GamersPack ישראל

מחבר: תמר בראל

Rimworld ביקורת: לבנות, להילחם ולהחליף איברים על מנת לשרוד

למרות שיש לו עקומת למידה נוקשת וממשק משתמש קשה להבנה, האירועים והסיפורים המעניינים ב-Rimworld הופכים את המשחק לכזה ששווה להתאמץ למענו.

Rimworld הוא משחק אסטרטגיה וניהול אשר פותח על ידי סטודיו האינדי Ludeon Studios.

המשחק היה זמין לגישה מוקדמת ב-Steam במשך כמעט 5 שנים, אבל ב-17 באוקטובר הוא קיבל עדכון לגרסא מספר 1.0, שהופך אותו לגרסא המלאה שמוכנה לצאת לשוק.

המושבה שלכם, הסיפור שלכם

בתרחיש הדיפולטי של המשחק, התפקיד של השחקן הוא לנהל קבוצת ניצולים מהתרסקות חללית, בזמן שהם נאבקים לשרוד בכוכב החדש והעוין (בעיקרו). המטרה הרשמית במשחק היא לבנות חללית או למצוא חללית עובדת כדי שאנשיכם יוכלו להימלט.

במשחק ישנם עוד כמה תרחישים, כמו ה-"Tribal Start" שבו השחקן משחק שבט קטן ומתחיל ללא טכנולוגיה, או תרחיש ה-"Naked Brutality" שבו השחקן מתחיל עם איש אחד ללא פריטים התחלתיים, משאבים או אפילו בגדים.

לאחר שתבחרו תרחיש, אתם תצטרכו לייצר כוכב ולבחור מקום לנחות בו, ושם ככל הנראה תבנו את המושבה החדשה שלכם. הכוכב נבחר באופן אקראי בכל פעם, ועלול להכיל מספר ביומות, החל ממדבר ועד ליערות טרופיים מאופקים, ואפילו כיפות קרח. כל ביומה תספק לכם מספר אתגרים שאיתם אתם תצטרכו להתמודד כדי לשגשג במושבה החדשה שלכם.

לאחר מכן, המשחק מאפשר לכם לבחור בין מספר מתיישבים חדשים, שלכל אחד מהם סיפור רקע שונה, יכולות, מאפיינים ומגבלות. כל מתיישב הוא מיוחד, ואתם יכולים להתחבר אליהם בקלות הודות לאישיות שלהם והניצוץ שהם מביאים למושבה.

השלב הבא הוא לבחור בין 3 מספרי סיפורים. אלה שולטים בסיפור הקולוניה שלכם, באמצעות הפעלת אירועים הקשורים להתקדמות שלכם. אירועים אלה יכולים להיות הכל: החל מפשיטת פיראטים עד לארגזי מטען מלאים בעור אנושי שנוחתים לכם בחצר האחורית של המושבה.

מספרי הסיפורים הופכים כל תרחיש לסיפור אישי, כאשר השתלשלות האירועים אינה ניתנת לחיזוי, אך תמיד ניתנת לניהול. אתם עשויים לאבד את כל המושבה שלכם לפיראט עירום אחד עם בקבוק תבערה, או שתאבדו את הלוחם הטוב ביותר לחבורת ברווזים אוכלי אדם.

הישרדות לא קלה, אבל תמיד מהנה

בכדי לשרוד ב- Rimworld העוין, אתם תצטרכו לבנות בסיס ולטפל בצרכיהם של המתיישבים, החל מאוכל ושינה ועד שעשועים וכן לוודא שיש להם שולחן לאכול עליו. בזמן שהמושבה גדלה וצומחת, אתם תוכלו לגייס מתיישבים חדשים מאירועים רנדומליים או על ידי לכידה של פיראטיים בזמן פשיטות ולשכנע אותם להצטרף למושבה.

הקרבות ב- Rimworld מתרחשים בזמן אמת, אבל השחקן יכול לבחור לעצור אם הוא צריך זמן לתכנן. תוכלו לשלוט בכל מתיישב ולפקוד עליו לאן ללכת, אם זה להסתתר מאחורי קיר או לתקוף את המטרה שלו באמצעות אחד מהנשקים הרבים הזמינים. החל מאגרופים חשופים, קשתות ואקדחים, יש הרבה דרכים להפוך את האויבים לעור המשובח ביותר.

המנגנון האהוב עלינו במשחק הוא מערכת הבריאות המפורטת. פציעות ומחלות לעיתים קרובות לא רק משפיעות באופן כללי על המושבה, אלא מופיעות על איברי גוף ספציפיים. לדוגמא, ירייה ביד או ברגל יכולה להוביל לצלקת קוסמטית או לאבדן איבר, אצבעות או אפילו איברים חיוניים.

תוכלו גם להחליף את רוב הגפיים והאיברים עם איברים מלאכותיים, ביוניים או חלקי גוף ש"נתרמו" על ידי אסירים אויבים. זה בסופו של דבר תלוי בכם ובפילוסופיה המוסרית האישית שלכם.

עומד על כתפי גמדים

Rimworld קיבל השראה מ- Dwarf Fortress וישנו הרבה דמיון בין השניים. עם זאת, Rimworld הרגיש לנו יותר ידידותי למשתמש ויותר נגיש מאשר ההשראה שלו.

למרות זאת, השליטה והתפריט ב-Rimworld הם החוליה החלשה, כשפעמים רבות הם יכולים להיות מבלבלים וקשים להבנה לשחקנים חדשים. בזמן שמערך ההדרכה מספק הסבר בסיסי על התפריטים וכיצד להשתמש בהם, אתם תצטרכו להבין הרבה מהאספקטים המסובכים יותר במשחק דרך ניסוי וטעיה.

הגרפיקה הפשוטה של המשחק מרגישה מושלמת בזמנים המיועדים לה, היא נראית טוב ונותנת לשחקן לזהות פרטים שונים במסך בפשטות יחסית. גם פסקול המשחק נהדר ומתאים באופן מושלם לנושא.

שפרו את Rimworld באמצעות מודים קהילתיים

למרות שזה לא חלק ישיר של המשחק, אנחנו לא יכולים לתת ביקורת על Rimworld מבלי להזכיר את המודים הקהילתיים הנהדרים שלו. עמוד ה-Steam Workshop מכיל מודים המתפרסים החל משיפורי איכות חיים, עד למכניקות ומערכות חדשות למשחק. אפשר למצוא טכנולוגיות חדשות, יכולות קסם, מודים ויכולות של מלחמת הכוכבים, ערפדים, אנשי זאב ואפילו כתות שטניות. המודים האלו מוסיפים הרבה מאוד עומק למשחק, משפרים את היכולת להינות ממנו גם במשחקים חוזרים אפילו יותר מאשר בגרסת הבסיס, ונותנים גיוון משמעותי יותר בדרך בה השחקן מחליט לשחק.

יכול להיות ש-Rimworld לא יתאים לכולם בגלל עקומת הלמידה הנוקשה וממשק המשתמש המסובך, אבל אנחנו נהנינו מכל שניה ששיחקנו בו.

במהלך השנתיים האחרונות של הגישה המוקדמת ב-Steam, המשחק Rimworld קיבל את הכבוד שלנו בזכות העומק והתוכן הרב שבו, והפך לאחד המשחקים האהובים עלינו בכל הזמנים.

03/11/2018
Anthem – הדמו מגיימסקום חושף משחקיות מעוגנת במציאות

Anthem היה אחד המשחקים המצופים ביותר של תערוכת Gamescom 2018, ולמרות שלא זכינו לשחק אותו בעצמנו, היינו ברי מזל מספיק בשביל להכנס ולראות את המשחקיות שלו בשידור חי.

במובנים רבים, המשחק נראה שונה והרבה יותר מעוגן במציאות כשצופים במשחקיות בשידור חי. הדמו של Anthem ב-Gamescom היה אותו אחד שראינו ב-E3, אבל כעת הוא משוחק על ידי שחקנים אמיתיים, ללא תסריט כתוב מראש.

הדמו מתחיל עם מספר דיאלוגים ולאחר מכן כל שחקן בוחר את חליפת השריון שלו. הטנק המהלך הענקי שעליו אתם רוכבים עוצר, והשחקנים קופצים ממנו וטסים ממנו במהירות כדי לחקור את הסביבה שלהם.

המשחק מאפשר לשחקן לעוף לאיפה שירצה. הוא יכול לרחף במקום, או לעוף לאן שהוא מסתכל, כל אלה עם שליטה אינטואטיבית וממשק נוח. ראינו את אחד השחקנים עף מתחת למפל מים, מה שהראה לנו את היכולות של מנוע ה-Frostbite 3. המנוע הזה הוא אחד האהובים עלינו, במיוחד לאחר שראינו מה הוא יכול לעשות במשחק Star Wars Battlefront 2 ועכשיו, בדמו של Anthem. בנוסף, יש הרבה חיות בר מסביב, אך לא ניתן לבצע איתן אינטרקציה מורכבת, לפחות לא בדמו.

היוצרים מסבירים שבמשחק המלא תהיה את אותה כמות סיפור ותוכן כמו שלמדנו לצפות מרוב משחקי Bioware, ואנחנו מקווים מאוד שהמשחק הזה יהיה פנטסטי כמו פרויקטים אחרים שלהן כמו טרילוגיית Mass Effect והמשחק Knights of the Old Republic. בנוסף, המשחק יתמקד פחות ברומנטיקה ויותר בחברויות, דבר חדש ל-BioWare.

בדמו הקבוצה יוצאת לטריטוריה של ה-Scars כדי למצוא שריד עתיק ולכבות אותו לפני שהוא הופך לסכנה לאיזור. זמן קצר לאחר מכן מתחיל קרב יריות בביצורים שבפתח המערה. המשחקיות עצמה דומה מאוד למשחקי יריות אחרים במהות שלה, עם מד חיים ותחמושת לאיסוף, ועם נשקים רבים ורימונים לכל אחד מה-Javelins.

הקבוצה טסה במורד מצוק ונכנסת במהירות למערה תת מימית כדי לחקור אותה. ברור מאוד שלמפות במשחק יש דגש חזק על בניה לגובה. כאשר החבורה יוצאת מהמים, היא מוצאת את עצמה במערה מלאה במוקשים. ה-Colossus שבחבורה משתמש במגן שלו כדי להפעיל אותם ולהוציא אותם.

לאחר מכן הקבוצה מגיעה לאיזור בשם Monument Valley, וצריכה להלחם בקבוצות יריבים בשלל איזורים שונים כדי לאסוף "הדים" כדי להשתיק את השריד. זוהי הזדמנות טובה לשחקנים לצבור הריגות ולטעון את ההתקפה האולטימטיבית שלהם. אנחנו רק זכינו לראות את ההתקפה האולטימטיבית של ה-Ranger Javelin, שמאפשרת לשחקן להינעל על מספר אויבים ולשחרר מטח טילים.

ראינו את ההתקפה הזו בטריילר החשיפה, ובאותו זמן, ההתקפה הזו נראתה מעט חזקה מכדי שתוכל להיות מהלך רגיל. נחמד לדעת שזו התקפה מיוחדת שמשמשת למטרה טקטית, ולא משהו שאפשר להשתמש בו בתדירות גבוהה.

במהלך הקרב הארוך הזה הלוחמים נתקלים באוייב חדש אשר מחזיק מגן גדול. נראה שכדי לנצח את האויב הזה, מספיק לאגף אותו, והוא לא מצריך התקפות מתוחכמות כדי להפיל אותו.

למרות זאת, הקבוצה משתפת פעולה ומשלבת את הרימון המקפיא של ה-Ranger Javelin עם יריות של ה-Colossus Javelin כדי לבצע קומבואים קטלניים. הקומבואים האלה חיוניים לשיתוף פעולה טוב, ומאפשרים לשחקנים לגרום להרבה נזק.

בסופו של דבר הקבוצה מביסה את האויבים המפוזרים ואוספת את ההדים האחרונים כדי לכבות את השריד. מקטע זה, הם עוברים למערה קרובה, שממנה הם מזהים אות חריג. שם הם נלחמים בקרב עם המוני יצורים דמויי עכביש.

הדמו קופץ קדימה ואנו מגיעים לאיזור הנקרא The Hive ממש מול גופה של עכביש מת. לאחר מכן הבוס Swarm Tyrant מופיע – יצור שלא ראינו ב-E3. מהמעט שראינו, הבוס נראה כמו יריב גדול שפשוט סופג הרבה מאוד נזק, ולא תוקף בדרכים מיוחדות או מהווה איום משמעותי על השחקנים. זה יכול לשנות בשלבים מאוחרים יותר של הבוס, אבל בגלל שראינו מעט מאוד מהקרב הזה, איננו יכולים לשפוט אותו במלואו.

ובכך נגמר הדמו של Anthem ב-Gamescom. המשחק נראה הרבה יותר מעוגן במציאות, והרבה פחות כמו אב טיפוס עם אירועים מתוסרטים ומשחקיות מתוכננת מראש כמו שראינו לראשונה לפני חודשיים. עם שחקנים אמיתיים ששולטים ב-Javelins, המשחק נראה כמו משהו שבאמת שווה להתרגש לקראתו.

אנחנו עדיין לא יכולים לדמיין כמה טוב המשחק יעבוד במצב של שחקן יחיד, מאחר והשחקנים צריכים לכסות הרבה חזיתות ולהילחם בהרבה אויבים בו זמנית. אנחנו מקווים ש-BioWare יחליטו להראות לנו את ההבדל בין משחקיות בקו-אופ אל מול משחקיות בשחקן יחיד בדמואים עתידיים, מאחר והמשחק בינתיים מתרכז מאוד בקו-אפ בשלב זה.

Anthem עתיד לצאת ב-22 בפברואר 2019 ל-PC, PlayStation 4 ו-Xbox One.

05/09/2018
Hitman 2 – ברוכים הבאים לעולם היטמן

חברת Warner Bros. Interactive הזמינו אותנו לשחק את המשימה הראשונה במשחק Hitman 2, בתערוכת Gamescom. זוהי אותה משימה במיאמי שקיבלנו הצצה קטנה אליה כאשר המשחק הוכרז לראשונה, אבל הפעם, יצאנו עם סרטון משחקיות שלם משלנו של Hitman 2 לצפיה.

אתם יכולים לראות אותנו מחסלים שתי מטרות בשקט בסרטון הבא:

יכול להיות שזה לא ניכר בסרטון המשחקיות, בגלל שאנחנו מתנקשים מדהימים (אנא התעלמו מעדת הראייה חסרת ההכרה והפעמים הרבות שגילו אותנו במצלמה), אבל Hitman 2 הוא לא רק "עוד משחק Hitman". טוב, זה "עוד משחק Hitman", אבל גם "משחק Hitman יותר טוב".

חברת IO Interactive עבדה קשה על מנת לשפר ולהוסיף פיצ'רים חדשים למשחקיות. המשחקיות של Hitman 2 שהקלטנו לא מראה את רובם, אבל אנחנו כן הצלחנו לראות אותם בפעולה בדמו נפרד שהציגו לנו.

בתור מעריצים ותיקים של Hitman, הפיצ'ר החדש שאנו הכי מתרגשים לקראתו הוא המזוודה. זה אמנם נשמע טריוויאלי, אבל היכולת לסחוב רובה צלפים בתוך מזוודה לא בולטת, הוא סמל לאותנטיות של הסדרה. בנוסף, היא תהיה מאוד שימושית כשאתם תרצו לבצע את אתגרי ההתנקשות עם רובה צלפים.

אם נשפוט על פי המשימה במיאמי ששיחקנו, הולכים להיות הרבה יותר אתגרים שכאלה, לכן זה יהיה הכרחי למצוא ולהרוס כל עדות מצולמת. למזלנו, עוד פיצ'ר חדש עוזר לשחקן לאתר איפה היא מאוכסנת מבלי להצטרך לבדוק כל סנטימטר של השלב.

סוכן 47 משתמש כעת בראיית האינסטינקט המיוחדת שלו כדי לעקוב אחרי חוטי מצלמה. לא נראה שניתן לעקוב אחריהם כל הדרך עד לשרתים עצמם, אבל כן ניתן לקבל מושג מאוד טוב לגבי הכיוון שצריך ללכת אליו כדי להגיע אליהם. זה מסייע מבלי להפוך את כל העניין לפשוט מידי.

עוד למדנו שאם השחקן נתפס במצלמה בשטח אסור, השומרים יבואו כדי ללוות אותו החוצה או להרוג אותו. זו תוספת קטנה ומגניבה המדגימה איך ה-AI השתפר לרגל ההמשך. השומרים גם יכולים לזהות את השחקן מתוך השתקפות של מראות עכשיו, וזה מרשים.

אם כבר מדברים על AI, סוכן 47 יכול להשתמש באנשים רנדומליים ברחבי השלב לטובתו באמצעות השתלבות עם הקהל. ניתן לראות בסרטון המשחקיות של Hitman 2, כמה המשימה במיאמי עמוסה באנשים. למעשה, יש שם את הקהל הכי גדול שראינו אי פעם בשלבים ב-Hitman. מעתה והלאה הם לא רק עדי ראייה פוטנציאלים, אלא גם כלי לשחקן להתגנב או לאבד את אלה שעוקבים אחריו.

עוד דרך להתגנב מעבר לשומרים היא להתחבא בצמחייה. דשא גבוה או שיחים יכולים להסתיר את השחקן בזמן שהוא מתכופף, למרות שאנו לא בטוחים אם אפשר יהיה להשתמש בהם כדי להחביא אויבים.

כך או כך, היכולת החדשה הזו תהיה שימושית למדי במשימת קולמביה שהוכרזה לפני זמן לא רב.

עם כל השדרוגים, Hitman 2 מסמן התחלה חדשה לסדרת Hitman. זהו המשחק הראשון בסדרה שיוצא תחת המוציאה לאור החדשה שלו: Warner Bros. Interactive. למרות זאת, לפי המפתחים זה הולך להיות משחק Hitman האחרון.

החל מ-Hitman 2, כל משחקי Hitman ישבו תחת קורת גג אחת – לא עוד כותרים נפרדים, רק תוכן חדש. כדי להדגיש את הכיוון הנועז הזה, חברת IO Interactive בונה את העונה הראשונה של Hitman ביחד עם השניה. כך, אם אתם קונים את Hitman 2, תקבלו את כל העונה הראשונה בחינם.

ברמת העיקרון, אתם יכולים להתחיל את המשחק במשימה בפריז של העונה הראשונה, ולשחק כל הדרך עד לסוף של Hitman 2. מה שמגניב הוא שכל התוכן הישן, מפריז עד הוקאידו, יפן, יהנה מכל השיפורים שמגיעים עם העונה השניה.

גם אם ברשותכם העונה הראשונה ואתם לא מרגישים שתרצו לעבור לעונה השניה מיד, אתם עדיין תקבלו את השידרוג Hitman Experience בחינם.

Hitman 2 עתיד לצאת ב-13 בנובמבר ל-PC, PlayStation 4 ו-Xbox One.

02/09/2018
We Happy Few ביקורת: ואז היו מעטים יותר

עם האווירה המטרידה של משחקי Bioshock ומשחקיות שמבוססת על הישרדות, We Happy Few מספק עלילה חביבה, אך לא נותן מספיק מוטיבציה על מנת לשרוד עד הסוף וליהנות מהמשחק במלואו.

We Happy Few, המשחק החדש של Compulsion Games מתאר עולם שבו הגרמנים ניצחו את מלחמת העולם השניה, בדומה לסדרת משחקי Wolfenstein. אך בניגוד ל-Wolfenstein, הגרמנים לא ניצחו באמצעות כוח ומלחמה, אלא באמצעות תחבולות.

לאחר ההפסד, מדענים התחיל לפתח סם חדש בשם Joy שמאפשר לאנשים לשכוח מהעבר ולהינות מהחיים. כמו סם אמיתי, Joy גורם להזיות הכוללות עולם יפה יותר, צבעוני יותר ואנשים נחמדים יותר. אך יש לו גם צדדים רעים הגורמים להזיות ובחילות.

המשחק מתאר את סיפורם של שלוש דמויות שונות המנסות לצאת מהעיר בה הם נמצאים מסיבות שונות. הראשון, ולפי דעתי המעניין ביותר הוא ארתור היסטינגס (Arthur Hastings). בתחילת המשחק לא ידוע עליו הרבה חוץ מזה שהוא עובד בתור צנזור של עיתון, הפועל כדי לצנזר את הכתבות שאינן שמחות מספיק.

כבר בתחילת המשחק קיימות שתי אפשרויות: לקחת את ה-Joy ולשכוח את עברו של ארתור – מה שמוביל לאחד הסופים של המשחק (כשחקנית הצייתינית שאני, הגעתי לשם די מהר). האפשרות השניה היא לא לקחת את הסם ולהתחיל להבין שהעולם שבו ארתור חי הוא לא כל כך שמח כפי שנראה לו בהתחלה. במהלך המשחק ישנם פלאשבקים שונים המראים כי הגרמנים לקחו ברכבות כל ילד בריטי מתחת לגיל 14, ומכיוון שארתור שיקר לגבי הגיל שלו לגרמנים הוא ניצל. אחיו הקטן פרסי (Percy) לעומת זאת נלקח לרכבות. האשמה שמתעוררת בארתור עקב זיכרון זה דוחפת אותו מחוץ לעיר על מנת לחפש את אחיו.

החלק השני המתמקד בסאלי (Sally), אותה אנו מכירים כאשר אנו משחקים בתור ארתור. היא חברת ילדות מסתורית של ארתור העוזרת לו לברוח מהעיר, ובחלק השני של המשחק גם מנסה לברוח מהעיר עם ביתה הקטנה, דבר שלא היה ידוע בחלק הראשון. בנוסף לכך, במהלך החלק השני, אותו רואים מנקודת המבט של סאלי, ישנו שינוי במערכת היחסים בינה לבין ארתור. זהו היבט חיובי של המשחק אשר מאפשר לשחקן לחוות סיפור דומה, אך בצורה שונה מעט מנקודת מבט נוספת. זה בהחלט נותן עוד עומק למשחק ולסיפור שלו.

החלק השלישי מתמקד בדמות נוספת שאנו מכירים אותה בחלק הראשון – אולי (Ollie) שנותן לארתור מחסה. בחלק השלישי מסופר כי הוא היה שכנם של ארתור וסאלי ומכיר אותם שנים רבות, והיה חייל בצבא הבריטי שנלחם נגד הגרמנים והפסיד במלחמת העולם השנייה. איני יכולה לספר יותר על כל דמות מפני שזה רק יגרע מהסיפור.

באופן כללי, הסיפור נותן לשחקן הצצה לעולם שבו אנשים חיים עם סוג של פוסט טראומה ומנסים לחיות את חייהם בשלווה מבלי לתת למחשבות רעות להפריע לשגרת חייהם. המשחק מאפשר לשחקן לחוות דברים שאינם על סדר היום של רובנו כמו – הישרדות, הגנה על עצמך ועל קרובי משפחה, ושימוש מוגזם בסמים ממכרים. במקרה הזה המשחק עושה עבודה טובה בהעברת המסרים שלו לשחקן דרך הדמויות שהוא מציג.

היבט חיובי נוסף במשחק הוא האווירה שהוא מייצר. זאת גם כאשר הדמות לוקחת Joy וגם בעולם האמיתי כאשר היא אינה לוקחת את הסם. במקרה שתמנעו מלקיחת הסם האווירה מאוד מזכירה את משחקי Bioshock הראשונים, המראים עולם דיסטופי ומפחיד. הרחובות אפלים ומטונפים, שוטרים מושחתים רודפים אחרי הדמות, ואנשים מפחידים הפוגעים בך במידה ואתה לא תחת השפעת Joy. גם המוזיקה של המשחק גורמת לשחקן לחשוב שהוא נמצא בעולם רע וצריך תמיד להיזהר לאן הוא הולך ועם מי הוא מדבר.

כאשר הדמות נמצאת בהשפעת Joy העולם שונה לגמרי. הרחובות האפלים מתחלפים במה שאני יכולה להגדיר רק כ-My Little Pony פוגש את Bioshock Infinite. הכל שמח וחיובי יותר, אנשים מברכים אותך לשלום בכל מקום והדמות צועדת בשמחה ברחובות העיר. המוזיקה כיפית וגורמת לשחקן להרגיש במקום טוב יותר. בשלב מסוים ההשפעה של הסם פגה וגורמת לדמות להרגיש בחילות. בשלב זה השחקן צריך לחזור ולדאוג לצרכים של הדמות.

וזה מביא אותי לחלק שפחות אהבתי במשחק: המשחקיות עצמה. במשך שעות רבות של משחק מצאתי את עצמי מחפשת בכל מקום אפשרי אוכל (שהוא לעיתים קרובות מקולקל ורקוב), מים, מקום לינה, ותחבושות במידה והדמות שלי נפגעה. זה גרם לי להפסיק את כל מה שעשיתי באותו הרגע ולבזבז זמן על התעסקות עם דברים שוליים. הסיבה לכך היא שכאשר הדמות לא מקבלת את רצונה היא מתחילה להתלונן ומד החיים מתחיל לרדת.

בהקשר הזה אני חייבת להגיד שבאופן כללי איני אוהבת משחקי הישרדות הבנויים על דאגה כל כך אובססיבית לדמות, שכן זה מפריע לחוות את הסיפור ואת המשחק עצמו. נראה שלפחות במקרה של We Happy Few לא אקבל את מבוקשי. בסופו של דבר לא הצלחתי לחוות רצף סיפורי ברור מספיק על מנת ליהנות מהמשחק כמו שצריך.

המשחק מעודד התגנבות, והיא לעיתים לא פשוטה, אך מנגד מאפשר גם התקפה ישירה. את אלו אפשר לשפר לפי סוג השחקן שאתה. אני למשל שיפרתי מאוד את ההתגנבות, ובמקרה הזה המפתחים עשו עבודה טובה. ניתן לראות לאן אויבים ילכו, לפרוץ מנעולים בשקט ולארוב לאנשים בשיחים גבוהים.

ההתקפה לעומת זאת, נותנת פחות מקום לדימיון. כאשר השחקן מתמודד עם מספר אנשים הוא צריך רק להגן ולהתקיף בזמן הנכון ולברוח כאשר מד החיים נמוך מידי. באופן כללי לא הייתי מציעה לאנשים להגיע להתקפה ישירה שכן אפשר להיפגע קשות מכך ולפגוע בהמשך המשחק.

We Happy Few מספק חווית התגנבות-הישרדות מעניינת עם אווירה מלחיצה ומהנה, אך אלו מתגמדים כאשר המשחקיות גוררת שחקנים ממקום למקום בתדירות גבוה מידי כדי לחפש אספקה, בעיקר כשאתם מנסים להתמקד בסיפור החביב. ישנם אנשים שנהנים ממשחקי הישרדות כאלה, ולדאוג טוב טוב לכל הצרכים הכי קטנים של הדמות שלהם.

אני, לעומת זאת, רוצה לקחת Joy ולצאת לטייל בעיר בשמחה ובאושר ולשכוח מכל הצרות שלי.

30/08/2018
Headsnatchers – המשחק שבו אתם גונבים את הראש של החברים שלכם, יצא לגישה מוקדמת

שימו לב – משחק המסיבות Headsnatchers זמין לגישה מוקדמת בסטים.

המשחק האכזרי והמקסים הזה נותן לכם לבעוט בראשם של אויבכם כמו כדורגל, להוריד אותו בשירותים, ולשחק באולינג איתו. המשחק עושה את הכל בצורה הכי חמודה וטיפשית שאפשר.

הייתם אולי חושבים שהתיאורים הללו נשמעים ברוטליים להחריד, אבל אני מפצירה בכם, בראש ובראשונה, לראות את הטריילר כדי שתראו כמה חמוד להפליא הוא באמת.

זה חמוד וצבעוני בקטע פסיכי, נכון? אני מחבבת את האסתטיקה הפלסטית הרפלקטיבית של המשחק. Headsnatchers נראה כמו משחק מעולה לשחק עם חברים שלכם, ואני מקבלת וייבים חזקים למשחקים כמו Super Smash Bros ו-WarioWare. הקרבות במשחק יהיו מלאים בשלבים צבעוניים ויחודיים, כאשר תשחקו בקרבות מולטיפלייר, ראש בראש.

לחלופין, אולי תבחרו לצאת לעבר טירת הזומבים, מצב שחקן יחיד בו תוכלו להלחם בזומבים שרוצים לאכול את הראש שלכם. במצב זה תזכו להרבה פלאטפורמינג, ופתרון פאזלים קלים, שזה משהו שתמיד נחמד שיש.

בנוסף, במהלך המשחק תאספו ראשים חדשים שתוכלו להשוויץ בהם לחבריכם, אבל אל תאבדו את הראש כל כך מהר; אתם יכולים לעצב ראש משלכם לפי מה שעולה לכם לראש.

Headsnatchers עשוי להיות משחק מסיבה נהדר, ואתם כבר יכולים לשחק בו, הוא כבר זמין לקניה בגישה מוקדמת.

04/08/2018
Death Stranding – מבט לעומק הטריילר האחרון

כנס E3 הביא איתו הרבה הכרזות וטריילרים חדשים. המוזר, וייתכן המעניין ביותר מהם הוא הטריילר החדש של Death Stranding.

המוזרות של Death Stranding אינה חדשה. ראינו בעבר טריילרים מהמשחק, וכולם היו ביזאריים ומבלבלים. עם זאת, הפעם אנחנו סוף סוף רואים קטע גיימפליי וממנו לומדים יותר על הדמיות, העולם והסיפור.

עיקר הטריילר בנוי מסצינות סינמטיות ולא קטעי משחקיות (זה משחק של קוג'ימה אחרי הכל), אבל אנחנו זוכים לראות את נורמן רדיוס מסתובב בעולם, כשהוא סוחב דברים שונים ומשונים.

הודות לפוסט מאוד ארוך שפרסם הידאו קוג'ימה, אנחנו יודעים שדמותו של רדיוס היא של איש צבא או ותיק מלחמה. הוא בעל "ידיים של מקצוען. מישהו קרוב לעובד צוארון כחול". אם נשפוט לפני הוידאו, הוא כנראה סוג של שליח, סוחב פריטים חשובים סביב העולם ההרוס (אך יפהפה). העובדה ששמה של הדמות היא Sam Porter Bridges, הוא גם רמז עבה.

בחלק מתקדם יותר של הוידאו אנחנו רואים את סאם מתגנב מעבר לרוחות רפאים שחורות המשמשות כאויבים במשחק. נראה שהן אינן יכולות לראות את סאם, אלא רק לשמוע אותו, וזו הסיבה שהתגנבות היא חלק משמעותי בגיימפליי. לצערנו, גם אנחנו לא יכולים לראות "אותם", אלא רק את העקבות שהם משאירים בבוץ. עם זאת, ישנן דרכים לגרום להם להיות טיפה יותר ברורים. כאן נכנסים התינוקות המוזרים, שאנחנו כל הזמן רואים בטריילרים של המשחק.

בטריילר, רואים את סאם מחבר חיישן שנתלה מהכתף שלו, לקפסולה שמכילה עובר. נראה שהמכשיר הזה מאפשר לסאם לראות מה שהתינוק רואה – דמויות שחורות מרחפות הקשורות אחת לשניה עם מיתר הדומה לחבל טבור ארוך. אני בטוחה שיש מנה בריאה של סימבוליות איפשהו שם.

למרות זאת, אפילו עם האביזר הזה, סאם נכשל להישאר מוסתר, והדמויות תופסות אותו. אנחנו לומדים מהוידאו הזה שזה נקרא "Voidout", וככל הנראה שווה ערך למוות במשחקים אחרים. בנוסף, אנחנו מגלים שסאם יכול לחזור מה- Voidout, אבל ה"איזור מסביב עדיין יהיה מכתש". אז ככל הנראה נפסיד את כל הנשקים והאביזרים שאנחנו צריכים להעביר, אם ה-Voidout מתרחש.

הטריילר גם מציג שתי נשים נוספות ב- Death Stranding. הראשונה היא השחקנית הצרפתיה ליאה סדו המדבבת אישה מסתורית שסאם פוגש במערה. אנחנו לא יודעים כלום עליה, אבל היא משתמשת במושג "Timefall". עוד לא ברור לנו מה זה Timefall, רק שזה מזיז במהירות כל דבר שבו הוא נוגע. מאוחר יותר ניתן לראות אותה אוכלת יצור הדומה לרימה שנקרא "Cryptobiote". ייתכן שאכילתם מגן עליה מ-Timefall, אז אולי אלו משאבים שניתן לצרוך.

השחקנית השניה היא לינדזי ווגנר, האישה הביונית עצמה. אנו רואים אותה לראשונה בתמונה שסאם מנסה לתפוס, אך מאוחר יותר אנו רואים גרסה צעירה שלה עומדת על חוף ים. קוג'ימה ציין שלמען הסיפור הם היו צריכים לשחזר את דמותה הצעירה של לינדזי מתוך סריקה תלת מימדית שלה היום. ייתכן שהיא קורבן של Timefall או אולי של משהו אחר שלא ראינו עדיין.

זה כל המידע שהבנתי מהטריילר. אם יש לכם עוד תיאוריות, נשמח לשמוע אותן בתגובות.

Death Stranding עתיד לצאת באופן בלעדי ל-PlayStation 4, מתישהו בתקווה… בשנת 2019.

25/07/2018
Ubisoft @ E3 2018 – כל מה שאנחנו מצפים לראות

כנס הגיימינג E3 המפורסם כבר כאן, ומחר גם חברת Ubisoft תציג את משחקיה החדשים שעתידים לצאת. חלק מהמשחקים חדשים, וחלקם המשכים לסדרות משחקים שונות של החברה. אז מה הן הציפיות שלנו מהפרזנטציה שלהם?

בתור חובבת סדרת משחקי Assasin's Creed הופתעתי לגלות שהחברה עומדת להוציא משחק חדש בסדרה, זאת לאחר יציאת Origins באוקטובר שעבר אשר התקבל טוב מאוד, ואפילו הגיע אצלנו לרשימת משחקי האקשן-הרפתקאות הטובים של שנת 2017. בטיזר טריילר הקצר ששחררה Ubisoft ברשתות החברתיות ניתן לראות כי שמו של המשחק יהיה Assasin's Creed Odyssey והוא ככל הנראה יתרחש ביוון העתיקה. אך זה כל מה ידוע לנו בשלב זה.

חובבי סדרת המשחקים Splinter Cell יכולים להוציא את משקפי המרגלים מהארון כי ייתכן והם יקבלו משחק חדש בסדרה. לאחר שהכותר האחרון בסדרה, Splinter Cell Blacklist יצא לאור בשנת 2013, ואחרי שלפני כחודש הסוכן החשאי סאם פישר "התארח" במשחק אחר של החברה – Tom Clancy's Ghost Recon: Wildlands, מנכ"ל Ubisoft צוטט כשהוא אומר: "כי הוא מחפש סיפורים חדשים למשחק".

לשמחתם של מעריצי הסדרה אפשר להאמין שביום שני נראה טריילר חדש שימשיך את סיפורו של הסוכן העשוי ללא חת. בנוסף, הכרזה זו נראית לנו מאוד סבירה בהתחשב בהדלפה מלפני כמה שבועות של חנות Walmart, ובה משחק חדש בסדרה הופיע יחד עם משחקים אשר יהיו זמינים לרכישה מוקדמת.

משחק נוסף בסדרת משחקי טום קלנסי, The Division, מקבל המשך – זאת לאחר יציאת המשחק הראשון לפני כשנתיים. המשחק מספר על תוכנית ממשלתית הנקראת The Division אשר מפעילה סוכנים רדומים בעולם פוסט-אפוקליפטי. לפני כמה שבועות, החברה הוציאה טריילר למשחק, וייתכן כי Ubisoft יציגו גיימפליי חדשני מ-The Division 2.

כאשר המשחק הראשון יצא לאור, הביקורות לא היו לטובתו, ולכן זה נראה תמוה שמוציאים משחק חדש. יכול להיות שפשוט נמאס להם לתקן באגים שהופיעו במשחק, והחליטו להתחיל מחדש, לכו תדעו.

https://www.youtube.com/watch?v=kjrzemJvUCU

משחק המשך אחרון, ובאופן אישי מאוד מעניין, הוא Beyond Good and Evil 2. כזכור, המשחק הראשון יצא לפני 15 שנים (!!) לקונסולות PlayStation 2, Xbox, GameCube, ו-PC. המשחק השני בסדרה לעומת זאת, יהיה זמין לקונסולות החדשות יותר. המשחק יתמקד באירועים שהתרחשו לפני המשחק הראשון, והמשחקיות שלו תתרחש בעולם פתוח.

כשהמשחק הראשון יצא הוא זכה לשבחים מהמבקרים, ואף זכה בפרס המשחק הטוב ביותר לשנת 2004. לכן, מעניין לראות האם גם המשחק הבא בסדרה ימשיך את ההייפ מהמשחק הראשון, אפילו לאחר יותר מעשור. בינתיים, בכנס E3 בשנה שעברה, Ubisoft הציגו דמו משחקיות שנראה מצויין, ויש סיבה להאמין שהשנה נראה עוד סרטון משחקיות חדש.

בכנס מחכים לנו לא רק המשכים, אלא גם משחק חדש ומעניין שנקרא Skull and Bones. מדובר במשחק שבו שחקנים נלחמים אחד עם השני באמצעות ספינות, ולפחות במשחקיות ובמראה, המשחק הוא המשך רוחני ל-Assassin's Creed IV: Black Flag, ובו יהיה ניתן לשחק בשני מצבים: מולטיפלייר ו-PVP.

לצערם של המצפים למשחק, Ubisoft כבר הודיעה כי היא משהה את יציאת המשחק לשנת 2020, זאת כדי לשפר אותו. עם זאת עדיין קיים סיכוי גבוה שנראה סרטון משחקיות נוסף של המשחק, לאחר שהחברה שחררה אחד בשנה שעברה. בעוד שהמשחק אפילו זכה לבטא סגורה, ייתכן מאוד ונראה עוד דברים שעשויים לחדש לגביו, ולכן ניתן לצפות לראות עוד ממנו בפרזנטציה.

אז נכון, נדמה כי Ubisoft כבר אינה מה שהייתה, וכיום היא מסתמכת יותר על המשכים מאשר על יצירת משחקים חדשים, אבל עדיין שווה לקום ולראות אותם ביום שני ב-23:00 בלילה.

סביר להניח שרבים מהם יהיו המשחקים בהם תשחקו בשנה הבאה. מי יודע, אולי כותר חדש יחזיר לכם, ובעיקר לחברה, את ההייפ, ההוד וההדר שליוו אותה לאורך השנים. ואולי, רק אולי, נראה הכרזה למשחק המשך של Prince of Persia או Rayman. נו אפשר לחלום…

10/06/2018
משחק רכיבת האופניים Descenders מגיע ל-Xbox

אני באופן אישי לא אוהבת לרכב על אופניים, וכל פעם שאני עולה על זוג, זה מרגיש כאילו אני עוד שניה הולכת למות. מנגד, אני ממש אוהבת מהירות, ונסיעה, ומשחקי נהיגה למיניהם. לשמחתי, Descenders הוא המשחק שנותן לי לרכב על אופניים בלי להיות טובה בזה במציאות.

Descenders הוא משחק רכיבה על אופניים במורד שפיתח הסטודיו Rage Squid והושק על ידי החברה No More Robots. המשחק נותן לכם לרכב במהירות מסחררת, לבצע תרגילים, ולרכב בשלל סביבות מציאותיות אך מסוכנות תוך כדי ביצוע פעלולים שונים. המשחק שם דגש על האקסטרים, וזה אומר שגם תקפצו ממסוק בראש הר ותרכבו במורדו, שזה משהו שסביר להניח שלא הייתם מעזים לעשות בחיים האמיתיים (או שכן). המטרה המרכזית היא להגיע למורד ההר עם כמה שפחות פציעות, שזה דבר מסובך שכן במהלך השלבים ככל הנראה תרצו לעשות כמה שיותר טריקים.

הייחוד של המשחק מתבטא בכך שלמרות שתוכלו לשחק את אותם השלבים שוב ושוב לפי בחירתכם, כל שלב יהיה שונה באופן מהותי. תוכלו לבצע טריקים שונים בכל פעם, מה שיגרום לכם לקבל תוצאות שונות, וכתוצאה מכך גם המשחקיות שלכם תהיה שונה. בנוסף לכך, המשחק מלא באתגרים שונים בכל שלב, כאלה שמבדילים בין שחקנים מתחילים למקצוענים. אז אף פעם לא ישעמם לכם לשחק ולנסות לבצע את האתגרים השונים.

ככל שתתקדמו יותר במשחק ותבצעו פעלולים שונים, תפתחו חברי צוות שונים שיתנו לכם שדרוגים מיוחדים שיסייעו לכם לשפר את הציוד שלכם לפי בחירתכם. הודות למערכת בניית המפות הפרוצדורלית במשחק, קיימות יותר מ-3.5 מילארד מפות לגלות, מלאות בסודות וציוד חדשני. Descenders ייתן לכם שעות של תוכן.

המשחק הגיע ל-Steam Early Access לפני מספר חודשים, והתקבל בצורה חיובית מאוד. כאשר הביקורות מצביעות על כך שהמשחק יפה מאוד ויזואלית, עם סביבות צבעוניות ומפורטות שהוא מייצר לכם באופן פרוצדורלי. כעת ניתן למצוא אותו בסטים במחיר של 25 דולרים.

לכל מי שמעוניין לשחק בו בקונסולה, הוא הושק בשבוע האחרון ב-Xbox One, אך לא ידוע ברגע זה האם יושק גם ל-PlayStation 4.

אז קחו את האופניים שלכם, חבשו קסדה (כי בכל זאת, בטיחות קודמת לכל) וצאו לחרוש את הגבעות וההרים של המשחק, וצאו לטיול האקסטרים שלא העזתם לצאת אליו בחיים האמיתיים.

18/05/2018
A Way Out: עדיף להישאר אסיר – ביקורת

בינינו, מי לא אוהב לשחק משחקים עם חברים? הרי זה כיף. בין אם בזריעת הרס ובלאגן עם כלי רכב ב"Rocket League", או להתגושש אחד אחד עם השני באופן מטריד ב"Gang Beasts" וב"Genital Jousting", הספה היא המקום המושלם למשחקי וידיאו משותפים. אבל, משחקי מסיבות ומשחקי מכות מוזרים לא שולטים במדף המשחקים שלכם.

המשחק A Way Out מקווה לספק חווית קו-אופ רצינית, בעלת נרטיב מנחה, ולתפוס מקום של כבוד על המדף ובזמן הספה שלכם. לצערנו, הוא כושל בכך. השחק הוא משחק ניסיוני חדש מבית היוצר של משחק האינדי החביב "Brothers: A Tale of Two Sons". ניסיוני – כי המשחק מנסה לעשות הרבה דברים כדי לראות מה עובד ומה לא, ורובם לצערנו פשוט לא.

אתם וחבר משחקים שני אסירים: ליאו ו-ווינסנט. השניים הם ההפך הגמור אחד מהשני (או ככה אומרים לנו), אבל שניהם מלאים ברצון לנקמה משותפת באותו האדם, שהם מאמינים שאחראי על כליאתם. ביחד, הם מנסחים תוכנית בריחה לא-כל-כך-חכמה ויוצאים למשימה קצרה כדי לנקום.

זהו סיפור קצת גנרי שנלקח ישרות מתוך סרטי שנות ה-90 ומשוחק כפי שהייתם מצפים מכזה. אבל המשיכה ל- A Way Out היא לא בגלל הסיפור, אלא בגלל הדרך בה הוא ניגש לקו-אופ.

הדרך היחידה לשחק במשחק היא באמצעות מסך מפוצל, כששחקן אחד שולט בליאו והשני בווינסנט. באופן כללי, המשחק "מכריח" אתכם לשחק עם חבר (שמענו על אנשים ששיחקו במשחק לבדם, אבל אין בכך היגיון של ממש). ניתן יכולים לשחק במצב מקוון ובמצב לא מקוון, אך מפתחי המשחק Hazelight באופן ברור עיצבו את המשחק לקו-אופ על הספה.

הקונספט הזה מרעננן בפני עצמו. עבר זמן מאז ששיחקתי במשחק קו-אופ רציני, אז התרגשתי לארח חבר טוב ללילה של בריחה מהכלא והשבעת יצר הנקמה. לרוע המזל, A Way Out התברר כמשחק מאוד-מאוד משעמם. למעשה, הייתי צריך להעיר את השותף לפשע כמה פעמים במהלך המשחק. אפשר להאשים את השעה המאוחרת או את יום העבודה המלא שכרגע חזרנו ממנו, אבל אני בוחר להאשים את העובדה שכל דבר שתעשו במשחק הוא לא מאתגר באופן חריג או מרגש.

למעשה, ישנו גיוון רב במשחקיות: אתם רצים, נוהגים, יורים, מכים, מתגנבים ועוד. הבעיה היא שהמשחק אף פעם לא משתמש במגוון בצורה שמרגישה טבעית. בולטת התחושה כמה הכל מאולץ: עכשיו אתם יורים; עכשיו אתם מתגנבים; עכשיו אתם בורחים. המעבר בין הקטעים האלה צורם, והם אף פעם לא באמת מחמיאים אחד לשני ע"י מעבר חלק.

זה דיי ברור ש A Way Out מנסה לאתגר את ההרגשה הקולנועית של משחקים כמו Uncharted 4: A Thief’s End ו- The Last of Us, אבל לא מצליח לעשות זאת. בחלק אחד של המשחק אתם מועדים בתזזיתיות במורד הגבעה כאשר שוטרים רודפים אחריכם, ובחלק אחר אתם מפלסים את הדרך שלכם החוצה מבית חולים באמצעות אגרופים. יש לא מעט רגעים שמלאים באקשן, ולמרות שהם במידה מסוימת מרגשים בהשוואה לשאר המשחק, הם חסרים את המידיות שאתם מצפים לה. הם פשוט סוג של… קורי-עכביש שמנסים להחזיק את המשחק ביחד, וברגע שהם נגמרים אתם חוזרים לשיטוט איטי באזור ממנו צריך לצאת, מחפשים משהו להפעיל.

זה רוב מה שתמצאו במשחק. לפני שאתם מגיעים לאחד מרגעי האקשן בסוף כל פרק, אתם תוהים באזור מסוים ומחפשים דברים לעשות. אתם פשוט יכולים לבצע את הדברים שיזיזו את העלילה קדימה (בדרך כלל משהו בולט וישיר), או שאתם יכולים לחקור ולגלות עוד דברים חסרי משמעות לעשות. בינינו, כדאי לכם לעשות זאת. כל דבר שאינו מתקשר ישירות לעלילה הוא דיי מהנה. אתם יכולים לתרגל את כישורי הלחימה בקראוון, להתחרות בהורדת ידיים באתרי בנייה, או לשחק את הגרסה הכי גרועה של פונג שראיתי. כל הסחות הדעת האלה הם הדברים הכי כיפיים ששיחקתי, בעיקר בגלל שהם קרובים למשחקי המסיבות שעובדים טוב בקו-אופ.

במשך רוב המשחק, אתם לא באמת מרגישים במשחק קו-אופ. כן, תמיד יש שתי דמויות על המסך המפוצל, אבל הן בקושי מקיימות אינטרקציה ביניהן מחוץ להסחות הדעת שהוזכרו למעלה. שני האסירים תמיד הולכים בדרכים נפרדות, מקיימים אינטרקציה עם אובייקטים בנפרד, ומדברים עם אנשים בנפרד. האינטרקציות הבודדות שעליכם לבצע ביחד בדרך כלל מורכבות מלחיצה על כפתור באותו הזמן, או ששחקן אחד נוהג במכונית בזמן שהשני יורה. לא בדיוק דברים פורצי דרך.

למרות זאת, ההיבט בו הקו-אופ עוזר ביותר הוא הערך החוזר של המשחק. אפשר לסיים את הקמפיין תוך 5-6 שעות, אורך הוגן עבור משחק אינדי המבוסס על סיפור. מחיר המשחק, אגב, תואם לאורכו. בזמן שרובו רץ באופן ליניארי יחסית, ישנן כמה דרכים המסתעפות בעלילה. הן לא משפיעות על המשחק או משנות אותו כשלם, אך כל אחת מהן מובילה לחלק עם משחקיות שונה.

לדוגמה, אפשר לבחור לקבל את רעיונו של ליאו ולנהוג דרך המחסום המשטרתי, או להקשיב לרעיונו של ווינסנט ולנסות להתגנב מעבר לו. שני השחקנים חייבים להגיע להסכמה לגבי איזו דרך לבחור, אבל תמיד אפשר לחזור ולנסות את האופציה השניה רק כדי לראות מה יכול היה לקרות. ייתכן שגם תרצו לשחק כמה פרקים בפעם השניה עם הדמות השנייה. בכך תקבלו חוויה קצת שונה בכל משחק, במיוחד בזמן פרק בית החולים שהוא במידה רבה הפרק הכי טוב במשחק.

A Way Out הוא משחק מאוד נסיוני – הוא קונספט מתוחכם במהותו. אבל במקום לעשות משהו מעניין או חדשני, היוצרים פשוט זרקו עליו מספר רעיונות ומכניקות-משחק כדי לראות מה יצליח. זה ניסוי טוב, כזה שעשוי להוביל בעתיד ליצירת כמה משחקים מבוססי סיפור המכילים מרכיב קו-אפ מהספה באופן משמעותי. לרוע המזל A Way Out לא יהיה חלק מהעתיד הזה.

המשחק זמין על גבי המחשב האישי, ה-PlayStation 4 וה-Xbox One, הוא נמכר בסכום של כ120 שקל. בנוסף נדרש רק עותק אחד על מנת ששני חברים יוכלו לשחק יחדיו במצב הCo-op.

עותק הביקורת סופק ע"י אנג'ויסטיק חיפה.

22/04/2018
Doki Doki Literature Club: ביקורת – כדאי להיכנס למועדון הזה!

מאחורי מעטה של סימולטור דייטינג, Doki Doki Literature club הוא משחק מעולה שמשאיר טעם של עוד, גם לאנשים שאינם חובבי משחקי אימה מטרידים. והכי חשוב, הוא בחינם!

יתכן מאוד וכבר שמעתם על המשחק Doki Doki Literature club, ותהיתם לעצמכם על מה כל ההייפ. הרי ממבט ראשון, המשחק נראה כמו סימולטור דייטינג גנרי שנוצר על ידי חברה קטנה בשם Team Salvato ונראה לא שונה במיוחד מרומנים ויזואליים אחרים. אל תתנו לזה להטעות אתכם – אספר לכם עכשיו על Doki Doki Literature club ומדוע גם אתם צריכים להוריד אותו מיד, גם אם אתם שחקנים שאינם חובבי הז'אנר. כמו שאומרים, אל תסכלו בקנקן, אלא במה שבתוכו.

לפי שארחיב מדוע אהבתי את המשחק הזה, נדבר קצת על העלילה. השחקן הוא נער צעיר בתיכון, אשר ביחד עם חברתו הטובה סאיורי, נכנס למועדון הספרות בבית הספר שלו. במהלך המשחק הוא פוגש שלוש בנות בנוסף לסאיורי, המשתתפות במועדון: מוניקה המנהיגה של המועדון, פופולארית, ונחמדה לכולם; נאטסוקי, ילדה נמוכה וחצופה שלא רוצה שיחשבו שהגובה שלה הוא מה שיעצור אותה; ואחרונה היא יורי, נערה עם חרדה חברתית שקשה לה ליצור אינטרקציה עם אנשים.

כך הוא מעביר ימים ארוכים בכתיבת שירים וקריאת שירים של חברות המועודון השונות. בשלושת הימים הראשונים (כשעתיים של משחק), הכל נראה רגיל. השחקן מתחיל להתחבר לכל אחת מהדמויות ואפילו בוחר עם מי לבלות את סוף השבוע. אך ביום הרביעי דברים מוזרים מתחילים להתרחש. בלי הרבה ספוילרים, כי באמת כל מה שאגיד יהרוס את חווית המשחק המיוחדת, המשחק משנה את עורו לגמרי. ממשחק דייטינג חמוד, עם בנות מתוקות ודיאלוגים מעט עקומים, הוא הופך להיות משחק אימה שיפחיד כל אחד. מהדברים הקטנים ביותר כמו Jump Scares, לגליצ'ים יזומים של המשחק, ועד בחירות שישנו את חייהן של הדמויות.

המשחק הוא רומן ויזואלי, וככזה רוב המשחקיות בו כרוכה בקריאת טקסטים של הדמויות השונות ואינטרקציה איתן. במהלך המשחק ישנו מיני משחק הכולל כתיבת שיר. במקרה זה מופיעות מילים שבאמצעותן השחקן צריך לבחור את מהות השיר. בכל פעם שהוא בוחר מילה, אחת מהדמויות המיניטוריות של הדמויות הראשיות קופצת. בכך, הוא בוחר למי השיר יתאים יותר, ויביא אותה לאהוב אותו יותר. בנוסף, קיימות מספר בחירות אשר בהתחלה אינן בעלות משמעות רבה, אך ככל שהמשחק מתקדם, הן הופכות ליותר ויותר קריטיות.

המשחק מצויר כויזואל נובל יפני טיפוסי, למרות שלא כתוב במפורש שהוא מתרחש ביפן. הסגנון האומנותי נפלא, עם ירידה לפרטים הקטנים כמו בגדים או קצוות שיער של דמויות שונות. בנוסף, רוב העלילה מתרחשת בבית הספר, בו גם ישנה התמקדות על כל פרט ופרט, אפילו בלוח שנמצא בקצה של הכיתה. זה גורם לשחקן להרגיש כאילו הוא נמצא בתור חדר כיתה רגיל. הדבר בא לביטוי גם ב-jump scares וברגעים המותחים של המשחק שמסייעים לתחושת האימה שעוטפת את המשחק כולו. וזה עובד טוב מאוד, בכל שלב.

מבחינה ויזואלית, המשחק אמנם טוב, אבל זה לא מחפה על כמה היבטים שלא אהבתי במשחק. ראשית, הסיפור הופך למעניין ומותח רק לאחר שמגיעה הפואנטה. לפני כן צריך לשחק כשלוש שעות, בהן קוראים מגילות ארוכות של טקסט, שהוא לעיתים לא מעניין, ולרוב דיי בנאלי. בשביל משחק שאמור להיות מותחן אימה, כפי שכתוב בתיאור שלו, הוא קצת מרדים בשלב המוקדם של המשחק. משחקים מז'אנר זה אמורים לתפוס את השחקן בשניה הראשונה ולגרום לו לחשוב, אך במקרה של Doki Doki Literature Club, לוקח זמן רב להגיע לקטעים המשמעותיים.

זאת ועוד, הדיאלוגים בין הדמויות, שאמורות להיות בנות 18, אינם משכנעים אותי. נדמה שהכותבים של הטקסט קצת יותר מבוגרים ממה שהיו רוצים בשביל לכתוב דיאלוגים של בני נוער. התוצאה היא שהדיאלוגים במשחק לא אופיניים לצעירים, כאילו הדמוית לא היו כאלה מעולם. נושא הדיבור שלהן כן במקום, כאשר הוא נוגע לספרות, אך הן לא באמת משתמשות בסלנג או בצורת הדיבור הטיפוסית של בנות בגילן. זה יוצר תחושה קצת מוזרה בקריאת הטקסטים. למרות כל הסיבות שציינתי, המשכתי לשחק את המשחק עד הסוף, ואני שמחה שנשארתי.

המשחק הביא אותי לחשוב על דברים שבדרך כלל לא עולים על סדר היום – הוא מביא אותי ללמוד על ההתמודדות עם מחלות נפשיות שונות, ואפילו חודש לאחר שסיימתי את המשחק, אני עדיין חושבת עליו, שומעת את המוזיקה המיוחדת שלו וקוראת תיאוריות עליו. בקיצור, זה משחק שישאר איתכם הרבה אחרי שתסיימו אותו. בנוסף – למשחק יש סוף סודי שאפשר לפתוח. בכך, המשחק מתגמל את השחקנים שקראו את כל הדיאלוגים, היו עם כל הדמויות ורצו לחוות את הסיפור במלואו. אני אישית קיבלתי את הסוף הרגיל בפעם הראשונה ששחקתי, אך הוא השאיר אותי עם סימני שאלה, מה שגרם לי להתחיל את המשחק מחדש ולקבל את הסוף "האמיתי". בסופו של דבר ישנן המון בחירות במשחק, מה שמאפשר לשחקן לשחק במשך זמן רב ועדיין לגלות דברים חדשים. ובעצם, המשחק זמין להורדה בחינם בסטים וכמו כן באתר הרשמי שלו, אז לא משנה אם תעופו עליו או תשנאו אותו, יצאתם מורווחים.

אסיים בלהזכיר שבכל פעם שהשחקן פותח את המשחק כתוב "המשחק לא מיועד לילדים ולאנשים שנרתעים בקלות". ואכן, במהלך המשחק ראיתי כמה דברים באמת נוראיים שאני לא אשכח להרבה זמן ולא ארחיב בביקורת זו. לכן, איני יכולה להמליץ עליו לכל אחד, ולמרות זאת, אם אתם לא מפחדים ואפילו אוהבים משחקי אימה, אני מפצירה בכם לשחק את המשחק, אתם לא תתחרטו.

09/02/2018