Pokemon Fire Red & Leaf Green ביקורת: טעם של פעם

Pokemon Fire Red & Leaf Green הם זוג משחקים שכיף לחזור אליהם, ואחת הדרכים הטובות ביותר לחוות מחדש את המשחקים המקוריים שהתחילו את הסדרה. הם בדיוק כמו שזכרנו אותם, לטוב ולרע, ואין המון שיפורים שהגרסה ל-Switch מציע.

Pokemon Fire Red & Leaf Green הם כנראה הגרסאות הכי טובות של המשחקים המקוריים שהתחילו את הסדרה. באופן מעט אירוני, גם הרימייקים המקוריים הגיעו לארץ בתקופת מלחמה כמו זו שמתרחשת בדיוק בימי כתיבת הביקורת הזו, אבל לפני 20 שנה בערך. המשחקים עצמם לא השתנו יותר מדי במהלך ה-20 השנים הללו, ולכן השאלות המתבקשות הן באילו אופנים הם כן השתנו, והאם עדיין שווה לשחק בהם כיום. ובכן, אנחנו כאן כדי לענות לכם עליהן.

בחזרה לשורשים

זוג המשחקים Pokemon Fire Red ו-Pokemon Leaf Green לוקחים אותנו בחזרה למחוז קאנטו (Kanto), ומשחזרים את המשחקים הראשונים-ראשונים של הסדרה מ-1996, אותם המשחקים שחצי מהאנשים בגילנו שיחקו באימולטור אלף פעם בתקופת הצבא או הלימודים, אותם המשחקים שעליהם מבוססת העונה הראשונה של האנימה. לפני שהוסיפו מאות פוקימונים חדשים, מכניקות אונליין, או גרפיקת תלת מימד מסובכת.

את המשחקים אתם מתחילים בלבחור את הפוקימון ההתחלתי שלכם – בלבזור, צ'ארמנדר או סקווירטל, ומשם אתם יוצאים להרפתקה ברחבי מחוז קאנטו, כדי לאסוף את תגי המכון של דמויות מוכרות כמו ברוק (Brock) מאמן האבן, או מיסטי (Misty) מאמנת המים. ההרפתקה בקאנטו נותנת לכם יד די חופשית באיזה סדר לעשות חלק מהחלקים בהרפתקה, ואף לתפוס מספר פוקימונים אגדיים בדרככם לליגת הפוקימונים.

מעבר להתאמה לחוקי המשחק המעודכנים שנכנסו ביחד עם משחקי הדור השלישי של פוקימון, Pokemon Ruby & Sapphire, הרימייקים הוסיפו לא מעט תוכן נוסף שלא היה קיים במשחקים המקוריים שיצאו ב-1996. התוכן הנוסף הזה בא לידי ביטוי בדמות איי סבי (Sevii Islands), קבוצה של 7 איים שניתן לחקור, שנפתחים הדרגתית החל מנקודה מסויימת לקראת סוף הסיפור הראשי.

בחלק הראשון של האיים אנחנו זוכים להנות ממשימת צד קצרצרה, לצד הזדמנות ללכוד כמה פוקימונים שהיה יותר קשה למצוא במשחקים המקוריים. אבל בחלק השני אנחנו מקבלים לחקור את שאר האיים ואפילו להתקל בפוקימונים שלא היו קיימים במשחקים המקוריים, והצטרפו לסדרה רק מאוחר יותר במשחקי Pokemon Gold & Silver. שחקנים שרק שיחקו במשחקים המקוריים יזכו להרפתקה עם טעם מעט חדש, אבל כמובן, בהנחה והם לא שיחקו בזוג הרימייקים הללו כשהם יצאו ב-2005.

איפה שהגרסה ל-Switch של זוג המשחקים מחדשת באמת, וגם את זה צריך כמובן לקחת בעירבון מוגבל, זה בגישה לתוכן האוונטים הזמניים שהיו נגישים בזמנו רק לשחקנים במדינות אחרות שיכלו לבקר באתרים רשמיים של נינטנדו ולחבר את ה-Game Boy שלהם למכשירים כדי לקבל גישה. האוונטים הללו כוללים את Birth Island, אי מיסתורי שתוכלו להגיע אליו לאחר שהשלמתם את הליגה, ומארח את הפוקימון המיתי דיאוקסיס (Deoxys), ואת האי היותר מגניב בעיני, Navel Rock, שבו תוכלו לתפוס את זוג הפוקימונים האגדיים הו-או (Ho-oh) ולוגיה (Lugia).

הפורט שבחדר

המשחק עצמו רץ מעולה על סוויץ' 2, וזה לא מפתיע אף אחד – בכל זאת, זה משחק שרץ מצויין גם על טטריס שעשוי מתפוח אדמה, ומהבחינה הזו, זה בערך הדבר הטוב היחיד שאפשר לומר עליו. אולי לחלקכם זה ישמע מעכשיו כמו קיטורים, אבל תאמינו לנו – הקיטורים האלה נכתבו בדמעות. ולא, אנחנו לא מדברים על זה שאי אפשר לקרוא ליריב שלנו A**HOLE בגלל פילטר מטופש, למרות שזה גם מעציב.

נתחיל מהדבר הכי מעצבן שקרה לנו. התחלנו את המשחק, ואחרי שכמעט הגענו כבר למכון הראשון בטעות עשינו למשחק סופט ריסט… ולא שמרנו. איך זה קרה? כי הם החליטו שאת המקשים הדרושים לסופט ריסט (שבקונסולה המקורית של המשחק היו נפרדים יחסית) – הם ישימו ביחד בתור לחצני A-B-X-Y. זה דרש ללכת להגדרות השלט ולבטל את אחד המקשים האלה כדי שזה לא יקרה שוב, מה שאומר שאם עוברים בין משחקים צריך שוב ושוב להחליף את ההגדרות, או לשחק עם שלטוים שונים בכל משחק. כל זה במקום לאפשר לעשות מיפוי מחדש (או מראש לא לשים את כולם יחד) בפורט.

בנוסף – אחד הדברים שיכולים להיות מאוד משמעותיים במשחקים האלה, זה היכולת להחליף פוקימונים, גם כדי להשלים את הפוקדקס וגם כדי לפתח חלק מהפוקימונים שלנו כמו קדברה והאנטר. היינו מצפים שבפורט שגם ככה יתממשק אונליין עם אפליקציית Home של פוקימון כדי להעביר משם פוקימונים למשחקים מודרניים יותר, תינתן גם האפשרות להתחבר לאנשים אונליין ולהחליף איתם, ואולי אפילו גם לעשות איתם קרבות. זה משהו שממש חסר וההחלטה לעשות זאת כדי שזה ידמה כמה שיותר למשחקים המקוריים – תמוהה מאוד.

זו תהיה אולי התלונה הכי ניטפיקינג שתיתקלו בה בכתבה הזו, אבל קצב המשחק מרגיש מאוד מיושן, ומאוד חבל שלא הוסיפו אפשרות לשחק את המשחק במהירויות גבוהות יותר (כמו למשל בפורט של Fire Emblem: Shadow Dragon & the Blade of Light) ולחסוך זמן על הגריינדינג האינסופי שגם ככה קיים במשחקים האלה. למי מכם ששיחקו במשחקים האלו באימולטורים בעבר, אתם ודאי זוכרים שהיה אפשר לעשות את זה ולשחק במהירויות של פי 5 ואפילו יותר, כתלות באימולטור.

בסוף, הפורט הזה מרגיש שהוא רק עבר התאמה קלה למערכות הנינטנדו סוויץ', בלי שום מחשבה מעבר על קהל השחקנים, וללא כל תוספת של "איכות חיים" (QoL). זה מוריד משמעותית מהיכולת להנות מהמשחקים האלה כמו שמגיע להם – ומגיע להם. זה מצטרף לעוד פורטים שהגיעו לאחרונה, כמו Mario Galaxy 1+2, שגם שם לא עשו את ההתאמה לסוויץ' בצורה שנותנת לשחקנים חוויה טובה יותר.

כיף לחזור ל-Pokemon Fire Red & Leaf Green. אלה משחקים שגדלנו עליהם, בין אם מדובר ברימייקים מ-2005 או בגרסאות המקוריות. עם זאת, לגמרי מרגיש שלמדנו להתפנק בשנים הארוכות שעברו מאז ששיחקנו בהם לראשונה – היום אנחנו רגילים לשמירות אוטומטיות, מיפוי מקשים נוח יותר, והחלפות פוקימונים מרחוק.

למעשה, גם הדברים הבסיסיים ביותר שהיו מוסיפים למשחקים המון חסרים, כמו היכולת לשחק את המשחק מהר יותר, שקיימת במשחקים אחרים בספריית המשחקים הקלאסיים של נינטנדו. יש הרבה דברים קטנים שאפשר לדבר עליהם, כי בתכל'ס, יש הרבה מקום להפוך את חוויית המשחק במשחקים הללו לטובה יותר, וחלק גדול מאוד מזה לא באמת דורש לשנות את קוד המקור.

כך או כך, כמעריצי פוקימון הארדקור שכמונו, קשה שלא לשחק את המשחקים הללו עד הסיום, ואחר כך להרגיש מקום ריק בלב בעודנו מקווים שנינטנדו תבחר להביא ל-Switch גרסאות של משחקים נוספים, ואולי בפרט את Pokemon Heart Gold & Soul Silver האגדיים. רק הפעם, בתקווה שיהיו בהם יותר שיפורי איכות חיים.

עותקי הביקורת של Pokemon Fire Red ו-Pokemon Leaf Green סופקו על ידי נינטנדו ישראל.