GamersPack ישראל

קטגוריה: Hot

  • המשחק Mega Man 11 הוכרז ל-2018

    המשחק Mega Man 11 הוכרז ל-2018

    שבע וחצי שנים לאחר המשחק האחרון של המפציץ הכחול, מגה מן חוזר להרפתקה נוספת ב-Mega Man 11.

    Capcom הכינה את הקרקע היטב לכרזה המרשימה הזו: הם שחררו את Mega Man Legacy Collection לפני שנתיים, בינואר הם עשו פורט לסמארטפונים שדווקא לא הצליח במיוחד, וממש לפני ארבעה חודשים הם שיחררו את Mega Man Legacy Collection 2. הם אף הכריזו על סדרת אנימציה חדשה שלא נראה שהיא התרוממה, נתנו לממשיכו X תפקיד ראשי בעלילת Marvel VS Capcom: Infinite ואף צירפו אותו לשורת הלוחמים ב-.Super Smash Bros האחרון. כעת לכבוד יום ההולדת השלושים של מגה מן הם נותנים לו צ'אנס נוסף.

    הדבר המעניין במשחק הזה הוא נטישת סגנון הרטרו. בעוד ש-Mega Man 9 ו-10 הקסימו את כולם עם המראה המפוקסל, המשחק החדש מציג המודלים ועיצוב תלת מימדיים. דבר זה לא נעשה מאז Mega Man Powered Up ששוחרר רק ל-PSP. אני אישת מקווה שתהיה אפשרות לגרפיקה מפוקסלת, אך אבין אם יחליטו לאפשר לשחק רק ב-2.5D. בנוסף בסוף הטריילר הקצרצר אפשר לראות את מגה מן מפעיל מתקפה חדשה, זאת בנוסף ל-Mega Buster הישן והאהוב, הירייה המחוזקת, הגליץ' המוכר מהמשחק השלישי, ונשק חדש שמאפשר להפיל בלוקים מהשמיים.

    וזה עוד לא הכל! בנוסף למשחק החדש ושני האוספים שיגיעו ל-Switch, קאפקום מתכוונת לשחרר את את כל משחקי Mega Man X לקונסולות הדור הנוכחי והמחשב. סדרה זו מתרחשת בעתיד, בו משחקים גרסה עתידנית של מגה מן, X, והיא ידועה בחידושים הרבים שלה לעומת הסדרה המקורית ובסיפור הדרמטי שלה. לא ידוע אם המשחקים ישוחררו באוסף כמו שני האוספים של מגה מן הקלאסי, אבל בואם לדור הזה יכול רק לשמח את לבבות המעריצים.

    אם נהיה כנים, אני חשבתי שהסדרה מתה. זמן רב לא התייחסו לדמות הקלאסית, וההכנות נראו כמו חליבת המותג עד הטיפה האחרונה. אחרי שקייג'י אינפונה עזב את החברה וקאפקום ביטלו את כל הפרויקטים שלהם לגבי הגיבור המכני, לא הייתה הרבה תקווה. המעריצים כה נואשו למשחק עד שהפרויקט של אינפונה Mighty Number 9 מומן מעל ומעבר (כותב הידיעה מסגיר כי הוא תרם לפרויקט, לצערו), וכן הרבה תשומת לב ניתנה ל-20XX, משחק אינדי ששאב השראה רבה מהסדרה. כעת כשהחברה שמחזיקה בדמות המקורית זרקה את הכפפות, נראה אם היא תייצר משחק טוב, או שהמפציץ הכחול ישאר בגדר נוסטלגיה לעוד חמש שנים. אני באופן אישי מעדיף לשחק במגה מן מוצלח.

    Mega Man 11 יצא ל-PlayStation 4, Xbox One, Nintendo Switch ו-PC ב-2018. פרטים נוספים יחשפו בקיץ, אז נראה כי המשחק יגיע רק בסתיו 2018. בנוסף פורטים של Mega Man Legacy Collection 1 ו-2 יגיעו ל-Switch עם תמיכת אמיבו, ושמונת משחקי Mega Man X יגיעו גם הם ל-PlayStation 4, Xbox One, Nintendo Switch ו-PC בקרוב.

  • ההדלפה של Devil May Cry 5 חושפת מידע רב בנוגע לתאריך היציאה, דמויות והעלילה

    ההדלפה של Devil May Cry 5 חושפת מידע רב בנוגע לתאריך היציאה, דמויות והעלילה

    תשכחו מהשחזור של DmC, המשחק Devil May Cry 5 חוזר לכותרות. הפעם מדובר בהדלפה גדולה, ומלאת פרטים בנוגע לתאריך יציאת המשחק, צוות המשתתפים, דמויות, רכיבים מהמשחק ועוד. ההדלפה פורסמה לראשונה באתר ResetEra, על ידי המשתמש הקרוי "Son of Sparda". הוא טוען שהוא שייך לקהילה שקיבלה את התוכניות של הידיקאי היטסונו לקראת המשחק החמישי בסדרה.

    על פי הפרסום, Devil May Cry 5 ישוחרר בין אפריל 2018 למרץ 2019, כאשר רוב הסיכויים הם בנובמבר 2018. בנוגע לפרסומים רשמיים, אלו ככל הנראה יתרחשו בכנס הטכנולוגי E3 בשנת 2018. למרות זאת, זה לא יפתיע אם סוני יכוונו לשחרור המשחק מוקדם יותר מהמתוכנן בעקבות ההדלפה.

    כן, כן, שמעתם נכון. סוני יהיו אלה שיכריזו על המשחק. לחברת סוני תהיה בלעדיות כלשהי מכיוון שהיא ממננת חלקית את המשחק. בנוסף לכך, נאמר באופן מרומז שהמשחק ייצא לראשונה לפלייסטיישן 4, ורק לאחר מכן ייצא בגרסת ה-PC. לא הוזכרה גרסה ל-Xbox One.

    כאשר יגיע הזמן להכריז על המשחק, נקבל טריילר באורך דקה וחמישים שניות שיתמקד ככל הנראה בסיפור, הדמויות וסצינות מהמשחק. הטיילר מראה עיר דומה לפוטונה מ- DMC4, אבל ההדלפה מציינת שהסביבה תהיה יותר פתוחה במשחק זה. למרות זאת, צורת המשחק לא תהיה של עולם פתוח.

    באשר לסיפור והדמיות, אני רוצה לשים כאן אזהרת ספויילרים. החלק הבא ידבר על דמויות חוזרות, אווירה, ופרטים על הסיפור.

    השחקן רובן לנגדון יחזור לשחק את דמותו של דנטה (Dante), דן סאות'וורת' יחזור כורג'יל (Vergil) וגו'ני יאנג בוש יחזור כנירו (Nero). אין מידע בנוגע למי תשחק את טריש (Trish), אבל היא תהווה חלק חשוב מהמשחק.

    הסיפור עצמו ימשיך מיד לאחר אירועי Devil May Cry 4. בנוסף, תהיה יותר מדמות אחת בה ניתן לשחק, כאשר דאנטה, נירו וייתכן ואף דמות שלישית ובלתי ידועה, יהיו ניתנים למשחק. על הדמות המיסתורית הזו נאמר שהיא תהיה "מאוד עוצמתית", ואולי תהיה פנים חדשות בסדרה. ועדיין, ייתכן שאלו יהיו ורג'יל או טריש.

    ב- Devil May Cry 5  יופיע דנטה "יותר רציני, אבל אחד ששומר על הסטייל הייחודי שלו". בשלב מסוים של המשחק, נירו ילחם נגד ורג'יל, והוא יאשר את היותם אב ובן. "נסיך האופל" מוגדר כאנטגוניסט הראשי, וייתכן שזהו מונדוס מהמשחק המקורי, או נבל חדש.

    המידע המעניין ביותר בנוגע לסיפור המשחק הוא ש-DMCV  יהיה הסוף של עלילת "Son of Sparda". ייתכן וזה לא יהיה המשחק האחרון בסדרה, אך יכול להיות שהוא יהיה המשחק האחרון שבו מככב דאנטה.

    מבחינת המשחקיות, ההדלפה מציינת מספר מאפיינים ותוספות. במשחק זה תהיה משחקיות אונליין (אבל לא PvP  מולטיפלייר), לא יהיו קטעי QTE, לא יהיה מד סיבולת, ויהיו יותר אויבים מאשר במשחקים הקודמים בסדרה. זאת ועוד, תהיה הדגשה גדולה יותר על אינטרקציה עם הסביבה במהלך קרב, וקרבות בוסים גדולים יותר.

    באופן כללי, Devil May Cry5 מקווה לפנות לקהל רחב יותר, אך עם זאת לא להרחיק את בסיס המעריצים של הסדרה. נראה כמו אסטרטגיה טובה.

    זה כל מה שההדלפה החדשה יכולה ללמד אותנו. זו עדיין רק הדלפה לא רשמית, אז תיקחו הכל בעירבון מוגבל. נצטרך לחכות למקור רשמי יותר, לפני שנוכל לאשר משהו מזה.

    ייתכן ו- Devil May Cry 5 יוצג בתערוכת PSX החודש, או שנחכה עד E3 בשנת 2018. יכולה להיות אפשרות שזוהי תהיה הפעם האחרונה שנשמע על זה, אבל נשאיר אתכם מעודכנים.

  • Star Wars Battlefront II: ביקורת -כמו גיבור בגלקסיה רחוקה רחוקה

    Star Wars Battlefront II: ביקורת -כמו גיבור בגלקסיה רחוקה רחוקה

    אני רץ למסדרון – החיילים המשובטים כבר שם ויורים עלינו. חמישה דרואידים עומדים בפתח השני של המסדרון ומחכים שמישהו יפרוץ את הדרך. אני מפעיל מגן ונכנס במלוא הכוח עם רובה הסער שלי, ומצליח להוריד משובט אחד, זורק רימון ומתגלגל למסתור. החיילים מהצד השני רק מתאוששים מהרימון שזרקתי ואני יוצא מהמסתור ומפעיל את מקלע הנפץ שקיבלתי מאחת ממשימות הסיפור, כדי לפתוח באש חיפוי. שלושה משובטים נוספים נופלים והשאר מתפזרים – חוליית הדרואידים שמאחורי פורצת קדימה ומטהרת את האיזור. רוג'ר רוג'ר. אז ככה זה מרגיש להיות חלק מהסרטים, הא?

    Star Wars: Battlefront II הוא כנראה המשחק השנוי ביותר במחלוקת שיצא השנה, ומאחר ואתם כאן, כנראה שעוד לא גיבשתם דעה נחרצת עליו. ובכן – הסירו דאגה מלבכם, מאחורי מנגנון מיקרו-טרנזקציות שהושבת זמנית ומנגנון התקדמות שהואץ משמעותית נכון לתאריך כתיבת ביקורת זו – מדובר במשחק אקשן מפוצץ ומגניב, שמעריצי מלחמת הכוכבים יאהבו ויהנו ממנו.

    האקשן במשחק מרגיש בשיאו בין הייתר בזכות הגרפיקה והסאונד המרהיבים. מנוע Frostbite הוא מהחזקים והיפים ביותר שיוצא לנו לראות במשחקי יריות ומשחקים באופן כללי, וזה מתבטא גם בפרטים הקטנים וגם בגדולים. המפות גדולות ומפורטות, ויש בהן הכל החל מחייזרים שבורחים למחסה,לעלים שמתעופפים ברוח ועד להשתקפויות שלכם בשלוליות על הרצפה בעולם הגשום תמידית, Kamino. האנימציות במהלך הסיפור נעשות באמצעות motion capture, ורק לעיתים נדירות כאשר יש דיאלוגים במהלך שלב, הדמויות נראות טיפה יותר פלסטיות.

    הגרפיקה המעולה מלוות בסאונד איכותי ביותר. את השלבים מלווה המוזיקה של ג'ון ויליאמס מהסרטים, וכל האפקטים יותר ממושלמים. כל הפגיעות של הרובים השונים, החלליות השונות, וחרבות האור, מתפצפצים באוזן בצורה מדהימה, ומוסיפים המון סיפוק לכל פגיעה. הדמויות בסיפור מדובבות בצורה משכנעת, ובראשן ג'נינה גוונקאר, שאולי מוכרת לכם מ-Sleepy Hollow או True Blood. אפילו את הדרואידים והמשובטים מדבבים השחקנים מטרילוגיית הפריקוולים, כולל דרואידים מפקדים אשר אתם עשויים לזהות מסדרת הטלוויזיה Star Wars: Clone Wars. הכל מדוייק ובמקום, וזה מכניס אתכם לאווירה.

    אחרי שהמשחק הקודם הועמד לביקורת על דלילות בתוכן לשחקן יחיד, הצוות ב-Dice עמלו קשה כדי ללמוד מהביקורת הזו – המשחק מכיל בנוסף למצב Arcade ומצב מרובה משתתפים גם מצב סיפור, אשר מספר לנו על עלילות כל הדמויות האהובות עלינו בתקופה שבין הטרילוגיה המקורית (סרטים 4-6) והטרילוגיה החדשה (סרטים 7-9).

    במצב הסיפור אנחנו זוכים לשחק את אידן ורסיו, המפקדת של חוליית מבצעים מיוחדים באימפריה הגלקטית בשם Inferno Squad. לאורך הסיפור אנחנו לומדים עוד על הצד של האימפריה ומה שהתרחש בה לאחר סוף עלילות שובו של הג'דיי והשמדת כוכב המוות השני. לאורך הסיפור אנחנו זוכים לראות ואפילו לשחק בתור פרצופים מוכרים כגון לוק, ליאה, האן ואפילו לאנדו קלריסיאן, אך כמובן בראש ובראשונה את אידן ורסיו, כוכבת הסיפור.

    הסיפור לא מרשים במיוחד וכנראה לא היה זוכה באוסקר – הוא די לינארי ומדלג בין נרטיבים בלי הרבה גישור – אבל הוא מתאים מאוד לעולם של מלחמת הכוכבים, ומעשיר אותנו בידע חדש. הכוכבים האמיתיים בסיפור הם הדמויות השונות, ובפרט אידן, ודרכן אנחנו סופגים לא רק את העלילה אלא גם את הרגשות של שלל הדמויות בזמנים קשים אלה.

    אידן מהווה דמות קשוחה אך חיננית, והתגובות שלה לדברים שקורים לאורך הסיפור מראות לנו צד חדש של האימפריה – כאשר היא ושני חבריה לחוליה רואים את כוכב המוות השני נהרס (כחלק מעלילת הסרט "שובו של הג'דיי"), רואים את שלושתם מגיבים ברתיעה (הרי בכל זאת מיליוני חיילים, שאת חלקם הם אולי הכירו, נהרגו בפיצוץ) ואידן אומרת ש"יהיה זמן להתאבל על זה אבל בינתיים צריך להמשיך במשימה", וזה מרגיש לי כמו קטע שמביע מצויין את האנושיות של הדמות שלה. עם קטעים כאלה ואחרים דומים להם, ניתן לראות איך האימפריה מקבלת עומק שלא נראה בעבר, פרט אולי לספרים.

    מבין שאר הדמויות בסיפור, כנראה הדמות שהכי אהבתי היא Shriv, קצין מגזע דורוס אצל המורדים, עם אישיות צינית מרירה שכזו. שריב בקלות הופך לליצן של הסיפור. לאורך הסיפור תשמעו אותו מתלונן ומתווכח עם הדמויות השונות, ובפרט עם לאנדו, כאשר מבין הציטוטים האהובים עלי במשחק על ידיו זה: "אם אני הולך למות כאן, אני שמח שגם אתה תמות".

    מעבר לסיפור, שלא תופס חלק גדול מאוד מהמשחק, המשחקיות מתחלקת לארקייד – מצב לשחקן יחיד אשר בו נוכל לשחק במשימות עם רמות קושי שונות, או לארגן משחק אימון מול המחשב; ולמולטיפלייר. המשימות במצב הארקייד מהנות, ושמות אותנו בכמה וכמה סיטואציות מעניינות. אחת מהמשימות המעניינות הללו היא משימה שבה אתם מתים מפגיעה אחת, ועליכם להספיק תוך זמן מוגבל להביס 10 חיילים אויבים, שגם הם מתים מפגיעה אחת, ומקנה תחושת "מת לחיות" שכזו. שאר המצבים בארקייד מוגבלים למדי, ולא תוכלו לשחק במפות הגדולות שזמינות במצב מרובה שחקנים, וזה קצת חבל.

    על אף שהמצב נועד למשחק בשחקן יחיד, לא תוכלו לקבל כסף משחק או להזדכות על השלמת מטרות אלא אם תהיו מחוברים לאינטרנט תוך כדי. בנוסף קיימת במשחק הגבלה על עד 500 מכסף המשחק שניתן לקבל במצבי ארקייד, בכל יום, וזאת כדי שאנשים לא ישתמשו בו סתם כדי לעשות Farming למלא נקודות, ואז יגיעו למולטיפלייר עם מלא יכולות. על אף ההצדק הזה, הרגשתי שאחרי שאני בשוונג של השלמת משימות בארקייד, אני מוכרח להפסיק כי אני רוצה לקבל את הנקודות הללו בהזדמנות אחרת, גם אם בפועל הייתי מרוויח הרבה יותר נקודות במולטיפלייר.

    חידוש נוסף במשחק הוא מצב קרבות החלליות, אשר נבנה מאפס אחרי המשחק הקודם. ב-Starfighter Assault אנחנו זוכים לטוס בסביבות צפופות ומעניינות, וישלחו אתכם לטוס בתוך תחנות חלל או בין הריסות של כוכב המוות. האקשן במצב הזה מטורף, ואתם תמצאו את עצמך במקרים רבים טסים ראש בראש לכיוון חללית, מפוצצים אותה, ורואים את השאריות שלה עפות לכם מול הפנים, ממש כמו בסרטים. מצאתי את עצמי משחק המון במצב הזה מאחר ומאוד אהבתי לטוס בחלליות במשחק Star Wars Battlefront 2 הישן ב-2006, והגרסא המחודשת של מצב זה הביאה לי את כל מה שאי פעם רציתי לעשות.

    המולטיפלייר הוא כמובן החלק העיקרי במשחק – כנראה שתעבירו בו את כמות השעות הכי ארוכה, הוא הכי מתגמל מבחינת נקודות ואצ'יוומנטים, והוא גם החלק הכי כיפי במשחק. המשחק מתחלק לחמישה מצבי משחק שונים: Galactic Assault, שבו תשחקו חיילים רגליים במפות ענקיות ומתגלגלות, ותדרשו לתקוף או להגן על מטרות לאורך משימה אחת גדולה; Starfighter Assault, שהוא המקבילה למצב זה, אבל בחלל עם חלליות; Heroes vs Villains, מצב שבו תוכלו לשחק את כוכבי הסרטים והמשחק בקרב של 4 נגד 4; Strike, שהוא מצב משימות בסדר גודל קטן יותר מ-Galactic Assault ובמפות קטנות; ולבסוף Blast, שהוא משחק Team Deathmatch סטנדרטי במפות קטנות וצפופות.

    כל מצבי המולטיפליי מלאי אקשן, ותלוי בסגנון המשחק שלכם, יתכן ומפות מסויימות יתאימו יותר לסוג החייל שתשחקו. ואם כך בואו נדבר על הסוגים השונים: Assault הוא החייל הסטנדרטי שמסתער מהר וכנראה שבקרב אחד על אחד הוא ינצח כל חייל אחר אם הוא זז מספיק מהר; Heavy הוא הטנק שבחבורה, עם יכולות כמו מגן נייד ומ"ג אשר משמש לאש חיפוי; Specialist הוא הצלף, אשר בעל יכולות התגנבות, אך עיקר תרומתו היא מרחוק במפות פתוחות; ולבסוף Officer הוא תומך הלחימה הקלאסי, עם יכולות אשר מחזקות דרמטית את החיילים סביבו וצריח אוטומטי נייד. באופן אישי בחרתי להתעמק ב-Heavy, ולאורך הזמן למדתי איך לשחק איתו בצורה יותר טובה, ואפילו זכיתי ב-MVP מספר פעמים.

    אכן כן, על אף המהומה הגדולה בהחלט סביב עניין הלוטבוקסים – שאני באופן אישי עוד לא הצלחתי לקבוע אם שחקנים מנוסים יותר מנצחים אותי כי הם מנוסים יותר או כי יש להם יותר שדרוגים – הכישרון משחק כאן תפקיד משמעותי, והוא הרבה יותר חשוב מהציוד שתקבלו. בסיום כל משחק תקבלו כסף משחק בסכום בין 100 ל-400, ותוכלו לקנות באמצעותו מספר גיבורים חזקים יותר אשר נעולים בתחילת המשחק, או לוטבוקסים שונים לחיילים, גיבורים, או חלליות. המערכת הזו מרגישה איטית למדי, לפחות כל עוד אתם מחליטים לפתוח את כל הגיבורים לפני שאתם מתחילים לרכוש לוטבוקסים, אבל היא שיפור משמעותי על מערכת ההתקדמות במשחק הקודם לדעתי. על כל פנים משחקי המולטיפלייר מהנים מאוד, ומצדיקים את כמות הזמן שתעבירו בלפתוח יכולות ודמויות חדשות, ואני באופן אישי רואה את עצמי משחק במשחק עוד הרבה אחרי הביקורת.

    אז כן, Star Wars Battlefront II לא עבר השקה חלקה במיוחד. עוד לא ברור אם המיקרו-טרנזקציות יחזרו, ואם בחזרתם הם יוציאו את המשחק מאיזון, אבל נכון לכרגע, המולטיפלייר במשחק הוא מחוויות המולטיפלייר האהובות עלי אי פעם. גם אם במפה מסויימת הרגשתי שהקלאס שלי היה פחות אפקטיבי, המפה הבאה הראתה לי שהוא דווקא כן, והמשחקיות פשוט ממכרת.

    המשחק נראה מהמם ונשמע מהמם והופך את כל החוויה למאוד אימרסיבית, בעיקר ממשחק במבט ראשון, ולכן אני מאמין שמעריצי מלחמת הכוכבים, וחובבי משחקי יריות בסדר גודל גדול כמו בסדרות Star Wars Battlefront ו-Battlefield יהנו מהמשחק עד מאוד. לא רק זאת אלא ש-EA כבר הכריזו שכל ההרחבות וה-DLC יבואו במסגרת המחיר ההתחלתי של המשחק, וכבר ראינו הכרזות על גיבורים ושלבים חדשים, ואפילו כבר החודש צפוי האירוע הראשון של המשחק. אני באופן אישי בהחלט עוד הולך להמשיך לחגוג על המשחק להרבה זמן, מקווה לראות שם גם אתכם.

  • Demon Gaze 2: מבוכים ונהנים

    Demon Gaze 2: מבוכים ונהנים

    תת ז'אנר שזוכה לפופולריות מחודשת בשנים האחרונות בשנים האחרונות הוא DRPG. זהו תת ז'אנר של משחקיי RPG שבו יש לך שליטה על קבוצת דמויות והמשחקיות היא בעיקר חקירת מבוכים בגוף ראשון וקרבות נגד אויבים עם יותר דגש על בניית צוות מאשר העלילה הראשית. משחקים פופולריים מהז'אנר הזה הם Etrian Odyssey ו-Persona Q. החודש יצא Demon Gaze 2 – המשך של משחק מעולה מז'אנר זה. האם המשחק יהיה באותה איכות כמו הקודם או שמדובר בנפילה?

    עלילת המשחק עוקבת סביב תנועת מחתרת הנלחמת נגד רודן השולט בעיר, הגיבור אותו משחקים הוא חבר בתנועת המחתרת שמקבל יכולת לשלוט על שדים במחיר של איבוד זיכרונו. תוך כדי המשחק אנחנו נשחרר את העיר אזור אחרי אזור, או יותר נכון, מבוך אחרי מבוך תוך כדי השתלטות על השדים המפקחים על האוכלוסייה וחקירת הסודות מאחוריי הרודן. העלילה היא בסיסית אבל חזקה במיוחד מבחינת הדמויות. הדמויות במחתרת, שרבים מהן חוזרות מהמשחק הראשון, צבעוניות ומשעשעות וזה מובילים לדיאלוגים מהנים עם לא מעט בדיחות. הטענה היחידה שלי לגביי העלילה שהיא נוטה יותר מדיי להגיע בהסברים מאוד ארוכים במכה אחת, כלומר exposition dumps.

    המשחקיות לא שונה יותר מדי מהנורמה בז'אנר, בעיקר חקירת מבוכים וקרבות מול מפלצות. המבוכים מעולים, הם אף פעם לא ארוכים מדי לרמה שמתחיל להימאס מהם ולרובם יש טוויסטים קלים שגורמים לכל מבוך להרגיש שונה אחד מהשני כמו אי סוגי אויבים ספציפיים למבוך או אי יכולת בשימוש בקסמים. כמו כן יש למבוכים עצמם כמה טריקים משותפים כמו משימות שצריך לבצע בשביל להתקדם או דלתות חד צדדיות. כל זה תורם לכך שהשחקן לא מרגיש כאילו הוא פשוט במסדרון ארוך במיוחד וכיף לחקור את סודות המבוך.

    אלמנט משחקיות חוזר הוא שמדי פעם במהלך חקר המבוך נתקלים בפורטלים. בפורטלים אלה צריך להילחם באויבים בשביל להשבית אותם ורק אחרי השבתת כל פורטל לפחות פעם אחת ניתן להילחם בבוס של המבוך. הנקודה המיוחדת היא שבשביל להפעיל את הפורטלים צריך להשתמש באבנים מיוחדות (שניתן לקנות) שלפי האבן מקבלים חפצים מהקרב, כלומר שימוש באבנים מסוג חרב תיתן לשחקן חרב או שימוש באבנים מסוג שריון כבד ייתן שריון כבד. זוהי דרך אלגנטית לתת לשחקנים דרך לשלוט על אילו חפצים הם מקבלים בלי צורך בקרבות אינסופיים וזה עוזר מאוד אם רוצים ציוד לדמות מסוימת.

    הקרבות במשחק מהירים ופשוטים. השחקן שולט על קבוצת דמויות ובכל תור צריך לחלק פקודות שיבוצעו בסדר לפי המהירות של הדמויות והאויבים כאשר יש חשיבות גבוהה לתכנון מראש לגבי מי יפעל ראשון ובמה להתמקד. הבעיה היחידה שמשותפת לז'אנר הוא שקל מאוד להישען על אסטרטגיות מאוד פשוטות שעובדות והמשחק לא משתנה מספיק בשביל להצדיק שינוי אסטרטגיה ודמויות לפחות עד אחרי סיום העלילה הראשית.

    פיצ'ר חדש במשחק הוא "אנרגיית כוכבים": תוך כדי קרבות אוגרים את האנרגיה תוך כדי התקפה וניתן לשחרר את המד לזמן מוקצב כך שמקבלים יכולות מיוחדות ומחזקים את הדמויות בקבוצה. זה אלמנט די נחמד שקצת נעשה פשטני לקראת סוף המשחק מכיוון שעד אז הקרבות לא ארוכים מספיק ויש מאגר כל כך גדול שאין באמת צורך לדאוג שהוא ייגמר ברגעים קריטיים.

    מבחינת רמת קושי הקרבות הרגילים יחסית קלים אפילו ברמות קושי גבוהות, אך לעומת זאת הבוסים בסוף מבוך כן דורשים לחשוב לעומק ולתכנן טוב מה עושים בכל תור אחרת התוצאה כואבת.

    אלמנט מעניין במשחק הוא שכל הקבוצה שלך מלבד הדמות הראשית מורכבת מהשדים שאתה מנצח בתור בוסים של מבוכים במקום צוות שאתה שוכר ומרכיב בעצמך. זה שינוי די מעניין שנותן סיבה לסיים מבוכים אופציונליים בשביל לקבל דמויות חדשות וכמו כן מאפשר קצת יותר אישיות לכל שד עם אירועים מיוחדים שבהם ניתן להכיר אותו. כל שד שאתה מנצח מגיע אלייך ברמה אחת. מצד אחד זה מאפשר לשלוט על התפתחות השד מאפס בלי לבזבז נקודות על יכולות חסרות תועלת אבל מצד שני זה מאלץ לעשות הרבה קרבות בשביל לתת לו להדביק את הקצב. היה נחמד אם היה אפשר לתת דמות ברמה הנוכחית של הדמויות ופשוט לתת לשחקן להחליט איך יהיה התפתחות הדמות מאפס במקום לבזבז זמן על גריינדינג.

    הגרפיקה במשחק טובה, הסביבות נראות נחמד ועיצוב הדמויות והמפלצות מהמם. כרגיל לז'אנר יש מעט מאוד אנימציה במשחק ורוב המשחק הדמויות והאויבים סטטיים לחלוטין. ראוי לציין את עיצוב המפלצות שבעלות כמה רמות שונות של עוצמה עם עיצובים יותר ויותר מפורטים ומגניבים ככל שהם מתחזקים. הדבר היחיד שמוזר לי מבחינת העיצוב זה השדים ששולטים בהם. לשדים שתי צורות, צורה רגילה שנראית בסדר, גם אם סטנדרטית, וצורת שד שלרוב נראית כאילו נעשתה באנימציית פלאש. אני לא ממש מבין אם העיצוב המוזר הוא בשביל שניתן יהיה לעשות אנימציה איתם או ניסיון של הצייר לגרום לשדים להרגיש מחוץ לעולם הזה (כי אם כך אז הוא הצליח).

    המוזיקה במשחק, כמו במשחק הקודם בסדרה, מעולה עם שימוש נרחב במוזיקה עם vocaloid ששרים והדיבוב באנגלית מוצלח. מבחינה טכנית שיחקתי בגרסת ה-Playstation Vita והמשחק רץ חלק ללא שום באגים.

    לסיכום, נהנתי מ-Demon Gaze 2. העלילה כיפית אפילו אם פשוטה, המוזיקה טובה, הקרבות מהנים וזה פשוט נחמד לחקור את המבוכים. זה לא ז'אנר שיתאים לכל אחד אבל זו דרך טובה להתנתק מכאב הראש של היומיום או כמשהו לעשות בזמן שמקשיבים לפודקאסט. לקח לי בערך 30 שעות לסיים את המשחק ויש עוד כמה שעות טובות של תוכן אחרי שמסיימים את העלילה הראשית. המשחק זמין לקונסולות Playstation 4 ו-Playstation Vita.

  • Call of Duty WWII: חזרה למקורות, ולתלאות המלחמה

    Call of Duty WWII: חזרה למקורות, ולתלאות המלחמה

    הכותר ה14 (כן!!!) בסדרת Call of Duty, מחזיר אותנו חזרה למקום שבו הסדרה החלה – מלחמת העולם ה-2. לאחר שהסדרה התפצלה למספר קווי עלילה – סדרת ה-Modern Warfare וסדרת ה-Black Ops, הסדרה קפצה אל העתיד. זה קרה בכותר השני בסדרת Black Ops, ומאז, יחד עם שלושת המשחקים האחרונים (Ghosts, Advanced Warfare & Infinite Warfare שלא היוו רצף) Call of Duty הציגה בפנינו שדה קרב טכנולוגי מאוד. כעת, אנו זונחים את העתיד מאחור, פושטים את ה-Jetpacks וה-Exo-Suits, מוותרים על כל ה-Enhancements וחוזרים למלחמת העולם ה-2: גדולה, מפחידה, מאיימת, מלוכלכת – ובעיקר פוצעת, הורגת ומטילה מומים – פיזיים ונפשיים.

    מה הוביל את Sledgehammer Games (הסטודיו שאחראי ל-Modern Warfare 3 ול-Advanced Warfare) לחזור חזרה? אין תשובה חד-משמעית. בסרטונים המקדימים ליציאת המשחק הם דיברו רבות על הצורך ללמד את הדור הנוכחי על מלחמת העולם ה-2. מעטים הם הוטראנים שעדיין בחיים, אלו שלחמו במלחמה הנוראית ההיא, והסטודיו חש שזו דרך נוספת להנציח את פועלם של גיבורי בשר ודם, שיצאו להילחם כנגד הצורר הנאצי לפני 80 שנה. הציניקנים שבינינו ישיבו כי זו היא ההצלחה של Battlefield 1, שחזר אל מלחמת העולם ה-I, והצליח להעביר את אימת המלחמה וזמנם הקצוב של הלוחמים במלחמת החפירות. כך או כך – זכינו לקבל לידינו משחק מצוין, שמצליח להעביר את חוויית המלחמה בצורה מוצלחת מאוד.

    כמו המשחק, בואו לא נבזבז זמן ונסתער אל הביקורת.

    סיפור

    ישר אחרי סרטון הפתיחה שמספר לנו על אימת מלחמת העולם ה-2 (ושהביא אותי למסקנה הברורה שאני צריך טלוויזיה גדולה יותר) אנו מוצאים את עצמנו בבטנה של ספינה החוצה את תעלת למנש בדרכה לחופי חבל נורמנדי שבצרפת. אין Tutorial, אין זמן לכלום. אנו צופים במחלקה שלנו ברגע של שיחה וגיבוש. קאט – הגיבור שלנו כותב ביומן בזמן השיט אל עבר היעד, ובדיוק ברגע שבו עברה לכם המחשבה בראש של "כמה רומנטית היא המלחמה" – השטן בועט ברמפה של הנחתת שלכם, והגיהנום נשפך לכם על הראש.

    Sledgehammer בחרו לפתוח את המשחק עם D-Day, ולא סתם – אלא לזרוק אתכם בחוף אומהה, כשאתם חלק מדיוויזית חיל הרגלים הראשונה: הדיוויזיה שנתקלה בהתנגדות הרבה ביותר בנחיתה על החוף ב-6.6.1944. אנחנו מגלמים את טוראי ראשון רונלד "רד" דניאלס, ויחד עם הסמל שלכם, ויליאם פירסון (המגולם על ידי ג'וש דאנהמל, ששיחק את לנוקס בסדרת סרטי הרובוטריקים של מייקל ביי), תעשו את דרככם אל החוף, לכיבוש הסוללה וטיהור הבונקרים יחד עם חבריכם למחלקה – טר"ש רוברט זוסמן, ועוד לפני תום המשימה תקבלו תזכורת נוספת לאכזריות המלחמה. מצב הקמפיין רץ בקצב גבוה. אמנם יש משימות הדורשות התגנבות, אך רוב הזמן תמצאו את עצמכם נלחמים בכמויות בלתי נגמרות של חיילים נאצים, כאשר אתם רצים ממשימה למשימה – רגע אחד אתם כובשים עמדה, לאחר מכן מגנים עליה בחירוף נפש, חוצים את הכפר על גבי ג'יפ, נעזרים בטנקים לכבוש את היעד הבא, והקצב פשוט לא מאט.

    אמנם אני עדיין בעיצומו של הקמפיין, אבל עד כה – הסיפור מרגיש עשוי היטב. הוא מצליח להעביר בצורה יפה את חווית הזוועה של מלחמת העולם ה-2, את מערכות היחסים הנרקמות בין חברי המחלקה, המנסים לשרוד את הטירוף יחדיו. למשחק יש המון ציפיות – עד כה, לטעמי, אף משחק בסדרה לא הצליח להתעלות על הסיפור של סדרת Modern Warfare.

    משחקיות

    למי שלא יודע, אחד מהמאפיינים של סדרת Call of Duty הוא ההמחשה של העובדה שבקרב אתה לעולם לא לבד. Sledgehammer לקחו את זה צעד אחד קדימה בכך שהפעם המחלקה שלכם לא רק משמשת תפאורה או מקדמת את העלילה בזמן המעברים. הפעם היא תסייע לכם במשימות: בין אם באריזות תחמושת, באיתור אויבים או בערכות עזרה ראשונה. כן, קראתם נכון – בניגוד לנהוג בסדרת Call of Duty עד כה – לאחר שנפגעתם תצטרכו להשתמש בערכת עזרה ראשונה על מנת לחזור לבריאות, וזהו משאב נוסף אותו תצטרכו לנהל. היכולות של חברי המחלקה לעזור לכם נטענת ע"י הרג אויבים נוספים.

    בנוסף – ניתן לאסוף חפצים המפוזרים במהלך השלב, או לבצע פעולות הרואיות כמו להציל חייל אחר ממוות בטוח או לגרום לכניעתם של אויבכם מבלי להרוג אותם, כחלק מהשאיפה לסיים את המשחק ב-100%. כמובן, מכיוון שאתם לא לבד, בשניות הבודדות שהמשחק רגוע, יש שיחות קצרות בין חברי המחלקה, דרכן אנחנו והם מתוודעים אחד לשני בצורה יותר טובה.

    גרפיקה וקול

    המשחק נראה לא פחות ממדהים – המנוע עומד בצורה יפה בכל מה שנדרש ממנו בסצינת הפתיחה המרשימה, וגם כאשר כדורים שורקים מעליכם, פגזים מתפוצצים לרגליכם והמסך מוצף בכאוס – כמות הפריימים לשניה (FPS) נשארת יציבה. המשחק תומך כמובן ב-Xbox One X ברזולוציית 4K, ואם ברשותכם אחד כזה, תאלצו להוריד את התוסף עם התקנת המשחק. אני בדקנו את המשחק על ה-Xbox One הרגיל, והוא רץ מצוין. גיא, שיחק במשחק על גבי ה-PC, והוא לא מדווח על תקיעות או גמגומים, למרות טענות כאלה ואחרות שמסתובבות באינטרנט. 

    בגזרת הקול, כיאה למשחקי Call of Duty – הכל נשמע אמיתי ומדויק. במידה ואין לכם מערכת קולנוע ביתית, הייתי ממליץ לכם להשתמש בזוג אוזניות טובות, על מנת לצלול לאווירה כמו שצריך. כמובן, שהקול הראשון שחיכיתי לשמוע כאשר הוכרז שהכותר השנתי ייקח אותנו חזרה למלחמת העולם ה-2 הוא קול ה"פינג" המתכתי שרובה ה-M1 Garand משמיע כאשר הוא מגיע ל"גמר" מחסנית (שבניגוד לדעה הרווחת, ניתן לטעון אותו מחדש טרם הגמר, וב-WWII זה אכן כך). כל שאר כלי הנשק: ה-MG42, מקלע התומפסון, הרימונים – הכל נשמע כפי שהוא אמור להיות, והסאונד המוצלח תורם לאווירה הסינמטית.

    משחק מקוון מרובה משתתפים (Multiplayer)

     גם מצב מרובה המשתתפים נוכח, והוא מכיל מספר לא מועט של שינויים. הדבר הראשון שתבחינו בו הוא מצב "המפקדה" (Headquarters). זהו בעצם הלובי שבו אתם ממתינים להיכנס למשחק הפך להיות אינטראקטיבי: אתם שולטים בדמות שלכם ממבט Over the shoulder. המפקדה מוצבת בחוף אומהה (השלב הפותח של קמפיין היחיד), ויכולים לשהות בה עד 48 שחקנים בו זמנית. במפקדה תוכלו לצפות בסרטוני הדרכה על הדיווזיות, לנסות את ה-Score streaks שלכם, להילחם ב-1v1 נגד שחקנים אחרים, או לצפות בשחקנים אחרים במצב זה, ולפתוח קופסאות פרסים (Loot Boxes).

    עסקאות המיקרו לא פסחו על CoD ואמנם תקבלו קופסאות מדי פעם לאחר שתשלימו משימות, או תוכלו לרכוש באמצעות מטבע שצברתם מניצחון במשחקים או מאיסוף המשכורת שלכם. כלומר, שחקנים שיהיו מעוניינים בכך יוכלו לרכוש קופסאות נוספות בכסף אמיתי, ולפתוח כלי נשק וסקינים מהר יותר. בנוסף, חלק מהמשימות במפקדה הן לצפות בשחקן אחר פותח קופסאות. מה הסיבה? פסיכולוגית הוכח כי צפייה באחרים תעודד אותכם לקנות קופסאות נוספות בעצמכם. כמובן שניתן לרכוש Season Pass על מנת לקבל את כל התוספות למשחק שיצאו במהלך השנה.

    אם נתעלם מהמונטיזציה, מצב  המשחק מרובה-המשתתפים מצוין. חלקכם ישמחו לשמוע שאין יותר Jetpacks, עם החזרה למלחמת העולם ה-2. המפות מגוונות, ומכילות תמהיל טוב של אזורים סגורים ופתוחים כאחד, ומבחינת מצבי המשחק Sledgehammer פינקו אותנו: מצב המשחק החדש – "War" – מלחמה, שבעצם מדמה שלב עם "סיפור", בוא תשחקו את אחד משני הצדדים ותצטרכו לתקוף ולכבוש יעד מסוים תוך השלמת משימות שונות: בניית גשר, הרס ציוד קשר, ליווי טנק, ועוד. כאשר הצד השני מגן.

    מצבי משחק נוספים שחוזרים הם ה-Team Deathmatch, מצב ה-Domination המוצלח, Hardpoint, ואנו זוכים לגרסא שפויה יותר של Uplink – משחק הכדור שהמפתחת הציגה לראשונה במשחק הקודם שלה – Advanced Warfare. מצב זה נקרא הפעם Gridiron. בנוסף, על מנת ליצור גיוון מסויים ולחדש את שיטת בחירת הנשקים או ההטבות שלכם למשחק, כאשר תגיעו למפקדה לראשונה תצטרכו לבחור אחת מחמש דיווזיות. כל אחת מהדיווזיות תתן לכם הטבה שונה והמטרה היא שתחברו אחת שתואמת את סגנון המשחק שלכם: אתם אוהבים לצלוף באנשים מרחוק? אין בעיה – תבחרו בדיווזית ה-Mountain, שתשפר את דיוק רובה הצלפים שלכם ותקל עליכם בכיוון אל עבר המטרה. כרגע ניתן להחליף בין הדיווזיה שלכם בלחיצת כפתור, גם במהלך משחק ולא רק בלובי או במפקדה. בנוסף המפתחת אמרה שהכוונה שלה היא ליצור תחרות בין הדיווזיות. לא ברור כל כך איך, וכיצד, אבל אני מניח שזה יהיה בדומה למצב ה-Faction War של המשחק For Honor.

    Nazi Zombies

    ואחרון חביב – מצב הזומבים. הרי מה יותר כיף מלהרוג נאצים? נכון. להרוג זומבים. ומה יותר כיף מלהרוג זומבים? להרוג נאצים-זומבים (או זומבים-נאצים). בשונה מהמשחקים הקודמים בסדרה, מצב הזומבים הוא מעט יותר ידידותי למשתמש. הסיפור יותר ברור – יש שלב Intro (עם כמה Jump-scares), ישנו ניסיון להפיח היגיון במכניקה של מצב זה, וכשתתקעו תוכלו לצפות במשימות שעליכם לבצע על מנת להתקדם. בנוסף, תוכלו לבחור בין 4 תפקידים שונים: התקפה, שליטה, חובש ותומך-לחימה, כל אחד עם בונוסים משלו וכלי נשק מעט שונים, דבר שיפיג עניין מחודש במצב משחק זה, גם במידה ותצליחו לסיים את השלב. העלילה מאחורי מצב הזומבים מספרת על ניסיון של הרייך השלישי ליצור את הרייך הסופי באמצעים על-טבעיים. השלבים מעוצבים נפלא, הזומבים השונים מאתגרים, ויותר מפעם אחת מצאתי את עצמי יושב על קצה הספה, מנסה להדוף את גלי הזומבים הבלתי נגמרים שהסתערו עליי, מבלי להיכנס לפאניקה.

    סיכום

    בסופו של יום, Sledgehammer Games הוכיחו שהם לא נופלים משתי המפתחות האחרות – Infinity Ward ו-Treyarch, והצליחו להחזיר את הסדרה למקורותיה בצורה מוצלחת ומעניינת. מדהים לצפות ביומני המפתחים, ובכתבות הנלוות על המשחק שמדברות ומציגות ראיונות עם יוצאי המלחמה הזו. קיבלנו הזדמנות נוספת להתוודע אל מלחמת העולם ה-2, ואופציה לחנך את הדור הצעיר על זוועות המלחמה, בדרך שונה ואינטרקטיבית.

    הגרפיקה והקול של המשחק מצויינים, הקמפיין זורם ומחזיר אתכם שוב ושוב, עד שתסיימו אותו. מצב המולטי-פלייר, לאלו מכם שלא התחברו לכל ה-Jetpacks יתאים כמו כפפה ליד, והוא לא פחות ממעולה. בנוסף, נדמה כי אפשר להשתפר מול שחקנים אחרים בצורה די מהירה, ולהימנע מהתסכול שמאפיין את מצב מרובה המשתתפים של הסדרה הזו. מצב הזומבים מוצלח מאוד, וכמובן שניתן לשחק בו לבד, עם חבר במסך מפוצל, או ב-Co-op של עד ארבעה שחקנים.

    במידה ולא יצא לכם לשחק ב-Call of Duty הראשון, ללא ספק – רכשו את המשחק, וגם אם כן, ואהבתם את זירת ההתרחשות של מלחמת העולם ה-2 – זהו משחק שונה לחלוטין מקודמיו המודרניים והעתידיים, כאשר קווי הדימיון הם השייכות לסדרת CoD, המלחמה, ומצב ה-FPS.

    נתראה במפקדה!

     

  • ההרשמה המוקדמת ל-Game IN Mako League 2018 בעיצומה והנחות לחיפאים

    ההרשמה המוקדמת ל-Game IN Mako League 2018 בעיצומה והנחות לחיפאים

    ליגת ה-eSports הראשונה (והרשמית) בארץ מתקרבת בצעדי ענק! ב-14 לדצמבר באצטדיון סמי עופר בחיפה, גיימרים מכל הגילאים יבואו כדי לצפות או להתמודד באירוע ההשקה הגדול.

    בין דצמבר 2017 לאפריל 2018 תתקיים ליגה מלאה במשחקים הבאים: League of Legends (צוותים של 5, כ-300 שחקנים סה"כ),  PlayerUnknown's Battlegrounds (צוותים של 4 כ-100 שחקנים סה"כ)  ו-Counter Strike: Global Offensive (צוותים של 5, כ-300 שחקנים סה"כ).

    אירוע הגמר יתקיים בין התאריכים 27-28 למרץ, והמנצחים בליגה יקבלו פרסים בשווי 300 אלף שקלים, וכמו כן בכל משחק ליגה שחקנים יוכלו לזכות בפרסים בשווי 1000 עד 10000 שקלים, ממקומות שישי עד ראשון. הרישום לליגה עצמו הוא ללא תשלום, אז אם אתם שחקנים תחרותיים במשחקים הללו, אל תפספסו את ההזדמנות הזו!

    בנוסף לאלו, יתקיימו טורנירים שבועיים לאורך השנה במשחקים: Rocket League, Tekken 7, Overwatch ו-Hearthstone. את הטורנירים הגדולים נוכל לראות באינטרנט ואת חלקם גם בערוץ קשת 12.

    באירוע נזכה לראות מגוון פעילויות ביניהן:

    • מוקדמות של הליגה בזירות eSports מקצועיות
    • טריבונות צפיה, מנחים ופרשנים מקצועיים
    • קרבות ראווה
    • טורנירים נושאי פרסים
    • מתחם משפחתי
    • מתחם VIP
    • אקספו
    • חנות מרצ'נדייס
    • בית קפה
    • מתחם גיימינג

    עד לתאריך 1.12 ניתן לרכוש כרטיס כניסה במחיר מוזל של 60 שקל, ולאחר מכן יהיה ניתן לרכוש במחיר 80 שקל. כמו כן שחקני טורניר בפסטיבל יתבקשו לשלם כ-50 שקלים נוספים.

    תוכלו לרכוש כרטיס צופה כאן, כרטיס שחקן כאן, ואל תשכחו – יש 25% הנחה לחיפאים!

    לפרטים נוספים תוכלו לבקר בעמוד האוונט (שסיכמתי כאן את כל מה שרשום בו), או בדף של LogInn ובפרט בטריילר המגניב של האירוע.

  • Sonic Forces: ביקורת – סוף סוף זוכים לרוץ לצד סוניק

    Sonic Forces: ביקורת – סוף סוף זוכים לרוץ לצד סוניק

    חודשיים אחרי ההצלחה המסחררת של המשחק מעורר הנוסטלגיה, סוניק מאניה, אנחנו זוכים למשחק AAA חדש בסדרת סוניק – סוניק פורסז. כמשחק ראשון עם סיפור משמעותי אחרי בערך 10 שנים של משחקי סוניק עם סיפור מצומצם, כממשיך רוחני לסוניק ג'נריישנז וכמשחק עוקב לסוניק מאניה, הציפיות מסוניק פורסז היו גבוהות – האם הוא עונה עליהן? אספר לכם בדיוק מה אני חשבתי.

    והפעם – כאשר דוקטור אגמן מגייס דמות חדשה ומסתורית בשם אינפיניט אשר מביסה את סוניק, העולם נשאר ללא הגנה והוא משתלט על 99.99% מתוכו. כעת קבוצה של מורדים אשר כוללת את כל הדמויות האהובות עלינו ובראשה נאקלז, מנסה לשחרר את העולם מכיבושה של אימפריית אגמן. לראשונה במשחקי סוניק, אנחנו זוכים להמציא דמות אשר מגלמת את הטירון שמצטרף למחתרת על מנת לעזור להביס את אגמן.

    יחסית למשחק סוניק מוכוון סיפור, העלילה שלו מתגמדת לעומת משחקים קודמים כמו Sonic Adventure. הסיפור נותן שלושה נרטיבים שונים, עבור סוניק, סוניק הקלאסי, אשר חוזר אלינו מ-Sonic Generations ו-Sonic Mania, וכמובן דמות האווטאר שעיצבנו. הסיפור לא מפתיע במיוחד, ואפילו אינפיניט, שהוא דמות מאיימת עם מסכה ונוכחות בהחלט מרשימה, לא מקבל רקע מאוד עמוק.

    מה שהסיפור בהחלט עושה טוב, זה פיתוח דמות האווטאר. הדמות שעיצבנו מתפתחת לאורך הסיפור גם מבלי לדבר באמת, ועד סוף הסיפור מקבלת נוכחות של גיבור שווה ערך לסוניק, ומאוד שמחתי לראות את זה.

    מבחינת פרזנטציה, המשחק הזה הוא משחק הסוניק התלת מימדי היפה ביותר שראינו עד כה. הסביבות בוהקות, מקוריות וחיות, וזה נהדר לראות את זה. נראה שחלק מהשלבים בנויים פשוט כדי שנוכל להתבונן ולהתפאר מהנוף המרהיב שהם מציגים, וזה בין הייתר בא לידי ביטוי בקטעי ה-Quick Time Events שנמצאים במשחק. בנוסף מאוד כיף לראות חלקים מרובוטים שאתם מפוצצים נופלים על רצפת השלב ולבעוט בהם, ואין ספק שהמנוע החדש נראה מהמם.

    עם הגרפיקה המעולה, מגיעה נקודה קצת פחות טובה – בחלק מהסביבות היותר חשוכות במשחק, קשה להבחין בדמות על רקע השלב, וזה הופך את המשחקיות בשלבים מסויימים ליותר קשה באופן מיותר.

    המוזיקה במשחק, כמצופה ממשחקי סוניק, נהדרת. סוניק הקלאסי מקבל מוזיקת שמונה ביט קלאסית ונחמדה, סוניק המודרני מקבל מוזיקה שנשמעת כמו גרסאות אינסטרומנטליות של פתיחי אנימה, אבל הקטעים הטובים ביותר הם של השלבים של דמות האווטאר, שהם בדרך כלל אלקטרוניים, קצביים, ומשלבים שירה ודאבסטפ, וזה מאוד כיפי. גם לקרבות הבוס יש מוזיקה מאוד טובה, ובאופן כללי הפסקול במשחק נע בין קצבי וכיפי לדרמטי ואפי.

    עכשיו בואו נדבר על המשחקיות. המשחקיות מתחלקת לסוניק הקלאסי, סוניק המודרני, ודמות האווטאר, וכמובן במרכז כל זה, הבניה והעיצוב שלה. בניית הדמות והעיצוב שלה הם חלק מאוד מרכזי במשחק, ובתגמול השחקן על הצלחה במשימות, והיא כנראה התוספת הכי טובה לסדרה שראינו במשחק הזה. תוכלו לבחור מתוך מאות אפשרויות עיצוב שונות, החל מהחיה אותה תשחקו, אשר תשפיע גם על היכולות של הדמות, ועד הפוזה שהיא תעשה כשתנצחו בשלב. בנוסף תוכלו להלביש אותה בנעליים, כפפות, ומסכות, כדי להראות איך שתרצו שהיא תראה. כל פעם שתסיימו משימה או תקבלו ציון S בשלב, תקבלו בין 4 ל-6 אביזרים חדשים לעיצוב הדמות שלכם, וזה בהחלט יגרום לכם לחזור לשלבים שוב ושוב.

    סוניק הקלאסי מעט מרגיש מוזר בשליטה. קצת כאילו הוא מאיץ מוזר וקופץ מוזר. ברגע שמתרגלים לזה, מאוד כיף לשחק איתו, בייחוד עם המכניזם של Drop Dash שהביאו הישר מ-Sonic Mania.  עם זאת, השלבים שלו מרגישים הרבה פחות מורכבים ומעניינים מהשלבים של Sonic Mania, ולמרות שמצב המשחק נחמד, הוא לא ממש את הפוטנציאל שלו.

    לסוניק המודרני יש שלבים יפים מאוד, ובחלקם יש התפצלויות מהנות מאוד, שנותנות לשחקן הרבה חופש. עם זאת, המשחק מכיל מעט מאוד פלאטפורמינג בתלת מימד, ורוב הפלאטפורמינג הוא דו מימדי ובאופן כללי די קל. זה משאיר תחושה שחסר אתגר בשלבים, וזה קצת חבל. בדומה לסוניק הקלאסי, סוניק המודרני גם כן סובל ממשחקיות מעט מגושמת, אבל בהחלט לא ברמה מוגזמת. קטעי ה-Quick Time Events, באופן מפתיע, לא פוגעים במשחקיות והיא נשארת זורמת, והם לדעתי הופכים לאמצעי נוסף לספוג את האווירה והנוף המרהיב של המשחק.

    יחד עם זוג הסוניקים, קיבלנו סגנון משחק חדש עם דמות האווטאר שעיצבנו, ועל אף שברושם הראשוני שלי מהמשחק מגיימסקום הכי פחות התלהבתי מהדמות, בסוף המשחק המלא הוא הפך להיות המצב האהוב עלי. דמות האווטאר יכולה להשתמש ב-Wispon אשר תבחרו על מנת לתקוף יריבים מרחוק, ולפי אותו Wispon, היא תוכל להשתמש ב-Wisp באותו צבע כדי לקבל יכולת פלאטפורמינג שתאפשר לה להגיע לדרכים חדשות. בכך, בעצם, השלבים יכולים להיות שונים לגמרי אם בחרנו ב-Wisp אחר שיקח אותנו לדרכים שונות, וזה מוסיף הרבה גיוון בשלבים. יחד עם המנגינות הכי טובות ועיצוב שלבים מוצלח ביותר, זה היה בהחלט מצב המשחק האהוב עלי.

    בנוסף לאלו, קיים מצב משחק נוסף שבו תשחקו את סוניק יחד עם דמות האווטאר. זה נותן לכם להינות מהמהירות של סוניק והפלאטפורמינג המוצלח של האווטאר, ומאוד נהניתי ממצב זה. כמו כן קרבות הבוס במשחק הם אחת מהנקודות החלשות, שכן על אף שהם בעלי מוזיקה מוצלחת, חלק גדול מהם מתרחש כמרדף, והמשחקיות ביניהם מרגישה דומה מדי.

    Sonic Forces הוא משחק שאני נהניתי ממנו מאוד. בעוד שהיו לו את המגרעות שלו, הוא היה יפהפה, ולאורכו התאהבתי בדמות האווטאר שעיצבתי בעצמי, והשירים של השלבים שלו עדיין מתנגנים לי בראש. הוא פונה לקהל קצת יותר מצומצם מאשר Sonic Mania, אבל לדעתי מעריצי סוניק המודרני ידעו להעריך אותו ויהנו ממנו מאוד. למען האמת, עם האפשרות לעצב אווטאר משלנו, המשחק הזו הוא ללא ספק משחק חובה למעריצי סוניק שתמיד חלמו על זה.

  • Super Lucky's Tale ביקורת: כמו שועל במנוסה שאיבד כיוון

    Super Lucky's Tale ביקורת: כמו שועל במנוסה שאיבד כיוון

    אמנם הסגנון הגרפי של Super Lucky's Tale לא מלהיב במיוחד, והעלילה לא מגובשת, אבל השליטה בלאקי טובה, והייתי רוצה לראות אותו גדל להיות גיבור פלטפורמינג פופולארי כמו מריו או סוניק.

    אנחנו נמצאים בתקופה מאוד טובה לשחקני פלטפורמרים. עם מריו אודיסי שיצא בשבוע שעבר וזכה לתשבוחות מכאן ועד אילת, ועם Sonic Forces שיצא בשבוע הבא, Lego Marvel Superheroes 2 שיצא שבוע אחריו ו-Fe, שעתיד לצאת מתישהו בהמשך השנה – בהחלט נראה שפלטפורמרים טובים חזרו לאופנה. בין כל המשחקים הגדולים האלה ראינו גם את Super Lucky's Tale, שנדלקתי עליו כבר מטריילר ההכרזה, ובדמו בגיימסקום. עכשיו כששיחקנו במשחק המלא אנחנו יכולים לומר לכם בדיוק איפה הוא נמצא לצד כל הפלטפורמרים הללו.

    במשחק תשחקו את לאקי, שועל צעיר אשר בעקבות שרשרת אירועים, נשאב לתוך ה-Book of Ages, יחד עם חתול מכשף רשע בשם Jynx וחבורת הילדים הנוכלים שלו, הנקראים ה-Kitty Litter. על לאקי להלחם בכל אחד מהילדים של ג'ינקס, שהשתלטו על עולמות שונים בתוך הספר, על מנת בסופו של דבר לעצור את ג'ינקס מלהשתלט על הספר.

    הסיפור די פשוט, ובהחלט ראינו דומים לו בעבר. החתולים השונים אשר נתקל בהם לאורך העלילה חמודים, ולכל אחד יש אישיות קומית ומהנה משלו, אך הם זוכים למעט מדי זמן מסך מכדי שאפשר יהיה להנות מהם כמו שצריך.

    המשחק כן מככב מבחינת האלמנטים הקומיים שבו, שכן הוא מכוון לקהל צעיר גם כן. בין האלמנטים הקומיים, כל דמויות במשחק אומרות את הפעולה שהן עושות. זה מאוד משעשע לראות את Master Mittens, חתלתול נינג'ה המומחה לאומנויות לחימה, לוחש לעברינו "מיאו מיאו", או רוח רפאים שאומרת "ספוקי ספוק" (מלשון Spooky, מבהיל/מפחיד), ומאוד נהניתי מהטון הקומי של המשחק – הוא בהחלט משרה אווירה רגועה ונעימה לאורכו.

    מבחינת גרפיקה, המשחק נראה נקי וטוב, עם סגנון גרפי שמזכיר לי מעט את World of Warcraft ודומיו. בעוד שהגרפיקה עצמה לא מרשימה במיוחד, עיצוב השלבים, גם מבחינת משחקיות וגם מבחינת מראה, יפה ומקורי. המשחק זמין גם ב-4K על ה-Xbox One X, אך אם הסגנון הגרפי לא ירשים אתכם במיוחד ברזולוציית Full HD, הוא לא ירשים אתכם הרבה יותר ב-4K.

    התפריטים במשחק נראים טוב, אך המסך הראשי בלבל אותי, באופן מפתיע. בתפריט הראשי ההבדל בין האפשרות שסימנתם והאפשרות שלא סימנתם הוא בגוון הכחול של הכתב, וכשבתחילת המשחק קיימות רק אפשרות של משחק חדש ואפשרות של יציאה, קל להתבלבל ולא לדעת אם אתם מסמנים את האפשרות שרציתם לבחור.

    המוזיקה במשחק מתאימה לשלבים השונים, מרגיעה באופן כללי, אבל שכיחה לחלוטין. גם הקטעים שחשבתי לעצמי לאורך המשחק "אה, זה קטע נחמד לשמוע", נשכחו ממני עד עכשיו, וחבל. לאקי מדובב טוב, וקורא בשמחה, ובכללי שומר על רוח אופטימית. שאר הדמויות, כפי שציינתי, מדובבות באופן מצחיק וכיפי.

    עכשיו בואו נדבר על משחקיות. המשחק מחולק ל-Hub World לכל עולם, ובו שלבים ושלבי בונוס. מטרת המשחק היא לאסוף תלתנים, אשר מקבילים לכוכבים או ירחים שהיינו אוספים במשחקי מריו, ופותחים לנו שלבים מסויימים במשחק, כמו למשל קרבות בוס. בכל שלב רגיל ניתן לאסוף ארבעה תלתנים שונים – אחד על השלמת השלב, אחד על איסוף 300 מטבעות, אחד על משימת בונוס בתוך השלב, ואחד על איסוף כל חמשת האותיות של השם Lucky, כרפרנס קטן וחמוד לפלטאטפורמרים הקלאסיים. גם אם לא הצלחתם להשיג את כל ארבעת התלתנים בשלב בניסיון הראשון, מספיק ניסיון אחד נוסף בדרך כלל בשביל לאסוף את כולם, והמשחק די סלחני בקטע הזה.

    השלבים הרגילים באים בדו מימד או תלת מימד. השלבים התלת מימדיים הם לרוב פתוחים ומכילים שלל דרכים סודיות, אשר כל אחת בתורה בדרך כלל תביא לכם את אחת מאותיות השם Lucky, או את התלתן הסודי של השלב. השלבים הדו מימדיים קצת יותר לינאריים, אבל גם בהם בדרך כלל תמצאו דרך סודית שתיקח אתכם לחלק בשלב שמתרחש ברקע האחורי, והעיצוב הזה די מגניב. כל אחד מהשלבים מכיל אלמנטים ייחודיים ומגניבים, כמו למשל שלב רוחות רפאים שבו יש שביל בלתי נראה שעליכם להאיר עליו באמצעות מנורה על מנת לראות אותו.

    לכל שלבי הבונוס יש גימיק משלהם – חלקם הם שלבים בהם לאקי נע קדימה בקצב קבוע ועליכם לשלוט בקפיצות וההתקפות שלו על מנת לאסוף כמה שיותר מטבעות לאורך השלב, וחלקם משלבים מיני-משחק חמוד. כל שלבי הבונוס מזכים בתלתן יחיד בסופם. כמו כן, במשחק קיימים קרבות בוס, שבהתאם למשחקי פלטפורמר, כל אחד מהם משחק באופן מגוון, ובאופן כללי הם די כיפיים. במהלך השלבים תתקלו ביריבים שאותם תוכלו להביס באמצעות קפיצה עליהם או הפלקה באמצעות הזנב. חלק מהיריבים יכולים לעוף אחורה מההתקפה ולפגוע בעוד יריבים, וכל הכאוס שנוצר יכול להיות מאוד מהנה.

    השליטה בלאקי מאוד נוחה – הוא יכול לקפוץ פעמיים, להפליק עם הזנב שלו (שמאפשר לו, בין היתר, להרוויח עוד זמן באוויר), ולהתחפר באדמה. כל המהלכים הללו הופכים את לאקי למאוד זריז – גם במצבים שבהם זרקתי את עצמי באופן בלתי אחראי מהשלב לעבר מותי, בהרבה פעמים מצאתי את עצמי מצליח לחזור לקרקע יציבה בזכות הזריזות של לאקי.

    עם השליטה הזריזה והטובה של לאקי, באה מצלמה פחות נוחה. השלבים הם לרוב עם מצלמה מקובעת, ולעיתים ניתנת האפשרות להטות את המצלמה מעט לכל כיוון. משום שברוב הזמן המצלמה מקובעת, קשה לאמוד את העומק המדוייק של חלק מהמקומות שאליהם תרצו לקפוץ, למשל. קרה לי מספר פעמים שלאקי קפץ לעבר מקפצה, אך פספס אותה כי היא היתה יותר קרובה או רחוקה ממה שראיתי.

    בסופו של דבר, על אף החסרונות שלו, Super Lucky's Tale הוא משחק מהנה מאוד, וחשיפה מעולה בשביל שחקנים צעירים לז'אנר הפלטפורמר. המשחק הזכיר לי כל כך הרבה משחקים אהובים מהילדות שלי, ומאוד אהבתי את זה בו. אמנם הסגנון הגרפי לא מלהיב במיוחד, והעלילה לא מגובשת, השליטה בלאקי טובה, ומאוד הייתי רוצה לראות אותו חוזר בהמשך, וגדל להיות גיבור פלטפורמינג פופולארי כמו מריו או סוניק.

    המשחק Super Lucky's Tale זמין ל-Xbox One ול-Windows 10, וכמו כן שחיק ב-4K על גבי ה-Xbox One X.

  • סמוראים, רצח המוני ואנדרואידים – עוד משחקים מעניינים שהוצגו ב-PGW

    סמוראים, רצח המוני ואנדרואידים – עוד משחקים מעניינים שהוצגו ב-PGW

    כהמשך למבול ההכרזות והטריילרים בתערוכת Paris Games Week 2017 זכינו לעוד שלושה משחקים מבטיחים שהוצגו.

    המשחק הראשון הוא Ghost of Tsushima – משחק חדש על ידי Sucker Punch האגדית, החבר'ה שעשו את סדרות Infamous ו- Sly Cooper המעולות. לא הרבה ידוע על המשחק מהטריילר מלבד העלילה. אנו משחקים סמוראי שמת וחזר לתחייה אחרי שנהרג על ידי מונגולים הפולשים ליפן *הכנס בדיחת סאות' פארק לכאן*. נראה שהסמוראי חזר לתחייה יותר נינג'ה מסמוראי וניתן להניח שבהתאמה המשחקיות תהיה קצת יותר נוטה לכיוון ההתגנבות אבל עדיין תהיה דומה ל-Infamous עם כוחות מיוחדים. פרטים נוספים נדע בהמשך.

    המשחק השני הוא Detroit: Become Human – משחק על ידי Quantic Dream בפיקוד David Cage. המשחק הוא בעולם עתידני אך לא יותר מדי רחוק בו יש אנדרואידים שמשרתים בני אדם. אנו שולטים על מספר דמויות של אנדרואידים בסיפור דינמי שבו הדמויות יכולות למות במידה ואנו מבצעים את ההחלטות הלא נכונות. בטריילר רואים דוגמה לכך כאשר הדמות הראשית היא אנדרואידית בבית עם אבא אלים. בהתאם למה שנחליט האבא יכול למות או לחיות. המשחק יגיע ל-PlayStation 4 ב-2018.

    המשחק השלישי הוא The Hong Kong Massacre – משחק יריות twin stick שמזכיר מאוד את Hotline Miami רק שמתרחש בהונג קונג ומחליף את החוויה הסטלנית בחוויה סטייליסטית. המשחק נוצר על ידי על ידי סטודיו שוודי Vreski והוכרז כבר מקודם למחשב אישי וכעת הוא יגיע גם לקונסולות PS4.

    אני באופן אישי שמח מאוד מההכרזות אבל עדיין מקווה לראות Bloodborne 2 בזמן הקרוב.

  • סוני מכריזים על משחק מצולם לגמרי בשם Erica

    סוני מכריזים על משחק מצולם לגמרי בשם Erica

    היום בפרזנטציה של סוני ב-Paris Games Week, הוכרז משחק חדש מבית Sony Interactive Entertainment London Studio, סטודיו שבעיקר הביא לנו משחקים שקשורים באביזרים החיצוניים ל-PlayStation.

    והפעם, המשחק Erica הינו משחק עלילתי דרמטי, אפל ומסתורי, שבו תזכו לשחק אישה בשם אריקה, כאשר היא מסתבכת בקנוניה מסתורית, ותוכלו להחליט איך להגיב לאירועים השונים, בדומה למשחקים כמו Heavy Rain, משחקי Telltale, או Life is Strange.

    בנוסף המשחק יעבוד עם ממשק ה-PlayLink, אשר יאפשר להשתמש בטלפון הסלולרי שלכם, בשביל לשלוט במשחק (מרגיש קצת כאילו חזרנו לשנות ה-90 הא?).

    המשחק הינו אקסקלוסיבי ל-PlayStation 4, אך טרם פורסם תאריך שחרור.