GWENT, משחק הקלפים מעולמו של The Witcher שהתחיל את דרכו על המחשב, PlayStation 4 ו- Xbox One בשנת 2018 ואשר יצא למערכת iOS לקראת סוף 2019, מגיע ממש עוד מעט גם למכשירים בעלי מערכת הפעלה של אנדרואיד.
כבר עכשיו תוכלו להירשם מראש דרך חנות Google Play, ובכך לקבל אווטאר של הגולם האימפריאלי שיתווסף לאוסף שלכם מיד שתתקינו ותיכנסו למשחק דרך מכשירי האנדרואיד שלכם. כאשר המשחק יושק לאנדרואיד, תוכלו לשחק במשחק דרך המכשיר גם עם שחקנים שמשחקים על מחשב או iOS, וכן לשתף את התקדמותכם דרך חנות GOG.
משחק הקלפים GWENT הינו חינמי בשונה מאחיו Thronebreaker: The Witcher Tales, אך ישנן רכישות מתוך המשחק אשר על ידם תוכלו להעשיר את אוסף הקלפים שלכם ולבנות חפיסות ייחודיות ומעניינות איתם תוכלו להפתיע את היריבים שלכם. אוסף הקלפים שיהיה זמין בהשקה לאנדרואיד אמור לכלול גם את כל ההרחבות שיצאו עד עכשיו, כך שאם עוד לא שיחקתם יהיה לכם הרבה חומר למחשבה.
גירסת האנדרואיד של המשחק GWENT תהיה זמינה למכשירי אנדרואיד החל מה- 24 במרץ 2020.
השנה חברת המשחקים CD Project Red שחררה את המשחק The Witcher 3: Wild Hunt לקונסולת Nintendo Switch. כשהוא יצא באוקטובר, התרשמנו מהויזואליות המהממת שלו, בניית העלילה והדמויות המוצלחות שנשמרות גם על גבי ה-Switch. עכשיו משחק הספין-אוף Thronebreaker: The Witcher Tales ככל הנראה מגיע לקונסולה הניידת.
השמועה על כך התפרסמה לפני כמה ימים כאשר Thronebreaker: The Witcher Tales קיבל דירוג ב-GRAC, סוכנות הסיווג של קוריאה. פרסום זה מעלה את המחשבה שככל הנראה נקבל את המשחק ל-Switch בקוריאה וברחבי העולם. בהתחשב בכך ש-CD Project Red כבר הוציאו משחק ל-Switch, אין זה מפתיע שנקבל גם את משחק הספין-אוף של The Witcher. כרגע לא ידוע איזה דירוג הוא קיבל, או מתי ישתחרר ברחבי העולם, אך אלו חדשות טובות לשחקנים שרוצים לחוות את משחק התפקידים המצוין בעולם של The Witcher.
למי שאינו מכיר את המשחק נספר שמדובר במשחק תפקידים שמספר את סיפורה של המלכה מיב (Meve), המלכה של הממלכות התאומות, ליריה (Lyria) וריביה (Rivia). אחרי שכוחות נילפגארד (Nilfgaard) הברוטליים פולשים לאדמותיה, היא נאלצת לצאת למסע דרך הממלכות השונות ולבקש עזרה מהשליטים השונים.
המשחקיות שלו מתחלקת לשלושה אספקטים שונים – חקר מפה שמוציירת בעיקר ביד, בניית בסיס וקרבות מבוססי קלפים, ולעיתים קרובות המשחק נותן לכם החלטות קשות ומוסריות. בביקורת על המשחק כתבנו שהוא מספר סיפור מדהים עם החלטות קשות שיבחנו את החוסן המוסרי והרגשי שלכם, הוא מלמד אתכם את המחיר הכבד של אמת, וששום דבר הוא לא לגמרי הוגן או צודק.
כאשר The Witcher 3: Wild Hunt יצא ל-Switch שמחנו לראות שהטקסטורה שלו נשמרת גם בקונסולה. מכיוון שהסגנון הוויזואלי של Thronebreaker: The Witcher Tales מצויר ביד, בצבעוניות ומונפשות ובדו- מימד, אנחנו מאמינים שנזכה לראות את הגרפיקה היפה של המשחק גם ב-Switch.
Thronebreaker: The Witcher Tales יצא באוקטובר שנה שעברה למחשב האישי ובדצמבר יצא לקונסולות Playstation 4 ו- Xbox One. כאמור, לפי השמועות האחרונות צפוי לצאת ל-Nintendo Switch בקרוב, אם כי עדיין אין תאריך יציאה. נשאיר אתכם מעודכנים.
כפי שכבר התרגלנו מהחבר'ה ב-CD Projekt RED, ההומור הייחודי שלהם מתבטא גם בפרסומת הזאת, שמציגה את אחד הפריטים הייחודיים לחנות: ספל לשתיה חמה בסגנון שמתאים לסדרת משחקי Witcher האהובים.
אפשר לראות שהמוצר נעשה עם מחשבה רבה מאחוריו כדי שיתאים לרוח סדרת המשחקים. המוצר נקרא Vesemirs Superior Swallow Mug, על שם ה-Witcher המנוסה Vesemir, והוא מעוטר בסמלים המתארים את שימושו הסמוי ליצירת שיקויים. או תה, זה כבר תלוי בכם.
אם אתם מתגעגעים ל-Geralt ותמיד רציתם לראות אותו בתור סמוראי, החנות החדשה של CD Projekt RED מאפשרת לכם לקנות בהזמנה מוקדמת פסלון אבן מלכותית בגודל 30 ס"מ של Geralt Ronin, הגרסה היפנית של Geralt בתור סמוראי צייד מפלצות. זה לא מראה מאוד מפתיע, בעיקר אחרי שראינו אותו ב- Monster Hunter: World ו-Soul Calibur 6 נלחם בעולמות בסגנון אומנותי מהמזרח הרחוק.
פריטים נוספים שתוכלו למצוא בחנות כוללים: ערכת כתיבה שעוצבה על ידי Cook & Becker בסגנון סדרת ה-Witcher, המאותרת מבחוץ בסימני הקסם ומבפנים בציורים מהמשחק וכוללת גם מטבע תואם עם סמל בית הספר של הזאב, כיסוי לפלאפון, צמיד בסגנון התקופה, ופוסטר הכולל מספר רב של מפלצות מסדרת ה-Witcher.
לחובבי ה-Gwent ישנם מוצרים רבים שמבוססים אחר המשחק, כמו טרול אבן רך ונעים שתוכלו לחבק בזמן דו-קרב קלפים מאתגר של Gwent כדי להירגע. מוצר נוסף הוא סט סיכות של ה-Factions השונים, וגם תיק כותנה מסוגנן שתוכלו לסחוב בו את חפיסות הקלפים הוירטואליות שלכם.
אם אתם רוצים משהו יותר פשוט, החנות כוללת גם חולצות וקפוצ'ונים במחיר טוב, בעיקר ביחס לחנויות משחקי מחשב רשמיות, במספר גדלים הכוללות צבעים וציורים שונים ומגוונים.
לקראת יציאת כותר ה-AAA החדש של CD Projekt RED שמעריציו מחכים לו כבר הרבה זמן, Cyberpunk 2077, תוכלו למצוא גם מוצרים בסגנון הסייבר-פאנקי. כרגע אגף זה בחנות כולל בעיקר מוצרי לבוש כמו חולצות, קפוצ'ונים וכובע, אבל עם תאריך השחרור ולאחר יציאתו אנחנו מצפים שנקבל עוד מוצרים לברור ביניהם.
בינתיים נראה כי החנות היא הצלחה מסחררת, ומוצרים רבים כבר לא נמצאים במלאי. מה שמבאס מצד אחד, אבל מצד שני מראה שהמעריצים קיבלו משהו שחיכו לו רבות ולחברה תהיה מוטיבציה להמשיך להוציא מוצרים נוספים ככל שהזמן יעבור.
הגיע הזמן להפרד מ-2018, ולהזכר בכל המשחקים הטובים שהיא הביאה לנו. חיכינו עד הימים האחרונים של השנה כדי לחבר את רשימת משחקי השנה שלנו, רק כדי להיות בטוחים שאנחנו מספיקים לשחק ולחוות כמה שיותר מהם. זה היה תהליך מתיש (מסכנים שכמותנו), אבל בסופו של דבר, יצאנו עם רשימה של משחקי AAA ואינדי מצויינים שאנחנו אוהבים.
רשימת המשחקים הטובים של 2018 שלנו היא מגוונת, עם משחקי תפקידים אפיים, עולמות פתוחים רחבים, אקשן בגרפיקת פיקסלים, משחקי יריות מקוונים, והרפתקאות עשירות בסיפור. אלה הם חלק מהמשחקים הטובים ביותר שאהבנו לשחק ב-2018.
ONRUSH
ONRUSH הוא לא כמו אף משחק מירוצים אחר ששיחקתי, וזה לא רק בגלל שאין מיקומים ואין קו סיום. הכל מהונדס סביב שליטה מדוייקת ואקשן אפי. זו לא רק השליטה אלא גם המסלולים היפהפיים שמציעים מגוון דרכים מתפצלות וקפיצות הרואיות. מסלולים מהסוג שרציתי לחקור מאז שנהייתי גיימר. הכל נראה טבעי ומפורט, עד כדי כך שנוצרה לה קהילה של צלמים וירטואליים סביב המשחק.
ONRUSH הוא גם חוויית סאונד ייחודית, שבה המוזיקה והאפקטים הקוליים הופכים לחלק אינטגרלי בנהיגה שלכם. בזמן שאתם עושים spawn מחדש, המוזיקה מאטה, אבל ברגע שאתם חוזרים למסלול, המוזיקה חוזרת לקצב הרגיל שלה, ומעודדת אתכם לנהוג מהר יותר ולהתפרע יותר. האפקטים הקוליים מגיעים מכל הכיוונים, ומכניסים אתכם עמוק לקרבות הרכב האימרסיביים של המשחק. כשאתם עוקפים מכונית או חולפים על פני עץ, אתם שומעים את צליל ה-"ווש" הזה, ממש כאילו אתם נוהגים ברכב אמיתי.
והחלק הכי טוב? המשחק ממשיך לקבל עדכוני תוכן חינמיים, ואני מוצא את עצמי חוזר למשחקי הרשת שוב ושוב.
Dragon Quest XI הוא משחק שמוכיח שאפילו עם משחקיות אולד-סקול ועלילה יחסית בסיסית עדיין אפשר לעשות משחק תפקידים מעולה. אנחנו עוקבים אחרי הגיבור הצעיר שלנו, שמגלה שהוא זה שנועד להציל את העולם מכוחות הרוע ההולכים ומתחזקים, וזה בדיוק מה שהוא יוצא לעשות, ביחד עם חבורה של דמויות צבעוניות. סטנדרטי סך הכל.
כמו שאמרתי, המשחקיות של המשחק היא הכי אולד-סקולית שיכולה להיות – הקרבות הם בתורות, אין משמעות למיקום, ואין מהלכים מיוחדים בשביל לזכות בעוד תורות. עם זאת, המשחק מפצה על כך באמצעות פיתוח הדמויות המשמעותי, ומהלכים מיוחדים שימושיים באופן מרשים. גם העלילה, שנשמעת פשוטה למדי, מכילה קטעים מרגשים וכמה תפניות מעניינות שאפילו משפיעות על משחקים אחרים בסדרה.
בכנות, קשה לחשוב על דרך שבה Dragon Quest XI יכול היה להיות טוב יותר. כל אלמנט במשחק מלוטש עד כדי שלמות: האנימציות של הדמויות והאויבים תוך כדי קרב, המוזיקה האיקונית של הסדרה והעיצוב האגדי של Akira Toriyama.
משחקי Assassin's Creed לא השתנו בהרבה בשנים האחרונות, ומעריצים רבים התאבלו על המשחקים הבינוניים ש-Ubisoft שחררה שנה אחרי שנה. כל זה השתנה עם Assassin's Creed Origins בשנה שעברה. עם מערכת לחימה מחודשת, עולם גדול יותר, ועלילה משמעותית, היה נראה שהסדרה חזרה למסלול. Odyssey ממשיך את המגמה ומשפר בכל מה ש-Origins עשה נכון.
Odyssey אפילו לא מרגיש כמו משחק Assassin's Creed, ואני חושבת שזהו שינוי לטובה. הלחימה אינטנסיבית, ואתם צריכים להשתמש בכישורים ואסטרטגיה, במקום סתם ללחוץ על כפתור ולהרוג את האוייב שלכם מיידית. בנוסף, לבעוט אויבים מצוקים וגגות בסגנון ספרטני זה להיט. האפשרות לבחור בין Alexios ו-Kassandra נותנת לנו הזדמנות נדירה לשחק עוד רוצחת אחרי Evie Frye מ-Syndicate, ואני מאוד בעד זה.
לחקור בחופשיות את יוון העתיקה, לצאת למשימות צד, ולדבר עם שלל הדמויות במשחק הופכים את Assassin's Creed Odyssey למשחק אקשן-תפקידים – אחד שלא תוכלו להוריד את העיניים ממנו. המשיכו ככה Ubisoft.
אתם בוודאי לא צריכים שאספר לכם ש-Red Dead Redemption 2 הוא משחק טוב. אתם כנראה כבר שיחקתם אותו, או משחקים אותו, או הולכים לשחק אותו – אם הוא לא המשחק הטוב ביותר של 2018, הוא ללא ספק הגדול ביותר.
Red Dead Redemption 2 הוא סימולטור שודדים קפדני, עם אחד מהמשחקים היותר טובים של Rockstar קבור איפשהו מתחת. לוקח זמן לגזום את דרככם דרך הזקנים המגוחכים ואשכי הסוס המתכווצים עד שאתם מגיעים לחלק הטוב באמת, אבל ברגע שאתם שם, נהיה ברור למה כולם מדברים עליו. סיפורו המורכב ואישי להפליא של Arthur Morgan הוא השיא של המשחק עבורי, הודות להופעה נהדרת של כל מי שמעורב ובימוי ממדרגה ראשונה. הוא איטי, מלא מחשבה, וההפך המוחלט מהסאטירה המוגזמת להחריד של אמריקה המודרנית של Grand Theft Auto.
הדיווחים על הכמויות המטורפות של שעות נוספות שעובדי החברה היו צריכים לעבוד כדי להשיק את המשחק גורמים לי להיות קצת יותר ביקורתי בעודי משחק ב-Red Dead Redemption 2. עם זאת, העולם הפתוח המאסיבי והמפורט כל כך הוא אחד שכל כך קל לי ללכת בו לאיבוד למשך שעות על גבי שעות, קשה להתרגז, גם אם הסוס שלכם מועד על בול עץ וכמעט מת בפעם השמינית היום.
המשחק Dead Cells הוכיח לנו שרק כי משחק נראה פשוט, זה לא אומר שהוא פחות כיפי – גרפיקת הפיקסל-ארט, המוסיקה הקצבית שמכניסה את השחקן לקצב, והסיפור העמום, כולם מתחברים יחד בצורה מושלמת.
המשחק דורש התמדה, חזרה, והרבה סבלנות, אבל ברגע שזה מתחיל לעבוד טוב, והשחקן נכנס ל"מצב עבודה" – זה עובד נפלא: זו הסינרגיה הכמעט רוחנית שניתן ליצור בין שני כלי הנשק לבין חקר המפה ומערכת היכולות הרנדומלית. זה התנועתיות והקצביות בה אתם שוחטים אויבים לאורך המסך בצורה מהירה. זה הסיפור שמתקדם רק כאשר אתם מתים, ובעצם הופך את המוות להיות חלק אינטגרלי במשחק. זו גם העובדה שכמעט כל משחק יהיה שונה מקודמו הודות לעץ השלבים המסתעף.
Dead Cells יכול להעניק לכם שעות על גבי שעות של חוויה, בין אם במנות קטנות בכל פעם או במנות גדושות בסשנים ארוכים – מה שהופך אותו למתאים בכל הפלטפורמות בהם הוא זמין. זה פשוט משחק מעולה באופן כללי.
Mutant Year Zero: Road to Eden תפס אותי לגמרי בהפתעה. שמתי עליו עין עוד לפני שהוא יצא, אבל לא ציפיתי שהוא יהיה עד כדי כך טוב. המשחק מבוסס על משחק התפקידים השולחני המוצלח Mutant, אז אתם יכולים לצפות לסיפור סולידי והרבה רגע לעולם. למזלנו, הוא לא מאכזב. לאחר סדרת אסונות גלובליים, האנושות על סף הכחדה.רוב אלה שנשארו הם מוטנטים חצי אנושיים, חצי חייתיים, כמו Dux, ברווז בגודל בן אדם שאוהב לעשן ומסתובב עם רובה צלפים.
אתם משחקים צוות מוטנטים שסורק את השממה כדי למצוא משאבים, כשפתאום העלילה נכנסת לתמונה. עם זאת, יותר התרשמתי מהמשחקיות של Mutant Year Zero. המשחק משחק כמו שילוב בין חקר מפה עם התגנבות וקרבות טקטיים. המשחק שואב הרבה השראה מסדרת המשחקים המחודשת של XCOM, אבל לדעתי, הוא מתעלה עליהם בזכות המימוש שלו לחקר מפה בזמן אמת, ופיתוח דמויות שמשנות את התפקידים שלהם בקרב.
Mutant Year Zero: Road to Eden לא מחדש, אבל הוא עדיין אחד ממשחקי הטקטיקה הטובים ביותר ששיחקתי השנה.
ב-The Messenger אתם משחקים נינג'ה מתלמד שמקבל משימה להעביר מגילה קסומה לראש ההר הגבוה ביותר. מה שמתחיל כמו ממשיך רוחני חמוד עם סגנון רטרו ל-Ninja Gaiden, מהר מאוד מתפתח למשהו הרבה מעבר לזה.
תוך כדי שהוא שובר את הקיר הרביעי ללא הפסקה, The Messenger מכיר אותנו למוכר הזחוח, ועוד דמויות מוזרות ומצחיקות, שלא תוכלו אלא להתאהב בכל אחת ואחת מהן. The Messenger העניק לי שלל סיפורים לשתף וכמה מוסרי השכל ללמוד מוצלחים מהם.
כשזה מגיע למשחקיות, The Messenger פוגע בול במטרה, עם שליטה הדוקה ומכניקות מתפתחות שיוצרים את אחד מהמשחקים שהכי עמוסים באקשן השנה. על גבי זה, המשחק משתנה לחלוטין לאורכו, והופך אותו לעוד יותר מפתיע.
פורצה הורייזן 4, הכורת החדש ביותר בסדרת הספינאוף המטורפת של סדרת פורצה, הגיע כדי לספק לנו נסיעה מסחררת בעולם הפתוח המבוסס באופן רופף על סקוטלנד.
המנוע המשופר והמשודרג דוחף את היכולות של קונסולת ה-Xbox One X, וכל אחת מה-400+ רכבים שאפשר לנהוג בהם, אל הקצה. שאגות המנוע, חריקות הצמיגים והסביבה המשתנה עם מעבר העונות, משתלבים יחד כדי ליצור את חוויית הנהיגה האולטימטיבית.
נכון – המשחק מכיל הרבה פיצ'רים שטחיים שלא מוסיפים הרבה לחווייה הכוללת, אבל הכל פועל יחד בצורה כל כך טובה, כמו מנוע טורבו שעובד בשיא הכוח. תוסיפו לזה את משחקיות האונליין החלקה, וקיבלתם משחק מירוצים שלוקח את עצמו ברצינות איפה שהכי חשוב: דיוק, מלא רכבים, ועולם פתוח מפורט ברמות.
Marvel’s Spider-Man הוא משחק הספיידרמן הכי טוב שיצא עד כה. וכן, זה כולל את Spider-Man 2 של 2004. להתנדנד ברחבי העיר ניו יורק מרגיש כמעט כמו לצאת לסיור זריז במיוחד, ולא כמו לשחק במשחק וידאו. היו שלל פעמים שמצאתי את עצמי מסתובבת חסרת מטרה בעיר, רק כדי להנות מהנוף והרגשת החופש שבלהיות ספיידרמן. אפשרות ה- Fast travel מעולם לא היתה פחות נחוצה.
המשחקיות, בעודה דומה מדי לזו של משחקי Batman Arkham, עדיין מזמינה ומצליחה. היא נותנת לכם את כל הכלים כדי להפוך לספיידרמן שאתם רוצים להיות, ולכסח את האויבים שלכם בצורה מרהיבה. אתם יכולים להשתמש בגאדג'טים, להעזר ברפליקסים הזריזים שלכם, או סתם ללחוץ על כפתור התקיפה עד שכל האויבים יהיו מכוסים בקורי עכביש.
המשחק לא מתמקד בעוד סיפור רקע להווצרותו של ספיידרמן, אלא נותן לנו לשחק ספיידרמן כלוחם צדק וחופש מיומן. אנחנו פוגשים פרצופים מוכרים וחדשים, ואפילו מחווה קטנה ומרגשת ליוצר הדמות זכרונו לברכה, סטן לי. העולם העשיר, המשחקיות הזריזה והסיפור המעולה, כולם מתחברים יחד כדי ליצור את משחק הספיידרמן האולטימטיבי.
לפני ששחקתי ב-Monster Hunter World, היו לי אך ורק חוויות לא נעימות עם סדרת Monster Hunter. המשחק האחרון בסדרה לא רק העמיד אותי על טעותי, אלא הפך אותי למעריץ שמצפה לאירועים חדש במשחק, תוספות להורדה, ולכותרים הבאים בסדרה.
Monster Hunter World הוא לא סתם משחק שבו אתם משחקים דמות אנימה שהורגת מפלצות ענקיות – הוא משחק על חקר ג'ונגלים ומדבריות יפהפיים, לעקוב אחרי מפלצות, ולהתנסות עד אשר אתם לומדים איך לצוד אותן כראוי. יש משהו מאוד מספק בלהתחמק בקושי מרשף אש של Rathalos, לחמוק ממכה מהזנב שלו, ואז לכרות אותו במכה אימתנית אחת. האופן שבו כל הדברים מתחברים יחדיו כדי ליצור חוויית צייד מפלצות אפית היא נהדרת.
עם מבחר של 14 סוגי נשקים שונים וחליפות שריון שניתן ליצור מחומרים שאתם אוספים ממפלצות, Monster Hunter World יוצר אצלכם מוטיבציה לחזור ולהרוג את אותה מפלצת בדרכים חדשות. משחקיות משותפת הופכת את חןויית הציד לאחת משותפת, ועם כמות האירועים והאתגרים שנוספים למשחק, Monster Hunter World הוא משחק שאני הולך להמשיך ולשחק גם ב-2019.
The Red Strings Club הוא משחק על בינה מלאכותית מתקדמת, ברמן פסיכולוג, וסייבר-טרוריסט שמנסים להפיל תאגיד מרושע. אתם שואלים שאלות קשות, פורצים למערכות אבטחה, ומכינים כדים מחימר. אבל יותר מכל – אתם מדברים עם אנשים על כוס מעורבבת של תשוקה, עצב או אופוריה.
אתם מקבלים את התשובות לשאלות שלכם לא על ידי שימוש באגרופים או תחקור, אלא דרך אמפתיה. אתם גם משתמשים עם אלכוהול כדי להשפיע על הרגשות של אנשים, אבל זה לא מגעיל כמו שזה נשמע; זו פשוט הסיבה שאנשים מגיעים לבר שלכם – כדי לחוות רגשות. עם זאת, זה לא משחק חקירה. זה יותר כמו סדרה של שיחות שיכורות עם קבוצה של דמויות מגוונות, מלבבות ומורכבות. הדמויות הללו הן מה שדוחף את המשחק קדימה ועוזר לו להרגיש הרבה יותר גדול ממה שהוא בפועל.
ב-4 השעות עם The Red Strings Club, זכיתי לחוות מספר רגעים נוגעים, מצחיקים ומעוררי מחשבה עם אורחי הבר שלי. אני עדיין מוצא את עצמי חושב על האינטרקציות הללו, ועל איך שאולי השפעתי על העתיד הסייברפאנקי של המשחק. עבורי, זה אומר הרבה.
אם דמיון, שטותיות, טירוף בלתי מתנצל ודביבונים הם הסיבה שאתם משחקים משחקי וידאו, אתם תאהבו את Donut County. המשחק מספר… סיפור; סיפור שהוא לא חשוב, באמת, והדמויות העיקריות שלו הם צעירה היפסטרית ודביבון שעובדים בחנות דונאטים. יום אחד, הדביבון שלנו מגלה אפליקציה חדשה שנותנת לו לשלוט על חור מתוך הטלפון, ועכשיו כל המחוז קבור מתחת לאדמה.
אתם משחקים את הדביבון, ושולטים על החור דרך הטלפון שלו. המטרה היא פשוטה – להגדיל את החור בכל פעם שבולעים משהו פנימה, קצת כמו Katamari אבל בכיוון ההפוך. זה אולי נשמע פשוט, אבל לשאוב מחוז שלם זה די מאתגר, ויש הרבה פאזלים מוזרים לפתור. איך בולעים כדור פורח בעזרת חור באדמה, לאן הוא מגיע? האם נחשים הם בעצם ספגטי נקמני? ב-Donut County נקבל תשובות להכל.
משחק האינדי הצבעוני רץ באופן מושלם על ה-PC, Switch, PS4 ואפילו הטלפון הנייד, אז אין שום תירוץ שלא לתת ניסיון למשחק הפאזל המטורף הזה. יכול מאוד להיות שתשאבו פנימה.
Rimworld היה בפיתוח במשך בערך חמש שנים. ב-2018, הוא סוף סוף השאיר את ה-Early Access מאחורה ועלה לבמה כמשחק מלא, ועכשיו אני סוף סוף יכול להוסיף אותו לרשימת "משחקי השנה" שלנו.
Rimworld מושפע רבות מ-Dwarf Fortress, אבל עם ממשק משתמש נקי ויותר ידידותי למשתמש, ולדעתי הוא משחק מצויין גם למעריצי Dwarf Fortress וגם לאלה שכמוני, רצו לאהוב אותו אבל התקשו עם החלטות העיצוב המוזרות הרבות שבו. ב-Rimworld, אתם משחקים קבוצה של אנשים בעוד שהם מנסים לשרוד ולהתפתח על פני פלאנטה זרה. בעוד שההתיישבות שלכם גדלה, אתם צריכים להגן עליה בפני חיות בר, פיראטים ואפילו רובוטים, ולהתמודד מול שלל אירועים ואסונות.
בעוד שהמשחק בהחלט לא יתאים לכל אחד בגלל עקומת הלמידה התלולה שלו, השקעתי אינספור שעות בלשחק בו, ונהניתי מרגעים מלהיבים רבים, וסיפורים מעולים שלא הייתי מסוגל לחוות באף משחק אחר. Rimworld הוא לא רק אחד מהמשחקים הטובים של 2018, הוא גם אחד מהמשחקים הטובים ביותר אי פעם.
Kingdom Come הוא ברמת העיקרון, סימולטור של איך זה לחיות במאה ה-15 בבוהמיה. אתם משחקים את הנרי, בנו של נפח, שהכפר שלו נחרב ומשפחתו נרצחת. מנקודה זו ואילך, הנרי מתקדם לאט לאט בעודו ממלא את משאלתו האחרונה של אביו ולנקום את מות משפחתו.
המשחק שואף להיות ריאליסטי ככל שאפשר ועדיין להישאר כיף. הנרי מתחיל בתור אדם לא חזק במיוחד, לא חכם במיוחד ואפילו לא יודע להניף חרב או לקרוא. תוך כדי המשחק תתאמנו להיות אמן לחימה שיודע לקרוא ביותר משפה אחת. או אולי פשוט תלכו לפונדק לשתות כל היום ולהשלים משימות צדדיות – הכל תלוי בכם.
הריאליזם של Kingdom Come: Deliverance נתון לויכוח. לוקח זמן עד שאתם מגיעים לנקודה שבה אתם לא תמותו כל כמה צעדים, אבל ברגע שאתם יכולים להתמודד מול מחנה שודדים לגמרי בעצמכם, אתם רואים שכל זה היה שווה את המאמץ. זה נכון גם לכל שאר האספקטים במשחקיות. יש אנשים שאולי לא יהנו מהדרשנות של המשחק, אבל אחרים (כמוני) ימצאו אותו כמאוד מתגמל.
כשתחלתי לשחק את Thronebreaker: The Witcher Tales, ציפיתי לעלילה אינטנסיבית ועוצמתית, אבל לחלוטין הודהמתי ממנו. Thronebreaker הוא הרבה מעבר למשחק Witcher, או מצב לשחקן יחיד ב-Gwent. הוא משחק פנטזיה אפי על מלכה גאה שאיבדה את כסה, ונלחמת באומץ כדי לזכות חזרה בממלכתה בסיפור עמוק על מוסריות והשרדות. הוא לא מפסיק לאתגר אתכם עם החלטות מוסריות קשות, עד הרבה שבה התחלתי לחשוב על כל אחת מהן, במיוחד אחרי שהן התחילו לחזור אלי כמו בומרנג.
לדמויות השונות שאתם פוגשים יש סדר עדיפויות ומצפן מוסרי משלהן, שלעיתים קרובות יסתרו את שלכם. התרגשתי ונדהמתי עד כדי דמעות כשההחלטות שלי גרמו לחלקם לעזוב אותי בכוח, או אפילו הובילו למותם. אז הבנתי בדיוק עד כמה עוצמתית היכולת של CD Projekt RED לספר סיפור באמת יכולה להיות.
עם אסתטיקה ציורית יפהפיה, קולות רקע עשירים אשר מלווים את הקריינות המרתקת, והמשחקיות הממכרת של Gwent, קשה להתעלם מכך ש-Thronebreaker: The Witcher Tales הוא אחד ממשחקי התפקידים הטובים ביותר של השנה.
Return of the Obra Dinn שם אתכם במגפיים המשעממות לכאורה של חוקר ביטוח השט על ספינת סחר עזובה ב-1807. המשימה שלכם היא לגלות מה קרה ל-60 אנשי הצוות והנוסעים שנעלמו. החקירה שעוקבת היא הכל חוץ ממשעממת – היא חכמה, מורכבת, ומסמרת שערות, והיא כנראה הכי הרבה כיף שהיה לי אי פעם עם ביטוח אם עם ספינות.
עם עזרה משעון כיס מיסטי, אתם חווים את השניות האחרונות של החיים של מישהו. לאחר מכן אתם צריכים לנתח את האיזור, הדיאלוגים והמשתתפים כדי להבין בדיוק איך הבנאדם מת. כל הרמזים שם – למצוא אותם ולהסיק את המסקנות הנכונות זה החלק המאתגר. כל גורל שאתם מצליחים לפתור בהצלחה ממלא אתכם בגאווה וגורם לכם להרגיש כאילו אתם הבנאדם הכי חכם בכדור הארץ.
ויזואלית ה-1-ביט הייחודים עוזרת למשחק לבלוט, אבל המשחקיות שלו לא עוזבת עד שמצאתם את כל אחד מהקרבנות. Return of the Obra Dinn הוא המשחק האהוב עלי של 2018, והלוואי ואוכל לשכוח איך לפתור את כל הגורלות כדי שאוכל לשחק בו שוב פעם מחדש. אולי בעוד כמה שנים.
למרות שאנשים ממשיכים להתעקש ולומר שהז'אנר כבר מת, חלק מהמשחקים הטובים ביותר ששיחקתי כל השנה היו משחקי הרפתקאות point-and-click. המשחק Unavowed הוא המשחק החדש ביותר מאת Wadjet Eye Games, ומתבלט מביניהם בזכות עלילה מתפתלת שמספרת על יצורים אגדיים, פולקלור, ונגיעה קלה של נואר.
אבל הסיפור הוא אפילו לא החלק הכי טוב. שיחקתי במשחק שלוש פעמים (פעם אחת בשביל כל סיפור מקור); כל אחד הביא אותי למשחק שונה במקצת, עם אינטרקציות, פאזלים ואפילו סופים שונים. הכל תלוי בדמויות שבקבוצה שלכם. שמעתם נכון – Unavowed הוא משחק הרפתקאות עם מנגנון קבוצה. לדמויות שאתם לוקחים איתכם לשלב יש אישיות ייחודית וסט יכולות שיכולים לפתוח נתיבים חדשים בשבילכם. בעוד שהוא לא עמוק כמו משחק תפקידים אמיתי, כיף לחקור את הנרטיב המסתעף, ותמיד כיף לדבר ולשמוע את הדמויות.
מעבר לזה, אנחנו מקבלים כל מה שגדלנו לצפות מכותר של Wadjet Eye Games – מראה רטרו פיקסלי נאה, דיבוב ותסריט ממדרגה ראשונה, ועוד הזדמנות לחקור את העיר האדירה בעולם.
אין הרבה משחקים שיודעים לשלב בין עלילה טובה וסוחפת לבין משחקיות שתמיד משאירה את השחקנים בתזוזה. השנה ראינו חופן משחקים שכאלה, ואחד מהטובים מביניהם הוא Detroit: Become Human. הוא מתעסק ביחסי הגומלין הסוערים בין בני אדם לאנדרואידים – מערכת יחסים שהשחקן יכול להשפיע עליה בכל בחירה שלו. האם תדחפו לדו-קיום בשלום, או האם תבחרו באלימות כדי להשיג את החופש שמגיע לכם?
הסיפור הוא מעט קלישאה, ושיחקנו וראינו אינספור איטרציות של הדיון הפילוסופי של "האם חיים מלאכותיים עדיין יכולים להחשב כחיים", אבל Detroit: Become Human ניגש לזה עם הסגנון היצירתי, הרענן והמעט מוגזם של דייויד קייג' מ-Quantic Dream. קל להזדהות עם הדמויות (ובעיקר עם האנדרואידים), ועם האינטרקציות ביניהן. הודות לעצי ההחלטות המורכבים שמרכיבים כל פרק, אתם יכולים את המשחק פעמים רבות ולראות תוצאות שונות או פתרונות שונים לאתגרים שאיתם תתמודדו.
Detroit: Become Human הוא סיפור מרגש ומסעיר שנשאר איתי חודשים אחרי שהוא הסתיים. הוא מפיח חיים בנושא מעייף דרך עלילה מרתקת ובחירות משמעותיות, ואני אוהבת כל שניה ממנו.
רגע, מה משחק Call of Duty עושה ברשימת "משחקי השנה" שלנו? מה גרם לנו לבחור בכותר הרביעי בסדרת צד של סדרת משחקי היריות הכי ארוכה בתולדות הגיימינג, בתור אחד ממשחקי היריות הטובים ביותר של 2018 – ועוד משחק עם מצב Battle Royale.
פשוט מאוד – כי הוא מביא חוויית מולטיפלייר ממדרגה ראשונה, גם אם זה מגיע על חשבון מצב לשחקן יחיד. מצב הזומבים מוצלח מתמיד, עם קאסט שחקנים מרשים, ועלילה ברורה לשם שינוי, ומצב המולטי הסטנדרטי לוקח את כל מה שטוב ב-COD ובתריסר משחקי מולטיפלייר אחרים ומשפר אותו. אבל הכוכב האמיתי הוא Blackout. זה מאוד מרענן לשחק משחק באטל רויאל בלי באגים שוברי-משחק, עם גרפיקה יוצאת מן הכלל ומקשים נוחים שמגיבים בהתאם.
Black Ops 4 הוא לא רק משחק Call of Duty טוב, הוא גם משחק יריות מעולה שמוציא את המיטב מהטרנד השחוק של 2018, ולוקח אותו לרמות איכות חדשות. Treyarch צריכים להיות גאים בעצמם.
ל-Pillars of Eternity יש תפקיד מפתח בתחייה של ז'אנר משחקי התפקידים הקלאסיים בשנים האחרונות. משחק ההמשך, Pillars of Eternity: Deadfire יצא השנה כדי להזכיר לנו למה הז'נאר הזה היה שווה את תחייתו. המשחק מתחיל כחמש שנים לאחר אירועי המשחק הראשון. ישות אלוהית של אור ותחיה מחדש מתעוררת מתחת למבצר שלכם, משמידה אותה, ומכלה חלק מהנשמה שלכם. המטרה שלכם היא לצוד את האל ולהשיג בחזרה את אשר לקח.
Pillars of Eternity 2 מביא את אותו עומק דמות וסיפור כתוב היטב כמו של קודמו, עם שיפורים שמבוססים על המשוב מהשחקנים, כמו עוד חופש פעולה ואימרסיביות משופרת. המכניקות הבסיסיות במשחק נשארות זהות: אנחנו שולטים על חבורה של עד חמש דמויות בזמן אמת, עם האפשרות לעצור באמצע הקרב על מנת לחלק פקודות או לתכנן את המהלך הבא. ספינות הם תוספת חדשה ומגניבה למשחק ופותחים את השער לקרבות ימיים, שהם תמיד כיפיים.
Pillars of Eternity 2: Deadfire הוא משחק התפקידים האהוב עלי לשנת 2018, בזכות המשחקיות והסיפור העמוקים שהוא מביא איתו, שאנחנו רואים כמעט רק במשחקי תפקידים קלאסיים. אם אתם מתגעגעים לימים הטובים של Baldur's Gate, Planescape Torment ו-Icewind Dale, כדאי לכם בהחלט לתת לו ניסיון.
דמיינו את The Goonies, Stranger Things ו-E.T. כולם משולבים לתוך משחק בסגנון Legend of Zelda. נשמע מגניב נכון? אז אתם לא צריכים לדמיין אותו – פשוט תשחקו ב-Crossing Souls.
ב-Crossing Souls אתם שולטים בחבורה של בני עשרה שהולכים ראש בראש מול גנרל מושחת בצבא ארה"ב, שמשליט טרור על העיירה שלהם בעודו מחפש חפץ מיסטי. לכל אחד מבני העשרה האלה יש את האישיות, המראה והיכולות משלו, שבאמצעותם אתם יכולים להתקדם בעולם החצי-פתוח, לפתור חידות, ולהלחם ברעים. הוא מלא ברפרנסים לתרבות הפופ של שנות השמונים, כמו צבי הנינג'ה, Stand by Me ובחזרה לעתיד – כל מה שאני צפיתי בו כשאני הייתי ילד.
המשחק חמק מתחת לרדר של לא מעט אנשים כשהוא יצא לראשונה בפברואר, וזה באמת די חבל. Crossing Souls הוא בהחלט פנינה של משחק אינדי, עם סגנון ויזואלי יחודי וצבעוני, וסיפור קלאסי על חברות, הרפתקאות, והתבגרות.
מהיוצרים של FTL מגיע Into the Breach, משחק אסטרטגיה מוצלח וממכר ביותר. יצורים ענקיים שמתרבים מתחת לפני האדמה מאיימים על שארית האנושות. לאחר שהאנושות מפסידה בקרב, אתם תופסים פיקוד על חוליית מכאות מהעתיד כדי לנסות ולהציל את העולם.
משחק האינדי זורק הצידה את גרפיקת ה-AAA ואפילו את העלילה, ומקדיש את כל כולו למשחקיות טקטית טהורה. אתם תנסו להציל את העולם וכנראה תכשלו, אבל אז תנסו שוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב. כל ניסיון יציב אתכם אל מול אתגרים רנדומליים, ואתם תצטרכו להסתגל במהרה אם אתם לא רוצים להוסיף עוד "ושוב" לרשימה. הזהרו – המשחק הזה הוא ממכר בדיוק כמו שהוא קשה.
Into the Breach הוא משחק האסטרטגיה הכי טוב ששיחקתי השנה, בפער. המשחק מתמקד בלתת חוויה טקטית טהורה ובלתי מתפשרת, ובהחלט מצליח בכך. מצאתי את עצמי משקיע שעות על גבי שעות בעודי מנסה להציל את כדור הארץ הארור, וכך כדאי גם לכם.
Frostpunk הוא משחק אסטרטגיה אינדי שפותח בידי 11bit Studios. המשחק מתרחש בחורף פוסט אפוקליפטי עתידני, ואתם משחקים את המנהיג של העיר האחרונה על כדור הארץ. בדומה לכותר הקודם של הסטודיו, This War of Mine, אתם לא מפסיקים להתמודד עם החלטות מוסריות ופשרות קשות כדי להבטיח את השרדותם של תושבי העיר שלכם.
בעוד שאתם מתלבטים אם לאשר או לא לאשר עבודת ילדים כך שלעיר שלכם יש מספיק פועלים, אתם יכולים להנות מתשומת הלב לפרטים ולאטמוספירה. הכל מהונדס כדי לגרום לשחקן להרגיש כמו חלק מהעולם שהוא משחק בו, בזמן שהסכנה הגוברת והמשאבים הפוחתים משאירים אתכם על קצות האצבעות לאורך המשחק.
Frostpunk הוא בקלות אחד ממשחקי האסטרטגיה הטובים והבלתי נשקחים ששיחקתי בהם השנה. מאז יציאתו, התקבלו מספר עדכונים חדשים למשחק עם עוד שצפויים להגיע בעתיד. רשימת הפיצ'רים הזמינים והתרחישים האפשריים ממשיכה להתרחב, והמפתחים מושקעים בלהמשיך ולדאוג לנו לאורך החורף עם עוד ועוד תוכן.
Labyrinth of Refrain, מבחינתי, הוא המשחק הטוב ביותר שיצא ב-2018. הוא מספר את סיפורן של מכשפה והעוזרת שלה, אשר מגיעות לעיר מסתורית בשם Refrain. הן מגיעות לשם כדי לחקור מבוך מלא במפלצות ואוויר רעיל. לזוג קיימת אג'נדה נסתרת שאנחנו לומדים עליה עוד בהמשך המשחק, לאחר שהן נתקלות בעוד ועוד מכשולים.
המשחק מפתח את המשחקיות הסטנדרטית לז'אנר התפקידים של חקר מבוכים בקבוצה. מאחר והאוויר במבוך לא ניתן לנשימה, אתם שולטים בחבורה של בובות שמתפקדות בתור הלוחמים שלכם. אתם אפילו יכולים לאגד אותן ליחידה אחת ולאחד את ההתקפה ונקודות החיים שלהן יחד כדי לגרום ליותר נזק ולהשלים מפגשים קשים יותר. Labyrinth of Refrain יכול להיות משחק אכזרי, וחשוב לנצל את הבובות שלכם נכון.
אבל הכוכב האמיתי הוא העלילה. היא לא מפסיקה לעבור בין קומדיה לטרגדיה, ולא מתביישת להכנס לנושאים מאוד אפלים. עם פסקול ודיבוב נהדרים, Labyrinth of Refrain מציע לא מעט הפתעות לאורך עשרות השעות של משחקיות בלתי נשכחת שלו.
לאחר שנים של היעדרות, קרייטוס חוזר לחיינו, והפעם הוא הולך לנתץ את המיתולוגיה הנורדית. אולם הפעם, קרייטוס סוחב על עצמו יותר מאשר עולו של אל, אלא את נטל ההורות. הוא ובנו, אטריאוס, עושים מסע דרך מידגרד ואזורים נוספים מתשע הממלכות, תוך מעבר דרך מראות עוצרי נשימה והריגת יצורים מיתולוגיים. סך הכל פעילות טיפוסית של אב ובן.
למרות שקרייטוס הוא לא בדיוק איש שיחה, הדיאלוגים שלו עם אטריאוס יכולים להיות עמוקים, מלאי תובנות ואף משעשעים לעיתים. הם משתלבים היטב בסיפור האפי של המשחק ומעניקים הצצה לצד החדש של קרייטוס. ואולם, המשחק לא קרוי “God of War” ללא סיבה – הלחימה עודנה חלק משמעותי מההרפתקה, והיא טובה מתמיד. ממש ניתן להרגיש את העוצמה מאחורי כל מכה של ה-Leviathan Axe, כאשר כל אויב מהווה אתגר בפני עצמו.
נכון – המשחקיות הנוכחית לא דומה במיוחד לזו של הכותרים הקודמים של GoW, אבל היא מחזירה בהצלחה את הסדרה לאור הזרקורים. God of War 2018 נותן שיעור לחיים על איך להחזיר סדרה אהובה בדרך הכי נכונה שאפשר, והשאיר אותנו רעבים להמשך הסאגה החדשה.
עם בחירות מוסריות סוחטות דמעות ונופים מרהיבים, Thronebreaker: The Witcher Tales הוא אחד ממשחקי התפקידים הקסומים ביותר של השנה.
חורף הוא הזמן האהוב עלי לשבת ליד המחשב או הקונסולה, ולשחק במשחק עם סיפור טוב. Thronebreaker: The Witcher Tales הוא הסיפור החדש ביותר שמסופר על ידי הסטודיו זוכה הפרסים CD Projekt RED, המפתחים של סדרת The Witcher, וכמו שהייתם מצפים מהם, זה סיפור שמסופר טוב.
סיפור צבעוני על אפורים מוסריים
Thronebreaker מספר לנו את סיפורה של המלכה מיב (Meve), המלכה של הממלכות התאומות, ליריה (Lyria) וריביה (Rivia). אחרי שכוחות נילפגארד (Nilfgaard) הברוטליים פולשים לאדמותיה, היא נאלצת לצאת למסע דרך הממלכות השונות ולבקש עזרה מהשליטים השונים.
במסעה ברחבי העולם של The Witcher, היא פוגשת דמויות מעניינות וצבעוניות עם אישיויות, דעות, ואג'נדות שונות ומגוונות.
הסיפור מועבר דרך מפגשים ודיאלוגים. המשחק מדובב במלואו, עם מספר סיפור שנותן למשחק תחושה של משחק תפקידים שולחני קלאסי. כל מפגש או דיאלוג הוא ייחודי ומפורט, וקל מאוד ללכת לאיבוד בסיפור האפי והאימרסיבי.
בעוד שבתחילת המשחק, המפגשים הם יחסית פשוטים, כגון משימות "להרוג את המפלצת ההיא" או "להבריח את חבורת הבנדיטים ההיא", כשתמשיכו בסיפור, תגיעו למפגשים עם החלטות קשות ותוצאות בלתי צפויות. האם תשקרו למען טובת הצבא שלכם? האם תבחרו להיות רחומים או לאכוף את החוק? האם תפטרו את אנשיכם מעונש מוות בממלכה של מלך אחר? הסיפור מאתגרים אתכם ללא הפסקה עם שאלות אלו ואחרות, וההחלטות הולכות ונהיות קשות יותר ויותר לביצוע.
רוב הבחירות בתחילת המשחק יעלו לכם רק במשאבים או במורל הצבא שלכם, אבל בחלקים מתקדמים יותר בסיפור, חלק מההחלטות שתבצעו יעלו לכם בחברים מהקבוצה שלכם (ובדמעות).
במהלך אחד הפרקים המתקדמים בסיפור, מצאתי את עצמי מאבד שניים מחברי הקבוצה שלי שאהבתי, בגלל החלטות שהם לא הסכימו איתן. חבר שלישי בקבוצה הוצא להורג בגלל החלטה מוקדמת שלי, וחבר קבוצה רביעי מעולם לא זכה לפגוש אותי, בגלל איך שניהלתי את המפגש שבו הוא היה אמור להופיע.
העציב אותי לראות דמויות עוזבות את המסע שלי, אבל אלו הרגשות הללו שגרמו לי להבין עד כמה נוגע Thronebreaker יכול להיות.
התאכזבתי מעט מכך שלא יכולתי לחזור לשמירה מוקדמת מבלי להתחיל מחדש את הפרק. Thronebreaker: The Witcher Tales דואג שתחיו עם ההחלטות הכבדות שבצעתם.
לשחק את הקלפים שלכם נכון
המשחקיות של Thronebreaker מתחלקת לשלושה אספקטים שונים – חקר מפה, בניית בסיס וקרבות.
הקרבות ב-Thronebreaker: The Witcher Tales מוצגים לנו בתור משחקי Gwent, כמו שראינו ב-The Witcher 3, אבל לא בדיוק. הם יותר דומים לאיך שגוונט משחק ב-Gwent: The Witcher Card Game, גרסאת ה-stand alone של משחק הקלפים.
אבל בעוד שהבחירות ב-Thronebreaker: The Witcher Tales הן קשות לביצוע, הקרבות עצמם דווקא די קלים. הסיפור פעמים רבות ישים אתכם במצבי קרב לא הוגנים, יתן לכם תנאי הפסד נוספים, וישלח בוסים אימנתיים להלחם בכם. עם זאת, כל אלה אף פעם לא מהווים איום ממשי. הקלפים שלי והשילובים שעשיתי בהם היו משהו שה-AI לא היה מסוגל להתחרות בו, ואפשר לי לנצח ברוב הקרבות כבר בניסיון הראשון, ומבלי להשקיע יותר מדי בבניית החבילה שלי.
דווקא קרבות הפאזל הם אלה שהיו מעט יותר מאתגרים. אלה משתרעים ממשימה להפטר מפרה משוגעת, לתחרות שתיה מול גמד, והתגנבות דרך ארכיון מאובטח כדי להשיג מגילה יקרת ערך. הפאזלים האלה תמיד היו מפתיעים וכיפיים והיוו את החלקים האהובים עלי במשחקיות של Thronebreaker.
גם אם Gwent זה לא משחק הקלפים האהוב עליכם, אתם יכולים לבחור לשחק ברמת הקושי הקלה ביותר, שנותנת לכם לדלג על קרבות לגמרי. הסיפור של המשחק מעניין מספיק כדי לתת לכם חוויית משחק תפקידים מעולה, גם אם אתם בוחרים שלא לשחק בצד ה-Gwent של המשחק.
כמובן, אתם לא רק תלחמו באנשים. אתם גם תרחיבו את הצבא שלכם ותפתחו את המחנה שלכם, וזה מזכיר מאוד את Heroes of Might and Magic.
הפיתוח של המחנה שלכם מתחלק לעצים שונים, שיפתחו בזמן שתתקדמו בסיפור. בניה ופיתוח של מבנים במחנה שלכם תאפשר לכם לאמן יחידות חדשות, לשדרג יחידות קיימות, ויוסיפו עוד שלל בונוסים לצבא שלכם. זה תמיד מספק לבנות שדרוגים חדשים ולראות את המחנה המתרחב שלכם גדל עוד ועוד.
כשתפתחו את המחנה שלכם, תוכלו לאמן יחידות חדשות לצבא שלכם, אבל מאחר והקרבות לא מהווים אתגר גדול במיוחד, יתכן ובאף שלב לא תראו בכך צורך, גם אם אתם משחקים ברמת קושי הבינונית.
חוקרים עולם רחב אך לינארי
החלק האחרון למשחקיות של Thronebreaker: The Witcher Tales הוא חקר העולם. בכל פרק במשחק אתם תצאו לסייר במפה חדשה, שבה תמצאו תיבות אוצר, משאבים, ומשימות צד.
המפות הן יחסית לינאריות, ובדרך כלל מובילות אתכם דרך הנקודות השונות בסיפור, עם עצירות מזדמנות בכפרים בשביל משימות צד. עם זאת, המפות מאוד מזמינות אתכם לחקור אותן, מאחר והמשחק עושה עבודה טובה בלתגמל אתכם עם משאבים חשובים וקלפים על חקר המפה.
במהלך הטיולים שלכם, אתם תתקלו במפות שמובילות לתיבות אוצר חבויות, מפתחות לתיבות אוצר נעולות, וחלקי קלפים שתרצו לאסוף ולהשלים. כל אלה מהווים פאזלים סביבתיים כיפיים, והופכים את חקר המפה להרבה יותר מספק.
רקע יפהפה למשחק יפהפה
זה הסגנון הויזואלי הייחודי של Thronebreaker שהופך אותו לכל כך כיף לחקור. המפות כולן מצויירות ביד, צבעוניות ומונפשות, ובעוד שהן דו מימדיות, הן לוכדות את האסתטיקה של סדרת Witcher התלת מימדית.
בחלק מהאיזורים, המצלמה תתרחק ממיב, ותתן לכם נוף מרהיב ומהמם שכיף לצפות בו. השריפות, שאתם תראו הרבה מהן כי בכל זאת מדובר בעת מלחמה, בוערות בצבעים בוהקים, והשלג מנצנץ עם הילה קסומה.
מפת העולם היא לא החלק היחיד במשחק שנראה מדהים. הדיאלוגים מציגים את הדמויות בגרפיקת תלת מימד בסגנון Cell-shaded יפה, פרקים מתחילים ומסתיימים באנימציה בסגנון קומיקס שמקפצת בין פאנלים, ואפילו המפגשים מלווים באיורים כדי לעזור לכם להבין מה קורה בהם. הכל מפורט ביותר, והתוצאה היא אחד מהמשחקים היפים ביותר ששיחקתי בהם השנה.
הדמויות מופחות רוח חיים בזכות דיבוב וקריינות מצויינים. הרגשות של המלכה מיב בולטות, והופכים אותה לדמות שהרבה יותר קל להזדהות איתה מאשר דמות משחקי המחשב הממוצעת.
המשחק גם מצליח מבחינת אפקטים קוליים. את הדיאלוגים ואת מספר הסיפור מלווים אפקטים של התנגשות חרבות ודהירת סוסים. זה הופך את הכל להרבה יותר אימרסיבי וקסום.
Thronebreaker: The Witcher Tales מספר סיפור מדהים עם החלטות קשות שיבחנו את החוסן המוסרי והרגשי שלכם. הוא מלמד אתכם את המחיר הכבד של אמת, וששום דבר הוא לא לגמרי הוגן או צודק.
למרות שהקרבות הם מאוד קלים בחלקם, המשחק הוא עדיין חווייה יפהפיה ומזמינה שאתם לא תרצו לפספס.
Thronebreaker: The Witcher Tales, או Gwent: Thronebreaker כפי שנקרא פעם, קיבל תאריך שחרור סופי.
ההרחבה למשחק הקלפים Gwent תצא בתור משחק בפני עצמו לשחקן יחיד, ותשוחרר ל-PC דרך האתר GOG ב-23 לאוקטובר. הגרסא ל-PlayStation 4 ול-Xbox One תשוחרר ב-4 לדצמבר.
ב-Thronebreaker: The Witcher Tales אנחנו נשחק בתור מיב (Meve), המלכה הלוחמת של ליריה וריביה (כן, זו אותה ריביה אשר ממנה גרלט מריביה מגיע). הסיפור עוקב אחרי מיב ואחרי הצבא שלה בזמן שהם מתמודדים עם הפלישה הבלתי נמנעת של הצבא הנילפגארדי.
במהלך מסעותיהם, מיב וחבורתה יבקרו באיזורים חדשים ביבשת, יפגשו דמויות מגוונות ויצאו למשימות בתקווה שיוכלו להרחיב את הצבא שלהם. המשחק מפותח על ידי אותם האנשים שיצרו את אותם ה"רגעים האיקוניים" ב-The Witcher 3: Wild Hunt, אז אנחנו בטוחים שהמסע הזה יהיה לא פחות מרתק.
בתור משחק תפקידים, ב-Thronebreaker תהיה לחימה מבוססת תורות בפורמט של משחקי Gwent, כך שכל יחידה בצבא שלכם תהיה מיוצגת על ידי קלף אחר. המטרה מקרב לקרב תהיה שונה: לפעמים תצטרכו להשמיד את כל הצבא של היריב, ולפעמים המטרה תהיה להשמיד יחידה מסוימת, להביס בוס מסוים או רק לשרוד מספר מסוים של תורות.
Thronebreaker ינסה לגרום לכם לתחושה יותר אפית ממה שאתם רגילים אליה מהגרסא רבת המשתתפים של Gwent, אז תוכלו לצפות לראות כמה שינויים בחוקים ובקלפים עצמם.
Gwent: The Witcher Card Game חוזר הביתה
ואם כבר הזכרנו אותו, CD Projekt RED הכריזו ש-Gwent: The Witcher Card Game ייצא משלב בטא באותו היום שבו Thronebreaker: The Witcher Tales משוחרר – ב-23 לאוקטובר ל-PC, וב-4 לדצמבר לPlayStation 4 ול-Xbox One.
השחרור המלא של Gwent ילווה בעדכון הכי גדול שהמשחק אי פעם קיבל בשם Homecoming. העדכון כולל עיצוב מחדש של לוח המשחק לשדה קרב תלת מימדי, ובנוסף עיצוב ויזואלי חדש. אפילו יש חוויית בניית חפיסה חדשה, וגם מכניקות קלפים חדשות.
תוכלו ללמוד עוד על העדכון Homecoming למשחק Gwent בסרטון מעל. בגדול, CD Projekt RED מקווים להפוך את Gwent ליותר דומה לגרסא שלו מ- The Witcher 3 : Wild Hunt שהמעריצים כל כך אהבו.
פעם נוספת ואחרונה, Thronebreaker: The Witcher Tales ו-Gwent: The Witcher Card Game שניהם יוצאים ב-23 לאוקטובר ל-PC, וב-4 לדצמבר ל-PlayStation 4 ול-Xbox One.
