טריילר תאריך היציאה למשחק Disco Elysium יצא לפני מספר ימים והוא נפתח במילים: "התלבש בלש, העיר מחכה."
המפתחת ZA/UM מביאה לנו משחק תפקידים חדש בו אנחנו נהיה בלשים, נזכה לשוטט בעולם הפתוח ולפתור תעלומות! לרשותנו יש מגוון עצום של אפשרויות בעץ היכולות, ואפשרות לחקור את מגוון תושבי העיר הייחודיים.
בטריילר נאמר לנו שאנחנו יכולים להיות הגיבור, הנביא ואפילו המטורף – אנחנו יכולים להיות הבלש הטוב ביותר שאי פעם היה. זה אומר שאנחנו בוחרים באופן מוחלט מה הבלש שלנו יהיה ואילו בחירות הוא יעשה. לכל הבחירות שלנו יש השלכות שקובעות איזו דמות אנחנו רוצים להיות וכיצד ימשיך המשחק.
אפשר לגשת לעולם הזה באיזו גישה שרק נרצה, לחוות את העולם הפתוח הזה באיזו דרך שנראה לנכון בכל פעם שנתחיל את Disco Elysium.
יש לנו כאן הבטחה ברורה שהמשחק הזה הוא "משחק התפקידים והרפתקאות של פעם בחיים." מאד שאפתני להבטיח, מאידך לרשות המשחק יש 60+ שעות משחק, עולם עצום לחקור, המון חקירות נוספות ואין ספור כלים ואפשרויות – יתכן וההבטחה הזאת לגמרי מסוגלת לממש את עצמה.
מדובר כאן על אין ספור שילובים בתוך עץ היכולות שלכם, אפשרויות עיצוב דמות ותלבושות אדירות והמון חומרים פסיכואקטיביים.
Disco Elysium יהיה זמין החל מה-15 באוקטובר בחנויות של Steam ו- GOG
Children of Morta הוא משחק בסגנון חקר מבוכים, שמעוצב בחן רב בעזרת גרפיקת פיקסלים, עם דגש מרענן על מאפיין תמטי שנראה במשחקים אך לעיתים רחוקות – משפחה.
אם תמיד הייתה לכם חולשה למשחקי גרפיקת פיקסלים בשל הפשטות הצבעונית שמאפיינת את העולמות שלהם, Children of Morta הוא כנראה המשחק עבורכם.
המשחק זורק אתכם לתוך עולם יפהפה, אך אפוף בצל קודר. רוע עתיק הידוע כריקבון (The Corruption) שוחרר ועל משפחת ברגסון (Bergson), שומרי ממלכת מורטה, לפזר אותו על ידי ניקיון מעמיק של סדרת מרתפי רוגלייט וכמובן הבסת הבוסים המאתגרים.
פגוש את הברגסונים
כאשר תתחילו את Children of Morta, אתם לא תבחרו מקצוע כמו שעושים ברוב משחקי התפקידים. במקום זה, אתם תבחרו באחד מבני משפחת ברגסון (או בשניים אם אתם משחקים במצב Co-Op).
משפחת ברגסון היא די מגוונת כאשר מדברים על כישורי לחימה. ג'ון (John), אבי המשפחה, משתמש במגן וחרב, הבת הגדולה לינדה (Linda) היא קשתית, קווין (Kevin) ומארק (Mark) הם יותר הטיפוסים של קרבות קרובים ולוסי (Lucy), הצעירה שבמשפחה, היא קוסמת שמשחקת באש. וכדי להכות בפטיש, יש לנו את ג'ואי (Joey), האחיין של ג'ון, שמשתמש בפטיש ענקי.
לכל אחד מבני משפחת ברגסון יש יכולות ותכונות יחודיות שתוכלו לפתח על ידי זה שתשחקו איתם. תוכלו לשדרג את עצמכם גם בדרכים אחרות – לדוד בן יש נפחיה בה תוכלו לשפר את הנתונים של כל דמויות המשפחה ולסבתא מרגרט יש ספר מיוחד שמעצים את הכוחות אותם תמצאו במרתפים.
לזחול כמו תולעת ללא תועלת
רוב זמן המשחק ב-Children of Morta יעבור בניווט דרך מבוכים בעלי מספר חדרים וקומות. תוכלו למצוא שם כוחות או סוחרים שמוכרים אותם, משימות צדדיות קצרות כגון הגנה על קבוצת פליטים הבורחים מהריקבון, משחקי זכרון, קרבות בגלים קצרים ועוד. בסוף המבוך תמצאו כמובן קרב בוס. רוב הבוסים יתקפו בתבנית מסויימת ולמרות זאת הם די מאתגרים. כאשר תביסו בוס, תפתחו את המבוך הבא.
כמו הרבה משחקים בסגנון רוגלייט, המבוכים ישנו את התצורה שלהם כל פעם שתרדו לחקור אותם. בכל פעם גם תוכלו למצוא משימות צד חדשות, הזדמנויות וחידות שלא ראיתם קודם. השוטטות במבוך בדרך כלל תעניק לכם כל מיני שדרוגים, חפצים שתוכלו לאסוף וכוחות. הכוחות מאוד מגוונים, ויכולים לעשות הרבה דברים שונים, למשל להגביר את הנתונים של הדמות, את קצב קבלת נקודות ניסיון או אפילו לזמן רחפן קטן שילחם לצדכם עד שאתם מתים או מסיימים את המבוך.
המשחק Children of Morta ירגיש לכם קצת גריינדי פה ושם, אך זה לא בהכרח דבר רע. אפילו אם תמותו לפני שהצלחתם להרוג את הבוס במבוך, חלק מהסיפור של משפחת ברגסון ימשיך להתקדם ויאפשר לכם לפתוח חפצים חדשים.
עדיין תצטרכו לעשות גריינדינג לעיתים כדי לשפר את הנתונים שלכם ולעלות רמות עם הדמויות כדי שבכלל יהיה לכם סיכוי לנצח את הבוסים. כמו כן, תאלצו לצלול למעמקי המבוכים כדי לצבור מטבעות ונקודות ניסיון על ידי הריגת מפלצות לרוב.
תוכלו למצוא כמה באגים במשחק, אבל זה צפוי ממשחק ששוחרר זה עתה. באג אחד שבאמת ביאס היה באמצע משימת ליווי של ילד בחזרה לחיק אימו. בנקודה מסוימת הילד נתקע מול הקיר ושום דבר לא הצליח להזיז אותו משם, מה שגרם ליציאה מהמשחק והתחלת המבוך מחדש.
כשפיקסלים מספרים סיפור
המשחק Children of Morta מציג גרפיקת פיקסלים מהטובות, יפות ומפורטות ביותר שראינו במשחק. הדמויות מצליחות להיות מלאות הבעה למרות שהן מפוקסלות, והסביבות נראות נהדר, על אף שהן היו מעט משעממות.
הקריין של המשחק עושה עבודה נהדרת בהסברת תרחישי המשחק בקול מרגיע אך חודר. זה כמעט כמו סיפור לפני השינה, מה שמאוד מתחבר עם התמה המשפחתית.
למשחק יש פסקול יפהפה שמתאים מאוד לאווירה בכל סצנה ומקום. המנגינה החמימה של אחוזת המשפחה, האווירה המצמררת של המערות והמוסיקה הלהוטה של קרבות הבוס, כל אלה יוצרים קומפוזיציה שקולעת למטרה, תמיד. גם אפקטי הסאונד מוצלחים לרוב, אולי חוץ מהצחוק המתמיד והמעצבן של הגובלינים הקשתים, אבל אולי זה רק אנחנו.
Children of Morta הוא משחק רוגלייט מצויין וישיר ששווה לכם לבדוק אם אתם חובבים משחקי גרפיקת פיקסלים או חקר מבוכים. האמנות נהדרת, ממש תאווה לעיניים לאלו שמעריכים גרפיקת פיקסלים. המשחקיות והמכניקות משתלבים יפה והגריינדינג בדרך כלל שווה את זה.
הדגש של המשחק על המשפחה הוא שינוי מקצב נחמד במונחים של סיפורת, וזה בהחלט לא משהו שרואים כל יום. אז תתפסו קרוב משפחה או חבר, ותצילו את ממלכת מורטה יחדיו.
The Foreverlands הוא פרולוג למשחק אינדי בשם Tenderfoot Tactics שעתיד לצאת בתחילת 2020 ב-Steam. האנימציה הפשוטה למראה שלו מסקרנת למדי בעיני, והוא מתמקד בעולם בו יש גובלינים וערפל כבד במיוחד שמכסה את העולם שלהם.
בעוד שהתחלתי אותו עם תסכול עמוק וחוסר הבנה, במהרה הוא הפך להיות מרגש ומעניין במיוחד.
בימים שלפני המצאת המפה
בתחילת המשחק, זקנת השבט מספרת לכל הגובלינים המקובצים סביבה על הערפל הגדול שכיסה פעם את עולמם. הקול שהיא מפיקה הזכיר לי סרטי חייזרים מיושנים בהם החייזרים לא דיברו בשפת בני האדם. מהר מאוד הבנתי שזאת השפה בה מדבר המשחק, אבל אל דאגה, יש כתוביות.
באופן אישי, הנחתי שהמפתחת מנסה לשדר לנו עולם זר ושונה בכל מחיר, זה היה קצת יותר מידי מוזר בשבילי. אין הרבה דיבורים כאלו, ורוב המשחק המוחלט הוא עם מוסיקת רקע בלבד. זקנת השבט מספרת את הסיפור, שמזכיר קצת אגדות – אנחנו למעשה גובלינים ושפעם ערפל כיסה את כל הארץ.
מסופר שלעיתים, חתיכה מהערפל מתנתקת וכך למעשה נבראת לה רוח. כל רוח כזו יכולה להיות ללא זיכרון בכלל או אולי מעט ממנו. כך או כך, הרוחות הללו מתעוררות לעולם הקיים עם תחושה ברורה שהוא לא אמור להיות כפי שהוא, ושעליהן לעשות דבר מה לשנות זאת, ואז מתחיל המשחק.
כשנאמר בהתחלה שהכל מכוסה ערפל, זה לא היה בצחוק, זה ממש הכל מהכל. הערפל הכבד הזה והשילוב של מוסיקת הרקע הכניסו אותי לאווירה של הדמויות איתן שיחקתי. בפרולוג אנחנו יוצאים למשימה להציל את העולם, ונמצאים בסכנה תמידית ומתמשכת עם כל צעד של הדמויות.
משהו שמיד הבנתי ומאוד הפריע לי הוא העדר המפה. מצד אחד הייתי חופשייה לגמרי ללכת לאיזה כיוון שרציתי, אבל מנגד, ובעיקר אחרי כל קרב, קשה לזהות אם חזרתם לאותה נקודה או לא, ולכן קשה היה להבין לאן ללכת.
אני מודה, לקח לי זמן להבין מה בדיוק אני עושה. המשחק לא הולך איתכם יד ביד, אין סרטוני הסברה או הבהרה למה מצופה מכם בכלל. יתרה מכך, יש מעט מאוד מקשים רלוונטיים למשחק כולו, ומעט מאוד אפשרויות לבחירה באשר לדמויות והציוד עליהן תשים וכן האלה. בנוסף לתנועה, המשחק מאפשר לכם לשלוט במצלמה, וזה ממש מועיל כשיש קרב בתוך יער או על הר למשל, ואז שינויי הסביבה לא תמיד מאפשרים זווית ראייה טובה.
מסביב ובזמן שהולכים יופיעו נקודות באופק בצבעים ירוק, צהוב ואדום. הנקודות הללו מסמנות על אויבים שנמצאים קרוב והעידו על הרמה שלהם: ירוק זה קל, צהוב בינוני ואדום – קשה. לאורך כל הדרך הייתה לי האפשרות לבחור אם אני רוצה להיכנס לקרב או לא בהתאם לרצוני ולרמת השחקנים שלי. גם כאשר תתקלו במבנים יכול להתחיל קרב.
סביב האויבים תהיה תמיד מאין טבעת ערפל בהתאם לצבע הנקודה שמצביעה עליהם. בניגוד אליי, שאני יכולתי לבחור את הקרבות שלי, ברגע שנכנסתי לערפל שלהם הם שעטו אליי. כשהרגשתי שאני לא מוכנה לקרב מסויים או ניסיתי להתקדם לכיוון אחר, פשוט המשכתי לרוץ קדימה מבלי להביט לאחור ובכך נמנעתי מקרב. תמיד אפשר גם לרוץ ישר אליהם או להמתין, הם כבר יגיעו.
דרוש – גובלין עם 3 רמות ניסיון
בתחילת המשחק, קיבלתי שלוש דמויות של גובלינים ברמה אחת, וכולם נראו אותו הדבר. בלחיצה על TAB נפתחת האפשרות לבחור כל אחת מהדמויות. ניתן לצייד אותן ביכולות חדשות או חפצים שאספנו בקרבות. כאן זה לא Borderlands 3 – בתור חובבת גדולה של הסדרה, אני רגילה לאסוף שלל בכמויות, אבל כאן תוכלו למצוא חפצים רק בקרב.
כאשר אחת מהדמויות שלכם עולה לרמה 3, אתם יכולים לבחור לה מקצוע חדש. בהתחלה אתם יכולים לבחור אחד מתוך 3 מקצועות בסיסיים, ולפי זה הדמויות מקבלות יכולות חדשות שנעות בין נשקים לאימתני הטבע. בחרתי למקצע את הדמויות ביכולות שונות של תקיפה כמו קשתות, סייף והטלת כשפים. את כל הדמויות אפשר ללמד יכולות ריפוי.
ברגע שדמות מחליפה למקצוע חדש, היא חוזרת לרמה 1, ובפעם הבאה שתגיע לרמה 3, אתם יכולים לבחור לה מקצוע מתקדם. מקצועות אלו הם כמו התפתחות של המקצוע הקודם, ולכן הבחירה הראשונה של המקצוע היא מאוד חשובה כאן.
בחרתי עבור אחת מהדמויות שלי את המקצוע מכשפת יער (Forest Witch), שהיתה מאוד שימושית ומאוד נהניתי להשתמש בה. מכשפת היער שלי בורכה ביכולות של אדמה, מים וריפוי באמצעות הטבע. זה גרם למשחק להיות הרבה יותר מעניין ולקרבות להיות מסעירים ומחושבים יותר.
עכשיו תורי
הקרבות ב-The Foreverlands מתנהלים קצת שונה ממשחקי תפקידים טקטיים כמו Fire Emblem. סדר התורות נקבע לפי יוזמה (Initiative) בדומה למשחק Final Fantasy Tactics. בתחילתו של כל קרב, מופיע מאין לוח, שקצת מזכיר לוח שחמט, עליו עומדות כל הדמויות משני צדדים. בצידו הימני של המסך הופיעה טבלה שמראה את סדר התורות. מעל כל דמות יופיע מרובע קטן מעל הראש שמסמן את המספר שלה, ובתורה יצבע בצבע לבן למקד את תשומת הלב אליה.
לפני הקרב, אתם יכולים לסדר באופן אסטרטגי את הדמויות שלכם על הלוח והיריב יעשה את אותו דבר. בשלב הזה שווה להתייחס בפרט לטבע שמסביב, ולנצל אותו לטובתכם.
ב-The Foreverlands יש לכם ולדמויות שלכם לשלוט בטבע, אבל אם לא תחשבו צעדים כמו שצריך, הטבע יכול לשלוט בכם. שימוש בצמחי מרפא יכול לגרום לצמחיה לגדול מסביב לדמות, ולהקשות על ההתקדמות שלכם. את האינטרקציה הזו עם הטבע ניצלתי לטובתי כשהיה עלי לכבוש פסגה. בעוד שלאוייב היתה את הקרקע הגבוהה, השתמשתי בקסם של מכשפת היער שמגביה את הקרקע, וכך מנעתי ממנו לברוח. יכולתי להמשיך ולפגוע בו מרחוק, מבלי שהוא יוכל לתקוף חזרה.
המשחק מאפשר מגוון רחב של מתקפות עם מרחקי פגיעה שונים, כאשר מסדרים את הדמויות על הלוח שווה להתחשב בכך כדי להפעיל את המתקפות הללו בצורה היעילה ביותר שלהן. בנוסף למתקפות המגוונות, יש את האפשרות המדליקה לשלב את הכוחות של השחקנים השונים במטרה לפגוע ביותר אויבים בו זמנית, ולהביא לניצחון מרהיב.
הגרפיקה של המשחק די פשוטה. אין לדמויות עיניים או פנים, השוני בניהן לא גדול בהתחלה אך כאשר מפתחים אותן ואת היכולות שלהן, הן מקבלות פרטים קטנים שמעניקים להן אשיות. אני מדברת על פרטים קטנים כמו עגילים או לבוש בצבעים שונים, מבנה גוף שונה לגובה או לרוחב וכן הלאה.
The Foreverlands הוא משחק מאתגר מחשבתית ומספק במיוחד. השימוש שהמשחק עושה באלמנטים של הטבע והאנימציה שלו עבדו מעולה יחד, למרות הפשטות שבו. אחכה בצפייה לשחק ב-Tenderfoot Tactics כשיצא בתחילת 2020. למרות שהגעתי מרקע די שונה של משחקים, The Foreverlands השאיר אצלי רושם חיובי בהחלט.
אם אתם רוצים לשחק ב-The Foreverlands בעצמכם, ואני ממש ממליצה לכם, הוא זמין בחינם כאן.
שנתיים לאחר יציאת המשחק הראשון, המפתחת Rockfish Games חשפה את פיתוח משחק ההמשך Everspace 2, משחק אקשן-תפקידים בחלל עם אלמנטים של סימולטור חלל. משחק ההמשך נחשף בטקס הפתיחה של תערוכת Gamescom 2019, ולפני מספר ימים נפתח פרוייקט המימון שלו בקיקסטארטר, שבו אתם יכולים להשקיע, אם תרצו.
חוזרים לקפץ בין מערכות כוכבים
למי שלא מכיר, Everspace הוא משחק רוגלייט בחלל שיצא בשנת 2017. המשחק הוא משחק יריות בחלל בסגנון ארקייד שבו צריך לאסוף משאבים, כסף וסכמות לבניית נשקים ושידרוגים לחללית. בנוסף לכך אתם מבצעים קרבות דוגפייט שניתן לעשות ממבט ראשון או ממבט שלישי.
בכל פעם שהדמות במשחק מתה, היא היתה חוזרת להתחלה, והעולם היה נבנה מחדש באופן פרוצדורלי. ציוד בסיסי ושדרוגים היו נשארים וכך היה ניתן לנסות להתקדם עוד יחד עם השדרוגים החדשים. למשחק היתה גרפיקה מאוד טובה, סגנון מהיר, ואלמנטים של מחקר ואיסוף משאבים והוא זכה לפופולריות רבה.
חברת Rockfish Games, היושבת בהמבורג, גרמניה, לא חשפה עדיין הרבה על המשחק מכיוון שהיא רוצה את שיתופם של השחקנים ומקווה ליצור את המשחק בעזרת הרעיונות של התומכים של פרוייקט מימון ההמונים של Everspace 2. אך אנחנו יכולים ללמוד מעט מהטריילר ששוחרר, מדף הפרויקט שבאתר קיקסטארטר ומעמוד Steam שנפתח. החברה מעוניינת לגייס כחצי מיליון דולר לצורך פיתוח המשחק עד לחמישי לנובמבר השנה.
החברה מתכננת לזנוח את אלמנט הרוגלייט בכותר ההמשך. במקום זאת, הם מתכוונים להעניק למשחק אלמנטים של משחק תפקידים, ועולם פתוח ומלא תוכן בשילוב עם משחק היריות. מכיוון שמדובר בעולם פתוח, החברה מתכננת לזנוח את הייצור הפרוצדורלי ולהתמקד בבנייה ידנית ומתוכננת מראש של העולם כך שיהיה תמיד מה לחפש, מקומות חדשים לחקור ודינמיות מלאה של הקבוצות ביקום והסכסוכים ביניהם. העולם הפתוח יכלול קרבות כמובן, מסחר ומשימות.
את תפקיד הדמות תגלם החללית עצמה, שזו תפיסה דיי מעניינת של הרעיון של משחק תפקידים. כל חללית תהיה בעלת סגנון מסויים, כמו מקצועות במשחקי תפקידים. החללית עצמה תהיה ניתנת לשדרוג, עם כישורים וציוד שניתן יהיה להעמיס עליה.
בטריילר אפשר גם לראות מכשיר הסוואה שנמצא בשימוש של אחת החלליות. כמות החלליות והציוד ב-Everspace 2 הולכת לגדול משמעותית ביחס למשחק הקודם, ותתן לשחקן את המרדף הקלאסי של משחקי Shooter Looter אחרי הציוד הטוב ביותר. המשחק גם יכלול כרייה של משאבים שיצרכו ציוד מדוקדק ובמקומות מסוימים.
כבר לא רוגלייט
הסיפור ימשיך מסוף עלילת המשחק הראשון, ויכיל בסביבות עשרים עד שלושים שעות לסיפור הראשי, ובנוסף משימות צד רבות שיאריכו את המשחק בהתאם לרצון השחקן. בסיפור אתם מתחילים בתור אחד השורדים של המשחק הקודם. כאשר היכולת לחזור כשיבוט אובדת לו בשל אירועי המשחק הקודם, לאחר שפרויקט המשובתים נסגר. הגיבור שלנו נרדף על ידי כוחות החוק שמנסים לצוד את המשובטים שנותרו, ומתחיל כפליט שמנסה לשרוד את העולם החדש כאשר הוא נרדף על ידי החוק.
השחקן יוכל לאסוף מגוון של חלליות וככל הנראה, להשתמש בחלליות לפי המשימות במשחק והחלליות הרלוונטיות שנמצאות ברשותו. העיקרון הבסיסי מהמשחק הראשון נשמר והוא יהיה לירות מהר ומדוייק, תוך כדי שאתם מתמרנים את החללית במהירות וביעילות. Everspace 2 ישמור על השליטה של המשחק הקודם באמצעות מקלדת ועכבר, אך תתווסף יכולת שליטה טובה יותר באמצעות בקרי משחק. המשחק גם יגיע מוכן לשליטה בסטיק כדי שחובבי סימולטורי חלל (כמוני) יוכלו ליהנות מהמשחק בצורת סימולטור חלל עם אפשרות להטמעת מודל ניוטוני (ייאייי).
החברה טוענת שעיצבה מחדש את ה-AI של היריבים כדי להפוך אותם למתוחכמים יותר, קשים יותר ופחות צפויים. סצנות קרב חדשות יתווספו לרקע וייצרו אתגרים חדשים, ויתנו כלים ליריבים כדי לנצל את השטח באופן יעיל ומתוחכם יותר. ניתן למשל לראות בטריילר צינורות גדולים שהחללית משייטת בתוכם.
כמו כן ל-Everspace 2 יתווספו חלליות ענק שניתן יהיה לטוס בתוכן ולהתמודד עם מערכות האבטחה של אותן מגה ספינות חלל. בנוסף לכך, החברה מתעתדת לאפשר ירידה אל פני הקרקע של פלנטות ולבצע אינטרקציה עם חלליות מסחר ומשא שיהיו שם.
לטוס לאן שאף שיבוט לא היה לפני כן
חקר החלל הולך לתפוס חלק משמעותי מהמשחק, כחלק מתהליך הפקת הלקחים לדרישות קהילת החשקנים של המשחק. בדומה למשחקי תפקידים, החלל יהיה מחולק לשטחים שניתן לחקור, ושם היריבים יופיעו לפי דרגות ורמות קושי. בנוסף לקרבות ניתן יהיה למצוא גם חידות ופאזלים וסתם מקומות מסתור עם שלל רב שניתן יהיה לאסוף. כל המקומות הללו לא יווצרו באופן פרוצדורלי כמו במשחק הקודם אלא ייבנו באופן ידני ובשימוש בסביבה פרוצדורלית באופן מחוכם יותר ממה שהיה במשחק הקודם.
התנועה ברחבי הגלקסיה תהיה בנויה באופן שקצת מזכיר לי את EVE. טיסה מהירה בתוך מערכות שתותיר חתימה ברורה שניתן יהיה לעקוב אחריה, או קפיצה בין כוכבים על ידי שימוש בשערים שמתופעלים על ידי גוף שאחראי גם על שמירת החוק והסדר. כמו כן, יהיו שערים לעולמות מעבר לגלקסיה הידועה על ידי שימוש בטכנולוגיה חייזרית.
לפי עמוד Steam של המשחק, אין כרגע כוונה לתמיכה בריבוי משתתפים והמשחק יכלול רק את האופציה למשחק לשחקן יחיד. גם המפתחים עצמם הודיעו שאין בכוונתם לתמוך בריבוי משתתפים, אז נאלץ להמתין ולראות אם אכן זה יהיה המצב. הגרפיקה נראית מרהיבה בסרטון ההדגמה ובתמונות מהמשחק, והיא ממשיכה את הקו הגרפי המוצלח ביותר של המשחק הקודם.
Everspace 2 צפוי לצאת ב-2021, ואולי יגיע לגישה מוקדמת כבר במהלך השנה הבאה.
כחובב סימולטורים בכלל וסימולטורי חלל בפרט, אני בהחלט אעקוב אחרי המשחק הזה ותהליך הפיתוח שלו ואשתדל לעדכן אתכם בדברים המהותיים. עד אז, שתהיה תקופת חגים שמחה.
Devil's Hunt הוא בלגן של עלילה קלישאתית ומערכת קרב מגושמת. הגרפיקה וזוויות המצלמה המוצלחים של המשחק אינם מספיקים על מנת להציל אותו.
משחקי אקשן ארקיידיים, במיוחד כאלה עם סיפור חזק, הם תמיד הנאה צרופה. Devil May Cry למשל, או God of War, הם מבין המשחקים הטובים ביותר בג'אנר הזה, ומשחק האינדי Devil's Hunt לוקח מכל אחד מהם השראה. למרבה הצער, הוא נכשל בביצוע, והתוצר הסופי לא עושה חסד עם ההשראות שלו.
בין קלישאה לבילבול
כבר מתחילת המשחק, התחושה היא שהדמות הראשית היא כמו פנטזיה של ילד בן 13. דזמונד (Desmond) הוא בחור עשיר, נאה, בעל בית גדול, ארוסה יפהפייה, וכמובן (איך לא?), עבודה בחברה הגדולה של אביו הנוקשה. הוא גם מתחרה באיגרוף מחתרתי. לכן, עיקר הקרבות במשחק מתמקדים באיגרוף.
ברגע שדזמונד מגלה כי ארוסתו היפה מנהלת רומן עם חברו הטוב, הוא מחליט להתאבד, מהלך שמוביל אותו, כמובן, לגהינום. הוא כמובן מתחרט על ההחלטה ליטול את חייו ומחליט לכרות ברית עם השטן (קלישאה כבר אמרנו?). הוא חוזר לחיים ובתמורה לכך, הוא הופך לשליח מטעם גהינום, ואוסף את נשמותיהם של אלה שהשטן חפץ בהם.
מכאן, העלילה מתקדמת בהתמדה בצורה מאוד מוזרה, ולא לטובה. במהלך המשחק דזמונד ממשיך לעשות החלטות שנויות מבחינה מוסרית ומבלבלות במיוחד, והאויבים ובני הברית מחליפים תפקידים על בסיס קבוע. השינויים והזיגזוגים במהלך המשחקים מזכירים לנו את העלילות שילדים ממציאים כשהם משחקים בצעצועים שלהם – עלילות שרק הם מבינים ואוהבים.
המשחק נותן לכם לקרוא במדריך דמויות אשר מתעדכן במהלך המשחק לכל דמות ודמות, ומכיל תיאורים של ההתפתחות שלהם בסיפור וכן הלאה. אבל גם עם המדריך הזה קשה להבין מי בצד שלכם ומי לא, ואפילו עוד יותר קשה להבין מדוע הם דווקא בצד הזה. במהלך המשחק היה לנו מאוד קשה להבין מדוע דזמונד בוחר לפעול בדרכים בהם פעל, לא היה שום הגיון בבחירות הללו.
המתאגרף מגיהנום שמחטיא
ביסודו, המשחק הוא משחק אקשן עם קרבות, ומאחר והגיבור שלנו הוא מתאגרף, הקרבות במשחק הם ברובם קרבות איגרוף מול יריבים. למרבה הצער, המשחק לא נותן לכם להנעל בצורה נוחה על אויבים במטרה לפגוע בהם כמה שאפשר – המצב הזה יוצר סיטואציה שבה במקרים רבים אתם זורקים אגרופים רבים לאוויר סתם. אפילו כשכבר הצלחתם לפגוע, המכות לא נותנות אינדיקציה טובה לנזק שאתם גורמים לאויבים. בנוסף לכך, הקרבות עצמם אינם מתגמלים מספיק בהתחשב במאמץ. כל אלה יחדיו גורמים לכך שהקרבות מול האוייבים השונים הופכים למחיצת כפתורים משעממת.
במסעותיו שבין הגהינום ובחזרה, דזמונד פותח שלושה עצי יכולות, שאותם הוא יכול לשפר ולשדרג כדי לקבל יכולות חדשות. בזמן לחימה ניתן להחליף בחופשיות בין שלושת סגנונות הקרב שאתם משדרגים כדי לשגר כמויות של יכולות מיוחדות בזריזות. לחלופין, אתם יכולים גם לדבוק בסגנון לחימה אחד שיש בו את ההתקפות האהובות עליכם.
השימוש ברוב היכולות הללו מצריך כיוון כדי להשתמש בהן, ומאחר והמשחק לא מאפשר להנעל באופן נוח, קל לפספס את ההתקפות המיוחדות הללו. יתרה מכך, לא ניתן לשנות את הכיוון שלכם עד לאחר שהאנימציה מסתיימת – כלומר, אם כיוונתם יכולת מיוחדת והאויב התחמק, לא תוכלו לזוז עד שהאנימציה של המתקפה תסתיים, ורק אז תוכלו לחזור להילחם ביריב.
Devil's Hunt מאפשר לכם להשתמש במהלכי חיסול על יריבים, אבל אין הרבה גיוון באנימציות שלהם והם לא מועילים במיוחד. בסופו של דבר העדפנו לחסל אוייבים באגרופים ומתקפות מיוחדות מאשר לצפות שוב ושוב באותה אנימציית הוצאה להורג.
אין
דרך חזרה
בין הקרבות מול השדים המפלצתיים, המלאכים, ובני התמותה, Devil's Hunt נותן לכם לטייל בשלבים נאים שניתן לחקור. בדומה למשחק God of War האחרון, אין לכם את האפשרות לקפוץ, ובמקום זאת אתם נדרשים להסתמך על טיפוס על מדרגות ענק ומדי פעם השתגרות כדי להתקדם.
די קשה להנעל על המדרגות הענקיות הללו, ולעיתים קרובות תאלצו לזוז מצד לצד עד שתוכלו למצוא את הזווית המתאימה שתאפשר לכם לטפס הלאה. גם אחרי שכבר הצלחתם לטפס, אי אפשר יותר לרדת בחזרה למטה, מה שחוסם אתכם מלחזור אחורה. אם טיפסתם למעלה ורציתם לחזור ולחקור עוד קצת את העולם סביבכם כדי לחפש סודות, לא תוכלו לעשות זאת.
אבל הסודות והחפצים לאיסוף במשחק גם ככה לא כאלה מעניינים. הם נעים בין פיסות אומנות לנשמות שאיתן ניתן לפתוח יכולות חדשות. הפריטים היחידים ששווים את המאמץ הם פתקים של המוציא להורג מיוריאל. הפתקים הללו מאפשרים לכם לפתוח יכולות מתוך אחד מעצי היכולות.
ב-Devil's Hunt יש גם כמה פאזלים לפתור, אבל כמו שאר המשחק, הם לא מתוחכמים במיוחד. באחד למשל, אתם נדרשים לדחוף קופסה בקו ישר על מנת שתסייע לכם לטפס על מדרגה, ובאחר אתם הולכים ומפעילים סדרה של מתגים.
בזמן שאתם חוקרים ומתקדמים במשחק, קצב מהירות ההליכה של דזמונד די איטי, אבל לא במידה בלתי נסבלת. אבל בתוך האחוזה של דזמונד, קצב ההליכה שלו איטי ברמה בלתי נסבלת ומיגעת למדי. יתרה מכך, זווית המצלמה בבית של דזמונד קרובה מידי וממש מעל דזמונד, מה שיוצר אי נוחות נוראית.
100
בעיצוב פנים
רמת העיצוב במשחק Devil's Hunt היא נקודת אור חזקה במיוחד לגביו. הפרטים והעיצוב בביתו של דזמונד למשל, מרהיבים וגורמים לכם לרצות לחקור אותו עוד (אילו רק השליטה שם היתה נוחה יותר). הסביבה בעולם החיים וגם בגהינום היא ייחודית וניכר כי היא עוצבה לפרטי פרטים עם דגש על מימדים גדולים. המנהרות והמגדלים הגבוהים נותנים תחושה אפית ממש לאורך המשחק כולו.
זוויות הצילום בסצינות במשחק גם הן מאוד מרשימות. הצילומים ממש קולנועיים וזה מענג לצפות בסצנות מעבר, גם כשהן ממש לא הגיוניות. אבל המוסיקה במשחק אף פעם לא באה בזמן כדי להגביר את המתח והאקשן, וזה מרגיש כמו עוד פוטנציאל מבוזבז.
למרות רמת הפירוט בבית ובסביבת המשחק, הדמויות במשחק נראות כאילו הן לא שייכות לגרפיקה העדכנית שלו כלל. בעוד שלוציפר ודזמונד משתלבים בלי כל בעיה ברקע המשחק, דמויות אחרות נראות כאילו הן שייכות לעידן אחר של משחקי מחשב. אפשר לחשוב שהן ממש נחטפו ממשחקים של העשור הקודם. דברים כמו תווי פנים ייחודיים למשל, היו יכולים לגרום להן להתבלט יותר.
Devil's Hunt הוא משחק מאכזב למדי. הוא מנסה לשאוף ולהגיע גבוה אבל בסופו של דבר נופל ממש, ממש לתחתית.
מסיפור שנע בין קלישאתיות נפשעת והחלטות כאוטיות ומבלבלות, למשחקיות "תלחץ חזק ומהר ככל האפשר" בזמן קרב, המשחק מאכזב בכמעט כל אופן אפשרי. העיצוב שלו והבימוי האומנותי שלו היו הדברים היחידים שהחזיקו אותנו מעוניינים בזמן המשחק עצמו, אבל גם זה לא די בשביל לגרום למשחק הזה להמריא.
Blashpemous הוא משחק שקולע בעיצוב ואטמוספירה שיוצרים עולם מטריד ומרתק, שמחפה על משחקיות שלא מצליחה להגיע לאותה רמה.
יש הרבה משחקים היום שבונים על הפופולריות של Dark Souls עם איזשהו טוויסט בפנים. למשל שילוב של האווירה ורמת הקושי עם משחקיות דו-מימד כמו ב-Hollow Knight או Salt and Sanctuary. כעת מצטרף לרשימה הזאת המשחק Blasphemous שמוסיף לסלט גם אסתטיקה של נצרות בימי הביניים. האם המשחק יזכה לתהילה בגן עדן של משחקי סולס או יישרף במוקד עם שאר החיקויים?
כמו ביקור בכנסייה מקאברית
הדבר הכי בולט במשחק הוא העיצוב שלו. המשחק מצויר בגרפיקת פיקסלים עם רמת פירוט מאוד גבוהה. בנוסף לכך, המשחק מעוצב בסגנון ימי הביניים עם דמויות ואויבים שנראים יותר כמו מפלצות מאשר בני אדם. העיצוב מעניין במיוחד בבוסים הענקיים והמפורטים. התוצאה הסופית היא משחק שרוצים לחקור, גם אם זה רק בשביל לראות מהן הזוועות שמחכות בהמשך. האנימציות של הדמויות במשחק גם באיכות מאוד גבוהה ונראות חלקות וברוטליות.
במשחק ישנם גם סרטונים קצרים, והם נראים טוב מאוד, ועוזרים להבהיר פרטים מסויימים במשחק.
לגרפיקה והעיצוב מלווה פסקול מעולה שמתאים מאוד לאווירה והעולם של המשחק. יש הרבה מנגינות שכיף להקשיב להן תוך כדי המשחק והן מוסיפות להרגשה של מסע קודש בעולם קדום וברברי.
מבחינה טכנית המשחק עובד בצורה חלקה אפילו על הלפטופ הישן שלי. היו לי בעיות טכניות עם הדמות הראשית שנתקעת בתוך קירות ו-hitboxes לא תואמים למה שקורה על המסך עם אויבים ספציפיים, הבעיות האלה היו בחלק מאוחר במשחק שנראה שלא נבדק עד הסוף, וסובל באופן כללי מעיצוב פחות מעניין משאר המשחק.
קרבות אלימים אבל לא קשים
מלבד להסתכל על מה שקורה, כמובן שצריך לשחק, והמשחקיות ב-Blasphemous היא די סטנדרטית לז'אנר משחק souls. יש לשחקן חרב ומגוון קסמים שבאמצעותם הוא יכול להילחם באויבים. השימוש בחרב מהיר ועוצמתי אבל לצערי, אין בחירה של כלי נשק נוספים, ולכן אי אפשר לבנות דמות שמתאימה לסגנון משחקיות שונה. אתם יכולים לבצע הדיפה עם החרב על ידי לחיצה על מקש לפני שנפגעים. המנגנון עצמו נחמד אבל הוא קל מדי לשימוש ונותן לשחקן יותר מדי חופש, ופוגע ברמת הקושי של המשחק.
יש הרבה קסמים במשחק שבעיקר גורמים נזק או משפרים את ההתקפות של הגיבור. השימוש בקסמים הוא באמצעות מד "קנאות" (Fervour) שמתמלא כשאתם גורמים נזק או מבצעים הוצאות להורג, שקורות בצורה רנדומלית לאויבים עם מעט חיים. אפשר גם למלא את המד על ידי הקזת דם הגיבור, שניתן למלא מחדש בנקודות שמירה. כאשר יש לדמות הראשית מעט חיים אפשר להחזיר אותם על ידי שימוש בבקבוקים מלאים בדם קדוש, שכמיטב המסורת מתמלאים בנקודות השמירה.
Blasphemous נותן לכם להתאים את הגיבור על ידי שינוי של הציוד שלו. לגיבור יש מחרוזת תפילה שאפשר להוסיף אליה סמלים שמחזקים יכולות שונות של הדמות כמו נזק או חסינות לסוגי מתקפות שונים. אתם יכולים לתת לגיבור עתיקות שמאפשרות להתקדם למקומות חדשים בעולם, כמו למשל על ידי הוספת פלטפורמות חדשות. אפשר גם לתת לו חפצים מיוחדים שנותנים לדמות יכולות מאוד חזקות אבל מוסיפים גם חולשות. החרב, החיים ומד הקנאות של השחקן גם מתחזקים על ידי חקירת העולם ומציאת מזבחים. ניתן גם ללמוד מתקפות חזקות בסוג מסויים של מזבחים באמצעות כסף המשחק. לכסף המשחק אין הרבה שימושים אחרים.
יש הרבה דברים לעשות בקרבות במשחק אבל הבעיה היא שהמשחק לא ממש מאתגר. מלבד מעט בוסים, שבעיקר היו קשים כי לא בחרתי לעשות אותם בסדר האופטימלי, אני מתתי יותר ממכשולים סביבתיים מאשר מהאויבים עצמם. הדמות שלנו חסינה מדי, והאויבים עצמם מאוד סטטיים ולא אגרסיביים כך שיש הרבה זמן לרפא את עצמכם במהלך קרב.
חוסר הקושי גורo לכך שאפילו עם כל השינויים לדמות שהמשחק נותן לכם, אין לכם באמת סיבה להתאים אותה בשביל להיות מוכנים לבוס או אזור מסוים. למשל לאורך כל המשחק בקושי השתמשתי בקסמים כי פשוט לא היה צורך בהם יחסית לשימוש בחרב שלא עולה שום דבר. חוסר האתגר פוגע גם באווירה של המשחק – בגלל שמאוד נדיר למות מאויבים, המשחק לא מייצר אווירה של פחד או מתח תוך חקירת העולם וזה פספוס כשהעולם עצמו הוא בגדר גיהנום עלי אדמות.
עולם של אחרית הימים
אפילו שהקרבות לא ממש מעניינים, חקירת העולם עצמה היא מאוד מהנה. בין הקרבות יש אזורי פלטפורמה שהם בסיסיים אבל כיף לעבור אותם ויש הרבה אזורים לחקור. חלק מהאזורים מלמדים אותנו על הסיפור מאחוריהם דרך המשחקיות, כמו למשל מנזר הסוגד לקדושה שפניה נשרפו ולכן כל הנזירות בו בעלות פנים שרופות. זה יוצר שילוב מוצלח בין הסיפור והסביבה. האזורים במשחק מלאים בסודות וחפצים מיוחדים שגורמים לכך שאתה רוצה לחזור אליהם ולמצוא הכל.
לצערי המשחק לא מספק הרבה דרכים לנוע מהר בעולם, ובנוסף אין יכולת לסמן במפה חפצים או אנשים שתרצו לחזור אליהם. זה הופך את החזרה לאזורים קודמים לאיטית, והרבה פעמים גיליתי שעדיין חסרים לי חפצים מסויימים בשביל להמשיך הלאה. הבעיה הזאת הופכת ליותר מעצבנת כי המשחק לא נותן לשחקן הוראות או טיפים והיו גילויים מאוד חשובים שפספסתי כי הלכתי לכיוון הלא נכון או שכחתי לחזור אחורה למקומות קודמים.
למשחק יש גם עלילה, אבל במסורת של משחקי סולס היא לא ממש מובנת. אנחנו משחקים לוחם במסע עלייה לרגל בחיפוש אחר נס? אלוהים? מחילה? זה לא מאוד ברור כמו שאתם מבינים. בדרך אנחנו צריכים להגיע ל-3 מזבחים ואז למצוא 3 מסיכות וכך הלאה. אני אישית מחכה שמישהו יעשה סרטון של שעתיים ביוטוב שיסביר את מה שפספסתי ויביא פרשנות לאירועים שקורים במשחק. ישנם סיפורים מעניינים שמרחיבים על העולם בתיאורים של החפצים שמוצאים, שבדרך כלל בונים על השחיתות של הכנסייה וחוסר ההיגיון באירועים הקדושים שמתרחשים.
סך הכל, על אף מערכת הקרב הקלה וחקר המפה שיכול להיות מעיק לפעמים, מאוד נהניתי מ-Blasphemous, בעיקר בזכות העיצוב והאווירה האפלה שלו. זמן המשחק שלי ארך 10 שעות עם כמות לא קטנה של סודות שמצאתי תוך כדי.
אני מקווה שהמשחק יורחב עם שינויים שיצדיקו ריצה שניה, כמו עוד רמת קושי וסופים נוספים, כי הייתי רוצה לחזור אליו שוב בעתיד.
הסטודיו Telltale Games, אשר מוכר בעיקר בזכות משחקים המבוססים על סיפור, חוזר לחיים.
למי שלא מכיר את הסגנון של הסטודיו מדובר על משחקים מבוססי עלילה, בדרך כלל בחמישה פרקים, כאשר לאורך הפרקים תדרשו לבצע החלטות כחלק מדיאלוגים, לחקור איזורים על מנת למצוא את ה-"פתח" או ה-"חפץ" אשר יקדם אתכם הלאה בעלילה, וסצינות אקשן כגון קרבות או מרדפים, אשר בהם תדרשו ללחוץ על מקשים באופן מתוזמן בסגנון "Quick Time Events". המשחקים המוכרים של החברה כוללים את The Walking Dead, Game of Thrones ,The Wolf Among Us ומשחקי Batman: The Telltale Series.
כזכור, לפני כשנה הסטודיו הכריז על פשיטת רגל ופיטר כמעט רבע מהעובדים, כאשר כמה שבועות לאחר מכן הסטודיו נסגר, כפי שנראה אז, לאלתר. הסיבה העיקרית לכך היתה כי הם נכנסו לקשיים כספיים מכיוון שלקחו על עצמם פרויקטים רבים, ולא יכלו לעמוד בעומס. לא דיי בכך, החברה עמדה בפני תביעה על תנאי העסקת העובדים.
בימים האחרונים אנו מקבלים דיווחים כי החברה LCG Entertainment אשר מתמחה בעיקר במשחקים לטלפונים האישיים רכשה את החברה ובכך מאפשרת לה להמשיך לפתח משחקים חדשים והמשכים למשחקים שכבר יצאו לשוק. בנוסף, בחברה הבטיחו כי חלק משמעותי מהמפתחים של הסטודיו יחזרו לעבודתם הקודמת. "כולנו מעריצים של המשחקים ש-Telltale יצרו, ואנחנו מאמינים במשחקים מבוססים סיפור, שהסטודיו יצר בצורה הטובה ביותר", אמר מנכ"ל החברת LCG Entertainment ג'יימי אוטלי (Jamie Ottilie). "אנחנו מאמינים שיש עוד הרבה חיים למותג ולסדרות המשחקים שלהם ואחנו מצפים למשיך את המורשת של החברה".
אז מה זה אומר מבחינת המשחקים השונים שהסטודיו הוציא במהלך השנים? לצערנו, לחלק מהמשחקים לא יצאו משחקי המשך, מכיוון שהחברה החזירה את הזכויות למותגים שעליהם המשחקים מבוססים. כך למשל, הזכויות למשחקי Mincraft חוזרות ל-Microsoft, הזכויות של Gaurdians of the Galaxy חוזרות ל-Marvel, וכך גם הזכויות למשחקי The Walking Dead, שהתחילו את דרכם של Telltale ויחזרו לחברת Skybound שגם מתכננת להוציא משחק בהשראת הסדרה. גם משחק בהשראת הסדרה הפופולארית Stranger Things לא נראה באופק, שכן הזכויות חזרו ל-Netflix.
לעומת זאת, יש כמה משחקים שככל הנראה יצאו להם המשכים. למשחק המבוסס על סדרת הקומיקס Fables הלא הוא The Wolf Among Us, ייתכן ונראה משחק המשך. זהו משחק שמשך את תשומת ליבנו עוד בתחילתו ואהבנו אותו בעיקר בזכות הסיפור והאווירה הסוחפים. המשחק ימשיך את סיפורו של ביגבי וולף (Bigby Wolf), השריף של Fabletown, שבה חיים דמויות מוכרות מאגדות ילדים שונות. מכיוון שהמשחק הקודם נגמר בסוף מותח, יהיה מעניין לראות את המשך הסיפור של ביגבי. בנוסף, ייתכן ותוכלו להיכנס שוב לנעליו של באטמן וברוס וויין במשחק נוסף שימשיך את הקודמים ויגולל את סיפורו של הבלש הטוב בעולם.
כך או כך, החדשות על כך שהסטודיו Telltale Games חוזר לפעולה טובות. לשחקנים שאוהבים משחקים שיש להם עלילה טובה, אבל גם השפעה של השחקן על העלילה והתפתחותה, כדאי לבחון כמה משחקים, אם לא עשיתם את זה עד עכשיו. אמנם הסטודיו היה קטן יחסית, אך במשך השנים הביא לנו הרבה משחקים טובים ומעניינים ואנחנו מחכים לראות מה עוד יש להם להציע לנו. מה שבטוח, בחירות קלות לא יהיו לנו.
Decay of Logos הוא רחב, אופטימלי, ומציע קרב מדוייק וחקר מפה כיפי. בעוד שהוא עוצב בהשפעת אגדות, המשחק מצליח ליצור לעצמו זהות יחודית.
חיכיתי הרבה זמן לשחק בגרסה הסופית של Decay of Logos. הוא תפס את תשומת הלב שלי כשהוא רק הוכרז, ועקבתי אחריו מאז.
היתה לי את ההזדמנות לשחק ב-Decay of Logos בגיימסקום בשנה שעברה, והיו לי ציפיות גבוהות. המשחק הסופי אכן מצליח לעמוד בהן, ומצליח לצעוד מבעד לצל של המשחקים הגדולים שהיוו לו כהשראה.
https://www.youtube.com/watch?v=37XxJ3efUU4
נקמה עם קסם אפל בצד
הסיפור של Decay of Logos מתחיל כשאבירי הארגמן (Crimson Knights) שורפים את הכפר של אדה (Ada) והורגים את כל תושביו חוץ ממנה. לאחר שאדה חוזרת להכרה, היא פוגשת אייל מסתורי ומאלפת אותו בתור השותף שלה במסע הנקמה.
כשהיא יוצאת למסע בעולם האפל מלפניה, היא מגלה שקסם אפל השתלט על הממלכה, ושינה רבים מתושביו. פרקים מיומנם של תושבים שונים, בצורת "הדים" (Echoes) מספרים לנו את הסיפורים האישיים של דמויות שונות במשחק, ואנחנו לומדים על האמת המחרידה מאחורי הקסם האפל שמשפיע על הממלכה.
המשחק משלים את ההדים הללו עם סצינות קצרות ודיאלוגים שמראים לנו עולם של קסם, ושל אלה שרוצים להשתמש בו לרעה.
הסיפור לא מהווה חלק גדול מהמשחק, אבל נותן לנו מבט לתוך העולם האפל והמלחיץ וכך עוזר לנו להבין למה אנחנו נלחמים להציל אותו. האווירה שהוא משרה היא מלחיצה במידה מתאימה כדי לא להיות סיפור אימה.
כשהתקדמתי בסיפור, השגתי גרזן בשם… "גרזן" (Garezen), ולכן כשפגשתי את מפיק המשחק ריקארדו טיישירה (Ricardo Teixeira) בתערוכת גיימסקום 2019, שאלתי אותו האם מדובר בצירוף מקרים משעשע. לדברי טיישירה, צוות הפיתוח בחר להשתמש בעברית בבחירת השמות לדמויות ודברים אחרים במשחק. צוות הפיתוח הגיע מפורטוגל, שלשם היגרו הרבה יהודים רבים בתקופת גירוש ספרד, והרבה מהמסורות שלהם הוטמעו בתרבות של פורטוגל. לכן ב-Decay of Logos תפגשו דמויות כמו יורן (Yoran, עיוות של השם יורם או ירון כנראה), איתן (Eitan, כן, אפילו לא האיות האמריקאי), או אמוז (Amoz, עיוות של השם עמוס).
רק אני והאייל הקסום שלי
המשחקיות של Decay of Logos עומדת על שלושה דברים – חקר מפה, קרבות, ואייל. אתם בטח תוהים לגבי האחרון, אז בואו נרחיב לגבי זה. מתחילת המשחק, האייל מלווה אתכם, וכשאתם מתקדמים במשחק, אתם בונים את מערכת היחסים איתו.
כשאתם רק מתחילים את המשחק, האייל מהווה לא יותר מאשר עוד מקום להשאיר בו את החפצים שלכם. לגיבורה שלנו, אדה, יש מקום מוגבל ויכולה לסחוב רק את כמות הציוד שהיא מסוגלת ללבוש. כל הציוד הזה מופיע על הגוף שלה, כולל השיקויים, וזה הופך את המשחק למאוד אימרסיבי. את שאר החפצים אתם יכולים להשאיר אצל האייל, שגם לו יש מקום מוגבל, מה שהופך את ניהול הציוד שלכם לאתגר נוסף במשחק.
האייל יעזור לכם לפתור חידות סביבתיות, שבהרבה מהמקרים ידרשו מכם לרכב עליו. כשאתם רק מתחילים את המשחק, האייל יכול להלחץ בקלות ולא יתן לכם לרכב עליו אלא אם אתם מאכילים אותו בענבות. כשהקשר בינכם מתחזק, אתם תובילו אותו לכפתורים על הרצפה כדי להגיע לאיזורים חדשים.
כל הציוד שאדה סוחבת מופיע על הגוף שלה, כולל השיקויים.
בעוד שהפאזלים הסביבתיים לא דורשים שימוש בגאדג'טים כמו ב-The Legend of Zelda, הם כן נהיים מסובכים יותר ככל שאתם מתקדמים. בהתחלה אתם תמשכו בידיות שליד הדלתות שאתם רוצים לפתוח. כשהמשחק מתקדם, אתם תצטרכו לחפש את הידיות ולחבר אותן מחדש למכונות העתיקות שהן מפעילות, בזמן שאתם מתאמים את המיקום של האייל על כפתורים שונים ברצפה.
החלק האהוב עלי ב-Decay of Logos הוא חקר המפה, והמשחק נותן לכם לחקור עולם משמעותית יותר רחב ממה שהייתם מצפים. הייתי המום מהגודל העצום של העולם של Decay of Logos, בעיקר לאור גודל הקבצים הפצפון שלו של קצת מעל 2GB.
כמשחק אינדי שמזכיר במידה מסויימת את Dark Souls, ציפיתי ש-Decay of Logos יהיה די לינארי. הופתעתי לגלות שהיו בו מלא דרכים מתפצלות. המשכתי לגלות שבילים חדשים כשחקרתי, זה הרגיש כמו להיות ילד בחנות צעצועים חדשה. אחד הדברים המעולים ב-Decay of Logos הוא שאתם יכולים להגיע לאותו מקום מכמה דרכים שונות.
צדק בקצה הלהב
לחימה מהווה את המרכיב השלישי של Decay of Logos, ושוב פעם משלבת בין הסגנונות של Zelda ו-Dark Souls. אתם יכולים להנעל על יריבים ולהתחמק לצדדים, כשאתם מדי פעם מתקרבים כדי לתת הנפה או שתיים וחוזרים חזרה אחורה. אתם יכולים גם לגלוש ולהדוף מכות, אבל אלה הרבה יותר מסובכים לשימוש, בעיקר אם אתם לא שחקנים ותיקים של משחקי סולז.
המשחק נותן לכם גם להשתמש בקסמים בצורת Twines. אתם יכולים להטיל Twines בזמן קרב או כשאתם פותרים פאזלים סביבתיים, אבל לא ללא מחיר. בכל פעם שאתם מטילים Twine, זה פוגע בכם בכמה נקודות חיים. כמו עם הגלישות וההדיפות, לוקח זמן להתרגל לשימוש ב-Twines.
הקרבות יכולים להיות קצת איטיים וקשים בהתחלה, אבל אחרי שאתם עולים רמות, הם מהר מאוד נהיים אינטנסיביים, וזה מצויין. הקרבות יכולים להיות מעט עקומים כשאתם צריכים להלחם ביותר מיריב אחד, אבל המגוון הרחב של נשקים נותן לכם הרבה אפשרויות להתמודד עם מצבים כאלו.
בשונה ממשחקי תפקידים אחרים, העונש העיקרי כשאתם מתים הוא הורדה זמנית של ה-stats שלכם. הנקודות הללו חוזרות רק כשאתם הולכים לישון במחנה, שמהווה את אחד משני סוגי השמירות במשחק. הסוג השני, המקדש, מרפא אתכם אבל לא מחזיר את הניקוד. אם אתם מתחילים לצבור הורדה משמעותית ל-stats שלכם, אתם עשויים להצטרך לחזור אחורה למחנה האחרון שביקרתם בו כדי להחזיר אותם. החזרה הזו יכולה להיות מעייפת מאוד.
כשאתם ישנים במחנה, יש סיכוי שתותקפו במהלך הלילה. בגרסת הביקורת המקורית שקיבלתי, הסיכוי לזה היה מאוד גבוה, ומהר מאוד הפך את התקפות הפתע הללו למעיקות. מאז צוות הפיתוח הוריד את הסיכוי שזה יקרה, והפך את זה לאירוע רנדומלי מגניב שיכול לקרות.
ל-Decay of Logos יש קרבות בוס קלאסיים, וכדי לנצח אותם, אתם צריכים ללמוד את תבניות ההתקפה שלהם והמרחק של ההתקפות שלהם. מאחר והיריבים והבוסים נעים די לאט, זה יוצר עקומת למידה הוגנת. כשאתם מתים, אתם יודעים שזה היה בגלל שעשיתם טעות, ולא בגלל שהמשחק לא היה הוגן.
הפתעות גדולות באות בקופסאות קטנות
ל-Decay of Logos יש גרפיקה פשוטה, אבל הוא מנצל אותה עד הסוף. התרשמתי במיוחד מהמבנים הענקיים השונים שאתם יכולים למצוא פזורים במפה.
צוות הפיתוח הקטן של המשחק הוא במקור צוות פיתוח כלי עיצוב, וחלק גדול מהמשחק עבר אופטימיזציה יוצאת מן הכלל הודות לנסיון שלהם בטכנולוגיית פיתוח משחקים. כשדיברתי עם מפיק המשחק ריקארדו טיישירה במהלך גיימסקום 2019, הוא הסביר לי איך ניתן לראות חלק גדול מהמבנים במשחק מרחוק על ידי מידול שלהם בדרכים שונות.
הצוות עיצוב מודלים דו מימדיים כדי להציג מבנים כשהם מאוד רחוקים, מודלים תלת מימדיים ברזולוציה נמוכה יותר בשביל מבנים קצת יותר קרובים, ומודלים מפורטים לגמרי בשביל מצבים שבהם השחקן נמצא לידם. בנוסף, המשחק נותן לכם לטייל לאורך המפה ללא זמני טעינה כלל.
גיבורת המשחק אדה נראית מצויין מכל כיוון. עם כל הציוד שלה שמופיע על גבי הגוף שלה, זה נותן המון אפשרויות כדי לצייד אותה בכל דרך שתרצו. העבודה של Studio Ghibli השפיעה על עיצוב הדמויות והיצורים, וכל אחד מהם נראה ייחודי וקסום.
למשחק יש שלל אפקטים קוליים לרקע שיוצרים אווירה נעימה, אבל לא נהניתי מחלק מדיבוב. בעוד שחלק מהדמויות היו מדובבות באופן מאוד מתאים, חלק היו מעט מעצבנות לשמיעה. זה גם היה לי קצת מוזר לשמוע את אחד מהיריבים הבסיסיים במשחק מוציא צעקת וילהלם כל פעם שהורגים אותו.
Decay of Logos מציע עולם רחב לחקור. יש לו מערכת קרב זריזה ופאזלים סביבתיים, ואם אתם חובבים של Dark Souls או The Legend of Zelda, אתם מהר מאוד תרגישו בבית. עם זאת, המשחק מוצא את הזהות הייחודית שלו, ולא מרגיש כמו העתק של הסדרות הללו.
עדיין מדהים אותי שצוות של ארבעה אנשים יצר את המשחק. יש לו איכות לא מתפשרת שלא הייתם חושבים שתהיה אפשרית להשגה על ידי צוות כזה קטן. הם אפילו מתכננים להוציא הרחבה למשחק עם איזור חדש לחקור, אם המשחק יצליח במכירות.
אז קחו חרב ותעלו על האייל הקסום שלכם – יש לנו כפר לנקום.
Atomicrops הוא כנראה אחד המשחקים היותר משוגעים ומצחיקים ששחקתי ב-2019 Gamescom. במשחק אתם משחקים חוואי שמחפש זרעים שונים ומשונים בשביל היבול של החווה שלו ונלחם מול מפלצות.
בעוד שהדמו ששחקתי לא היה גמור, אני אשתדל לספר על הלופ הבסיסי של מה שאני כשחקן עשיתי בדמו שלי.
https://www.youtube.com/watch?v=CKQHJgE96Vs
אתם מתחילים את המשחק בחיפוש זרעים, וכאשר אתם מוצאים זרעים שכאלו, אתם מגדלים צמחים שאותם תוכלו למכור בעיר בשביל לקבל כסף. הכסף משמש כדי לחזק את השחקן ולספק לו עוד ציוד כדי למצוא עוד זרעים או ציוד לשפר את החווה.
אתם בטח שואלים את עצמכם באיזה אופן או איך השחקן מתחזק מזה? ובכן רובים, הרבה רובים. מעבר ללטפל בחווה, השחקן צריך להלחם במבחר מגוון למדי של אוייבים שמפילים זרעים, דשן, לבבות (כדי להחזיר חיים) ועוד.
המשחק מחולק לימים, כאשר לאורך היום אתם מטפלים בחווה ויוצאים לחפש זרעים וציוד, ובלילה אתם שומרים על החווה מפני גלים של אוייבים שבאים לנסות ולהרוס אותה.
המשחק הוא "רוגלייק", מה שאומר שהמפות משתנות בכול פעם שתשחקו את המשחק ואיתן גם סוגי האוייבים, הבוסים והציוד שתוכלו למצוא. הציוד שאני מצאתי כלל חיות משק כמו פרה, חזיר ותרנגול ומנגד גם ציוד חווה ענקי כמו מכונות אשר שואבות אוייבים והופכות אותם לדשן.
על הפרה שמצאתי יש דליים שהיא יכולה למלא בהם מים ולהביא אותם ליבול שלכם באופן אוטומטי, מה שאומר שאתם לא תצטרכו לעשות זאת; החזיר יכול לחרוש את האדמה ולייצר עוד איזורים לזרוע בהם צמחים חדשים; והתרנגולת אוכלת עשבים שוטים שמפריעים לכם להרחיב החווה – הבנתם כבר את הקטע.
Atomicrops מלא בהומור והעיצוב שלו מאוד מתאים לכל הדברים המשוגעים שקורים בו. המשחק מגיע מהיוצרים של 2&1 Nidhogg ובהחלט נראה כמו משהו שקשור לעולם הזה.
מכל המשחקים שראיתי ב-2019 Gamescom, יש בודדים שהשאירו עלי רושם, ו-Roki הוא בהחלט אחד מהם. מהשניות הראשונות של הדמו בכנס כבר היה לי ברור שיש כאן משהו מיוחד, בין אם זה בזכות האיור, האנימציות או העיצוב הנרטיבי של המשחק.
לא יצא לי להתרכז יותר מדיי בסיפור כששיחקתי ויותר התמקדתי במשחקיות יחד עם המפתחים. מה שחשוב היה לדעת זה שהמשחק מבוסס על פולקלור סקנדינבי ומבחינת סיפור אנחנו משחקים ילדה בשם Tove אשר יוצאת למסע בכדי להציל את המשפחה שלה.
המסע של Tove לוקח אותה למקומות מוזרים ומיוחדים ביערות והרים מושלגים. לאורך המסע אתם תפגשו כל מני יצורים ומפלצות שיצטרכו את העזרה שלכם (או לא).
בדמו אני נתקלתי בטרולית עצובה מתחת לגשר שתקועה לה חרב בכתף. לעזור לה דרש ממני להסתובב באיזור ולחשוב על דרך להוציא את החרב מהכתף שלה. המשחק Roki לוקח השראות ממשחקי Point and Click, אז תוכלו לצפות ליותר דיבורים ואינטרקציה עם אלמנטים שונים בעולם, ופחות קרבות או אקשן ללא הפסקה.
כתבתי על זה טיפה בהתחלה – Roki פשוט נראה מצויין. המשחק מעוצב בגרפיקת פוליגונים וכל העיצוב הויזואלי הוא בשכבות. מה שמאפשר למשחק להראות מצויין גם על המחשב וגם על ה-Switch מבלי לפגוע בביצועים כלל.
מה שמאוד הרשים אותי זה הפרטים הקטנים, כמו הבעות פנים של Tove כאשר משהו מפתיע אותה, או האף הענק של הטרולית שמתנדנד מצד לצד כשהיא מזיזה את הראש. העיצוב הנרטיבי מודע לעצמו, ככה שאם אתם עושים לדוגמא פעולה שחוזרת על עצמה, Tove תגיב בהתאם ולא פשוט תחזור על אותה אמירה שוב ושוב.
כשהסיפור מתפתח בצורה טובה והאיור והאנימציות נראות מצויין אז המשחק מצליח להעביר הרגשה מאוד טובה כשמשחקים בו.
Roki צפוי לצאת בסוף השנה והוא בהחלט אחד המשחקים שאני יותר ממחכה לחזור לשחק בו.
