מכירים את הרגע הזה שבו אתם נכנסים שוב לאותה החנות במשחק, עם אותו מוכר שקוף, ומולכם נגלה מגוון מ-ט-ו-ר-ף של חפצים שונים ומשונים? חלקם מאוד שימושיים וחלקם.. מוזרים ביותר. עצרתם פעם לתהות איך הגיעו כל האוצרות הללו לחנות?
Moonlighter הוא המשחק שיספר לכם את הסיפור שמאחורי החנות.
Moonlighter הוא משחק אינדי חדש של סטודיו האינדי הצעיר Digital Sun והגיע אלינו היישר מקמפיין מוצלח ב-kickstarter שזכה לתמיכה מרובה. המשחק מאפשר לנו להציץ לתוך חייו של מוכר בשם וויל בכפר ריאנוקה (Rynoka), הממשיך את מלאכת הניהול של העסק המשפחתי, חנות מרכזית בכפר. נשמע משעמם? פה טעיתם. הגיבור שלנו הוא לא סתם מוכר פשוט אלא לוחם אמיץ אשר חי חיים כפולים בהם הוא מנהל את החנות ביום ונלחם במפלצות בעולמות אחרים בלילה.
המשחק בסגנון רוגלייט, בדומה למשחקים מוצלחים אחרים כגון The Binding of Isaac, Slay the Spire וכן Dead Cells. מבחינה ויזואלית, המשחק מבוסס על גרפיקת פיקסלים, ומזכיר מאוד את משחקי זלדה הקלסיים, שמהם שאב הסטודיו השראה. סביר להניח שאם אתם אוהבים משחקים בסגנון, אתם תרצו לשים עין על Moonlighter.
ב-Moonlighter ניתן לשחק כמוכר במהלך היום, כך שניהול חכם של החנות יאפשר לנו להרוויח יותר זהב שבאמצעותו נוכל לשדרג ולבנות חפצים מיוחדים, לעבור מפות עם רמות קושי עולות וכן לפתוח גישה לשערים חדשים המאפשרים גישה לעולמות נוספים. בלילה ניתן לצאת להלחם עם וויל במבוכים אקראיים נגד מפלצות חזקות ובוסים מעניינים ולאסוף ציוד ונשקים חזקים יותר. במשחק ניתן להשתמש במגוון נשקים כולל חרב, חץ וקשת, כידון ועוד, ונראה שהמשחק מציע מגוון רחב בתחום הזה.
המשחק מביא אלמנטים של רוג – כאשר מתים, הדמות נזרקת החוצה אל העולם האמיתי ומאבדת את כל החפצים אותם אספה באותה המפה. במקרה והצלחתם לשרוד עד סוף המפה, תזכו להלחם בבוסים חזקים עם יכולות שונות – כך שאסטרטגיית הלחימה שלכם תצטרך להשתנות בהתאם לאותו הבוס.
אני באופן אישי לא שיחקתי ביותר מדי משחקים בז'אנר, אבל אינסוף האפשרויות הפרושות במשחק, אם מבחינת נשקים, צורות לחימה, מפות ועוד, וכן הגרפיקה המושקעת לפרטים הקטנים, גרמו לי מאוד לרצות לשחק בו.
Moonlighter עתיד לצאת בסוף החודש, ב-29 למאי, 2018. ממליצה לכם לרשום ביומנים, אני באופן אישי כבר רשמתי לעצמי! בינתיים אתם מוזמנים להתלהב כמוני מהתמונות המגניבות מהמשחק שצירפנו כאן למטה.
בכל שנה במהלך חודש יוני אנחנו זוכים לצפות באחת מהתערוכות הכי מצופות בעולם הגיימינג, הלא היא ה-Electronic Entertainment Expo, או בקיצור, E3. גם השנה הציפיה גדולה מתמיד, עם חברות גדולות ואהובות שעתידות להציג את המשחקים שהולכים לשגע אתכם מציפיה לאורך השנה הקרובה. מעבר לטריילרים וסרטוני גיימפליי של משחקים שכבר ראינו, בתערוכה בדרך כלל מוצגים לראשונה משחקים, חלקם מפתיעים ביותר.
אבל כמו בהרבה מקרים, לפעמים משהו שאי אפשר לצפות יכול להרוס את ההפתעה. הפעם חנות WalMart קנדה פרסמה בטעות להזמנה מוקדמת חלק נכבד מהמשחקים שעתידים לצאת בחודשים הבאים, שחלקם הנכבד אמור היה להיות מוכרז בתערוכה הקרובה.
המשתמש Wario64 בטוויטר היה מהראשונים שזיהו את הטעות של חנות WalMart ופרסם את ממצאיו בטוויט הבא:
Walmart CA listings https://t.co/MhwlNGn6s1
Just Cause 4
Splinter Cell
Dragon Quest 2 (PS4/XBO)
LEGO DC Villans
Borderlands 3
Rage 2
Gears of War 5
Forza Horizons 5
Assassin's Creed pic.twitter.com/TF0mxnxkES
בין המשחקים המפורסמים, מופיעים מספר משחקים משמחים ביותר כגון Just Cause 4, שאני באופן אישי מאוד אוהב את הסדרה, ו-Borderlands 3, שאני כבר רואה את עצמי מזמין four pack מראש, כי זו מבין הסדרות האהובות עלי. בנוסף ראינו כמה כותרים מפתיעים יותר, כמו RAGE 2, שהאהדה כלפי הראשון לא בדיוק הצדיקה משחק המשך, ו-Forza Horizon 5, שדי מפתיע שמופיע ברשימה בהתחשב בעובדה שעוד לא ראינו את 4.
בינתיים חנות WalMart העלימה כל זכר לכותרים הללו, ופרסמה בטוויטר שמדובר בכותרים ספקולטביים ותקלה טכנית שגרמה להם להופיע. ייתכן מאוד וחנות WalMart קיבלה רשימה של מוצרים ללא שם מכל חברה והצמידה להן את שם המשחק שהיה נראה לה, כי אכן עלו שמועות על משחק DOOM אחרי טיזר של Bethesda, ויכול מאוד להיות שבמקום RAGE 2 אנחנו עשויים לראות משחק חדש של DOOM במקום.
על אף כמה רעיונות מעניינים ומכניקה כיפית, חוסר התוכן ב-Extinction משאיר טעם מר בפה.
המשחק Extinction הפגין פוטנציאל אדיר עד לרגע השקתו: משחק Hack N' Slash מהיר שבו הפוקוס הוא על הריגת מפלצות ענק נשמע כמו קונספט שנגנב מסדרה מפורסמת אבל עדיין עם פוטנציאל ממש מגניב. לצערי, המפתחים ב-Iron Galaxy לא הצליחו לגרום למשחק לנצל את הפוטנציאל הזה.
במשחק, אתם משחקים בתור Avil, המשקיף האחרון. המשקיפים (Sentinels) היו ארגון של לוחמים וגיבורים דגולים שאומנו בשביל להביס את ה-Ravenii, גזע של ענקים שמטרתם לצוד את בני אדם עד היכחדות. בעזרתם של כמה חברים, Avil חייב להילחם למען המשך הקיום האנושי במאבק שהניצחון בו נראה קלוש. בעוד שהסיפור לא ממש מקורי (לפחות זו לא עיר מוקפת בחומה), הוא לא רע. אבל המשחק מתקשה לספר אותו: העלילה מועברת דרך דיאלוגים בין הדמויות בהתחלת כל שלב, אך הרעיון המקשר די נעלם מאחורי דיבורי סרק או עמימות יתר שלא ממש מובילה לאנשהו.
המשחק עצמו מתמקד ב-Ogres, ענקים ירוקים שמשוטטים בערים והורסים כל מה שבדרכם. בכדי להביס אותם השחקן חייב לכרות להם את הראש. זה כמובן לא דבר פשוט במיוחד כשמדובר ביצורים בגודל של בניין. כדי לעשות את זה, צריך לטעון אנרגיית Rune שאותה ניתן לצבור דרך כמעט כל פעולה שעושים במשחק , כמו הצלת אזרחים או שבירת השריון של ה-Ogres.
כאשר מד אנרגיית ה-Rune מלא, תוכלו לטפס על הענק ולהוריד לו את הראש. בנוסף תוכלו להוריד גם גפיים מהענקים וזה לא ידרוש אנרגיה מיוחדת, אבל כדי לעשות זאת, תצטרכו לשבור קודם את השריון שמגן על האיברים הללו. בכל מקרה, קטיעת ידיים ורגליים לענקים תעכב את הענקים באופן זמני בלבד ובסופו של דבר הם יצמיחו את הגפיים בחזרה.
ככל שתתקדמו במשחק, הענקים יתחילו להשתמש בסוגים שונים של שריון. ההבדל המרכזי כאן הוא אילו איברים השריון מכסה וכמה פעמים צריך להכות בו לפני שהוא נשבר. לפעמים גם תצטרכו להשתמש בסוג מסוים של התקפות בשביל לשבור חלק מהשריונות, שזה רעיון נחמד אבל לא ממש מוסיף גיוון למשחק או ערך נוסף למשחקיות. בנוסף לענקים, תצטרכו להילחם גם נגד ה- Jackals("צבועים"), יצורים שדומים קצת לגובלינים, ומשמשיםכני הברית הקטנים והחלשים יותר של הענקים. המטרה העיקרית שלהם הוא לעצבן את השחקן ולהרוג אזרחים, אותם תצטרכו לנסות להציל.
הלחימה נגד הצבועים נעשים באמצעות מערכת יותר קלאסית של hack n' slash עם קומבואים יחסית פשוטים. זה גם כנראה הדבר הכי מייגע לעשות במשחק. הצבועים חלשים למדי, לא מעניינים מכנית ולוקח יותר מדי זמן להרוג אותם. שלא כמו הענקים, הצבועים לא ידרשו מכם להשתמש ביכולות המוביליות המצוינות של Avil – שמהווה את הדבר הטוב ביותר במשחק. לקפץ בשמיים בין בניינים בזמן שאתם מושכים את עצמכם קדימה עם השוט שלכם בשביל להגיע ליעד מרגיש נפלא ומאוד שימושי בזמן קרבות נגד הענקים.
השחקן יכול להרוויח נקודות ניסיון בשביל לפתוח ולשדרג את היכולות של Avil. בעוד שהשדרוגים באמת עוזרים בקרבות נגד האויבים במשחק, הם לא ממש ייחודיים או משנים את המשחקיות בצורה ניכרת. רוב היכולות מסתכמות בלהגדיל מספרי נזק במקום לתת יכולות חדשות ומגניבות.
המשחק מפוצל לשלבים שונים, שבכל אחד יש מטרה עיקרית וכמה מטרות צד. המטרות נעות בין להרוג כמות מסוימת של ענקים, לעכב ענקים לכמות זמן מסוימת או להציל אזרחים שנכלאו בשדה הקרב. המטרות לא ממש משתנות לאורך המשחק, וזה גורם לו להרגיש מעט חד גוני אחרי זמן מה. ההבדל הגדול ביותר בין שלבים הוא כמה קשים האויבים, ומאחר ולא מתווספות יכולות חדשות או סוגי אויבים שונים זה לא ממש מוביל לשינוי מעניין. חלק גדול מהשלבים מיוצרים רנדומלית בכמה סוגי אזורים קבועים, כמו יער או עיר. זה יכול פוטנציאלית להפוך כל שלב לחוויה ייחודית, אבל בפועל אין מספיק הבדל או מגוון אזורים מעניין בשביל שהאזורים ירגישו שונים מהותית אחד מהשני.
המשחק נראה טוב, אפילו אם האזורים חוזרים על עצמם. הסביבה נראית מאוד נחמד, אפילו כאשר נעים מהר באוויר, והאויבים ייחודיים במראם אחד מהשני עם מגוון עיצובים שונים. בסך הכל, למשחק יש רגעים שבהם מאוד נהניתי מהמשחקיות המהירה והריגת הענקים.
לעומת זאת, כמות התוכן המועטה שקיי כרגע במשחק, והמהירות שבה המשחקיות מתחילה לחזור אך עצמה, קשה להמליץ על המשחק. הוא מרגיש יותר כמו משחק לפלאפון עם טריק אחד מגניב במקום משחק מלא ששווה את השקעת הזמן (וכסף).
Agony (או בעברית "יסורים"), משחק האימה המפחיד, המלחיץ, המיני והמטריד למדי של Madmind Studios, סוף סוף קיבל תאריך שחרור סופי – ה-29 למאי, 2018.
החדשות הופצו לראשונה דרך עדכון באתר Kickstarter ואף לוו בטריילר חדש המקדם את תאריך השחרור הנוכחי. הטריילר לא חושף המון מידע מלבד קטעי משחק קצרים ואת קולה של האלה האדומה, אותה מדובבת קארן סטרסמן.
https://youtu.be/LZ2gV8Yqgpc
הטריילר טיפ טיפה לא מומלץ לצפיה בזמן העבודה, אז אם אתם נמצאים במשרד כרגע, אתם כנראה תרצו לשים אוזניות.
תאריך השחרור של Agony נדחה לאחרונה מהתאריך המקורי, ה-30 למרץ, כדי לתת למפתחים זמן נוסף שבו יוכלו להכניס למשחק את כל מה שתכננו. בעוד כחודש נגלה סוף סוף אם אכן ההמתנה השתלמה.
לאלו ממכם שלא עוקבים אחרי סצינת משחקי האימה, Agony הוא משחק התגנבות מז'אנר האימה, שבו אתם משחקים נשמה אבודה אשר מנסה לברוח מהגיהנום. בעוד שזכינו לשרוד שלל וריאציות של גיהנום במשחקי וידאו אחרים בעבר, הגרסא של Agony נראה מאוד… שונה. Agony מסתמך ברובו על נופים מטרידים ודמויות מעוותות בעיצובן.
כמה מעוותות? אתם יכולים להעיף מבט בתמונות המסך החדשות למטה, אך ראו הוזהרתם – תמונות אלו אינן בטוחות לצפיה בזמן העבודה, כמו בעצם כל דבר אחר הקשור ב-Agony.
המשחק Agony יצא ל-PC, PlayStation 4 ו-Xbox One ב – 29 למאי.
זומבים, רובים, ומטאל זה מגניב, אז למה לא לשלב את כל אלה למשחק אחד? Double Kick Heroes, משחק אינדי שנכנס ל-Steam Early Access ב-11 לאפריל עושה בדיוק את זה.
בדומה להרבה משחקים אחרים ב-Early Access, המשחק מציע כמות מוגבלת של תוכן בשלב הזה, עם הרבה תוכן שעתיד לצאת לאורך הפיתוח של המשחק. כרגע מה שזמין בפנינו הוא מצב סיפור, מצב ארקייד, ועורך שלבים.
מצב הסיפור נותן לנו לטעום חלק נכבד מהסיפור של המשחק. מצב ארקייד נותן לנו לשחק את השלבים לפי הסדר, אבל בלי הסיפור עצמו ועם מעבר קצת יותר פשוט בין שלבים. לבסוף עורך השלבים נותן לנו להכין שלבים משלנו לצלילי השירים האהובים עלינו, וכמו כן לשחק במספר שלבים מוכנים מראש.
המשחקיות עצמה היא טוויסט מעניין על ז'אנר משחקי הקצב. בהתחלה זה נראה די סטנדרטי – אתם צריכים לעקוב אחרי שיר בכך שאתם לוחצים על כפתורים בזמן הנכון, ודברים קורים על המשחק בזמן שאתם עושים את זה.
ב-Double Kick Heroes, הדברים האלה הם המכונית החמושה שלכם, ה-Gundillac, כשהיא יורה על צבאות של זומבים.
הטוויסט על המשחקיות הזו בא לידי ביטוי בשילוב של אלמנטים ממשחקי Shoot em up, שנותנים לכם קצת יותר חופש באיך שאתם יורים ומשמידים את הזומבים והמפלצות שרודפים אחריכם.
אתם יכולים להחליף בין התותח העליון והתחתון של המכונית שלכם כדי לתקוף אויבים ספציפיים, ובשלבים מסויימים אתם יכולים גם לנווט את ה-Gundillac. בנוסף אם תצליחו להחזיק קומבו של לחיצות מושלמות, התותחים שלכם ישתדרגו לגרסאות משופרות.
המשחק זמין בחמש רמות קושי שונות, אז גם אם אתם חובבי מטאל ללא חוש קצב (איך בדיוק אתם עושים headbang הא?), אתם עדיין תוכלו להנות מהמוזיקה המוצלחת של המשחק בלי יותר מדי תסכול. עם זאת, רמות הקושי המתקדמות יותר לא רק מוסיפות עוד יריבים ומקצבים, אלא מוסיפות מכניקות מורכבות יותר של hit multipliers, ומבחר רחב יותר של נשקים להשתמש בהם.
הסיפור זורק אתכם ישר לתוך האקשן ונותן לכם לשלוט על להקת המטאל, Double Kick Heroes – חבורה מגוונת וצבעונית של דמויות דווקא די מעניינות.
יש לכם את המנהיגה הצינית לינקולן, המתופף ששובר את הקיר הרביעי דרק, ג'יימס, הגיטריסט שלא יכול שלא לשיר בכל הזדמנות, החוכמולוגית האופטימית ראנדי על גיטרה בס, והקלידן הנאיבי סנייק.
הסיפור מלא בדיאלוגים מוצלחים בין המוזיקאים ההרואים שלנו (ודרק), והדמויות שהם פוגשים לאורך הדרך. הם מדברים על הכל, החל מדברים שקשורים לסיפור ועד דברים שקשורים למוזיקה. כולם בעולם של Double Kick Heroes הם מטאליסטים.
ואם אנחנו כבר מדברים על זה, המשחק הוא לגמרי משחק למטאליסטים. אז נכון, יש משחקיות וסיפור, אבל כל מה שבין לבין מותאם במיוחד לחובבי מטאל. החל מהשלבים, שכולם מבוססים על תתי ז'אנרים שונים של מטאל, ועד הדמויות שרובן פארודיות על הסוגים השונים של חובבי מטאל.
מצב ארקייד מאוד דומה לסיפור, אבל בלי כל הקטע של סיפור. זו גם הדרך הנוחה לשחק ברמות קושי המתקדמות יותר, וככה גם הכי קל להשתפר במשחק. כרגע אין יותר מדי איך לעצב את השלבים שאתם משחקים במצב ארקייד, אבל הרבה יותר נוח לעקוב דרך שם אחרי השלבים שאתם מנצחים ובאילו רמות קושי.
בהמשך המשחק צפוי להכיל מצב בניית שלבים שנותן לכם לבנות שלבים באמצעות השירים שאתם בוחרים. כרגע המצב הזה עוד לא לגמרי עובד, והוא קרס לי בכל פעם שניסיתי להשתמש בו, אבל כנראה שיתקנו את זה בקרוב.
מצב זה מגיע עם מבחר שלבים מוכנים מראש לשירים של כל מיני להקות, החל מ-Metallica, דרך Linkin Park ועד Mushuggah. עם זאת, אתם כן צריכים להביא את הקובץ של השיר בעצמכם, כנראה בגלל בעיות licensing. אז בעוד שהשלבים קיימים במשחק, אתם לא תוכלו להכנס אליהם אם אין לכם גרסא חוקית של השיר.
בינתיים Double Kick Heroes נראה כיפי ושנון, ומכוון בעיקר לחובבי מטאל (אבל אני בטוח שכל הסוגים של חובבי רוק יהנו ממנו בקלות).
בעוד שהמשחק עדיין חווה תקלות, אני בטוח שהן יטופלו בקרוב, כשהמפתחים ב-Headbang Club ממשיכים לעבוד על המשחק.
זוהי בכורתו של המשחק, שיהיה זמין החל מה-1 למאי ועד ה-31 למאי. המשחק הוא המשך לסדרה, ומכיל גרפיקה מהממת, אפשרויות קסטומיזציה של הקבוצה והליגה ומצבי מולטי-פלייר שתוכלו לשחק בהם יחד עם חברים מעל גבי ה-Xbox Live. המשחק מגיע עם כמה רמות קושי, ומשחקי ה-Online מכילים מצב תחרותי (Ranked), המאפשר לכם לשחק ב-1v1, 1v2, 2v2, או גם כנגד המחשב, יחד עם חבר על הספה או במצב מקוון.
Metal Gear Solid V: The Phantom Pain
Xbox One בלבד!
למי שלא מכיר, נספר שהמשחק MGSV: The Phantom Pain משתמש במנוע ה-Fox שפותח עבורו, והיה המשחק האחרון שהיוצר Hideo Kojima פיתח בשורותיה של Konami, כאשר לאחר מכן נפרדו דרכיהן באקורד צורם מאוד. המשחק זורק אתכם לעולם פתוח בנעליו של BigBoss, בו אתם חופשיים לעשות את המשימות השונות, לפתח את ה-Mother Base שלכם, כאשר מדובר במשחק אקשן עם דגש חזק על טקטיקה והתגנבות (בעיקרון אפשר גם לכסח לכולם את הצורה, אבל זה יהיה יותר קשה).
תוכלו לטייל ברחבי עולם המשחק העצום באמצעות ג'יפים, טנקים או על גבי הסוס הנאמן שלכם, D-Horse, או לבחור לצאת לקרב עם D-Dog (הידאו ממש מקורי בשמות, הא?), או לבחור בצלפית בעלת הכוחות המיוחדים – Quiet. אם זה המשחק הראשון שאתם משחקים מבית היוצר של Hideo, צפויות לכם הפתעות רבות, והמון אירועי משחק שיגרמו לכם להישאר שמוטי-לסת ובעיקר מבולבלים.
למשחק קדם הכותר MGS: Ground Zeroes, שחולק בחינם אף הוא בתוכנית Games with Gold לפני יציאתו של Phantom Pain, והיווה מגרש משחקים ושדה ניסויים ל-Hideo לקראת יציאת הכותר. מבחינת עלילה… טוב, נשאיר לכם לגלות, רק נספר לכם שמבחינת ציר הזמן של הסדרה, Ground Zeroes (ולאחריו Phantom Pain, כאשר בין השניים מפרידות 9 שנים) מתרחש מיד לאחר MGS: Peace Walker. במשחק Phantom Pain תבנו מחדש את צבא שכירי החרב הפרטי שלכם, וחלון ההזדמנות שלכם לרכישת המשחק הוא החל מה-16 במאי ועד ה-15 ביוני.
Sega Vintage Collection: Streets of Rage
Xbox One & Xbox 360!
לאוהבי הנוסטלגיה שבכם, המשחק הזה הוא בדיוק מה שתצטרכו, ומנת הנוסטלגיה שלכם תהיה זמינה לרכישה החל מה-1 למאי ועד ה-15 למאי. המשחק הוא בעצם 3 משחקים בסדרה ששוחררה במקור עבור ה-Sega Genesis, וזוכה כעת להוצאה מעודכנת ומחודשת. המשחק הוא Side-Scroller-Brawler, והוא מאפשר לכם לשחק יחד עם חבר, ולהנות מהמשחק ביחד בתור במצב On-line או מצב Co-op משותף על הספה עם בחר. תוכלו לשחק בתור Axel, Blaze או חבריהם כשהם יוצאים להילחם ב-Mr. X המסתורי, ולהשיג את ה-Achievements השונים!
Vanquish
Xbox One & Xbox 360!
Vanquish יצא לראשונה על ה-Xbox 360 בשנת 2010, והוא משחק יריות ממבט שלישי (3rd Person Shooter) מטורף המתרחש בעולם של מדע בדיוני. היכנסו לחליפת התגובה המוגברת של סם גדעון, סוכן DARPA. החליפה מעניקה לסם יכולות מופלאות בקרב, שמאפשרות לו להתחמק מאויביו ולהשמידם אחד אחרי השני. החליפה מאפשרת לכם להאט את הזמן, להשתמש בבוסטרים שיאפשרו לכם לדלג ממחסה למחסה תו"כ שאתם יורים לכל עבר, ועוד.
במשחק קיימים 8 סוגי נשק שונים (כאשר בכל רגע נתון אתם יכולים לשאת עמכם 3), אותם תוכלו לשדרג באמצעות קופסאות שדרוג אותן תמצאו בשלבים השונים. בנוסף, תוכלו להשתלט על כלי-רכב של האויב, להשתמש במכניקת המחסות המוצלחת והכל במהירות מטורפת ועל אנושית.
עלילת המשחק מספרת על עולם עתידני בו האוכלוסייה גדלה במהירות ומכלה את המשאבים, בזמן שאומות העולם נלחמות על מה שנותר. ארה"ב משגרת לחלל תחנת-חלל מתקדמת, בניסיון לייצר אנרגיה נוספת. מחתרת רוסית שעולה לשלטון חוטפת אותה, מפציצה את סן-פרנסיסקו, ומאיימת כי גורלה של העיר ניו-יורק יהיה זהה אף הוא. וסם מצטרף לקבוצת חיילים בניסיון להשתלט על הספינה מחדש. העלילה מסתבכת, ואנחנו נשאיר לכם את ההזדמנות לגלות אותה.
המשחק זכה לציונים טובים מאוד ולמספר פרסים, ויהיה זמין להורדה בין ה-16 למאי ועד ה-31 למאי.
למרות שהוא לא חף מבעיות, Ni No Kuni 2 מספק חוויה מהנה ומיוחדת מבחינה ויזואלית. המשחק מתאים לשחקנים צעירים ובוגרים כאחד, וזה אחד מהדברים שהופכים אותו לכזה יפה.
Level 5 היא חברה מוצלחת אך קצת פחות מוכרת שהביאה במהלך השנים כמה כותרים שמוגדרים כקלאסיקות כמו Dark Chronicle, Professor Layton והמשחק Ni No Kuni, שמהמרכיבים הכי ידועים בו הן הסצנות שנעשו על ידי סטודיו Ghibli (שהשם שלהם מופיע בכל רשימת "סרטי אנימציה הטובים ביותר שיצאו") ובאופן כללי העיצוב במשחק בהשראת סטודיו זה. עכשיו ראינו את משחק ההמשך למשחק המקורי – Ni no Kuni II: Revenant Kingdom, ונשאלת השאלה – האם משחק ההמשך מצליח להשתוות לקודמו?
במשחק אנו עוקבים אחר הנסיך Evan, נסיך שאיבד את ממלכתו לאחר הפיכה צבאית של היועץ של אביו המלך. לאחר שהוא בורח בהצלחה חלקית הוא מחליט להקים ממלכה חדשה שבה יהיה שלום בין כל התושבים, ויותר מזה, להצליח למצוא דרך לעשות שלום בכל העולם. בדרך כמובן צריך לייצר את הבסיס לממלכה, למצוא אזרחים עבורה ולקבל הסכמה בין כלל הממלכות בעולם, וכמובן שדברים משתבשים כשברקע יש מזימה סודית שעלולה לעלות בשלום העולם כולו. העלילה מרגישה מעט ילדותית אבל יש לה כמה אלמנטים מתוחכמים יותר כמו התייחסות לבעיה של מתח בין גזעים ובעייתיות של בחירה בין חופש לביטחון. עם זאת לא חסרים גם קטעים אפלים יחסית במשחק ובייחוד בשעה הראשונה שלו.
הדמויות במשחק מגוונות: יש לנו את אוון, הנסיך, שהוא מאוזן יחסית, אבל יכול למות בקלות; רולנד, יועצו המסתורי של הנסיך שיותר טוב בהתקפה וספיגת נזק מאוון אבל לא טוב עם קסמים; טאני, פיראטית שהיא גרסא יותר פיזית של אוון; אביה באטו שהוא טנק לכל דבר ועוד כמה דמויות נוספות שנפגוש תוך כדי העלילה. הדמויות מגוונות גם בעיצוב וגם במשחקיות וזה כיף לשנות את הצוות ולראות איך הוא עובד. הפספוס הגדול כאן הוא בשילוב של הדמויות בעלילה. אין יותר מדי פיתוח של הדמויות מעבר לשעה הראשונה במשחק וכל הדמויות מלבד אוון ורולנד מנמיכות פרופיל פחות או יותר מיד לאחר שהן מצטרפות לצוות באופן קבוע. זה גורם לכך שהאירועים שקורים במשחק לא ממש מרגישים בעלי משקל כי הם לא משפיעים ישירות על הדמויות עצמן וזו כנראה ההחמצה הגדולה ביותר במשחק.
מבחינת משחקיות, מערכת הקרבות שהזכירה לי את פוקימון מהמשחק הקודם נזנחה לטובת מערכת חדשה שמזכירה את Dark Chronicle, עם אקשן מהיר ודגש על התחמקות ממהלכים של אויבים והחזרת תגובה כואבת. לאסטרטגיה במשחק יש אלמנט של בחירת צוות שמורכב מהדמויות השונות שאתם פוגשים לאורך הסיפור יחד עם יצורים קטנים ומשונים בשם היגלים שאוספים בעולם המשחק ועוזרים לכם תוך כדי הקרב. מערכת הקרב מהירה, כיפית וזורמת טוב אבל Dark Souls זה לא – המשחק קל מאוד ואי אפשר לשנות את רמת הקושי, וזה עשוי לאכזב את אלו מכם שמחפשים אתגר רציני. אתם תמיד יכולים למנוע מעצמכם לקחת ציוד חזק ולהמשיך להצטייד בציוד ישן או להמנע מגריינדינג ושימוש בחפצים אבל חבל שהדרך היחידה להעלות רמת קושי זה לקצץ בחקירת העולם, בעיקר כי יש הרבה עומק חבוי במערכת הקרב שלא בא לידי ביטוי.
בנוסף למערכת הקרב הסטנדרטית, לאורך המשחק יהיו מקרים שבהם תדרשו לשלוט על צבא בקרב. גם כאן המשחקיות היא קצת קלה מדי, כאשר האסטרטגיה הופכת ל-"תשתמש ביחידה שחזקה נגד היחידה של היריב" במנגנון אבן, נייר ומספריים בסיסי. ה-AI של היריב גרוע מכדי לנסות להתנהג באגרסיביות ולהעניש בניית צוות לא מתאים למשימה הספציפית, וזה די חבל. עדיין, זה תמיד מספק לנצח צבאות גדולים יותר וחוסר תשומת לב כן יכול לעלות לכם ביוקר.
החלק האחרון במשחקיות, ואולי המרכזי ביותר, הוא בניית הממלכה של אוון. תוך כדי המשחק תבנו בניינים ותגייסו אזרחים (דבר שמזכיר את סדרת Suikoden). כל בניין יתן לכם בונוס אחר למשחק כמו מהלכים חדשים, ציוד או חפצים וזה גורם לכך שתמיד תהיה לכם סיבה לקפוץ ולראות מה אפשר לשפר. את הבניינים תבנו באמצעות כספי מיסים שנאספים אוטומטית כל כמות זמן מסויים. כל אלה מתקיימים בנפרד מהכסף הרגיל במשחק, ולכן זה בא בנוסף ולא על חשבון דברים שאתם תרצו לקנות לעצמכם. גיוס האזרחים (שיש כמעט 100 אפשריים) נעשה דרך השלמת משימות צד שהם נותנים. מגוון האזרחים עצום ולכל אחד יש אישיות משלו ורקע אישי, וזה מעלה את השאלה אם לא היה עדיף לקצץ קצת בכמות האזרחים ובמקום זה להשקיע יותר בדמויות הראשיות. המשימות עצמן ייחודיות ונותנות עוד רקע לתוך חייו של האזרח אותו אתם מגייסים. החלק הזה של המשחק מאוד כיף, ממכר ומשתלב מאוד בקלות עם שאר המשחק ולא מרגיש כאילו עוצרים הכל כשמשקיעים בפיתוח בניין או שניים וקופצים חזרה לעולם.
הויזואליות של המשחק מעולה (ובעצם למה ציפיתם אחרי כל מה שאמרנו), הדמויות נראות טוב ומעוצבות בצורה ייחודית, כל עיר וזירה במשחק נראים נהדר והסטייל האיקוני של סטודיו Ghibli נשמר מהמשחק הקודם. עם זאת נראה שהתקציב למשחק נגמר די מהר והרבה מאוד מיקומים במשחק, בייחוד בזמן משימות צדדיות, הם פשוט העתקים של סביבות ישנות ולא ממש מעניינים במיוחד. התנועה בעולם היא תלת מימדית, בסיסית אבל כיפית. זה גם האופן שבאמצעותו תסתובבו בממלכה שתשבנו ומבחינתי זה הרגיש קצת מאכזב כי ציפיתי שמקום כל כך מרכזי במשחק יהיה מקום שאפשר לראות בצורה יותר מפורטת, בין אם זה איך שהוא מתפתח או איך האזרחים שלכם חיים בו.
המוזיקה במשחק נהדרת ומתאימה למשחק ואפילו הדיבוב באנגלית הוא טוב ברובו. עם זאת השימוש במוזיקה קצת מוזר, ישנם הרבה קטעי עלילה במשחק שהמוזיקה פשוט עוצרת ללא סיבה והסצנה מתנהלת בשקט, על אף שיכלו להמשיך ולהשתמש במשהו מהפסקול המעולה. בנוסף הדיבוב הוא רק חלקי, אפילו בקטעים חשובים מאוד לעלילה וזה פוגע בכמה שנקשרים לעלילה ולדמויות (שכמו שנאמר לא ממש מפותחות גם ככה). לא ממש מובן לי איך עם כל כך הרבה השקעה במשחק, דווקא פה החליטו ללכת חצי דרך.
המשחק ארוך למדי, בעיקר אם אתם בוחרים להשקיע לא מעט בפיתוח ממלכה וקווסטים צדדיים, אבל המשחק מאפשר לעשרות שעות נוספות של משחקיות אם משקיעים בכל הקווסטים הצדדיים ופיתוח הממלכה עד הסוף. המשחק אמנם קל מאוד, מה שהופך אותו לבחירה מעולה עבור שחקנים צעירים יותר, אבל גם מבוגרים יוכלו להנות ממנו באותה מידה.
המשחק Sea of Thieves יצר המון הייפ סביב יציאתו. המפתחת Rare (שבאמתחתה Banjo Kazooie המצוין), הבטיחה המון דברים.: גרפיקה מהממת, עולם עשיר בצבע ובקול, וחווית CO-OP מעולה, שתגרום לכם לרצות לשחק את המשחק עם החברים, או עם אנשים אחרים. האם המשחק מספק את כל זה? ללא ספק – כן, ובצורה מעולה. האם מעבר? לא. לפחות לא כרגע.
אפשר לסיים את הביקורת כאן ועכשיו, ולשלוח אתכם לקרוא את הרשמים מהבטא הסופית של המשחק, וכולנו נמשיך לביקורת הבאה. נכון, היה מדובר ב-Final Beta, והיא הייתה זמינה למשחק לכולם ממש בסמיכות להשקת המשחק. כמה כבר אפשר לצפות לשינוי במשחק המלא שהושק לאחר מכן? אז התשובה לכך נעוצה בעיקר במה ציפינו שיהיה במשחק המלא. כי מבחינת גרפיקה וקול, באגים ועוד כמה דברים אחרים – הבטא הציגה משחק מוגמר. מבחינת המשחקיות, העלילה והסיפור, או ה"Drive" – למרבה הפלא, הבטא הציגה את כל מה שיש למשחק להציע. אנחנו במערכת ממש תהינו – האם 3 סוגי המשימות שיש למשחק להציע יחד עם ה-Raid המזדמן, הם כל מה שיש במשחק לעשות? ממש קיוונו שנגלה שלא, ו-Rare מחזיקים עוד "אס" בשרוול.
להפתענו ולאכזבתנו – גילינו שהשרוול ריק. כל מה שיש לעשות במשחק מסתכם ל-3 סוגי המשימות בהתאם ל-3 הסוכנויות במשחק: ה-Gold Hoarders שישלחו אתכם לאסוף תיבות אוצר (לפעמים תצטרכו לפתור חידה, שלא מהווה אתגר אמיתי); ה-Merchant Alliance ישלחו אתכם ל"סידורים" – "תביאו ככה וככה חזירים לאי X עד מועד Y"; ה-Order of Souls ישלחו אתכם להרוג שלדים אגדיים באיים השוני. ל-3 המשימות האלה מצטרף ה-Raid, אירוע בו מעל אחד ה-Skeleton Forts במשחק יופיע ענן המעוצב כגולגלת, ועליכם יחד עם הצוות שלכם (עם או נגד צוותים אחרים), להביס את כל השלדים באי ולזכות במפתח לכספת של האי, שתכיל מספר רב של אוצרות. ובערך זהו. כאן זה נגמר מבחינת "המשימות" שיש למשחק להציע.
כמובן, שמדי פעם תתקלו באוצרות חבויים, מפות או כתבי חידה שיהיו בתוך "הודעה בבקבוק", אבל מדובר באותה הגברת בשינוי אדרת. השלמה של משימות תעניק לכם זהב ונקודות מוניטין עם ה"סוכנות" עבורה ביצעתם את המשימה. את הזהב תוכלו לנצל לרכישה פריטים קוסמטיים בלבד שיעידו על ההתקדמות שלכם במשחק כלפי חוץ (גם עבור הדמות שלכם, וגם עבור הספינה), והמוניטין יאפשר לכם גישה למשימות "קשות" יותר, שיביאו יותר תועלת. המשחק מקדש את חווית ה-Co-Op בכך שגם שחקן שהתחיל את המשחק לפני 5 דקות יכול לשחק עם פיראט מנוסה ולצאת להרפתקאות "מתקדמות", ובכך להתקדם מהר בסולם הדרגות המושפע מן המוניטין.
אז נכון, אמנם יש מעין מצב "End Game", שבו לאחר שתגיעו לדרגה המקסימלית עם 3 הסוכנויות או הפלגים של המשחק, נקודת ההתחלה שלכם תשתנה, ותוכלו לצאת למשימות "קשות יותר". אבל שוב – מדובר באותו סוג משימות בדיוק. המפתחת Rare כן מדווחת על הכנסה של תכנים נוספים למשחק, אבל – המשחק תומחר ככותר Triple A מלא, כלומר בסכום של 60$ לערך. לא כמשחק Early Access.
שלא תבינו לא נכון – המשחק בנוי היטב. למעט קשיי התחברות, שאגב להערכתי נובעים עקב האפשרות לשחק ב-Cross Play בין שחקני Xbox ל-PC, הכל דופק כמו שעון ורוב המכניקות מלוטשות. הגרפיקה מדהימה, והמשחק מנצל היטב את מה שיש למנוע ה-Unreal 4 להציע. תחושת ההנאה העילאית ביותר במשחק היא כאשר השחקן הוא חלק מצוות של 4 פיראטים, המתפקדים בסנכרון מיטבי, וה-Galleon (הספינה הגדולה מבין 2 הספינות שיש למשחק להציע), מפליגה בשיא המרץ, עם 3 המפרשים פתוחים ומכוונים לרוח כמו שצריך. המוסיקה שהמשחק ינגן ברקע תשתנה, אלו מכם שמשחקים עם בקרי Xbox ירגישו את מכות הגלים על גבי הבקר, והדבר היחידי שחסר היא תחושת הרוח בשיער וריח המלח הנישא באוויר. אבל – זהו.
נכון לעכשיו, ה CO-OP פחות בא לידי ביטוי כאשר אתם משלימים עוד משימת PvE. היתרון של 4 שחקנים על פני שחקן יחיד או שניים, הוא שדברים יקרו מעט מהר יותר. גם ב-PvP: צוות חכם של שני שחקנים פשוט יברח מצוות של ארבעה, או ינסה להתגנב לספינה ולשדוד את האוצרות שהצוות הקודם השיג, כאשר הם מחפשים אוצרות נוספים. אמנם יש שלושה סוגי כלי נשק – אקדח, Blunderbuss (הגרסא הפיראטית ל-Shotgun קצוץ קנה), ורובה צלפים, אבל ההבדל ביניהם לא מורגש, בדגש על הנזק, ואין תחושה של תועלת העולה מסינכרון כלי הנשק בצוות שלכם. הדבר היחידי האפשרי שהצלחתי לחשוב עליו הוא שאחד מהשחקנים ינסה לשחות עם חבית חומר נפץ אל ספינת אויב, וששחקן המצויד ברובה צלפים ירה עליה ובכך יפגע בספינת האויב.
כלומר, אמנם המכניקות השונות מלוטשות, אך אין בהן עומק של ממש. לא תמצאו פה את סוגי כלי הנשק על גבי הספינה כמו ב-Black Flag לדוגמא, או מכניקת לחימת חרבות כמו זו שיש ב-For Honor. ישנם כרישים במים שיציקו לכם מדי פעם – כאשר תצללו אל תוך ספינה טרופה או תשחו בין הספינה לאי עם תיבת אוצר, או נחשים על גבי האיים שיכישו אתכם וירעילו אתכם למספר דקות, וכמובן שלדים שיופיעו כאשר תחפשו תיבות אוצר, אך שום דבר מאלו לא מהווה אתגר של ממש. במיוחד לא לצוות של ארבעה שחקנים.
עוד אירוע נוסף שייתכן שיתרחש הוא ההיתקלות ב-Kraken, מפלצת מיתית מרובת זרועות, שתגיח ממעמקי הים ותתקוף את ספינתכם. טוב, היא לא בדיוק תגיח. המים מסביבכם יצבעו בשחור-דיו. הסיבה לכך – אין למפלצת הזו באמת גוף. המודל שלה הוא זרועות בלבד, והשחרת המים נועדה להסתיר זאת. תפקידה, נכון לעכשיו, הוא למרר לכם את החיים. הדרך לנצח אותה – לירות לעבר קצה הזרועות שלה כאשר היא פוערת את פיה באמצעות התותחים. היא תגרום נזק לספינה שלכם, תרים את חברי הצוות באוויר ותשליך אותם הרחק מן הספינה. ברגע שהצלחתם להרחיק את זרועתיה – הורידו את המפרשים ובירחו על נפשותיכם. החלק הכי מעצבן? ניצחון או הימלטות מפניה לא יעניקו לכם כלום. לא איזה זרוע תמנונית להתהדר בה במשחק. רק Achievement בפרופיל. אפילו לא תיבת אוצר!
מעבר ל-RAID (שאגב מומלץ לשלב ידיים מספר צוותים ביחד, ולהתחלק באופן שווה), המשימות יובילו פעמים ר בות מספר צוותים לאותו אי, כדי שתתקלו אחד בשני. ההחלטה כיצד לנהוג היא שלכם. אמנם ה-Voice Chat הוא Contextual – כלומר שחקן מצוות אחר שעומד קרוב אליכם יוכל לשמוע אתכם מדברים(רק זכרו להיות ב-Game Chat ולא ב-Party Chat), אבל אין דרך לתקשר עם צוות מרחוק ולהציע להם שביתת-נשק למען מטרה משותפת. לרוב, אחרי מיצוי המשימות של 3 הסוכניות, הצוות שלכם יחליט שבא לו להטריד צוותים אחרים. זו יכולה להיות חוויה מהנה ומצחיקה, ולעיתים גם רווחית, אבל הבעיה המרכזית היא שקשה לצאת מקרב PvP כשידך על העליונה. ה-Respawn Timers קצרים מדי, וגם אם השמדתם את ספינת היריב, מהר מאוד הם יחזרו לחיים עם ספינה חדשה, ויוכלו לנסות לרדוף אחריכם. מרבית הפעמים הם יצליחו להדביק אתכם ואז אתם נלכדים במעין לולאה אינסופית של PvP שלא תיגמר.
המשחק מהנה, במיוחד אם הצוות שלכם שטותי, וקחו זאת בחשבון. אם אתם שחקנים שנוטים לקחת ברצינות תהומית את המשחק בו אתם משחקים, עדיף לכם אולי לשחק בו לבד. בנוסף, תמיד נחמד להשוויץ בפריט המלתחה החדש שרכשתם בפני חבריכם לצוות, והתחושה כאשר תנצחו Raid ותראו את כל תיבות האוצר בכספת האי היא מתגמלת גם כן. להבנתנו – מומלץ לשלב את המשחק עם משחק שתייה בחיים האמיתיים, כדי להכניס עניין. אבל, נכון לעכשיו ומאוד לצערינו גם לאחר שעתיים של משחק מהנה עם צוות יעיל ומתקשר במיוחד, סביר להניח שתגלו כי אתם משועממים, ואפילו, רחמנא ליצלן, תפהקו אל תוך המיקרופון, כמו שקרה לי פעמים רבות במהלך הסטרימים כהכנה לכתבה זו. הפיהוק יוביל אתכם להחלטה לחלוץ את רגל העץ, להחזיר את התוכי לכלוב וללכת לישון.
צוות המפתחים של Rare מבטיח כי יש עוד תוכן בדרך שיחזיר אותנו למשחק, אבל כרגע – יש אופציות טובות יותר. במיוחד במחיר של 60$. אי אפשר להימנע מלאזכר שני משחקים אחרים שסבלו מבעיות דומות: Destiny הראשון, שה-End Game שלו הוכיח את עצמו, יחד עם חבילות ההרחבה והיה להצלחה, למרות האכזבה המסוימת בתחילתו. משחק נוסף – No Man's Sky, שיצר הייפ משוגע, והתגלה כמשחק מוצלח מבחינה קוסמטית, ואיכזב שחקנים רבים בסופו של דבר והרגיש כמו רמאות אחת גדולה כלפי ציבור השחקנים שרכש אותו, במיוחד לאחר שהתברר כי מרכיב ה-Co Op או ה-PvP לא היו קיימים כלל, בניגוד למצופה.
אז לאיזה משני הכיוונים Sea of Thieves ילך? עדיין מוקדם מדי לומר ורק הימים יגידו (See what I did there?). חשוב לומר, למרות האכזבה מהתוכן – השרתים עמוסים לעייפה, ככל הנראה בזכות חווית ה-Co Op המלוטשת והמהנה, שמעלה חיוך רחב על שפתיו של השחקן כאשר עבודת הצוות דופקת כמו שעון. תרומה נוספת לעניין ככל הנראה, היא היכולת לשחקני Xbox One לשחק יחד עם שחקני PC. האם לרכוש את המשחק? נסו להשיג הנחה כזו או אחרת, ורק אם אתם מחפשים חווית Co-Op מוצלחת וכיפית. עומק או תחרותיות, לא תמצאו ב-Sea of Thieves, ואולי בעצם זו מהות המשחק – להינות מחיי הפיראט, בלי אף דאגה בעולם…
כאשר התחלתי לשחק את Azure Saga: Pathfinder לא ממש ידעתי למה לצפות. זהו משחק RPG שנוצר על ידי חברה אינדונזית עצמאית ומתיימר להיות כמו משחקי ה-RPG של פעם. על כן נשאלת השאלה, האם המפתחים מצאו את הדרך או הלכו לאיבוד?
עלילת המשחק היא שילוב בין פנטזיה למדע בדיוני. בתחילת המשחק הגיבור והאנדרואיד הנאמן שלו טסים בחללית לעבר כוכב בשביל לפגוש את אביו של הגיבור שנמצא על הכוכב, החללית שלהם מתרסקת והם מוצאים את עצמם בעולם בו בני האדם ניצודים על ידי יצורים מוזרים. מכאן המשימה שלהם היא למצוא את אביו של הגיבור ולחזור חזרה הביתה, וכיאה לז'אנר הם ימצאו את עצמם מעורבים באירוע שעשוי לשנות את גורל העולם.
העלילה לא ממש מנצלת את החיבור בין הז'אנרים השונים וכל מיני תגליות חשובות תוך כדי המשחק די ברורות מאליהן חמש דקות לתוך המשחק. כמו כן העלילה בעלת עומק מוסרי ברמה של סרט דיסני, עם צד אחד מרושע בצורה מובהקת וצד שני קורבן שפשוט לא מבינים את כוונותיו. העלילה הרגישה סך הכל די ממוצעת אבל במיוחד הפריעו לי כמה חורים בעלילה בקשר לרעים במשחק והמטרה שלהם.
גם כשזה מגיע לדמויות במשחק, המצב די ממוצע, והבעיה המרכזית היא שהמשחק לא באמת משקיע זמן בפיתוח הדמויות. הוספת עוד קטעי דיבור בין הדמויות במשחק או סצינות שבהן הדמויות פשוט מדברות על עצמן או על נושאים לא חשובים היתה מוסיפה עוד עומק לדמויות ומפחיתה מהבעיה הזאת. אני לא מתכוון שהמשחק צריך להיות נובלה, אבל גם אחרי שסיימתי את המשחק אני מרגשי שאני לא יכול להגיד שום דבר על האישיות של חצי מהדמויות בו, וזה די חבל כי יש כמה דמויות שיש להן בסיס טוב להרחיב עליו.
מבחינת מערכת הקרב המצב הרבה יותר טוב – הקרבות במשחק מהירים והבוסים מאתגרים. מערכת הקרב היא סטנדרטית למשחק RPG: אנו שולטים על שלוש דמויות בקרב כאשר כל תור אנו בוחרים פעולה לבצע כמו התקפה או מהלך מיוחד. תוך כדי הקרב אפשר להחליף דמויות באופן חופשי מהקו הקדמי, ואם כל הדמויות בקו הקדמי מגיעות לאפס חיים, מפסידים בקרב (שלא ממש מסתדר מבחינה הגיונית, משום שיש עוד דמויות עם חיים מלאים שמוכנות לקרב). למשחק יש אלמנט נוסף מעניין בקרבות – שילובים ספציפיים של התקפות עשויים ליצור מהלכים מיוחדים עוצמתיים עם אפקטים מיוחדים. רק חבל שהרבה מהמהלכים הללו צריך למצוא דרך ניסוי וטעייה, וזה יכול לקחת הרבה זמן וסבלנות.
הבעיה הגדולה שלי עם מערכת הקרב היא שהיא הרבה פעמים מוגבלת מדי. למשל, אם אני מחזיר דמות לחיים, המשחק לא מאפשר לי לרפא אותה עם חפץ עם דמות אחרת באותו תור כי "טכנית" היא עדיין עם אפס חיים, וזאת על אף שהסדר של הקרב קבוע מראש. זה יוצר הרבה מצבים מתסכלים בקרבות כשמנסים להחזיר דמות והיריב הורג אותה מיידית ונוצרת לולאה מעצבנת.
בעיה נוספת עם מערכת הקרב היא האיזון בין הדמויות. במיוחד כשקיימת רק דמות אחת במשחק שיכולה לרפא את כל הדמויות במהלך אחד (מנגד, חפצים לריפוי של כולם לא ניתנים לקנייה בחנויות). זה אומר שחייבים לקחת את הדמות הזאת לקרבות בוסים, וזה מגביל את בניית הצוות. בסוף המשחק פשוט מצאתי את עצמי משתמש בצוות מאוד מצומצם של דמויות עם אסטרטגיה מאוד חד גונית של התקפות מיוחדות וריפוי על כולם בכל תור.
מחוץ לקרב, התזוזה היא במבוכים שבנויים מחדרים מחוברים. המבוכים לא ארוכים מדי ולא מצאתי את עצמי הולך לאיבוד, אבל הבעיה הגדולה כאן היא שהקרבות במשחק מתחילים רנדומלית וזה מעצבן במיוחד כאשר רק רוצים להגיע מנקודה א' ל-ב'. במבוכים יש מדי פעם פאזלים שהיה עוזר לשים רמז לידם. במיוחד זכור לי פאזל של יער שצריך ללכת בו בדרך ספציפית. דווקא בחידה הזו יש רמז, אבל הוא כל כך מעורפל וחלקי שמצאתי את עצמי מסתבך עם החידה הזו למשך יותר מדי זמן. עם זאת נראה שהמפתחים שמו לב לזה ויתקנו לפחות את החלק הספציפי הזה. עוד בעיה של המבוכים היא שהמפה במשחק מאוד ריקה ממידע. אין שום אינדיקציה לגבי חפצים, חנויות או משימות שיש במבוך וזה הופך לבעייתי אם פספסתם חפץ בחדר שכבר ביקרתם בו או אם אתם צריכים למצוא דמות שנותנת משימות במפה ספציפית.
בנוסף, באופן כללי המשחק מאוד מתקמצן על הכסף שהוא נותן לכם בתחילת המשחק וזה יוצר מצב מוזר שאי אפשר לקנות כלום בשעות הראשונות, פשוט כי לא מרוויחים מספיק מכל קרב.
מבחינת גרפיקה המשחק נראה טוב מאוד עם ציורים מאוד מפורטים של דמויות בקטעי דיאלוג, ומודלים יפים של הדמויות בתוך קרב, עם אנימציה חלקה למדי שמרגישה נעימה לעין. לאורך המשחק לא היו לי האטות על אף שאני משחק על לפטופ בן שנה.
מבחינת סאונד, המוזיקה במשחק נשמעה לי סבירה, אבל מהר איבדתי בה עניין, ובסופו של דבר, מצאתי את עצמי מקשיב למוזיקה ממשחקים אחרים בזמן ששיחקתי. כמו כן הדמויות עצמן אינן מדובבות.
לסיכום, Azure Saga: Pathfinder הוא משחק שהייתי מתאר אותו כממוצע למדי. אם אתם מחפשים משחק RPG קלאסי להעביר איתו את הזמן, הוא בהחלט יכול להיות נחמד, אבל עם זאת לא חסרים משחקים שעושים את העבודה שלהם יותר טוב ובצורה יותר זכורה.
המשחק הוא באורך של בערך 25 שעות, ואפשר להשקיע עוד כמה שעות נוספות על משימות צדדיות ומבוכים חדשים. המשחק Azure Sage: Pathfinder זמין למחשב דרך Steam.
לינארי, קצרצר ויפהפה, Apocalipsis הוא משחק הרפתקאות אומנותי בגודל טעימה שלא ידעתם שאתם רוצים.
משחקי הרפתקאות בסגנון point-and-click היו מהמשחקים האהובים עלי בצעירותי. משחקים כמו Monkey Island, Myst ו-Sam & Max נשארו איתי עד עצם היום הזה, אבל לצערי, לאורך השנים מצאתי את עצמי משחק פחות ופחות מהם. אבל אז האהבה שלי למשחקי הרפתקאות הוצתה מחדש אחרי ששיחקתי ביצירת המופת בשם Lumino City. מאז המשכתי לחפש משחקים חדשים שיהיה להם את השילוב המעולה הזה של סגנון, סיפור, ואתגר כמו כל משחקי ההרפתקאות הקלאסיים האלה, והוקסמתי מיידית מ-Apocalipsis: Harry at the End of the World.
Apoclipsis מספר לנו את סיפורו של הארי, בחור צעיר שמוכן לחצות אוקיינוסים ולצאת למסע לגיהנום וחזרה כדי להציל את אהבת חייו (קצת כמו Dante's Inferno). כשסוף העולם קרב ובא, המסע שלו הופך להיות הרבה יותר מסוכן. הכל נהיה מאוד אפי, מאוד מהר.
הקצב המסחרר הזה שבו העלילה מתקדמת (שזה משהו די מוזר לומר על משחק הרפתקאות) הרגיש לי קצת בעייתי. Apocalipsis הוא משחק קצר, ולקח לי בערך שעתיים וחצי לסיים אותו בפעם הראשונה, לכן ממש הרגשתי שהמשחק נגמר בשניה. המהירות בה העלילה מתקדמת קצת מקשה לעקוב אחרי כל מה שקורה במשחק, ואכן קורים הרבה דברים בזמן קצר. מה גם שעם המהירות שבה דברים מתקדמים, קצת קשה להעריך את כל מה שהשחקן חווה לאורך המסע. על פניו, הסיפור הוא לא משהו חריג בנוף, אבל עם זאת, יש משמעויות נסתרות לדמויות והיצורים המיתולוגיים והמקומות שמופיעים לאורכו. מאוד נהניתי לחפש את המשמעויות הנסתרות הללו, גם אם לא הצלחתי להבין את כולן. הסיפור גם מציג לא מעט קטעים עצובים יותר הנוגעים למוסריות, ובסך הכל, הסיפור הוא מעניין כשאתם עוצרים לשאוב אותו.
חלק נכבד מהמשחק הוא הפרזנטציה שלו, ובכך הוא מצטיין. הויזואליות של המשחק מבוססת על חריטות עץ מהמאה ה-15. היא מטרידה ותורמת מאוד לאווירה התנ"כית של המשחק. האיזורים והדמויות כולם מתאימים לאבדון והאווירה האפילה של המשחק ורק מעט פרטים הרגישו קצת לא קשורים. האנימציות גם הן קלעו בול בעיני, ובאופן כללי המראה והאווירה של המשחק הותירו בי רושם רב.
בנוסף לויזואליות הייחודית של המשחק, Apocalipsis ניכר גם בסאונד מעולה. את הסיפור מקריין הסולן של להקת Behemoth, אדם דארסקי, המוכר גם בשם Nergal. יש לו מבטא פולני כבד כשהוא מדבר באנגלית, אבל הקריינות שלו תורמת מאוד לאווירה המפחידה של המשחק. הלהקה גם אחראית לפסקול המשחק, שהוא אפל ואווירתי כמו השירים הרגילים שלהם, אבל לא כבד באותה מידה. מאוד נהניתי מפס הקול של המשחק, והוא התאים בצורה מושלמת לאווירה שהמשחק מנסה להשרות על השחקן. זה אפילו הזכיר לי חלק מהמוזיקה שאני שומע בזמני הפנוי, שזה תמיד נחמד.
המשחקיות עצמה די פשוטה. החידות אף פעם לא מתעלות על עצמן ולא דורשות מחשבה מאוד מתוחכמת כדי לפתור אותן. הן תורמות לחלק מהמשמעויות הנסתרות והמסרים של המשחק, ובכנות, אני לגמרי מעדיף חידות פשוטות מאשר להתקע שנים על אותה חידה מעורפלת. כן מצאתי את עצמי שולף דף ועט כדי לפתור את אחת מהחידות, שזה משהו שלא עשיתי זמן רב. בשבילי זו עדות לזה שהמשחק עשה את הדברים בצורה נכונה. עם זאת, את רוב החידות במשחק אפשר לפתור באמצעות ניסוי וטעיה. אפשר לסיים את המשחק בפרק זמן סביר בהחלט גם אם אתם הולכים עם הראש בקיר בכל חידה עד שאתם עוברים אותה.
Apocalipsis שמר על העניין שלי לאורך כל כולו, עד כמה שהוא קצר. תמיד היה לי משהו כיפי לעשות, ועם זאת תמיד יכולתי לעצור לשניה ולהתפעל מהאסתטיקה המהממת שלו. סך הכל מדובר במשחק קצר, והוא עשוי להיות פשוט מדי לחלק מהשחקנים. רמת הקושי הנמוכה גם כן לא עוזרת במיוחד, אבל אני מאמין שאלה מכם שמשתאים מהויזואליות והסאונד של Apocalipsis יהנו מהסיפור רב השכבות ומהחידות במשחק.
נכון לעת כתיבת הביקורת הזו, כבר שיחקתי במשחק פעמיים, מסיבות שאעדיף לא להרוס. אני חושב שאני אחזור לשחק בו שוב בעתיד, ברגע שאשכח את החידות השונות במשחק, כיאה לכל משחקי ההרפתקאות הטובים מדי פעם.
