מכירות ה-Xbox ROG Ally X עלו מעל ומעבר לציפיות של אסוס, לאחר שהמכשיר הושק בחודש שעבר בשיתוף פעולה עם מיקרוסופט. למרות הביקורות על מחירו הגבוה, הביקוש נותר חזק – במיוחד לדגם היוקרתי.
הדגם הבסיסי של המכשיר נמכר ב-£499, בעוד שהדגם הפרימיום עולה £799. למרות הפער והעלות הגבוהה, נראה שהלקוחות אינם נרתעים: הדגם היקר יותר נמצא כבר עכשיו במחסור, מה שמעיד על ביקוש גבוה מהצפוי.
במהלך שיחת המשקיעים האחרונה של החברה, התייחסה אסוס להצלחה של הדור החדש. לדבריה, מאז הושק הדור הראשון של ROG Ally ב-2023, קטגוריית המחשבים הניידים למשחקים מבוססי Windows הוכיחה את עצמה כמנוע צמיחה משמעותי. עוד נאמר: "המטרה של מיצוב המותג כפרימיום הושגה, ולכן השקנו את הדור השלישי של ROG Ally החודש, בשיתוף פעולה עמוק יותר עם Xbox. השוק מגיב בצורה חיובית מאוד, ובעיקר נרשם תיאבון גבוה לדגמים היוקרתיים מעבר למה שציפינו. אנו עובדים עם ספקי הרכיבים כדי להגביר את הייצור ולסגור את פערי הביקוש. ROG Ally יישאר עמוד תווך מרכזי בפורטפוליו הגיימינג של אסוס."
ה-Xbox ROG Ally X משמש למעשה כמחשב גיימינג נייד שמתחרה ב-Steam Deck של Valve. למרות שאינו קונסולת Xbox אמיתית, פרסום החברה ממתג אותו גם ככזה.
בביקורת של בר אצלנו באתר ניתן לסכם את המכשיר כפתרון עוצמתי לגיימרים שמחפשים שליטה מלאה וביצועים גבוהים, אך פחות מתאים למי שרוצה חוויית "Plug & Play" פשוטה. הוא מציע מסך איכותי, רמקולים מרשימים, גישה לכל לאנצ'ר ויכולות חומרה מתקדמות, אך דורש מעט סבלנות ואופטימיזציה. תג המחיר הגבוה הופך את הכדאיות לשאלה אישית, כשדגם ה־X מתאים לחובבי ביצועים קיצוניים בעוד שהדגם הבסיסי יספיק לרוב המשתמשים. בסופו של דבר, זהו מכשיר מרשים במיוחד – כזה שמשאיר טעם של עוד.
שנת 2025 מסמנת 20 שנה להשקת Guild Wars: Prophecies ולראשיתה של סדרת Guild Wars, וב-ArenaNet מנצלים את האירוע כדי להכריז על פרויקט חדש: Guild Wars Reforged, שיושק ב- 3 בדצמבר. לדבריהם, למרות עשרים שנות התקדמות טכנולוגית ועיצובית, ל-Guild Wars עדיין יש הרבה מה להציע – עולם פנטזיה עשיר, מערכת קרב מבוססת יכולות שמאפשרת בניית בילדים מגוונים, ואתגרי PvE ו-PvP מסוגים שונים. Reforged נבנה כדי להפוך את החוויה לנגישה ומודרנית יותר, תוך שמירה על רוח המשחק הקלאסי.
כדי להוציא את הפרויקט לפועל, ArenaNet חברו ל-2weeks, צוות קטן שהוקם ב-2024 על ידי יוצאי החברה שעבדו במקור על Guild Wars. לצוות יש מעל 14 שנות ניסיון מצטבר על המשחק, והם מביאים איתם הבנה עמוקה של המערכות והקהילה. אחד השינויים המרכזיים ש-Guild Wars Reforged מביא איתו הוא מודל רכישה חדש: שלושת הקמפיינים – Prophecies, Factions ו-Nightfall – מאוחדים לחבילה אחת במחיר של 19.99 דולר.
שחקנים שכבר רכשו לפחות אחד מהקמפיינים יקבלו גישה לכולם דרך הגרסה החדשה, והמודל ללא דמי מנוי חודשיים נשאר בעינו. ראוי לציין שלא נאמר מה קורה עם הרחבת Eye of the North, מדובר בהרחבה היחידה של המותג שניתן לגשת אליה בסופו של כל אחד מהקמפיינים של המותג.
העדכונים נוגעים גם לצד הטכני: Guild Wars Reforged מוגדר כעת כ-Steam Deck Verified, כולל תמיכה רשמית בשלטי משחק ומציג ממשק משתמש מחודש עם אפשרויות טקסט גדולות ותמיכה במסכים תומכי רזולוציה גבוה. מבחינה גרפית, המשחק מקבל אפקטי תאורה ושמיים דינמיים (dynamic sky bloom), Ambient Oclusion משופר ועדכוני תאורה שמנצלים טוב יותר כרטיסי מסך מודרניים, לצד ליטושים לטקסטורות ליצירת מראה נקי וברור יותר. בצד האודיו, מתווספת תמיכה ב-Positional Audio שאמורה להפוך את העולם של טיריה למעט יותר חי ומציאותי.
גם נוחות השימוש זוכה לשדרוג: מעבר לממשק המעודכן, Guild Wars Reforged מוסיף מערכת מעקב משימות (Quest Tracking) שמקלה על ניווט בין קווי עלילה ומשימות, וכן מדריך שליטה על המסך שמסייע במיוחד למי שמשחק עם בקר. ב-3 בדצמבר, עם עליית העדכון, ייחשף גם לוגו חדש ל-Guild Wars באתר הרשמי ובחנות Steam – צעד שנועד להתאים את המיתוג של המשחק לקנה המידה והניסיון שצבר במהלך שני עשורים.
חשוב להדגיש ש-Guild Wars Reforged אינו מהדורה נפרדת עם תוכן בלעדי, אלא שכבת עדכונים שתהיה זמינה לכל השחקנים. המטרה היא לפשט את תהליך הרכישה עבור שחקנים חדשים, ולהוות בסיס לשיפור עתידי של המשחק. ב-ArenaNet מצהירים שהם מתכננים להמשיך לשתף פעולה עם 2weeks ולהוסיף שיפורים נוספים בהמשך.
אין ספק שזהו רגע מרגש עבור שחקנים רבים, ביניהם אני, שמאוהבים קשות במשחק ובעולם הפנטזיה הייחודיים שבהם כל שחקן יכול לקנות את אחד הקמפיינים וליהנות מחוויית אונליין RPG עם חברים או לבד וללא תוספות תשלום או הוצאות על מנוי נוסף.
למי שרוצה לראות את Guild Wars Reforged בפעולה, ייערך לייב מיוחד ב-19 בנובמבר בשעה 21:00 שעון ישראל בערוץ ה-Twitch הרשמי של Guild Wars.
נינטנדו חשפה רשמית ב-Nintendo Direct האחרון ש-Super Mario Galaxy ו-Super Mario Galaxy 2 מגיעים ל-Nintendo Switch באוסף חדש. החבילה, Super Mario Galaxy 1+2, תהיה זמינה ב-2 באוקטובר 2025 ותביא לקונסולה ההיברידית שתיים מההרפתקאות התלת־ממדיות המוערכות ביותר של השרברב האהוב בעולם.
למי שתוהה "אבל רגע, Super Mario Galaxy כבר הגיע לסוויץ', אז מה חדש?" ובכן, ההוצאה המחודשת איננה פורט פשוט. שני המשחקים יכללו ממשק משתמש משופר, עם אפשרות בחירה בין שליטת התנועה הקלאסית לבין שליטה מודרנית בכפתורים ובמקלות האנלוגיים. בנוסף יתווספו נגן מוזיקה בתוך המשחק ותכני “ספר סיפור” מעודכנים.
המעריצים יכולים לצפות לגרסה פיזית של ספר הסיפורים של רוזלינה עם עמודים חדשים ול-Amiibo חדש לגמרי של Super Mario Galaxy, שאמורים לצאת ב: 2 באפריל 2026. הכותרים יושקו ברזולוציה משופרת, ועדכון חינמי עבור Nintendo Switch 2 אשר יוסיף תמיכה מרהיבה ברזולוציית 4K לשני המשחקים.
לאור שמם ככמה מהפלטפורמרים התלת- ממדיים הטובים ביותר שנוצרו, אפשר לצפות לכך שהאוסף הקרוב ימשוך הן מעריצים נוסטלגיים והן שחקנים חדשים, וזו אכן בשורה טובה לחובבי מריו באשר הם.
Lost Souls Aside מבטיח אקשן מסחרר, אבל מאכזב עם עלילה גנרית שכבר ראינו פעמים רבות. הקרבות מעולים וקולחים עם קומבואים מגוונים, אבל הפלטפורמות חלשות והדיבוב האנגלי רובוטי. המוזיקה נעה בין אפית לממוצעת, מה שהופך את הכותר למשחק לא מלוטש שזורח רק בקרבות.
לאחר ציפייה של 9 שנים משחק האקשן שנראה חסר מעצורים נוחת בידיהם של הגיימרים והמבקרים. במקום משחק אקשן מרשים וטהור קיבלנו משחק עם אקשן נהדר, מגוון ויפהפה עם קטעי גיימפליי מבלבלים, חלקם שבורים ובעל עלילה גנרית להחריד. בקיצור, מדובר בחוויה חסרת ליטוש. למה אני אומר את זה? כבר תבינו
הפנטזיה הזאת לא סופית אבל גנרית
העלילה של Lost Soul Aside נפתחת בהבטחה לסיפור דרמטי: השחקן מגלם את קייסר (Kaser), חבר בארגון התנגדות לאימפריה עתידנית, שיוצא למסע להצלת נשמת אחותו שנגזלה בידי ישויות אפלות, בסיוע דרקון עתיק ועוצמתי בשם לורד ארנה (Lord Arena). ארנה הדרקון הוא מה שמספק לקייזר את הכוחות החדשים והמרשימים שלו ומעניקים לו את היכולת להתנגד ולחום באימפריה וגם בחייזרים שמנסים להשתלט על העולם (איפה לא נתקלנו בסיפור הזה כבר).
לאורך המשחק קייזר יפגוש דמויות נוספות, ונכיר את צוות המחתרת שמתנגד לאימפריה. בכנות, לא התלהבתי מהעלילה בלשון המעטה. עם זאת, זה לא שהעלילה שם מכיוון שאין ברירה, וכי חייבים להגיש משהו לשחקן על מנת שירצה להמשיך ולשחק, אלא פשוט שהיא לא עובדת ממש טוב; השחקן מרגיש מנותק מהעלילה מרובת המונחים המוזרים/חדשים.
פלטפורמר סביר עם אקשן מהיר ועצבני
לאחר הפרולוג של המשחק שבו אנחנו מקבלים את היכולות הבסיסיות שלנו וחוברים ללורד ארנה המשחק משחרר אותנו להתקדם עלילתית במשחק בצורה לינארית. המשחק כולו מורכב מרצף של שלבים/ סביבות לינאריות שמשולבות בתוכן אתגרים, אתגרי פלטפורמה, פעילויות צדדיות כמו פאזלים ומגוון תיבות ודברים שאפשר לאסוף.
המבנה הזה פועל בצורה סבירה בסה"כ כשמחשבים את הכל, מכיוון שהשלבים מרגישים ארוכים מדי, וחלק מאתגרי הפלטפורמה נעים על הסקאלה של בסדר לבין על הפנים. מצד שני יש פאזלים נחמדים מדי פעם בלי להעיק יותר מדי על השחקן והשיבוץ של האויבים לאורך כל שלב עשויים טוב עם גיוון טוב של אויבים.
אם יש אלמנט שבו Lost Soul Aside מצטיין במיוחד, זו ללא ספק מערכת הקרב שלו. הקרבות בנויים בסגנון משחקי אקשן- Hack and Slash קלאסיים, עם השפעות מורגשות מסדרות כמו: Devil May Cry ,Ninja Gaiden ואף Nier Automata. לרשות השחקן עומד ארסנל של ארבעה סוגי נשקים הניתנים להחלפה מהירה במהלך הקומבו – חרב מהירה, חרב כבדה ואיטית יותר (Greatsword), חרמש (Scythe) ועוד נשק מוט (Poleblade) – כשלכל אחד מהם סגנון לחימה ייחודי וסט קומבואים ושדרוגים משלו.
שילוב הנשקים בזמן אמת מאפשר ליצור קומבואים מרהיבים ומספקים במיוחד, והמגוון הזה מעניק עומק רב למערכת הלחימה. קרבות הבוס גם הם ראויים לשבחים אך לא בצורה גורפת ומושלמת. בעיקר אהבתי שעיצוב האויבים היה מושקע ושם דגש על למידת דפוסי התקיפה של היריב – מה שמאלץ את השחקן להשתמש בטקטיקה ולא רק בכפתור המכה באופן אקראי.
הביקורת שלי היא בעיקר כלפי הבוסים שכאמור כיפיים מאוד ברוב המשחק, אבל יכולים להגיע למצב שבו הם מעיקים יתר על המידה. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהם מרגישים ברוב הזמן ספוגיים מדי, מה שגורם לקרבות ארוכים בלי שום סיבה אמיתית.
סאונד שאבד
המוזיקה של Lost Soul Aside היא אחת ההפתעות הנעימות שמזכירות כי גם במשחק AA ניתן למצוא פס-קול אפי ואיכותי. פסקול המשחק משלב מנגינות אורקסטרליות ודיגיטליות התומכות באווירת הפנטזיה והאקשן, וחלק מהקטעים – במיוחד בשלבים מכריעים או אזורי מפתח כמו הארמון המלכותי – מצליחים לבלוט ולהלהיב את השחקן. למעשה, המוזיקה היא אחד ההיבטים החזקים של המשחק ובעיניי הפתעה נעימה במיוחד שלא ציפיתי לה במשחק. עם נעימות שמעצימות את קצב הקרבות ומשרות אווירה מתאימה ברגעים השקטים יותר.
גם אפקטי הקול של כלי הנשק והכשפים ברובם מספקים תחושת עוצמה מסוימת לכל מכה ופיצוץ, אך עם זאת, לא כל הצלילים ערבים לאוזן באותה מידה. לצד אותם קטעים מוזיקליים זכורים, חלק ניכר מהמוזיקה ברקע נוטה להיות גנרית ושכיחה, ואינה משאירה רושם ייחודי. רבות מהנעימות מרגישות כמשהו "שכבר שמענו איפשהו" ולא מלודיות שתזמזמו אחרי שהמשחק יסתיים.
מעבר לכך, איכות הדיבוב והקול – בעיקר בגרסה האנגלית, לוקה בחסר. יכול להיות שהביאו מדבבים לא טובים או חסרי ניסיון, אבל בשורה התחתונה ההתרשמות שלי היא שהעדיפו להשקיע את המשאבים במקומות אחרים; הדיבוב נשמע רובוטיים למדי והשחקנים לא מצליחים להפיח חיות ורגשות בדמויות. אציין שגם שמתי לב שתזמון ותצורת הסאונד לוקים לעיתים. למשל, יש רגעים שבהם מעבר בין מוזיקת קרב למוזיקת חקר לא מתרחש בצורה חלקה, או שקולות הדמויות נבלעים בזמן אקשן אינטנסיבי. הסאונד של המשחק נע בין מצוין לבינוני – זה פסקול שיכול להיות מרשים אילו היה עקבי.
לסיכום
בסיכומו של דבר, Lost Soul Aside הוא משחק שמצליח להרשים בעיקר בזכות מערכת קרב עשירה, מגוונת ומהנה, אך נכשל כמעט בכל אלמנט אחר שמסביב. העלילה גנרית, הדמויות שטוחות והדיאלוגים לא מצליחים לעניין או לרגש. המבנה הלינארי של השלבים מציע גיוון חלקי בלבד, ולעיתים מייגע עם קטעי פלטפורמה לא מוצלחים וקרבות בוס שנמשכים יתר על המידה.
גם בתחום האודיו מורגשת חוסר עקביות – פס־הקול לעיתים מצוין ומרשים, אך הדיבוב האנגלי מאכזב והמעברים הקוליים לא מלוטשים. אחרי תשע שנות ציפייה, קיבלנו מוצר שחסר את הליטוש המצופה, כזה שמרגיש יותר כמו הבטחה שלא מומשה עד הסוף. יש כאן משחקיות אקשן טובה שיכולה לרתק אוהבי Hack and Slash, אבל בסופו של יום מדובר ביצירה עם פוטנציאל עצום שלא מצליחה לעמוד בציפיות וההמתנה הגבוהות: משחק שמספק חוויה מהנה לפרקים, אך רחוקה מלהיות יצירת מופת.
עולם הגיימינג שוב מקבל חיזוק לז'אנר הסולסלייק והפעם עם ניחוח צרפתי ומגוף ראשון: באירוע הפתיחה של Gamescom 2025 הוכרז המשחק החדש Valor Mortis, שמפותח על ידי הסטודיו הפולני One More Level, הידועים בעיקר בזכות סדרת האקשן מגוף ראשון: Ghostrunner.
המשחק מתרחש בגרסה בדיונית ואפלה של תקופת המלחמות הנפוליאוניות במאה ה־19, כאשר העולם קרוע בין מלחמות למגפות, וחומר מסתורי בשם נפטוגלובין הופך בני אדם למפלצות מרובות זרועות. הדמות הראשית, ויליאם – חייל צרפתי שהוחזר לחיים – מוצאת את עצמה בקרב מול יצורים מחרידים, חמושה בכוחות על־טבעיים הנקראים Transmutations.
הסטודיו מבטיח שילוב של קרבות אכזריים ומדויקים בסגנון Soulslike, עולם פתוח עם אלמנטים של Metroidvania (רמות מרושתות וסודות חבויים) ונרטיב אפל ומורכב המשלב אימה, שחיתות, פיתוי וקונספירציה. ההשוואות כבר כאן: מהטריילר נראה כי המשחק משלב בין Bioshock ל-Bloodborne עם ירי מגוף ראשון לצד כוחות מיוחדים המזכירים Plasmids, מפלצות גרוטסקיות, ועיצוב אמנותי טבול באווירה עכורה ומקאברית.
Valor Mortis צפוי לצאת בשנת 2026 ל־PC, PlayStation 5 ו־Xbox Series X. ישנו דמו ראשון ושחיק של המשחק בתערוכת Gamescom 2025.
אחרי ההצלחה האדירה של Cyberpunk: Edgerunners, אחת מסדרות האנימה המדוברות ביותר של השנים האחרונות, מגיעה הבשורה שכל מעריץ חיכה לה – Cyberpunk: Edgerunners 2 נמצאת בפיתוח. נטפליקס, יחד עם CD Projekt Red וסטודיו האנימציה היפני Trigger, חוזרים לשתף פעולה בסיפור חדש, עצמאי ומסעיר שיתרחב עוד יותר אל תוך העולם האפל והמרתק של Cyberpunk 2077.
ההכרזה הייתה במהלך כנס Anime Expo 2025, שם נאמר כי Cyberpunk: Edgerunners חוזרת לעונה שנייה. אם התחברתם לדמויות של העונה הקודמת, אולי תתאכזבו לשמוע שהסדרה החדשה לא תהיה המשך ישיר לסיפורה של העונה הראשונה, אלא תציג עלילה עצמאית לחלוטין בת 10 פרקים, המתרחשת בעולם המוכר של סייברפאנק 2077.
התסריט יכתב בשיתוף פעולה בין מסאהיקו אוטסוקה (Trigger) וברטוש שטיבור (CDPR), שימשיך לשמש כ-showrunner הראשי. בנוסף גם חוזרים מעצב הדמויות מהעונה הראשונה והבמאי הראשי בשביל להמשיך ולספק לנו מהטוב ומהאופל שהעונה הראשונה הביאה לנו. שטיבור חשף כי הסיפור החדש יהיה "אפל, אלים ורגשי אפילו יותר מהקודם", עם מוטיבים של נקמה, גאולה וטראומה רגשית.
כאמור, הסיפור בעונה החדשה לא יעסוק בדמותו של דיוויד מרטינז, והוא גם לא ינסה להחיות את סיפורו. בעצם נקבל כאן את המקבילה העונתית לעולם של Love, Death & Robots, בו כל פרק מציג סיפורים ייחודיים באותה מסגרת רעיונית. כל זה צפוי לכיוון העיניים שלנו מתישהו ב-2026 וישודר בלעדית בנטפליקס.
Mario Kart World מחזיר אותנו שחקני נינטנדו למותג הקארט רייסינג המוצלח והמשפיע בתבל בצורה חלוקה מעט. השינויים המעניינים במשחקיות מרעננים את המסלולים ומכניסים דינמיקה חדשה אולם התוספת של הנהיגה בעולם הפתוח מרגישה כמו פספוס בגודל עולמי.
סדרת Mario Kart תמיד הייתה סדרת משחקי מרוצים צבעונית ומשפחתית, ו-Mario Kart World מנסה לפתוח עבורה אופקים חדשים בתור משחק ההשקה הגדול של קונסולת ה- Nintendo Switch 2. המשחק מציג בפעם הראשונה אופציה של נהיגה בתוך עולם המשחק שבו מתרחשים המירוצים, הכניסו מכניקות חדשות של נהיגה על מעקות ועל הקירות במסלולים ואף הגדילו את כמות השחקנים בכל מירוץ ל- 24. חלק מהשינויים הללו עושים עבודה טובה בלרענן את הנוסחה המוכרת של הסדרה אבל הנהיגה בעולם הפתוח היא לא חלק מהריענון שלו יחלנו.
עולם שנפתח וגריינדינג
החידוש הבולט ביותר הוא מעבר לארכיטקטורת "עולם פתוח" במסלולי המרוצים. במקום לבחור מרוץ מתוך תפריט ולרוץ במעגל סגור, Mario Kart World מחבר בין מסלולים שונים למפה אחת גדולה הנפרסת על פני אזורים בהשראת מקומות בעולם. למעשה, במהלך גביעי ה-Grand Prix המסורתיים, תמצאו את עצמכם נוסעים בין מסלול אחד לשני כאילו היו חלק ממסלול ארוך אחד – כל "הקפה" מסתיימת בנקודת מעבר למסלול הבא ולא בחזרה לנקודת ההתחלה. בין האזורים יש גם מעברי אקלים ומזג אוויר – למשל מרוץ שמתחיל בכביש חוף שמשי עשוי להוביל אתכם בהמשך לדרך מושלגת בהר גבוה, עם שינוי הדרגתי של הנוף והאווירה. הגישה הזו מעניקה תחושת קנה-מידה רחבה יותר ומעודדת חקירה, אך היא גם שינוי מהותי שעלול להרגיש מוזר לשחקני Mario Kart ותיקים המורגלים במרוצים קצרצרים וממוקדים.
עם זאת, הליבה של Mario Kart לא נזנחה. מספר השחקנים בכל מרוץ הוכפל מ-12 ל-24 מתחרים – תוספת שמביאה לטירוף תחרותי גדול מתמיד ולהרגשה של כאוס אדיר אבל כיף באופן שרק הסדרה עושה. במקביל, עבור השחקנים התחרותיים, הוכנסו מכניקות חדשות שמוסיפות שכבות עומק למיומנות הנהיגה. בראשן בולט תרגיל ה- Charge Jump. מדובר בסוג של קפיצה טעונה שמאפשרת לרכב לקפוץ לגובה, ואז ניתן לעשות גריינד לאורך מעקות ולנסוע על קירות, ובכך לשרשר קיצורי דרך ופעלולים במסלולים מתוחכמים יותר. התוספת הזו מרגישה כמעט כמו שילוב של Tony Hawk עם Mario Kart – בתחילה זה דורש מאיתנו לחשוב מחוץ לקופסא יותר מהרגיל ולהפטר הרגלים ישנים של דריפטים והאצות, אך אחרי שמתרגלים, הפעלולים האלה מוסיפים מימד רענן ומלהיב לנהיגה.
יתרה מכך, כעת ניתן לרדת מהמסלול המוגדר ולנהוג בשטח פתוח כמעט בכל אזור במפה, בזמן המירוצים וזה בא לידי ביטוי בעיקר בתוספת של מצב המשחק Free Roam. כפי ששמו מרמז מדובר במצב משחק שבו אנו זוכים לבחור באחת הדמויות במשחק ופשוט לנהוג בעולם המחובר החדש ללא שום מגבלות. ברחבי המפה מפוזרים מטבעות מיוחדים ואתגרים שניתן להפעיל בשביל פרסים קטנים כמו מדבקות. מעבר לזה באמת שבעיניי אין דבר מיוחד פיצ'ר משחק הזה והוא שם נטו בגלל שהמפתחים כבר יצרו עולם משחק מחובר והרגישו שכדאי גם להכניס אותו בתור אופציית משחק בפני עצמה. מדובר בסוג של פספוס די גדול בעיניי בטח כשנינטנדו לא הפסיקה לדבר עליו.
בסיס גלגלים חזק מתמיד
את רוב זמן המשחק נעביר במצבי המשחק העיקריים של Mario kart World. ראשית, מצב המשחק החדש Knockout Tour מוסיף דרך כיפית ודינמית לחוות את העולם הפתוח של המשחק והמירוצים. זהו סוג של ראלי elimination המוני בו 24 שחקנים מזנקים יחד למסע חוצה-יבשות דרך כמה מסלולים מקושרים. בנקודות הציון (checkpoints) לאורך הדרך, מודחים הנהגים האיטיים: לדוגמא 20 השחקנים הראשונים בנקודת הציון הראשונה ממשיכים לחלק הבא במירוץ, וכן הלאה, כך שבכל קטע מודחים עוד ועוד שחקנים, עד שנותרים ארבעת האחרונים שנאבקים ראש בראש על הניצחון הפורמט הזה מבטיח מרוצים מלאי דרמה ותהפוכות – אפשר להיות במקום הראשון ואז פתאום ליפול למקום 15 בעקבות פגיעה של Blue Shell, ולחשוש מהדחה קרבה. זאת דרך נפלאה להדגים את העולם המחובר של המשחק הפעם מכיוון שכל חלק המירוץ ממשיך דינמית למסלול הבא.
בנוסף, חזרו כמובן גם מצבי המשחק הקלאסיים: Grand Prix הרגיל והמוכר שכולנו מכירים מרוצי Versus הניתנים להתאמה (וכעת עד 24 שחקנים בחלוקה לקבוצות אם רוצים קרבות קבוצה), מצב קרב (Battle) עם בלוני חיים ואיסוף מטבעות כמו ב-Mario Kart 8 Deluxe, וכמובן מרוצי Time Trial נגד השעון. נקודה מבאסת אחת שחשוב לציין בעיניי היא שאין כרגע את רמת המשחק במהירות של 200CC שהייתה ב- Mario Kart 8 Deluxe, ברמה הנמוכה יותר באמת מרגישים בחוסר של המהירות הכאוטית והאדירה. מדובר במצבי המשחק המוכרים של הסדרה וכשהבסיס חזק כל כך עם מצבי משחק משוייפים למשעי אפשר לצפות למשחק זמן חיים אדיר עם פוטנציאל להשקיע בו מאות של שעות משחק עם חברים, מול המחשב או ברשת.
מעבר למצבי המשחק, Mario Kart World לא מרשים במיוחד בכמות התוכן החדשה מבחינת דמויות, מסלולים ופריטים. כל הדמויות שאנחנו מכירים מהעולם של מאריו כאן עם די הרבה סקינים שונים ומגניבים שניתנו לדמויות. כמובן שהדמויות המוכרות יותר זכו ליותר סקינים והדמויות הפחות מוכרות זכו למספר יותר קטן של סקינים. די מבאס שכל סקין תופס משבצת של "דמות" במסך הבחירה של הדמויות במקום לבחור בסקינים בתפריט צדדי מסודר יותר. בנוסף הפעם גם יש את הדמויות של הNPC השונים, כמו פרה, חיות גומבה ושלל תוספות מעניינות ומבדרות לרוסטר של הדמויות. בנוסף הדרך שבה משיגים את הסקינים השונים- לאכול את מנות האוכל השונות במירוצים, מוזרה למדי. קשה לדעת מראש מה הסקין שמקבלים מכל מנה. עדיף היה לתכנן מערכת יותר מובנית ושקל לתכנן סביבה בשביל לקבל את הסקינים במשחק.
יפהפה ומלוטש אך באיזה מחיר?
Mario Kart World מציג גרפיקה יפה ובעלת חיות. הסביבות והמסלולים מעוצבים בעושר של פרטים וצבעים, והמשחק מתרחש בעולם פתוח המחבר בין מסלולים שונים ללא הפסקות. ישנו שימוש בגם בתאורה מחושבת מראש לצד אפקטים דינמיים של תאורה ומזג אוויר משתנה בזמן אמת. כתוצאה מכך, ניתן לראות למשל חילופי יום ולילה וגשם במהלך המרוצים, מה שתורם לאווירה חיה ומשכנעת. האנימציות של הדמויות והסביבה מוסיפות חן, הדמויות מפגינות הבעות פנים בתרגילים ופעלולים, והסביבה מגיבה לפעולות של השחקנים. יחד עם זאת, ישנן נקודות בהן העולם הפתוח מרגיש סטטי במקצת – כמה מהכבישים שמקשרים בין המסלולים רחבים וישרים ויכולים להיראות ריקים בפעמים חוזרות, עם פחות חיים ואנרגיה יחסית למסלולים הראשיים התוססים. בסך הכל, למשחק יש סגנון אמנות בהיר והאנימציה החלקה מעניקים למשחק מראה ויזואלי אחיד ומרשים במיוחד.
הפסקול של Mario Kart World מהווה נדבך טכני ובידורי חשוב במשחק. המשחק מכיל למעלה מ-200 רצועות מוזיקה חדשות, כולל מנגינות מקוריות לצד רימיקסים של רצועות מוזיקה קלאסיות מסדרת משחקי Mario ומשחקי Nintendo אהובים אחרים. שילוב המוזיקה במשחק מתוכנן בקפידה על מנת להתאים לחוויית המשחק בזמן אמת. במצב המרוץ החדש Knockout Tour למשל, המוזיקה מסתנכרנת עם ההתקדמות במסלול הפתוח – כאשר מתקרבים לסיום מסלול ולתחילת הבא, הפסקול מבצע מעבר הדרגתי עם סיום מוזיקלי מתאים לסגנון של המסלול הנוכחי ופתיח שמוביל לאחד של המסלול הבא, כך שנוצר מעין רצף מוזיקלי המתפתח תוך כדי הנסיעה ומגביר את האימרסיביות וההנאה מהמירוץ. הפסקול המגוון והאיכותי משתלב באופן מצוין במשחק ומעצים את החוויה הרגשית של המרוצים – מהמתח והאדרנלין במסלולים התחרותיים ועד תחושת הנוסטלגיה שמתעוררת למשמע נעימות מוכרות בעיבודים חדשים.
לסיום גם אבקש לגעת גם במחיר שבו המשחק נמכר בנפרד מהקונסולה. Mario Kart World הינו המשחק הראשון של נינטנדו שזוכה לתג המחיר החדש של 80 דולרים אמריקאיים. הבחירה הזאת כמובן גררה מרחב רחב של תגובות כשעיקרן הוא שמשחק מירוצים לא הארדקורי לא מצדיק תג מחיר כזה. אני לא שם את עצמי בביקורת הזאת בעמדה של להצדיק את המחיר או לצאת כנגדו. אבל הדיון הזה חייב להיות מוזכר בעיניי בכל מקרה עצם הנוכחות שלו ובעוצמה שלו. בעיניי המשחק כן שוה את המחיר שנינטנדו מבקשת, הייתי משלם עליו את המחיר המלא אבל אני בניגוד לנינטנדו לא בטוח אם הייתי בוחר בו בתור המשחק הראשון ששווה את העליית מחירים המשמעותית הזאת.
לסיכום
Mario Kart World הוא צעד שאפתני מצד נינטנדו: ניסיון להרחיב את גבולות הסדרה האהובה אל עבר מרחבים פתוחים, קהלים רחבים יותר וחוויות מרוץ מגוונות יותר. מצד אחד, יש כאן חדשנות מבורכת: מכניקות נהיגה חדשות, פס-קול מושקע, מצב ה- Knockout החדש והמרענן, שדרוגים ויזואליים ותמיכה טכנית מלוטשת. מהצד השני, העולם הפתוח, גולת הכותרת המוצהרת של המשחק לא מצליח לממש את הפוטנציאל שלו ונותר ברובו כקישוט או תוספת מינורית למשחקיות העיקרית. לצד זאת, התמחור הגבוה מעורר שאלות, גם אם אפשר להבין את ההצדקה מאחורי העלות. זהו משחק מהנה, עמוס תוכן, מבריק טכנית ונאמן לרוח הסדרה אך הוא לא חף מפספוסים. למעריצי הסדרה מדובר בחוויה חובה, אך לשחקנים חדשים אולי כדאי לדעת בדיוק למה הם נכנסים – ולשקול האם הנסיעה שווה את המחיר.
מפתחת: Nintendo
מפיצה: Nintendo
תאריך יציאה: 5 ביוני, 2025
ז'אנר: מירוצים
זמין על: Switch 2
בוקר על: Switch 2
עותק ביקורת של Mario Kart World סופק על ידינינטנדו ישראל.
אתמול בלילה ישראל השיקה קונסולה של נינטנדו יחד עם שאר העולם – לראשונה, כך לפחות טען מנכ"ל תור גיימינג כחלק מהאירוע המקדים להשקה של ה-Nintendo Switch 2. אני חייב לציין – זה באמת הרגיש ככה; החנות הרשמית ארגנה אירוע השקה ענק בגודלו, מושקע, מחושב ובעיקר מחמם לב – אין כמו לראות את קהילת הגיימינג בארץ מתכנסת לחגיגה של גיימינג יחדיו.
ה-Switch 2 שומר על הפורמט ההיברידי שהפך את הקונסולה המקורית לאייקונית: מעבר חלק בין משחק נייד לחוויית סלון עם תחנת עגינה. עם זאת, מדובר בשדרוג מהותי – מסך OLED בגודל 8 אינץ', קצב רענון של 120Hz, מעבד חדש ממשפחת NVIDIA Tegra מהדור הבא, ותמיכה ב-Ray Tracing – מה שמעמיד אותה בשורה אחת עם הקונסולות של הדור הנוכחי.
תור גיימינג, המפיצה הרשמית, הזמינה אותנו ועוד שלל יוצרי תוכן וכתבים מהתעשייה לחוות את המכשיר מוקדם יותר טרם ההשקה עצמה ולהתרשם מהאביזרים שנגישים כבר ביום ההשקה. כבר בהגעה אפשר היה להתרשם שתהיה כמות ממתינים רצינית של אנשים שמעוניינים לאסוף/לרכוש את הקונסולה בליל ההשקה. צוות החנות אירגן צוות הנחייה לאירוע, גלידות שחולקו בין הממתינים בשביל להמתיק טיפה את ההמתנה וכמובן מים לממתינים בתור.
כחלק מאירוע ההשקה יצא לי להרגיש ולהתנסות טיפה במכשיר ואני יכול להגיד שכבר מהרגע הראשון שמרימים את המכשיר בשביל להחזיק אותו מרגישים שנינטנדו עבדה הרבה בשביל לשפר את התחושה של המכשיר. הוא מרגיש דק יותר ביד וכבד יותר מה שמעניק לו תחושה יוקרתית יותר ומדוייקת יותר. הג'וייקונים שמחוברים פנימה עם מגנטים גם מעניקים תחושה בטוחה יותר כשמחזיקים את הקונסולה וזה גם מעניק תחושה שהמכשיר עשוי ובנוי באופן טוב יותר.
המערכת הפעלה של המכשיר עדיין מזכירה את הזאת של הסוויץ' המקורי אבל ביחד עם מסך חד יותר ומעבד עוצמתי מעבירה תחושה של מהירות ואינטואיטיביות. מסקרן לראות איך המערכת הפעלה תהיה בעוד כמה שנים לאחר עדכונים שמעמיסים על המכשיר. עד כה יש הרבה חילוקי דעות לגבי המכשיר, ועכשיו הגיע הזמן לעמת את העמדות מול מבחן המציאות.
Valve שחררה את העדכון הגדול והמצופה למערכת ההפעלה SteamOS – גרסה 3.7.8 – שמביאה בשורות מרגשות במיוחד לבעלי קונסולות ניידות שאינן ה-Steam Deck. העדכון מוסיף תמיכה רשמית ב-Lenovo Legion Go ובסדרת ROG Ally של Asus, לצד שיפורים נוספים עבור מכשירים ניידים מבוססי AMD.
בין השיפורים שנכללו בעדכון: תיקון באג שמנע התקנה של אפליקציות מסוימות על דגם Legion Go S, והוספת כרטיסייה חדשה בשם “SteamOS Compatible” לספרייה, שתציג משחקים שתואמים למערכת ההפעלה על המכשיר.
עד כה, שחקנים נאלצו להשתמש בחלופות כמו Bazzite כדי לחקות את חוויית השימוש של SteamOS על מכשירים שאינם Steam Deck. אך העדכון החדש מבטל את הצורך בעקיפות כאלה, במיוחד לאחר ש-Valve הרחיבה לאחרונה את מערכת האימות “Steam Deck Verified” לכל מכשיר שמריץ SteamOS, גם אם אינו Deck. ולא רק המתחרים קיבלו תשומת לב – גם ה-Steam Deck עצמו זכה לחידושים, בראשם תוספת חדשה להגדרת חיסכון בסוללה: "הגבלת טעינה". האפשרות מאפשרת לקבוע גבול טעינה מקסימלי (למשל 80%) במטרה לשמר את חיי הסוללה לאורך זמן.
עוד בעדכון: שיפור בסיס הלינוקס של Steam Deck, עדכון דרייבר הגרפיקה Mesa, מעבר לסביבת שולחן העבודה Plasma 6.2.5 (במקום 5.27.10), ועוד שורה ארוכה של תיקונים קטנים.
טיפה יותר מ5 שנים עברו מאז צאתו של המשחק הקודם בריבוט של Doom. בדומה ל-Eternal גם Doom: the Dark Ages מציג מכניקות חדשות שמתקשרות ועובדות ביחד אחת עם השנייה לכדי יצירה של ריקוד אקשן כאוטי ומכוון. מה ששם רגליים לריקוד זה מגוון נשקים מוזר, שלבים גימיקיים שבהתחלה נראו מרגשים וחקר לא מוצלח במיוחד.
Doom: the Dark Ages שם אותנו שוב במגפיו עטויי הפלדה של ה- Doom Slayer במשחק השלישי בסדרת הריבוט של המותג. הפעם אנחנו מצויידים במגן עשיר ביכולות, נשקים חדשים ומהירות תזוזה. אולם זה לא פוגע בתחושת האקשן והעושר המכאני שיש למשחק ולמפתחת ID להציע. רק חבל שמה שתוקע מקל בגלגל של הטנק זה מספר שלבים גימיקיים, מגוון מוזר של נשקים וחקר לא מוצלח בתוך השלבים.
עליית מדרגה לשם עלייה
באופן מפתיע אבל בולט אחד הדברים שהמשחק הפעם בוחר להדגיש זה העלילה. נכון שמי שבוחר לשחק ב-Doom: the Dark Ages לא עושה זאת בשביל איכות העלילה או בכלל מתעניין בה באופן כללי אבל עדיין ראוי לציין את הניסיון של המפתחים לשים דגש מוגבר על הרכיב העלילתי של המותג שובר העצמות הזה. כמעט כל פרק מתוך 22 הפרקים שנשק מתחיל בסצינה סינמטית של מספר דקות שדרכן עוברת העלילה. בנוסף ל-Doom Slayer שאותו אנחנו מגלמים המפתחים החליטו לשים דגש גם על מספר דמויות נוספות שמקבלות זמן מסך בניגוד למשחקים קודמים בהם דמויות אחרות קיבלו בקושי איזכור או דיבוב במקרה הטוב.
העלילה של Doom: the Dark Ages בסוף לא באמת מצליחה לעשות שינוי. הסיפור די גנרי והדמויות מתנהגות בצורות די ברורות. בנוסף, הרבה מהפעמים קשה להבין מה הולך, מי הדמויות ומה הן רוצות בפועל. ישנה תחושה שהמפתחים ניסו לתת למשחק סיפור משמעותי יותר נטו בשביל שיוכלו להגיד הנה אנחנו מעניקים דגש רב יותר על העלילה הפעם אולם בעיניי זאת לא ההצלחה שהם קיוו לה.
אין תחליף להגנה טובה
החידוש המרכזי ב-Doom: The Dark Ages הוא ללא ספק המגן של ה- Doom Slayer. המגן מצליח להיות כלי חדשני שמצליח לשלב הגנה, התקפה וטקטיקה בבת אחת. במקום לשמש כאביזר הגנתי בלבד, המגן מתפקד ככלי דינמי שמאפשר לבצע חסימות למתקפות ספציפיות אשר צבועות בצבע ירוק זרחני (parry). לא רק שזה חיוני למנוע נזק, אלא גם להחזיר אותו ולעשות נזק משמעותי לאוייב ששלח עלינו את המתקפה. בעיניי השימוש במגן בקרבות לא רק כיפי או מגניב הוא חיוני וחובה. היכולת להחזיר נזק לאוייב שגם עושה אפקט של Stun הוא מכפיל כוח לכמעט כל פעולה שה-Doom Slayer עושה.
יותר מכך, היכולת לזרוק את המגן כבומרנג נותנת תחושת עוצמה בלתי רגילה – לראות אותו קורע דרך אויבים, מתעקל באוויר וחוזר ליד כמו כלי נשק אגדי. אבל גם פה יש יופי מכאני ומורכבות. מכאניקה נוספת שנוספה למשחק זה המגנים שחלק מהאוייבים מכוסים/ משתמשים בהם. השחקן חייב להסב מספיק נזק בשביל לשבור את המגנים ולחזור לקרוע את השדים לחתיכות. אחת הדרכים היעילות היא על ידי זריקה של המגן על המגנים כשהם צבועים באדום, היכולת הזאת גם יעילה מול אוייבים שונים אחרים.
לסיכום השימוש במגן לא מרגיש כמו גימיק בכלל במשחק. מדובר תוספת של ממש למכאניקת הקרב: הוא דורש תשומת לב, שליטה ותגובה מהירה, ומתגמל את מי שלומד לשלוט בו כראוי.
הגיהינום נפתח, לחקירה
אחד השינויים הבולטים ב-Doom: The Dark Ages הוא המעבר ממבנים ליניאריים לשלבים פתוחים ודינמיים יותר. אם בעבר התרגלנו למסדרונות דחוסים שמובילים מקרב אחד לשני ולזירות מתוחמות בקצב מסחרר, כאן אנו מקבלים תחושה של עולם חי ונושם – גם אם הוא עדיין מחולק לשלבים מוגדרים בעלי התחלה וסוף ברורים מאוד.
אולם לא כל השלבים בעלי מבנה פתוח יותר. עדיין ישנם השלבים הקלאסים אליהם התרגלנו בטרילוגיית הריבוט. השלבים הפתוחים יותר לא באמת מציגים עולם פתוח או משהו בסגנון. אבל הם בהחלט הרבה יותר פתוחים ממה שהתרגלנו עד כה. המבנה הפתוח שלהם מאפשר ליוצרים לתת לשחקן יותר חופש פעולה באיך שהוא ניגש לאתגרים והאובייקטים השונים שיש בשלב או לחקור יותר ולמצוא עוד יותר סודות שחבויים בעולם. בעיניי המבנה של השלבים הפתוחים מוסיף גיוון ועניין באיך אפשר לגשת לכל שלב אבל החקר נהיה עוד יותר מטרד כי לחקור אני אוהב.
בנוסף לשלבים הארוכים נחשפנו לשלבים בהם ה-Doom Slayer מקבל את האופציה לשלוט ברובוט ענק סטייל Pacific Rim (סרט אנדרייטד זריז לכו לצפות) ולרכב על דרקון נושף אש ומגניב בטירוף. מבחינת המשחקיות שני סוגי השלבים גימיקיים למדי ובעלי משחקיות יותר מפושטת ביחס למה שהתרגלנו. השלבים עצמם קודם כל משמעותית יותר קצרים מהמשחקיות שבה ה-Doom Slayer עם הרגליים על הקרקע קוצר ושוחט את אוייביו אבל מצד שני הם כן מספקים אתנחתא מהמשחקיות הרגילה ובעלי שואו שמשאיר את המשחקיות זורמת בלי להעיק (יותר מדי).
גיוון שישאיר אתכם מבולבלים אבל לפחות יש מכות
אחד האלמנטים שאמורים להיות עמוד התווך של כל משחק Doom הוא ארסנל הנשקים. תחושת הכוח, הגיוון, וההבדל בין כל כלי נשק אמורים להעניק תחושה והבדלה "מתי ואיך להשתמש בזה". אלא שב-Dark Ages, דווקא הנשקים החמים – אלה שמחזירים אותנו לאדרנלין של המשחקים הקודמים – סובלים מבעיה מפתיעה: הגיוון מבולבל ומבלבל. לכאורה, ישנו מבחר בנשקים. יש לנו רובה פלזמה, שוטגאן, מקלע, תותח, תותח סנייפר,עוד רובה פלזמה ועוד. אבל בפועל? רוב הנשקים מבצעים תפקידים מאוד דומים, עם שינויים מינוריים בקצב ירי, וכמעט ואין סיבה להחליף ביניהם.
התחושה היא שכמה מהם פשוט לא נחוצים. אתה תוהה לעצמך: למה לי שלושה סוגי רובים אוטומטיים שמרגישים כמעט זהים, אם אני משתמש בהם כמעט תמיד באותה סיטואציה? המצב בעיניי מראה על חוסר החלטיות של המעצבים על הנשקים וחלק מהם שם בשביל "לסגור פינה" או כי היו חייבים "גם את הנשק הזה" במשחק. וזה חבל כי חלק מהנשקים מאוד שימושיים ומצאתי את עצמי חוזר אליהם בלי הפסקה והשידרוגים שפותחים רק מוסיפים לשימושיות שלהם.
ואם כבר בנשקים עסקינן אז חובה לדבר על המבחר המובחר של נשקים שיש מטווח קצר. עם השינוי במשחקיות לאחת מחושבת יותר ומקורקעת ה-Doom Slayer הפעם משתמש גם בנשקים מטווח קצר. על הנייר האופציה להשתמש בנשקים לטווח קצר היא תחליף לשימוש במסור החשמלי שמספק תחמושת במקרה חירום. אבל זה לא באמת נגמר כאן. השימוש בנשקים לא מוגבל במלאי של דלק מוגבל מאוד אלא הוא מתחדש בקצב סביר לאורך זמן והקצב עוד מתקצר כשעושים פארי מוצלח למתקפות של האוייבים. מקבלים גם מספר נשקים שלכל אחד יתרון מובהק על פני הקודם ותמיד שווה להשתמש בחדש שמקבלים.
קרני אור בגיהינום
הגראפיקה של Doom: The Dark Ages לוקחת אלף צעדים אחורה מהסגנון התעשייתי-עתידני של המשחקים הקודמים ומחליף אותו במראה גותי אימתי: טירות מתפוררות, חורבות רדופות, שדות קרב מוכתמים בדם ופסלים עתיקים עם עיניים בוערות. חד משמעית מדובר פה בשינוי שמתאים למשחק הנושא את תקופת ימי הביניים בשם. הגרפיקה מתוחזקת בטכנולוגיות מתקדמות כמו Ray Tracing ו-DLSS 4, והתוצאה היא תאורה דינמית שמוסיפה עומק ומתח לסצנות, טקסטורות עשירות ותחושת משקל לכל סביבות המשחק. מצד שני לא ניתן לכבות במשחק את האופציה לשימוש בתאורה מבוססת RT ובאופן הזה היוצרים חתכו קהל משמעותי שלא יוכל להנות מהמשחק במחשב. בעיניי הגראפיקה מרהיבה ושואבת במיוחד, המודלים מפורטים בטירוף, הסביבות עשירות ויפהפיות ובעיניי מדובר במשחק מרהיב ביופיו.
מבחינת הסאונד והמוזיקה באמת שאין יותר מדי מה להוסיף מעבר לזה שהפעם מיק גורדון לא אחראי על הפסקול. באמת שזה הכל, אנחנו מקבלים פסקול מטאל כבד שמנסה לחקות את מה שגורדון עשה במשחקים הקודמים אבל לא מצליח לעלות לגבהים הפסיכיים והמגוונים שלו.
לסיכום
בשורה התחתונה, Doom: The Dark Ages הוא פרק שאפתני בסאגה המחודשת של Doom. הוא מציג מערכת קרב מחודדת, מגן יצירתי שמחולל מהפכה בצורה בה מתנהלים הקרבות, וניסיון מבורך להרחיב את גבולות העלילה של הסדרה. אך למרות כל אלו, הוא מועמס גם בבעיות של עיצוב נשקים מפוזר, שלבים גימיקיים שלא תמיד ממריאים, וחקר שלעיתים מרגיש יותר כמו מטלה מאשר סקרנות.
