מה נקבל אם ניקח ונערבב ביחד את The Division ,Just Cause ו Splinter Cell ? זאת כנראה המחשבה שעלתה לUbisoft כשהתחילו לעבוד על Ghost Recon Wildlands, הכותר החדש במותג משחקי הפעולה הטקטיים שהעסיק אותנו בלהציל את העולם ,ירייה מסונכרנת אחת אחרי השניה מאז שנות ה2000 המוקדמות.
בהיותי חובב משחקי פעולה-התגנבות מושבע ממש קיוויתי לאהוב את Ghost Recon Wildlands, אחרי הכל בין בלילת הז'אנרים שהוא מאגד תחתיו נמצאים גם השניים האהובים עלי ביותר. בין אם אתה תר במפת הענק של בוליביה לבד או עם חברים, Wildlands הוא משחק שפשוט צועק פוטנציאל לשמיים: המתח שבהתגנבות בתוך בסיסי אויב ,הסיפוק שבניטרול שקט של אויבים וציוד והעימות הסופי כשכוחות האויב צומצמו למספר זעום . יש משהו מאוד מספק בלדעת שהאויב מנותק מכל תגבורת כשמשתיקי הקול יורדים והמטענים שמיקמת במחשבה קודם לכן מתחילים להרים את הבסיס באויר . לצערי, עם כמה שרציתי לאהוב את המשחק, פוטנציאל לא ממומש הוא כנראה ההגדרה הטובה ביותר בשבילו, אחרי שני סבבי בטא וגרסת שחרור נטולת באגים (יחסית) , Wildlands פשוט לא מצליח למצות את הפוטנציאל ולהתעלות מעל לבינוניות בכמעט כל אספק של המשחק.
דוגמא אחת היא העולם הפתוח עצמו. עולם המשחק הוא פשוט עצום ומגוון , מיערות למדבריות לפסגות הרים מושלגות , Ubisoft שיחזרה את בוליביה בצורה מעוררת השתאות . אבל חלקים גדולים ממפת המשחק הם למעשה פשוט שטחים מתים. אין ממש מה לעשות ברוב שטחי מפת המשחק ויערות הענק שממלאים אותה פשוט מרגישים משוכפלים (מה שכנראה לא רחוק מהאמת). יכלו בכיף להקטין את מפת המשחק בחצי ועדיין היה מרגיש כאילו יש עולם פתוח וגדול ולא הייתי צריך לנסוע או לטוס דקות ארוכות דרך שממה בשביל לתקוף איזו מטרה מבודדת.
דוגמא נוספת היא הבינה המלכותית שמרגישה לא שלמה או במונחי בינה – קצת מטופשת. בסדר, אז האויבים נלחצים ומדליקים אזעקה אם גופה מתגלה, אבל תנטרל גנרטור שיגרום לעלטה בבסיס וחזרנו לעסקים כרגיל. יש כמובן גם את עניין מבנה התנועה שאני בטוח שהכוחות הבוליביינים למדו משעות אינסופיות של משחק ב-Lemmings. אין נסיגות , איגופים או שום טקטיקה נראית לעין ולמעשה ברוב ההתקלויות איתם כל מה שנדרש היה לזהות את כיוון ההגעה של הכוחות ולקטוף אותם אחד אחד.
עוד באותו נושא, מטופשת לא פחות היא הבינה המלכותית של חברי החוליה. אם יצא לכם לשחק Ghost Recon Wildlands לבד, תקבלו 3 בוטים בתור חברי חוליה שהם למעשה אלים שירדו מאולימפוס למטרה היחודיות של להתנהל לפי הפקודות שלכם. כל עוד מפקד החוליה (אתם) לא התגלה חברי החוליה הם כולם בלתי נראים ויכולים נלנוע בחופשיות בבסיס האויב. כל מה שנדרש מכם לעשות הוא לסמן מטרות בשביל הכדורים חודרי-כל שלהם (קירות , שכפ"צים וכו.. לא ממש עומדים בפניהם). במהלך השלב הזה הרגשתי שבעצם כל מה שמצופה ממני השחקן הוא להשתמש ברחפן הקטן , לזהות את מיקומי האויבים ולתת פקודת אש, לא ממש אתגר. לעומת זאת כשהכדורים מתחילים לשרוק מסביב חברי החוליה יפגינו את אותה רמת אינטליגנציה של נמלולי האויב.
שני דברים חייבים לזקוף לזכותו של Wildlands, הגרפיקה והסאונד. כמו שכבר ציינתי מקודם, מפת המשחק היא פשוט עצומה ויפהפייה עד כדי שבין קרב לקרב תוכלו להתרשם מהנופים שנראים כמו לקוחים מגלויה. תשומת הלב לפרטים הקטנים, מהלכלוך על האדמה ועד לפאות המבנים מחוררי הכדורים היא מה שמצופה מסטודיו AAA מרכזי לספק לנו. במשחק יש גם תחנת רדיו שתביא לנו מקטעי תכניות אירוח ושירים שזורים במבזקי חדשות קצרים הנוגעים לאירועים בעלילה.
רמת הפירוט לא נעצרת רק בסביבות והנופים , Wildlands מציע לנו מספיק אופציות לשינויים קוסמטיים של הדמות כך שתוכלו לבלות המון זמן במסך יצירת הדמות . כמעט הכל מדגם המגפיים ועד לזיפי הזקן ניתן לשינוי, צביעה והחלפה עד שתמצאו את המראה שמתאים לכם (אני בד"כ לא ממש מתחבר למסכי עיצוב דמויות עמוסים אבל חייב להודות שזה אחד המפורטים והמוצלחים). Ubisoft הפיקה כנראה לקחים מ-Division ומראה הדמות ניתן לעריכה ושינוי בכל רגע בזמן המשחק עצמו כשהקבוע היחידי שאינו ניתן לשינוי ברגע שהמשחק התחיל הוא המגדר.
ארסנל הנשקים מקבל גם הוא יחס דומה, יש עשרות של שיפורים וחלקים לנשק אותם ניתן למצוא פזורים באזורים שונים במפת המשחק. קנים, כוונות, מחסניות, כתות, מתפסים ואפילו הדקים אותם אתם יכולים להרכיב על הנשקים, ולצבוע. המערכת כל כך מגוונת שבקלות ניתן להרכיב צוות של 4 חברי חוליה שלכל אחד אותו הנשק אך אף אחד מחלקי הנשקים לא זהה. אה וכן במשחק תוכלו למצוא כ-100 נשקים שונים, חלקם זמינים באופן מיידי ,חלקם פזורים במפת המשחק, חלקם ניתנים כפרס על השלמת משימות וחלקם ניתנים לפתיחה דרך Uplay. ללא ספק אחד מהארסנלים המרשימים שנראו במשחק מחשב בשנים האחרונות.
אני מניח שאתם תוהים למה עד עכשיו לא נגענו בעלילה של המשחק בביקורת, התשובה היא לצערנו שהעלילה לא כל כך רלוונטית. נסכם ב-20 מילים או פחות: אתם והצוות שלכם נפרשים בבוליביה, המטרה לחסל את ראש קרטל הסמים Santa Blanca. זהו, זאת העלילה בתמציתה. בכדי להגיע למטרה הסופית ולחסל את אותו ברון סמים עליכם להשלים משימות אזוריות ולחסל סגנים של הקרטל . ברגע שחיסלתם מספיק סגנים תיפתח משימה מיוחדת שתיתן לכם גישה לבוס הזוטר ששולט באחת מזרועות הקרטל. אחרי שכמה בוסים זוטרים יסבלו מהרעלת עופרת חמורה המשימה הסופית תיפתח. העלילה היא לא לינארית וניתן להגיע למשימה הסופית במספר דרכים, אבל יש כזה דבר יותר מדי עולם פתוח. כל מחוז מבודד לחלוטין מהשאר ומרגיש כמו מפת מיני קמפיין בפני עצמו.
כמו שניתן להבין, Ghost Recon Wildlands מכיל בתוכו המון תוכן והתוצאה הסופית מספיק טובה, אבל לא נהדרת כמו שיכלה להיות. גרפיקה מהממת אבל לא מנוצלת מספיק. עולם פתוח עצום אבל מרווח מדי. מבחר מרהיב ועצום של כלי נשק ואמצעי לחימה אבל אויבים כל כך טיפשים שלפעמים זה מרגיש כמו להרוג יתוש עם תותח. שלא תטעו, המשחק בפני עצמו מהנה, אבל בכדי באמת להנות ממנו כדאי לשחק אותו עם חברים…
