המשחק Plants vs. Zombies: Battle for Neighborville מראה את הדרך הארוכה שסדרת צמחים נגד זומבים עשתה מאז המשחק הטקטי המקורי בדו-מימד. בטריילר השקה מגניב לחלוטין, אנחנו מקבלים הצצה לרוסטר הדמויות המלא של שתי החזיתות – צמחים וזומבים. בנוסף, פה ושם במהלך הטריילר ניתן לראות מעט קטעי משחקיות ותוכלו לראות כיצד היחידות השונות פועלות.
Battle for Neighborville הוא משחק יריות מגוף שלישי, בסגנון המזכיר את Overwatch ו-Paladins. אין זו הפעם הראשונה בסדרת צמחים נגד זומבים שבוחרים בסגנון הזה – Plants Vs. Zombies: Garden Warfare היה מאוד אוברווצ'י. אולם הפעם, הצמחים והזומבים יוצאים לקרב בסביבה הפרוורית של Neighborville.
המפתחים, Popcap, מיתגו את המשחק כ"הכותר הכי גדול והכי נגיש עד כה", ומביאים 20 דמויות הניתנות להתאמה אישית מלאה אשר שש מהן חדשות לסדרה. לכל דמות יש מגוון סקינים ונשקים בארסנל, ותוכלו לשחק בשישה מצבי משחק רבי-משתתפים.
לדוגמה, תוכלו לשחק במצב Deathmatch קבוצתי הנקרא Team Vanquish, במצב מלחמות טריטוריה מבוסס מטרות וגם במצב Battle Arena חדש בו תוכלו לשחק 4 נגד 4.
המשחק גם מציג שלושה מצבי PvE, בהם תוכלו לחבור לאנשים אחרים ולחקור, למצוא חפצים ולהשלים משימות. על מנת למצוא קבוצת משחק לחבור אליה, תצטרכו לקפוץ למחוז החברתי הנקרא Giddy Park, ושם תוכלו גם לראות ולהתעניין בלוחות החברתיים, או סתם להסתובב. עם כל האפשרויות הללו, Battle For Neighborville בהחלט מציע חוויה המתאימה לשחקנים מכל הגילאים.
לגרסאות היוצאות ל-PlayStation 4 ול-Xbox One יש בונוס – גרסאות אלו תומכות בפיצול מסך קואופרטיבי בכל מצב משחק. לפיכך, תוכלו לתפוס חבר או אויב, לבחור גיבור זולל מוחות או מזון פרות ולפרוץ בקריאות קרב תוך כדי הסתערות כוללת לזירות הקרב התוססות והאבסורדיות של Plants Vs. Zombies: Battle for Neighborville.
המשחק Plants Vs. Zombies: Battle for Neighborville זמין כעת ל-PlayStation 4, Xbox One, ולמחשב האישי דרך Origin. בנוסף, תוכלו לשחק את המשחק גם דרך EA Access.
למעט באגים בטקסטורות, ירידות בקצב הרענון, וכמה התרסקויות של המשחק, חובבי משחקי אקשן-תפקידים וסולזלייקים יתאהבו בקלות ב-The Surge 2.
The Surge 2, משחק ההמשך של The Surge של המפתחת Deck 13 כבר כאן ולגמרי יש מה להתרגש ממנו.
עם המון שיפורים לעומת המשחק הקודם, The Surge 2 מביא מערכת לחימה טובה יותר, עולם שכיף מאוד לחקור, וקרבות בוסים מדהימים. ישנן כמה בעיות שעדיין צריך לפתור עם פאצ'ים, ונשמח להרחיב לגביהן לפני הכל.
תקלות
קטנות
לפני שניגש לדבר על הדברים הטובים ב-The Surge 2, נפנה את תשומת ליבכם לבעיה אולי הכי גדולה שלו: בעיות הרינדור שלו. נכון, הגרפיקה שלו מרשימה למדי, יש לה אפקטים אדירים כמו תאורה דינמית והחלקיקים שמרחפים להם באוויר – ועדיין, לוקח לכל זה כמה שניות להטען כמו שצריך.
יש רגעים שבהם תמצאו את עצמכם פשוט בוהים בדמות שלכם, יותר נכון, בשיריון חסר הפרטים שלה, במקום שתראו את שריון ה-Exo-Gear המרשים שעקרתם מגופות של אויבים. זה קורה בעיקר כשחוזרים מהפסקה של המשחק או לאחר מסך טעינה. הבעיה הזאת של הטקסטורות ככל הנראה תקבל טיפול של פאץ' בעתיד הקרוב, אבל עד אז, אפשר לפתור אותה בלצאת ולהכנס מחדש את המשחק.
באופן כללי, אלו הן הבעיות הטכניות שאיתן מתמודדים במשחק, מעבר לאלו, כמה קריסות של המשחק, וקצב רענון שצנח לקראת סוף המשחק. רוב הדברים הללו קרו כשהמסך היה מלא באוייבים וסכנות אחרות, שזה חבל אבל מובן.
העיר
שבנויה על טירוף
The Surge 2 מתחיל בדיוק איפה שקודמו נגמר, ומתרחש כולו בעיר Jericho. יצורים רובוטיים מזעריים בשם Nanites מחפשים להשחית את בני האדם – הם פזורים בכל רחבי העיר, מחוללים הרס גדול ומטריפים את התושבים על דעתם. אנחנו נשחק בתור "הלוחם", שנבחר למצוא ולהגן על ילד שעלול להיות המפתח לניצחון על פני ה-Nanites אחת ולתמיד.
בניגוד למשחק הקודם, כאן ניתנת לכם האפשרות ליצור את הדמות שלכם ולעצב אותה על פי הטעם האישי שלכם. למרות האפשרות הנהדרת הזאת, האופציות לבניית דמות אינן רבות. בהשוואה למשחקי תפקידים אחרים, זה ממש מרגיש שהמפתחת חסכה כאן באפשרויות.
הדמות שלכם מתעוררת בבית חולים השייך לבית כלא בתוך העיר, כחודשיים אחרי שנגמר The Surge הקודם. יהיה עליכם להלחם בדרככם החוצה מבית הכלא, וזאת אחרי שה-Nanites תקפו שם קודם לכן. מהרגע שיצאתם מהכלא, יש לכם את כל העיר לחקור ולהסתובב בה כרצונכם. הדבר היחידי שימנע מכם התקדמות הוא רמת האויבים שלכם והמחסור שלכם בנשקים וגאדג'טים שניתן לאגור לאורך המשחק. ככל שתתקדמו כך תגלו עוד על הקבוצות הפועלות הקיימות בתוך Jericho City במצבה הנוכחי. כל אחת מהקבוצות הללו פשוט מרתקת, ובקלות תמצאו את עצמכם חופרים עוד ועוד לתוך הסיפור של כל קבוצה בעזרת הדיאלוגים וקלטות שמע.
הסיפור הכללי של The Surge 2 מעניין מכדי לעבור עליו ברפרוף תוך כדי משחק. הוא מציע רבדים של עומק ששווה לצלול אליהם, יש בו כמות נכבדת של דמויות NPC מרשימות ומגוונות שמספקות משימות צד ביזאריות ומעניינות, וזה שיפור משמעותי מהמשחק הקודם. כל המשימות הללו נותנות הסתכלות על העולם החי והבועט של המשחק וגם את האתנחתא הקומית בתוך העולם האפל הזה.
למרות כל הדברים החיוביים הללו, ישנה נקודה מסויימת בסיפור שמשנה לגמרי את כל החוקים ואת כל הרושם שהמשחק יצר אצלינו מתחילתו. מהנקודה הזאת והלאה, המשחק רץ קדימה מהר מאוד ונותן תחושה שהוא מזרז אתכם כשחקנים. אנחנו מאבדים את כל החופש שהיה לנו עד השלב הזה במשחק, ואנחנו במעין מרוץ שקו הסיום שלו הוא הסוף הבלתי מספק של המשחק עצמו.
לקראת הסוף הזה, תמצאו את עצמכם מתמודדים עם החלטות קריטיות הרות גורל. מה שהפתיע אותנו מאוד היתה העובדה שלא רק שיש להחלטות הללו השפעה מינימלית ביותר על הסיפור, זה גם לא מחשיב בכלל את כל מה שעשינו עד לנקודה הזאת. כל העבודה של המפתחת, בבניית העולם המטורף הזה והסיפור שלו, אבודה.
מרוץ
חייך (רגלייך וידייך)
הלחימה במשחק דומה לקודמו אך משופרת והפעם הצטרפו פיצ'רים נוספים כגון חסימה בזווית משתנה. בעזרת אלו הלחימה מרגישה טובה יותר, מלהיבה יותר, וכמובן, הרבה יותר מהנה.
כמו במשחק הקודם, ההתמקדות בלהנעל על גופו של האויב, או יותר נכון, על הגפיים שלו, ולחתוך אותן מגופו, נותרה כשהייתה. בדרך הזו ניתן להשיג שידרוגים ואיברי גוף רובוטיים לעצמכם, בדומה למשחק הקודם, יחד עם שריונות ונשקים חדשים.
הודות לאנימצייה המשודרגת של קטיעת האיברים במשחק, הרבה יותר מהנה ומספק להשיג את השידרוגים שהמשחק מציע. The Surge 2 מתהדר במבחר עצום של נשקים עם מעל ל-50 נשקים שונים, ומתחלקים ל-8 סוגים שונים ו-5 יסודות. כל סוג נשק מאפשר למהלכי התקפה ייחודיים, וחלק מאפשרים למהלך חיסול מיוחד.
רוב המהלכים בקרב עובדים בצורה חלקה וזורמת, והנשקים השונים מציעים כמה שילובים מענייינים במהלכים השונים ועוזרים להימנע ממצב שבו אתם לוחצים כל הזמן על אותו כפתור להתקפה.
במשחק ישנם 32 שריונות שונים המחולקים לסוגי הדמויות השונות, למרות שהשיריונות ההתחלתיים די דומים זה לזה. השוני בין השיריונות מתבטא בניצול הבונוסים של סטים חלקיים או מלאים. אתם יכולים ללבוש סט שלם של שריון אחד ולנצל את הבונוסים שלו, או ללבוש חלקים משני סטים או יותר, ובכך לנצל חלקים מהבונוס הניתן עם כל אחד מהם. מומלץ בנוסף לנצל את האפשרות להתאים 3 סטים שונים של ציוד לדמות, שניתן להחליף ביניהם בחופשיות כדי להתאים את סגנון הלחימה שלכם למצב.
לבנות את עצמכם לקרב
למשחק יש דימיון ברור ביותר למשחקים של From Software – הקרבות מבוססים על סיבולת, ודורשים שימוש בזמן אמת של המשאבים העומדים לרשותינו, ויותר מכך, הודות למד האנרגייה החדש שבעזרתו תשתמשו בשתלים ומהלכי סיום.
השתלים משמשים כאן בתור שדרוגים שאתם יכולים לצרף לעצמכם עם העליה ברמות. הם נעים בין שתלים רגילים שנותנים בונוסים ומשפרים את היכולות שלכם, ושתלים מוזרקים שבהם תוכלו להשתמש בזמן אמת, ונטענים באמצעות מד האנרגיה שלכם. רוב השתלים לא משנים את המשחק בצורה דרסטית, אבל כן גלינו שילוב שלהם שהפך את הדמות שלנו לכמעט בלתי מנוצחת – מה שלצערינו, שבר את המשחק עבורנו.
האויבים במשחק לא חוזרים על עצמם, מה שגורם לכם להישאר דרוכים יותר לשינויים הללו. מה שדי מלהיב כאן, זו האפשרות לאסוף נשקים ושריונות חדשים מכל סוג חדש של יריבים, זה הופך כל מפגש עם סוג אוייב חדש לכיף ומרגש.
בעוד שהמשחק מציע לא מעט אתגרים ברמות קושי שונות ומגוונות, האויבים לא מרגישים חזקים מידי בשביל לגבור עליהם. למרות זאת, כשהתקרבנו לסוף מצאנו את עצמינו ממש נאבקים עם איזור מסויים, עד שכמעט הרמנו ידיים בכעס ורצינו לעזוב את המשחק. אבל אחרי שלקחנו הפסקה וחזרנו להסתובב ולחפש עוד שידרוגים, הצלחנו להתגבר גם על האיזור הזה. זו היתה הפעם היחידה במשחק שבה נדרשנו לעשות גריינד, וזה שיפור משמעותי ביחס למשחק הראשון. אבל מאחר וההתקדמות שלנו האטה בחלק הזה, זה אומר לנו שקרה אחד משני דברים: יתכן ורמת הקושי של הקרבות לא נבנתה כמו שצריך, או שמיהרנו מדי להתקדם במשחק. אנחנו די בספק שזו האפשרות השניה, כי דווקא לקחנו את הזמן ודאגנו לחפש את כל הסודות לאורך כל המשחק.
מתים על קרבות בוסים
קרבות הבוסים של The Surge 2 הם פשוט תענוג. לכל בוס יש טריקים יחודיים שצריך לגלות כדי לנצח אותם, או שהם מעניקים תגמול סודי מגניב אם מנצחים אותם בצורה מסויים, או עונים על קריטריונים מסויימים. גם אם זה לוקח כמה ניסיונות לקבל אותם, כל קרב הוא פשוט מעולה.
המשחק הזה, בניגוד לקודמו, מציע פי שלוש יותר קרבות בוסים, ובטח תחשבו שהם מאבדים את החדשנות בגלל זה. ובכן, הם ממש לא. לא משנה אם זה בוס שנלחמתם בו בהתחלה ועכשיו הוא השתדרג, או אם זה סיבוב חוזר עם אחד שכבר נלחמתם בו – כל קרב מרגיש כמו חדש. ל-The Surge 2 יש מגוון בוסים של ממש.
בעוד שבהתחלה זה עשוי להרגיש כמו טריק זול, בהמשך תתחילו להעריך את התוספת של אויבים רגילים לקרבות הבוס. בהתחלה חשבנו שזה מיושן ומיותר, אבל למעשה זה גורם לקרבות להרגיש מציאותיים יותר. כי בואו נודה באמת, תיאורטית, אם הייתם הולכים להלחם במנכ"ל של תאגיד במציאות, סביר להניח שהוא ישלח נגדכם את כל העובדים שלו וכך הם יחטפו חלק מהאש גם כן. ככה בדיוק המשחק הזה מתנהל.
ארץ הפלאות הבלתי נשכחת
בין ההתרגשות שבקרבות והפחד לאבד את כל הציוד עליו עבדתם הרבה מאוד זמן, תמיד איכשהו תצליחו למצוא את הדרך למקום מבטחים עם ציוד רפואי ומקום לנוח בדיוק מתי שתזדקקו לו. אנחנו מצאנו את זה מאוד מועיל ויותר מכך, זה רק הראה לנו כמה חשיבה הושקעה בעיצוב המשחק – כזו שהיינו מצפים ממשחק הוגן ומאתגר כאחד.
השלבים במשחק פשוטים לשינון וקל לנווט בהם. בכל פעם שאתם מצליחים לפתוח יכולת או משיגים גאדג'ט חדש, מיד תצליחו לקשר אותם למקומות שביקרתם בהם ששם הם יהיו הכי שימושיים. כיף לחזור אחורה ולבקר בשלבים שכבר הייתם בהם עם הציוד והיכולות החדשות, ובכך לחשוף סודות חדשים שטרם מצאתם.
איפשהו במהלך המשחק ובין השלבים אתם תצליחו לפתוח את היכולת להשתגר בין מקומות. בעוד שהוא מאפשר לכם לנוע בין שלושה מקומות עיקריים בלבד, זה שינוי מרענן בקצב שהיה אפשר להכניס בשלב מוקדם יותר של המשחק.
להתחיל מההתחלה
The Surge 2 נותן לכם אפשרות ל-New Game+. לא רק שהאתגר של המשחק מתגבר, גם האויבים מסוף המשחק מפוזרים בכל מקום במשחק. אתם גם יכולים להמשיך לשדרג את הדמות שלכם מעבר למגבלה המקורית, ולמצוא שתלים ונשקים חדשים, שלא ניתן היה להשיג בסיבוב הראשון.
מצב ה-New Game+ יכול לעניין אתכם גם אם אתם מחפשים תוספת לעלילת המשחק. לא נהרוס לכם כלום, אבל רק נגיד שתתחילו מנקודה אחרת בזמן, ואתם תהיו דבוקים לכיסא שלכם בצפייה לראות מה יקרה בהמשך.
The Surge 2 הוא משחק חוויית סולזלייק טהורה. אף על פי שהוא קצת לוקה בחסר באשר לגרפיקה שלו או ליצירת הדמויות, הוא מלא באתגרים וחווית משחקיות נהדרת ומאתגרת, קרבות זורמים, וסיפור סוחף. אנחנו ממליצים לכם לנסות אותו ולקחת את הזמן שלכם כשאתם חוקרים את העיר Jericho.
Children of Morta הוא משחק בסגנון חקר מבוכים, שמעוצב בחן רב בעזרת גרפיקת פיקסלים, עם דגש מרענן על מאפיין תמטי שנראה במשחקים אך לעיתים רחוקות – משפחה.
אם תמיד הייתה לכם חולשה למשחקי גרפיקת פיקסלים בשל הפשטות הצבעונית שמאפיינת את העולמות שלהם, Children of Morta הוא כנראה המשחק עבורכם.
המשחק זורק אתכם לתוך עולם יפהפה, אך אפוף בצל קודר. רוע עתיק הידוע כריקבון (The Corruption) שוחרר ועל משפחת ברגסון (Bergson), שומרי ממלכת מורטה, לפזר אותו על ידי ניקיון מעמיק של סדרת מרתפי רוגלייט וכמובן הבסת הבוסים המאתגרים.
פגוש את הברגסונים
כאשר תתחילו את Children of Morta, אתם לא תבחרו מקצוע כמו שעושים ברוב משחקי התפקידים. במקום זה, אתם תבחרו באחד מבני משפחת ברגסון (או בשניים אם אתם משחקים במצב Co-Op).
משפחת ברגסון היא די מגוונת כאשר מדברים על כישורי לחימה. ג'ון (John), אבי המשפחה, משתמש במגן וחרב, הבת הגדולה לינדה (Linda) היא קשתית, קווין (Kevin) ומארק (Mark) הם יותר הטיפוסים של קרבות קרובים ולוסי (Lucy), הצעירה שבמשפחה, היא קוסמת שמשחקת באש. וכדי להכות בפטיש, יש לנו את ג'ואי (Joey), האחיין של ג'ון, שמשתמש בפטיש ענקי.
לכל אחד מבני משפחת ברגסון יש יכולות ותכונות יחודיות שתוכלו לפתח על ידי זה שתשחקו איתם. תוכלו לשדרג את עצמכם גם בדרכים אחרות – לדוד בן יש נפחיה בה תוכלו לשפר את הנתונים של כל דמויות המשפחה ולסבתא מרגרט יש ספר מיוחד שמעצים את הכוחות אותם תמצאו במרתפים.
לזחול כמו תולעת ללא תועלת
רוב זמן המשחק ב-Children of Morta יעבור בניווט דרך מבוכים בעלי מספר חדרים וקומות. תוכלו למצוא שם כוחות או סוחרים שמוכרים אותם, משימות צדדיות קצרות כגון הגנה על קבוצת פליטים הבורחים מהריקבון, משחקי זכרון, קרבות בגלים קצרים ועוד. בסוף המבוך תמצאו כמובן קרב בוס. רוב הבוסים יתקפו בתבנית מסויימת ולמרות זאת הם די מאתגרים. כאשר תביסו בוס, תפתחו את המבוך הבא.
כמו הרבה משחקים בסגנון רוגלייט, המבוכים ישנו את התצורה שלהם כל פעם שתרדו לחקור אותם. בכל פעם גם תוכלו למצוא משימות צד חדשות, הזדמנויות וחידות שלא ראיתם קודם. השוטטות במבוך בדרך כלל תעניק לכם כל מיני שדרוגים, חפצים שתוכלו לאסוף וכוחות. הכוחות מאוד מגוונים, ויכולים לעשות הרבה דברים שונים, למשל להגביר את הנתונים של הדמות, את קצב קבלת נקודות ניסיון או אפילו לזמן רחפן קטן שילחם לצדכם עד שאתם מתים או מסיימים את המבוך.
המשחק Children of Morta ירגיש לכם קצת גריינדי פה ושם, אך זה לא בהכרח דבר רע. אפילו אם תמותו לפני שהצלחתם להרוג את הבוס במבוך, חלק מהסיפור של משפחת ברגסון ימשיך להתקדם ויאפשר לכם לפתוח חפצים חדשים.
עדיין תצטרכו לעשות גריינדינג לעיתים כדי לשפר את הנתונים שלכם ולעלות רמות עם הדמויות כדי שבכלל יהיה לכם סיכוי לנצח את הבוסים. כמו כן, תאלצו לצלול למעמקי המבוכים כדי לצבור מטבעות ונקודות ניסיון על ידי הריגת מפלצות לרוב.
תוכלו למצוא כמה באגים במשחק, אבל זה צפוי ממשחק ששוחרר זה עתה. באג אחד שבאמת ביאס היה באמצע משימת ליווי של ילד בחזרה לחיק אימו. בנקודה מסוימת הילד נתקע מול הקיר ושום דבר לא הצליח להזיז אותו משם, מה שגרם ליציאה מהמשחק והתחלת המבוך מחדש.
כשפיקסלים מספרים סיפור
המשחק Children of Morta מציג גרפיקת פיקסלים מהטובות, יפות ומפורטות ביותר שראינו במשחק. הדמויות מצליחות להיות מלאות הבעה למרות שהן מפוקסלות, והסביבות נראות נהדר, על אף שהן היו מעט משעממות.
הקריין של המשחק עושה עבודה נהדרת בהסברת תרחישי המשחק בקול מרגיע אך חודר. זה כמעט כמו סיפור לפני השינה, מה שמאוד מתחבר עם התמה המשפחתית.
למשחק יש פסקול יפהפה שמתאים מאוד לאווירה בכל סצנה ומקום. המנגינה החמימה של אחוזת המשפחה, האווירה המצמררת של המערות והמוסיקה הלהוטה של קרבות הבוס, כל אלה יוצרים קומפוזיציה שקולעת למטרה, תמיד. גם אפקטי הסאונד מוצלחים לרוב, אולי חוץ מהצחוק המתמיד והמעצבן של הגובלינים הקשתים, אבל אולי זה רק אנחנו.
Children of Morta הוא משחק רוגלייט מצויין וישיר ששווה לכם לבדוק אם אתם חובבים משחקי גרפיקת פיקסלים או חקר מבוכים. האמנות נהדרת, ממש תאווה לעיניים לאלו שמעריכים גרפיקת פיקסלים. המשחקיות והמכניקות משתלבים יפה והגריינדינג בדרך כלל שווה את זה.
הדגש של המשחק על המשפחה הוא שינוי מקצב נחמד במונחים של סיפורת, וזה בהחלט לא משהו שרואים כל יום. אז תתפסו קרוב משפחה או חבר, ותצילו את ממלכת מורטה יחדיו.
לאחרונה סיפרנו לכם קצת על המשחק החדש של Marvel's Avengers של המפתחת Squeare Enix, בסרטון החדש למשחק, קיבלנו הצצה לדמותה החדשה של קאמלה חאן (Kamala Khan) אשר יוצאת לחשוף את הרוע של ארגון AIM ולאחד מחדש את הנוקמים.
בכנס קומיקון 2019 שנערך בימים אלו בניו יורק, המפיצה Square Enix והמפתחת Crystal Dynamics הודיעו כי דמותה האהובה של קמאלה חאן, תצטרף כדמות שחיקה ב-Marvel's Avengers.
אם אתם לא מכירים את קמאלה, אתם אולי מכירים אותה בשם הגיבור שלה, מיס מארוול (Ms. Marvel). את דמותה של קאמלה יצרו G. Willow Wilson, Adrian Alphona, Sana Amanat, ו-Stephen Wacker.
בתחילת המשחק, אנחנו נראה איך היא קיבלה את כוחות העל שלה במהלך אירועי A-Day. לאחר אירועי A-Day, הנוקמים מואשמים בטרגדיה, ומתפרקים, ובנוסף, כל גיבורי העל "הוצאו מהחוק". קמאלה מגלה על הקונספירציה של ארגון AIM (או Advanced Idea Mechanics) ומחליטה ללכת ולהחזיר את הגיבורים שאותם היא מעריצה לפעולה ולהפוך בעצמה לגיבורה שתמיד נועדה להיות. לאורך העלילה, תפקידה של קמאלה הולך להפוך להיות הכרחי בשביל לאחד מחדש את הנוקמים.
בסרטון אנחנו רואים איך קמאלה נפגשת כילדה עם הגיבורים שלה, ומאוחר יותר אנחנו רואים אותה פוגשת את ברוס באנר ומספרת לו על הקונספירציה של AIM.
אנחנו זוכים גם למבט קצרצר למשחקיות. אני חייבת לומר שהאנמיציה מדהימה בעיניי. היכולת של קאמלה היא להגדיל את עצמה או חלקי גוף שלה, וביחד איתם כנראה שכוחה גדל גם כן. לדעתי, יהיה מעניין לראות איך ועד כמה היכולות האלו שלה יכולות להגיע.
בסרטון רואים את היחסים הטעונים של הנוקמים אחד עם השני. כמובן שגם הפן הקומי שמאפיין כל כך את סדרת הסרטים, לא פסח על הסרטון הזה וסופו די משעשע.
לבסוף קיבלנו תאריך יציאה! Marvel’s Avengers עתיד לצאת ב-15 למאי בשנה הבאה ל-PlayStation 4, Xbox One, ל-PC וגם ל-Google Stadia.
כמה ימים לפני ההשקה הרשמית של Ghost Recon: Breakpoint, יצא לי לשחק בבטא הפתוחה של Ghost Recon Breakpoint. הבטא הפתוחה איפשרה לשחקנים במשך שלושה ימים לקבל תחושה ראשונית של המשחק, ולראות בעצמם את העולם הפתוח שהוכנס לתוך סדרת Ghost Recon, עם ה-AI המתקדמת של האויבים, מערכת המסחר והשדרוגים, וכן מערכת היכולות האישיות של הדמות.
Ghost Recon Breakpoint הוא המשחק החדש בסדרת Tom Clancy's Ghost Recon מבית Ubisoft. הסדרה התחילה אי שם ב-2001, ונמשכת עד היום, עם כ-11 כותרים שונים, אשר בכולם אנו מגלמים מפקד צוות בכוחות המיוחדים האמריקאים, הידועים בכינויים "רוחות" (Ghosts).
בכותר החדש, אנחנו משחקים בתור Lt. Colonel Anthony "Nomad" Perryman, אשר נשלח עם צוותו לחקור טביעה של ספינת משא של הצי אשר טבעה בסמוך לאי מבודד אשר תחת בעלות חברת טכנולוגיה גדולה. את האנטגוניסט הראשי בפרק זה משחק ג'ון ברנטל (הידוע כמי שמגלם את המעניש), בתור Cole Denholm Walker, אשר גם הוא היה קצין בכיר לשעבר ביחידת הרוחות.
ארכיפלג מדהים בדרום האוקיאנוס השקט
"ברוכים הבאים לאורואה" מכריז קולו של ג'י סקל בסרטון הפתיחה הסינמטי של המשחק. ואיזו קבלת פנים מצפה לנו…
אורואה הוא ארכיפלג ששייך לחברת Skell, וכולל בתוכו 11 ביוספרות שונות ומגוונות, כאשר כל אחת מהן דורשת מהשחקן יכולות משחק שונות. החל מהרים מכוסי יער, דרך מדבר שומם, ועד לפיורדי ענק. כל אלו קיימים בארכיפלג, ודורשים מהשחקן להתאים את סגנון המשחק שלו לתוואי השטח בו הוא משחק.
כחלק מה-Ghost Recon: Breakpoint Open Beta, בחרה המפתחת שלא לאפשר גישה לכלל הארכיפלג, אלא לכמה אזורים בודדים בו, ואיפשרה לבצע בעיקר "משימות צדדיות", בנוסף לשתי משימות בודדות מהסיפור המרכזי של המשחק.
אבל בהחלט לא הרגשתי מוגבל בבטא, בכלל לא. גם אותם אזורים הם ענקיים, ובהתחשב בכך שהבטא איפשרה לשלושה ימי משחק בלבד – לא הספקתי לחקור אפילו את אותו עולם "מוגבל" שנפתח. והמשימות? כל משימה דורשת תכנון והתאמה לסגנון המשחק הרלוונטי של השחקן, החל מדרך הגישה ליעד, הלחימה ביעד עצמו, ועד הנסיגה שלאחר התקיפה.
עולם גדול, פתוח, ומאוד מסוכן
שטחו של האי הוא עצום, וסגנון העולם הפתוח שבו מזכיר כותר אחר של המפתחת – Far Cry. כמעט מהרגע הראשון ניתן להסתובב באופן חופשי ברחבי האי בלי הגבלה, וכשאני אומר בלי הגבלה – אני מתכוון בלי הגבלה פיזית.
מה שמיוחד ב-Breakpoint בניגוד לשאר כותרי Ghost Recon, הוא שבכל הזמן בו אתם באי, אתם לא הצייד, אלא הניצוד. בכל רחבי האי תמצאו אויבים. בין אם בעמדות מאולתרות בצמתים, בסיורים רכובים לאורכי צירי הארכיפלג, על גבי מסוקים בפטרולים אוויריים, ובין אם מל"טים שמסיירים תכופות בשמי האי, וידרשו מכם להסתתר (או, לחילופין, להיות מוכנים לקרב).
כחלק מאותו עולם גדול, השחקן צריך להתמודד כמובן עם הטופוגרפיה עצמה, כאשר הרים תלולים דורשים מהשחקן לעקוף אותם, וירידות תלולות עשויות לגרום לשחקן לנפילה בלתי נשלטת (תוך כדי גלגולים ואנחות כאב של הדמות) שעשויה לפגוע בבריאות, ואף חמור מכך. בנוסף, כחלק מהעובדה שבמשחק זה השחקן הוא הטרף, ולא הטורף, צמחיית האי, על כל סוגי העצים והשיחים שלה, הפכו להיות החברים הכי טובים שלי, כאשר הם מסייעים לדמות להסתתר הן מפני אוייבים מעל (כמו שאמרנו – מל"טים), והן מפני אויבים על הקרקע, ומאפשרים סגנון משחק דומה למה שמבצעות יחידות מיוחדות ברחבי העולם – פשיטה מהירה על היעד, ונסיגה תוך-כדי הטמעות בשטח.
החיים לא קלים כשאתה הטרף
במהלך הבטא כבר אפשר היה לשים לב לרעיון שלמרות שאנחנו משחקים בתור קצין בכוחות המיוחדים האמריקאים – אנחנו לא הגדול והחזק, אלא אנחנו אלו שצריכים לתכנן בקפידה כל תקיפה וכל מהלך, כך שנוכל לשרוד אותו ולהמשיך להילחם ביום הבא.
הבינה המלאכותית של האויבים היא אחת הטובות שיצא לי להיתקל בהן. כשהיא מפגינה יכולות גבוהות הן עבור אויב בודד, והן עבור אויבים אשר נלחמים כקבוצה. לדוגמא, כאשר לוחם אויב יזהה גופה, הוא לא יתעלם ממנה, אלא יחקור את פשר הדבר, ואף לקרוא לחברים שלו לעזרה. בנוסף, ישנם לוחמי אויב ברמות שונות, החל מחיילים פשוטים, דרך מפקדים, ועד לחברי אירגון ה-Wolves החזקים, אשר כל קרב מולם עשוי להסתיים במותו של השחקן.
מלבד יכולות הלחימה שמציגה ה-AI, מתווסף לאיום פן טכנולוגי, כאשר מעבר למל"טים חמושים אשר צדים את השחקן הן באוויר והן ביבשה, ישנה הטכנולוגיה הקטנה יותר, אשר מאפשרת גם לחיילי האויב הפשוטים ביותר להרים מזל"טים לאוויר לשם חיפוש אויב (פסיבית ואקטיבית) ואפילו תקיפה.
הכל פתוח והכל ניתן לשינוי
כמובן שאין משחק יריות שמכבד את עצמו כיום אשר אינו כולל מערכת של קסטומיזציה של הציוד וכלי הנשק. וכן, גם Ghost Recon: Breakpoint לא שונה. לשחקן ישנה אפשרות לשנות ולשפר כמעט כל אלמנט בציוד.
למי מכם ששיחק בכותרי Elder Scrolls למיניהם, ובמיוחד Skyrim הנהדר, תוכלו להרגיש ממש בבית עם מערכת השיפורים, שכן גם פה תוכלו לאסוף פרחים, פירות, וירקות מהשטח, ולהכין מהם אלמנטים אחרים. לדוגמא – מהסוכר שתמצאו בקוקוסים ניתן, ביחד עם החלבון שתמצאו בחזיר בר, להכין מנת קרב שתסייע בריפוי פציעות.
המשחק שם דגש על שימוש במשאבים הקיימים בשטח, כפי שניתן לצפות ממשחק אשר מבוסס על כוחות מיוחדים אשר מתנהלים מאחורי קווי האויב.
מעבר לאפשרות הסנטדרטית לשנות את צבעי הנשק והציוד שלכם בהתאם להעדפה האישית שלכם, והוספה של פאצ'ים למדים או לנשק בכדי ליצור מראה יחודי לדמות שלכם, קיים גם מנגנון של שיפור כלי הנשק. תוכלו לשפר את הנשק בעזרת חלקים שתקבלו אם תפרקו כלי נשק שמצאתם (על גופות האויבים שלכם בדרך כלל) ואתם לא מעוניינים לשמור או למכור.
ומי שלא הספיק לשחק בבטא?
אחרי שלושת הימים שלי עם הבטא הפתוחה של Ghost Recon: Breakpoint, אני בהחלט יכול לומר ש-Ghost Recon: Breakpoint הוא משחק כיפי. השילוב בין העולם הפתוח עם הגרפיקה המרשימה שלו, לבינה המלאכותית המתקדמת של האויבים וכלי הנשק המתקדמים שלהם, ביחד עם סיפור מסתורי ומעניין, הוא בעיני הצלחה גדולה. כמה גדולה? אני את העותק שלי כבר הזמנתי.
אלו מכם שאשר לא הספיקו לשחק בבטא, יכולים להתנחם בכך שהיום המשחק המלא יוצא לשוק, וכולל 4 מהדורות שונות לרכישה: מהדורה רגילה, מהדורת זהב הכוללת "one year pass" לכל ה-DLC שישוחררו במהלך השנה, מהדורת ה-Ultimate שכוללת בנוסף על הזהב גם חבילת נשק ואמצעים למשחק עצמו, ומהדורת אספנים אשר כוללת פסלון של האנטגוניסט וכמה פריטים נוספים.
הסדרה הפופולרית חוזרת למופע שלישי ומקפידה גם הפעם לא לקחת את עצמה ברצינות רבה מדי. עם משחקיות פשוטה, קצב מהיר, ומופעי אורח משעשעים, Borderlands 3 מחזיר את הנוסחה המוצלחת של הקודמים.
שבע שנים אחרי המשחק השני, חברת Gearbox השיקה את Borderlands 3, ממשיך לסדרת משחקי היריות ההזוייה. המשחק עבר מתיחת פנים גרפית והוכנסו מכניקות חדשות, כדי להתאים אותו לעידן משחקי היריות של היום. עם גיבורים מהמשחקים הקודמים בהופעות אורח ודמויות חדשות בדיאלוגים שנונים, Borderlands 3 גרם לי להתפוצץ מצחוק תוך כדי שאני מפוצץ אויבים.
בין אם שיחקתם בסדרת Borderlands ובין אם לא, אתם בוודאי מכירים את הגרפיקה הכמעט קומיקסית של הסדרה. אתם אולי גם יודעים איך היוצרים משתמשים במגוון חלקים כדי לייצר מיליארדי נשקים בצורה אקראית, באופן שנותן לכם להרגיש שכל נשק תוכנן בקפידה על ידי מיטב המתכנתים.
https://www.youtube.com/watch?v=d9Gu1PspA3Y
תניחי את האקדח ובואי נדבר על זה
ל-Borderlands 3 יש עלילה די פשוטה ולינארית. אחרי שבמשחקים הקודמים הגיבורים שלנו מצאו כספת, ופתחו אותה, ומצאו עוד כספת ופתחו גם אותה, הפעם אנחנו ניצבים מול התיאומים קליפסו (The Calypso Twins).
התאומים קליפסו הם זוג משפיעי דעת קהל שאיגדו לעצמם כת של עוקבים פנטיים, ומחפשים להשיג את הכוח של הכספות לעצמם. למרבה הצער, הם לא ממש רעים ולא גרמו לי לשנוא אותם כל כך. המוטיב שלהם לא היה ממש מובן, למעט איזה סיפור עם שידור חי של כל מה שהם עושים. זה אפילו נראה כמו ניסיון לדבר על שידור החיים ברשתות חברתיות וציות לצופים, ואני בטוח שיש מסר מאחורי זה. גם החלק היחסי שלהם בעלילה לא היה כל כך משמעותי לטעמי, והם יותר היו שם בשביל להסביר למה יש רעים שצריך לירות עליהם.
אבל אף אחד לא באמת בא לשחק ב-Borderlands בשביל העלילה. לעומת העלילה הסתמית, הדיאלוגים עצמם שנונים, דמויות המשנה מצחיקות, והמשחק בהחלט לא לוקח את עצמו ברצינות. אני חייב להודות שהופתעתי מהשנינות הלא צפויה של רוב דמויות המשנה, ואף של דמויות השחקן. אבל הכוכבת של המשחק היא לא אחרת מהדמות המצחיקה ביותר של המשחק הקודם, וגם הפעם היא הרסה אותי מצחוק. כן, Tiny Tina, אני מדבר עלייך. לא רחוק מאחוריה, גם Claptrap קרע אותי מצחוק – רק מלעקוב אחריו בזמן שהוא מדגים את מכניקת המשחק, צחקתי יותר משציפיתי לצחוק.
המשימות הראשיות ב-Borderlands 3 בנויות בעיקר מקטעי אקשן, וכשהן לא, הן דיי משעממות. הניסיון לייצר משימות איסוף גורם לשיטוטים מיותרים ברחבי הפלנטה, אבל לפחות הנוף תמיד יפה. הפאזלים הספורים שקיימים במשחק לא ממש מהווים אתגר מחשבתי, וגם אם כן, המשחק רומז מהר מאוד לכיוון הפתרון.
מלבד זאת, המשימות לא מצליחות לייצר עניין והן רק מפריעות לעשות את מה שהמשחק הזה עושה הכי טוב. זכורה לי במיוחד המשימה בחללית שהיתה פשוט אוסף של מטלות משמימות שהריצו אותי מפינה לפינה. יאמר לזכותן של משימות המשנה, שהן כתובות לא פחות טוב מהמשימות הראשיות ואין הרבה הבדל ביניהן.
ב-Borderlands 3 אנחנו נעים בין פלנטות באמצעות חללית. לראשונה במשחק ניתן לצאת מפנדורה (Pandora) אל הפלנטות האחרות במערכת. המשחק נותן לנו לחקור ארבע פלנטות, ולכל אחת מאפיינים יחודיים ויצורים יחודיים, מה שמוסיף מגוון במשימות וההסתובבות.
אתה תירה, אנחנו נדאג לכל השאר
המשחקיות של Borderlands 3 היא קצבית ומהירה, אז אם אתם שחקני משחקי יריות מציאותיים ואיטיים כמוני, אתם צפויים למות מספר פעמים לפני שאתם מבינים מה זה אומר לשחק ב-Borderlands. ברגע שאתם נכנסים לקצב זה פשוט נהיה מטורף – אתם מתחילים לרוץ, ולקפוץ, ולהחליק תוך כדי ירי, ולקפוץ תוך כדי ירי, ולהעיף מכות למי שקרוב, תוך כדי ירי כמובן.
Borderlands 3 עושה הכל כדי לדאוג שהחיים שלכם יהיו פשוטים, ואתם תתמקדו בלירות. את התחמושת אתם יכולים לאסוף רק מללכת עליה, כך שתחמושת היא לא מגבלה כאן. גם נשקים עצמם לא חסר, כיוון שאין מחסור בתיבות נשקים, וגם היריבים מפילים כמויות של נשקים כל פעם שאתם מעיפים אותם, קצת כמו פיניאטות קטלניות.
הדבר היחיד שמאט את המשחקיות הזריזה של Borderlands 3 הוא הטעינה של הנשקים. אלוהים שזה מרגיש כמו נצח, אני מוכן להישבע שהיו רגעים שבהם הספקתי למרוט שערות, להכין לי קפה ולצעוק על רובה שיסיים להיטען כבר. זה לא באג, ותוכנן בכוונה כדי לאפשר לנשקים מסויימים להטען מהר מאחרים.
אחת הסיבות שכל כך כיף לירות ברובים ב-Borderlands 3 הוא בזכות המגוון שלהם וכמה שהם יכולים להיות מפתיעים. אפילו האקדח הזה שנותנים בהתחלה יורה טילים. כן, טילים! בשונה מהמשחקים הקודמים, ב-Borderlands 3 יש מכניקה חדשה ובה לכל נשק יש מצב ירי אלטרנטיבי, לפי היצרנית שלו. למשל, נשקים של היצרנית Hyperion מפעילים מגן נישא, בעוד שנשקים של היצרנית Atlas מאפשרים לכם לירות כדורים חכמים שיעקבו אחרי האויבים שאתם יורים עליהם.
אבל כל האיסוף של נשקים, ובנוסף המכירה וניהול המלאי, כולם מרגישים מתישים. מצאתי את עצמי פעמים רבות אוסף נשק, רץ למכונה, מוכר אותו, רץ לנשק הבא, וחוזר חלילה. זה מתסכל לפעמים ומרגיש קצת כמו גריינד. גם הארידיום (Eridium) שניתן לאסוף כדי לרכוש סקינים לדמויות או לנשק, הוא קשה להשגה, ולא מאוד מתגמל. זה מרגיש מעט מיותר בעולם שבו הנשקים מתחלפים מהר כמו התחמושת ואת הדמות גם ככה לא רואים (כאילו גוף ראשון, דה).
כנגד ארבעה גיבורים דיבר המשחק, לכל אחד כשרונות שונים, כולם חזקים, כולם חכמים, וכולם יפים. אפשר להגיע לשילובים מעניינים בין כשרונות שונים והשוני בבניית דמות יכול להיות גדול בין שחקן לשחקן. תמורת מחיר מסוים ניתן גם לאפס את עץ הכשרונות ולשבץ את הנקודות מחדש. כמי ששיחק לא מעט משחקי תפקידים עם עצי כשרונות מפותלים ומסובכים, אני ממש מרוצה מהתכונה הזו. העץ קל ונוח להבנה עם הצגה מספרית של הבונוס בשלב זה ובמקרה שישודרג.
תסתכל עליי, אני הנהג עכשיו!
כמו במשחקים קודמים בסדרה, גם ב-Borderlands 3 אנחנו נלחמים בכמויות של יריבים. הפעם אנחנו נתקלים במפלצות הקשורות לכל עולם מצד אחד, ומנגד ב-"ילדי הכספת" (Children of the Vault), המעריצים הפנטיים של התאומים קליפסו. כמו במשחקים הקודמים, לא מדובר ביריבים מתוחכמים שיודעים לנצל מחסה או להבין שיורים עליהם מרובה צלפים – היתרון שלהם הוא בגודל ובכמות. כאשר הם קופצים כולם מכל הכיוונים, זה לא פשוט להצליח לשרוד אותם. במזל, כמו במשחקים הקודמים, למוות אין עלות גבוהה במשחק, ורק תאבדו חלק מהדולרים שצברתם, אותם קל להשיג חזרה.
הבוסים במשחק גם פשוטים יחסית, ועובדים בתבניות משעשעות כמו לסובב אליך את הישבן לאחר פגיעה מוצלחת או להניף את המגן אל על בשמחה כאשר הם כמובן חשופים להתקפות. פגיעות קריטיות מוסיפות נזק ולכל יצור יש מקומות רגישים משלו.
כמובן ש-Borderlands 3 מכיל גם כלי רכב. כמו במשחקים הקודמים, על כלי הרכב הללו שולטים בסגנון של Unreal Tournament – עם העכבר (או ג'ויסטיק ימני) אתם שולטים על המבט ועם המקלדת (או ג'ויסטיק שמאלי) על ההגה, ולאיפה שאתם מסתכלים, הרכב יסע. השליטה הזו לא מאוד נוחה, ועוד יותר גרוע זה שעדיין לא ניתן לאסוף שלל מתוך הרכב. במקום זאת צריך לרדת מהרכב, לקחת את השלל, ולחזור לרכב.
אבל היי, תחמושת בלתי מוגבלת? יש! טילים בלתי מוגבלים? יש! זמן טעינה? אין! רמפות לקפיצות? יש! פגוש משונן לדריסה של יריבים? בטח שיש!! אז היי, אני בעד רכבים, יחד עם החסרונות. אין רכב? אין בעיה! תמיד אפשר לקפוץ על רכב של ילדי הכספת ולחטוף מהם את הרכב. כמובן שמומלץ לאחר מכן לדרוס אותם בשביל הבונוס. ב-Borderlands 3 אתם יכולים לעצב את הרכבים קצת יותר בקפידה, והם נבנים על ידי בחירה מכמה סוגים של שלדה, סוגי גלגלים וסוגי נשקים. את כל אלה ניתן להשיג במסגרת העלילה במשחק.
Borderlands 3 רחב ידיים, המפות גדולות וניתן לחקור הרבה מקומות שאתם מגלים על המפה. טוב, זה לא Skyrim, אבל זה עדיין מגניב לגלות מערות ובורות ומשימות משנה שפשוט שוכבות להן שם בקצה המפה. זה תמיד כיף לחפש עוד פינה עם ארגז של נשקים או עוד מקום נסתר שטומן בחובו אוצרות. Looter Shooter כבר אמרנו?
יחד עם המפות הגדולות יש הזרמה מאוד נוחה של התוכן. אין זמני טעינה ארוכים והמעבר בין מפות חלק יחסית. וזה הכי מורגש כשאתם משייטים עם רכב בתוך כל הגודל הזה.
ככה זה כשיש שניים
ל-Borderlands 3 יש אפשרות לשחק עם עוד שחקנים דרך LAN או באמצעות שידוך ברשת. השידוך עובד לא רע, ולא הגעתי למצב שלא היו לי שותפים. במשחק יש שלושה מצבי משחק מרובי משתתפים: הראשון הוא להצטרף לקמפיין של שחקן או לקבל שחקנים שיצטרפו אליך, השני הוא מצב לחימה בגלים של מפלצות שמגיעות ברמת קושי עולה, והמצב השלישי הוא מבוך עם בוס בסוף שלוקח כמה דקות לכל היותר.
ריבוי משתתפים נותן לחברים להחיות אחד את השני ובנוסף ניתן לסחור אחד עם השני בכלי נשק וחפצים. אבל עם מנגנון השידוך גם מגיע חיסרון, והוא ההעדר המורגש של שימוש באיתות והוראות מהירות. עם הקרבות המבולגנים, היה מאוד שימושי אם היתה דרך לסמן מטרות, יריבים או להודיע לחברים שיש כאן רובה בדיוק בשבילם. חברת Gearbox הודיעה שזה יתווסף בהרחבה עתידית. אבל מעבר לזה, ריבוי המשתתפים מציע בדיוק מה שמציע הסיפור הראשי, רק עם חברים.
להכניס קצת צבע לחיים
הגרפיקה של Borderlands תמיד היתה מיוחדת, וב-Borderlands 3 היוצרים לקחו את זה והגבירו. הירידה לפרטים מאוד מרשימה, התיבות, הדמויות, המפלצות, אפילו התפאורה ניזוקה מירי. הרקע מעניק מסגרת יפה למשחק עם נופים יפים ולפעמים סתם נהניתי מטיול עם הרכב בדרך לעוד מטרה. במשחק יש אפילו מחזורים של יום ולילה.
עם זאת, במשחק שמתמקד בנשקים שלכם יש מספר בעיות איתם, והמשמעותית מביניהן היא שכלי הנשק לרוב קצת גדולים מידיי ומסתירים לפעמים את המסך ואת היריבים. פה הייתי שוקל אולי לאפשר להנמיך את הנשק. בנוסף, התוספות הקטנות לנשקים (Trinkets) והסקינים מרגישים קצת מיותרים. סך הכל מדובר בירי מגוף ראשון, ולא באמת ראיתי את הדמות שלי במהלך המשחק.
הדמויות בנויות יפה ויש משחק קול לכל דמות בנפרד שזה ממש מיוחד ומרשים. אבל מעבר לזה, הסאונד די… בנאלי. הפיצוצים נחמדים וזעקות הכאב משעשעות, אבל לא מצאתי בפסקול משהו שגרם לי לקפוץ יחד עם הקצב.
Borderlands 3 מציע את אותה הנוסחה של המשחקים הקודמים רק בגדול יותר, וזה לא דבר רע, אין צורך לחפש נוסחה חדשה, בעיקר היום כשמשחקי ירי מגוף ראשון זוכים לפופולריות גדולה כל כך. הסיפור הראשי מציע כ-30 שעות משחק והמולטיפלייר יכול לספק תמיד ריגוש קל של עבודת צוות נגד גלים של מפלצות.
Borderlands 3 הוא לא משחק שאתם באים אליו בשביל העלילה, אלא בשביל המשחקיות, והגרפיקה הקומיקסית שלו פשוט פנטסטית. למי שעוקב אחרי הסדרה גם מהכותרים הקודמים, צפויות לא מעט הופעות אורח משמחות של הדמויות מהמשחקים הקודמים. אבל גם לשחקנים חדשים צפוייה הנאה מטורפת בזכות האקשן המהיר וההומור המופרע של המשחק.
Devil's Hunt הוא בלגן של עלילה קלישאתית ומערכת קרב מגושמת. הגרפיקה וזוויות המצלמה המוצלחים של המשחק אינם מספיקים על מנת להציל אותו.
משחקי אקשן ארקיידיים, במיוחד כאלה עם סיפור חזק, הם תמיד הנאה צרופה. Devil May Cry למשל, או God of War, הם מבין המשחקים הטובים ביותר בג'אנר הזה, ומשחק האינדי Devil's Hunt לוקח מכל אחד מהם השראה. למרבה הצער, הוא נכשל בביצוע, והתוצר הסופי לא עושה חסד עם ההשראות שלו.
בין קלישאה לבילבול
כבר מתחילת המשחק, התחושה היא שהדמות הראשית היא כמו פנטזיה של ילד בן 13. דזמונד (Desmond) הוא בחור עשיר, נאה, בעל בית גדול, ארוסה יפהפייה, וכמובן (איך לא?), עבודה בחברה הגדולה של אביו הנוקשה. הוא גם מתחרה באיגרוף מחתרתי. לכן, עיקר הקרבות במשחק מתמקדים באיגרוף.
ברגע שדזמונד מגלה כי ארוסתו היפה מנהלת רומן עם חברו הטוב, הוא מחליט להתאבד, מהלך שמוביל אותו, כמובן, לגהינום. הוא כמובן מתחרט על ההחלטה ליטול את חייו ומחליט לכרות ברית עם השטן (קלישאה כבר אמרנו?). הוא חוזר לחיים ובתמורה לכך, הוא הופך לשליח מטעם גהינום, ואוסף את נשמותיהם של אלה שהשטן חפץ בהם.
מכאן, העלילה מתקדמת בהתמדה בצורה מאוד מוזרה, ולא לטובה. במהלך המשחק דזמונד ממשיך לעשות החלטות שנויות מבחינה מוסרית ומבלבלות במיוחד, והאויבים ובני הברית מחליפים תפקידים על בסיס קבוע. השינויים והזיגזוגים במהלך המשחקים מזכירים לנו את העלילות שילדים ממציאים כשהם משחקים בצעצועים שלהם – עלילות שרק הם מבינים ואוהבים.
המשחק נותן לכם לקרוא במדריך דמויות אשר מתעדכן במהלך המשחק לכל דמות ודמות, ומכיל תיאורים של ההתפתחות שלהם בסיפור וכן הלאה. אבל גם עם המדריך הזה קשה להבין מי בצד שלכם ומי לא, ואפילו עוד יותר קשה להבין מדוע הם דווקא בצד הזה. במהלך המשחק היה לנו מאוד קשה להבין מדוע דזמונד בוחר לפעול בדרכים בהם פעל, לא היה שום הגיון בבחירות הללו.
המתאגרף מגיהנום שמחטיא
ביסודו, המשחק הוא משחק אקשן עם קרבות, ומאחר והגיבור שלנו הוא מתאגרף, הקרבות במשחק הם ברובם קרבות איגרוף מול יריבים. למרבה הצער, המשחק לא נותן לכם להנעל בצורה נוחה על אויבים במטרה לפגוע בהם כמה שאפשר – המצב הזה יוצר סיטואציה שבה במקרים רבים אתם זורקים אגרופים רבים לאוויר סתם. אפילו כשכבר הצלחתם לפגוע, המכות לא נותנות אינדיקציה טובה לנזק שאתם גורמים לאויבים. בנוסף לכך, הקרבות עצמם אינם מתגמלים מספיק בהתחשב במאמץ. כל אלה יחדיו גורמים לכך שהקרבות מול האוייבים השונים הופכים למחיצת כפתורים משעממת.
במסעותיו שבין הגהינום ובחזרה, דזמונד פותח שלושה עצי יכולות, שאותם הוא יכול לשפר ולשדרג כדי לקבל יכולות חדשות. בזמן לחימה ניתן להחליף בחופשיות בין שלושת סגנונות הקרב שאתם משדרגים כדי לשגר כמויות של יכולות מיוחדות בזריזות. לחלופין, אתם יכולים גם לדבוק בסגנון לחימה אחד שיש בו את ההתקפות האהובות עליכם.
השימוש ברוב היכולות הללו מצריך כיוון כדי להשתמש בהן, ומאחר והמשחק לא מאפשר להנעל באופן נוח, קל לפספס את ההתקפות המיוחדות הללו. יתרה מכך, לא ניתן לשנות את הכיוון שלכם עד לאחר שהאנימציה מסתיימת – כלומר, אם כיוונתם יכולת מיוחדת והאויב התחמק, לא תוכלו לזוז עד שהאנימציה של המתקפה תסתיים, ורק אז תוכלו לחזור להילחם ביריב.
Devil's Hunt מאפשר לכם להשתמש במהלכי חיסול על יריבים, אבל אין הרבה גיוון באנימציות שלהם והם לא מועילים במיוחד. בסופו של דבר העדפנו לחסל אוייבים באגרופים ומתקפות מיוחדות מאשר לצפות שוב ושוב באותה אנימציית הוצאה להורג.
אין
דרך חזרה
בין הקרבות מול השדים המפלצתיים, המלאכים, ובני התמותה, Devil's Hunt נותן לכם לטייל בשלבים נאים שניתן לחקור. בדומה למשחק God of War האחרון, אין לכם את האפשרות לקפוץ, ובמקום זאת אתם נדרשים להסתמך על טיפוס על מדרגות ענק ומדי פעם השתגרות כדי להתקדם.
די קשה להנעל על המדרגות הענקיות הללו, ולעיתים קרובות תאלצו לזוז מצד לצד עד שתוכלו למצוא את הזווית המתאימה שתאפשר לכם לטפס הלאה. גם אחרי שכבר הצלחתם לטפס, אי אפשר יותר לרדת בחזרה למטה, מה שחוסם אתכם מלחזור אחורה. אם טיפסתם למעלה ורציתם לחזור ולחקור עוד קצת את העולם סביבכם כדי לחפש סודות, לא תוכלו לעשות זאת.
אבל הסודות והחפצים לאיסוף במשחק גם ככה לא כאלה מעניינים. הם נעים בין פיסות אומנות לנשמות שאיתן ניתן לפתוח יכולות חדשות. הפריטים היחידים ששווים את המאמץ הם פתקים של המוציא להורג מיוריאל. הפתקים הללו מאפשרים לכם לפתוח יכולות מתוך אחד מעצי היכולות.
ב-Devil's Hunt יש גם כמה פאזלים לפתור, אבל כמו שאר המשחק, הם לא מתוחכמים במיוחד. באחד למשל, אתם נדרשים לדחוף קופסה בקו ישר על מנת שתסייע לכם לטפס על מדרגה, ובאחר אתם הולכים ומפעילים סדרה של מתגים.
בזמן שאתם חוקרים ומתקדמים במשחק, קצב מהירות ההליכה של דזמונד די איטי, אבל לא במידה בלתי נסבלת. אבל בתוך האחוזה של דזמונד, קצב ההליכה שלו איטי ברמה בלתי נסבלת ומיגעת למדי. יתרה מכך, זווית המצלמה בבית של דזמונד קרובה מידי וממש מעל דזמונד, מה שיוצר אי נוחות נוראית.
100
בעיצוב פנים
רמת העיצוב במשחק Devil's Hunt היא נקודת אור חזקה במיוחד לגביו. הפרטים והעיצוב בביתו של דזמונד למשל, מרהיבים וגורמים לכם לרצות לחקור אותו עוד (אילו רק השליטה שם היתה נוחה יותר). הסביבה בעולם החיים וגם בגהינום היא ייחודית וניכר כי היא עוצבה לפרטי פרטים עם דגש על מימדים גדולים. המנהרות והמגדלים הגבוהים נותנים תחושה אפית ממש לאורך המשחק כולו.
זוויות הצילום בסצינות במשחק גם הן מאוד מרשימות. הצילומים ממש קולנועיים וזה מענג לצפות בסצנות מעבר, גם כשהן ממש לא הגיוניות. אבל המוסיקה במשחק אף פעם לא באה בזמן כדי להגביר את המתח והאקשן, וזה מרגיש כמו עוד פוטנציאל מבוזבז.
למרות רמת הפירוט בבית ובסביבת המשחק, הדמויות במשחק נראות כאילו הן לא שייכות לגרפיקה העדכנית שלו כלל. בעוד שלוציפר ודזמונד משתלבים בלי כל בעיה ברקע המשחק, דמויות אחרות נראות כאילו הן שייכות לעידן אחר של משחקי מחשב. אפשר לחשוב שהן ממש נחטפו ממשחקים של העשור הקודם. דברים כמו תווי פנים ייחודיים למשל, היו יכולים לגרום להן להתבלט יותר.
Devil's Hunt הוא משחק מאכזב למדי. הוא מנסה לשאוף ולהגיע גבוה אבל בסופו של דבר נופל ממש, ממש לתחתית.
מסיפור שנע בין קלישאתיות נפשעת והחלטות כאוטיות ומבלבלות, למשחקיות "תלחץ חזק ומהר ככל האפשר" בזמן קרב, המשחק מאכזב בכמעט כל אופן אפשרי. העיצוב שלו והבימוי האומנותי שלו היו הדברים היחידים שהחזיקו אותנו מעוניינים בזמן המשחק עצמו, אבל גם זה לא די בשביל לגרום למשחק הזה להמריא.
Blashpemous הוא משחק שקולע בעיצוב ואטמוספירה שיוצרים עולם מטריד ומרתק, שמחפה על משחקיות שלא מצליחה להגיע לאותה רמה.
יש הרבה משחקים היום שבונים על הפופולריות של Dark Souls עם איזשהו טוויסט בפנים. למשל שילוב של האווירה ורמת הקושי עם משחקיות דו-מימד כמו ב-Hollow Knight או Salt and Sanctuary. כעת מצטרף לרשימה הזאת המשחק Blasphemous שמוסיף לסלט גם אסתטיקה של נצרות בימי הביניים. האם המשחק יזכה לתהילה בגן עדן של משחקי סולס או יישרף במוקד עם שאר החיקויים?
כמו ביקור בכנסייה מקאברית
הדבר הכי בולט במשחק הוא העיצוב שלו. המשחק מצויר בגרפיקת פיקסלים עם רמת פירוט מאוד גבוהה. בנוסף לכך, המשחק מעוצב בסגנון ימי הביניים עם דמויות ואויבים שנראים יותר כמו מפלצות מאשר בני אדם. העיצוב מעניין במיוחד בבוסים הענקיים והמפורטים. התוצאה הסופית היא משחק שרוצים לחקור, גם אם זה רק בשביל לראות מהן הזוועות שמחכות בהמשך. האנימציות של הדמויות במשחק גם באיכות מאוד גבוהה ונראות חלקות וברוטליות.
במשחק ישנם גם סרטונים קצרים, והם נראים טוב מאוד, ועוזרים להבהיר פרטים מסויימים במשחק.
לגרפיקה והעיצוב מלווה פסקול מעולה שמתאים מאוד לאווירה והעולם של המשחק. יש הרבה מנגינות שכיף להקשיב להן תוך כדי המשחק והן מוסיפות להרגשה של מסע קודש בעולם קדום וברברי.
מבחינה טכנית המשחק עובד בצורה חלקה אפילו על הלפטופ הישן שלי. היו לי בעיות טכניות עם הדמות הראשית שנתקעת בתוך קירות ו-hitboxes לא תואמים למה שקורה על המסך עם אויבים ספציפיים, הבעיות האלה היו בחלק מאוחר במשחק שנראה שלא נבדק עד הסוף, וסובל באופן כללי מעיצוב פחות מעניין משאר המשחק.
קרבות אלימים אבל לא קשים
מלבד להסתכל על מה שקורה, כמובן שצריך לשחק, והמשחקיות ב-Blasphemous היא די סטנדרטית לז'אנר משחק souls. יש לשחקן חרב ומגוון קסמים שבאמצעותם הוא יכול להילחם באויבים. השימוש בחרב מהיר ועוצמתי אבל לצערי, אין בחירה של כלי נשק נוספים, ולכן אי אפשר לבנות דמות שמתאימה לסגנון משחקיות שונה. אתם יכולים לבצע הדיפה עם החרב על ידי לחיצה על מקש לפני שנפגעים. המנגנון עצמו נחמד אבל הוא קל מדי לשימוש ונותן לשחקן יותר מדי חופש, ופוגע ברמת הקושי של המשחק.
יש הרבה קסמים במשחק שבעיקר גורמים נזק או משפרים את ההתקפות של הגיבור. השימוש בקסמים הוא באמצעות מד "קנאות" (Fervour) שמתמלא כשאתם גורמים נזק או מבצעים הוצאות להורג, שקורות בצורה רנדומלית לאויבים עם מעט חיים. אפשר גם למלא את המד על ידי הקזת דם הגיבור, שניתן למלא מחדש בנקודות שמירה. כאשר יש לדמות הראשית מעט חיים אפשר להחזיר אותם על ידי שימוש בבקבוקים מלאים בדם קדוש, שכמיטב המסורת מתמלאים בנקודות השמירה.
Blasphemous נותן לכם להתאים את הגיבור על ידי שינוי של הציוד שלו. לגיבור יש מחרוזת תפילה שאפשר להוסיף אליה סמלים שמחזקים יכולות שונות של הדמות כמו נזק או חסינות לסוגי מתקפות שונים. אתם יכולים לתת לגיבור עתיקות שמאפשרות להתקדם למקומות חדשים בעולם, כמו למשל על ידי הוספת פלטפורמות חדשות. אפשר גם לתת לו חפצים מיוחדים שנותנים לדמות יכולות מאוד חזקות אבל מוסיפים גם חולשות. החרב, החיים ומד הקנאות של השחקן גם מתחזקים על ידי חקירת העולם ומציאת מזבחים. ניתן גם ללמוד מתקפות חזקות בסוג מסויים של מזבחים באמצעות כסף המשחק. לכסף המשחק אין הרבה שימושים אחרים.
יש הרבה דברים לעשות בקרבות במשחק אבל הבעיה היא שהמשחק לא ממש מאתגר. מלבד מעט בוסים, שבעיקר היו קשים כי לא בחרתי לעשות אותם בסדר האופטימלי, אני מתתי יותר ממכשולים סביבתיים מאשר מהאויבים עצמם. הדמות שלנו חסינה מדי, והאויבים עצמם מאוד סטטיים ולא אגרסיביים כך שיש הרבה זמן לרפא את עצמכם במהלך קרב.
חוסר הקושי גורo לכך שאפילו עם כל השינויים לדמות שהמשחק נותן לכם, אין לכם באמת סיבה להתאים אותה בשביל להיות מוכנים לבוס או אזור מסוים. למשל לאורך כל המשחק בקושי השתמשתי בקסמים כי פשוט לא היה צורך בהם יחסית לשימוש בחרב שלא עולה שום דבר. חוסר האתגר פוגע גם באווירה של המשחק – בגלל שמאוד נדיר למות מאויבים, המשחק לא מייצר אווירה של פחד או מתח תוך חקירת העולם וזה פספוס כשהעולם עצמו הוא בגדר גיהנום עלי אדמות.
עולם של אחרית הימים
אפילו שהקרבות לא ממש מעניינים, חקירת העולם עצמה היא מאוד מהנה. בין הקרבות יש אזורי פלטפורמה שהם בסיסיים אבל כיף לעבור אותם ויש הרבה אזורים לחקור. חלק מהאזורים מלמדים אותנו על הסיפור מאחוריהם דרך המשחקיות, כמו למשל מנזר הסוגד לקדושה שפניה נשרפו ולכן כל הנזירות בו בעלות פנים שרופות. זה יוצר שילוב מוצלח בין הסיפור והסביבה. האזורים במשחק מלאים בסודות וחפצים מיוחדים שגורמים לכך שאתה רוצה לחזור אליהם ולמצוא הכל.
לצערי המשחק לא מספק הרבה דרכים לנוע מהר בעולם, ובנוסף אין יכולת לסמן במפה חפצים או אנשים שתרצו לחזור אליהם. זה הופך את החזרה לאזורים קודמים לאיטית, והרבה פעמים גיליתי שעדיין חסרים לי חפצים מסויימים בשביל להמשיך הלאה. הבעיה הזאת הופכת ליותר מעצבנת כי המשחק לא נותן לשחקן הוראות או טיפים והיו גילויים מאוד חשובים שפספסתי כי הלכתי לכיוון הלא נכון או שכחתי לחזור אחורה למקומות קודמים.
למשחק יש גם עלילה, אבל במסורת של משחקי סולס היא לא ממש מובנת. אנחנו משחקים לוחם במסע עלייה לרגל בחיפוש אחר נס? אלוהים? מחילה? זה לא מאוד ברור כמו שאתם מבינים. בדרך אנחנו צריכים להגיע ל-3 מזבחים ואז למצוא 3 מסיכות וכך הלאה. אני אישית מחכה שמישהו יעשה סרטון של שעתיים ביוטוב שיסביר את מה שפספסתי ויביא פרשנות לאירועים שקורים במשחק. ישנם סיפורים מעניינים שמרחיבים על העולם בתיאורים של החפצים שמוצאים, שבדרך כלל בונים על השחיתות של הכנסייה וחוסר ההיגיון באירועים הקדושים שמתרחשים.
סך הכל, על אף מערכת הקרב הקלה וחקר המפה שיכול להיות מעיק לפעמים, מאוד נהניתי מ-Blasphemous, בעיקר בזכות העיצוב והאווירה האפלה שלו. זמן המשחק שלי ארך 10 שעות עם כמות לא קטנה של סודות שמצאתי תוך כדי.
אני מקווה שהמשחק יורחב עם שינויים שיצדיקו ריצה שניה, כמו עוד רמת קושי וסופים נוספים, כי הייתי רוצה לחזור אליו שוב בעתיד.
ישנה הרבה התרגשות לקראת Cyberpunk 2077, חלקה בזכות התפאורה העתידנית, חלקה בזכות האקשן המדליק שראינו, וחלקה בזכות העובדה שהיוצרים שלו הביאו לנו את סדרת משחקי Witcher המדהימה. שחקנים שמצפים למשחק ישמחו לשמוע שהמשחק עתיד לקבל מצב מרובה משתתפים כחלק מעדכון לאחר ההשקה.
ב-Gamescom 2019 ראינו את הדמו החדש ביותר של Cyberpunk 2077, שהציג לנו את הקטליסט לעלילה של המשחק, והראה לנו את קיאנו "נוקם הגורים" ריבס בפעולה בתור ג'וני סילברהאנד (Johnny Silverhand), רוח דיגיטלית שנותנת לנו הכוונה לאורך הסיפור. הוא גם הראה לנו איך יהיה ניתן לשחק את המשחק במגוון רב של סגנונות.
הדמו מגיימסקום הראה לנו גם איזור חדש במשחק בשם פסיפיקה, אשר תוכנן בתור אתר נופש יוקרתי, אבל לאחר שנגמר הכסף בפיתוח האתר, הוא התיישן והפך לשכונת עוני בה מתגוררים בני האיטי וכנופיה בשם ה-Voodoo Boys.
המשחק צפוי להיות משחק לשחקן יחיד, אבל לפי ציוץ שעלה בחשבון הרשמי של המפתחת, CD Projekt RED, קיבלנו אישור לכך שנוכל לשחק את המשחק גם במצב מרובה משתתפים בהמשך.
עדכון זה צפוי לצאת זמן מה לאחר ההשקה של המשחק ב-16 לאפריל, 2020 והוא לא יהיה העדכון הראשון. בציוץ נוסף של המפתחת, הם רשמו שהעדכון יגיע לאחר שרשרת של עדכונים חינמיים למשחק, שיצאו לאחר ההשקה בצורת DLC.
בעוד שב-E3 2017 החברה חשפה שהיא מתכננת לשחרר למשחק DLC בתשלום, כרגע לא מאוד ברור איך הוא משתלב עם תוכניות אלו. יכול להיות שהרווחים הצפויים ממצב רב משתתפים שכזה עשויים להספיק כדי להפוך את המשחק לרווחי.
1/2 Until now, the only thing we said about multi was that it was in R&D. As we’re getting closer to launching ‘single player’ Cyberpunk 2077 in Apr. 2020, we’d like to confirm that multiplayer's in the works! If you feel like lending us your skills apply: https://t.co/QQV6qsuvhkpic.twitter.com/GHbiS5N3DT
מאחר והמפתחת מחפשת עכשיו עובדים שיעבדו על פיתוח מצב זה, יתכן מאוד והוא כרגע בשלב מאוד מאוד התחלתי. כרגע אין צפי לגבי מתי העדכון עשוי להגיע, ולכן יכול להיות שהוא יצא רק כשנה אחרי השקת המשחק. כרגע נותר לנו להעלות ספקולציות. האם המצב הזה יהיה מצב קואופרטיבי לסיפור? משימות צד שנוכל לבצע יחד עם פושטקים אחרים? או אולי מצב… באטל רויאל? כרגע נראה שהכל יכול להיות.
עד שהעדכון יצא, אנחנו נמשיך לעדכן אתכם בכל מה שפאנקיסטי וקיברנטי. Cyberpunk 2077 צפוי לצאת ב-16 לאפריל, 2020 ל-PC, Xbox One, ו-PlayStation 4.
Decay of Logos הוא רחב, אופטימלי, ומציע קרב מדוייק וחקר מפה כיפי. בעוד שהוא עוצב בהשפעת אגדות, המשחק מצליח ליצור לעצמו זהות יחודית.
חיכיתי הרבה זמן לשחק בגרסה הסופית של Decay of Logos. הוא תפס את תשומת הלב שלי כשהוא רק הוכרז, ועקבתי אחריו מאז.
היתה לי את ההזדמנות לשחק ב-Decay of Logos בגיימסקום בשנה שעברה, והיו לי ציפיות גבוהות. המשחק הסופי אכן מצליח לעמוד בהן, ומצליח לצעוד מבעד לצל של המשחקים הגדולים שהיוו לו כהשראה.
https://www.youtube.com/watch?v=37XxJ3efUU4
נקמה עם קסם אפל בצד
הסיפור של Decay of Logos מתחיל כשאבירי הארגמן (Crimson Knights) שורפים את הכפר של אדה (Ada) והורגים את כל תושביו חוץ ממנה. לאחר שאדה חוזרת להכרה, היא פוגשת אייל מסתורי ומאלפת אותו בתור השותף שלה במסע הנקמה.
כשהיא יוצאת למסע בעולם האפל מלפניה, היא מגלה שקסם אפל השתלט על הממלכה, ושינה רבים מתושביו. פרקים מיומנם של תושבים שונים, בצורת "הדים" (Echoes) מספרים לנו את הסיפורים האישיים של דמויות שונות במשחק, ואנחנו לומדים על האמת המחרידה מאחורי הקסם האפל שמשפיע על הממלכה.
המשחק משלים את ההדים הללו עם סצינות קצרות ודיאלוגים שמראים לנו עולם של קסם, ושל אלה שרוצים להשתמש בו לרעה.
הסיפור לא מהווה חלק גדול מהמשחק, אבל נותן לנו מבט לתוך העולם האפל והמלחיץ וכך עוזר לנו להבין למה אנחנו נלחמים להציל אותו. האווירה שהוא משרה היא מלחיצה במידה מתאימה כדי לא להיות סיפור אימה.
כשהתקדמתי בסיפור, השגתי גרזן בשם… "גרזן" (Garezen), ולכן כשפגשתי את מפיק המשחק ריקארדו טיישירה (Ricardo Teixeira) בתערוכת גיימסקום 2019, שאלתי אותו האם מדובר בצירוף מקרים משעשע. לדברי טיישירה, צוות הפיתוח בחר להשתמש בעברית בבחירת השמות לדמויות ודברים אחרים במשחק. צוות הפיתוח הגיע מפורטוגל, שלשם היגרו הרבה יהודים רבים בתקופת גירוש ספרד, והרבה מהמסורות שלהם הוטמעו בתרבות של פורטוגל. לכן ב-Decay of Logos תפגשו דמויות כמו יורן (Yoran, עיוות של השם יורם או ירון כנראה), איתן (Eitan, כן, אפילו לא האיות האמריקאי), או אמוז (Amoz, עיוות של השם עמוס).
רק אני והאייל הקסום שלי
המשחקיות של Decay of Logos עומדת על שלושה דברים – חקר מפה, קרבות, ואייל. אתם בטח תוהים לגבי האחרון, אז בואו נרחיב לגבי זה. מתחילת המשחק, האייל מלווה אתכם, וכשאתם מתקדמים במשחק, אתם בונים את מערכת היחסים איתו.
כשאתם רק מתחילים את המשחק, האייל מהווה לא יותר מאשר עוד מקום להשאיר בו את החפצים שלכם. לגיבורה שלנו, אדה, יש מקום מוגבל ויכולה לסחוב רק את כמות הציוד שהיא מסוגלת ללבוש. כל הציוד הזה מופיע על הגוף שלה, כולל השיקויים, וזה הופך את המשחק למאוד אימרסיבי. את שאר החפצים אתם יכולים להשאיר אצל האייל, שגם לו יש מקום מוגבל, מה שהופך את ניהול הציוד שלכם לאתגר נוסף במשחק.
האייל יעזור לכם לפתור חידות סביבתיות, שבהרבה מהמקרים ידרשו מכם לרכב עליו. כשאתם רק מתחילים את המשחק, האייל יכול להלחץ בקלות ולא יתן לכם לרכב עליו אלא אם אתם מאכילים אותו בענבות. כשהקשר בינכם מתחזק, אתם תובילו אותו לכפתורים על הרצפה כדי להגיע לאיזורים חדשים.
כל הציוד שאדה סוחבת מופיע על הגוף שלה, כולל השיקויים.
בעוד שהפאזלים הסביבתיים לא דורשים שימוש בגאדג'טים כמו ב-The Legend of Zelda, הם כן נהיים מסובכים יותר ככל שאתם מתקדמים. בהתחלה אתם תמשכו בידיות שליד הדלתות שאתם רוצים לפתוח. כשהמשחק מתקדם, אתם תצטרכו לחפש את הידיות ולחבר אותן מחדש למכונות העתיקות שהן מפעילות, בזמן שאתם מתאמים את המיקום של האייל על כפתורים שונים ברצפה.
החלק האהוב עלי ב-Decay of Logos הוא חקר המפה, והמשחק נותן לכם לחקור עולם משמעותית יותר רחב ממה שהייתם מצפים. הייתי המום מהגודל העצום של העולם של Decay of Logos, בעיקר לאור גודל הקבצים הפצפון שלו של קצת מעל 2GB.
כמשחק אינדי שמזכיר במידה מסויימת את Dark Souls, ציפיתי ש-Decay of Logos יהיה די לינארי. הופתעתי לגלות שהיו בו מלא דרכים מתפצלות. המשכתי לגלות שבילים חדשים כשחקרתי, זה הרגיש כמו להיות ילד בחנות צעצועים חדשה. אחד הדברים המעולים ב-Decay of Logos הוא שאתם יכולים להגיע לאותו מקום מכמה דרכים שונות.
צדק בקצה הלהב
לחימה מהווה את המרכיב השלישי של Decay of Logos, ושוב פעם משלבת בין הסגנונות של Zelda ו-Dark Souls. אתם יכולים להנעל על יריבים ולהתחמק לצדדים, כשאתם מדי פעם מתקרבים כדי לתת הנפה או שתיים וחוזרים חזרה אחורה. אתם יכולים גם לגלוש ולהדוף מכות, אבל אלה הרבה יותר מסובכים לשימוש, בעיקר אם אתם לא שחקנים ותיקים של משחקי סולז.
המשחק נותן לכם גם להשתמש בקסמים בצורת Twines. אתם יכולים להטיל Twines בזמן קרב או כשאתם פותרים פאזלים סביבתיים, אבל לא ללא מחיר. בכל פעם שאתם מטילים Twine, זה פוגע בכם בכמה נקודות חיים. כמו עם הגלישות וההדיפות, לוקח זמן להתרגל לשימוש ב-Twines.
הקרבות יכולים להיות קצת איטיים וקשים בהתחלה, אבל אחרי שאתם עולים רמות, הם מהר מאוד נהיים אינטנסיביים, וזה מצויין. הקרבות יכולים להיות מעט עקומים כשאתם צריכים להלחם ביותר מיריב אחד, אבל המגוון הרחב של נשקים נותן לכם הרבה אפשרויות להתמודד עם מצבים כאלו.
בשונה ממשחקי תפקידים אחרים, העונש העיקרי כשאתם מתים הוא הורדה זמנית של ה-stats שלכם. הנקודות הללו חוזרות רק כשאתם הולכים לישון במחנה, שמהווה את אחד משני סוגי השמירות במשחק. הסוג השני, המקדש, מרפא אתכם אבל לא מחזיר את הניקוד. אם אתם מתחילים לצבור הורדה משמעותית ל-stats שלכם, אתם עשויים להצטרך לחזור אחורה למחנה האחרון שביקרתם בו כדי להחזיר אותם. החזרה הזו יכולה להיות מעייפת מאוד.
כשאתם ישנים במחנה, יש סיכוי שתותקפו במהלך הלילה. בגרסת הביקורת המקורית שקיבלתי, הסיכוי לזה היה מאוד גבוה, ומהר מאוד הפך את התקפות הפתע הללו למעיקות. מאז צוות הפיתוח הוריד את הסיכוי שזה יקרה, והפך את זה לאירוע רנדומלי מגניב שיכול לקרות.
ל-Decay of Logos יש קרבות בוס קלאסיים, וכדי לנצח אותם, אתם צריכים ללמוד את תבניות ההתקפה שלהם והמרחק של ההתקפות שלהם. מאחר והיריבים והבוסים נעים די לאט, זה יוצר עקומת למידה הוגנת. כשאתם מתים, אתם יודעים שזה היה בגלל שעשיתם טעות, ולא בגלל שהמשחק לא היה הוגן.
הפתעות גדולות באות בקופסאות קטנות
ל-Decay of Logos יש גרפיקה פשוטה, אבל הוא מנצל אותה עד הסוף. התרשמתי במיוחד מהמבנים הענקיים השונים שאתם יכולים למצוא פזורים במפה.
צוות הפיתוח הקטן של המשחק הוא במקור צוות פיתוח כלי עיצוב, וחלק גדול מהמשחק עבר אופטימיזציה יוצאת מן הכלל הודות לנסיון שלהם בטכנולוגיית פיתוח משחקים. כשדיברתי עם מפיק המשחק ריקארדו טיישירה במהלך גיימסקום 2019, הוא הסביר לי איך ניתן לראות חלק גדול מהמבנים במשחק מרחוק על ידי מידול שלהם בדרכים שונות.
הצוות עיצוב מודלים דו מימדיים כדי להציג מבנים כשהם מאוד רחוקים, מודלים תלת מימדיים ברזולוציה נמוכה יותר בשביל מבנים קצת יותר קרובים, ומודלים מפורטים לגמרי בשביל מצבים שבהם השחקן נמצא לידם. בנוסף, המשחק נותן לכם לטייל לאורך המפה ללא זמני טעינה כלל.
גיבורת המשחק אדה נראית מצויין מכל כיוון. עם כל הציוד שלה שמופיע על גבי הגוף שלה, זה נותן המון אפשרויות כדי לצייד אותה בכל דרך שתרצו. העבודה של Studio Ghibli השפיעה על עיצוב הדמויות והיצורים, וכל אחד מהם נראה ייחודי וקסום.
למשחק יש שלל אפקטים קוליים לרקע שיוצרים אווירה נעימה, אבל לא נהניתי מחלק מדיבוב. בעוד שחלק מהדמויות היו מדובבות באופן מאוד מתאים, חלק היו מעט מעצבנות לשמיעה. זה גם היה לי קצת מוזר לשמוע את אחד מהיריבים הבסיסיים במשחק מוציא צעקת וילהלם כל פעם שהורגים אותו.
Decay of Logos מציע עולם רחב לחקור. יש לו מערכת קרב זריזה ופאזלים סביבתיים, ואם אתם חובבים של Dark Souls או The Legend of Zelda, אתם מהר מאוד תרגישו בבית. עם זאת, המשחק מוצא את הזהות הייחודית שלו, ולא מרגיש כמו העתק של הסדרות הללו.
עדיין מדהים אותי שצוות של ארבעה אנשים יצר את המשחק. יש לו איכות לא מתפשרת שלא הייתם חושבים שתהיה אפשרית להשגה על ידי צוות כזה קטן. הם אפילו מתכננים להוציא הרחבה למשחק עם איזור חדש לחקור, אם המשחק יצליח במכירות.
אז קחו חרב ותעלו על האייל הקסום שלכם – יש לנו כפר לנקום.
