Decay of Logos הוא רחב, אופטימלי, ומציע קרב מדוייק וחקר מפה כיפי. בעוד שהוא עוצב בהשפעת אגדות, המשחק מצליח ליצור לעצמו זהות יחודית.
חיכיתי הרבה זמן לשחק בגרסה הסופית של Decay of Logos. הוא תפס את תשומת הלב שלי כשהוא רק הוכרז, ועקבתי אחריו מאז.
היתה לי את ההזדמנות לשחק ב-Decay of Logos בגיימסקום בשנה שעברה, והיו לי ציפיות גבוהות. המשחק הסופי אכן מצליח לעמוד בהן, ומצליח לצעוד מבעד לצל של המשחקים הגדולים שהיוו לו כהשראה.
נקמה עם קסם אפל בצד
הסיפור של Decay of Logos מתחיל כשאבירי הארגמן (Crimson Knights) שורפים את הכפר של אדה (Ada) והורגים את כל תושביו חוץ ממנה. לאחר שאדה חוזרת להכרה, היא פוגשת אייל מסתורי ומאלפת אותו בתור השותף שלה במסע הנקמה.
כשהיא יוצאת למסע בעולם האפל מלפניה, היא מגלה שקסם אפל השתלט על הממלכה, ושינה רבים מתושביו. פרקים מיומנם של תושבים שונים, בצורת "הדים" (Echoes) מספרים לנו את הסיפורים האישיים של דמויות שונות במשחק, ואנחנו לומדים על האמת המחרידה מאחורי הקסם האפל שמשפיע על הממלכה.
המשחק משלים את ההדים הללו עם סצינות קצרות ודיאלוגים שמראים לנו עולם של קסם, ושל אלה שרוצים להשתמש בו לרעה.
הסיפור לא מהווה חלק גדול מהמשחק, אבל נותן לנו מבט לתוך העולם האפל והמלחיץ וכך עוזר לנו להבין למה אנחנו נלחמים להציל אותו. האווירה שהוא משרה היא מלחיצה במידה מתאימה כדי לא להיות סיפור אימה.
כשהתקדמתי בסיפור, השגתי גרזן בשם… "גרזן" (Garezen), ולכן כשפגשתי את מפיק המשחק ריקארדו טיישירה (Ricardo Teixeira) בתערוכת גיימסקום 2019, שאלתי אותו האם מדובר בצירוף מקרים משעשע. לדברי טיישירה, צוות הפיתוח בחר להשתמש בעברית בבחירת השמות לדמויות ודברים אחרים במשחק. צוות הפיתוח הגיע מפורטוגל, שלשם היגרו הרבה יהודים רבים בתקופת גירוש ספרד, והרבה מהמסורות שלהם הוטמעו בתרבות של פורטוגל. לכן ב-Decay of Logos תפגשו דמויות כמו יורן (Yoran, עיוות של השם יורם או ירון כנראה), איתן (Eitan, כן, אפילו לא האיות האמריקאי), או אמוז (Amoz, עיוות של השם עמוס).
רק אני והאייל הקסום שלי
המשחקיות של Decay of Logos עומדת על שלושה דברים – חקר מפה, קרבות, ואייל. אתם בטח תוהים לגבי האחרון, אז בואו נרחיב לגבי זה. מתחילת המשחק, האייל מלווה אתכם, וכשאתם מתקדמים במשחק, אתם בונים את מערכת היחסים איתו.
כשאתם רק מתחילים את המשחק, האייל מהווה לא יותר מאשר עוד מקום להשאיר בו את החפצים שלכם. לגיבורה שלנו, אדה, יש מקום מוגבל ויכולה לסחוב רק את כמות הציוד שהיא מסוגלת ללבוש. כל הציוד הזה מופיע על הגוף שלה, כולל השיקויים, וזה הופך את המשחק למאוד אימרסיבי. את שאר החפצים אתם יכולים להשאיר אצל האייל, שגם לו יש מקום מוגבל, מה שהופך את ניהול הציוד שלכם לאתגר נוסף במשחק.
האייל יעזור לכם לפתור חידות סביבתיות, שבהרבה מהמקרים ידרשו מכם לרכב עליו. כשאתם רק מתחילים את המשחק, האייל יכול להלחץ בקלות ולא יתן לכם לרכב עליו אלא אם אתם מאכילים אותו בענבות. כשהקשר בינכם מתחזק, אתם תובילו אותו לכפתורים על הרצפה כדי להגיע לאיזורים חדשים.
בעוד שהפאזלים הסביבתיים לא דורשים שימוש בגאדג'טים כמו ב-The Legend of Zelda, הם כן נהיים מסובכים יותר ככל שאתם מתקדמים. בהתחלה אתם תמשכו בידיות שליד הדלתות שאתם רוצים לפתוח. כשהמשחק מתקדם, אתם תצטרכו לחפש את הידיות ולחבר אותן מחדש למכונות העתיקות שהן מפעילות, בזמן שאתם מתאמים את המיקום של האייל על כפתורים שונים ברצפה.
החלק האהוב עלי ב-Decay of Logos הוא חקר המפה, והמשחק נותן לכם לחקור עולם משמעותית יותר רחב ממה שהייתם מצפים. הייתי המום מהגודל העצום של העולם של Decay of Logos, בעיקר לאור גודל הקבצים הפצפון שלו של קצת מעל 2GB.
כמשחק אינדי שמזכיר במידה מסויימת את Dark Souls, ציפיתי ש-Decay of Logos יהיה די לינארי. הופתעתי לגלות שהיו בו מלא דרכים מתפצלות. המשכתי לגלות שבילים חדשים כשחקרתי, זה הרגיש כמו להיות ילד בחנות צעצועים חדשה. אחד הדברים המעולים ב-Decay of Logos הוא שאתם יכולים להגיע לאותו מקום מכמה דרכים שונות.
צדק בקצה הלהב
לחימה מהווה את המרכיב השלישי של Decay of Logos, ושוב פעם משלבת בין הסגנונות של Zelda ו-Dark Souls. אתם יכולים להנעל על יריבים ולהתחמק לצדדים, כשאתם מדי פעם מתקרבים כדי לתת הנפה או שתיים וחוזרים חזרה אחורה. אתם יכולים גם לגלוש ולהדוף מכות, אבל אלה הרבה יותר מסובכים לשימוש, בעיקר אם אתם לא שחקנים ותיקים של משחקי סולז.
המשחק נותן לכם גם להשתמש בקסמים בצורת Twines. אתם יכולים להטיל Twines בזמן קרב או כשאתם פותרים פאזלים סביבתיים, אבל לא ללא מחיר. בכל פעם שאתם מטילים Twine, זה פוגע בכם בכמה נקודות חיים. כמו עם הגלישות וההדיפות, לוקח זמן להתרגל לשימוש ב-Twines.
הקרבות יכולים להיות קצת איטיים וקשים בהתחלה, אבל אחרי שאתם עולים רמות, הם מהר מאוד נהיים אינטנסיביים, וזה מצויין. הקרבות יכולים להיות מעט עקומים כשאתם צריכים להלחם ביותר מיריב אחד, אבל המגוון הרחב של נשקים נותן לכם הרבה אפשרויות להתמודד עם מצבים כאלו.
בשונה ממשחקי תפקידים אחרים, העונש העיקרי כשאתם מתים הוא הורדה זמנית של ה-stats שלכם. הנקודות הללו חוזרות רק כשאתם הולכים לישון במחנה, שמהווה את אחד משני סוגי השמירות במשחק. הסוג השני, המקדש, מרפא אתכם אבל לא מחזיר את הניקוד. אם אתם מתחילים לצבור הורדה משמעותית ל-stats שלכם, אתם עשויים להצטרך לחזור אחורה למחנה האחרון שביקרתם בו כדי להחזיר אותם. החזרה הזו יכולה להיות מעייפת מאוד.
כשאתם ישנים במחנה, יש סיכוי שתותקפו במהלך הלילה. בגרסת הביקורת המקורית שקיבלתי, הסיכוי לזה היה מאוד גבוה, ומהר מאוד הפך את התקפות הפתע הללו למעיקות. מאז צוות הפיתוח הוריד את הסיכוי שזה יקרה, והפך את זה לאירוע רנדומלי מגניב שיכול לקרות.
ל-Decay of Logos יש קרבות בוס קלאסיים, וכדי לנצח אותם, אתם צריכים ללמוד את תבניות ההתקפה שלהם והמרחק של ההתקפות שלהם. מאחר והיריבים והבוסים נעים די לאט, זה יוצר עקומת למידה הוגנת. כשאתם מתים, אתם יודעים שזה היה בגלל שעשיתם טעות, ולא בגלל שהמשחק לא היה הוגן.
הפתעות גדולות באות בקופסאות קטנות
ל-Decay of Logos יש גרפיקה פשוטה, אבל הוא מנצל אותה עד הסוף. התרשמתי במיוחד מהמבנים הענקיים השונים שאתם יכולים למצוא פזורים במפה.
צוות הפיתוח הקטן של המשחק הוא במקור צוות פיתוח כלי עיצוב, וחלק גדול מהמשחק עבר אופטימיזציה יוצאת מן הכלל הודות לנסיון שלהם בטכנולוגיית פיתוח משחקים. כשדיברתי עם מפיק המשחק ריקארדו טיישירה במהלך גיימסקום 2019, הוא הסביר לי איך ניתן לראות חלק גדול מהמבנים במשחק מרחוק על ידי מידול שלהם בדרכים שונות.
הצוות עיצוב מודלים דו מימדיים כדי להציג מבנים כשהם מאוד רחוקים, מודלים תלת מימדיים ברזולוציה נמוכה יותר בשביל מבנים קצת יותר קרובים, ומודלים מפורטים לגמרי בשביל מצבים שבהם השחקן נמצא לידם. בנוסף, המשחק נותן לכם לטייל לאורך המפה ללא זמני טעינה כלל.
גיבורת המשחק אדה נראית מצויין מכל כיוון. עם כל הציוד שלה שמופיע על גבי הגוף שלה, זה נותן המון אפשרויות כדי לצייד אותה בכל דרך שתרצו. העבודה של Studio Ghibli השפיעה על עיצוב הדמויות והיצורים, וכל אחד מהם נראה ייחודי וקסום.
למשחק יש שלל אפקטים קוליים לרקע שיוצרים אווירה נעימה, אבל לא נהניתי מחלק מדיבוב. בעוד שחלק מהדמויות היו מדובבות באופן מאוד מתאים, חלק היו מעט מעצבנות לשמיעה. זה גם היה לי קצת מוזר לשמוע את אחד מהיריבים הבסיסיים במשחק מוציא צעקת וילהלם כל פעם שהורגים אותו.
Decay of Logos מציע עולם רחב לחקור. יש לו מערכת קרב זריזה ופאזלים סביבתיים, ואם אתם חובבים של Dark Souls או The Legend of Zelda, אתם מהר מאוד תרגישו בבית. עם זאת, המשחק מוצא את הזהות הייחודית שלו, ולא מרגיש כמו העתק של הסדרות הללו.
עדיין מדהים אותי שצוות של ארבעה אנשים יצר את המשחק. יש לו איכות לא מתפשרת שלא הייתם חושבים שתהיה אפשרית להשגה על ידי צוות כזה קטן. הם אפילו מתכננים להוציא הרחבה למשחק עם איזור חדש לחקור, אם המשחק יצליח במכירות.
אז קחו חרב ותעלו על האייל הקסום שלכם – יש לנו כפר לנקום.
