לקראת המשחק החדש של פוקימון Pokemon Sun and Moon, גיא ואבי התחילו לשחק בפוקימון FireRed. אתם מוזמנים לצפות בזה כאן! בינתיים אני התחלתי לשחק פוקימון כסף בלי לצלם את עצמי, אבל יש לי חוויות לשתף!
אני בעל גיימבוי קולור מעל עשר שנים כבר, אך מעולם לא שיחקתי בו הרבה. המשחקים ששיחקתי בהם היו קרוק 2 (מה…) פוקימון יהלום (לא. פוקימון יהלום יצא לנינטנדו DS. הפוקימון יהלום הזה היה זיוף) ופוקימון כסף. בהיותי ילד ביסודי לא ידעתי אנגלית, אז משחק מלא באותיות ושכל בחירה בו היא חשובה לא קסם לי כל כך. התאמצתי להישאר בטרנד השכונתי אך ככל שהוא דעך כך גם ההתעניינות שלי במשחק דעכה. מדי פעם הסתכלתי בפוקימונים החדשים שנוספו, אבל לשחק פוקימון? אני הארדקור פלאטפורמר! לא בחור "בואו נתכנן את אסטרטגיית הקרב שלנו" או "בואו נילחם באותה מפלצת 7 שעות כדי לעלות רמות" RPG. הז'אנר הזה אף פעם לא עניין אותי. ועל כן הגיימבוי קולור שלי עם פוקימון כסף שכב במגירה התחתונה…
כיום פוקימון שמש וירח יצאו. בתור גיימר שמתעניין במעללי נינטנדו נשארתי מעודכן. בתור כתב באתר כתבתי כתבות על פוקימון. ככל שהתקרב תאריך השחרור התעניינתי יותר ויותר בפוקימון מחדש. ואז נזכרתי במגירה התחתונה ובגיימבוי קולור ששכב שם. "אם אכניס לשם סוללות חדשות, האם זה יעבוד?" שאלתי את עצמי פעמים רבות. אך הפעם, ברוח פוקימון שמש וירח, ברוח פוקימון גו, וברוח הכתבות שעשיתי באתר החלטתי לשים בטריות חדשות.
הפלא ופלא, המשחק עבד! זה הפתיע אותי מאוד! אחרי עשר פלוס שלא נגעתי במכשיר הוא עדיין עובד! בעידן שבו פלאפונים מתיישנים אחרי שנתיים הגיימבוי קולור הישן הזה עובד! והמשחק רץ עם הפתיח והכל. ומה גיימר עושה כשהוא מגלה שקפסולת זמן כזו עובדת ומוכנה למשחק? משחק בה כמובן.
אמרתי לעצמי שזה לא יקרה. אני לא אוהב RPG, זה משחק מתימטי מידי, אני גם ככה צריך ללמוד באוניברסיטה (טכניון, נו לס) יש לי יותר מדי דברים לעשות גם ככה, משחקים אחרים שהייתי מעדיף לשחק בהם. היו לי אלף ואחת סיבות לכבות את המכשיר ולמכור אותו למרבה במחיר. אבל הייתה לי סיבה אחת לשחק בו: סקרנות. איך המשחק הזה בכלל? אף פעם לא באמת שיחקתי פוקימון, וכמעט שלא שיחקתי RPG. יש לי חברים שנמצאים עמוק בפוקדור, אולי זו מסיבה טובה? מקסימום אוכל להגיד "ניסיתי פוקימון ולא אהבתי". כן, אני יודע שכל דור הוא שונה, אבל הספיק לי משחק אחד לעת עתה. יותר מזה, המשחק שהיה נפוץ במגרש המשחקים בימינו. ננסה עד שנגיע לעיר הראשונה, אולי מכון ראשון, ננסה קצת ונלך לישון
למי שלא יודע מה זה פוקימון, זהו משחק RPG אשר נותן לך לאמן מפלצות כדי להילחם זו בזו. בניגוד למקצוע המזמן הקלאסי של D&D מגוון המפלצות הוא רחב מאוד, אך כדי להשתמש בהן חייבים לתפוס אותן קודם לכן, שלא לדבר על לאמן אותן על ידי קרב מול מפלצות רבות. המפלצות נלחמות זו בזו בתורות, כמו בRPG מבוסס תורות. אך אין דבר כזה פוקימון אולטימטיבי. כל פוקימון שייך לסוג מסוים או שניים. הסוגים מתאימים לאיך שהפוקימון נלחם/נראה/חי. פוקימוני דג בדרך כלל שייכים לסוג מים, בעוד פוקימונים בצורת סלע שייכים לסוג סלע, או אדמה, או שניהם. למה זה חשוב? כי כל סוג חלש נגד סוג מסוים של מתקפות. לדוגמה פוקימוני עשב חלשים נגד מתקפות אש, פוקימוני אש חלשים נגד מתקפות מים, ופוקימוני מים חלשים נגד מתקפות עשב. שילוב מערך ה"אבן נייר ומספריים" מכריח את השחקנים לגוון בקבוצת הפוקימונים שלהם, כך שמאמן לא ירכיב את הקבוצה שלו מציפורים בלבד, או פוקימוני חשמל בלבד.
בעודי משחק אני מוצא את עצמי נכנס לקצב. אני מתאים פוקימונים, למתקפות, משקיע זמן בלחפש פוקימונים ברמה מסוימת. אני מחזיק את אצבעותי כשאני זורק פוקדור, מתרגש כשהפוקימון נתפס, ומתאכזב כשהוא בורח. אני מעודד את הפוקימונים שלי כשהם נלחמים, מתעצבן קצת כשמתקפותיהם לא עובדות, מזיל דמעה כשהם מתעלפים וצוהל מאושר כשהם מנצחים. במשחק, שתכננתי להביס רק מכון אחד ממנו, אני מוצא את עצמי מבלה רבות במכון השלישי. במשחק, שאמרתי לעצמי שאשחק על עיוור, אני מוצא את עצמי חוקר בבולבאפדיה. אני פשוט רואה את עצמי נכנס לפוקדור…
ככל שהפוקימון נלחם יותר כך הוא מרוויח יותר נקודות ניסיון. אחרי מספיק נקודות ניסיון הפוקימונים עולים רמות. ברמות מסוימות הם מקבלים מתקפות חדשות: חלקן חזקות יותר מהישנות, חלקן בעלות סוג מסוים, וחלקן משנות את נתוני הפוקימונים, כמו להעלות את מהירות הפוקימון שלך, או להוריד את התקפת הפוקימון היריב. הבעיה? כל פוקימון יכול לדעת רק ארבעה מתקפות. מה שאומר שבשלב מסוים צריך לוותר על מהלכים. אחרי רמה מסוימת הפוקימון מתפתח לצורות חדשות וחזקות יותר של אותו פוקימון. אך לא רק הפוקימונים מרוויחים ניסיון, אלא גם אתם, המאמנים. בליגת ג'וטו ישנם 8 מכוני פוקימון אשר כל אחד מהם מתמחה בסוג פוקימונים מסוים. מנהלי המכון מהווים קרבות בוס, שכן הם קשוחים יותר מפוקימונים פראיים או מאמנים רגילים.
למרות שאני נהנתי ישנם פיצ'רים שלא הסתדרתי איתם. למשל זיווג פוקימונים. אם שמים שני פוקימונים דומים מספיק ממינים שונים בפעוטון תופיע ביצה מסתורית אשר תכיל פוקימון טוב יותר. כעיקרון אפשר לזווג פוקימונים הרבה פעמים וליצור את הפוקימון המושלם, אבל אין לי כוח לאמן פוקימונים רק בשביל ליצור תינוק חזק. כמה זמן זה ייקח לי? יותר מזה, לא הסתדרתי עם TM וHM. אלו מהלכים שפוקימונים מסוימים יכולים ללמוד בלי קשר לרמתם. HM ספציפית מתאימים גם לניווט במפת העולם, למשל לחתוך עצים, או לשוט בים. זה נחמד, אבל צריך ל"בזבז" מהלך אחד מתוך שלוש רק כדי לעבור עץ טיפשי…
למרות התלונות, זה קרה. לימדנו זה את זה, והבסנו את שמונת מנהלי המכון השונים. הוכחנו שאנחנו הכי טובים שבעולם. כמובן חוץ מארבעת העילאיים… ורד, המאמן ממשחקי הדור הראשון. אך בשבילם אצטרך לאמן את הפוקימונים שלי. והמון… הנה התלונה האחרונה שלי: כמו כל RPG תחת השמש צריך לאמן את הפוקימונים בלי סוף עד שאפשר לעבור את האתגרים האחרונים. לא סתם הומצא המושג "גריינדינג" – לעשות את אותה פעולה בשביל שביבי ניסיון רק בשביל לעבור את הסוף. למען האמת סיימתי את המכונים כבר לפני שבוע…
למרות שחלק מהפיצ'רים לא יתאימו לכולם, והגריינדינג ארוך ומייגע, המשחק היווה כניסה נחמדה לז'אנר הRPG. המשחק קל, אז הוא מתאים גם לילדים, אך הוא מכיל מכניקות מספיק מורכבות כדי שגם מבוגרים ישאבו ממנו את המיטב. מה גם, אותי הוא סחף. אני הרגשתי כמו מאמן אמיתי שעוזר לפוקימונים שלו להתחזק יותר ויותר. נשאר רק לקוות שהמשחקים החדשים יתקנו את המעט שלא בסדר עם המשחק!
