כנס CES2019 ממשיך לספק כותרות, כאשר אתמול AMD החלה לחשוף חלק מהקלפים שלה. קלף נוסף, מעבר למעבד Ryzen בטכנולוגיית 7nm, הוא הכרזה על כרטיס המסך הראשון בעולם לגיימינג בטכנולוגיית 7nm, אשר יקרא Radeon VII.
בניגוד להשקה של ה-Ryzen 3000, עבור ה-Radeon VII לא נצטרך לחכות כל כך הרבה זמן, שכן תאריך ההשקה שלו נקבע ל-7 בפברואר, עם מחיר השקה של כ-700$, אך בחבילה הכוללת, בנוסף לכרטיס עצמו, גם שלושה משחקים: Devil May Cry V , Resident Evil 2 ו-The Division 2.
הכרטיס החדש מכפיל את כמות הזיכרון ל-16GB של זיכרון מסוג HBM2 (ראשי תיבות של High Bandwidth Memory, ממשק זיכרון שפותח בשיתוף של AMD, סמסונג ו-Hynix) עם יכולת העברת נתונים של 1TBPS, מה שמאפשר ל-AMD להבטיח ביצועים ברמה הגבוהה ביותר.
בכדי לתת תוקף להבטחות, AMD הריצה על הבמה משחקים
בעזרת הכרטיס החדש, ביניהם Devil May Cry V ברזולוציית 4K, שבו הצליח הכרטיס להציג את המשחק באיכות
גבוהה ובקצב פריימים של מעל 100fps, וכן הרצה של The Division 2, ללא קצב פריימים, אך ברזולוציית 4K והרצה חלקה מאוד.
על פי AMD, הכרטיס החדש צפוי לעקוף
את ספינת הדגל הקודמת שלהם, ה-Vega 64, בכ-29% בממוצע (בין 20%
ל-49%, תלוי במשחק), מה שאמור, על הנייר, למקם את הכרטיס החדש באותו טווח ביצועים
כמו ה-RTX2080 של המתחרה Nvidia, ובמקום טוב לתת פייט
בתור כרטיס גיימינג ל-4K.
אך כפי שלמדנו בהשקה הקודמת של כרטיסי המסך של AMD, עלינו לקחת את ההצהרות האלו באופן מדוד, ולחכות למבחני ביצועים אובייקטיבים יותר, מאשר מבחני הפנים של AMD. האם עומד בפנינו הכרטיס, והסדרה, שיחזירו את AMD לתחרות בשוק ה-GPU? או האם אנחנו חווים עוד כוכב נופל? נשאר לנו רק לחכות ולראות.
כנס CES2019 ממשיך לספק לנו דרמות,
כאשר אתמול הגיע תורה של AMD לחשוף חלק מהקלפים שלה.
אחד מאותם הקלפים הינו מעבד מהסדרה החדשה לבית מעבדי Ryzen, סדרה 3000, אשר היא
הראשונה של AMD המשתמשת ביצור בגודל 7nm, ונקראת "Matisse" (על שם אנרי מאטיס, צייר ופסל צרפתי).
AMD – ההכרזה המלאה
קודם כל, חשוב לומר שמדובר על "השקה רכה". כלומר, המעבדים לא יהיו זמינים בשבועות הקרובים, אלא מתישהו במהלך הרבעון השני או השלישי של 2019. אך אי אפשר להתעלם מהיעד השאפתני אליו מכוונת AMD – ללכת ראש בראש עם ה-9900K של אינטל, המעבד המתומן הכי מהיר בעולם.
האם Ryzen 3 עומד במשימה? ובכן, AMD הציגה תוצאות של בחינות פנימיות שלה, אשר הראו שיפור של כ-15% עבור הדור השלישי אל מול הדור השני (וספציפית Ryzen 2700X), ותוצאה כמעט זהה עם הפרש של כ-10 נקודות לטובת ה-9900K, הפרש זעיר וחסר משמעות. בבדיקה שבוצעה על הבמה, ה-Ryzen 3 קיבל תוצאה הגבוהה בכ-20 נקודות מה-9900k.
השיפור המשמעותי בביצועים הוא מעניין במיוחד, בהתחשב בעובדה שבבדיקה
ה-9900K פעל במהירויות שעון סופיות (כלומר – באותן
מהירויות שתקבלו אם תקנו בחנות), בעוד ה-Ryzen 3 רץ במהירויות לא סופיות,
שעשויות עוד לגדול.
הבדל משמעותי נוסף, אשר עשוי להשפיע על יכולות ה-OC, הוא ההבדל במעטפת התרמית בין המעבד שהוצג, לבין ה-9900K של אינטל, כך שבעוד לאינטל יש מעטפת תרמית
של כ-180W, למעבד החדש שהציגה AMD יש מעטפת של כ-135W. משמע, המעבד של AMD חסכוני יותר בכ-30%.
כפי שניתן היה לראות בתמונות, המעבד מורכב משני "שבבונים" עליו. האחד – שבב העיבוד (ימין למעלה), הכולל 8 ליבות עיבוד ומיוצר בטכנולוגיית יצור של 7nm, והשני (שמאל מרכז) שבב I/O בטכנולוגיית יצור של 14nm. ומה הכי מעניין? כפי שניתן לראות, בצד ימין למטה יש מקום להכניס שבב עיבוד נוסף. האם AMD מנסים לרמוז לנו על העתיד? נחכה ונראה.
נכון להיום, AMD עדיין לא שחררה מידע לגבי
המחיר הצפוי למעבד שהוצג, או תאריך מדויק לשחרורו, אך מה שבוודאות ניתן לומר, הוא
שעד שאינטל תשיק את הדור הבא שלה, מצפה לה תחרות קשה, גם במגרש הבית שלה – חומרת
גיימינג בתקציב גבוה.
Epic Games ו-Ubisoft חתמו על עסקה סמי-אקסלוסיבית בה משחקי Ubisoft, וביניהם Tom Clancy’s The Division 2, יופצו בחנות הדיגיטלית של Epic Games.
The Division 2 יהיה זמין לרכישה דיגיטלית אך ורק דרך חנות Epic Games או דרך Uplay – כלומר לא יהיה ניתן לרכוש את המשחק דרך Steam. בהתכתבות בין נציג Polygon לבין נציג Ubisoft נאמר: "כרגע, אין לנו תוכניות לשחרור Tom Clancy’s The Division 2 ב-Steam". בנוסף נאמר על ידי נציגי Ubisoft ו-Epic כי הם ישתפו פעולה בכותרים נוספים במהלך השנה הקרובה אשר ישוחררו לפלפורמה של Epic.
החנות הדיגיטלית של Epic Games, שנפתחה בדצמבר, צוברת תאוצה תוך כדי חתימת עסקאות בלעדיות עם מפתחים קטנים, שיביאו את המוצר בלעדית לחנות שלהם. למרות זאת, חתימת העסקה עם Ubisoft ומניעה של פרסום ב-Steam מעידה על מגמה הדומה ל-"מלחמת קונסולות" – מלחמה על תכנים אקסקלוסיביים עבור צרכני ה-PC.
"אנחנו סומכים על Epic שתעביר חוויה חלקה למעריצים שלנו, החל משלב ה-pre-order, דרך הבטא ועד להשקה של Tom Clancy’s The Division 2 ב-15 במרץ", כך נאמר על כריס ארלי, גורם בכיר במחלקת השותפיות ב-Ubisoft.
Tom Clancy’s The Division 2 יושק ל-PlayStation 4 ול-Xbox One בנוסף ל-PC.
אחד המשחקים המצופים של שנה שעברה, World War 3 מבית היוצר של The Farm 51, נכנס לשלב הגישה המוקדמת ב-Steam, ואנחנו החלטנו שאנחנו לא יכולים לוותר על ההזדמנות לבדוק האם לשחקן החדש בז'אנר ה-FPS באמת יש את מה שדרוש בכדי להתמודד עם הגדולים.
World War 3 הוא משחק FPS מרובה שחקנים, המבוסס על לחימה כחלק מסכסוך עולמי בין שני צדדים: הצד המזרחי, אשר מבוסס כנראה על מדינות ברית ורשה, והצד המערבי, אשר בהתאם מזכיר את מדינות ברית נאטו, ולמעשה כולל סדרה אינסופית של קרבות במפות שונות כמו ורשה, ברלין ומוסקבה.
המשחק מאפשר לשחקן להשפיע על תוצאת המשחק באמצעות צבירת הישגים שאותם נרוויח בהתאם לביצועינו בשדה הקרב, והישגים אלה ישפיעו על התמונה הגדולה. כל מפה מסתיימת בהשתלטות של אחד הצדדים עליה, בהתאם לסך ההישגים של שחקנים משני הצדדים.
עבודת צוות היא המפתח להצלחה
המשחק מנסה להיכנס לאותה נישה אשר בה משגשגים מותגים כמו Battlefield, ARMA ו-Call of Duty. בשביל להתבלט, World War 3 שם דגש על משחקיות צוותית, מפות אותנטיות הכוללות רמת פירוט גבוהה, ומגוון רחב של נשק וביגוד מגן. המשחק מציג יכולות עיצוב ואבזור רבות, מערכת קליע-נגד שריון עם מערכת בליסטית ופיזיקה חדשות, כלי רכב וריאליזם בפרטי השחקן, כמו גוף, מדים ופרטי ציוד.
בשביל להבין כמה עבודת צוות באמת נדרשת ב-World War 3, לא צריך לשחק יותר ממספר דקות בודדות בתוך המשחק. מכיוון שקשה לזהות את האויב בתוך המפות המורכבות, אם לא תעבדו לצד שחקנים אחרים, אתם תובילו, ברוב המקרים, למותו של השחקן שלכם בטרם עת , ואף ללא הישג משמעותי. כל קבוצה נדרשת לאזן בין הגנה על נקודות קיימות, לבין תקיפה של נקודות נוספות, ותוך כדי לתאם חלוקה של כוח-אדם ומשאבים לטובת כך.
אחת הבעיות במשחק, שהיא בעיה שקיימת גם בקרב אמיתי, היא חוסר היכולת לזהות את מיקום האויב. המפות מפורטות ברמה גבוהה, וכוללות בניינים רבים, הריסות רבות ואלמנטים רבים בהם האויב יכול להסתתר ולפתוח עליך באש, מבלי שאפילו יהיה לך זמן להבין מאיפה ירו עליך. אז בהחלט שאפו על המפות, הגרפיקה והריאליזם, אבל מבחינת משחקיות? קשה.
תחושה של קרב אמיתי
נתחיל עם הדבר הכי חשוב במשחקי FPS – מנגנון הירי. ב-World War 3 אפשר לומר שהמנגנון פשוט מעולה. מסלולי הירי של הקליעים מתנהגים כצפוי, והקליעים לא סתם עפים בקו ישר אל עבר המטרה. מצד שני, מערכת ה-"קליע-נגד-שריון" היא אולי רעיון נחמד, אך בפועל כוללת בעיות רבות, ושחקן יכול למצוא את עצמו גורם עם מקלע כבד פחות נזק מאשר רוס"ר רגיל, או התנהגות מוזרה של מנגנון הנזק כאשר פוגעים במטרה, כמו מצב שבו פגיעה מדויקת בראש שמותירה שחקן אויב בחיים.
מפתחי המשחק, The Farm 51, צירפו לתהליך הפיתוח יועצים צבאיים במטרה להעביר לשחקן את החוויה הריאלית ביותר שאפשר, ובתור לוחם לשעבר, אני יכול לומר שמשהו בתהליך הצליח להם. המפה כאוטית, האויב יכול לפתוח באש מכל מקום, כל פינה שאתם עוברים מלחיצה מחדש, ובלי עבודת צוות טובה – לא תצליחו להחזיק מעמד יותר מידי.
ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות
אחד האלמנטים המגניבים במשחק הוא תחום ההתאמה האישית. בעוד שבטריילר למשחק ניתן לראות ביצוע התאמה לדמות והנשק תוך כדי המשחק, כך שתהיו מסוגלים להגיב למצבים בשטח, לצערנו האופציה הזאת לא קיימת במשחק נכון לעכשיו.
פרט לבעיה זו, אנחנו כן יכולים לומר כי ב-World War 3 יש כמות אפשרויות עצומה להתאמה אישית, והן מאפשרות לשנות כמעט הכל מהכל. כאשר נבחר נשק, נוכל לבחור איזו כוונת לשים עליו, מה אורך הקנה הרצוי, איזו קת, איזו ידית הסתערות, סמני לייזר, פנסים, סוגי מחסניות (ואפילו עם כמויות כדורים שונות!) וכמובן, ניתן גם לשנות את סכימת הצביעה של הנשק.
מלבד נשק, ניתן להתאים אישית גם את הדמות והציוד, כך שמעבר ליכולות היחסית סטנדרטיות של התאמת מראה הפנים, צבעי המדים וסוג הפאצ'ים (ובאמת יש פה מבחר מגוון מאוד להכל), ניתן גם לבחור את סוג ביגוד המגן של הדמות שלכם, ובכך בעצם להשפיע על סגנון המשחק שלכם, החל משחקן שהוא heavy, עם שכפ"צ וקסדה כבדים שיגנו עליכם טוב יותר מפגיעות, אך גם יאטו אתכם, ועד דמות light עם ביגוד מגן קל, אשר לא פוגע במהירות, אך גם לא מספק הגנה משמעותית.
המשחקיות, באופן כללי, היא מאוד מהנה. המשחק זורם ומהיר, והמפות הגדולות מאפשרות לסגנונות משחק שונים להתקיים במקביל בכל קבוצה. ישנן כמובן כמה נקודות אשר לדעתנו על המפתחים להתייחס אליהן, כמו כמות מוגבלת של אמל"ח זמין לשחקן (לדוגמא – נשק נ"ט אחד בלבד לכל צד), חוסר איזון קשה מבחינת כלי הרכב, והבעיה הגדולה של מנגנון הקליע-נגד-שריון. נכון לעכשיו, המשחק עדיין בשלב הגישה המוקדמת, ואנו מצפים שאת רוב הבעיות יפתרו בתקופת הזמן עד ההשקה הרשמית של המשחק.
World War 3 הוא משחק כיפי, המביא גישה ריאליסטית חדשה לז'אנר, ובעל פוטנציאל להיכנס חזק לליגה של הגדולים, אבל נכון להרגע, עדיין דורש עבודות ליטוש אחרונות.
כנס CES 2019 סיפק לחובבי חומרה רבים את משאלת ליבם כש-Nvidia שחררה באופן רשמי את האח הקטן במשפחת ה-RTX, ה-RTX 2060. הכרטיס שאמור להיות כרטיס המיינסטרים הזול והנגיש לרוב הגיימרים וחובבי החומרה המחפשים יחס עלות/ביצועים גבוה.
ה-2060 החדש מבוסס ליבת טיורינג ויכלול תמיכה בטכנולוגיית ה-Ray Tracing החדשה של Nvidia, שנכנסה לחיינו בסערה עם ההכרזה על סדרת RTX אי שם באוגוסט 2018. הוא יגיע עם 6GB של זיכרון GDDR6, 1920 ליבות CUDA, עם תדר ליבה בסיסי של 1365MHz (ותדר BOOST של 1680MHz). כמו קודמו, גם ה-RTX 2060 יגיע ללא תמיכה ב-SLI.
הוא כן ייספק לגיימרים חווית משחק מעולה ברזולוציית HD מלאה (1080) ב-60fps עם חווית ה-Ray Tracing, ואפילו חוויה טובה למדי ברזולוציית 4K ב-30fps. הוא לא רק חזק יותר באופן משמעותי מקודמו, ה-GTX 1060, אלא מגיע לרמת ביצועים דומה ל-GTX 1070 Ti, ויותר.
הכרטיס החדש צפוי לעלות כ-$350 לגרסת המייסדים (FE) של Nvidia עצמה. כבר כיום ניתן למצוא גרסאות נוספות של שלל יצרנים המובילים בשוק,אך נכון להיום – ללא מחירים עדכניים. מהדורת ה-FE צפויה לצאת כבר ב-15 לינואר, בעוד שלשאר הגרסאות והיצרנים עדיין אין צפי.
יציאתו של ה-RTX 2060 מכניסה את AMD קצת לבעיה. כעת יש סיכוי שגם תחום הביניים בשוק כרטיסי המסך יעבור לשליטה של משפחת ה-RTX, אשר עד כה כללה שלושה כרטיסי מסך יקרים יחסית. מהלך זה יוסיף ללחץ והמתח הקיימים סביב ארכיטקטורת ה-NAVI של AMD, שאמורה להיחשף כבר השנה, ואולי אף ברבעון הראשון.
מה דעתכם על ה-RTX 2060? האם הוא אלטרנטיבה טובה לגיימר הממוצע שמחפש עלות/תועלת טובה? או שה-RTX 2070 הוא העסקה המשתלמת יותר? שתפו אותנו!
AG271UG הוא מסך 4K מסדרת AGON , סדרת מסכי הגיימינג של AOC. מסך ה-AG271UG מכוון לטווח הגבוה יותר של שוק מסכי הגיימינג, והיו לי כ-4 שבועות להתרשם ולבחון אותו.
מפרט טכני
AG271UG תומך ברזולוציה של 3840 על 2160 פיקסלים או 4K אם תרצו ובקצב רענון של 60Hz. בנוסף יש תמיכה ב-G-Sync, מה שמבטיח סנכרון בין תדר רענון המסך לתדר הפלט של כרטיס המסך ומונע "קריעות" בתמונה המרונדרת למסך. יש לציין כי תמיכה ב-G-Sync רלווינטית רק לשימוש בכרטיסי המסך של Nvidia.
הפאנל במסך ה-AG271UG הוא פאנל IPS עם דיוק צבע של 100% ממרחב הצבע של ה-sRGB ו-80% ממרחב הצבע של Adobe RGB, עם זמן תגובה של 4 מילי-שניות מאפור לאפור. ה-AG271UG לא מהיר כמו מסכי גיימינג אחרים המבוססים על טכנולוגיית TN (או Twisted Nanometric) הישנה, אך מספיק מהיר לטעמי. חשוב לזכור כי פאנלים מבוססים IPS מפצים על האיטיות שלהם עם דיוק צבע וזוויות צפייה רחבות יותר לעומת פאנלי TN, וכאן מוצהר על זוויות מרשימות של 178 מעלות.
איכות בנייה ועיצוב
בניגוד להרבה מסכי גיימינג שמציגים קווי עיצוב כבדים ואולי אפילו מצועצעים, ה-AG271UG מציג קו עיצוב נקי ומינימליסטי ואף לא תופס הרבה מקום על עמדת העבודה. אפילו מאחור נשמר העיצוב הנעים לעין עם שילוב יפה של V אדום על רקע שחור מעל מתכת מוברשת. זה נחמד אם המסך עומד לא בצמוד לקיר, כמו למשל בסביבה משרדית.
שולי המסך עבים ועשויים מפלסטיק שחור עם גימור שמזכיר מתכת מוברשת. בשול התחתון מצד ימין נמצאים סימוני הכפתורים לשליטה במסך. עם זאת, כאשר אור משתקף מהפלסטיק, זה יכול להקשות מאוד לראות את הסימונים הללו. הכפתורים עצמם הם פיזיים וממוקמים מתחת לשול המסך. התצוגה עצמה מצופה בשכבת חומר מונע השתקפות שאפשר עבודה גם באזורים מוארים ממש כמו ליד חלון פתוח או מתחת לאור מנורה.
כמו שכבר ציינתי, העיצוב מאוד מינימליסטי, וכך גם הרגלית, אשר עשויה מאלומיניום כסוף. מאחר ופינת העבודה אצלי בבית איננה ענקית, שמחתי מאוד לראות שלרגלית המסך חתימה מינימלית וניתן כך לנצל יותר משולחן העבודה.
ספק הכח, לעומת זאת, די מסיבי ביחס לספקי כח של מסכים אחרים, ובמיוחד ביחס לספק הכח של מסך ה-Asus PG278Q שלי. על אף זאת, הכבל מספיק ארוך (כמטר וחצי), כך שניתן להצניע אותו מתחת לשולחן או על הריצפה.
על מעמד המסך ישנה סקלה של 130 מילימטר עם סמן בכדי לעזור ולהקל עלינו את מלאכת התאמת גובה המסך. זהו פיצ'ר נחמד בסך הכל, על אף שלא מצאתי את עצמי נעזר בו. המסך ניתן לסיבוב של 90 מעלות לעבודה במצב מאוזן, וכמו כן, ניתן להטות אותו עד 21.5 מעלות למטה, 3.5 מעלות למעלה ולסובב כ-20 מעלות ימינה או שמאלה. סך הכל היה מאוד קל ונוח להתאים את המסך לזווית העבודה הנוחה עבורי.
בצד ימין של המסך נוכל למצוא מחזיק לאוזניות, כניסת מיקרופון 3.5mm, יציאת אודיו 3.5mm וגם שתי כניסות USB 3.0 כשאחת מהן מאפשרת טעינה מהירה. מאחורי המסך, מתחת לסימן ה-V האדום, ניתן למצוא בצד ימין את כניסת החשמל, כניסת USB 3.0 ועוד שתי יציאות USB 3.0 ובצד שמאל כניסת אודיו 3.5mm, כניסת HDMI וכניסת Display Port אליה תתחברו אם ברצונכם לנצל את יכולת ה-G-Sync. המסך מגיע גם עם זוג רמקולים מובנים בעוצמת 2W שיעברו למצב מושתק אוטומטית ברגע שתחברו אוזניות לכניסת האודיו.
שליטה וכוונון
תפריט השליטה ב-AG271UG הוא מינימלי, מצומצם ופשוט. אולי אפילו מוגבל. התפריט מחולק לארבעה תתי תפריטים:
הראשון מתוייג כבהיקות (Luminance) ומכיל אפשרויות שליטה בבהירות, ניגודיות, גמא, צללים, overdrive, צבע משחק ומצב משחק. מצב הצללים בעצם אמור להאיר אזורים חשוכים בתמונה מבלי להשפיע על יתר התמונה.
מצב ה-overdrive אמור לחדד את התמונה ולשפר אותה בזמן תנועה – למעשה הוא מחליק את התנועה וניתן לכוונו לאחת מארבע אפשרויות – כבוי, קל, בינוני וחזק. אני ממליץ לכבות אותו בצפייה בתכני וידאו, שכן הוא נותן מעין אפקט מלאכותי שיכול להיות מעצבן. עם זאת, הוא יכול להיות די נחמד למשחקים.
אפשרות צבע המשחק שולטת בעצם על סטורציית הצבע בתצוגה ואפשרות מצב המשחק מכילה הגדרות מכוילות מראש : FPS, RTS, Racing ו-Gamer.
תת התפריט השני מתוייג כהגדרות צבע, ושם יש שליטה בטמפרטורות הצבע על ידי שליטה ידנית בטמפרטורה של כל אחד מהצבעים – אדום, ירוק כחול או בחירה מתוך ארבע אופציות מוגדרות מראש. בנוסף ניתן לשלוט על רמת הסינון של אור כחול נמוך וכך להקל על המאמץ בעיניים.
שני תתי התפריטים הנוספים מאפשרים שליטה והגדרות על תפריטה שליטה עצמו, התראת הפסקה ,איפוס הגדרות ושליטה על מצב הטעינה ביציאת ה USB 3.0 הצהובה.
ביצועים בשטח
בארבעת השבועות האחרונים יצא לי לעשות שימוש די נרחב במסך, גם לעבודה וגם למשחקים, והוא הותיר רושם מצויין. הרזולוציה הגבוהה, יחד עם רמת דיוק הצבע הגבוהה, יוצרות תצוגה מרהיבה ופשוט כיף להשתמש במסך. אמנם במשחקי יריות היה חסר לי קצב הרענון הגבוה של המסך הפרטי שלי, אבל אין ספק שאיכות התמונה יותר ממפצה על זה.
AG271UG מרשים במיוחד כשמדובר במשחקי אסטרטגיה, טקטיקה או משחקי תפקידים איזומטריים כמו Divinity Original Sin 2, Mutant Year Zero: Road to Eden, ו-Civ 6. במשחקים אלה נקודת המבט היא על מפת העולם מלמעלה כך שיש הרבה פרטים לספוג ולהציג בכל פריים. כאן הצבעוניות והרזולוציה הגבוה עושות פלאים, וגורמות למשחקים הללו עם להיראות ממש טוב, עם כמות פירוט גדולה וצבעים חיים.
במהלך הביקורת יצא לי גם לשחק לא מעט ב-Destiny 2, שאכן מנצל את יכולות המסך ונראה מהמם. כאן כבר היו חסרים לי קצבי הריענון הגבוהים יותר, במיוחד בסצינות עמוסות לחימה. בנוסף כאן גם הרגשתי בחיסרון הבולט ברזולוציה הגבוהה – תצטרכו מחשב מפלצתי בשביל לדחוף את קצב הפריימים ליותר מ-60 פריימים לשניה ברזולוציית 4K. למעשה, אפילו כדי להשיג 60 פריימים יציבים לשנייה תצטרכו מחשב רציני, אבל כמובן שזה גם תלוי במשחק עצמו.
AG271UG אמנם מתוייג כמסך מחשב לגיימינג, אבל גם לביצוע מטלות יומיומיות הוא מתפקד נהדר. יצא לי לעבוד לא מעט עם המסך במהלך 4 השבועות הללו, ולאחר מעט כיוונון היה לי מאוד נוח לקרוא מסמכים, לצפות בסרטים ותמונות ולקודד. אמנם יש נקודת חולשה שקיימת בכל פנלי ה-IPS והיא זליגת אור, אבל עדיין נהניתי לצפות בסרטים על המסך והתמונה היתה טובה וחדה ובעלת צבעוניות טובה ללא סטורציה חריגה של צבע. בנוסף, זוויות הצפייה היו נהדרות לדעתי, מה שמאפשר גם לאנשים שיושבים לצד המסך לראות טוב את המוצג בו.
סיכום – לא רק יפה
AG271UG הוא אחד המסכים היותר נעימים לעין שיצא לי לעבוד איתם בשנה האחרונה. העיצוב מינימלי אך עושה רושם של מוצר פרימיום ואפילו די פרקטי בחתימה הנמוכה שלו על שולחן העבודה (בהנחה ואת המטען הבכלל לא קטן שלו מניחים במקום אחר). איכות הבנייה הרשימה אותי אפילו יותר מאשר ב-PG278Q של Asus וסך הכל עם תג מחיר של מעל ל-3500 שקלים לא הייתי מצפה לפחות מכך.
במהלך כל תקופת ההתרשמות מהמסך נהניתי מאוד מהשימוש גם לצרכי עבודה וגם למשחק. הצבעוניות ואיכות התמונה הכללית היו נהדרים בעיני וסיפקו חווית משחק מעולה. לאלו מביניכם שקצב רענון גבוה מ-60Hz הוא חובה עבורם אין כמובן מה לחפש כאן, אבל לכל מי שמתלבט בין מסך עם איכות תמונה טובה לבין קצב רענון גבוה או פשוט למי שמחפש מסך איכותי, ה-AG271UG הוא ללא צל של ספק בחירה מעולה.
הגיע הזמן להפרד מ-2018, ולהזכר בכל המשחקים הטובים שהיא הביאה לנו. חיכינו עד הימים האחרונים של השנה כדי לחבר את רשימת משחקי השנה שלנו, רק כדי להיות בטוחים שאנחנו מספיקים לשחק ולחוות כמה שיותר מהם. זה היה תהליך מתיש (מסכנים שכמותנו), אבל בסופו של דבר, יצאנו עם רשימה של משחקי AAA ואינדי מצויינים שאנחנו אוהבים.
רשימת המשחקים הטובים של 2018 שלנו היא מגוונת, עם משחקי תפקידים אפיים, עולמות פתוחים רחבים, אקשן בגרפיקת פיקסלים, משחקי יריות מקוונים, והרפתקאות עשירות בסיפור. אלה הם חלק מהמשחקים הטובים ביותר שאהבנו לשחק ב-2018.
ONRUSH
ONRUSH הוא לא כמו אף משחק מירוצים אחר ששיחקתי, וזה לא רק בגלל שאין מיקומים ואין קו סיום. הכל מהונדס סביב שליטה מדוייקת ואקשן אפי. זו לא רק השליטה אלא גם המסלולים היפהפיים שמציעים מגוון דרכים מתפצלות וקפיצות הרואיות. מסלולים מהסוג שרציתי לחקור מאז שנהייתי גיימר. הכל נראה טבעי ומפורט, עד כדי כך שנוצרה לה קהילה של צלמים וירטואליים סביב המשחק.
ONRUSH הוא גם חוויית סאונד ייחודית, שבה המוזיקה והאפקטים הקוליים הופכים לחלק אינטגרלי בנהיגה שלכם. בזמן שאתם עושים spawn מחדש, המוזיקה מאטה, אבל ברגע שאתם חוזרים למסלול, המוזיקה חוזרת לקצב הרגיל שלה, ומעודדת אתכם לנהוג מהר יותר ולהתפרע יותר. האפקטים הקוליים מגיעים מכל הכיוונים, ומכניסים אתכם עמוק לקרבות הרכב האימרסיביים של המשחק. כשאתם עוקפים מכונית או חולפים על פני עץ, אתם שומעים את צליל ה-"ווש" הזה, ממש כאילו אתם נוהגים ברכב אמיתי.
והחלק הכי טוב? המשחק ממשיך לקבל עדכוני תוכן חינמיים, ואני מוצא את עצמי חוזר למשחקי הרשת שוב ושוב.
Dragon Quest XI הוא משחק שמוכיח שאפילו עם משחקיות אולד-סקול ועלילה יחסית בסיסית עדיין אפשר לעשות משחק תפקידים מעולה. אנחנו עוקבים אחרי הגיבור הצעיר שלנו, שמגלה שהוא זה שנועד להציל את העולם מכוחות הרוע ההולכים ומתחזקים, וזה בדיוק מה שהוא יוצא לעשות, ביחד עם חבורה של דמויות צבעוניות. סטנדרטי סך הכל.
כמו שאמרתי, המשחקיות של המשחק היא הכי אולד-סקולית שיכולה להיות – הקרבות הם בתורות, אין משמעות למיקום, ואין מהלכים מיוחדים בשביל לזכות בעוד תורות. עם זאת, המשחק מפצה על כך באמצעות פיתוח הדמויות המשמעותי, ומהלכים מיוחדים שימושיים באופן מרשים. גם העלילה, שנשמעת פשוטה למדי, מכילה קטעים מרגשים וכמה תפניות מעניינות שאפילו משפיעות על משחקים אחרים בסדרה.
בכנות, קשה לחשוב על דרך שבה Dragon Quest XI יכול היה להיות טוב יותר. כל אלמנט במשחק מלוטש עד כדי שלמות: האנימציות של הדמויות והאויבים תוך כדי קרב, המוזיקה האיקונית של הסדרה והעיצוב האגדי של Akira Toriyama.
משחקי Assassin's Creed לא השתנו בהרבה בשנים האחרונות, ומעריצים רבים התאבלו על המשחקים הבינוניים ש-Ubisoft שחררה שנה אחרי שנה. כל זה השתנה עם Assassin's Creed Origins בשנה שעברה. עם מערכת לחימה מחודשת, עולם גדול יותר, ועלילה משמעותית, היה נראה שהסדרה חזרה למסלול. Odyssey ממשיך את המגמה ומשפר בכל מה ש-Origins עשה נכון.
Odyssey אפילו לא מרגיש כמו משחק Assassin's Creed, ואני חושבת שזהו שינוי לטובה. הלחימה אינטנסיבית, ואתם צריכים להשתמש בכישורים ואסטרטגיה, במקום סתם ללחוץ על כפתור ולהרוג את האוייב שלכם מיידית. בנוסף, לבעוט אויבים מצוקים וגגות בסגנון ספרטני זה להיט. האפשרות לבחור בין Alexios ו-Kassandra נותנת לנו הזדמנות נדירה לשחק עוד רוצחת אחרי Evie Frye מ-Syndicate, ואני מאוד בעד זה.
לחקור בחופשיות את יוון העתיקה, לצאת למשימות צד, ולדבר עם שלל הדמויות במשחק הופכים את Assassin's Creed Odyssey למשחק אקשן-תפקידים – אחד שלא תוכלו להוריד את העיניים ממנו. המשיכו ככה Ubisoft.
אתם בוודאי לא צריכים שאספר לכם ש-Red Dead Redemption 2 הוא משחק טוב. אתם כנראה כבר שיחקתם אותו, או משחקים אותו, או הולכים לשחק אותו – אם הוא לא המשחק הטוב ביותר של 2018, הוא ללא ספק הגדול ביותר.
Red Dead Redemption 2 הוא סימולטור שודדים קפדני, עם אחד מהמשחקים היותר טובים של Rockstar קבור איפשהו מתחת. לוקח זמן לגזום את דרככם דרך הזקנים המגוחכים ואשכי הסוס המתכווצים עד שאתם מגיעים לחלק הטוב באמת, אבל ברגע שאתם שם, נהיה ברור למה כולם מדברים עליו. סיפורו המורכב ואישי להפליא של Arthur Morgan הוא השיא של המשחק עבורי, הודות להופעה נהדרת של כל מי שמעורב ובימוי ממדרגה ראשונה. הוא איטי, מלא מחשבה, וההפך המוחלט מהסאטירה המוגזמת להחריד של אמריקה המודרנית של Grand Theft Auto.
הדיווחים על הכמויות המטורפות של שעות נוספות שעובדי החברה היו צריכים לעבוד כדי להשיק את המשחק גורמים לי להיות קצת יותר ביקורתי בעודי משחק ב-Red Dead Redemption 2. עם זאת, העולם הפתוח המאסיבי והמפורט כל כך הוא אחד שכל כך קל לי ללכת בו לאיבוד למשך שעות על גבי שעות, קשה להתרגז, גם אם הסוס שלכם מועד על בול עץ וכמעט מת בפעם השמינית היום.
המשחק Dead Cells הוכיח לנו שרק כי משחק נראה פשוט, זה לא אומר שהוא פחות כיפי – גרפיקת הפיקסל-ארט, המוסיקה הקצבית שמכניסה את השחקן לקצב, והסיפור העמום, כולם מתחברים יחד בצורה מושלמת.
המשחק דורש התמדה, חזרה, והרבה סבלנות, אבל ברגע שזה מתחיל לעבוד טוב, והשחקן נכנס ל"מצב עבודה" – זה עובד נפלא: זו הסינרגיה הכמעט רוחנית שניתן ליצור בין שני כלי הנשק לבין חקר המפה ומערכת היכולות הרנדומלית. זה התנועתיות והקצביות בה אתם שוחטים אויבים לאורך המסך בצורה מהירה. זה הסיפור שמתקדם רק כאשר אתם מתים, ובעצם הופך את המוות להיות חלק אינטגרלי במשחק. זו גם העובדה שכמעט כל משחק יהיה שונה מקודמו הודות לעץ השלבים המסתעף.
Dead Cells יכול להעניק לכם שעות על גבי שעות של חוויה, בין אם במנות קטנות בכל פעם או במנות גדושות בסשנים ארוכים – מה שהופך אותו למתאים בכל הפלטפורמות בהם הוא זמין. זה פשוט משחק מעולה באופן כללי.
Mutant Year Zero: Road to Eden תפס אותי לגמרי בהפתעה. שמתי עליו עין עוד לפני שהוא יצא, אבל לא ציפיתי שהוא יהיה עד כדי כך טוב. המשחק מבוסס על משחק התפקידים השולחני המוצלח Mutant, אז אתם יכולים לצפות לסיפור סולידי והרבה רגע לעולם. למזלנו, הוא לא מאכזב. לאחר סדרת אסונות גלובליים, האנושות על סף הכחדה.רוב אלה שנשארו הם מוטנטים חצי אנושיים, חצי חייתיים, כמו Dux, ברווז בגודל בן אדם שאוהב לעשן ומסתובב עם רובה צלפים.
אתם משחקים צוות מוטנטים שסורק את השממה כדי למצוא משאבים, כשפתאום העלילה נכנסת לתמונה. עם זאת, יותר התרשמתי מהמשחקיות של Mutant Year Zero. המשחק משחק כמו שילוב בין חקר מפה עם התגנבות וקרבות טקטיים. המשחק שואב הרבה השראה מסדרת המשחקים המחודשת של XCOM, אבל לדעתי, הוא מתעלה עליהם בזכות המימוש שלו לחקר מפה בזמן אמת, ופיתוח דמויות שמשנות את התפקידים שלהם בקרב.
Mutant Year Zero: Road to Eden לא מחדש, אבל הוא עדיין אחד ממשחקי הטקטיקה הטובים ביותר ששיחקתי השנה.
ב-The Messenger אתם משחקים נינג'ה מתלמד שמקבל משימה להעביר מגילה קסומה לראש ההר הגבוה ביותר. מה שמתחיל כמו ממשיך רוחני חמוד עם סגנון רטרו ל-Ninja Gaiden, מהר מאוד מתפתח למשהו הרבה מעבר לזה.
תוך כדי שהוא שובר את הקיר הרביעי ללא הפסקה, The Messenger מכיר אותנו למוכר הזחוח, ועוד דמויות מוזרות ומצחיקות, שלא תוכלו אלא להתאהב בכל אחת ואחת מהן. The Messenger העניק לי שלל סיפורים לשתף וכמה מוסרי השכל ללמוד מוצלחים מהם.
כשזה מגיע למשחקיות, The Messenger פוגע בול במטרה, עם שליטה הדוקה ומכניקות מתפתחות שיוצרים את אחד מהמשחקים שהכי עמוסים באקשן השנה. על גבי זה, המשחק משתנה לחלוטין לאורכו, והופך אותו לעוד יותר מפתיע.
פורצה הורייזן 4, הכורת החדש ביותר בסדרת הספינאוף המטורפת של סדרת פורצה, הגיע כדי לספק לנו נסיעה מסחררת בעולם הפתוח המבוסס באופן רופף על סקוטלנד.
המנוע המשופר והמשודרג דוחף את היכולות של קונסולת ה-Xbox One X, וכל אחת מה-400+ רכבים שאפשר לנהוג בהם, אל הקצה. שאגות המנוע, חריקות הצמיגים והסביבה המשתנה עם מעבר העונות, משתלבים יחד כדי ליצור את חוויית הנהיגה האולטימטיבית.
נכון – המשחק מכיל הרבה פיצ'רים שטחיים שלא מוסיפים הרבה לחווייה הכוללת, אבל הכל פועל יחד בצורה כל כך טובה, כמו מנוע טורבו שעובד בשיא הכוח. תוסיפו לזה את משחקיות האונליין החלקה, וקיבלתם משחק מירוצים שלוקח את עצמו ברצינות איפה שהכי חשוב: דיוק, מלא רכבים, ועולם פתוח מפורט ברמות.
Marvel’s Spider-Man הוא משחק הספיידרמן הכי טוב שיצא עד כה. וכן, זה כולל את Spider-Man 2 של 2004. להתנדנד ברחבי העיר ניו יורק מרגיש כמעט כמו לצאת לסיור זריז במיוחד, ולא כמו לשחק במשחק וידאו. היו שלל פעמים שמצאתי את עצמי מסתובבת חסרת מטרה בעיר, רק כדי להנות מהנוף והרגשת החופש שבלהיות ספיידרמן. אפשרות ה- Fast travel מעולם לא היתה פחות נחוצה.
המשחקיות, בעודה דומה מדי לזו של משחקי Batman Arkham, עדיין מזמינה ומצליחה. היא נותנת לכם את כל הכלים כדי להפוך לספיידרמן שאתם רוצים להיות, ולכסח את האויבים שלכם בצורה מרהיבה. אתם יכולים להשתמש בגאדג'טים, להעזר ברפליקסים הזריזים שלכם, או סתם ללחוץ על כפתור התקיפה עד שכל האויבים יהיו מכוסים בקורי עכביש.
המשחק לא מתמקד בעוד סיפור רקע להווצרותו של ספיידרמן, אלא נותן לנו לשחק ספיידרמן כלוחם צדק וחופש מיומן. אנחנו פוגשים פרצופים מוכרים וחדשים, ואפילו מחווה קטנה ומרגשת ליוצר הדמות זכרונו לברכה, סטן לי. העולם העשיר, המשחקיות הזריזה והסיפור המעולה, כולם מתחברים יחד כדי ליצור את משחק הספיידרמן האולטימטיבי.
לפני ששחקתי ב-Monster Hunter World, היו לי אך ורק חוויות לא נעימות עם סדרת Monster Hunter. המשחק האחרון בסדרה לא רק העמיד אותי על טעותי, אלא הפך אותי למעריץ שמצפה לאירועים חדש במשחק, תוספות להורדה, ולכותרים הבאים בסדרה.
Monster Hunter World הוא לא סתם משחק שבו אתם משחקים דמות אנימה שהורגת מפלצות ענקיות – הוא משחק על חקר ג'ונגלים ומדבריות יפהפיים, לעקוב אחרי מפלצות, ולהתנסות עד אשר אתם לומדים איך לצוד אותן כראוי. יש משהו מאוד מספק בלהתחמק בקושי מרשף אש של Rathalos, לחמוק ממכה מהזנב שלו, ואז לכרות אותו במכה אימתנית אחת. האופן שבו כל הדברים מתחברים יחדיו כדי ליצור חוויית צייד מפלצות אפית היא נהדרת.
עם מבחר של 14 סוגי נשקים שונים וחליפות שריון שניתן ליצור מחומרים שאתם אוספים ממפלצות, Monster Hunter World יוצר אצלכם מוטיבציה לחזור ולהרוג את אותה מפלצת בדרכים חדשות. משחקיות משותפת הופכת את חןויית הציד לאחת משותפת, ועם כמות האירועים והאתגרים שנוספים למשחק, Monster Hunter World הוא משחק שאני הולך להמשיך ולשחק גם ב-2019.
The Red Strings Club הוא משחק על בינה מלאכותית מתקדמת, ברמן פסיכולוג, וסייבר-טרוריסט שמנסים להפיל תאגיד מרושע. אתם שואלים שאלות קשות, פורצים למערכות אבטחה, ומכינים כדים מחימר. אבל יותר מכל – אתם מדברים עם אנשים על כוס מעורבבת של תשוקה, עצב או אופוריה.
אתם מקבלים את התשובות לשאלות שלכם לא על ידי שימוש באגרופים או תחקור, אלא דרך אמפתיה. אתם גם משתמשים עם אלכוהול כדי להשפיע על הרגשות של אנשים, אבל זה לא מגעיל כמו שזה נשמע; זו פשוט הסיבה שאנשים מגיעים לבר שלכם – כדי לחוות רגשות. עם זאת, זה לא משחק חקירה. זה יותר כמו סדרה של שיחות שיכורות עם קבוצה של דמויות מגוונות, מלבבות ומורכבות. הדמויות הללו הן מה שדוחף את המשחק קדימה ועוזר לו להרגיש הרבה יותר גדול ממה שהוא בפועל.
ב-4 השעות עם The Red Strings Club, זכיתי לחוות מספר רגעים נוגעים, מצחיקים ומעוררי מחשבה עם אורחי הבר שלי. אני עדיין מוצא את עצמי חושב על האינטרקציות הללו, ועל איך שאולי השפעתי על העתיד הסייברפאנקי של המשחק. עבורי, זה אומר הרבה.
אם דמיון, שטותיות, טירוף בלתי מתנצל ודביבונים הם הסיבה שאתם משחקים משחקי וידאו, אתם תאהבו את Donut County. המשחק מספר… סיפור; סיפור שהוא לא חשוב, באמת, והדמויות העיקריות שלו הם צעירה היפסטרית ודביבון שעובדים בחנות דונאטים. יום אחד, הדביבון שלנו מגלה אפליקציה חדשה שנותנת לו לשלוט על חור מתוך הטלפון, ועכשיו כל המחוז קבור מתחת לאדמה.
אתם משחקים את הדביבון, ושולטים על החור דרך הטלפון שלו. המטרה היא פשוטה – להגדיל את החור בכל פעם שבולעים משהו פנימה, קצת כמו Katamari אבל בכיוון ההפוך. זה אולי נשמע פשוט, אבל לשאוב מחוז שלם זה די מאתגר, ויש הרבה פאזלים מוזרים לפתור. איך בולעים כדור פורח בעזרת חור באדמה, לאן הוא מגיע? האם נחשים הם בעצם ספגטי נקמני? ב-Donut County נקבל תשובות להכל.
משחק האינדי הצבעוני רץ באופן מושלם על ה-PC, Switch, PS4 ואפילו הטלפון הנייד, אז אין שום תירוץ שלא לתת ניסיון למשחק הפאזל המטורף הזה. יכול מאוד להיות שתשאבו פנימה.
Rimworld היה בפיתוח במשך בערך חמש שנים. ב-2018, הוא סוף סוף השאיר את ה-Early Access מאחורה ועלה לבמה כמשחק מלא, ועכשיו אני סוף סוף יכול להוסיף אותו לרשימת "משחקי השנה" שלנו.
Rimworld מושפע רבות מ-Dwarf Fortress, אבל עם ממשק משתמש נקי ויותר ידידותי למשתמש, ולדעתי הוא משחק מצויין גם למעריצי Dwarf Fortress וגם לאלה שכמוני, רצו לאהוב אותו אבל התקשו עם החלטות העיצוב המוזרות הרבות שבו. ב-Rimworld, אתם משחקים קבוצה של אנשים בעוד שהם מנסים לשרוד ולהתפתח על פני פלאנטה זרה. בעוד שההתיישבות שלכם גדלה, אתם צריכים להגן עליה בפני חיות בר, פיראטים ואפילו רובוטים, ולהתמודד מול שלל אירועים ואסונות.
בעוד שהמשחק בהחלט לא יתאים לכל אחד בגלל עקומת הלמידה התלולה שלו, השקעתי אינספור שעות בלשחק בו, ונהניתי מרגעים מלהיבים רבים, וסיפורים מעולים שלא הייתי מסוגל לחוות באף משחק אחר. Rimworld הוא לא רק אחד מהמשחקים הטובים של 2018, הוא גם אחד מהמשחקים הטובים ביותר אי פעם.
Kingdom Come הוא ברמת העיקרון, סימולטור של איך זה לחיות במאה ה-15 בבוהמיה. אתם משחקים את הנרי, בנו של נפח, שהכפר שלו נחרב ומשפחתו נרצחת. מנקודה זו ואילך, הנרי מתקדם לאט לאט בעודו ממלא את משאלתו האחרונה של אביו ולנקום את מות משפחתו.
המשחק שואף להיות ריאליסטי ככל שאפשר ועדיין להישאר כיף. הנרי מתחיל בתור אדם לא חזק במיוחד, לא חכם במיוחד ואפילו לא יודע להניף חרב או לקרוא. תוך כדי המשחק תתאמנו להיות אמן לחימה שיודע לקרוא ביותר משפה אחת. או אולי פשוט תלכו לפונדק לשתות כל היום ולהשלים משימות צדדיות – הכל תלוי בכם.
הריאליזם של Kingdom Come: Deliverance נתון לויכוח. לוקח זמן עד שאתם מגיעים לנקודה שבה אתם לא תמותו כל כמה צעדים, אבל ברגע שאתם יכולים להתמודד מול מחנה שודדים לגמרי בעצמכם, אתם רואים שכל זה היה שווה את המאמץ. זה נכון גם לכל שאר האספקטים במשחקיות. יש אנשים שאולי לא יהנו מהדרשנות של המשחק, אבל אחרים (כמוני) ימצאו אותו כמאוד מתגמל.
כשתחלתי לשחק את Thronebreaker: The Witcher Tales, ציפיתי לעלילה אינטנסיבית ועוצמתית, אבל לחלוטין הודהמתי ממנו. Thronebreaker הוא הרבה מעבר למשחק Witcher, או מצב לשחקן יחיד ב-Gwent. הוא משחק פנטזיה אפי על מלכה גאה שאיבדה את כסה, ונלחמת באומץ כדי לזכות חזרה בממלכתה בסיפור עמוק על מוסריות והשרדות. הוא לא מפסיק לאתגר אתכם עם החלטות מוסריות קשות, עד הרבה שבה התחלתי לחשוב על כל אחת מהן, במיוחד אחרי שהן התחילו לחזור אלי כמו בומרנג.
לדמויות השונות שאתם פוגשים יש סדר עדיפויות ומצפן מוסרי משלהן, שלעיתים קרובות יסתרו את שלכם. התרגשתי ונדהמתי עד כדי דמעות כשההחלטות שלי גרמו לחלקם לעזוב אותי בכוח, או אפילו הובילו למותם. אז הבנתי בדיוק עד כמה עוצמתית היכולת של CD Projekt RED לספר סיפור באמת יכולה להיות.
עם אסתטיקה ציורית יפהפיה, קולות רקע עשירים אשר מלווים את הקריינות המרתקת, והמשחקיות הממכרת של Gwent, קשה להתעלם מכך ש-Thronebreaker: The Witcher Tales הוא אחד ממשחקי התפקידים הטובים ביותר של השנה.
Return of the Obra Dinn שם אתכם במגפיים המשעממות לכאורה של חוקר ביטוח השט על ספינת סחר עזובה ב-1807. המשימה שלכם היא לגלות מה קרה ל-60 אנשי הצוות והנוסעים שנעלמו. החקירה שעוקבת היא הכל חוץ ממשעממת – היא חכמה, מורכבת, ומסמרת שערות, והיא כנראה הכי הרבה כיף שהיה לי אי פעם עם ביטוח אם עם ספינות.
עם עזרה משעון כיס מיסטי, אתם חווים את השניות האחרונות של החיים של מישהו. לאחר מכן אתם צריכים לנתח את האיזור, הדיאלוגים והמשתתפים כדי להבין בדיוק איך הבנאדם מת. כל הרמזים שם – למצוא אותם ולהסיק את המסקנות הנכונות זה החלק המאתגר. כל גורל שאתם מצליחים לפתור בהצלחה ממלא אתכם בגאווה וגורם לכם להרגיש כאילו אתם הבנאדם הכי חכם בכדור הארץ.
ויזואלית ה-1-ביט הייחודים עוזרת למשחק לבלוט, אבל המשחקיות שלו לא עוזבת עד שמצאתם את כל אחד מהקרבנות. Return of the Obra Dinn הוא המשחק האהוב עלי של 2018, והלוואי ואוכל לשכוח איך לפתור את כל הגורלות כדי שאוכל לשחק בו שוב פעם מחדש. אולי בעוד כמה שנים.
למרות שאנשים ממשיכים להתעקש ולומר שהז'אנר כבר מת, חלק מהמשחקים הטובים ביותר ששיחקתי כל השנה היו משחקי הרפתקאות point-and-click. המשחק Unavowed הוא המשחק החדש ביותר מאת Wadjet Eye Games, ומתבלט מביניהם בזכות עלילה מתפתלת שמספרת על יצורים אגדיים, פולקלור, ונגיעה קלה של נואר.
אבל הסיפור הוא אפילו לא החלק הכי טוב. שיחקתי במשחק שלוש פעמים (פעם אחת בשביל כל סיפור מקור); כל אחד הביא אותי למשחק שונה במקצת, עם אינטרקציות, פאזלים ואפילו סופים שונים. הכל תלוי בדמויות שבקבוצה שלכם. שמעתם נכון – Unavowed הוא משחק הרפתקאות עם מנגנון קבוצה. לדמויות שאתם לוקחים איתכם לשלב יש אישיות ייחודית וסט יכולות שיכולים לפתוח נתיבים חדשים בשבילכם. בעוד שהוא לא עמוק כמו משחק תפקידים אמיתי, כיף לחקור את הנרטיב המסתעף, ותמיד כיף לדבר ולשמוע את הדמויות.
מעבר לזה, אנחנו מקבלים כל מה שגדלנו לצפות מכותר של Wadjet Eye Games – מראה רטרו פיקסלי נאה, דיבוב ותסריט ממדרגה ראשונה, ועוד הזדמנות לחקור את העיר האדירה בעולם.
אין הרבה משחקים שיודעים לשלב בין עלילה טובה וסוחפת לבין משחקיות שתמיד משאירה את השחקנים בתזוזה. השנה ראינו חופן משחקים שכאלה, ואחד מהטובים מביניהם הוא Detroit: Become Human. הוא מתעסק ביחסי הגומלין הסוערים בין בני אדם לאנדרואידים – מערכת יחסים שהשחקן יכול להשפיע עליה בכל בחירה שלו. האם תדחפו לדו-קיום בשלום, או האם תבחרו באלימות כדי להשיג את החופש שמגיע לכם?
הסיפור הוא מעט קלישאה, ושיחקנו וראינו אינספור איטרציות של הדיון הפילוסופי של "האם חיים מלאכותיים עדיין יכולים להחשב כחיים", אבל Detroit: Become Human ניגש לזה עם הסגנון היצירתי, הרענן והמעט מוגזם של דייויד קייג' מ-Quantic Dream. קל להזדהות עם הדמויות (ובעיקר עם האנדרואידים), ועם האינטרקציות ביניהן. הודות לעצי ההחלטות המורכבים שמרכיבים כל פרק, אתם יכולים את המשחק פעמים רבות ולראות תוצאות שונות או פתרונות שונים לאתגרים שאיתם תתמודדו.
Detroit: Become Human הוא סיפור מרגש ומסעיר שנשאר איתי חודשים אחרי שהוא הסתיים. הוא מפיח חיים בנושא מעייף דרך עלילה מרתקת ובחירות משמעותיות, ואני אוהבת כל שניה ממנו.
רגע, מה משחק Call of Duty עושה ברשימת "משחקי השנה" שלנו? מה גרם לנו לבחור בכותר הרביעי בסדרת צד של סדרת משחקי היריות הכי ארוכה בתולדות הגיימינג, בתור אחד ממשחקי היריות הטובים ביותר של 2018 – ועוד משחק עם מצב Battle Royale.
פשוט מאוד – כי הוא מביא חוויית מולטיפלייר ממדרגה ראשונה, גם אם זה מגיע על חשבון מצב לשחקן יחיד. מצב הזומבים מוצלח מתמיד, עם קאסט שחקנים מרשים, ועלילה ברורה לשם שינוי, ומצב המולטי הסטנדרטי לוקח את כל מה שטוב ב-COD ובתריסר משחקי מולטיפלייר אחרים ומשפר אותו. אבל הכוכב האמיתי הוא Blackout. זה מאוד מרענן לשחק משחק באטל רויאל בלי באגים שוברי-משחק, עם גרפיקה יוצאת מן הכלל ומקשים נוחים שמגיבים בהתאם.
Black Ops 4 הוא לא רק משחק Call of Duty טוב, הוא גם משחק יריות מעולה שמוציא את המיטב מהטרנד השחוק של 2018, ולוקח אותו לרמות איכות חדשות. Treyarch צריכים להיות גאים בעצמם.
ל-Pillars of Eternity יש תפקיד מפתח בתחייה של ז'אנר משחקי התפקידים הקלאסיים בשנים האחרונות. משחק ההמשך, Pillars of Eternity: Deadfire יצא השנה כדי להזכיר לנו למה הז'נאר הזה היה שווה את תחייתו. המשחק מתחיל כחמש שנים לאחר אירועי המשחק הראשון. ישות אלוהית של אור ותחיה מחדש מתעוררת מתחת למבצר שלכם, משמידה אותה, ומכלה חלק מהנשמה שלכם. המטרה שלכם היא לצוד את האל ולהשיג בחזרה את אשר לקח.
Pillars of Eternity 2 מביא את אותו עומק דמות וסיפור כתוב היטב כמו של קודמו, עם שיפורים שמבוססים על המשוב מהשחקנים, כמו עוד חופש פעולה ואימרסיביות משופרת. המכניקות הבסיסיות במשחק נשארות זהות: אנחנו שולטים על חבורה של עד חמש דמויות בזמן אמת, עם האפשרות לעצור באמצע הקרב על מנת לחלק פקודות או לתכנן את המהלך הבא. ספינות הם תוספת חדשה ומגניבה למשחק ופותחים את השער לקרבות ימיים, שהם תמיד כיפיים.
Pillars of Eternity 2: Deadfire הוא משחק התפקידים האהוב עלי לשנת 2018, בזכות המשחקיות והסיפור העמוקים שהוא מביא איתו, שאנחנו רואים כמעט רק במשחקי תפקידים קלאסיים. אם אתם מתגעגעים לימים הטובים של Baldur's Gate, Planescape Torment ו-Icewind Dale, כדאי לכם בהחלט לתת לו ניסיון.
דמיינו את The Goonies, Stranger Things ו-E.T. כולם משולבים לתוך משחק בסגנון Legend of Zelda. נשמע מגניב נכון? אז אתם לא צריכים לדמיין אותו – פשוט תשחקו ב-Crossing Souls.
ב-Crossing Souls אתם שולטים בחבורה של בני עשרה שהולכים ראש בראש מול גנרל מושחת בצבא ארה"ב, שמשליט טרור על העיירה שלהם בעודו מחפש חפץ מיסטי. לכל אחד מבני העשרה האלה יש את האישיות, המראה והיכולות משלו, שבאמצעותם אתם יכולים להתקדם בעולם החצי-פתוח, לפתור חידות, ולהלחם ברעים. הוא מלא ברפרנסים לתרבות הפופ של שנות השמונים, כמו צבי הנינג'ה, Stand by Me ובחזרה לעתיד – כל מה שאני צפיתי בו כשאני הייתי ילד.
המשחק חמק מתחת לרדר של לא מעט אנשים כשהוא יצא לראשונה בפברואר, וזה באמת די חבל. Crossing Souls הוא בהחלט פנינה של משחק אינדי, עם סגנון ויזואלי יחודי וצבעוני, וסיפור קלאסי על חברות, הרפתקאות, והתבגרות.
מהיוצרים של FTL מגיע Into the Breach, משחק אסטרטגיה מוצלח וממכר ביותר. יצורים ענקיים שמתרבים מתחת לפני האדמה מאיימים על שארית האנושות. לאחר שהאנושות מפסידה בקרב, אתם תופסים פיקוד על חוליית מכאות מהעתיד כדי לנסות ולהציל את העולם.
משחק האינדי זורק הצידה את גרפיקת ה-AAA ואפילו את העלילה, ומקדיש את כל כולו למשחקיות טקטית טהורה. אתם תנסו להציל את העולם וכנראה תכשלו, אבל אז תנסו שוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב. כל ניסיון יציב אתכם אל מול אתגרים רנדומליים, ואתם תצטרכו להסתגל במהרה אם אתם לא רוצים להוסיף עוד "ושוב" לרשימה. הזהרו – המשחק הזה הוא ממכר בדיוק כמו שהוא קשה.
Into the Breach הוא משחק האסטרטגיה הכי טוב ששיחקתי השנה, בפער. המשחק מתמקד בלתת חוויה טקטית טהורה ובלתי מתפשרת, ובהחלט מצליח בכך. מצאתי את עצמי משקיע שעות על גבי שעות בעודי מנסה להציל את כדור הארץ הארור, וכך כדאי גם לכם.
Frostpunk הוא משחק אסטרטגיה אינדי שפותח בידי 11bit Studios. המשחק מתרחש בחורף פוסט אפוקליפטי עתידני, ואתם משחקים את המנהיג של העיר האחרונה על כדור הארץ. בדומה לכותר הקודם של הסטודיו, This War of Mine, אתם לא מפסיקים להתמודד עם החלטות מוסריות ופשרות קשות כדי להבטיח את השרדותם של תושבי העיר שלכם.
בעוד שאתם מתלבטים אם לאשר או לא לאשר עבודת ילדים כך שלעיר שלכם יש מספיק פועלים, אתם יכולים להנות מתשומת הלב לפרטים ולאטמוספירה. הכל מהונדס כדי לגרום לשחקן להרגיש כמו חלק מהעולם שהוא משחק בו, בזמן שהסכנה הגוברת והמשאבים הפוחתים משאירים אתכם על קצות האצבעות לאורך המשחק.
Frostpunk הוא בקלות אחד ממשחקי האסטרטגיה הטובים והבלתי נשקחים ששיחקתי בהם השנה. מאז יציאתו, התקבלו מספר עדכונים חדשים למשחק עם עוד שצפויים להגיע בעתיד. רשימת הפיצ'רים הזמינים והתרחישים האפשריים ממשיכה להתרחב, והמפתחים מושקעים בלהמשיך ולדאוג לנו לאורך החורף עם עוד ועוד תוכן.
Labyrinth of Refrain, מבחינתי, הוא המשחק הטוב ביותר שיצא ב-2018. הוא מספר את סיפורן של מכשפה והעוזרת שלה, אשר מגיעות לעיר מסתורית בשם Refrain. הן מגיעות לשם כדי לחקור מבוך מלא במפלצות ואוויר רעיל. לזוג קיימת אג'נדה נסתרת שאנחנו לומדים עליה עוד בהמשך המשחק, לאחר שהן נתקלות בעוד ועוד מכשולים.
המשחק מפתח את המשחקיות הסטנדרטית לז'אנר התפקידים של חקר מבוכים בקבוצה. מאחר והאוויר במבוך לא ניתן לנשימה, אתם שולטים בחבורה של בובות שמתפקדות בתור הלוחמים שלכם. אתם אפילו יכולים לאגד אותן ליחידה אחת ולאחד את ההתקפה ונקודות החיים שלהן יחד כדי לגרום ליותר נזק ולהשלים מפגשים קשים יותר. Labyrinth of Refrain יכול להיות משחק אכזרי, וחשוב לנצל את הבובות שלכם נכון.
אבל הכוכב האמיתי הוא העלילה. היא לא מפסיקה לעבור בין קומדיה לטרגדיה, ולא מתביישת להכנס לנושאים מאוד אפלים. עם פסקול ודיבוב נהדרים, Labyrinth of Refrain מציע לא מעט הפתעות לאורך עשרות השעות של משחקיות בלתי נשכחת שלו.
לאחר שנים של היעדרות, קרייטוס חוזר לחיינו, והפעם הוא הולך לנתץ את המיתולוגיה הנורדית. אולם הפעם, קרייטוס סוחב על עצמו יותר מאשר עולו של אל, אלא את נטל ההורות. הוא ובנו, אטריאוס, עושים מסע דרך מידגרד ואזורים נוספים מתשע הממלכות, תוך מעבר דרך מראות עוצרי נשימה והריגת יצורים מיתולוגיים. סך הכל פעילות טיפוסית של אב ובן.
למרות שקרייטוס הוא לא בדיוק איש שיחה, הדיאלוגים שלו עם אטריאוס יכולים להיות עמוקים, מלאי תובנות ואף משעשעים לעיתים. הם משתלבים היטב בסיפור האפי של המשחק ומעניקים הצצה לצד החדש של קרייטוס. ואולם, המשחק לא קרוי “God of War” ללא סיבה – הלחימה עודנה חלק משמעותי מההרפתקה, והיא טובה מתמיד. ממש ניתן להרגיש את העוצמה מאחורי כל מכה של ה-Leviathan Axe, כאשר כל אויב מהווה אתגר בפני עצמו.
נכון – המשחקיות הנוכחית לא דומה במיוחד לזו של הכותרים הקודמים של GoW, אבל היא מחזירה בהצלחה את הסדרה לאור הזרקורים. God of War 2018 נותן שיעור לחיים על איך להחזיר סדרה אהובה בדרך הכי נכונה שאפשר, והשאיר אותנו רעבים להמשך הסאגה החדשה.
כחלק מתמיכתה של ASUS ROG ישראל בקהילות הגיימינג הישראליות, שנייה לפני סיומה של שנת 2018 התרחשה אירוע תחרות צמדים במשחק Call of Duty: Black Ops 4, אותו סיקרנו נרחבות באתר כולל בביקורת.
התחרות היא חלק מרצף אירועים מתמשך שנערך בשיתוף פעולה בין Hype Gaming Lounge לבין הנציגות הישראלית של ענקית החומרה ASUS ROG שאנו נהנים לסקר את מוצריה. האנשים מאחורי הקלעים מיישמים את המסקנה שהדרך למסד את סצינת הגיימינג הישראלית המקצועית היא דרך אירועים קטנים ואינטימיים, המראים תמיכה רציפה בקהילה .
משתתפי האירוע מתחממים!
תמיכה זו באה לידי ביטוי גם באירועים המופנים לשחקנים, וגם באירועים המופנים למפתחים בדוגמת הכנס בשיתוף GameIS בו ניתנה במה ליוצרי המשחקים Warriors: Rise to Glory ו-Judgement, המפותחים על ידי יוצרי Indie ישראליים!
האירוע שהתרחש הפעם – החל בשלב מקדים בו שחקני Call of Duty: Black Ops 4 העלו סרטוני משחקיות שלהם ותייגו אותם בהאשטאג של האירוע. לאחר מכן, כל אחד מנבחרת הסטרימרים של Hype הכוללת את: Shadowskrops, QueeNiki, TopStrix ו-Xpiner, בחר לעצמו בן-זוג.
חלק ממשתפי האירוע בחדר ה-VIP של Hype, שעוצב בחסות ASUS ROG!
בשלב השני והסופי נפגשו 8 השחקנים במתחם ה-VIP של Hype Gaming Lounge בת"א, לרצף משחקים בן 3 שעות, בסופו שוכללו הנקודות והוכרז צמד מנצח! המשחקים כולם התרחשו ב-Multiplayer בלבד, עקב חוסר היכולת לאפשר לשחקנים לשחק על שרת פרטי ב-Blackout, גרסת ה-Battle Royale של Black Ops 4.
כיאה למשחק Call of Duty, הקרבות היו מהירים מאוד, ותהפוכות רבות נרשמו על לוח התוצאות. בסופו של דבר, סוכמו כלל התוצאות של השחקנים בכל המשחקים, והצמד עם הניקוד הגבוה ביותר זכה!
הצמד הזוכה של התחרות הוא Shadowskrops ובן הזוג שלו Special! הם זכו כל אחד בסט אוזניות מדגם ROG STRIX FUSION 300 מתנת ASUS ROG ישראל, והפרס הוענק להם ע"י שנג לין, מנהל המוצר של ASUS ROG בישראל.
הזוכים מקבלים את הפרס מתנת ASUS ROG!
בנוסף, כל המשתתפים קיבלו Goodie Bag נחמד עם שי צנוע לאור ההשתתפות!
החברים ב-Hype ו-ASUS ROG לא נחים על השמרים, ודואגים להסתכל כל הזמן קדימה ולארגן עוד ועוד אירועים, לקהילות ה-eSports השונות בארץ והקמתה של ליגה עבור CS:GO. אתם מוזמנים לקפוץ לדף הבית ולהתעדכן באירועים הבאים!
כבר בסוף תערוכת E3 2018 בפרזנטציה המושקעת והעמוסה של Xbox, פיל ספנסר (מנכ"ל Xbox) רמז מפורשות כי הדור הבא של קונסולת המשחקים לבית Microsoft נמצאת בתחילת מחזור הפיתוח שלה. כעת מגיעים הפרטים הנוספים – שמות הקוד, תאריכים, ובעיקר – המון המון ספקולציות. אז מה זה Xbox Scarlett?
אבל מתי היא תצא לשוק? שנת 2020 – אולי קצת יותר מוקדם משחשבנו! אבל קודם, בואו נדבר על הדור הנוכחי מהזווית של Microsoft.
קרב מאסף מצד הענקית מרדמונד
זה לא סוד שבדור הנוכחי Microsoft דישדשה מאחורי Sony. זה התחיל עם הגישה העקומה של החברה כלפי הקונסולה עצמה: לא קונסולה שמיועדת לגיימרים כבדים, אלא מרכז מדיה ביתי שגם מריץ משחקים. זה המשיך עם כל מיני דרישות על חיבור תמידי לרשת (DRM), הגבלות על שיתוף דיסקים עם חברים ובאנדל יחיד שכלל את ה-Kinect (חיישן התנועה של Microsoft) והקפיץ את המחיר אל מול ה-PS4. הקהל הגיב בהתאם, ונהר בהמוניו אל הקונסולה היפנית.
שינויים נעשו בבעלי התפקידים ב-Xbox, אך הדבר היה מאוחר מדי, לפחות עבור הדור הנוכחי.
כל הנסיונות של Microsoft להילחם חזרה בדור הנוכחי לא צלחו: השקתה של ה-Xbox One X, הגרסה המחוזקת יותר שמספקת תמורה נאה ביותר ביחס למחירה מבחינת הביצועים הגרפיים, לא הצליחה להרשים את קהל השחקנים, שהיו מושקעים עמוק ב-eco system של Sony.
עיקר הסיבה לכך הייתה ה-Knock Outs של Sony בתחום האקסקלוסיביים, עם כותרים מעולים כמו Marvel's Spider-Man ו-God of War. מנגד Microsoft בחרה להוציא את כותרי הבית של הקונסולה גם על גבי המחשב האישי, דבר שייתר את הרכישה של הקונסולה, ובמקביל קידמה באופן אגרסיבי שלושה משחקים, כאשר שניים מהם התקבלו בביקורות צוננות –Sea of Thieves ו-State of Decay 2, ובנוסף להם את Crackdown 3 שנדחה שוב ושוב ותאריך יציאתו עומד כרגע על פברואר 2019.
גם כאשר השיקה את שירות ה-Xbox Game Pass המהפכני שלה, שנותן תמורה מצויינת אל מול עלותו, וזכה לכך שמספר כותרים חדשים יכנסו אליו עם השקתו, כמו Forza Horizon 4 המצוין, ו-Ashen (שבימים אלו אנו עובדים על כתיבת הביקורת עבורו). נדמה כי זה מאוחר מדי, ומעט מדי, לפחות עבור הדור הנוכחי.
אז שנייה לפני שנעבור לדבר על העתיד, ניגע בשתי נקודות ששופכות אור על מה שיגיע בהמשך:
הראשונה – בתערוכת E3 2018 M חברת Microsoft כבר חשפה כי היא עובדת על שירות סטרימינג עבור משחקים ה-xCloud. לאלו שפחות מכירים – כיום ה-Xbox Game Pass מחייב את השחקנים בהורדת המשחק. Microsoft הצליחה לצמצם את זמני ההורדה על ידי אלגוריתם שמזהה מה הקבצים הקריטיים להפעלת המשחק מהר ככל האפשר בזמן ששאר המשחק ממשיך לרדת ברקע. היעד אליו Microsoft מכוונת – קונסולה, או יותר נכון דור שלם, שנסוב סביב שירות הסטרימינג. חופש הבחירה – עומד במרכז הפרוייקט.
Microsoft תתחיל בניסויים של השירות כבר בשנת 2019, ועיקר המהפכה של השירות – הוא יאפשר לכם לשחק במשחקי Xbox לא רק על גבי הקונסולה או המחשב האישי שלכם – אלא גם על גבי הטלפון החכם! זוהי בשורה מהפכנית ממש, ונשאר רק לחכות ולראות איזה משחקים יכללו בתוכנית.
על פי השמועות Microsoft מודעת לבעיתיות של בקרי המשחק עבור סמרטפונים למיניהם, והממשק שלהם עם שלטי ה-Xbox. על פי השמועות היא עובדת באופן צמוד ל-Razer וחברות ציוד היקפי אחרות על מנת למצוא פתרון לבעיה.
השנייה – ישנן שמועות על כך ש-Microsoft מתכננת להכריז בתחילת 2019 על גרסא נוספת של קונסולה עבור הדור הנוכחי, אשר תצא לחנויות כבר במהלך אביב 2019. היא עתידה להחליף את ה-Xbox One S הזול יותר, ולהוריד את המחיר לצרכן אפילו עוד יותר. איך? היא תושק ללא כונן דיסקים! קונסולה זו עונה לשם הקוד Maverick.
לאור השינויים בשוק ההפצה והעלייה בגודל המשחקים, קיימת ההבנה שהמדיה האופטית והפיזית הופכת להיות נחלת העבר. Microsoft תכריז על תוכנית Disc-to-Digital במקביל. מטרת תוכנית זו היא לאפשר לכל שחקן שברשותו דיסקים עם משחקים, להמיר אותם בעבור עותק דיגטלי בחנות של Microsoft.
עדיין לא ברור כיצד התוכנית תעבוד – האם דיסק שעבר דיגטיזציה לא יקרא יותר על ידי קונסולות שמחוברת לאינטרנט? לא ברור. זהו שירות שהיה אמור להיכנס ממזמן, עוד בהשקה של ה-Xbox One, אך בוטל מסיבות שונות.
יותר מקונסולה אחת – כבר בהשקה?
האתר Windows Central ציין כי שם הקוד הכולל שניתן לדור הבא של הקונסולה עונה לשם Scarlett. למה צריך שם קוד כולל? כי בניגוד להתבטאויות עבר ובהתאם למצב הדור הנוכחי, Microsoft תצא לשוק בסתיו 2020 עם שתי גרסאות של אותה קונסולה.
הראשונה, והבסיסית יותר תהיה ממשיכת דרכה של ה-Xbox One S ועונה לשם הקוד Lockhart. ייעודה לפנות לכמה שיותר משקי בית עם תג מחיר נמוך וחומרה שתאפשר להריץ את משחקי הדור הבא, אם כי ברזולוציה נמוכה יותר. קונסולה זו תכנס למשבצת של ה-Xbox One S הזולה, או גרסת ה-Arcade.
השנייה, המתקדמת והחזקה יותר תהיה ממשיכת דרכה של ה-Xbox One X, ותענה לשם הקוד Anaconda. היא תצויד במעבד מקטגוריית Zen 2 ובכרטיס מסך מתקדם, ככל הנראה מבית AMD(שנדמה שאחרי שסיימו להכות שוק על ירך את Intel, מכוונים כעת לשוק כרטיסי המסך למלחמה מול Nvidia). לאור גודלם ההולך ותופח של משחקי ה-AAA, גרסה זו תצויד גם בכונן SSD, ככל הנראה. כמובן שתג המחיר שלה יהיה גבוה יותר.
ככל הנראה שתי הגרסאות יגיעו מצוידות בכונני דיסקים, אם כי ייתכן שהדבר יהיה אופציונאלי. זה די טריאוולי לציין שדור ה-Scarlett יתמוך בתוכנית התאימות לאחר של Microsoft, המאפשרת להריץ משחקים מהדורות הקודמים של הקונסולות (Xbox OG, Xbox 360) על גבי הדור הנוכחי.
דואגים גם לשחקנים, וגם למפתחים!
זוהי הפעם הראשונה שפיל ספנסר הולך לפקח על מחזור פיתוח שלם של קונסולת Xbox, ונדמה כי כבר כעת הוא עושה עבודה נהדרת. הוא משדר תדמית של Good Guy Phil (לא בקטע ציני) בכל אספקט אפשרי: גם בחלוקת מחמאות ל-Sony על השקות מוצלחות וגם בקידום שירותים שונים עבור שחקני ה-Xbox.
נדמה כי הצלחתם של האקסקלוסייבים של Sony לא חמקה מעיניהם של פרנסי Xbox, וניתן היה להבחין בכך במסע הרכישות הנרחב בו Microsoft רכשה מספר אולפנים והכניסה אותם תחת כנפיה. הבולט ביניהם הוא Obsidian, שהכריז רק זה מכבר על The Outer Worlds.
Microsoft מקדמת במקביל את ה-GameCore שלה, שחונה תחת ה-Windows Core OS. מטרת ה-GameCore היא לצמצם את הזמן הנדרש למפתחים בהתאמת משחקים שפותחו עבור קונסולות ה-Scarlett גם למחשב האישי. בכך, Microsoft מנסה למצב את ה-Xbox לא רק כקונסולה, אלא כשירות בדומה ל-Steam.
2019 – שנה של הכרזות ובשורות
יחד עם התבטאויות קודמות מצד Sony על כך שקונסולת ה-PS4 נמצאת בסוף מחזור הפיתוח שלה, והשמועות הנ"ל מענקית התוכנה, ניתן לומר בוודאות ששנת 2019 הולכת להיות מעניינת. בין אם בהכרזות נוספות ופרטים מלאים על תוכנית ה-Scarlett מצד Microsoft, או בהכרזות של Sony על התוכניות העתידיות שלה – הולך להיות מעניין.
יש שמועות נוספות על כל מיני גרסאות נוספות של קונסולת ה-Xbox, עם שמות קוד נוספים כמו Anthem ו-Roma. ניסינו להתמקד בעיקר, אבל קחו את כל הכתוב לעיל עם קורטוב של ספק.
נזכיר, כי נכון לעכשיו Sony לא תתארח בתערוכת E3, בטענה כי אין לה במה לחדש לקהל. האם ייתכן ש-Microsoft תהיה הראשונה שתירה את יריית הפתיחה בדור הבא של מלחמת הקונסולות? אולי, כי ככל הנראה – היא תעשה הכל, אבל הכל – כדי שהדור הנוכחי יסתיים כבר.
Dragon Age הוא אחד המשחקים היותר גדולים של BioWare. ולכן אנחנו מתרגשים מכך שסוף סוף, אחרי 3 שנים מאז שיצא Dragon Age: Inquisition קיבלנו טיזר למשחק הבא בסדרה ב-The Game Awards 2018.
הטיזר, שאורכו כדקה, לא חושף הרבה על המשחק שהולך להגיע, אבל זה לא עצר אותנו מלנסות לסחוט קצת מידע בנוגע למה מחכה לנו בו, ומתי הוא הולך להגיע.
רוב הטיזר מתמקד בפסל אשר יוצא ממנו "Red Lyrium". בסוף הטריילר נשמע הקול של Solas (באופן טיפה מאיים) אומר "So you found me at last, I suspect you have questions". בסופו של הטריילר מופיע הכיתוב THEDREADWOLFRISES#.
אז מי הוא בעצם ה-Dread Wolf?
ה-Dread Wolf או Fan’ Harel הינו אל הבגידה האלפי.
בנוסף, מי ששיחק ב-Inquisition מגלה שהוא גם (אזהרת ספוילר) אותו חבר אלפי שמתלווה אלינו, Solas, אשר מתמחה ב-fade (שקולו הוא זה שאנחנו שומעים בטיזר).
המשחק האחרון בסדרה?
Mike Laidlaw, שעבד על כל סדרת Dragon Age, הודיע באוקטובר האחרון שבכוונתו לעזוב את החברה (ומאז התחיל לעבוד ב-Ubisoft). אבל זה לא אומר שזהו סופה של הסדרה האהובה Dragon Age.
מייק צייץ בחשבון הטוויטר שלו: "אין סוף מתוכנן ל-DA. ישנה תוכנית מתפתחת שנוטה להסתכל בערך שני משחקים קדימה".
אז מתי נראה כבר את המשחק החדש ועל מה
נוכל לשחק אותו?
עוד אין תאריך ליציאת המשחק, אבל לא נראה שזה יקרה בשנתיים הקרובות. ניכר שאת רוב המאמצים שלהם משקיעים BioWare במשחק הגדול הבא שלהם, Anthem. כפי שכתב Mark Darrah בבלוג של BioWare: "בעוד שהייתי ממוקד בפיתוח Anthem, שאר הצוות עובד קשה בלחקור דרכים לדחוף את היכולת של BioWare לספר סיפורים לשלב הבא".
באשר לפלטפורמה שעליה המשחק יהיה זמין, עוד לא יצאה הודעה רשמית אבל אנחנו צופים שכמו המשחקים הקודמים המשחק יהיה זמין ל-PC, PS4 ו-Xbox One.
