אבל זה לא ספורט אמיתי! את הטיעון הזה כנראה שמעתם מיותר מדי אנשים. ל-Focus Home Interactive נראה שלא מפריע, כי ליגת esports של המשחק Farming Simulator 2019 בדרך, עם פרסים משמעותיים.
זו לא התחרות הראשונה שנערכת ב-Farming Simulator 2019. המשחק כבר בחן את המים עם עונה תחרותית בסוף שנה שעברה, אבל הפעם המפתחים GIANTS Software הולכים עד הסוף ומתכננים להכנס הישר לתוך עולם ה-esports.
בנוסף לעונה התחרותית השניה שתערך במשחק Farming Simulator 2019, תפתח ליגת Farming Simulator – ליגת esports מלאה עם 10 טורנירים ברחבי אירופה.
בסוף העונה התחרותית, הצוותים הטובים ביותר יתחרו זה בזה כדי לזכות בתואר הנחשק Farming Simulator Champion, וכן פרסים בשווי 100,000 יורו. בנוסף, בכל טורניר הצוותים הזוכים יזכו בפרסים בנוסף לניקוד בליגה, וסך הפרסים של הליגה יגיע עד 250,000 יורו. עם סכום כזה כמעט אפשר לקנות חווה אמיתית.
לצורך התחרות, GIANTS Software אחדה כוחות עם מגוון חברות מהתעשיה, ביניהן Logitech G, Intel ו-noblechairs.
מנכ"ל GIANTS Software מסביר שזו הזדמנות ייחודית. "חקלאות תחרותית היא משהו שאנשים נהנו ממנו במשך שנים, אבל לא משהו שנעשה ב-esports עד היום." אומר Christian Ammann, "יש לנו בחברה הרבה חובבי esports שלא יכולים לחכות להראות לעולם שחקלאות בהחלט יכולה להיות כיפית ותחרותית בו זמנית. אנחנו מאמינים שמצאנו את השילוב הנכון בין חקלאות אמיתית ומשחקיות כיפית כדי לאפשר לכולם להנות ממנה."
אז איך משחק כמו Farming Simulator 2019 יכול להוות משחק תחרותי? האם יתכן ומדובר בבדיחה? אז זהו, שלא. המשחק עתיד לקבל עדכון אשר בו הוא יעבור למצב של משחקים תחרותיים של 3 נגד 3. במצב זה הצוותים יתחרו על אתגרים כיפיים, לצד עבודת שדה כיפית ומציאותית.
ייתכן וזוהי רק ההתחלה. עד אז, כנראה שתרצו להוציא את המעדר מהמחסן ולהתחיל להתאמן, ואולי גם אתם תצליחו להיות דוד משה אמיתי.
המשחק Farming Simulator 2019 זמין ל-PC, Xbox One ו-PlayStation 4.
לאחר יציאת הפרק הראשון של Life Is Strange 2 בספטמבר, מעריצים רבים חיכו לפרק השני של סדרת ההפתקאות המעניינת המגוללת את סיפורם של שני האחים שון ודניאל דיאז. לפני כמה ימים שיחררה Square Enix טריילר חדש לפרק השני שיקרא "Rules".
לפני שתתחילו לקרוא, אנחנו ממליצים לכל מי שלא שיחק את הפרק הראשון בסדרה לא לצפות בטריילר החדש, מפני שהוא מסגיר הרבה מעלילת הפרק הראשון.
בתחילת הטריילר רואים את שון ומייקל ממשיכים לברוח מהמשטרה לאחר אירועי הפרק הראשון ומגיעים לעיר ששמה Beaver Creek שבה מתגוררים סבא וסבתא של הילדים.
בהתחלה הכל נראה שלו ורגוע, ושהילדים מצאו מקום מחבוא מהמשטרה. בזמן הזה, מייקל מתחיל להבין שיש לו כוחות על טבעיים כמו לאחיו. הם יוצאים להתאמן עליהם ביער, ונראה שמיייקל מצליח לשלוט בכוחות שלו. הוא משתמש בכוחות אלה בכמה מקרים, כמו בשולחן האוכל, אך דניאל אומר לו שאחד החוקים הוא להסתיר את הכוחות שלו והחוק השני הוא לא לדבר עליהם.
לבסוף, כוחותיו של מייקל באים לביטוי בסוף הטריילר, כאשר רואים ניידת משטרה מגיעה למקום המחבוא של הילדים, ובשלב זה מייקל מספר על החוק השלישי: לברוח מסכנה. בסוף הטריילר נראה שהם ממשיכים לברוח.
שובו של Caption Spirit
ביוני בשנה שעברה, הוציאה החברה משחק בשם The Awesome Adventures of Captain Spirit – משחק קצר שמספר את סיפורו של כריס בן ה-11 המדמיין את עצמו כגיבור על בשם Caption Spirit. בטריילר של הפרק השני, קיבלנו קישור בין המשחק הראשי למשחק הקצר. כריס מופיע לראשונה כאשר הוא מטפס לבית העץ שלו, אך בגלל ענף שבור הוא נופל וכמעט נפגע. בעזרת הכוחות שלו, מייקל מצליח להציל את כריס לפני שהוא נופל לרצפה.
בהמשך הטריילר ניתן לראות את כריס ומייקל מתחברים ומשחקים אחד עם השני. זהו שילוב יפה ומעניין בין שני משחקים של החברה. גם הבחירות שבחרתם ב- The Awesome Adventures of Captain Spirit ישפיעו על עלילת הפרק השני.
וזהו, זה כל מה שהבנו מהטריילר של הפרק השני מתוך חמישה של Life Is Strange 2. המשחק ייצא ב-24 בינואר ל-PlayStation 4, Xbox one ו-PC.
חברת Bandai Namco צייצה שני טיזרים לקראת אירוע הגמר העולמי של המשחק Dragon Ball FighterZ שייערך בתאריכים ה-26 וה-27 לינואר, שם נקבל את כל המידע, ולא רק טיזרים.
ג'ירן או יוקו?
נתחיל דווקא מחלקו השני של הציוץ.
על פי חלק זה מספר לנו על הדמות החדשה שתיכנס בתור DLC למשחק Dragon Ball FighterZ. בעוד שה-Season Pass הסתיים עם כניסתו של אנדרואיד 17, נדמה כי דמות נוספת נכנסת למשחק כ-DLC, על פי הציוץ, מדובר בלוחם מיקום 11:
הציוץ הרשמי של Bandai Namco בנוגע ללוחם מיקום 11
כמובן, שהאינטרנט החל בספקלוציות השונות שלו, באיזה לוחם מדובר בדיוק, וההערכות נעו בין יוקו לג'ירן, הלוחם החזק ביותר מקרב ה-Pride Troopers, הרעים הראשיים ב-Dragon Ball Super, בסאגת טורניר ה-Power Arc.
בהמשך, הצטרף הציוץ הבא, שהראה סריקה מהמגזין היפני Shonen Jump. בסריקה ניתן לראות בבירור את גוקו בצורת הסופר-סאייה הכחולה שלו מול ג'ירן, שלצידם מתנוסס לוגו המשחק. כזכור, ג'ירן היווה אתגר אמיתי בקרב עבור גוקו, ומולו גוקו הפך לראשונה לצורת הסופר-סאייה בעלת השיער הלבן הידועה כ-Ultra Instinct.
סריקת עמוד המגזין שמסגירה בוודאות את ג'ירן כדמות הבאה
כרגע, לא ברור מה התוכניות של Namco Bandai לגבי המשך המשחק, אבל נזכיר כי הוא גרף מחמאות מקיר לקיר עם יציאתו, וזוכה לאהדה רבה בקרב אוהדי משחקי המכות, ואפילו לסצנה תחרותית מפותחת מאוד, ששיאה כאמור בגמר שיתרחש בסוף החודש.
המשחק זמין על כל הפלטפורמות – PC, Xbox One, Playstation 4 וה-Nintendo Switch.
משחק Action-RPG מבוסס Dragon Ball
חלקו הראשון של הציוץ, ביחד עם ציוץ נוסף שרץ ברשת, והציג לוגו ברור שאינו משתמע לשתי פנים, מדבר על משחק נוסף שיתרחש ביקום של Dragon Ball, בדגש על האירועים של Dragon Ball Z האהובה.
אם חשבתם שהמידע על ג'ירן והגעתו ל-FighterZ ניתן בקמצנות, כאן הדבר בולט עוד יותר. הדבר היחידי ש-Namco Bandai טרחה לציין הוא שהמשחק החדש ייתן לשחקנים חוויה מושלמת בעולם של Dragon Ball Z באופן שלא חווינו מעולם.
בנוסף לכך, עלה ציוץ נוסף שמראה לכאורה את המודלים התלת-מימדיים מהמשחק, אבל אנחנו בחנו אותו שוב ושוב, וכל מה שראינו זה איור מוצלח במיוחד של גוקו וגוהן. תוכלו לשפוט בעצמכם:
מודל תלת מימדי מוצלח במיוחד, או איור?
בהתחשב בסגנון הויזואלי של Dragon Ball FighterZ, ייתכן שאחר מדובר במודל תלת-מימדי מאוייר, אבל ניתן רק להמתין ולחכות לאירוע החשיפה הרשמי.
מה? Game Freak מפתחים משחקים שהם לא Pokemon? אז כן, GIGA WRECKER הוא משחק אקשן הרפתקאות בדו מימד (או במילים אחרות, מטרואידווניה) אשר פותח על ידי Game Freak, המפתחים אשר עומדים מאחורי סדרת המשחקים המצליחה. את הגרסא לקונסולות תפיץ Rising Star Games.
ב-GIGA WRECKER אתם משחקים ילדה בשם Reika, אשר מסוגלת לשלוט בהריסות בעולם פוסט אפוקליפטי צבעוני, על מנת להלחם ברובוטים מרושעים. המשחק משלב את כוחות אלה כדי ליצור פאזלים סביבתיים אשר תצטרכו לפתור בצורות יצירתיות.
המשחק כבר היה זמין למחשב במשך מעל לשנה דרך Steam, ואף קיבל ביקורות חיוביות ביותר. עכשיו המשחק מקבל גרסא לקונסולות בשם GIGA WRECKER Alt, אשר תכיל פיצ'רים חדשים שלא היו זמינים בגרסאת המחשב, ותבוא גם במהדורה פיזית מוגבלת.
גרסאת הקונסולות תשלב פיצ'ר חדש שמעניק לכם רמזים כדי לפתור את הפאזלים השונים, מצב Iron Man, ועוד. בשלב זה לא ממש ברור מה משמעות מצב Iron Man, אבל ככל הנראה מדובר ברמת קושי גבוהה יותר.
בטריילר אנחנו רואים את רייקה משתמשת עם היד הרובוטית שלה, אשר נקראת ARCHE, כדי לאסוף זבל בצורה של כדור ולזרוק אותו. אנחנו נחשפים גם לכוחות נוספים שלה – להפוך את הזבל ללהב חד, לקוביה שיכולה להתמגנט לדברים, לחנית שאפשר לעמוד עליה, וגם למקדחה שיכולה להשמיד זבל מתכתי.
הטריילר ממשיך ומציג קרבות בוס ראוותניים, ואת מערכת ההתקדמות המורכבת להפליא של המשחק.
אני באופן אישי חיכיתי להזדמנות לקנות את המשחק, וגרסאת הקונסולות היא הזדמנות מצויינת לכך. GIGA WRECKER Alt עתיד לצאת ל-Xbox One, PlayStation 4 ו-Switch בתאריך לא ידוע, וזמין כבר עכשיו ל-PC.
לאחר ש-Mortal Kombat 11 נחשף בהפתעה באירוע Game Awads לפני זמן לא רב, מעריצי הסדרה זכו סוף סוף לראות משחקיות ראשונה באירוע החשיפה שהתקיים אתמול בלוס אנג'לס בשידור ישיר.
כולם כאן בשביל למות
ב-Mortal Kombat 11 נזכה לשחק דמויות חוזרות ודמויות חדשות. עד כה זכינו לראות את Raiden ו-Scorpion בטריילר החשיפה, יחד עם Shao Kahn שיהיה זמין למזמינים מראש את המשחק. הפעם מצטרפים אליהם Baraka ו-Skarlet האהובים, שחוזרים אלינו אחרי שלא ככבו במשחק הקודם בסדרה.
בהמשך הטריילר אנחנו רואים את נינג'ה הקרח האהוב עלינו, Sub Zero, חוזר גם הוא, כי הרי אי אפשר בלי כמה הריגות ברוטליות שמשלבות הקפאה. לכל אלה מצטרפים גם Liu Kang, Kung Lao יחד עם Cassie Cage, בתם המשותפת של Sonya Blade ו-Johnny Cage. גם Sonya Blade בעצמה חוזרת, ואותה תדבב המתאבקת המקצועית רונדה ראוזי.
אפילו Kitana חוזרת, אבל לא זכינו לראות אותו בטריילרים באירוע החשיפה.
למבחר הרחב של הדמויות החוזרות מצטרפות גם דמויות חדשות. Geras הוא הראשון מביניהם, לוחם אימתני עם היכולת לשלוט בזמן, ומשרת נאמן של Kronika, אחת הדמויות החדשות בסיפור ושומרת הזמן. בטריילר החשיפה שלו, אנחנו רואים את Geras משתמש בכוחות חול כדי ליצור שכפולים שלו ולהשתגר למיקום שלהם, וכן ליצור קוצים ולשפד את הלוחמים האחרים עליהם. בסוף הטריילר אנחנו גם רואים אותו משתמש עם ה-Fatality שלו, שבה הוא נותן ליריב אגרוף בעורף שיורה החוצה את המוח שלו דרך הפרצוף.
בשלב הזה עוד לא ברור האם Kronika, אשר תככב בתפקיד משמעותי בסיפור, תהיה דמות שניתן לשחק במשחק.
אז למה בעצם הם נלחמים הפעם?
באירוע החשיפה זכינו לראות קטע מתוך הסיפור. בסצינת הפתיחה, אנחנו רואים את Raiden מתעמת עם נבל הסדרה, Shinnok, אשר מזהיר אותו מאויבים גרועים יותר אשר בדרכם. ל-Raiden לא נראה שאכפת יותר מדי, והוא מעדיף להפתר מ-Shinnok.
Shinnok, להזכירכם, הוא אל עתיק ואלמותי, אבל Raiden מסתפק בלערוף לו את הראש ולשלוח אותו ל-Liu Kang, ובכך מערער את האיזון בין טוב לרשע ביקום.
לבסוף אנחנו רואים את Raiden עוזב, הזמן נעצר, ולחדר נכנסת Kronika, ולה יש תוכניות אחרות ולא ברורות עבור Shinnok. בסרטון מאחורי הקלעים שהוצג באירוע, מתואר כי Kronika מתכננת להחזיר את הזמן אחורה על מנת להשיב את האיזון בין טוב לרשע, ובכך הסיפור יוביל לקרבות בין גרסאות צעירות ומבוגרות של הדמויות שלנו.
נראה שגם טריילר הקמפיין נעשה בתוך מנוע המשחק ונראה מעולה, במיוחד המשחק הקולי של Steven Blum ו-Troy Baker המוכשרים, לצד זוויות המצלמה המעניינות. אהבנו את הבימוי, מקווים שנאהב גם את הקמפיין עצמו.
אלים יותר ויפה יותר
במהלך אירוע החשיפה זכינו לראות הדרכה של יוצר המשחק, Ed Boon, כאשר הוא מסביר את האלמנטים החדשים והחוזרים במשחק. במהלך ההדגמה, אד הסביר שלכל דמות יהיה ניתן לשמור כ-3 וריאציות שונות, כאשר חלקן דיפולטיות וקיימות במשחק, וחלקן יהיה ניתן לעצב בעצמכם.
בון המשיך והדגים קרב בין Scorpion ל-Baraka, והסביר שב-Mortal Kombat 11 תהיה הפרדה של מד נפרד להתקפות ההתקפיות ולהתקפות המגננתיות. בנוסף, כאשר הדמות יורדת למתחת לשליש מהחיים, היא מסוגלת לבצע Fatal Blow, על מנת לקבל יתרון מחודש בקרב. בון טען כי זה עשוי להוסיף מתח ואקשן לקרב.
בנוסף, אפשרות חדשה שהמשחק מציג היא חסימה מושלמת. חסימה ברגע המתאים תהפוך את היריב לפגיע לזמין מוגבל ותאפשר לכם להחזיר במתקפת נגד, ואולי אפילו לנצח בקרב.
בהמשך ההדגמה בון הציג את אפשרויות הקסטומיזציה השונות לדמויות. ב-Mortal Kombat 11 תוכלו לבחור הכל החל מהיכולות של הדמות, הקומבואים שהן יבצעו, ועד הסרטון שבו הן יכנסו ויצאו מהמסך. כמובן שתוכלו גם לבחור איך הדמות תראה חיצונית, וסך הכל נראה שיש הרבה למה לצפות מאפשרויות העיצוב במשחק.
בשונה מ-Soul Calibur VI, האפשרויות הללו כן מוגבלות לפי דמות, וזה אומר שכנראה שלא תראו אנשי זאב עם איברי מין עצומים כשתצאו לשחק ברשת.
אתם הבאים בתור
אבל לא חסרות סיבות בשביל שמשחק בסדרת Mortal Kombat יהיה לא מתאים לצפיה בעבודה. כמו כל משחק בסדרה, גם הפעם נזכה לשלל Fatalities אלימים, מפורטים, ומבחילים.
והפעם, אנחנו זוכים לראות את Sub Zero כורת ושובר את הראש של היריבים שלו, את Skarlet מרוקנת את היריב שלה מדם ואז משפדת אותו בגבישים שעשויים ממנו, ואת Baraka תולש את הפרצוף של היריב שלו, ומוציא החוצה את המוח כדי לתת בו ביס.
כן, ה-Fatalities הפעם הן לא לבעלי לב חלש, אבל הי, זה Mortal Kombat אז למה ציפיתם בעצם?
חבילת האספנים ובונוסים למזמינים מראש
אירוע החשיפה הראה לנו הרבה מהמשחק, ולדעתנו, זה רק קצה הקרחון. בתפריט המשחק ראינו מקום ל-24 דמויות, וכרגע ידוע לנו רק על 11 מתוכן, וזה עוד לפני אפשרויות הקסטומיזציה הרבות. אנחנו בטוח נראה עוד הרבה מהמשחק עד ההשקה.
בהזדמנות זו, אזכיר שמזמינים מראש את המשחק יקבלו גישה ל-Shao Kahn, נבל הסדרה. עוד לא ברור אם הגישה לדמות תהיה נעולה עבור משתמשים שלא הזמינו מראש את המשחק או לא.
בנוסף, ביחד עם אירוע החשיפה, נחשפה מהדורת האספנים של המשחק. מהדורת האספנים תכיל את גרסאת הפרימיום של המשחק אשר כוללת את כל דמויות ה-DLC ושאר כל טוב, אריזת מתכת ומטבע, ומסכה בגודל מציאותי של Scorpion.
מהדורת האספנים זמינה רק עבור גרסאות ה-PlayStation 4 וה-Xbox One של המשחק, ותמכר בלעדית ברשת חנויות GameStop. כמובן שאם תרצו לקנות אותן מהארץ, נשמח לייעץ לכם על איך לעשות את זה.
Mortal Kombat 11 עתיד לצאת ל-PC, PlayStation 4, Xbox One ו-Switch ב-23 לאפריל.
קחו את XCOM, הוסיפו לו הומור והתגנבות, קורטוב דמויות בלתי נשכחות – וקיבלתם את Mutant Year Zero: Road To Eden.
מאז שצפינו בסרטון המשחקיות הראשון ל-Mutant Year Zero: Road To Eden, ציפינו מאוד לשחק בו. הקונספט של משחק דמוי XCOM בעל קרבות מבוססי תורות בנוסף לחקר בזמן אמת ואלמנטי התגנבות הוא השילוב המושלם של אלמנטים במשחק עבורנו.
אנחנו שמחים לומר ש-Mutant Year Zero לא רק מממש את כל הציפיות שהוא העלה, אלא הוא גם אחד ממשחקי הטקטיקה הטובים ביותר ששיחקנו בהם בשנים האחרונות. הוא נפטר מכל ניהול המשאבים והבסיס שהתרגלנו אליהם במשחקים דמויי XCOM, ובמקום מתמקד בטקטיקות ובבניית סיפור הרקע של יקום המוטנטים.
הכירו את המוטנטים
Mutant Year Zero: Road To Eden מבוסס במקור על משחק תפקידים שולחני שוודי בשם "Mutant". כתוצאה מהתחממות גלובלית, מגפות ומלחמות גרעיניות, המין האנושי כמעט ונכחד לחלוטין. קבוצות קטנות של רובוטים, בני אדם מעוותים ובעלי חיים מוטנטים מהווים את השאריות האחרונות של האנושות.
בעולם פוסט-אפוקליפטי כזה, משאבים הם נדירים ויש צורך לחקור ולגשש על מנת למצוא עוד מהם. בעקבות תנאי הסביבה הקשים והאיומים שמסתובבים חופשי, היחידים שיכולים לעשות זאת הם Stalkers – מוטנטים המסוגלים לשרוד באיזורים המסוכנים ומלאי הקרינה.
בתחילת המשחק אנחנו פוגשים זוג Stalkers: ברווז מוטנטי בשם דאקס (Dux), שמשמש גם כקמע של המשחק ובורמין (Bormin), חזיר מוטנטי. במהלך המשחק מצטרפים לקבוצה עוד ועוד מוטנטים, כמו סלמה (Selma) ופארו (Farrow) השועל.
דאקס ובורמין מנסים להגיע למקלט בו שוכנת שארית האנושות – ARK. לאחר שהגיעו אליו, נשלחת החבורה לגלות מה עלה בגורלם של צוות Stalkers אבוד – שם המשחק מתחיל באמת.
הסוד להצלחה הוא התגנבות
כאשר משוטטים בעולם החיצוני והמסוכן – זה נעשה בזמן אמת. ניתן למצוא חפצים אקראיים כמו חלקי נשקים או ציוד המפוזרים בעולם, לעקוף אויבים קרובים או לבצע משימות שונות. אפשר אפילו לפצל את הקבוצה ולשלוט בכל חבר בה בנפרד לגישה טקטית יותר.
פיצול הקבוצה הוא חלק הכרחי של הקרבות וההתגנבות. בזכות פיצול זה, אפשר לחמוק בין פטרולי האויב על מנת ללמוד יותר עליו – לדעת כמה אויבים מצפים לקבוצה או ההתנהגות האופיינית שלה על מנת ליצור את המארב המושלם. לאויבים ב-Mutant Year Zero: Road To Eden יש מעגלים מסביבם המציינים באיזה מרחק הם שומעים או רואים עצמים – כל עוד אף אחד מחברי הקבוצה לא ימצא את עצמו בתוך המעגל, הקבוצה תישאר חבויה. כל אחד מחברי הקבוצה יכול גם לתפוס מחסה ולהתחבא, כך יעברו הפטרולים והחבר לא יאותר.
מכניקות ההתגנבות היו מאוד יעילות לאורך המסע. לא פעם נתקלנו בקבוצות גדולות של אויבים והיה עלינו לנטרל את הסיירים שלהם אחד אחרי השני בזהירות. לבסוף, היינו מתכננים מארב על ידי מיקום קבוצה במקומות אסטרטגיים למתקפת פתע.
כמו XCOM, אבל עם ברווז
מהרגע שמתחיל קרב, המשחק משנה את אופיו למשחק מבוסס-תורות. לכל דמות בקבוצה יש שתי נקודות פעולה שבאפשרותן לבזבז איך שימצאו לנכון. הן יכולות לזוז, לתקוף, לתפוס מחסה, לטעון מחדש, ולרפא את עצמן – כל הפעולות הסטנדרטיות שתוכלו למצוא במשחק יריות טקטי מסורתי.
משום שהדמויות שאנחנו משחקים קשורות בצורה עמוקה לעלילת המשחק, אין במשחק permadeath, אז אפילו אם דמויות שלכם ימותו בקרב, הן יחזרו מיד לאחר שהאויב האחרון ייפול. בהערת שוליים: מהרגע שסיימתם את המשחק לראשונה, נפתחת בפניכם רמת הקושי Iron Mode, שבה מוות תמידי קיים, והקרבות הם הרבה יותר קשים.
אפילו ללא Iron Mode, הקרבות ב-Mutant Year Zero הם מאתגרים ואפילו בתכיפות לא הוגנים. המשחק נותן לשחקן להתמודד מול אויבים קשוחים מאוד, ולהכנס במצח נחושה לקרב שסביר להניח שיוביל למותו. Mutant Year Zero נאמן למקורות שלו ואינו משחק אקשן – הוא הרפתקה טקטית, ותיאלצו להתחשב בזאת ולתת את כל כולכם אם אתם רוצים לשרוד עד סופו.
בסוף היום, אין פה שום דבר חדש, ואם אי פעם שיחקתם באחד ממשחקי ה-XCOM האחרונים, תרגישו בבית. זה לא בהכרח דבר רע, ונהנינו מאוד ממערכת הקרב של XCOM.
עליכם להסתגל כדי לשרוד
לכל אחת מהדמויות ב-Mutant Year Zero יש מלאי ציוד אשר מתוכו תוכלו לבחור את הציוד המתאים ביותר נגד היריבים שלכם. הן יכולות להצטייד בשלושה פרטי לבוש ושני נשקים שונים, אשר ביניהם הן יכולות להחליף בזמן קרב. תוכלו לרכוש ציוד כגון רימונים, ערכות רפואה, ואקדחים עבור Scrap, מטבע החליפין של המשחק, ב-ARK.
ה-Scrap הוא בתמציתו חתיכות של מכשירי אלקטרוניקה שבורים או חלקי מכונות ישנים שניתן למצוא בתיבות כשחוקרים את ה-Zone. אתם יכולים בנוסף לשדרג כל אחד מהנשקים שלכם על ידי הצמדת תוספים אליהם או על ידי שיפורם ב-Delta's Fix Pit שב-ARK, על ידי שימוש בחלקי נשקים.
קחו בחשבון, ציוד ואקדחים יוכלו לקדם אתכם רק במידה מסוימת. מה שאתם באמת צריכים זה מוטציות. לכל אחד מה-stalkers שלנו יש עץ מיומנויות ייחודי שמחולק למיומנויות פעילות (Active), חיזוקים פסיביים, ומוטציות. עצי המיומנויות של הדמויות עובדים בתיאום עם סגנון המשחק הייחודי של כל דמות. קחו את דאקס לדוגמה: הוא צלף, ועל כן לרוב שומר מרחק מכל האקשן. המוטציות שלו מאפשרות לו יריות מגבילות ובונוסים לטווח האש שיכולים לתת לו יתרון טקטי בתור יורה לטווח-רחוק.
לעומתו, בורמין הוא דמות טנק ולכן יותר מותאם להילחם פנים מול פנים, ולעשות הרבה נזק עם השוטגן שלו. המיומנויות שלו משקפות את זה, כשהן מאפשרות לו לקבל נקודת פעולה נוספת, או אפילו להפוך לבלתי-נראה לתור אחד.
לכו לאיבוד בעולם פוסט-אפוקליפטי
המשחק Mutant Year Zero נראה ונשמע פשוט נפלא. תשומת הלב לפרטים שהוטמעה בעיצוב המפות ובנוף והסביבה מאפשרת לשחקן לאבד את עצמו מהר מאוד בעולם הפוסט-אפוקליפטי. כל מקום מספק מגוון של הזדמנויות טקטיות בקרבות, וכל מקום הוא כיפי לחקור ולגלות, במיוחד כשאתם נתקלים בחפץ ששופך אור על אירועי עבר בעלילה.
השיחות האקראיות בין חברי הקבוצה תורמות גם הן להישאבות למשחק, ונהנינו במיוחד להקשיב להערות מצחיקות בנוגע לחפצים ישנים כמו ה-Boombox.
Mutant Year Zero: Road To Eden הוא משחק מצוין. לא רק שהוא נותן חוויה טקטית מקיפה ויוצאת דופן, הוא גם עושה את עם דמויות מגניבות, עיצוב, ועלילה. עלילת המשחק היא באורך של כ-20 שעות, כולל טיולים וחקירת האיזורים בנחת, ועבור משחק אינדי (שמתומחר בהתאם), זה יותר מאיכותי. עם זאת אין יותר מדי סיבות לשחק במשחק מחדש, אלא אם אתם נהנים מהאתגר של מוות תמידי.
אם אהבתם את משחקי XCOM בגלל הקרבות יוצא מאשר בניית הבסיסים, ואתם מחפשים משחק חדש שירווה את צימאונכם למשחק יריות טקטי, Mutant Year Zero הוא המשחק בשבילכם.
Epic Games ו-Ubisoft חתמו על עסקה סמי-אקסלוסיבית בה משחקי Ubisoft, וביניהם Tom Clancy’s The Division 2, יופצו בחנות הדיגיטלית של Epic Games.
The Division 2 יהיה זמין לרכישה דיגיטלית אך ורק דרך חנות Epic Games או דרך Uplay – כלומר לא יהיה ניתן לרכוש את המשחק דרך Steam. בהתכתבות בין נציג Polygon לבין נציג Ubisoft נאמר: "כרגע, אין לנו תוכניות לשחרור Tom Clancy’s The Division 2 ב-Steam". בנוסף נאמר על ידי נציגי Ubisoft ו-Epic כי הם ישתפו פעולה בכותרים נוספים במהלך השנה הקרובה אשר ישוחררו לפלפורמה של Epic.
החנות הדיגיטלית של Epic Games, שנפתחה בדצמבר, צוברת תאוצה תוך כדי חתימת עסקאות בלעדיות עם מפתחים קטנים, שיביאו את המוצר בלעדית לחנות שלהם. למרות זאת, חתימת העסקה עם Ubisoft ומניעה של פרסום ב-Steam מעידה על מגמה הדומה ל-"מלחמת קונסולות" – מלחמה על תכנים אקסקלוסיביים עבור צרכני ה-PC.
"אנחנו סומכים על Epic שתעביר חוויה חלקה למעריצים שלנו, החל משלב ה-pre-order, דרך הבטא ועד להשקה של Tom Clancy’s The Division 2 ב-15 במרץ", כך נאמר על כריס ארלי, גורם בכיר במחלקת השותפיות ב-Ubisoft.
Tom Clancy’s The Division 2 יושק ל-PlayStation 4 ול-Xbox One בנוסף ל-PC.
הגיע הזמן להפרד מ-2018, ולהזכר בכל המשחקים הטובים שהיא הביאה לנו. חיכינו עד הימים האחרונים של השנה כדי לחבר את רשימת משחקי השנה שלנו, רק כדי להיות בטוחים שאנחנו מספיקים לשחק ולחוות כמה שיותר מהם. זה היה תהליך מתיש (מסכנים שכמותנו), אבל בסופו של דבר, יצאנו עם רשימה של משחקי AAA ואינדי מצויינים שאנחנו אוהבים.
רשימת המשחקים הטובים של 2018 שלנו היא מגוונת, עם משחקי תפקידים אפיים, עולמות פתוחים רחבים, אקשן בגרפיקת פיקסלים, משחקי יריות מקוונים, והרפתקאות עשירות בסיפור. אלה הם חלק מהמשחקים הטובים ביותר שאהבנו לשחק ב-2018.
ONRUSH
ONRUSH הוא לא כמו אף משחק מירוצים אחר ששיחקתי, וזה לא רק בגלל שאין מיקומים ואין קו סיום. הכל מהונדס סביב שליטה מדוייקת ואקשן אפי. זו לא רק השליטה אלא גם המסלולים היפהפיים שמציעים מגוון דרכים מתפצלות וקפיצות הרואיות. מסלולים מהסוג שרציתי לחקור מאז שנהייתי גיימר. הכל נראה טבעי ומפורט, עד כדי כך שנוצרה לה קהילה של צלמים וירטואליים סביב המשחק.
ONRUSH הוא גם חוויית סאונד ייחודית, שבה המוזיקה והאפקטים הקוליים הופכים לחלק אינטגרלי בנהיגה שלכם. בזמן שאתם עושים spawn מחדש, המוזיקה מאטה, אבל ברגע שאתם חוזרים למסלול, המוזיקה חוזרת לקצב הרגיל שלה, ומעודדת אתכם לנהוג מהר יותר ולהתפרע יותר. האפקטים הקוליים מגיעים מכל הכיוונים, ומכניסים אתכם עמוק לקרבות הרכב האימרסיביים של המשחק. כשאתם עוקפים מכונית או חולפים על פני עץ, אתם שומעים את צליל ה-"ווש" הזה, ממש כאילו אתם נוהגים ברכב אמיתי.
והחלק הכי טוב? המשחק ממשיך לקבל עדכוני תוכן חינמיים, ואני מוצא את עצמי חוזר למשחקי הרשת שוב ושוב.
Dragon Quest XI הוא משחק שמוכיח שאפילו עם משחקיות אולד-סקול ועלילה יחסית בסיסית עדיין אפשר לעשות משחק תפקידים מעולה. אנחנו עוקבים אחרי הגיבור הצעיר שלנו, שמגלה שהוא זה שנועד להציל את העולם מכוחות הרוע ההולכים ומתחזקים, וזה בדיוק מה שהוא יוצא לעשות, ביחד עם חבורה של דמויות צבעוניות. סטנדרטי סך הכל.
כמו שאמרתי, המשחקיות של המשחק היא הכי אולד-סקולית שיכולה להיות – הקרבות הם בתורות, אין משמעות למיקום, ואין מהלכים מיוחדים בשביל לזכות בעוד תורות. עם זאת, המשחק מפצה על כך באמצעות פיתוח הדמויות המשמעותי, ומהלכים מיוחדים שימושיים באופן מרשים. גם העלילה, שנשמעת פשוטה למדי, מכילה קטעים מרגשים וכמה תפניות מעניינות שאפילו משפיעות על משחקים אחרים בסדרה.
בכנות, קשה לחשוב על דרך שבה Dragon Quest XI יכול היה להיות טוב יותר. כל אלמנט במשחק מלוטש עד כדי שלמות: האנימציות של הדמויות והאויבים תוך כדי קרב, המוזיקה האיקונית של הסדרה והעיצוב האגדי של Akira Toriyama.
משחקי Assassin's Creed לא השתנו בהרבה בשנים האחרונות, ומעריצים רבים התאבלו על המשחקים הבינוניים ש-Ubisoft שחררה שנה אחרי שנה. כל זה השתנה עם Assassin's Creed Origins בשנה שעברה. עם מערכת לחימה מחודשת, עולם גדול יותר, ועלילה משמעותית, היה נראה שהסדרה חזרה למסלול. Odyssey ממשיך את המגמה ומשפר בכל מה ש-Origins עשה נכון.
Odyssey אפילו לא מרגיש כמו משחק Assassin's Creed, ואני חושבת שזהו שינוי לטובה. הלחימה אינטנסיבית, ואתם צריכים להשתמש בכישורים ואסטרטגיה, במקום סתם ללחוץ על כפתור ולהרוג את האוייב שלכם מיידית. בנוסף, לבעוט אויבים מצוקים וגגות בסגנון ספרטני זה להיט. האפשרות לבחור בין Alexios ו-Kassandra נותנת לנו הזדמנות נדירה לשחק עוד רוצחת אחרי Evie Frye מ-Syndicate, ואני מאוד בעד זה.
לחקור בחופשיות את יוון העתיקה, לצאת למשימות צד, ולדבר עם שלל הדמויות במשחק הופכים את Assassin's Creed Odyssey למשחק אקשן-תפקידים – אחד שלא תוכלו להוריד את העיניים ממנו. המשיכו ככה Ubisoft.
אתם בוודאי לא צריכים שאספר לכם ש-Red Dead Redemption 2 הוא משחק טוב. אתם כנראה כבר שיחקתם אותו, או משחקים אותו, או הולכים לשחק אותו – אם הוא לא המשחק הטוב ביותר של 2018, הוא ללא ספק הגדול ביותר.
Red Dead Redemption 2 הוא סימולטור שודדים קפדני, עם אחד מהמשחקים היותר טובים של Rockstar קבור איפשהו מתחת. לוקח זמן לגזום את דרככם דרך הזקנים המגוחכים ואשכי הסוס המתכווצים עד שאתם מגיעים לחלק הטוב באמת, אבל ברגע שאתם שם, נהיה ברור למה כולם מדברים עליו. סיפורו המורכב ואישי להפליא של Arthur Morgan הוא השיא של המשחק עבורי, הודות להופעה נהדרת של כל מי שמעורב ובימוי ממדרגה ראשונה. הוא איטי, מלא מחשבה, וההפך המוחלט מהסאטירה המוגזמת להחריד של אמריקה המודרנית של Grand Theft Auto.
הדיווחים על הכמויות המטורפות של שעות נוספות שעובדי החברה היו צריכים לעבוד כדי להשיק את המשחק גורמים לי להיות קצת יותר ביקורתי בעודי משחק ב-Red Dead Redemption 2. עם זאת, העולם הפתוח המאסיבי והמפורט כל כך הוא אחד שכל כך קל לי ללכת בו לאיבוד למשך שעות על גבי שעות, קשה להתרגז, גם אם הסוס שלכם מועד על בול עץ וכמעט מת בפעם השמינית היום.
המשחק Dead Cells הוכיח לנו שרק כי משחק נראה פשוט, זה לא אומר שהוא פחות כיפי – גרפיקת הפיקסל-ארט, המוסיקה הקצבית שמכניסה את השחקן לקצב, והסיפור העמום, כולם מתחברים יחד בצורה מושלמת.
המשחק דורש התמדה, חזרה, והרבה סבלנות, אבל ברגע שזה מתחיל לעבוד טוב, והשחקן נכנס ל"מצב עבודה" – זה עובד נפלא: זו הסינרגיה הכמעט רוחנית שניתן ליצור בין שני כלי הנשק לבין חקר המפה ומערכת היכולות הרנדומלית. זה התנועתיות והקצביות בה אתם שוחטים אויבים לאורך המסך בצורה מהירה. זה הסיפור שמתקדם רק כאשר אתם מתים, ובעצם הופך את המוות להיות חלק אינטגרלי במשחק. זו גם העובדה שכמעט כל משחק יהיה שונה מקודמו הודות לעץ השלבים המסתעף.
Dead Cells יכול להעניק לכם שעות על גבי שעות של חוויה, בין אם במנות קטנות בכל פעם או במנות גדושות בסשנים ארוכים – מה שהופך אותו למתאים בכל הפלטפורמות בהם הוא זמין. זה פשוט משחק מעולה באופן כללי.
Mutant Year Zero: Road to Eden תפס אותי לגמרי בהפתעה. שמתי עליו עין עוד לפני שהוא יצא, אבל לא ציפיתי שהוא יהיה עד כדי כך טוב. המשחק מבוסס על משחק התפקידים השולחני המוצלח Mutant, אז אתם יכולים לצפות לסיפור סולידי והרבה רגע לעולם. למזלנו, הוא לא מאכזב. לאחר סדרת אסונות גלובליים, האנושות על סף הכחדה.רוב אלה שנשארו הם מוטנטים חצי אנושיים, חצי חייתיים, כמו Dux, ברווז בגודל בן אדם שאוהב לעשן ומסתובב עם רובה צלפים.
אתם משחקים צוות מוטנטים שסורק את השממה כדי למצוא משאבים, כשפתאום העלילה נכנסת לתמונה. עם זאת, יותר התרשמתי מהמשחקיות של Mutant Year Zero. המשחק משחק כמו שילוב בין חקר מפה עם התגנבות וקרבות טקטיים. המשחק שואב הרבה השראה מסדרת המשחקים המחודשת של XCOM, אבל לדעתי, הוא מתעלה עליהם בזכות המימוש שלו לחקר מפה בזמן אמת, ופיתוח דמויות שמשנות את התפקידים שלהם בקרב.
Mutant Year Zero: Road to Eden לא מחדש, אבל הוא עדיין אחד ממשחקי הטקטיקה הטובים ביותר ששיחקתי השנה.
ב-The Messenger אתם משחקים נינג'ה מתלמד שמקבל משימה להעביר מגילה קסומה לראש ההר הגבוה ביותר. מה שמתחיל כמו ממשיך רוחני חמוד עם סגנון רטרו ל-Ninja Gaiden, מהר מאוד מתפתח למשהו הרבה מעבר לזה.
תוך כדי שהוא שובר את הקיר הרביעי ללא הפסקה, The Messenger מכיר אותנו למוכר הזחוח, ועוד דמויות מוזרות ומצחיקות, שלא תוכלו אלא להתאהב בכל אחת ואחת מהן. The Messenger העניק לי שלל סיפורים לשתף וכמה מוסרי השכל ללמוד מוצלחים מהם.
כשזה מגיע למשחקיות, The Messenger פוגע בול במטרה, עם שליטה הדוקה ומכניקות מתפתחות שיוצרים את אחד מהמשחקים שהכי עמוסים באקשן השנה. על גבי זה, המשחק משתנה לחלוטין לאורכו, והופך אותו לעוד יותר מפתיע.
פורצה הורייזן 4, הכורת החדש ביותר בסדרת הספינאוף המטורפת של סדרת פורצה, הגיע כדי לספק לנו נסיעה מסחררת בעולם הפתוח המבוסס באופן רופף על סקוטלנד.
המנוע המשופר והמשודרג דוחף את היכולות של קונסולת ה-Xbox One X, וכל אחת מה-400+ רכבים שאפשר לנהוג בהם, אל הקצה. שאגות המנוע, חריקות הצמיגים והסביבה המשתנה עם מעבר העונות, משתלבים יחד כדי ליצור את חוויית הנהיגה האולטימטיבית.
נכון – המשחק מכיל הרבה פיצ'רים שטחיים שלא מוסיפים הרבה לחווייה הכוללת, אבל הכל פועל יחד בצורה כל כך טובה, כמו מנוע טורבו שעובד בשיא הכוח. תוסיפו לזה את משחקיות האונליין החלקה, וקיבלתם משחק מירוצים שלוקח את עצמו ברצינות איפה שהכי חשוב: דיוק, מלא רכבים, ועולם פתוח מפורט ברמות.
Marvel’s Spider-Man הוא משחק הספיידרמן הכי טוב שיצא עד כה. וכן, זה כולל את Spider-Man 2 של 2004. להתנדנד ברחבי העיר ניו יורק מרגיש כמעט כמו לצאת לסיור זריז במיוחד, ולא כמו לשחק במשחק וידאו. היו שלל פעמים שמצאתי את עצמי מסתובבת חסרת מטרה בעיר, רק כדי להנות מהנוף והרגשת החופש שבלהיות ספיידרמן. אפשרות ה- Fast travel מעולם לא היתה פחות נחוצה.
המשחקיות, בעודה דומה מדי לזו של משחקי Batman Arkham, עדיין מזמינה ומצליחה. היא נותנת לכם את כל הכלים כדי להפוך לספיידרמן שאתם רוצים להיות, ולכסח את האויבים שלכם בצורה מרהיבה. אתם יכולים להשתמש בגאדג'טים, להעזר ברפליקסים הזריזים שלכם, או סתם ללחוץ על כפתור התקיפה עד שכל האויבים יהיו מכוסים בקורי עכביש.
המשחק לא מתמקד בעוד סיפור רקע להווצרותו של ספיידרמן, אלא נותן לנו לשחק ספיידרמן כלוחם צדק וחופש מיומן. אנחנו פוגשים פרצופים מוכרים וחדשים, ואפילו מחווה קטנה ומרגשת ליוצר הדמות זכרונו לברכה, סטן לי. העולם העשיר, המשחקיות הזריזה והסיפור המעולה, כולם מתחברים יחד כדי ליצור את משחק הספיידרמן האולטימטיבי.
לפני ששחקתי ב-Monster Hunter World, היו לי אך ורק חוויות לא נעימות עם סדרת Monster Hunter. המשחק האחרון בסדרה לא רק העמיד אותי על טעותי, אלא הפך אותי למעריץ שמצפה לאירועים חדש במשחק, תוספות להורדה, ולכותרים הבאים בסדרה.
Monster Hunter World הוא לא סתם משחק שבו אתם משחקים דמות אנימה שהורגת מפלצות ענקיות – הוא משחק על חקר ג'ונגלים ומדבריות יפהפיים, לעקוב אחרי מפלצות, ולהתנסות עד אשר אתם לומדים איך לצוד אותן כראוי. יש משהו מאוד מספק בלהתחמק בקושי מרשף אש של Rathalos, לחמוק ממכה מהזנב שלו, ואז לכרות אותו במכה אימתנית אחת. האופן שבו כל הדברים מתחברים יחדיו כדי ליצור חוויית צייד מפלצות אפית היא נהדרת.
עם מבחר של 14 סוגי נשקים שונים וחליפות שריון שניתן ליצור מחומרים שאתם אוספים ממפלצות, Monster Hunter World יוצר אצלכם מוטיבציה לחזור ולהרוג את אותה מפלצת בדרכים חדשות. משחקיות משותפת הופכת את חןויית הציד לאחת משותפת, ועם כמות האירועים והאתגרים שנוספים למשחק, Monster Hunter World הוא משחק שאני הולך להמשיך ולשחק גם ב-2019.
The Red Strings Club הוא משחק על בינה מלאכותית מתקדמת, ברמן פסיכולוג, וסייבר-טרוריסט שמנסים להפיל תאגיד מרושע. אתם שואלים שאלות קשות, פורצים למערכות אבטחה, ומכינים כדים מחימר. אבל יותר מכל – אתם מדברים עם אנשים על כוס מעורבבת של תשוקה, עצב או אופוריה.
אתם מקבלים את התשובות לשאלות שלכם לא על ידי שימוש באגרופים או תחקור, אלא דרך אמפתיה. אתם גם משתמשים עם אלכוהול כדי להשפיע על הרגשות של אנשים, אבל זה לא מגעיל כמו שזה נשמע; זו פשוט הסיבה שאנשים מגיעים לבר שלכם – כדי לחוות רגשות. עם זאת, זה לא משחק חקירה. זה יותר כמו סדרה של שיחות שיכורות עם קבוצה של דמויות מגוונות, מלבבות ומורכבות. הדמויות הללו הן מה שדוחף את המשחק קדימה ועוזר לו להרגיש הרבה יותר גדול ממה שהוא בפועל.
ב-4 השעות עם The Red Strings Club, זכיתי לחוות מספר רגעים נוגעים, מצחיקים ומעוררי מחשבה עם אורחי הבר שלי. אני עדיין מוצא את עצמי חושב על האינטרקציות הללו, ועל איך שאולי השפעתי על העתיד הסייברפאנקי של המשחק. עבורי, זה אומר הרבה.
אם דמיון, שטותיות, טירוף בלתי מתנצל ודביבונים הם הסיבה שאתם משחקים משחקי וידאו, אתם תאהבו את Donut County. המשחק מספר… סיפור; סיפור שהוא לא חשוב, באמת, והדמויות העיקריות שלו הם צעירה היפסטרית ודביבון שעובדים בחנות דונאטים. יום אחד, הדביבון שלנו מגלה אפליקציה חדשה שנותנת לו לשלוט על חור מתוך הטלפון, ועכשיו כל המחוז קבור מתחת לאדמה.
אתם משחקים את הדביבון, ושולטים על החור דרך הטלפון שלו. המטרה היא פשוטה – להגדיל את החור בכל פעם שבולעים משהו פנימה, קצת כמו Katamari אבל בכיוון ההפוך. זה אולי נשמע פשוט, אבל לשאוב מחוז שלם זה די מאתגר, ויש הרבה פאזלים מוזרים לפתור. איך בולעים כדור פורח בעזרת חור באדמה, לאן הוא מגיע? האם נחשים הם בעצם ספגטי נקמני? ב-Donut County נקבל תשובות להכל.
משחק האינדי הצבעוני רץ באופן מושלם על ה-PC, Switch, PS4 ואפילו הטלפון הנייד, אז אין שום תירוץ שלא לתת ניסיון למשחק הפאזל המטורף הזה. יכול מאוד להיות שתשאבו פנימה.
Rimworld היה בפיתוח במשך בערך חמש שנים. ב-2018, הוא סוף סוף השאיר את ה-Early Access מאחורה ועלה לבמה כמשחק מלא, ועכשיו אני סוף סוף יכול להוסיף אותו לרשימת "משחקי השנה" שלנו.
Rimworld מושפע רבות מ-Dwarf Fortress, אבל עם ממשק משתמש נקי ויותר ידידותי למשתמש, ולדעתי הוא משחק מצויין גם למעריצי Dwarf Fortress וגם לאלה שכמוני, רצו לאהוב אותו אבל התקשו עם החלטות העיצוב המוזרות הרבות שבו. ב-Rimworld, אתם משחקים קבוצה של אנשים בעוד שהם מנסים לשרוד ולהתפתח על פני פלאנטה זרה. בעוד שההתיישבות שלכם גדלה, אתם צריכים להגן עליה בפני חיות בר, פיראטים ואפילו רובוטים, ולהתמודד מול שלל אירועים ואסונות.
בעוד שהמשחק בהחלט לא יתאים לכל אחד בגלל עקומת הלמידה התלולה שלו, השקעתי אינספור שעות בלשחק בו, ונהניתי מרגעים מלהיבים רבים, וסיפורים מעולים שלא הייתי מסוגל לחוות באף משחק אחר. Rimworld הוא לא רק אחד מהמשחקים הטובים של 2018, הוא גם אחד מהמשחקים הטובים ביותר אי פעם.
Kingdom Come הוא ברמת העיקרון, סימולטור של איך זה לחיות במאה ה-15 בבוהמיה. אתם משחקים את הנרי, בנו של נפח, שהכפר שלו נחרב ומשפחתו נרצחת. מנקודה זו ואילך, הנרי מתקדם לאט לאט בעודו ממלא את משאלתו האחרונה של אביו ולנקום את מות משפחתו.
המשחק שואף להיות ריאליסטי ככל שאפשר ועדיין להישאר כיף. הנרי מתחיל בתור אדם לא חזק במיוחד, לא חכם במיוחד ואפילו לא יודע להניף חרב או לקרוא. תוך כדי המשחק תתאמנו להיות אמן לחימה שיודע לקרוא ביותר משפה אחת. או אולי פשוט תלכו לפונדק לשתות כל היום ולהשלים משימות צדדיות – הכל תלוי בכם.
הריאליזם של Kingdom Come: Deliverance נתון לויכוח. לוקח זמן עד שאתם מגיעים לנקודה שבה אתם לא תמותו כל כמה צעדים, אבל ברגע שאתם יכולים להתמודד מול מחנה שודדים לגמרי בעצמכם, אתם רואים שכל זה היה שווה את המאמץ. זה נכון גם לכל שאר האספקטים במשחקיות. יש אנשים שאולי לא יהנו מהדרשנות של המשחק, אבל אחרים (כמוני) ימצאו אותו כמאוד מתגמל.
כשתחלתי לשחק את Thronebreaker: The Witcher Tales, ציפיתי לעלילה אינטנסיבית ועוצמתית, אבל לחלוטין הודהמתי ממנו. Thronebreaker הוא הרבה מעבר למשחק Witcher, או מצב לשחקן יחיד ב-Gwent. הוא משחק פנטזיה אפי על מלכה גאה שאיבדה את כסה, ונלחמת באומץ כדי לזכות חזרה בממלכתה בסיפור עמוק על מוסריות והשרדות. הוא לא מפסיק לאתגר אתכם עם החלטות מוסריות קשות, עד הרבה שבה התחלתי לחשוב על כל אחת מהן, במיוחד אחרי שהן התחילו לחזור אלי כמו בומרנג.
לדמויות השונות שאתם פוגשים יש סדר עדיפויות ומצפן מוסרי משלהן, שלעיתים קרובות יסתרו את שלכם. התרגשתי ונדהמתי עד כדי דמעות כשההחלטות שלי גרמו לחלקם לעזוב אותי בכוח, או אפילו הובילו למותם. אז הבנתי בדיוק עד כמה עוצמתית היכולת של CD Projekt RED לספר סיפור באמת יכולה להיות.
עם אסתטיקה ציורית יפהפיה, קולות רקע עשירים אשר מלווים את הקריינות המרתקת, והמשחקיות הממכרת של Gwent, קשה להתעלם מכך ש-Thronebreaker: The Witcher Tales הוא אחד ממשחקי התפקידים הטובים ביותר של השנה.
Return of the Obra Dinn שם אתכם במגפיים המשעממות לכאורה של חוקר ביטוח השט על ספינת סחר עזובה ב-1807. המשימה שלכם היא לגלות מה קרה ל-60 אנשי הצוות והנוסעים שנעלמו. החקירה שעוקבת היא הכל חוץ ממשעממת – היא חכמה, מורכבת, ומסמרת שערות, והיא כנראה הכי הרבה כיף שהיה לי אי פעם עם ביטוח אם עם ספינות.
עם עזרה משעון כיס מיסטי, אתם חווים את השניות האחרונות של החיים של מישהו. לאחר מכן אתם צריכים לנתח את האיזור, הדיאלוגים והמשתתפים כדי להבין בדיוק איך הבנאדם מת. כל הרמזים שם – למצוא אותם ולהסיק את המסקנות הנכונות זה החלק המאתגר. כל גורל שאתם מצליחים לפתור בהצלחה ממלא אתכם בגאווה וגורם לכם להרגיש כאילו אתם הבנאדם הכי חכם בכדור הארץ.
ויזואלית ה-1-ביט הייחודים עוזרת למשחק לבלוט, אבל המשחקיות שלו לא עוזבת עד שמצאתם את כל אחד מהקרבנות. Return of the Obra Dinn הוא המשחק האהוב עלי של 2018, והלוואי ואוכל לשכוח איך לפתור את כל הגורלות כדי שאוכל לשחק בו שוב פעם מחדש. אולי בעוד כמה שנים.
למרות שאנשים ממשיכים להתעקש ולומר שהז'אנר כבר מת, חלק מהמשחקים הטובים ביותר ששיחקתי כל השנה היו משחקי הרפתקאות point-and-click. המשחק Unavowed הוא המשחק החדש ביותר מאת Wadjet Eye Games, ומתבלט מביניהם בזכות עלילה מתפתלת שמספרת על יצורים אגדיים, פולקלור, ונגיעה קלה של נואר.
אבל הסיפור הוא אפילו לא החלק הכי טוב. שיחקתי במשחק שלוש פעמים (פעם אחת בשביל כל סיפור מקור); כל אחד הביא אותי למשחק שונה במקצת, עם אינטרקציות, פאזלים ואפילו סופים שונים. הכל תלוי בדמויות שבקבוצה שלכם. שמעתם נכון – Unavowed הוא משחק הרפתקאות עם מנגנון קבוצה. לדמויות שאתם לוקחים איתכם לשלב יש אישיות ייחודית וסט יכולות שיכולים לפתוח נתיבים חדשים בשבילכם. בעוד שהוא לא עמוק כמו משחק תפקידים אמיתי, כיף לחקור את הנרטיב המסתעף, ותמיד כיף לדבר ולשמוע את הדמויות.
מעבר לזה, אנחנו מקבלים כל מה שגדלנו לצפות מכותר של Wadjet Eye Games – מראה רטרו פיקסלי נאה, דיבוב ותסריט ממדרגה ראשונה, ועוד הזדמנות לחקור את העיר האדירה בעולם.
אין הרבה משחקים שיודעים לשלב בין עלילה טובה וסוחפת לבין משחקיות שתמיד משאירה את השחקנים בתזוזה. השנה ראינו חופן משחקים שכאלה, ואחד מהטובים מביניהם הוא Detroit: Become Human. הוא מתעסק ביחסי הגומלין הסוערים בין בני אדם לאנדרואידים – מערכת יחסים שהשחקן יכול להשפיע עליה בכל בחירה שלו. האם תדחפו לדו-קיום בשלום, או האם תבחרו באלימות כדי להשיג את החופש שמגיע לכם?
הסיפור הוא מעט קלישאה, ושיחקנו וראינו אינספור איטרציות של הדיון הפילוסופי של "האם חיים מלאכותיים עדיין יכולים להחשב כחיים", אבל Detroit: Become Human ניגש לזה עם הסגנון היצירתי, הרענן והמעט מוגזם של דייויד קייג' מ-Quantic Dream. קל להזדהות עם הדמויות (ובעיקר עם האנדרואידים), ועם האינטרקציות ביניהן. הודות לעצי ההחלטות המורכבים שמרכיבים כל פרק, אתם יכולים את המשחק פעמים רבות ולראות תוצאות שונות או פתרונות שונים לאתגרים שאיתם תתמודדו.
Detroit: Become Human הוא סיפור מרגש ומסעיר שנשאר איתי חודשים אחרי שהוא הסתיים. הוא מפיח חיים בנושא מעייף דרך עלילה מרתקת ובחירות משמעותיות, ואני אוהבת כל שניה ממנו.
רגע, מה משחק Call of Duty עושה ברשימת "משחקי השנה" שלנו? מה גרם לנו לבחור בכותר הרביעי בסדרת צד של סדרת משחקי היריות הכי ארוכה בתולדות הגיימינג, בתור אחד ממשחקי היריות הטובים ביותר של 2018 – ועוד משחק עם מצב Battle Royale.
פשוט מאוד – כי הוא מביא חוויית מולטיפלייר ממדרגה ראשונה, גם אם זה מגיע על חשבון מצב לשחקן יחיד. מצב הזומבים מוצלח מתמיד, עם קאסט שחקנים מרשים, ועלילה ברורה לשם שינוי, ומצב המולטי הסטנדרטי לוקח את כל מה שטוב ב-COD ובתריסר משחקי מולטיפלייר אחרים ומשפר אותו. אבל הכוכב האמיתי הוא Blackout. זה מאוד מרענן לשחק משחק באטל רויאל בלי באגים שוברי-משחק, עם גרפיקה יוצאת מן הכלל ומקשים נוחים שמגיבים בהתאם.
Black Ops 4 הוא לא רק משחק Call of Duty טוב, הוא גם משחק יריות מעולה שמוציא את המיטב מהטרנד השחוק של 2018, ולוקח אותו לרמות איכות חדשות. Treyarch צריכים להיות גאים בעצמם.
ל-Pillars of Eternity יש תפקיד מפתח בתחייה של ז'אנר משחקי התפקידים הקלאסיים בשנים האחרונות. משחק ההמשך, Pillars of Eternity: Deadfire יצא השנה כדי להזכיר לנו למה הז'נאר הזה היה שווה את תחייתו. המשחק מתחיל כחמש שנים לאחר אירועי המשחק הראשון. ישות אלוהית של אור ותחיה מחדש מתעוררת מתחת למבצר שלכם, משמידה אותה, ומכלה חלק מהנשמה שלכם. המטרה שלכם היא לצוד את האל ולהשיג בחזרה את אשר לקח.
Pillars of Eternity 2 מביא את אותו עומק דמות וסיפור כתוב היטב כמו של קודמו, עם שיפורים שמבוססים על המשוב מהשחקנים, כמו עוד חופש פעולה ואימרסיביות משופרת. המכניקות הבסיסיות במשחק נשארות זהות: אנחנו שולטים על חבורה של עד חמש דמויות בזמן אמת, עם האפשרות לעצור באמצע הקרב על מנת לחלק פקודות או לתכנן את המהלך הבא. ספינות הם תוספת חדשה ומגניבה למשחק ופותחים את השער לקרבות ימיים, שהם תמיד כיפיים.
Pillars of Eternity 2: Deadfire הוא משחק התפקידים האהוב עלי לשנת 2018, בזכות המשחקיות והסיפור העמוקים שהוא מביא איתו, שאנחנו רואים כמעט רק במשחקי תפקידים קלאסיים. אם אתם מתגעגעים לימים הטובים של Baldur's Gate, Planescape Torment ו-Icewind Dale, כדאי לכם בהחלט לתת לו ניסיון.
דמיינו את The Goonies, Stranger Things ו-E.T. כולם משולבים לתוך משחק בסגנון Legend of Zelda. נשמע מגניב נכון? אז אתם לא צריכים לדמיין אותו – פשוט תשחקו ב-Crossing Souls.
ב-Crossing Souls אתם שולטים בחבורה של בני עשרה שהולכים ראש בראש מול גנרל מושחת בצבא ארה"ב, שמשליט טרור על העיירה שלהם בעודו מחפש חפץ מיסטי. לכל אחד מבני העשרה האלה יש את האישיות, המראה והיכולות משלו, שבאמצעותם אתם יכולים להתקדם בעולם החצי-פתוח, לפתור חידות, ולהלחם ברעים. הוא מלא ברפרנסים לתרבות הפופ של שנות השמונים, כמו צבי הנינג'ה, Stand by Me ובחזרה לעתיד – כל מה שאני צפיתי בו כשאני הייתי ילד.
המשחק חמק מתחת לרדר של לא מעט אנשים כשהוא יצא לראשונה בפברואר, וזה באמת די חבל. Crossing Souls הוא בהחלט פנינה של משחק אינדי, עם סגנון ויזואלי יחודי וצבעוני, וסיפור קלאסי על חברות, הרפתקאות, והתבגרות.
מהיוצרים של FTL מגיע Into the Breach, משחק אסטרטגיה מוצלח וממכר ביותר. יצורים ענקיים שמתרבים מתחת לפני האדמה מאיימים על שארית האנושות. לאחר שהאנושות מפסידה בקרב, אתם תופסים פיקוד על חוליית מכאות מהעתיד כדי לנסות ולהציל את העולם.
משחק האינדי זורק הצידה את גרפיקת ה-AAA ואפילו את העלילה, ומקדיש את כל כולו למשחקיות טקטית טהורה. אתם תנסו להציל את העולם וכנראה תכשלו, אבל אז תנסו שוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב. כל ניסיון יציב אתכם אל מול אתגרים רנדומליים, ואתם תצטרכו להסתגל במהרה אם אתם לא רוצים להוסיף עוד "ושוב" לרשימה. הזהרו – המשחק הזה הוא ממכר בדיוק כמו שהוא קשה.
Into the Breach הוא משחק האסטרטגיה הכי טוב ששיחקתי השנה, בפער. המשחק מתמקד בלתת חוויה טקטית טהורה ובלתי מתפשרת, ובהחלט מצליח בכך. מצאתי את עצמי משקיע שעות על גבי שעות בעודי מנסה להציל את כדור הארץ הארור, וכך כדאי גם לכם.
Frostpunk הוא משחק אסטרטגיה אינדי שפותח בידי 11bit Studios. המשחק מתרחש בחורף פוסט אפוקליפטי עתידני, ואתם משחקים את המנהיג של העיר האחרונה על כדור הארץ. בדומה לכותר הקודם של הסטודיו, This War of Mine, אתם לא מפסיקים להתמודד עם החלטות מוסריות ופשרות קשות כדי להבטיח את השרדותם של תושבי העיר שלכם.
בעוד שאתם מתלבטים אם לאשר או לא לאשר עבודת ילדים כך שלעיר שלכם יש מספיק פועלים, אתם יכולים להנות מתשומת הלב לפרטים ולאטמוספירה. הכל מהונדס כדי לגרום לשחקן להרגיש כמו חלק מהעולם שהוא משחק בו, בזמן שהסכנה הגוברת והמשאבים הפוחתים משאירים אתכם על קצות האצבעות לאורך המשחק.
Frostpunk הוא בקלות אחד ממשחקי האסטרטגיה הטובים והבלתי נשקחים ששיחקתי בהם השנה. מאז יציאתו, התקבלו מספר עדכונים חדשים למשחק עם עוד שצפויים להגיע בעתיד. רשימת הפיצ'רים הזמינים והתרחישים האפשריים ממשיכה להתרחב, והמפתחים מושקעים בלהמשיך ולדאוג לנו לאורך החורף עם עוד ועוד תוכן.
Labyrinth of Refrain, מבחינתי, הוא המשחק הטוב ביותר שיצא ב-2018. הוא מספר את סיפורן של מכשפה והעוזרת שלה, אשר מגיעות לעיר מסתורית בשם Refrain. הן מגיעות לשם כדי לחקור מבוך מלא במפלצות ואוויר רעיל. לזוג קיימת אג'נדה נסתרת שאנחנו לומדים עליה עוד בהמשך המשחק, לאחר שהן נתקלות בעוד ועוד מכשולים.
המשחק מפתח את המשחקיות הסטנדרטית לז'אנר התפקידים של חקר מבוכים בקבוצה. מאחר והאוויר במבוך לא ניתן לנשימה, אתם שולטים בחבורה של בובות שמתפקדות בתור הלוחמים שלכם. אתם אפילו יכולים לאגד אותן ליחידה אחת ולאחד את ההתקפה ונקודות החיים שלהן יחד כדי לגרום ליותר נזק ולהשלים מפגשים קשים יותר. Labyrinth of Refrain יכול להיות משחק אכזרי, וחשוב לנצל את הבובות שלכם נכון.
אבל הכוכב האמיתי הוא העלילה. היא לא מפסיקה לעבור בין קומדיה לטרגדיה, ולא מתביישת להכנס לנושאים מאוד אפלים. עם פסקול ודיבוב נהדרים, Labyrinth of Refrain מציע לא מעט הפתעות לאורך עשרות השעות של משחקיות בלתי נשכחת שלו.
לאחר שנים של היעדרות, קרייטוס חוזר לחיינו, והפעם הוא הולך לנתץ את המיתולוגיה הנורדית. אולם הפעם, קרייטוס סוחב על עצמו יותר מאשר עולו של אל, אלא את נטל ההורות. הוא ובנו, אטריאוס, עושים מסע דרך מידגרד ואזורים נוספים מתשע הממלכות, תוך מעבר דרך מראות עוצרי נשימה והריגת יצורים מיתולוגיים. סך הכל פעילות טיפוסית של אב ובן.
למרות שקרייטוס הוא לא בדיוק איש שיחה, הדיאלוגים שלו עם אטריאוס יכולים להיות עמוקים, מלאי תובנות ואף משעשעים לעיתים. הם משתלבים היטב בסיפור האפי של המשחק ומעניקים הצצה לצד החדש של קרייטוס. ואולם, המשחק לא קרוי “God of War” ללא סיבה – הלחימה עודנה חלק משמעותי מההרפתקה, והיא טובה מתמיד. ממש ניתן להרגיש את העוצמה מאחורי כל מכה של ה-Leviathan Axe, כאשר כל אויב מהווה אתגר בפני עצמו.
נכון – המשחקיות הנוכחית לא דומה במיוחד לזו של הכותרים הקודמים של GoW, אבל היא מחזירה בהצלחה את הסדרה לאור הזרקורים. God of War 2018 נותן שיעור לחיים על איך להחזיר סדרה אהובה בדרך הכי נכונה שאפשר, והשאיר אותנו רעבים להמשך הסאגה החדשה.
עם סיפור חלש ומערכת לחימה תפלה, Darksiders 3 מתחיל לאט, אבל כשהחלקים מתחברים יחד, הם יוצרים חזרה לסדרה שלא תשכחו.
סדרת Darksiders נעדרה למשך זמן מה. למזלנו, החבר'ה הטובים ב-THQ Nordic החזירו אותה לחיים עם Darksiders 3. על אף שהמשחק מתחיל לאט, הוא הופך למשחק אקשן-הרפתקאות מספק, וחזרה חיננית לעולם המיתולוגי של הסדרה.
הסדרה מאז ומעולם נעה בין סגנונות משחק והשראה, עם המשחק הראשון שהלך על סגנון משחק שמזכיר את Zelda, ו-Darksiders 2 שנע יותר לכיוון של Diablo. הפעם, Darksiders 3 שואב הרבה מסדרת משחקי Dark Souls.
שבעה חטאים מתים
בדומה לשני המשחקים הראשונים, Darksiders 3 מספר לנו את הסיפור על האפוקליפסה אשר התחילה טרם זמנה ועל ארבעת פרשי האפוקליפסה. אחרי שראינו את נקודות המבט של War ו-Death, הפעם Darksiders 3 מראה לנו את שרשרת האירועים דרך עינייה של Fury.
ה-Charred Council דורשים מ-Fury למצוא וללכוד את שבעת חטאי המוות, שברחו מהכלא שלהם ועכשיו מסתובבים חופשיים בכדור הארץ ההרוס. במסעותיכם במישור בני האדם, אתם פוגשים כל אחד מהחטאים וזוכים לסצינה קצרה שבה רואים בדיוק כמה איומים הם. לאחר מכן אתם נלחמים ולבסוף הורגים אותם. למרבה הצער, זה לא משאיר כמעט מקום לתת עומק לדמויות של שבעת חטאי המוות או הדינאמיקה שלהם עם Fury.
אבל החטאים הם לא הדיירים היחידים של כדור הארץ האפוקליפטי. אתם פוגשים מגוון דמויות נוספות, אשר כוללות דמויות חוזרות כמו Ulthane ו-Vulgrim החינני כמו תמיד. היה כיף לפגוש אותם וזו היתה תזכורת נחמדה למשחקים הקודמים.
Darksiders 3 מכיר לנו גם דמויות חדשות. עם זאת, לכולן יש מניעים מאוד מעורפלים, וקשה להבין מה הן רוצות ולמה הן חלק מהסיפור. היה לי קשה להבחין במשהו מעבר להאם הן דמויות טובות או רעות.
גם הדמויות הראשיות לא מצליחו להשאיר רושם. בעוד שנהניתי מהדינאמיקה בין Fury ל-Watcher כששיחקתי בדמו ב-Gamescom, הדינאמיקה הזו לא שיקפה את המשחק הסופי. Fury ו-Watcher מדברות אחת אל השניה רק בנקודות מפתח בסיפור, והשיחות הללו הן קצרות ושטחיות. גם אז, Fury מאטה מהריצה הקלה שלה להליכה רגועה, מה שמאט את המשחק עוד יותר.
קיימים עוד מספר דברים שמפריעים לי בסיפור. ישנן מספר אפשרויות שאפשר לבחור במהלך המשחק, אבל הן מופיעות רק במשימת צד אופציונלית אחת. זה גורם לכך שיש להן מידת השפעה מאוד שולית על הסיפור, והופך אותן ללא מתגמלות ולא נחוצות. בנוסף, ל-Fury יש איזשהו מהפך מוסרי במהלך הסיפור (כמו שקורה בסיפורים רבים שכאלה), אבל מהפך זה לא משתקף דרך הדמות שלה בצורה אמינה, וגרוע מכך – לא יוצר חיבור עם השחקן.
שוברים עצמות עם שוט וחרב
כשרק תתחילו לשחק את Darksiders 3, אתם רק תוכלו להשתמש בשוט של Fury. בעוד שהוא חזק, הוא מאוד איטי ולא מאוד מספק לשימוש, והמשחקיות הופכת לרפטטיבית מהר מאוד. למזלנו, מהר מאוד תוכלו להשתמש ב-Fire Hollow, ואז דברים מתחילים להיות מעניינים באמת.
לאורך האפוקליפסה, Fury מקבלת גישה ל-4 Hollows שונים, שכל אחד בתורו נותן לה גישה לנשק חדש ולכוחות תנועה חדשים. את כל אחד מאלה ניתן לשלב עם השוט של Fury כדי לשרשר קומבואים זורמים והם יוצרים חוויית קרב הרבה יותר מגוונת ומלהיבה.
בנוסף לארסנל שלה, Fury יכולה לבצע Arcane Counters, שהם מאוד מספקים לשימוש. כשאתם מתחמקים ברגע הנכון, הזמן מאט, ומאפשר לכם להחזיר מתקפת נגד קטלנית. התחמקות והחזרה של מתקפות נגד היו החלקים האהובים עלי בחוויית הקרב של Darksiders 3.
ל-Fury יש גם צורת Havoc, שהיא יכולה להשתנות אליה לאחר שהיא טוענת מד. הלחימה במצב Havoc היא לא יותר מאשר ללחוץ על כפתור ההתקפה במהירות תוך כדי שאתם בלתי מנוצחים, ומרגישה מיותרת לחלוטין. הוצאות להורג, מנגד, חסרות באופן מורגש. האנימציות הקטנות והברוטליות הללו היו תוספת כיפית למשחקים הקודמים והיו מוסיפים עוד מגוון כאן.
בדומה לסדרת Dark Souls ש-Darksiders 3 שואב ממנה, יריבים שאתם מביסים ישאירו מאחוריהם נשמות וחפצי קסם שאתם יכולים להשתמש בהם כדי לחזק את Fury ואת הנשקים שלה. בשונה מ-Dark Souls, ההתקדמות לא מאוד עמוקה. יש מעט מאוד אפשרויות לעצב את Fury, וחובבי משחקי תפקידים יכולים לצפות למעט מאוד מהמשחק הזה במובן הזה.
סוף העולם שמאלה
סדרת Darksiders מאז ומעולם שילבה חקר מפה ופאזלים סביבתיים כחלק אינטגרלי מהמשחקיות שלה. ב-Darksiders 3 יש לכם מפה אחת ענקית לחקור, מלאה בפאזלים ויריבים. בתיאוריה, אתם אמורים להיות מסוגלים לחצות את המפה בריצה מתמשכת אחת, מבלי להתקל במסכי טעינה. בפועל, זה לא המצב. מסכי טעינה מפתיעים ותקיעות הפריעו לי לעיתים קרובות כשהמשחק עצר כדי לטעון את שאר המפה.
בכל חדר או פינה תוכלו למצוא פאזלים סביבתיים מהנים לפתור. הם לרוב דורשים שימוש בכוחות שונים ש-Fury פותחת בהמשך המשחק, אז זה תמיד מהנה לחזור לאיזור ישן אחרי שהשגתם צורת Hollow חדשה ולפתוח נתיבים חדשים לחקור.
עם זאת, אין מפה אמיתית במשחק שאתם יכולים להעזר בה כדי לעקוב אחרי המיקום שלכם או האיזורים שפתחתם, מה שהופך את המצוד אחר סודות למאוד מעייף. באף שלב לא יכולתי לומר אם סיימתי לחקור איזור בעולם, והחקר עצמו התבסס בעיקר על מציאה אקראית של סודות מאשר לנסות להבין איך להגיע אליהם.
חלק מהפאזלים היו מאתגרים באופן מפתיע. לא עד כדי כך שהתרגזתי מהם, אלא באופן כזה שהם תמיד היו מספקים לפתרון. חלק מהם היו כל כך מתוחכמים שהם גרמו לי להרגיש מאוד גאה בעצמי שהצלחתי לפתור אותם.
אפוקליפסה צבעונית
בשונה ממה שהייתם מצפים ממשחק פוסט אפוקליפטי (או תוך אפוקליפטיים במקרה הזה), Darksiders 3 מלא בצבעים בוהקים ועיצובים יצירתיים. בעוד שרוב הטקסטורות והמודלים נראים מעט מיושנים, המשחק דובק בסגנון האומנותי האיקוני של הסדרה, ומפיח חיים בדמויות חדשות באופן שגורם להן להרגיש כאילו הן היו כאן מההתחלה.
אף אחד משבעת החטאים לא מזכיר את העיצוב הקונבנציונלי שלהם באף מדיה אחרת, ויש להם מראה מקורי לגמרי שמשמר את זהות החטא שלהם. היוצאת מן הכלל היא Envy, שלא נראית קנאית או משדרת קנאה כלל.
הסביבות עצמן לא תמיד נראות במיטבן, וזה בעיקר בולט באיזורים עירוניים, שם ההריסות לא נראות מאוד מציאותיות. עם זאת, עיצוב השלבים עצמו תמיד מעולה והם מתחברים יחד כדי ליצור דרכים שכיף ומרגש לחקור.
יותר מסך החטאים שלו
ל-Darksiders 3 אין עלילה קוהרנטית במיוחד, המשחקיות יכולה להיות אינטנסיבית, אבל לא אינטנסיבית כמו משחקי melee action מודרניים, וחקר המפה יכול להיות מעט מבלבל מאחר ואין לכם מפה. על אף החסרונות שלו, זה פשוט משחק כיף.
כל המכיניקות בגרעין המשחק מתחברות יחד כדי ליצור חוויה מרתקת שהחזיקה אותי דבוק למשחק עד סוף הסיפור. אפילו סביר שאחזור לשחק שוב עם נשקים אחרים או ברמת קושי גבוהה יותר.
אם אתם מעריצים ארוכי זמן של הסדרה או חדשים לה, המסע שלכם עם Fury עשוי להתחיל בהליכה איטית, אבל בסופו אתם תשמחו שלקחתם חלק באפוקליפסה.
בשלב הנוכחי, Fallout 76 נותן חוויה פוסט אפוקליפטית מהנה, אבל דרושים עוד עדכונים עד שהוא יגיע לצורתו המיטבית.
ב-14 לנובמבר, Bethesda שחררה את המשחק הבא בסדרת Fallout, הלא הוא Fallout 76, בשחרור מוקדם כלל עולמי. אחרי הסקירה שלנו על ה-B.E.T.A, התקדמנו אל המשחק המלא, הרכבנו את שריון העוצמה שלנו, ויצאנו להלחם במוטנטים בשממה.
צאו ושקמו את השממה!
כמו ברוב משחקי Fallout, גם ב-Fallout 76 אתם תשחקו אדם שלמזלו היה באחד מה-Vaults הפזורים ברחבי ארה"ב. הפעם המשחק מתקיים במערב וירג'יניה, ואתם התעוררתם קצת מאוחר מדי לאחר מסיבות ה-“Reclamation Day”, יום המציין את סיום ההמתנה של דיירי Vault 76 לצאת אל השממה ולהתחיל בתהליך השיקום של ארה"ב.
כפי שתגלו מוקדם מאוד במשחק, ל-Vault-Tech היו משימות נוספות בשבילכם. בהודעה מוקלטת שהשאירה ה-Overseer, המנהיגה של ה-Vault, תגלו שמשימתה האמתית היא לתפוס פיקוד על שלושת תחנות שיגור הטילים הגרעיניים לפני שהן יפלו לידיים הלא נכונות.
ב-Fallout 76 אין דמויות הנשלטות על ידי מחשב. לפחות לא בכמויות שאנחנו רגילים אליהן בעולם שהוא גם ככה די שומם. האנשים היחידים שתפגשו יהיו אנשים אמיתיים שמשחקים יחד איתכם בשרת. כמו כן תפגשו רובוט ידידותי מדי פעם, מחשבים, מכתבים או קלטות שיספרו לכם סיפורים שישלחו אתכם למשימות. אם ציפיתם לשיחות משעשעות עם דמויות מחשב, לצערי אין הרבה כאלה.
אפילו הסיפור המרכזי מתנהל ברובו דרך הודעות קוליות שמשאירה לכם ה-Overseer, מה שגורם למשחק להרגיש לעיתים שומם מדי. ישנם אירועים אקראיים שמעודדים אתכם לשתף פעולה עם שחקנים אחרים, אבל הם לא מוסיפים סיפור למשחק, ובעיקר נותנים איזושהי תמורה בעבור המאמץ הקבוצתי.
זה פוגע באיכות המשימות, והציפייה להתחיל או למצוא משימה נסתרת יורדת, אפילו אם היא אינה ניתנת על ידי בן אדם.
אבל אם משימות לא מספיקות לכם, תוכלו להלחם במגוון רב של אויבים שמסתובבים להם בעולם. האויבים לפעמים נוצרים באופן אקראי, ולפעמים הם מאפיינים איזור מסוים. יש מגוון רב של אויבים ישנים וחדשים להלחם בהם. אתם תפגשו גרסה קצת שונה של ה-Ghouls והסופר מוטנטים המוכרים, אבל גם יצורים חדשים כמו ה-Moth Man וה-Grafton Monster, ועוד יצורים שמוסיפים לגיוון האויבים במשחק.
האויבים החדשים הם בעלי התנהגות ייחודית המאלצת את השחקן למצוא שיטות חדשות ומקוריות להתמודד איתם ולהישאר בחתיכה אחת.
בעוד שהוספת היריבים החדשים היא מעשה מבורך, הבעיה איתם היא דווקא האינטליגנציה המלאכותית שלהם והאופן שבו הם מתמודדים עם השטח, ועם העובדה שכעת יש יותר מאדם אחד שנלחם בהם. זו בעיה שקיימת מאז Fallout 3, אבל כאן חוסר הליטוש בולט במיוחד.
האויבים מתנהגים בצורה מוזרה עד הרגע שבו הם מסתערים עליכם, ובמשחק רב משתתפים רואים את זה בצורה יותר קיצונית. יכול להיות שזה נובע מכך שהם צריכים לחשב מסלול כל פעם מחדש לכיוון דמויות שונות שמשנות את מיקומם כל הזמן, אבל זה הופך את הקרבות לפשוטים מדי.
עוד בעיה קטנה היא תדירות המפגשים עם אויבים – הקפיצות בכמות האויבים שתיתקלו בהם עלולות להיות קיצוניות. למשל באמצע הליכה רגועה על שביל פתאום תותקפו על ידי קן זבובים שלם משום מקום. מה שנהיה עוד יותר בעייתי כאשר בכל פעם שתחליפו שרת, האויבים יתחדשו, ותצטרכו לנקות את האזור מחדש.
אתם מיוחדים בזכות הקלפים שלכם
כמו בכל משחק Fallout, הדמות שלכם תתפתח ותתחזק, וכך תוכלו להתמודד מול אויבים חזקים יותר ולהשיג ציוד טוב יותר.
עקב המעבר ממשחק יריות ותפקידים רגיל למשחק רב משתתפים, Bethesda שינתה את מערכת ה-S.P.E.C.I.A.L שלה מהמשחקים הקודמים, לפחות מבחינת האופן בו כל אחת מהתכונות מתבטאת במשחק.
בנוסף לכך, מערכת ה-Perks המוכרת מהמשחק הקודם הוחלפה גם היא במעין מערכת Perks מבוססת קלפים רנדומליים (כן הימים של ההתרגשות מפתיחת חפיסת קלפים חוזרת).
בדומה למשחקים הקודמים, בכל עליית רמה תבחרו אחד מה-S.P.E.C.I.A.L להעלות, אבל הפעם תבחרו גם קלף שמתאים לתכונה שבחרתם, אותו תוכלו להצמיד לתכונה זו. קלפים באים ברמות שונות ומחירים שונים, וכך לצרף מספר מוגבל של קלפים לכל יכולת. תוכלו להחליף את הקלפים שצירפתם לדמות שלכם עם שאר הקלפים שאספתם, ובכך לשנות את צורת המשחק שלכם כמעט בכל רגע במשחק. בנוסף, את חלק מהקלפים תוכלו לשפר גם אחרי שקיבלתם אותם.
ביחד עם הקלפים, תקבלו בדיחה ומסטיק, שאפשר להשתמש בו להוריד את רמת הרעב של הדמות.
אני מהאנשים ששונאים לקבל אותו קלף פעמיים וגם לזה יש פתרון, כי אפשר לשלב קלפים זהים ברמה נמוכה ולקבל קלף ברמה גבוהה יותר.
מורגש ש-Bethesda עשו עבודה טובה בבחירת מערכת ההתקדמות, גם אם רק בעתיד נוכל לדעת עד כמה מערכת זו נשארת מאוזנת, וזה כנראה יהיה נתון לשינויים ותיקונים כמו כל משחק רב משתתפים. עצם הרעיון מוסיף להתרגשות וציפייה בכל פעם שעולים רמה. זה משהו שכדאי שיהיה במשחקים שעליית הרמות וההתקדמות הוא חלק מרכזי בהם.
לפעמים צריך מקום להירגע בו
Fallout 76 מלא בצרות מכל עבר ולפעמים צריך מקום להירגע בו. בשביל זה נועד ה-C.A.M.P, הבית הנייד שלכם. כל שחקן יכול לקבוע כמעט בכל מקום להציב את מחנה זה, ובכך לפתוח איזור בו אתם יכולים לבנות כרצונכם מגוון רחב של פריטים הכוללים כיסאות, מיטות, מטהרי מים, קירות, גגות וכמעט כל מה שצריך במיני סימולציית סימס בעולם הפוסט אפוקליפטי.
למחנה יש כמובן גם שימושים פרקטיים כמו יכולת לבנות שולחן עבודה, מכונה לטיהור אוטומטי של מים, עמדת בישול ועמדות מועילות נוספות.
הרעיון לוקח את המערכת המוכרת מ-Fallout 4 והופך אותה לניידת, וזה עונה על צורך שעלה במשחק הקודם. ב-Fallout 4 המערכת עבדה יחסית טוב, והאפשרות להקים את המחנה הזה מחדש כך שהוא נשמר, מאוד עוזרת במפה בגודל שכזה. כעת יש לכם בסיס לחזור אליו לאחר שרוקנתם מבנה נטוש כלשהו מזבל, ומשמעות נוספת לאיסוף זבל מלכתחילה.
אבל במובן זה יש מקום לשיפור – המבנים לא תמיד מתאימים את עצמם היטב לסביבה בעלת מתווה שטח שונה, ומקום האחסון במחנה נגמר מאוד מהר אחרי כמה גיחות.
בנוסף, מעבר המחנה כרוך בתשלום. מאחר והמשחק הוא עולם ללא אנשים לסחור איתם, זה קצת מקשה ויגרום לכם לשקול פעמיים כל מעבר דירה. עם זאת, בסופו של דבר זוהי מערכת טובה שנותנת לכם עוד אופן להביע את עצמכם.
העולם האפוקליפטי מעולם לא נראה טוב יותר
מהרגע שהדמות שלכם פוקחת את העיניים תוכלו לראות בבירור, לפחות ביחס ל-Fallout 4 בהגדרות המקסימליות, שהמשחק עבר ליטוש מבחינת הנראות של המשחק. באמת אפשר לראות שהצבעים הרבה יותר בוהקים, חיים ונותנים תחושה חיה לעולם שלא הייתה בו לפני כן. אפשר לראות ברגעים הראשונים מחוץ ל-Vault שהמפה שופעת בצמחיה ויערות, שעוד לא הספיקו למות מכל הנשורת הגרעינית. זה מאוד מרענן ומשתלב יפה עם הרצון לראות גם טבע קצת יותר ירוק.
לצד הגרפיקה המלוטשת יש מנגינה קבועה שמשתנה בהתאם למצב, הסתובבות בטבע אל מול קרב לדוגמה. המנגינה מזכירה את מה שליווה אותנו ב-Fallout 4 אבל לטעמי היא עדיין מתאימה לאווירה.
כמו כן תוכלו לשמוע אחת מתוך מספר תחנות רדיו המנגנות מוזיקה של התקופה והאזור, כמו במשחקים קודמים. מבחינה זו, אין הרבה חדש תחת השמש, אבל סוס מנצח לא מחליפים, נכון?
אם פצצה גרעינית התפוצצה ואף אחד לא שמע אותה, האם היא התפוצצה?
לא נתקלתי בהרבה שחקנים אחרים במהלך הרפתקאותי בשממות מערב וירג'יניה. זה היווה יתרון עבורי, כי זה נתן לי תחושה של משחק Fallout רגיל. מנגד, היה נחמד ומרענן לפגוש מישהו מדי פעם, וזה אפילו הוביל לשיתופי פעולה אקראיים עם אנשים ללא שום סיבה, גם כשהדרך היחידה לתקשר היתה באמצעות נפנופים ואצבעות.
ניכר לראות כי הושקע מאמץ רב להפוך את המשחק למשחק רב משתתפים, אבל לצערי דרושה עבודה נוספת כדי ללטש את הגבול הדק שבין חוויית Fallout למשחק רב משתתפים שאמור להחזיק תקופה ארוכה.
נהניתי מהחוויה שלי עם Fallout 76, אבל איני חושב שזוהי צורתו הסופית והמושלמת. זהו ניסיון ראשון להפוך את Fallout לרב משתתפים, ובמובן הטכני Bethesda הצליחו. לא חוויתי קריסות שהפכו את המשחק לבלתי נסבל, או תקיעות מרובות עם שחקנים אחרים או באינטראקציה עם העולם.
המשחקיות עצמה מהנה, ותספק לי עוד הרבה שעות של חיפושים ולחימה נגד יצורים רדיואקטיביים ברחבי המפה הענקית. אני כן מצפה מ-Bethesda להוסיף בעתיד הקרוב עוד תוכן ועוד דרכים לפצות על העדר ה-NPCs, באמצעות משימות מעניינות שלא חוזרות על עצמן וכמובן עוד סיפורים מעניינים.
כמו בכל משחק רשת, אחד הדברים העיקריים הוא האינטרקציה עם אנשים מעבר לשעות המשחק, ומנסיוני ב-PlayStation 4 ראיתי כי ישנה גישה נוחה מהקונסולה עצמה למגוון פורומים שעוזרים לאחד את הקהילה. תוכלו לעשות זאת גם על ה-PC וגם על ה-Xbox one. נתראה בשממה!
