במשחק ההמשך האחרון מבית 343Industries לסדרת Halo האהובה, מפנקים את השחקנים בשלל של עדכונים חדשים. הגרפיקה נראית טובה מאי פעם והמשחקיות מעוצבת בשביל להיות מלהיבה ככל האפשר. אבל עם כל כך הרבה מהמורות בדרך בעבר, מיקרוסופט צריכה לקחת מבט חדש ורענן על הסדרה בכדי לשמור עליה בחיים. Halo 5: Guardians עושה שימוש בכל הפיתוחים שהופכים את ה-Xbox One לפלטפורמת הדור-החדש, והוא עדכון גדול מאד בשביל כל מעריצי הסדרה. בשביל כל השאר, לעומת זאת, אין יותר מדי סיבה להפוך את המשחק הזה לראשון שישחקו.
בכותר Halo, אחד ההיבטים החשובים של המשחק הוא הסגנון הכללי. ב-Halo 5, העיצוב הוויזואלי הוא פחות או יותר גרסה קצת יותר מנצנצת ומפורטת של ההתקנים הקודמים בסדרה. בעוד ש-Bungie אולי השתמשו בזה בעבר בכדי ליצור הסחה מזה שחסר סיפור, 343 פשוט משתמשים בטכנולוגיה המתקדמת בשביל להדגיש את מה שעושה את הסדרה הזו גדולה. תווי הפנים ב-Guardians הן מהטובים שראיתי במשחק וידאו עד כה. טכנולוגיית לכידת תנועה מודרנית הפכה את הספרטנים, לוק ובאק לזוג דמויות מוגשות בצורה יפהפייה, היישר מהשחקנים שמגלמים אותם.
העיצוב והאיכות הוויזואלית ממשיכים עוד הרבה מעבר לדמויות, וכל שלב מרגיש ייחודי להפליא ועדיין נושא עם את ההרגשה של עולם Halo. השטח הטרשי של פלנטות קפואות או השטח המיוער של כוכבים ירוקים עושה את צליחת המפה לאתגר מיוחד בפני עצמו. כל פלנטה ייחודית אבל כולן גם מעוצבות בצורה שמשאירה אותן מקורקעות באותו יקום. הארכיטקטורה של כוכב הבית של ה-Covenant ומחנותיהם החוץ-כוכביים נותנת את ההרגשה שעוצבו כולן על ידי אותו זן חייזרים, וכל המבנים מתאימים למשניהם בשלמות. ובאותה צורה, הצבאות של ה-Prometheans עוצבו כולם להיות חלקים ושוטפים בדרך בה הם זזים, ובצורת הארכיטקטורה שלהם אותה ניתן להבדיל בקלות מזו של גזעים אחרים.
סדרת Halo היתה אחת ממשחקי הקונסולה הראשונים שמתחו את הגבולות בבחינת מה שהשחקן יכל לראות מתרחש על המסך, והיא עשתה זאת דרך עיניו של הקמע שלה – מאסטר צ'יף. למרות שלעתים קרובות הוא מצא את עצמו חולק את אור הזרקורים עם דמויות נוספות, כמו הארביטר, הוא מעולם לא ירד לדרג של דמות שולית בעבר. בכותר הזה, את חלקו הארי של המשחק תבלו בתור הספרטן לוק. בתור ספרטני כמותו שניתנה לו משימת איתור והצלה של מאסטר צ'יף הנעדר, לוק והחוליה שלו נאלצים לעבור מכוכב לכוכב ולחפש אותו. הסיפור יוצר מין סקרנות מנומסת אצל השחקן, אבל בסופו של דבר, סיפורו של לוק לא עמוק מספיק בכדי להיות נושא המיקוד של הסיפור. השימוש הכללי בלוק במשחק מצומצם לחשיפת השחקנים למכניקה של המשחק, הצגת סוגי אויבים חדשים ולבסוף לתת למאסטר צ'יף ללכת ולטפל בכל קרבות הבוסים בעצמו. סיפורו של לוק מרגיש נורא נוסחתי וקצת מנותק מרצף הסיפור של הצ'יף. התוצאה היא שכשמשהו חשוב כן קורה בסיפור של לוק, אנחנו לא ממש מעורבים רגשית.
הסיפור הרחב יותר מאד מעניין ובהחלט מצליח לדחוף את העלילה קדימה, אבל העובדה העצובה היא שהדמויות לא נושאות מספיק משקל בכדי לגרום לכך להרגיש מעניין. היה הרבה יותר אידיאלי לשחק בסיפור ממוקד מאסטר צ'יף, אבל היינו מסתפקים גם בדיאלוג מוצלח יותר בין הדמויות. השחקנים שדילגו על משחק בסדרה או על הסדרה המצולמת לא מקבלים מספיק היצג ופירוט בכדי שיהיה להם אכפת מלוק או הצוות שלו. האירועים עצמם שמתרחשים בתוך רצף הסיפור של Halo 5 כן מרגישים אפיים, ונושאים את מלוא משקלו של העולם הסובב אותם, אבל למרבה הצער, הדמויות מרגישות כמו צופות מהצד בעולם הזה במקום לקחת חלק פעיל בו.
הברכה שב-Halo על קונסולות מהדור החדש הוא הגילוי של מה אפשרי עם כח החישוב הנוסף. ל-Halo 5 יש די והותר רגעים פוערי לסתות, רגעים בהם כל כך הרבה קורה מסביב לשחקן שאי אפשר אלא לעצור ולהסתכל על הכל. האירועים מרעידי האדמה האלה משנים את המשחק ממשחק יריות פשוט בגוף ראשון למשחק שהוא גם בסגנון הפלטפורמה. הימלטות מכוכב חיזרי אולי נשמע קל יחסית, אבל זו עלולה להיות משימה קשה מאד לביצוע כשדרכים קורסות סביבכם בגלל ש-Promethean דמוי אל תוקף את הכוכב. מכניקות המשחק בדרך כלל מוגבלות ברגעים האלה, אבל גם לדלג בין מדפי סלע בקפיצה בודדת יכול להיות מלהיב. לא בכל האירועים האלו תוכלו לשחק, אבל באלו שכן ההנאה מרובה.
רוב המשחקיות של Guardians מתמקדת בקבוצות של עד לארבעה חיילים ומדמות חווית co-op אינטנסיבית. שתי הדמויות דרך עיניהן תשחקו בסיפור, מאסטר צ'יף והספרטן ג'יימסון לוק, חולקים את אותן היכולות בקרב. מעשית, זה אומר שאת כל המהלכים שתבצעו עם לוק וחבריו באק, טאנאקה ווייל, תוכלו לעשות גם כשתשלטו במאסטר צ'יף ובחוליה שלו. המשחק מדגיש את התכונה הזו בכך שהוא נותן לשחקן את ההזדמנות לנסות מחדש במהירות כל שלב אם ימות, הודות ליכולת של כל חברי הקבוצה להחזיר אחד את השני לחיים.
למרות שהם אכן מספקים אש חיפוי לשחקן, האינטיליגנציה המלאכותית של החוליה טיפה חלשה בחלק של האינטיליגנציה. הם כמעט תמיד ימותו לכם באיזושהיא נקודה במהלך כל משימה, ולמרות שאתם יכולים ללכת ולהחיות אותם, זו לא תמיד אפשרות כשאתם מוצפים בחיילי אויב של ה-Prometheans. שחקנים יכולים להיאבק בכך על ידי הצבת חברי החוליה במיקומים אסטרטגיים בכדי להפוך את הקרב לטובתכם, אבל אפילו אז הם ייאלצו לעשות את רוב ההרג בעצמם.
הלוחמה ב-Halo 5 מהנה, אבל עם כמה שזה מהנה להרוג דברים, יותר כיף לשחק עם חבר. co-op עושה חזרה ענקית ב-Halo 5, אבל למרבה הצער, אפשרי רק אונליין. שחקנים יכולים לחבור לחבריהם וליצור קבוצות בכדי להתחרות עם אחרים במצבי המשחק Warzone ו-Arena. מצב Warzone, התוספת האחרונה, שוקע לתוך הטירוף של סגנון ה-(MOBA (Multiplayer Online Battle Arena החדש יחסית. כשהן נמצאות במפות ענקיות עם גודש של NPC להרוג, הקבוצות ילחמו על השליטה במפה, ובכדי להיות הראשונות להרוויח 1,000 נקודות. מצב המשחק הזה מרגיש מדהים במיוחד במובנים של קנה מידה, אבל מתגמל אתכם על החזרה למפות והבנת הדרך להשתלטות על שדה הקרב. מצב ה-Arena מאכלס את כל תוכן המולטיפלייר שבו Halo ידוע, ממצב ה-Slayer האייקוני, דרך Strongholds ועד למשחק Capture the Flag קלאסי. בסך הכל, המשחק אונליין חלק, מהיר ומהנה. זה לא חריג מדי, בגלל שזה תמיד היה כך, אבל נחמד לציין ש-343Industries נותנים הרבה כבוד ומשמרים את ההרגשה של המשחקיות ב-Halo.
עם כל זאת, החלק הכי כיף במשחק הוא ה-Campaign co-op. אפילו אם אתם לא יכולים לשבת על הספה ליד חבר לכמה משימות, לכל הפחות תוכלו לעשות זאת אונליין עם עד ארבעה שחקנים. ה-co-op מוסיף רמה חדשה של כיף כאשר השיחות עם חבריכם מטביעות את הדיאלוג בתוך-המשחק. כשהחברים לצדכם, כל שלב נהיה קל בהרבה, פשוט מפני שהם יודעים לצאת מדרכה של אש אויב ובאמת עוזרים בקרב.
Halo 5: Guardians הוא משחק כיף להדהים לשחק בו, אבל קצת מאכזב מבחינת הסיפור הכללי. הוא לא מתרכז בדמויות שהמעריצים אוהבים, ולבסוף סובל מאותן הבעיות שכותרי סנדוויץ' בטרילוגיה סובלים מהן, אם להיות ספציפי, מכך שאין לו סוף אמיתי. עם זאת, כל עוד האקשן מרובה המשתתפים נשאר אכזרי ומלהיב כמו שהיה תמיד, אתם אף פעם לא תרגישו בבורות בעלילה. זה משחק שכל המעריצים חייבים בהחלט לשחק, אבל לחדשים בסדרה, הם אולי יעדיפו לשחק ב-Halo 4 לפני שינסו את Guardians המתקרב.
