ולדעתי הוא משחק מצויין גם למעריצי Dwarf Fortress וגם לאלה שכמוני, רצו לאהוב אותו אבל התקשו עם החלטות העיצוב המוזרות הרבות שבו. ב-Rimworld, אתם משחקים קבוצה של אנשים בעוד שהם מנסים לשרוד ולהתפתח על פני פלאנטה זרה. בעוד שההתיישבות שלכם גדלה, אתם צריכים להגן עליה בפני חיות בר, פיראטים ואפילו רובוטים, ולהתמודד מול שלל אירועים ואסונות.
בעוד שהמשחק בהחלט לא יתאים לכל אחד בגלל עקומת הלמידה התלולה שלו, השקעתי אינספור שעות בלשחק בו, ונהניתי מרגעים מלהיבים רבים, וסיפורים מעולים שלא הייתי מסוגל לחוות באף משחק אחר. Rimworld הוא לא רק אחד מהמשחקים הטובים של 2018, הוא גם אחד מהמשחקים הטובים ביותר אי פעם.
Kingdom Come הוא ברמת העיקרון, סימולטור של איך זה לחיות במאה ה-15 בבוהמיה. אתם משחקים את הנרי, בנו של נפח, שהכפר שלו נחרב ומשפחתו נרצחת. מנקודה זו ואילך, הנרי מתקדם לאט לאט בעודו ממלא את משאלתו האחרונה של אביו ולנקום את מות משפחתו.
המשחק שואף להיות ריאליסטי ככל שאפשר ועדיין להישאר כיף. הנרי מתחיל בתור אדם לא חזק במיוחד, לא חכם במיוחד ואפילו לא יודע להניף חרב או לקרוא. תוך כדי המשחק תתאמנו להיות אמן לחימה שיודע לקרוא ביותר משפה אחת. או אולי פשוט תלכו לפונדק לשתות כל היום ולהשלים משימות צדדיות – הכל תלוי בכם.
הריאליזם של Kingdom Come: Deliverance נתון לויכוח. לוקח זמן עד שאתם מגיעים לנקודה שבה אתם לא תמותו כל כמה צעדים, אבל ברגע שאתם יכולים להתמודד מול מחנה שודדים לגמרי בעצמכם, אתם רואים שכל זה היה שווה את המאמץ. זה נכון גם לכל שאר האספקטים במשחקיות. יש אנשים שאולי לא יהנו מהדרשנות של המשחק, אבל אחרים (כמוני) ימצאו אותו כמאוד מתגמל.
כשתחלתי לשחק את Thronebreaker: The Witcher Tales, ציפיתי לעלילה אינטנסיבית ועוצמתית, אבל לחלוטין הודהמתי ממנו. Thronebreaker הוא הרבה מעבר למשחק Witcher, או מצב לשחקן יחיד ב-Gwent. הוא משחק פנטזיה אפי על מלכה גאה שאיבדה את כסה, ונלחמת באומץ כדי לזכות חזרה בממלכתה בסיפור עמוק על מוסריות והשרדות. הוא לא מפסיק לאתגר אתכם עם החלטות מוסריות קשות, עד הרבה שבה התחלתי לחשוב על כל אחת מהן, במיוחד אחרי שהן התחילו לחזור אלי כמו בומרנג.
לדמויות השונות שאתם פוגשים יש סדר עדיפויות ומצפן מוסרי משלהן, שלעיתים קרובות יסתרו את שלכם. התרגשתי ונדהמתי עד כדי דמעות כשההחלטות שלי גרמו לחלקם לעזוב אותי בכוח, או אפילו הובילו למותם. אז הבנתי בדיוק עד כמה עוצמתית היכולת של CD Projekt RED לספר סיפור באמת יכולה להיות.
עם אסתטיקה ציורית יפהפיה, קולות רקע עשירים אשר מלווים את הקריינות המרתקת, והמשחקיות הממכרת של Gwent, קשה להתעלם מכך ש-Thronebreaker: The Witcher Tales הוא אחד ממשחקי התפקידים הטובים ביותר של השנה.
Return of the Obra Dinn שם אתכם במגפיים המשעממות לכאורה של חוקר ביטוח השט על ספינת סחר עזובה ב-1807. המשימה שלכם היא לגלות מה קרה ל-60 אנשי הצוות והנוסעים שנעלמו. החקירה שעוקבת היא הכל חוץ ממשעממת – היא חכמה, מורכבת, ומסמרת שערות, והיא כנראה הכי הרבה כיף שהיה לי אי פעם עם ביטוח אם עם ספינות.
עם עזרה משעון כיס מיסטי, אתם חווים את השניות האחרונות של החיים של מישהו. לאחר מכן אתם צריכים לנתח את האיזור, הדיאלוגים והמשתתפים כדי להבין בדיוק איך הבנאדם מת. כל הרמזים שם – למצוא אותם ולהסיק את המסקנות הנכונות זה החלק המאתגר. כל גורל שאתם מצליחים לפתור בהצלחה ממלא אתכם בגאווה וגורם לכם להרגיש כאילו אתם הבנאדם הכי חכם בכדור הארץ.
ויזואלית ה-1-ביט הייחודים עוזרת למשחק לבלוט, אבל המשחקיות שלו לא עוזבת עד שמצאתם את כל אחד מהקרבנות. Return of the Obra Dinn הוא המשחק האהוב עלי של 2018, והלוואי ואוכל לשכוח איך לפתור את כל הגורלות כדי שאוכל לשחק בו שוב פעם מחדש. אולי בעוד כמה שנים.
למרות שאנשים ממשיכים להתעקש ולומר שהז'אנר כבר מת, חלק מהמשחקים הטובים ביותר ששיחקתי כל השנה היו משחקי הרפתקאות point-and-click. המשחק Unavowed הוא המשחק החדש ביותר מאת Wadjet Eye Games, ומתבלט מביניהם בזכות עלילה מתפתלת שמספרת על יצורים אגדיים, פולקלור, ונגיעה קלה של נואר.
אבל הסיפור הוא אפילו לא החלק הכי טוב. שיחקתי במשחק שלוש פעמים (פעם אחת בשביל כל סיפור מקור); כל אחד הביא אותי למשחק שונה במקצת, עם אינטרקציות, פאזלים ואפילו סופים שונים. הכל תלוי בדמויות שבקבוצה שלכם. שמעתם נכון – Unavowed הוא משחק הרפתקאות עם מנגנון קבוצה. לדמויות שאתם לוקחים איתכם לשלב יש אישיות ייחודית וסט יכולות שיכולים לפתוח נתיבים חדשים בשבילכם. בעוד שהוא לא עמוק כמו משחק תפקידים אמיתי, כיף לחקור את הנרטיב המסתעף, ותמיד כיף לדבר ולשמוע את הדמויות.
מעבר לזה, אנחנו מקבלים כל מה שגדלנו לצפות מכותר של Wadjet Eye Games – מראה רטרו פיקסלי נאה, דיבוב ותסריט ממדרגה ראשונה, ועוד הזדמנות לחקור את העיר האדירה בעולם.
אין הרבה משחקים שיודעים לשלב בין עלילה טובה וסוחפת לבין משחקיות שתמיד משאירה את השחקנים בתזוזה. השנה ראינו חופן משחקים שכאלה, ואחד מהטובים מביניהם הוא Detroit: Become Human. הוא מתעסק ביחסי הגומלין הסוערים בין בני אדם לאנדרואידים – מערכת יחסים שהשחקן יכול להשפיע עליה בכל בחירה שלו. האם תדחפו לדו-קיום בשלום, או האם תבחרו באלימות כדי להשיג את החופש שמגיע לכם?
הסיפור הוא מעט קלישאה, ושיחקנו וראינו אינספור איטרציות של הדיון הפילוסופי של "האם חיים מלאכותיים עדיין יכולים להחשב כחיים", אבל Detroit: Become Human ניגש לזה עם הסגנון היצירתי, הרענן והמעט מוגזם של דייויד קייג' מ-Quantic Dream. קל להזדהות עם הדמויות (ובעיקר עם האנדרואידים), ועם האינטרקציות ביניהן. הודות לעצי ההחלטות המורכבים שמרכיבים כל פרק, אתם יכולים את המשחק פעמים רבות ולראות תוצאות שונות או פתרונות שונים לאתגרים שאיתם תתמודדו.
Detroit: Become Human הוא סיפור מרגש ומסעיר שנשאר איתי חודשים אחרי שהוא הסתיים. הוא מפיח חיים בנושא מעייף דרך עלילה מרתקת ובחירות משמעותיות, ואני אוהבת כל שניה ממנו.
רגע, מה משחק Call of Duty עושה ברשימת "משחקי השנה" שלנו? מה גרם לנו לבחור בכותר הרביעי בסדרת צד של סדרת משחקי היריות הכי ארוכה בתולדות הגיימינג, בתור אחד ממשחקי היריות הטובים ביותר של 2018 – ועוד משחק עם מצב Battle Royale.
פשוט מאוד – כי הוא מביא חוויית מולטיפלייר ממדרגה ראשונה, גם אם זה מגיע על חשבון מצב לשחקן יחיד. מצב הזומבים מוצלח מתמיד, עם קאסט שחקנים מרשים, ועלילה ברורה לשם שינוי, ומצב המולטי הסטנדרטי לוקח את כל מה שטוב ב-COD ובתריסר משחקי מולטיפלייר אחרים ומשפר אותו. אבל הכוכב האמיתי הוא Blackout. זה מאוד מרענן לשחק משחק באטל רויאל בלי באגים שוברי-משחק, עם גרפיקה יוצאת מן הכלל ומקשים נוחים שמגיבים בהתאם.
Black Ops 4 הוא לא רק משחק Call of Duty טוב, הוא גם משחק יריות מעולה שמוציא את המיטב מהטרנד השחוק של 2018, ולוקח אותו לרמות איכות חדשות. Treyarch צריכים להיות גאים בעצמם.
ל-Pillars of Eternity יש תפקיד מפתח בתחייה של ז'אנר משחקי התפקידים הקלאסיים בשנים האחרונות. משחק ההמשך, Pillars of Eternity: Deadfire יצא השנה כדי להזכיר לנו למה הז'נאר הזה היה שווה את תחייתו. המשחק מתחיל כחמש שנים לאחר אירועי המשחק הראשון. ישות אלוהית של אור ותחיה מחדש מתעוררת מתחת למבצר שלכם, משמידה אותה, ומכלה חלק מהנשמה שלכם. המטרה שלכם היא לצוד את האל ולהשיג בחזרה את אשר לקח.
Pillars of Eternity 2 מביא את אותו עומק דמות וסיפור כתוב היטב כמו של קודמו, עם שיפורים שמבוססים על המשוב מהשחקנים, כמו עוד חופש פעולה ואימרסיביות משופרת. המכניקות הבסיסיות במשחק נשארות זהות: אנחנו שולטים על חבורה של עד חמש דמויות בזמן אמת, עם האפשרות לעצור באמצע הקרב על מנת לחלק פקודות או לתכנן את המהלך הבא. ספינות הם תוספת חדשה ומגניבה למשחק ופותחים את השער לקרבות ימיים, שהם תמיד כיפיים.
Pillars of Eternity 2: Deadfire הוא משחק התפקידים האהוב עלי לשנת 2018, בזכות המשחקיות והסיפור העמוקים שהוא מביא איתו, שאנחנו רואים כמעט רק במשחקי תפקידים קלאסיים. אם אתם מתגעגעים לימים הטובים של Baldur's Gate, Planescape Torment ו-Icewind Dale, כדאי לכם בהחלט לתת לו ניסיון.
דמיינו את The Goonies, Stranger Things ו-E.T. כולם משולבים לתוך משחק בסגנון Legend of Zelda. נשמע מגניב נכון? אז אתם לא צריכים לדמיין אותו – פשוט תשחקו ב-Crossing Souls.
ב-Crossing Souls אתם שולטים בחבורה של בני עשרה שהולכים ראש בראש מול גנרל מושחת בצבא ארה"ב, שמשליט טרור על העיירה שלהם בעודו מחפש חפץ מיסטי. לכל אחד מבני העשרה האלה יש את האישיות, המראה והיכולות משלו, שבאמצעותם אתם יכולים להתקדם בעולם החצי-פתוח, לפתור חידות, ולהלחם ברעים. הוא מלא ברפרנסים לתרבות הפופ של שנות השמונים, כמו צבי הנינג'ה, Stand by Me ובחזרה לעתיד – כל מה שאני צפיתי בו כשאני הייתי ילד.
המשחק חמק מתחת לרדר של לא מעט אנשים כשהוא יצא לראשונה בפברואר, וזה באמת די חבל. Crossing Souls הוא בהחלט פנינה של משחק אינדי, עם סגנון ויזואלי יחודי וצבעוני, וסיפור קלאסי על חברות, הרפתקאות, והתבגרות.
מהיוצרים של FTL מגיע Into the Breach, משחק אסטרטגיה מוצלח וממכר ביותר. יצורים ענקיים שמתרבים מתחת לפני האדמה מאיימים על שארית האנושות. לאחר שהאנושות מפסידה בקרב, אתם תופסים פיקוד על חוליית מכאות מהעתיד כדי לנסות ולהציל את העולם.
משחק האינדי זורק הצידה את גרפיקת ה-AAA ואפילו את העלילה, ומקדיש את כל כולו למשחקיות טקטית טהורה. אתם תנסו להציל את העולם וכנראה תכשלו, אבל אז תנסו שוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב. כל ניסיון יציב אתכם אל מול אתגרים רנדומליים, ואתם תצטרכו להסתגל במהרה אם אתם לא רוצים להוסיף עוד "ושוב" לרשימה. הזהרו – המשחק הזה הוא ממכר בדיוק כמו שהוא קשה.
Into the Breach הוא משחק האסטרטגיה הכי טוב ששיחקתי השנה, בפער. המשחק מתמקד בלתת חוויה טקטית טהורה ובלתי מתפשרת, ובהחלט מצליח בכך. מצאתי את עצמי משקיע שעות על גבי שעות בעודי מנסה להציל את כדור הארץ הארור, וכך כדאי גם לכם.
Frostpunk הוא משחק אסטרטגיה אינדי שפותח בידי 11bit Studios. המשחק מתרחש בחורף פוסט אפוקליפטי עתידני, ואתם משחקים את המנהיג של העיר האחרונה על כדור הארץ. בדומה לכותר הקודם של הסטודיו, This War of Mine, אתם לא מפסיקים להתמודד עם החלטות מוסריות ופשרות קשות כדי להבטיח את השרדותם של תושבי העיר שלכם.
בעוד שאתם מתלבטים אם לאשר או לא לאשר עבודת ילדים כך שלעיר שלכם יש מספיק פועלים, אתם יכולים להנות מתשומת הלב לפרטים ולאטמוספירה. הכל מהונדס כדי לגרום לשחקן להרגיש כמו חלק מהעולם שהוא משחק בו, בזמן שהסכנה הגוברת והמשאבים הפוחתים משאירים אתכם על קצות האצבעות לאורך המשחק.
Frostpunk הוא בקלות אחד ממשחקי האסטרטגיה הטובים והבלתי נשקחים ששיחקתי בהם השנה. מאז יציאתו, התקבלו מספר עדכונים חדשים למשחק עם עוד שצפויים להגיע בעתיד. רשימת הפיצ'רים הזמינים והתרחישים האפשריים ממשיכה להתרחב, והמפתחים מושקעים בלהמשיך ולדאוג לנו לאורך החורף עם עוד ועוד תוכן.
Labyrinth of Refrain, מבחינתי, הוא המשחק הטוב ביותר שיצא ב-2018. הוא מספר את סיפורן של מכשפה והעוזרת שלה, אשר מגיעות לעיר מסתורית בשם Refrain. הן מגיעות לשם כדי לחקור מבוך מלא במפלצות ואוויר רעיל. לזוג קיימת אג'נדה נסתרת שאנחנו לומדים עליה עוד בהמשך המשחק, לאחר שהן נתקלות בעוד ועוד מכשולים.
המשחק מפתח את המשחקיות הסטנדרטית לז'אנר התפקידים של חקר מבוכים בקבוצה. מאחר והאוויר במבוך לא ניתן לנשימה, אתם שולטים בחבורה של בובות שמתפקדות בתור הלוחמים שלכם. אתם אפילו יכולים לאגד אותן ליחידה אחת ולאחד את ההתקפה ונקודות החיים שלהן יחד כדי לגרום ליותר נזק ולהשלים מפגשים קשים יותר. Labyrinth of Refrain יכול להיות משחק אכזרי, וחשוב לנצל את הבובות שלכם נכון.
אבל הכוכב האמיתי הוא העלילה. היא לא מפסיקה לעבור בין קומדיה לטרגדיה, ולא מתביישת להכנס לנושאים מאוד אפלים. עם פסקול ודיבוב נהדרים, Labyrinth of Refrain מציע לא מעט הפתעות לאורך עשרות השעות של משחקיות בלתי נשכחת שלו.
לאחר שנים של היעדרות, קרייטוס חוזר לחיינו, והפעם הוא הולך לנתץ את המיתולוגיה הנורדית. אולם הפעם, קרייטוס סוחב על עצמו יותר מאשר עולו של אל, אלא את נטל ההורות. הוא ובנו, אטריאוס, עושים מסע דרך מידגרד ואזורים נוספים מתשע הממלכות, תוך מעבר דרך מראות עוצרי נשימה והריגת יצורים מיתולוגיים. סך הכל פעילות טיפוסית של אב ובן.
למרות שקרייטוס הוא לא בדיוק איש שיחה, הדיאלוגים שלו עם אטריאוס יכולים להיות עמוקים, מלאי תובנות ואף משעשעים לעיתים. הם משתלבים היטב בסיפור האפי של המשחק ומעניקים הצצה לצד החדש של קרייטוס. ואולם, המשחק לא קרוי “God of War” ללא סיבה – הלחימה עודנה חלק משמעותי מההרפתקה, והיא טובה מתמיד. ממש ניתן להרגיש את העוצמה מאחורי כל מכה של ה-Leviathan Axe, כאשר כל אויב מהווה אתגר בפני עצמו.
נכון – המשחקיות הנוכחית לא דומה במיוחד לזו של הכותרים הקודמים של GoW, אבל היא מחזירה בהצלחה את הסדרה לאור הזרקורים. God of War 2018 נותן שיעור לחיים על איך להחזיר סדרה אהובה בדרך הכי נכונה שאפשר, והשאיר אותנו רעבים להמשך הסאגה החדשה.
Monster Hunter World עושה דברים שאני לא רגיל אליהם במשחקים, בצורה שגרמה לי להתאהב בו. לצוד מפלצות זה אחד מהדברים האהובים עלי, ואני כבר מתכנן את הציד הבא שלי.
סדרת משחקי Monster Hunter קיימת כבר הרבה שנים, ועל אף שהייתי מודע אליה, לא הייתי בטוח שאוהב את Monster Hunter World. ההיכרות שלי עם הסדרה היתה אי שם בימים של Monster Hunter Tri, ובאותו זמן המשחקיות הרגישה לי איטית מדי ופיתוח הדמות הרגיש לי מורכב מדי. שמחתי מאוד לגלות שכל דאגותי הורגעו כשנכנסתי לשחק את Monster Hunter World, ולמעשה, הוא כבר השיג לעצמו מועמדות עבורי לאחד ממשחקי השנה. בואו אספר לכם למה.
את המשחק אתם תתחילו בעיצוב הדמות שלכם, תעצבו Palico, שהוא מעין חתול מחמד שילווה אתכם במשחק, יצטרף אליכם או אפילו לחברים שלכם במשימות, ובאופן כללי יהפוך לסיידקיק שלכם במשחק, ותצאו להפלגה לעבר העולם החדש. הסיפור עצמו סובב סביב העליה של הציידים לעולם החדש בעקבות הגירה המונית של דרקונים קדומים לעברו, כאשר הדמות שלכם מצטרפת לצי החמישי שמפליג אליו. לאורך הסיפור אתם תצודו מפלצות הולכות וגדלות, תוך כדי שאתם חוקרים את התעלומה של הגירת הדרקונים הקדומים.
העלילה לא מנסה להיות עמוקה או מתוחכמת במיוחד. לדמויות השונות בסיפור אין שמות, ומתייחסים לכולם לפי התפקיד שלהם, אבל כל אלה מהווים רקע נחמד סך הכל לציד של המפלצות השונות. לא הרגשתי חיבור מיוחד לאף אחת מהדמויות, אבל הרגשתי שהסיפור נותן לי קונטקסט ללמה אני צד כל מפלצת, ונתן סצינת מפגש מעניינת לכל מפלצת חדשה שנתקלתי בה.
ועכשיו זה זמן טוב לדבר על המפלצות ואיך צדים אותן. כמו במשחקים הקודמים בסדרה, לאורך המשחק אתם תתקלו במפלצות קטנות וגדלות, ולאט לאט תוכלו להרשות לעצמכם לצוד מפלצות קטלניות יותר. הקרבות מול המפלצות מכילים אקשן מעט איטי, אבל מאוד מספק. בתחילת המשחק אתם אולי תמצאו את עצמכם חובטים במפלצת שוב ושוב עם הנשק שלכם, אבל כשתשתפרו, אתם תלמדו איך לחזות את ההתקפות של המפלצת, איפה היא הכי פגיעה, ואיזה חלק חשוב שתשברו כדי להפחית משמעותית את הנזק שהיא תעשה לכם. זה מאוד מספק כשהנשק שלכם פוגע ושובר למפלצת איזו קרן או קוטע לה זנב רעיל, או כשאתם קופצים מאיזור מוגבה ומטפסים על הגב של המפלצת.
לציד המפלצות יש הרבה מאוד עומק, וידרוש מכם הרבה הכנה לפני שתלחמו מול המפלצת. לפני שתצודו מפלצת, אתם לעיתים קרובות תנתחו עקיבות ושריטות שהיא משאירה כדי ללמוד איפה הטריטוריה שלה, וכמו כן לקבל מידע חיוני על המפלצת מהחוקרים שבבסיס שלכם. תוך כדי כל אלה, אתם גם תאמנו את זבובוני המעקב שלכם (Scoutflies), לזהות את כיוון המפלצת, ובעת הצורך הם יראו לכם באיזה כיוון היא נמצאת. זו המערכת למעקב אחר מפלצות במשחק, והיא באופן כללי מאוד מוצלחת.
לאחר שתלמדו איזה סוג נשקים פוגעים בצורה מירבית במפלצת, ואיך היא תוקפת, אתם בדרך כלל תמצאו את עצמכם מחשלים שריון ונשק מתאימים, שבדרך כלל ישלח אתכם לצוד מפלצת קטנה יותר שכבר צדתם. כל התהליך הזה לוקח זמן אבל הוא מאוד כיף, ואני באופן אישי ממש נהניתי להשלים סטים של שריונות, לשדרג חרבות, ולהיות מוכן ומזומן לקראת כל ציד.
בכל פעם שתצודו מפלצת, תקבלו שלל חלקים שיאפשרו לכם לבנות נשקים ושריונות חדשים, וזה ממש כיף. פתאום תמצאו את עצמיכם בונים איזו חרב אש מגניבה, או גרזן חשמלי, וזה מהדברים האהובים עלי במשחק. המשחק באופן כללי מכיל כמות עצומה של סוגי ציוד ושדרוגים, אבל כל זה נפתח בהדרגתיות ומאפשר לכם ללמוד את הדברים בקצב שלכם. זה היה מהדברים שיותר הדאיגו אותי לגבי המשחק לפני ששחקתי בו, ואני מאוד שמחתי לגלות שזה עובד טוב, למרות שלא מצאתי את עצמי משתמש בכל סוגי החפצים השונים.
כמו בהרבה משחקים אחרים בסדרה, גם כאן יש 14 סוגים שונים של נשקים. לכל אחד מהם משחקיות שונה ושדרוגים שונים, ואם אתם חדשים לסדרה, אתם בוודאי תמצאו את עצמכם מנסים כמות של נשקים לפני שאתם נסגרים על סוג שאתם מרגישים איתו מאוד בנוח. בשלבים מאוחרים יותר במשחק, כשתרצו להחליף נשק אתם לעיתים תצטרכו לפתח ולשדרג אותו מההתחלה, מה שידרוש מכם לא מעט גריינד, אבל מאחר והמשחקיות ואיסוף הרכיבים כיפיים מאוד, אתם כנראה לא תתבאסו יותר מדי אם תצטרכו לעשות גריינד שכזה.
כמעט כל משימות המשחק זמינות למשחק יחד עם עוד שחקנים. בכל פעם שתכנסו למשחק תוכלו לבחור להתחבר לשרת לבחירתכם או להשתמש במנגנון ה-Matchmaking של המשחק. כשתשחקו עם שחקנים אחרים, בין אם הם זרים או חברים שלכם, תוכלו די בקלות להצטרף אליהם למשימה והם יוכלו די בקלות להצטרף אליכם למשימה. לעיתים יצטרף אליכם שחקן שבלעדיו לא הייתם מצליחים לנצח במשימה, ולעיתים יצטרף שחקן רק כדי לרכב על השלל שלכם מהמשימה מבלי לעזור, אבל בממוצע זה יקצר לכם את המשימות ובעיקר יוסיף עוד אקשן וכיף לציד שלכם.
עכשיו בואו נעבור לדבר על הגרפיקה והסאונד במשחק. אחד הדברים הבולטים במשחק הוא הגרפיקה המפורטת והיפה. כל המפלצות השונות במשחק מפורטות, ובעלות עיצוב ייחודי שהושקעה בו מחשבה. ממש רואים איך כל מפלצת מותאמת לאיזור שבו היא חיה. דוגמא טובה לכך היא מפלצת בשם ציצי-יא-קו, מפלצת דמויית יען שמתגוררת באיזורים חשוכים שבהם כל המפלצות האחרות רגישות לאור, ומסוגלת לייצר הבזקי אור כדי להמם אותן. בנוסף למראה שלהן, המפלצות גם מונפשות בצורה מאוד טוב, ואם תובילו את המפלצות לשטחים שבין טריטוריות שונות, המפלצות השונות עשויות לתקוף זו את זה וזה מאוד מרשים ויפה.
הסביבות עצמן לא פחות יפות – במשחק תחקרו סביבות מפורטות מלאות בצמחיה, מערות, ועצים מרשימים, ועל אף שכל ציד יתרחש באחת מהמפות הבודדות במשחק, הן מספיק מורכבות בכדי לתת לכם חוויות שונות ומעניינות בכל פעם מחדש. גם כאן נראה שהושקעה הרבה מחשבה מאחורי הסביבות השונות, המפלצות שמתגוררות בהן, ואיך כל הפרטים הללו משחקים זה עם זה.
בעוד שהגרפיקה במשחק נראית מהממת, הסאונד מוצלח רק בחלקו. למפלצות השונות יש מנגינות ייחודיות, חלקן קליטות יותר או פחות, וזה מאוד נחמד. עם זאת, הדיבוב במשחק לא מוצלח במיוחד, ובין אם תשחקו בדיבוב באנגלית, ביפנית, או אפילו ב-Monster Hunter Language, שנשמעת כמו שילוב בין סינית, יפנית ושפת אנשי מערות, הדיבוב אף פעם לא מתאים לשפתיים. מאחר וכל הצד הזה הוא הכרחי אך ורק לסיפור, שאני לא רואה בו מרכיב מרכזי מאוד בחוויה של המשחק, זה לא הפריע לי מאוד, אבל זה עוד אחד מהדברים שמונעים מהמשחק מלהיות מושלם.
Monster Hunter World הוא הרפתקה שאני כל כך שמח שהצטרפתי אליה. הוא אימרסיבי, יש לו הרבה עומק ותוכן מעניין, והמשחקיות שלו כיפית. אני לא יכול להפסיק לצוד מפלצות חדשות וכל פעם שאני צד מפלצת חדשה זה מרגיש כמו חג המולד. בזכות המשחק הזה אני יודע שאני כבר אעקוב אחרי המשחק הבא בסדרה.
בעוד שהוא עושה דברים שאני רגיל לא לאהוב במשחקים, Monster Hunter World עושה את מה שהוא יודע לעשות טוב מאוד, ואני מצאתי את עצמי נהנה מכל סנטימטר שלו. אני כבר מתכנן את הציד הבא שלי, ואת זה שאחריו, ואפילו את זה שאחריו.
Monster Hunter World זמין ל-PlayStation 4 ו-Xbox One, ויצא ל-PC לקראת סוף השנה. בואו לצוד יחד איתי.
ל-E3 השנה כל החברות הגיעו עם מגוון הכרזות וטריילרים למשחקים. אין הפתעות גדולות הפעם אבל בהחלט יש למה לצפות. בין הדברים המעניינים ביותר הוא טריילר לכותר החדש בסדרת Uncharted שדיברתי עליו בעבר ואקסקלוסיבי לפס4:
כמו כן ראינו טריילר למשחק החדש בסדרת God of War, המשחק החדש בסדרה שזונח את המזרח התיכון בשביל מקום קצת יותר קר וגם אקסקלוסיבי לפס4:
הכרזה אחת שכן חדשה ומעניינת היא משחק חדש של ספיידרמן: Marvel's Spider-Man שאקסקלוסיבי לפס4 ומפותח על ידי Insomniac games, החברה שהביאה לנו את סדרת Ratchet and Clank ו-Spyro המעולות:
ואלו לא סוף כל ההכרזות. הוכרזה גרסה מעודכנת של Shadow of the Colossus לפס4. DLC חדש למשחק Horizon: Zero Dawn שיוסיף אזור חדש שלגי. משחק חדש בסדרת Monster Hunter שהוא Monster Hunter: World שיצא גם לפס4 וגם לXbox One. ומגוון משחקים ל-VR, המעניין ביותר מביניהם זה גרסת VR למשחק המצוין Skyrim. האכזבה היחידה עבורי היא שלא הייתה בסוף הכרזה על Bloodborne 2.
