בתעשייה של כותרי פעולה בצבעי חום-אפור, Rayman Legends בולט כמו פרח אקזוטי בשממה רדיואקטיבית. זה פרח קטן וביזארי שכל הזמן מחליף צבעים וריחות (לטוב ולרע) ומשמיע קולות קרקור מפעם לפעם. כן, זה מוזר ויוצא דופן בדיוק כמו שזה נשמע, אבל זה עדיין הדבר היפה ומעניין ביותר בסביבה. הוא מקסים, קסום ותמיד מוצא דרכים חדשות להפתיע ולשמח עד אין קץ. טוב, בואו נניח את האנלוגיות המוזרות לרגע בצד ופשוט נאמר ש-Rayman Legends לוקח אתכם למסע מופלא שלעולם לא תרצו שייגמר.
Legends מתחיל בערך כמאה שנים לאחר אירועי המשחק הקודם, Rayman Origins. הגיבור חסר הגפיים וחבריו הכחולים ניצלו היטב את שנות השלווה הארוכות כדי לתפוס תנומה ארוכה ועמוקה. לפתע הם מעיר אותם מרפי (Murfy), יצור ירקרק ומעופף, שמגלה להם שסיוטים מפלצתיים פלשו ל"יער החלומות" וחטפו את כל הנסיכות והפצפונים (teensies) בממלכה. אז ריימן, גלובוקס (Globox) ושניים מחבריהם הפצפונים יוצאים לטייל ברחבי חמישה עולמות שונים, כל אחד עם סט מסכים מרהיבים ביופיים, בכדי להציל את כולם ולעצור את חמשת הפצפונים האפלים והסיוטים שלהם. בהשוואה לסיפורים אגדיים אחרים, לא מדובר באחד עמוק או משמעותי במיוחד; אבל הוא גם לא צריך להיות. כמו תמיד, גם משחק ריימן הזה לא סובב סביב הושעת נסיכות או הצלת העולם, אלא סביב כיף.
אני לא יודע מה איתכם, אבל אני לא זוכר את הפעם האחרונה שמשחק גרם לי לחייך. אני לא מדבר רק על הנאה; הרבה משחקים מהנים בדרכם שלהם, אבל Rayman Legends באמת גרם לי לחייך, ואפילו לצחוק, לעיתים קרובות. קשה שלא להיכנע לקסמם של הדמויות והסגנון האמנותי בזמן שרצים, קוצפים, מרחפים, שוחים ומרביצים דרך השלבים המגוונים, או כשמכשף רשע הופך אתכם לברווזים, או כשאתם נסים על נפשותיכם כשמתאבק ענק בולע כל דבר מאחוריכם. המגוון העצום הזה במשחקיות ובעיצוב השלבים תמיד שומר אתכם ערניים. אף פעם אי אפשר לדעת מה המשחק יזרוק עליכם בשלב הבא והפתעה התמידית הזו היא בדיוק מה שהופך את Legends לכל כך מהנה, עם חברים או לבד.
לשחק לבד ולשחק עם קבוצת חברים אלו חוויות די שונות. כמשחקים לבד (או עם חבר אחד כ-Murfy על ה- Wii U) מאפשר להאט קצת ובאמת להעריך את העיצוב האמנותי ואת פס הקול המדהים של כל שלב. זו גם הדרך הטובה ביותר לסרוק ביסודיות אחר כל הסודות והמטבעות חבויים. אם תמצאו את הכל תוכלו לפתוח עוד שלבים, להוסיף יצורים מוזרים לפינת החי שלכם, לחשוף עוד דמויות לשחק איתן ואפילו שלבים מתוך Rayman Origins. אז אם אתם הטיפוס המתודולוגי שאוהב לאסוף הכל, תזמינו כמה חברים לשחק, תהנו ואחרי שהם ילכו הביתה תוכל לשחק את כל השלבים מחדש ולמצוא את כל מה שפספסתם.
לשחק עם חברים בדרך כלל מסתיים בבלגן כאוטי, בו כולם מרביצים לכולם והצחוקים זורמים כיין. Legends גם מספק כמה מצבי משחק מיוחדים עבור שחקנים מרובים, כמו אתגרי אונליין מול הקהילה הבינלאומית ומשחק כדורגל בין השחקנים. נחמד לנסות אותם כמה פעמים, במיוחד אם אתם שחקנים תחרותיים מאד, אבל הם בסופו של דבר הם מרגישים קצת מיותרים. הרי כל המשחק הוא אתגר co-op אחד גדול.
סביב כל הבידור הכאוטי הזה ישנם גרפיקה ופסקול עוצרי נשימה. לכל עולם שריימן מגיע אילו יש סגנון מיוחד משלו: אחד לוקח השראה מפולקלור מקסיקני בעוד שאחר ממיתולוגיה יוונית. ההבדל הוא לא רק חזותי; הפסקול משתנה גם הוא לאורך כל הדרך, לפעמים יוצר תחושה של דחיפות ובמקרים אחרים תחושת פליאה כמעט סוריאליסטית. השלבים הטובים ביותר במשחק מצליחים לשלב גרפיקה דמוית ציור עם ביצועים מרננים (אין מילה אחרת לזה) של שירים מוכרים כדי ליצור מרוץ של יופי וקצב. דמיינו את עצמכם רצים דרך טירה מתמוטטת כשהשיר Black Betty מתנגן ברקע, כל קפיצה ובעיטה מתמזגת בדיוק עם קצב התופים. זו חוויה כמעט קסומה, ואחת שתרצו לחוות שוב ושוב.
Rayman Legends הוא כיף במוטב הטהור ביותר של המילה. אפילו החלקים הקשים ביותר לעולם לא מתסכלים, כי המשחק לא נותן לכם לשכוח עד כמה הוא יפיפה ומקסים. לצאת למסע המופלא הזה לבד או עם חברים תמיד מתגמל ומענג בכל כך הרבה דרכים שונות שזה בלתי אפשרי למנות את כולן. אם זה שלבי המוסיקה המדהימים, קרבות הבוס המגוונים או עיצוב השלבים היצירתי, Legends הוא כנראה משחק הפלטפורמה הכי טוב ששחקתי כבר שנים, והוא בהחלט הדבר הכי כיפי שעשיתי מול מסך כל הקיץ.