אימפריות עולות ואימפריות נופלות; זה חוק עתיק כמו המלחמה עצמה, אבל כמו לכל חוק – גם לו יש יוצאים מן הכלל. קחו לדוגמא את סדרת Total War המונומנטלית של Creative Assembly. במשך שנים אנחנו מקבלים משחקי אסטרטגיה מעולים אחד אחרי השני, והפעם המצב אינו שונה. עם שחרורו של Total War: Rome 2, הסדרה שולחת מסר חזק וברור: השלטון שלה על המחשבים האישיים של חובבי האסטרטגיה לא יסתיים בזמן הקרוב. ואנחנו מקבלים זאת בהכנעה (ובשמחה).
Total War: Rome 2 לוקח את הסדרה לרמה הבאה כשזה מגיע לאיזון כל האספקטים של לחימה וכיבוש בקנה-מידה גדול. מניהול ברמת המיקרו של היחידות הבודדות לפני קרב, להוראה על התנקשות פוליטית כדי להגן על הכתר שלכם, להשמדה (או הטמעה) של תרבויות שלמות – Rome 2 מקדיש אותה אותה כמות עצומה של מחשבה ותשומת לב לכל מה שקשור למשחקיות. אם רק היה אפשר לומר אותו דבר על הפן הטכני, שסובל מכמה בעיות, המשחק היה יכול להיות החוויה האסטרטגיה המושלמת. למרות זאת, Total War: Rome 2 מצליח לשפר על קודמיו ולעלות לפסגת ז'אנר האסטרטגיה.
המטרה של הקמפיין היא פשוט למדי – להשתלט על העולם (הידוע באותה תקופה); אתם רק צריכים לבחור איזה תרבות תזכה לעשות זאת. שבע התרבויות נחלקות לשתי קטגוריות עיקריות: מתורבתת וברברית. אין הרבה הבדל בין שתי תרבויות או פלגים שונים בתוך אותה הקטגוריה (מלבד כמה יתרונות או חסרונות קלים) וכנראה שבסופו של דבר תבחרו אחת על בסיס העדפה אישית או מקומות אסטרטגיים. ההחלטה הקריטית, שמבוססת על סגנון המשחק שלכם, תהיה בין שתי הקטגוריות הנ"ל. האם ללכת עם תרבות מתורבתת, כמו הרומאים או המצרים, ולהפיק תועלת מתעשייה משופרת וסדר אזרחי? או לנסות את כישוריכם כאומה ברברית וליהנות מצבאות חזקים ויחידות מיוחדות רבות עוצמה?
ברגע שנכנסים לתוך המשחק עצמו, הדבר הראשון שמבחינים בו הוא גודלה העצום של המפה. כל הדרך מהאוקיינוס האטלנטי ועד למרכז אסיה, כולל כל אגן הים התיכון וצפון אפריקה – מפת הקמפיין היא פשוט ענקית. כמובן, ככל שהמשחק מתקדם ואתם כובשים עוד ועוד שטחים, תצטרכו לנהל את כל האזור הזה – משימה שמוכיחה להיות די … משימתית. סדר אזרחי ושביעות רצון ציבורית תלויים בכל כך הרבה גורמים: הבניינים שבונים, שיעורי מס ועוד. דיכוי תסיסה אזרחית יכול להיות די קשה, שכן לא תמיד ברור מה גרם לכך מלכתחילה. ותיקי סדרת Total War כנראה ימצאו את האתגר מרענן, אבל אלה שחדשים לה פשוט ילכו לאיבוד בקקופוניה של תפריטים ואנציקלופדיות (יש למשחק אנציקלופדיה משלו!).
הקמת אימפריה זה לא דבר קל לעשות; זה דורש ערמומיות, מוח פוליטי חד וחוש לחשיבה אסטרטגית. מפת הקמפיין הגדולה היא המקום בו תבלו את מרבית זמנכם בתכנונים ומזימות – הקמת צבאות, שליחת מרגלים ודיפלומטים לאסוף מידע על עמדות האויב (ואולי להתנקש בחייו של גנרגל או שניים) הן רק חלק מהפעולות שתצטרכו לנקוט על מנת לכבוש את יריביכם. ידיעת מיקומו של האויב יכולה להיות קריטית כדי לנצח בשדה הקרב, שכן אפשר לארוב לצבא מתקרב או להקים מחסום כדי לעכב את התקדמותו. אך השימרו לכם – התנגדות יכולה גם לבוא מבפנים. אם אחד מהגנרלים שלכם יהפוך חזק מדי, הוא עלול לנסות הפיכה צבאית. בפרפרזה על פתגם ישן – שמור את אויביך קרוב ואת חבריך קרוב יותר.
בין אם האסטרטגיה שלכם הצליחה או נכשלה, בשלב מסוים תצטרכו ללכלך את הידיים שלכם בלחימה ישירה. זה הזמן בו כל השנים של שינון טקטיקות קרב קלאסיות סוף סוף משתלמות. שימוש ביחידה אחת כפיתיון בזמן שמאגפים את האויב עם אחרת, שבירת קווי האויב עם כמה מטחי חצים מתוזמנים היטב והסתערות תחת מכסה של יער עבות הן כולן טקטיקות שתצטרכו להתמחות בהן אם תרצו לצאת עם ידכם על העליונה. ישנן עוד רבות אחרות, וסביר להניח שאסטרטגים ותיקים כבר אמצו לעצמם כמה טקטיקות אהובות. הנקודה היא ש-Total War: Rome 2 שם דגש כבד על לחימה טקטית; לשלוח את החיילים שלכם דוך לתוך הקרב רק ישאיר הרבה משפחות דיגיטליות שכולות בעיר הבירה שלכם. ישנה אפשרות "לפתור אוטומטית" כל קונפליקט מזוין שאתם יוזמים (או נקלעים לתוכו), אבל הסיכויים לרוב לא לטובתכם. חוץ מזה, עם שילוב טוב של אטסרטגיה וטקטיקה (ומורל גובה) זה בהחלט אפשרי להביס צבא שלם עם קומץ יחידות בלבד.
אבל גם בתבוסה שדה הקרב של Rome 2 יכול להיות מחזה מרהיב. המצלמה יכולה לרדת עד לרמת החייל בודד, ונותנת לך מושב בשורה ראשונה בזירת המלחמה. אנימציות מוות אמינות וצרחות מקפיאות דם ממלאות את המסך בכל פעם שאתם שולחים את חייליכם אלי קרב. זה יכול להיות מחזה מעורר השראה כשהאויבים שלכם נסים מפניכם, או כזה הרסני אם אלה החיילים שלכם שנופלים בחרב. בשילוב עם אפקטי מזג אוויר מרשימים וגאוגרפיה מגוונת להילחם בה (אחרי הכל המשחק כולל את כל אירופה ומעבר לה),Total War: Rome 2 הוא משחק יפה, בסטנדרטים של הז'אנר עצמו ומשחקי מחשב בכללותם.
כפי שציינתי בקצרה קודם, Rome 2 הוא אולי משחק מרשים מבחינה ויזואלית – אבל רק כאשר הכל פועל כשורה. בעיות טכניות באמת נוטות להפריע למשחק; בעיות כמו טקסטורות חסרות, צללים מרצדים, קפיאות מזדמנות וחוסר יציבות כללית יכולות לעיתים לעלות לכם בקרב, ואף לעכב את ההתקדמותכם דרך הקמפיין. אלה לא בעיות נפוצות, אבל כאשר הן כן קורות זו אכזבה אמיתית.
לאחר שהסבתם את רעבכם לשליטה עולמית, הגיע הזמן לקחת את המשחק אונליין. Rome 2 תומך בקרבות מקוונים יחידים כנגד אוייבים אנושיים, או אם אתם מעדיפים, אפשר לשחק את הקמפיין בשיתוף פעולה או כנגד שחקנים אחרים באינטרנט. אחרי הכל, העמדת היכולות האסטרטגיות והדיפלומטיות שלכם במבחן מול אדם אחר היא הרבה יותר אינטנסיבית מאשר להטל בבינה מלאכותית. זה מוסיף שכבה נוספת לקמפיין מסובך גם ככה, אבל אני חייב להמליץ על כך לשרי מלחמה מנוסים.
Total War: Rome 2 הוא חוויה מעולה שאתגר אפילו את גיימרי האסטרטגיה הקשוחים ביותר. שילוב מושלם בין אסטרטגיה וטקטיקה לאורך כל המקפיין הוא מה שהופך את המשחק לכל כך טוב וכל כך מספק; זה בתנאי שאתם אלופים בסדרת Total War. אלה החדשים לסדרה כנראה יעדיפו לחפש משחק טיפה יותר ידידותי בזיכיון, כמו Total War: Shugon 2 וההרחבה הנגישה שלו Fall of the Samurai. אם נשים בצד את הבעיות הטכניות שלו, Rome 2 הוא משחק מרתק שבאמת לוכד את הדרמה, התהילה והזוועה של המלחמה.
