Mario & Luigi: Brothership ביקורת: ספינת הדגל

מריו ולואיג'י מתאחדים למשחק כיפי, מרהיב ומאתגר שנותן פייט למשחקים רבים בפרנצ'ייז. עם מלוא חופניים של יצירתיות ותוכן, תורן מורם והמון רוח במפרשים, הספינה הזו שועטת קדימה ומשאירה קצף למתחרים

השרברבים האיטלקיים האהובים חזרו במשחק חדש לגמרי אחרי הרבה זמן שלא התאחדו במשחק בסדרת Mario & Luigi, ובעצם זה המשחק הראשון בסדרה שניתן לשחק על הסוויץ'. עכשיו, תחזיקו חזק את הכיסא, הידית באוטובוס או כל דבר שאתם נשענים עליו כרגע, כי אני אומר שאחרי Super Mario Odyssey, המשחק Mario & Luigi: Brothership הוא הטוב ביותר בפרנצ'ייז של מריו. מדוע? תצטרכו להמשיך לקרוא.

עולם מפוזר ומפורד

הכל היה שקט יחסית בממלכת הפטריות עד שחלק מיושביה, כולל השרברבים שלנו, נשאבו לעולם אחר באופן מסתורי. מריו ולואיג'י מתאחדים מול הסכנות בממלכת קונקורדיה שנמצאת במשבר, תרתי משמע. העולם כפי שהוא היה נשבר ובמקום יבשות יש איים המפוזרים על גבי הימים ולאט לאט מאבדים מחיוניותם. האחים חוברים לקוני (Connie), וואטאניסטית שמגדלת מחדש את העץ שיכול לקשר ולתת אנרגיה לאיים ולסנאוטלט (Snoutlet), יצור וורוד שמשמש כמדריך של האחים, והוא בהחלט לא חזיר.

יחד הם שטים בימים, משוגרים לאיים דרך תותח ענק ומחברים אותם לעץ המאחד (Uni-tree) על האי דמוי הספינה שבעצם משמש כבסיס של החבורה. במהלך הדרך נפגוש דמויות חדשות שיצטרפו למסע, חלקן חדשות וחלקן מוכרות, וננסה להבין מה עומד מאחורי המשבר הקיומי של קונקורדיה. הדמויות במשחק כיפיות וססגוניות ואין רגע דל איתן, גם בדיאלוגים הפשוטים.

באופן יחסי, המשחק ארוך יותר מהרבה משחקים בפרנצ'ייז, והעלילה מתגוללת באופן איטי יחסית. מצד שני, מצאתי שהפעם זה ממש לא מפריע לי, כי העלילה מושקעת ומעניינת, ולא הרגיש לי שהיא נמרחת, בשונה למשל מ-Paper Mario: The Thousand-Year Door שם המריחה הייתה מוחשית מאוד. כמו כן, הקצב האיטי של המשחק אפשר לחשוף את מה שיש למשחק להציע, וזה הרבה, באופן הדרגתי ונוח לעיכול.

טובים השניים

ויש מה לעכל. את העולם מריו ולואיג'י חוקרים יחד כמעט בכל שלב של הדרך, ואתם שולטים בשניהם (אבל בעיקר במריו). רוב החידות בהם תיתקלו באיים השונים ידרשו שיתוף פעולה בין מריו ולואיג'י, ולפעמים אף תזמון מדוייק ברמה הטלפתית. כמו כן, ככל שמתקדמים במשחק חושפים יותר יכולות, כמו סיבוב עב"מ בו מריו ולואיג'י מחזיקים ידיים ומסתובבים באוויר כדי לעבור בין שפות תהום רחוקות יחסית.

מצאתי שרוב החידות שצריך לפתור ממש נחמדות ולרוב מאוד נהניתי לעשות אותן. בחלק מהמקרים לואיג'י ישתמש בהגיון שלו (Luigi Logic) כדי לפתור חידה סבוכה, אם זה בהמצאת יכולת חדשה או בחשיבה מתוך הקופסה. כן, זה בכוונה ואתם תבינו כשתשחקו. למעשה, לואיג'י מוכיח פה אחת ולתמיד שהוא לא סתם שפם יפה, והוא נותן את הטון כשחקן ראשי למרות שהשליטה בו משנית בחלק ניכר מהמשחק.

האיים השונים גדושים ביצירתיות, ותמיד כיף לחקור אי חדש, למצוא אוצרות ומטבעות, ליהנות מהנופים הרב גוניים ומהתושבים המאכלסים את האי. בכל אי יש מגדלור שיתחבר בחזרה לאי הספינה שלכם, ולאחר החיבור יהיו אפילו עוד מקומות אותם תוכלו לחקור על האי. כמו כן, תוכלו לשוב לאיים כמעט בכל זמן, להשלים משימות צד ולאסוף כל מה שאפשר.

משימות הצד די חביבות ולא דורשות מאמץ מיוחד, רוב הזמן. חלקן אפילו עוזרות להכיר ניואנסים ופיצ'רים חדשים שנפתחו במשחק. יש לציין שחלק מהמשימות הצדדיות מוגבלות בזמן, שזה פיצ'ר הגיוני בשל הקונטקסט העלילתי, אבל ככלל אני לא מאוד מתחבר לכך והייתי מעדיף לעשות משימות בקצב שלי. אולם, מדובר בקומץ ולא בחלק מאוד גדול של המשימות, אז זה לא הפריע יותר מדי למהלך המשחק.

עבודת צוות מתגמלת

גולת הכותרת של Mario & Luigi: Brothership היא מערכת הקרב שלו, שבמבט ראשון נראית פשוטה למדי אבל הולכת ונהיית מורכבת יותר ככל שמתקדמים במשחק. מדובר במערכת קרב בתורות, שבכל תור תשלטו בדמות אחת, כלומר מריו או לואיג'י, ותצטרכו לבחור את הפעולה שהכי כדאית, או לפחות תנסו. המערכת בנויה על שיתוף הפעולה בין האחים, אז תמיד צריך לעמוד על המשמר כדי שלא ינטרלו בצורה כזו או אחרת את אחד מהם.

בתור תוכלו לבחור במכות פשוטות כמו קפיצה ופטיש, להשתמש בחפץ (כגון ריפוי למשל) או לשלם נקודות קרב (BP) על מנת להפעיל מתקפה אולטימטיבית שנקרא לה כאן מתקפת אחים (Bros. attack). כאשר תבחרו לתקוף, כלומר רוב הזמן, תידרשו לתזמן את ההתקפות שלכם כך שתצליחו לתקוף ואף לחזק את המתקפה על ידי האח שזה לא תורו. במתקפות הפשוטות זה מאוד קל לביצוע, אך אם בחרתם באחת ממתקפות האחים תידרשו לתיאום גדול יותר ומורכב יותר לביצוע ככל שהמתקפה יותר מתקדמת.

בהקשר זה, יש משהו מאוד מספק ומתגמל בביצוע נכון של המתקפות, ובפרט של מתקפות האחים; אם הצלחתם לבצע את הרצף הנדרש, תהיה סצנה קצרה שמדגישה את עוצמת המתקפה. כפי שהזכרתי קודם, כיוון שהסיפור מתקדם יחסית לאט, גם המתקפות המיוחדות הללו נפתחות לאיטן, אחת למריו ואחת ללואיג'י בכל פעם. הקצב הזה מאפשר להתרגל אליהן בצורה מספקת לפני שמקבלים את המתקפה הבאה.

אולם, זה לא נגמר כאן. בקרב יש גם מערכת שנקראת "תקעי קרב" (battle plugs), שאלו בעצם תקעים שמקנים בונוסים שונים במהלך הקרב, ושרשור נכון שלהם יכול להסב נזק כבד יותר לאויבים, לקבל עוד שלל ועוד מגוון נפלא של אפשרויות. את התקעים ניתן גם להחליף בלי שזה ייחשב לפעולה בתור, אז ניתן להתאים אותם לפי הסיטואציה, מה שמנותן עוד רובד אסטרטגי לקרבות.

זה מסכם פחות או יותר את מה שאתם יכולים לעשות לאויבים, אבל מה הם יכולים לעשות לכם? ראשית אציין שיש מגוון מאוד יפה של אוייבים, רובם חדשים וחלקם מוכרים לנו. לכל אויב יש סט מגוון יחסית של מתקפות, ולעיתים הם אפילו יחברו אחד לשני כדי לתקוף יחד, שזה ממש מגניב.

האויבים בהם נתקלים בהתחלה נועדו כדי ללמד אותנו את הבסיס של ההתחמקויות והקאונטרים, והם בנויים בצורה שמאפשרת את זה באופן פשוט, אך ככל שמתקדמים הדפוסים והמתקפות של האויבים נהיים יותר מאתגרים לניטרול. לעיתים אפילו ניתקל בוריאנטים של אויבים מוקדמים, שמעבר לרמה המתקדמת שלהם גם מתחדשים במתקפות נוספות ושומרים על המשחקיות רעננה ומאתגרת.

אני רוצה להקדיש תשומת לב מיוחדת לבוסים ב-Mario & Luigi: Brothership. כמו בהרבה משחקים, הבוסים הם העניין ולא ההמון הפשוט, וזה מאוד מודגש כאן. כל בוס מיוחד ויצירתי, עם מתקפות מעצבנות יותר ומעצבנות פחות ועם דרכים מחוכמות להביס אותו, בעזרת הלוגיקה של לואיג'י. הבוסים מאתגרים ומאלצים את מריו ולואיג'י ליישם את כל מה שהם למדו עד כה, ולהשתדל להמנע מטעויות כמה שניתן.

כל פעם שנתקלתי בבוס חדש זה היה ממש תענוג להלחם מולו (ולעיתים להפסיד); בעיני הקרבות האלה מזקקים את השליטה במערכת הקרב ורתימת כל היכולות של מריו ולואיג'י לכדי מנגנון עבודת צוות שנדיר לראות כמוהו כיום במשחקים.

מלא צבע ואופי

Mario & Luigi: Brothership מציג עולם מרהיב עם צבעים עזים ובוהקים. סגנון האומנות נראה נפלא אפילו במסך הגדול, חד וחלק. בכל אי נמצא עיצובים שונים וצבעים שונים שעושים תחושה נעימה להסתובב בהם, וזה רק בפן האומנותי. עיצוב השלבים עצמו שכולל חידות סביבתיות לעיתים ממש לא סובל מחוסר יצירתיות. עיצוב האויבים בכלל והבוסים בפרט גם מאוד מרשים, בייחוד בהתחשב במגוון הגדול שהמשחק מציג בפנינו. מעבר לססגוניות הסטטית שלהם, האנימציות שלהם בקרב חלקות ומפורטות.

המשחק מתבטא גם בהרבה הומור, חלקו אבהי למדי וחלקו יתקבל גם על ידי קהל שלא אוהב כמוני את הז'אנר הקודם. אהבתי מאוד שהרבה מההומור במשחק כלל לא מתבטא בדיאלוגים, אלא בהבעות ובאנימציות, שזו דרך מעולה להעביר את זה.

כמו כן, המוסיקה במשחק פשוט פנטסטית. לכל אי יש מנגינה מגניבה משלו, ובכל אי חדש שהגעתי אליו הופתעתי מחדש. זה משחק שבהחלט אחזור לפס הקול שלו בעתיד להאזנות חוזרות, מוסיקה מעולה לשחק לצליליה. לצד זה, יש את עניין הדיבוב; בעוד שזה משעשע לשמוע את מריו ולואיג'י מדברים ג'יבריש במבטא איטלקי, הייתי שמח לראות דיבוב אמיתי, לפחות באופן חלקי, במשחקים הללו, ויפה משחק אחד קודם.

Mario & Luigi: Brothership נותן מעין אקורד סיום מוצלח במיוחד לקונסולת הסוויץ', לפחות בכל מה שקשור למשחקים בפרנצ'ייז של מריו. מדובר במשחק מרהיב, גדוש ביצירתיות ותוכן, ויודע איך לגרום לשחקנים ללחוץ על הכפתורים הנכונים.

עותק הביקורת של Mario & Luigi: Brothership סופק על ידי נינטנדו ישראל.