Dragon Quest XI הוא ללא ספק בין משחקי התפקידים הטובים ביותר שיצאו בשנים האחרונות. אין חלק במשחק שאינו מלוטש לרמה הגבוהה ביותר והמשחק מרגיש כמו חוויה בלתי נשכחת.

סדרת Dragon Quest היא סדרה מאוד מעניינת בפני עצמה. עם עיצוב ויזואלי על ידי אקירה טוריאמה האגדי (האחראי על סדרת דרגון בול שרובנו גדלנו עליה) ופופולריות עצומה ביפן, הסדרה אף פעם לא הצליחה לפרוץ למערב באותה רמה כמו שסדרת Final Fantasy הצליחה. לאחרונה הגיע אלינו המשחק החדש בסדרה – Dragon Quest XI, בפיתוח של Square Enix, וכולכם בטח תוהים, האם יש סיבה מוצדקת לפופולריות העצומה של המותג ביפן?

עלילת המשחק סובבת את הגיבור, שנולד עם סימן מיוחד על היד שמסמן שהוא המשיח שעתיד להציל את העולם מכוחות החושך המתקרבים. אחרי שהמשפחה של הגיבור מותקפת, הוא ניצל בנס וגדל בכפר נידח. כאשר בתחילת המשחק הוא מגלה על עברו ומתחיל במסע להציל את העולם. סיפור הרקע של המשחק לא מקורי במיוחד, אך זה לא בהכרח דבר רע בהתחשב בכך שהמשחק אינו מתפשר על איכות בכל שאר התחומים.

העלילה מעולה, כאשר המשחק מאזן מאוד טוב בין רצינות וקומדיה לאורך עשרות שעות המשחק. גם לא חסרים קטעים שבאמת מרגישים עצובים וטרגיים. לאורך כל המשחק רציתי להמשיך ולראות מה הולך לקרות בהמשך, ואף פעם לא התאכזבתי.

אחד הדברים שהכי מוסיפים למשחק הן הדמויות הבלתי נשכחות שמצטרפות לגיבור במהלך ההרפתקה. למשל, אריק – הגנב שמצטרף כי הובטח שהוא יקבל מחילה על העבר שלו. סרינה וורוניקה – תאומות שתפקידן הוא להגן על הגיבור במסע שלו להציל את העולם. וסילבנדו – להטוטן עליז בקרקס שמצטרף לגיבור במסעו במטרה לגרום לעולם לחייך. הדמויות מגוונות וצבעוניות ולכל אחת מהן יש היסטוריה וסיבה למה הן יסכנו את חייהן בשביל לתמוך בגיבור. גם לא חסרות דמויות צד מעניינות, והרעים עצמם מרגישים מאוד מאיימים בעיצוב ובמעשים שלהם.

אבל מה עם המשחקיות? המשחק הוא משחק תפקידים יפני קלאסי, ניתן לשלוט בארבע מהדמויות בכל רגע נתון (כאשר ניתן להחליף ביניהן לשאר הקבוצה בחופשיות תוך כדי קרב) כשכל דמות בתורה מבצעת מהלך יחיד. Dragon Quest XI לא משנה יותר מדי את הפורמולה, אבל הוא לוקח אותה לרמה הגבוהה ביותר מבחינת איכות. כל הדמויות במשחק ייחודיות ויש להן תפקיד משלהן למלא תוך כדי קרב. היכולת להחליף דמויות תוך כדי הקרב מאפשר שימוש באסטרטגיות מסובכות שמסתמכות על מי שכרגע בשדה, ולא באסטרטגיה ספציפית יחידה.

בין השינויים המעטים שכן יש במשחק, יש מצב שנקרא Pep שהדמויות והאויבים יכולים להיכנס אליו תוך כדי קרב באופן יחסית רנדומלי. מצב זה מחזק את הדמות ונותן לה גישה ליכולות מיוחדות עם שאר חברי הקבוצה. המצב הזה נחמד אך לא ממש בא לידי ביטוי רוב הזמן, מכיוון שלא ניתן להסתמך עליו. חפצים שנותנים לדמות להיכנס למצב הם נדירים מאוד ויש גישה אליהם רק מאוחר מאוד במשחק.

באופן כללי, רמת הקושי במשחק סבירה ואפילו קצת קלה אם יש לכם ניסיון בז'אנר. חוץ מהחלק אחרי סוף המשחק, אף פעם לא הייתי צריך להשקיע זמן בשביל סתם להילחם באויבים בשביל להשיג ניסיון – דבר המצביע על עיצוב טוב של המשחק.

כשעולים רמה במשחק מקבלים נקודות להשקיע במעיין Grid שבו פותחים בהדרגה משבצות. הרעיון די מגניב והוא נותן דרך לפתח דמויות לפי הכיוון שהשחקן מעוניין בו. למשל, הדמות הראשית יכולה להשתמש בחרבות ענקיות או חרבות רגילות והשחקן יכול לבחור במי מהם להשקיע נקודות בשביל מהלכים חדשים. או למשל, לבחור קסמים חדשים לורוניקה וסרניקה. בעקבות זאת, יש לשחקן הרבה חופש ליצירת דמויות שמתאימות לסגנון המשחק שלו ומוסיף קצת יותר לעלייה ברמות מעבר לקצת יותר חוזק או חיים. במידה ומתחרטים על דרך התכנון של הדמות, אפשר עבור מעט כסף להתחיל מאפס עם כל הנקודות שהשקעתם.

יש עוד כמה פעילויות במשחק מעבר לקרבות, כמו למשל מירוצי סוסים וקזינו עם הרבה סוגי משחקונים ופרסים שימושיים. כמובן שיש גם קווסטים שונים שאפשר לעשות שעוזרים להבין איך עובדות המערכות השונות במשחק וגם קצת מאירים על העולם עצמו. אחת מהפעילויות המרכזיות במשחק זה מיני משחק של נפחות בשביל יצירת כלי נשק ושריון לדמויות. המיני משחק הוא כיפי ומאוד עוזר בתחילת המשחק כאשר אין הרבה כסף לציוד בחנויות, שלא לדבר על כך שהוא מעודד חקירה של האזורים השונים במשחק.

הסביבות והמבוכים במשחק מעוצבים בצורה מצוינת עם הרבה דרכים צדדיות שאפשר לחקור בשביל חפצים וציוד שיעזרו בהמשך ואפילו כמה סודות. המשחק לא מרגיש כמו מסדרון אחד גדול, ואפילו יש כמה חלקים בו הוא נפתח ואפשר לחקור מקומות שונים או להתקדם בעלילה בסדר שונה. יש גם מחזורים של יום ולילה ואפקטים של מזג אוויר משתנה שמשנים את הסוגים השונים של האויבים שאפשר לפגוש. האויבים עצמם מופיעים בעולם, כך שאין את המנגנון המעצבן של קרבות רנדומליים.

הגרפיקה במשחק נראית טוב, אני קצת מתגעגע ל-Cell Shading שהיה במשחק Dragon Quest VIII אבל התלת מימד עדיין נראה מעולה והאנימציות של הדמויות תוך כדי קרב ומחוצה לו הן חלקות ומאוד מושקעות. הדבר שהכי אהבתי במשחק זה שבמהלך רוב הסצנות הדמויות עדיין ילבשו את אותו הציוד שבו השתמשו מקודם והם ישתמשו בציוד תוך כדי הסצנה בדרך שמתאימה (למשל שימוש בחרב ענקית או חרב רגילה). יש כמות עצומה של סוגי אויבים שונים שמפוזרים בעולם ולא מעט תחפושות להשיג לדמויות. המשחק הוא תענוג לעיניים והעיצוב של אקירה טורייאמה הוא עדיין מגניב ומחזיר אותי לעבר, אפילו אם הרבה מהפרצופים של הדמויות דומים ליצירות אחרות שלו. המשחק רץ בצורה חלקה על ה-Playstation 4 ולא נתקלתי באף תקלה טכנית או באג תוך כדי המשחק.

אני מניח שאם יש חלק אחד במשחק שחלש קצת זה הסאונד. הדיבוב של חלק מהדמויות הוא קצת מאכזב, אבל עדיין מצליח להעביר את הרגש שלהן בצורה טובה. המוזיקה במשחק היא ברובה דיי נשכחת. ה-Theme הראשי של הסדרה הוא מעולה אבל אפילו אחרי עשרות שעות משחק אני לא ממש זוכר יותר מדי מהמנגינות האחרות שהיו במשחק.

Dragon Quest XI הוא משחק שעובר את כל הציפיות. עם מערכת קרב טובה, עלילה מצוינת ושפע של פעילויות לעשות לאורך כל המשחק. כך אין רגע שבו משתעממים. האורך של המשחק הוא בסביבות 60 שעות, עם עוד עשרות שעות פוטנציאליות אם רוצים לראות את כל מה שיש למשחק להציע. המשחק זמין למחשב ולקונסולת Playstation 4 עם יציאה לקונסולת ה-Nintendo Switch בעתיד הקרוב.

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here