Sony העלו את מחיר ה-PS5 ל-$649.99 בארצות הברית, החל מ-2 באפריל 2026. מדובר בקפיצה של $100 מהמחיר הקודם שעמד על $549.99. ה-PS5 Pro עלה ל-$899.99, ה-Digital Edition ל-$599.99, ו-PlayStation Portal ל-$249.99. הסיפור האמיתי מאחורי ההכרזה הזו הוא לא ש- Sony רוצים להרוויח יותר, הם פשוט מגלגלים הלאה את המחירים שהם כבר שילמו בעצמם.
Sony מייצרים את הקונסולות שלה בסין, יפן, וייטנאם ומלזיה. ארבע מדינות שספגו מכסים ישירים: סין 30%, יפן 15%, וייטנאם 20%, מלזיה 19%. כשה-cost of goods עולה בעשרות אחוזים, המחיר המומלץ לצרכן חייב לעקוב. Sony היא חברה ציבורית עם ציבור מחזיקי מניות ולא ארגון צדקה. לכן כשהם מכריזים על העלאת מחיר, זו האמת המתמטית של שרשרת האספקה.
כאן נמצא הגורם שפחות מדברים עליו ואלו מחירי ה-DRAM. מדובר במחירים שעלו ביותר מ-170% שנה אחר שנה מאז אמצע 2025. ולמה בעצם? Nvidia, Microsoft Azure, Google וכל חוות ה-AI שצצו בשנתיים האחרונות קנו חלק אדיר מהאספקה הגלובלית של זיכרון HBM ו-GDDR6. יצרניות DRAM מרוויחות הרבה יותר מ-data centers מאשר ממוצרי צריכה לצרכן הרחב, והם מפנים את האספקה בהתאם. ה-PS5 צריך DRAM, ה-DRAM יקרים בצורה קיצונית ולכן ה-PS5 מתיקר. הלוגיקה כואבת אבל עקבית.
בישראל, ה-PS5 נסחר לפני ההעלאה בטווח של ₪2,099–₪2,299 ב-KSP, BUG ו-iDigital. עם הקתב הנוכחי ועלויות ייבוא, אפשר לצפות לראות מחירים בפועל של ₪2,399–₪2,599 בחודשים הקרובים, תלוי בשער הדולר ובמדיניות היבוא. אם אתם על הגדר? יתכן שכדאי להזדרז לפני עליית המחירים.
כתובת המייל של חשבון ה-Google שלכם היא בעצם תעודת הזהות הדיגיטלית שלכם. היא מה שאתם משתמשים בו כדי להתחבר ל-Gmail, ל-YouTube, ל-Google Drive ולכל שאר השירותים של גוגל. אבל מה קורה כשהכתובת הישנה כבר לא מתאימה לכם? אולי יצרתם אותה כשהייתם בני 14 עם שם משתמש מביך, או שפשוט רוצים משהו יותר מקצועי. אז אנחנו מגיעים לסופה של תקופה, גוגל מאפשרת לשנות את הכתובת.
גוגל מאפשרת לכם לשנות את כתובת ה-Gmail שמשויכת לחשבון שלכם לכתובת חדשה שנגמרת ב-@gmail.com. חשוב לדעת שהפיצ'ר הזה עדיין בהשקה הדרגתית, כך שייתכן שהאפשרות עדיין לא זמינה עבור כולם. אם אתם עדיין לא רואים אפשרות כזאת אז תחכו עוד טיפה.
איך עושים את זה?
התהליך עצמו ממש פשוט. נכנסים לקישור הבא: אני קישור ואז על "מידע אישי". משם פונים לאופציה "Google Account email". אם יש לכם אפשרות לשנות, אתם זכיתם ומשם תלחצו ותעקבו אחרי ההנחיות. אם האפשרות לא מופיעה, כנראה שזה עדיין לא הגיע אליכם.
מה קורה עם הכתובת הישנה? וזה החלק שחשוב לשים לב אליו. הכתובת הישנה שלכם לא נמחקת. היא נשארת ככתובת חלופית בחשבון, ואף אחד אחר לא יכול להשתמש בה – גם אם תמחקו את החשבון לגמרי. כל המיילים שנשלחו לכתובת הישנה ימשיכו להגיע אליכם, וגם התמונות, הקבצים ושאר המידע שלכם לא ייפגעו. אתם גם יכולים להמשיך להתחבר עם הכתובת הישנה לכל שירותי גוגל כמו Gmail, Maps, YouTube ו-Drive.
לפני שרצים לשנות, קחו בחשבון: אפשר ליצור כתובת Gmail חדשה רק פעם אחת ב-12 חודשים, ובסך הכל עד שלוש פעמים. אז תחשבו טוב לפני שבוחרים את הכתובת החדשה. כל הכתובות שנגמרות ב-gmail.com חייבות להיות ייחודיות, אי אפשר לבחור כתובת שכבר בשימוש או שהייתה בשימוש בעבר. גוגל גם שומרת חלק מהכתובות כדי למנוע ספאם, אז אם הכתובת שרציתם לא זמינה, המערכת תציע לכם חלופות דומות. רוצים לחזור לכתובת הישנה? אין בעיה. גוגל מאפשרת לחזור לכתובת הקודמת בכל שלב. פשוט נכנסים לאותו מקום בהגדרות ובוחרים להחזיר את הכתובת הישנה ככתובת הראשית. שימו לב שאם חזרתם לכתובת הישנה ורוצים ליצור כתובת חדשה נוספת, תצטרכו לחכות שוב 12 חודשים.
Mario Tennis Fever מצליח סוף-סוף למצוא את האיזון המושלם בין טניס ארקייד לטירוף מריו, עם מכניקת Fever Rackets גאונית ומולטיפלייר ממכר שקשה לעזוב. אבל מצד שני, מוד ההרפתקה המאכזב והיצע התוכן הדל לשחקני סינגל לא נותנים לנו לשכוח שנינטנדו עדיין לא פיצחו את הפורמולה של משחקי ספורט מריו שמתאימה לכולם.
אז בואו נתחיל מהעיקר וזה הטניס עצמו. Mario Tennis Fever מרגיש פשוט מעולה על המגרש; Camelot Software Planning הצליחו לעשות משהו שהם נאבקו בו כבר כמה משחקים: למצוא את האיזון בין טניס "אמיתי" לבין השטויות המהנות של עולם מריו. התנועה על המגרש יותר מרוסנת הפעם, מה שגורם לכל ריצה לכיוון הכדור להרגיש משמעותית, ובין המהלכים נוכל לראות טופספינים, סלייסים, לובים ודרופ שוטים. כל סוגי החבטות הקלאסיים קיימים ומרגישים מספקים ומדויקים.
הקדחת הכי טובה שתהיה לכם
החידוש המרכזי של המשחק הוא ה-Fever Rackets, ובכנות, מדובר בתוספת נהדרת שמוסיפה המון. הרעיון פשוט: ככל שאתם מחזיקים ראלי ארוך יותר, מד ה-Fever שלכם מתמלא. כשהוא מלא, אתם יכולים לבצע Fever Shot עם אפקט מיוחד שתלוי במחבט שבחרתם.
יש 30 מחבטי Fever שונים, כל אחד עם כוח ייחודי משלו, כגון מחבט קרח שמקפיא את צד המגרש של היריב, מחבט Mini Mushroom שמכווץ את השחקן שנוגע בפטרייה, מחבט צל שיוצר כפיל שלכם, ועוד. מדובר במגוון מרשים של כוחות באמת מעניינים לשימוש והופכים את המשחק למגוון יותר ומשוגע יותר.
מה שהופך את המנגנון הזה לגאוני הוא האיזון המובנה בתוכו; אם היריב מצליח להחזיר את ה-Fever Shot לפני שהכדור נוגע ברצפה, האפקט לא מופעל, ויותר מכך – אם הוא מצליח להנחית אותו בצד שלכם, תאכלו את האפקט שבישלתם. זה יוצר מצבי ראלי אינטנסיביים ומתוחים שנותנים תחושה שדומה יותר ל-Mario Kart מאשר למשחק טניס רגיל, אבל בדרך טובה. ובאותה נשימה, אם כל הטירוף הזה לא בשבילכם, אפשר פשוט לכבות את מחבטי ה-Fever ולשחק טניס קלאסי נקי. יבורך האיזון הקדוש של הטניס.
המשחק מגיע עם 38 דמויות שחיקות. מדובר בכמות הגדולה בתולדות הסדרה. כל דמות שייכת לסוג מסויים שמשפיע על הסטאטים שלה, וההתאמה שאפשר לבצע בין הדמויות ל-Fever Rackets יוצר מגוון אסטרטגי מפתיע. האם אתם לוקחים דמות מהירה עם מחבט שמאט את היריב? אולי דמות חזקה עם מחבט שיוצר מכשולים? השילובים כמעט אינסופיים, ובמשחק מרובה משתתפים זה באמת בולט – ב-Doubles, הנושא מקבל עוד שכבה כשזוגות יכולים לתזמן את ה-Fever Shot שלהם ביחד לאפקט מוגבר.
הרפתקה שנשארה בגן
ועכשיו לחלק הפחות מרגש ואפילו די מתיש, מצב ההרפתקה של המשחק. הרעיון במקור הוא חמוד למדי – מריו וחבריו מגיעים לאי מסתורי כדי למצוא פרי זהב שירפא את דייזי מהמחלה שלה, נתקלים במפלצת שהופכת אותם לתינוקות, ואז צריכים ללמוד לשחק טניס מאפס כדי להילחם חזרה ולחזור להיות מבוגרים.
מצב ההרפתקה מתפקד בעיקר כטוטוריאל ארוך – ולא מספיק מרגש. המשחק מלמד אתכם כל חבטה בנפרד, עובר בין שיעורים, מיני-גיימס, מבחנים ועוד שיעורים, וזה פשוט… איטי. הקאטסינס כמעט ולא קיימים ודי משעממים, עם תנועה מינימלית והרבה דיאלוג שלא ממש מצליח לעורר אמוציות. ראיתי מצגות סיכום שנה פיננסית שנראו עם יותר חיות. מצב ההרפתקה אורך כ-3-5 שעות, תלוי בקצב שלכם, וגם זה מרגיש ארוך מדי בהתחשב בתוכן שיש בו.
אציין שבחלק השני של ההרפתתקה הוא קצת מתאושש. נהיה בספינת אוויר, מערות קרח וג'ונגלים, ונקיים כמה קרבות בוסים שמשתמשים ב-Fever Rackets בצורה יצירתית למדי. הבעייתיות האמיתית בעיני במצב ההרפתקה היא הדרך שבה מתקדמים בו. יש שימוש מוגזם בדיאלוג שמכריח את השחקן לרוץ מנקודה לנקודה, עם מעט מדי משחק טהור. תדמיינו שאתם משחקים ב-Mario Kart World וכל שניה אתם מקבלים ברקס ומחכים יותר מדי בשביל ללחוץ על הגז ולהמשיך במסלול.
המודים שמצילים את המצב
מחוץ למצב ההרפתקה, דווקא המודים האחרים הם שזוהרים בחוזקה. מצב בטורניר הוא פשוט מצב מעולה וכיפי – מדובר בסדרה של משחקים ברצף עם הפרשן: Talking Flower שמגיב למה שקורה על המגרש ומוסיף המון אווירה. Mix it Up הוא המוד שהכי מרגיש כמו ארקייד משוגע, עם חוקים מיוחדים ואפילו Wonder Effects מתוך Super Mario Bros. Wonder. מצב Trial Towers מציע אתגרים מגוונים שיעשו חיים קשים למי שרוצה להוכיח את עצמו.
וכמובן, יש את המולטיפלייר המקוון, שהוא בעיני הסיבה העיקרית שהמשחק הזה ישאר רלוונטי לאורך זמן. משחקים מדורגים מציעים משחק תחרותי ממכר, ו-Online Rooms נותנים גמישות עם חוקים מותאמים אישית. יש גם אפשרות ליצור משחק מקומי עם עד שלושה חברים נוספים. Swing Mode חוזר גם הוא ומאפשר לנופף בג'וי-קון 2 כמו מחבט אמיתי, אבל הוא מגיע רק עם חלק מה-Fever Rackets, מה שמרגיש כמו החלטה מוזרה.
נראה חד, נשמע מריו
Mario Tennis Fever נראה נקי ומלוטש על ה-Switch 2, חוויה ויזואלית נהדרת. הדמויות מפורטות יותר מתמיד, המגרשים צבעוניים ומגוונים, וה-Fever Shots מלווים באפקטים ואנימציות מרשימות שלא חוסמות ומסתירות את המהומות שמתרחשות על המגרש. זה נראה בדיוק כמו שמשחק מריו ספורט צריך להיראות – קליל, חד ומזמין.
פס הקול גם הוא תפקד יפה, עם מוזיקה קליטה שמתאימה לאווירה של כל מגרש ואפקטי סאונד מספקים לכל חבטה. שום דבר מהפכני, אבל הכל ברמה גבוהה ונעימה, כמו שהיינו מצפים.
Mario Tennis Fever הוא ללא ספק משחק מריו טניס מעולה ואולי אחד ממשחקי המריו ספורט הטובים אי-פעם. מכניקת ה-Fever Rackets מוסיפה עומק ודינמיות שהיו חסרים לסדרה, הטניס הבסיסי מרגיש מצויין, והמולטיפלייר – הן המקומי והן המקוון – ממכר ברמות מפחידות. אם יש לכם חברים לשחק איתם, אונליין או על הספה, יש כאן משחק שילווה אתכם לאורך זמן. שחקנים יחידים? כנראה שהחוויה שלכם תהיה דלה ולא תמצה את הפוטנציאל של המשחק.
קאסלווניה חוזרת, והפעם עם כניסה מחודשת ומסקרנת לדור הנוכחי: Castlevania: Belmont’s Curse הוכרז באירוע State of Play האחרון, עם הבטחה להשקה במהלך 2026, וזה לכבוד 40 שנה למותג. מדובר במשחק מטרוידוניה (מי שלא יודע, החצי השני של המילה הזו נובעת מקאסלווניה) דו־ממדי חדש שמנסה לשלב בין הנוסטלגיה של הסדרה לבין קצב מודרני יותר.
מאחורי הפרויקט עומד שיתוף פעולה לא קטן: Konami יחד עם Evil Empire ו-Motion Twin שמוכרים לנו מכותרים כמו Dead Cells ו-The Rouge Prince of Persia. השילוב הזה כבר מסמן כיוון ברור של משחקיות מהירה, מדויקת ואינטנסיבית, תוך שמירה על הזהות הגותית והקלאסית של המותג.
העלילה לוקחת אותנו לפריז של שנת 1499, עיר שנקלעת למתקפת יצורים מפלצתיים שמגיחים מהצללים. לתוך הכאוס הזה נכנס יורש לשושלת בלמונט, חמוש בשוט האגדי Vampire Killer, ויוצא לציד בין הרחובות הבוערים ועד לטירה המאיימת שמרחפת מעל הכול. בגזרת המשחקיות, השוט חוזר לתפקיד מרכזי במיוחד: לא רק ככלי תקיפה, אלא גם כאמצעי תנועה שמאפשר דינמיות וגמישות בזירה. לצד השוט נחשף גם שימוש בחרב, והמפתחים רומזים שזו רק ההתחלה ושבהמשך ייחשפו עוד יכולות וכלים שידרשו תזמון נכון וחשיבה טקטית בזמן קרב.
גם למעריצים הוותיקים יש למה לחכות: חדרים סודיים, פריטים חבויים, קירות שבירים שמסתירים הפתעות, ואויבים מוכרים שחוזרים לסיבוב נוסף. אפילו הזומבים הקלאסיים מופיעים מוקדם, ובדיוק כמו פעם הם אולי איטיים לבד, אבל בכמות גדולה הם כבר הופכים לאיום אמיתי. מבחינה ויזואלית, המשחק הולך על סגנון צבעוני יותר ממה שחלק מהמעריצים אולי ציפו, אבל עדיין נשען על הבסיס הגותי האפל שמזוהה עם קאסלווניה.
התוצאה נראית כמו ניסיון לרענן את הסדרה בלי לוותר על הדנ״א שלה, ולתת לה נוכחות חדשה לקהל ותיק וחדש כאחד. אם הכול יתחבר כמו שצריך, Belmont’s Curse עשוי להיות בדיוק הקאמבק שהסדרה הייתה צריכה: כזה שמכבד את העבר, אבל לא מפחד להמציא את עצמו מחדש. כרגע אין תאריך מדויק, אבל חלון ההשקה הרשמי כרגע מכון לשנת 2026 והמשחק יהיה זמין על ה-PS5, Xbox Series X|S, Switch 2 ולמחשב האישי.
אחרי ההצלחה של Kena: Bridge of Spirits, ב-Amber Lab חוזרים לעולם של Kena עם משחק המשך חדש בשם Kena: Scars of Kosmora. ההכרזה נחשפה באופן רשמי כחלק מ-State of Play עמוס הכרזות שהתרחש אתמול בלילה, עם חלון השקה לשנת 2026 על PlayStation 5 ו-PC.
במשחק החדש קינה כבר לא מוצגת כמתלמדת, אלא כמדריכת רוחות מנוסה ובעלת מוניטין. העלילה שולחת אותה לאי המסתורי קוסמורה, מקום שמחולק לאזורים ותרבויות שונות, ומסתיר היסטוריה טראגית וסודות ישנים שקבורים מתחת לפני השטח.
אחת מנקודות המפנה המרכזיות מגיעה מוקדם: רוח עוצמתית שוברת את המטה של קינה, כלי שהיה חלק מהזהות והכוח שלה. מכאן המשחק דוחף לכיוון מכניקה חדשה שבה קינה נדרשת לאמץ שיטת הדרכה עתיקה שנשענת על אלכימיה ושליטה באלמנטים כדי לשרוד ולהמשיך במסע.
גם מערכת הלחימה עוברת הרחבה משמעותית. לצד שימושים אלמנטריים חדשים, נכנסים לתמונה בני לוויה רוחניים שמתחזקים לאורך ההתקדמות ופותחים יכולות נוספות ככל שהקשר איתם מתפתח. לפי הפרטים שנחשפו, השילוב בין יכולות אלמנטריות, קומפניונים ורמת שליטה גבוהה יותר של קינה אמור להיות קריטי במיוחד בקרבות קשים ובקרבות בוס.
מעבר לאקשן, באמבר לאב מדגישים שהם ממשיכים לשים דגש על מסע רגשי וסיפור שמיועד גם לשחקנים חוזרים וגם למי שנכנסים לעולם הזה בפעם הראשונה. בשורה התחתונה, Scars of Kosmora נראה כמו ניסיון להגדיל את הסקייל של המשחק הראשון בלי לוותר על הלב שלו: חקירה, קרבות מדויקים ועולם עם מאפינים ייחודיים ומיוחדים.
Kena: Scars of Kosmora הוכרז ל-PS5 ולמחשב האישי, ויגיע במהלך 2026.
אחרי שכבר נדחתה בשנה שעברה, נראה שגרסת ה-Switch 2 של Borderlands 4 נכנסת למקפיא: בדו״ח הכספי האחרון של Take-Two המשחק הוסר מלוח ההשקות של החברה, מה שמאותת על עצירה משמעותית בפרויקט.
לפי הדיווחים, ב-Take-Two הגדירו את הסיטואציה כ: ״החלטה קשה״, והבהירו שהפוקוס כרגע הוא על שיפור המשחק ותוכן פוסט-השקה לשחקנים בפלטפורמות שכבר קיבלו אותו. במקביל, החברה מדגישה שהיחסים עם נינטנדו ממשיכים, ושמשחקים אחרים שלה עדיין בדרך ל- Switch 2: כולל PGA Tour 2K25 ו-WWE 2K26.
רק להזכיר את הרצף ההתרחשויות עד עכשיו: בספטמבר האחרון גרסת ה- Switch 2 נדחתה סמוך לחלון ההשקה שתוכנן לה, ובהמשך גם בוטלו ההזמנות הדיגיטליות המוקדמות. בזמן הזה, המשחק עצמו כבר שוחרר ל-PS5, Xbox ול-PC, עם דיווחים על מכירות התחלתיות פחות חזקות מהצפוי לצד ביקורות על ביצועים טכניים לוקים בחסר למדי בחלק מהגרסאות.
השורה התחתונה בנושא: כרגע אין ביטול רשמי, אבל כשמפתחים משתמשים במונח "pause", זה בדרך כלל סימן שהחזרה לפיתוח, אם תקרה, לא תגיע בקרוב. אם אתם משחקים בקבוצה האדומה, עדיף שתחכו לעדכון רשמי מהמפתחת לגבי Borderlands 4.
בימים האחרונים רצות שמועות ברשת על שידור Nintendo Direct: Partner Showcase חדש כבר ביום חמישי, 5 בפברואר 2026. הדיווח נשען על המדליף NateTheHate, ובמקביל נטען שגם Video Games Chronicle שמעה ממקורות אנונימיים תואמים.
אבל לפני שמתחילים לפנטז על הכרזה גדולה של נינטנדו, יש קאץ’: לפי אותם דיווחים, מדובר ככל הנראה ב-Partner Direct, פורמט שבדרך כלל מתמקד במשחקי צד ג’ (Third-Party) לסוויץ’ ולדור הבא שלה, ולא בהכרזות "ממגרש הבית" של נינטנדו כמו מריו או זלדה.
אז מה כן יכול להופיע? מעבר להכרזות חדשות לגמרי שאין לנו דרך לדעת עליהן, יש כבר כותרים צד-ג’ מוכרזים שעשויים לקבל זרקור: Indiana Jones and the Great Circle, Elden Ring, Resident Evil Requiem, The Duskbloods, וגם 007: First Light. כמובן, חשוב לומר שכרגע הכל בגדר ספקולציה, הן השידור והן מה שצפוי להיות בו.
חברת Microsoft פותחת את 2026 חזק, ומכריזה על שידור Developer Direct נוסף (הרביעי במספר) שייערך ב- 22 בינואר 2026, אירוע שמבטיח חדשות, גיימפליי ותובנות “ישירות מהאולפנים”, בהובלת צוותי הפיתוח עצמם. האירוע מגיע גם על רקע שנת ה- 25 למותג Xbox, כך שמדובר בשואוקייס שמכוון גבוה, עם שילוב בין מותגים ותיקים לשם חדש ומסקרן מיפן.
השידור יתמקד בשני משחקים של Playground Games ועוד ביקור אצל אולפן יפני אגדי אך חריג בנוף של מייקרוסופט. ראשית, אולי אחד המשחקים המצופים ביותר בשנים האחרונות, Fable. אחרי הרבה זמן של ציפייה, נזכה להצצה ארוכה ראשונה לפרק החדש בסדרה, כולל גיימפליי חדש והטון המוכר של בחירה/תוצאה, הומור בריטי (וכן, גם תרנגולות, אני מקווה).
חממו את המנועים, כי הגיע הזמן ל-Forza Horizon 6! הפעם נקבל גיימפליי ראשון לכותר החדש בסדרת המירוצים בעולם פתוח. לאחר שחרשנו את מרחבי מקסיקו אנחנו הולכים (או נוסעים) לשרוף את המסלולים שיפהפיים של אחד היעדים האטרקטיביים בעולם, ארץ השמש העולה, הלא היא יפן.
ואם כבר הגענו ליפן, נקבל הצצה מעמיקה למשחק אקשן תפקידים מסקרן בשם Beast of Reincarnation. במשחק, שמוגדר כ״אדם אחד וכלב אחד״, נלווה את אמה והשותף הכלבי שלה, קו (Koo), במסע מרתק שמתרחש בתוך יפן פוסט אפוקליפטית קשוחה. הפעם Game Freak (כן, האולפן שמזוהה אצל רבים בעיקר עם Pokémon) יוצאים עם קצת כיוון אחר: משחק אינטנסיבי ששם זרקור על מערכת יכולות מבוססת צמחייה בעולם מסוכן ביפן שאחרי סוף העולם. זה נשמע כמו אחד מאותם משחקים שיכולים לגנוב את ההצגה דווקא בגלל שהם שונים מכל מה שמצפים מהסטודיו.
האירוע Developer Direct ישודר ביום חמישי, 22 בינואר בשעה 20:00, שעון ישראל.
עברה כחצי שנה מאז הוכרז המשחק 007 First Light, משחק שבעצם מביא את סיפור המקור של המרגל האולטימטיבי שכולנו מכירים, בונד. ג'יימס בונד. במהלך הדמו של המשחק ששודר בספטמבר האחרון היה נראה שהוא הולך לדרוש הרבה מהמחשבים שלנו, נתון שיכל להדאיג אנשים שהחומרה שלהם לא נמצאת בטופ, אך כעת נחשפו דרישות המערכת וכולם יכולים לנשום לרווחה.
על פי הדרישות, נראה שמדובר במשחק פחות "כבד" ממה שהטריילרים גרמו לנו לחשוב, ובעוד אולי הוא לא ירוץ היטב על "תפוח אדמה", גם מחשבים אחרים שמתקרבים לפני הקרקע יוכלו להריץ אותו. דרישות המערכת הרשמיות למחשב האישי סבירות יחסית, עם כרטיסי ביניים ותיקים ומעבדים "בסדר", גם בדרישות המומלצות (RTX 3060 TI והמקביל שלו AMD RX 6700 XT, עם מעבדי Core I5 13500 או המקביל AMD Ryzen 5 7600). כאמור, הבשורה החשובה כאן היא שלא צריך מחשב קצה כדי להריץ אותו.
בנוסף, המשחק יתמוך בסט יכולות RTX כולל DLSS 4 (אפסקיילינג ו- Frame Generation), ובעלים של כרטיסים מסדרת RTX 50 יקבלו גם Multi Frame Generation (MFG), עם תאימות גם ל-DLSS 4.5 ו-Dynamic MFG. המשחק שוקל לא מעט, בנפח של 80GB ובמפרט המומלץ מצוין גם 32GB RAM. יש לציין שהמשחק מבוסס על Glacier Engine של IOI (כמו Hitman), שנחשב יעיל בביצועים, במיוחד בלי Ray Tracing, מה שבטח תרם להקלה בדרישות.
כמו תמיד, המבחן האמיתי יהיה מבחן הביצועים כאשר המשחק יצא, ואני מקווה שהוא יהיה מוצלח מכל הבחינות. בינתיים המשחק נדחה ל-27 במאי כך שיש להם לא מעט זמן לאופטימיזציות וליטושים אחרונים, הלוואי שההמתנה תשתלם.
Metroid Prime 4: Beyond מצליח לשחזר את הקסם של סדרת Prime, לפרקים. תחושת הבדידות, האווירה הכבדה, חקר הסביבות והבוסים מצוינים, אבל כשהוא מנסה להיות "גדול ומודרני" יותר הוא מאבד חלק מהחדות ומהאלגנטיות שהפכו את הסדרה למה שהיא.
אחרי שנים של ציפייה, Metroid Prime 4: Beyond סוף-סוף כאן והוא לא בא "להמציא את Prime מחדש", אלא להמשיך אותו. סאמוס אראן נזרקת אל כוכב לא מוכר בשם Viewros, כוכב ובו ג’ונגל עתיק עם פסלים, חורבות ורמזים שמתחננים לסריקה הבאה שלכם. המטרה פשוטה על הנייר: למצוא דרך הביתה, תוך כדי התמודדות עם יצורים חייזריים לא־נעימים בכלל, המפגש עם Sylux (הצייד המסתורי עם טינה מיסתורית כלפי סאמוס) והתקלות עם גזע חייזרים מיסתורי וחדש.
Prime במלוא הדרו
כש-Beyond נותן לכם להיות לבד הוא בשיאו. זה משחק שמבין שאווירה היא מכניקה: תאורה, עיצוב סאונד, מוזיקה שמתחילה כרחישת רקע ומטפסת לאט, והתחושה הזאת שבכל רגע יש אופציה להפתעה שתגרה את המוח או את הרגש. הבנייה של אזורים תעשייתיים, מעבדות קפואות ויערות טרופיים, מספקת בדיוק את התערובת שמזכירה כמה שואבת יכולה להיות חקירה בגוף ראשון.
העלילה של המשחק הפעם לוקחת את סאמוס ומעט מכוחות הפדרציה הגלקטית לכוכב מרוחק ולא מוכר (שוקינג, אני יודע). סאמוס כמו תמיד תצטרך להביס שורה של אתגרים, בוסים ולצבור בחזרה כוחות שהיו לה על מנת להציל את עצמה מהכוכב המיסתורי והלא מוכר הזה. זה די נשמע לי כמו משחק מטרויד לא אשקר לכם.
הגימיק הגדול של Beyond הוא כוחות מנטליים שסאמוס מקבלת על Viewros. הכוחות מספקים דרך נוספת לאינטרקציה עם עולם המשחק. הכוחות משמשים כדי לפתוח נתיבים, להזיז/להפעיל דברים, ולפתור חידות בצורה שמתחברת יפה לשאר הכוחות שאנחנו מכירים. כשהדבר הזה עובד, הוא מרגיש כמו יכולת טבעית בארסנל של סאמוס רק עם גוון טיפה סגלגל יותר מהרגיל.
הבעיה היא שבמקומות מסוימים זה גם נהיה קצת… התעסקות. יש לא מעט מקרים שבהם כשצריך להשתמש בכוחות המנטליים יש אובר התעסקות עם הכפתורים בשביל לבצע את הפעולות. נכון, במהלך חקירה ופיתרון פאזלים זה לא מהווה אתגר בצורה מוגזמת אך בזמן קרב ההתעסקות המוגזמת יכולה באמת לפגוע בזרימת הקרב והקומבאט.
ואם כבר גלשנו לקרב, זה המקום לומר שמטרויד פריים לא מחדש יותר מדי. מדובר עדיין במשחקיות מגוף ראשון, עם פיצ'ר לוק-און (Lock-On) משודרג, ובכך אני מתכוון לאופציה להנעל הפעם גם על נקודות חולשה ספציפיות של כל אויב על מנת למקסם נזק. בנוסף, היכולות העל חושיות של סאמוס גם באות לידי ביטוי בקרב, ובפרט בקרבות הבוסים; הקרבות הללו מרגישים מתוכננים היטב, עם עיצובים חכמים ומגוונים,והם מכניסים אותנו לקצב נהדר. אפשר לומר שכל בוס הוא גם פאזל בפני עצמו שצריך לפתור עם הכלים שמקבלים לאורך הדרך, וקשה שלא לחייך שמצליחים במכה אחת גם לפתור את החידה וגם להביס את הבוס.
מערכת הקרב נותנת תחושת משחקיות מעולה ונותנת איזון טוב בין אוייבים מסוגים שונים, ומשחקת יפה על חולשות שלהם לאלמנטים שנפתחים לנו במהלך המשחק. באופן אישי, היו מעט נקודות ספציפיות בהן הרגשתי שיש יותר אוייבים מהרגיל וזה היה קצת מבאס, אך בגדול מדובר במתכונת די מספקת.
Vi-O-La: רכיבה אל החוסר סיפוק
גימיק נוסף שבא בזוג זה האופנוע החדש של סאמוס שעונה לשם: Vi-O-La והשימוש בו בתוך מעין "עולם פתוח" דבר חדש במותג של מטרויד פריים. על הנייר, זה נשמע כמו שינוי קצב נחמד למדי, אבל מצד שני זה בפועל מהדברים השנויים במחלוקת ביותר שהוצגו במותג עד היום. זה לא הורס את המשחק, אבל זה כן משנה את הקצב, ולאו דווקא לטובה.
במקום לולאת משחק שבה מגלים כוח, משתמשים בו לחקר עולם או לקרב (או שניהם) ואז חוזרים בקלות גם לסביבות קודמות בשביל לפתוח סודות חדשים ופאזלים, האופנוע מוסיף טרחה מציקה וכדי לחזור לסביבות קודמות תצטרכו סתם לנסוע זמן רב באזור מדברי ומשעמם למדי.
בנוסף, המשחק גם מכניס אלמנט נוסף של אגירת קריסטלים ירוקים לצורך חיזוקים נוספים לדמות של סאמוס, דבר שלאורך זמן מרגיש יותר ויותר מעיק. בתחושה שלי המפתחים ניסו להכניס למשחק מימד זלדה BOTW-י שבו מפוזרים בעולם הפתוח מיני נקודות שניתן בכל רגע לגשת אליהן ולנסות לפתור אותן על מנת להתחזק. אך בפועל מגלים שזה לא המצב והמטרה אכן מצריכה סט מסויים של כוחות שבמקרים רבים עדיין לא הגענו אליהם.
ומה Beyond?
טוב צריך גם לכתוב על המדען שבחדר. בטריילרים מאוחרים של המשחק קיבלנו הצצה לדמות NPC שמלווה את הדמות של סאמוס, ובחשיפה הוא נתן לנו וייבים של עוד דמות סמי-קומית, סמי- מציקה שתסתובב איתנו ברחבי המשחק ותספק יותר מדי רמזים מה לעשות וכיצד לפתור פאזלים. בפועל לאחר שאנחנו נתקלים במדען מקנזי הוא נשאר תקוע פחות או יותר באותה הנקודה ומדי פעם בפעם מספק הפניות למה לעשות או לחפש ואף ניתן לבקש ממנו רמזים באופן יזום.
עם זאת, המשחק מכריח אותנו לחזור אליו כדי לשדרג ולהטמיע חלק מהכוחות של סאמוס, זה מוסיף לתחושת ההתקדמות האיטית, ולמריחה של השדרוג וההתחזקות שלה. בימים בהם אנחנו מצפים ל-QOL גבוה, המשחק לא ממש מספק את הסחורה.
המדען מקנזי לא הדמות היחידה במשחק שמתלווה אלינו ברגעים נקודתיים במשחק אבל הוא בהחלט הדוגמה הבולטת מביניהם עקב החזרתיות שלו. יש עוד סט של חיילי פדרציה שנפגוש פחות או יותר בכל סביבה במשחק אבל הם כלי יותר משמעותי להניע את העלילה ומעין ליווי קל מאשר גורם משמעותי במשחק. גם מבחינת הכתיבה והביצוע שלהם הם עשויים טוב יותר לעומת הדמות של מקנזי. מצד שני יכול להיות שזה באמת מעיד על איכות הכתיבה של הדמות שלו.
בגזרת הנראות והסאונד, אם אתם על Switch 2, פה אנחנו בחוויה שהיא ממש Beyond. המשחק מרגיש כמו משחק שבא להראות את מה שה Switch 2 מסוגל לספק לנו גרפית, והוא עושה את זה מצויין. תוכלו לחוות את המשחק בשני אופנים, אחד שמספק רזולוציה גבוהה יותר אך רץ ב-60 פריימים לשנייה ומצב ביצועים שרץ נעול כמעט לגמרי ב-120 פריימים.
בשני המקרים החוויות יציבות לחלוטין וכמעט ואין חריגות בקצב הפריימים, והויזואליה מצויינת וקולעת כל פעם מחדש. אני גם ממש שמח שפס הקול של המשחק לא חורג מהשורה ומספק את מה שהיה מצופה ממנו. הוא מצויין ונותן לכל סביבה את התמה שלה ויוצר אווירה נכונה לכל מצב. הספין הנוכחי על תמת הנושא של סדרת Prime מעולה והפעם מגיע עם נופך נוסף ועשיר.
ומה אם אתם שחקנים חדשים בסדרה? בכנות אין יותר מדי רקע קודם שצריך על מנת להנות מהחוויה. מספיק להכיר את המותג ואת הרעיון של מהו משחק מטרויד וכיצד הלופ משחקיות הבסיסי מוביל את השחקן. שחקנים חדשים יהנו מנקודת כניסה טובה למדי למותג, מכוחות חדשים וחוויה מלוטשת ביותר.
לסיכום
Metroid Prime 4: Beyond הוא משחק טוב, לפעמים אפילו טוב מאוד וזה בעיקר כשהוא נאמן למקורות שלו. חוסר היציבות שלו מתערער כשהוא מוסיף שכבות מודרניות שלא תמיד משתלבות עם הקצב של מטרואיד: אזורי מעבר שתוקעים את ההתקדמות, שליטה קצת מסורבלת במערכות חדשות, ודמויות תומכות שלא תמיד משדרגות את החוויה. אם אתם מעריצי Prime יש פה מספיק רגעים שירגישו אותנטיים כדי להצדיק את המסע. אם אתם חדשים בסדרה זו עדיין נקודת כניסה סבירה, במיוחד בזכות הסיפור החדש והעובדה שלא חייבים להכיר הכל מראש.
