DOOM החדש הוא המשחק הראשון שנושא את השם מזה 12 שנים, ומשחק דום האמיתי הראשון מזה 22 שנה, לאחר ש-DOOM 3 התנתק מן הנוסחא של פעולה מהירה לטובת חוויה אווירתית ואיטית יותר. נראה שהמפתחת id Sfotware הבינה את טעות העבר שלה והחליטה לאתחל את הזיכיון ולהתחיל מחדש. בעשותם כך, הם יצר את משחק DOOM האולטימטיבי שמצליח איכשהו להיות גם נוסטלגי להפליא, ומשחק היריות בגוף הראשון המרענן ביותר שהשוק ראה מזה שנים. זה נכון – דום למעשה מחדש על ידי כך שהוא מרגיש כמו משחק קלאסי. הוא מהיר, אכזרי ולא חושש מדרגות קושי גבוהות ואלימות גרפית. באותו זמן, המשחק מאמץ אלמנטים מודרניים יותר כמו צ'קפויינט, גלגל נשק ואף סוג של נרטיב שדוחף את קרניבל הזוועה זה קדימה.
זה לא אומר את הסיפור שחשוב במיוחד. מדובר בדום אחרי הכל, וכל פיסת דיאלוג או סצנה קולנועית משמשת אך ורק כדי להעביר אותך מאזור אחד מלא שדים למשנהו. עם זאת, אם תבחרו להקשיב למה שיש לדמויות הבודדות שתפגשו לומר, או אפילו לקרוא את ערכי קודקס שאתם אוספים, תמצא סיפור מעניין מאחורי מרחץ הדמים של המשחק. ניתן ללמוד עוד על מה שקרה במאדים, להבין את המקורות של כל סוג של מפלצת מולה תתמודדו, להעריך את הרובים איתם אתם מפוצצים את ראשי המפלצות האלה, ואפילו לגלות מי הוא אותו חייל חסר פנים אותו אתם משחקים. ובכל זאת, דום זה דום, אז אתם יכולים לרוץ דרך השלבים בלי לטרוח להקשיב לאפילו שורה אחת של דיאלוג או לקרוא רשומת קודקס יחידה, ועדיין ליהנות עד הירח (או מאדים).
כשאני אומר לרוץ, אני מתכוון לכך פשוטו כמשמעו. הדבר הראשון שתשימו לב אליו כשתרימו השלט הוא כמה המשחק מהיר. בהחייל שלכם לא ממש הולך כמו שהוא מחליק על הרצפה במהירות מדהימה. לוקח קצת זמן להתרגל לזה, ובתחילה אתם בטח תפספסו קפיצה או שתיים, או תחלפו על פני השד אותו רציתם לנגח עם קת הרובה שלכם. ברגע שתכנסו לקצב של המשחק, תוכלו להעריך את המומנטום הנוסף בעוד שאתם מסתערים קדימה כדי לדחוף את רובה הצייד שלכם בפנים של Cacodemon, או רצים במעגל סביב ברון גיהנום עם רובה הפלזמה שלכם. חייל החלל שלנו הפך זריז וגמיש יותר מאז הפעם האחרונה שפגשנו אותו, וקפיצה וטיפוס סביב השלב הפכו לחלק בלתי נפרד מהניווט והלחימה. בדום, עמידה במקום שווה מוות, אבל חופש התנועה החדש אומר שאתם אפילו לא צריכים לשמור מרחק מהאויבים שלכם.
ההצגה של Glory Kills לנוסחא של דום גם היא דוחפת אתכם ישר ללב האקשן. ברגע שאתם פוצעים קשותשד, הוא יתחיל להבהב בכחול וכתום, מה שמציין הגיע הזמן למכה הסופית. בטח שאתם יכולים להישאר במרחק בטוח ולסיים את העבודה עם כמה כדורים מהתת-מקלע שלכם, אבל Glory Kills מוסיפות לכם חיים, תחמושת ואפילו שריון – כולם מאוד חשובים כשאתם משחקים אפילו על דרגת הקושי הרגילה. יש גם את התגמול הויזואלי, שכן Glory Kills מראות דרכים שונות ליבתור שדים. זה אכן הולך למשעמם אחרי כמה פעמים, אבל זה עדיין כיף לנסות ולבצע הריגות שונות, והתוספות חיים או תחמושת שוות את זה.
בעוד ש-Glory Kills הן דרך מצויינת כדי למלא את מד החיים בעת צרה, אם נגמרת לכם התחמושת, תמיד אפשר לסמוך על המסור החשמלי. זה לא יהיה דום ללא מסור, והפעם הוא מהווה חלק חשוב בכל קרב. המסור יכול להוריד כל אויב במכה אחת, וקורע אותם לגזרים כאשר תחמושת נשפכת מתוך הפגר המדמם כמו הפיניאטה החולנית ביותר בעולם. המסור דורש סוג מיוחד של תחמושת, וככל שהאויב גדול יותר, ככה צריך יותר תחמושת מיוחדת כדי לחתוךדרכו. מכיוון שאתם יכול לשאת רק כמות מוגבלת בכל עת, לא תוכלו להתרוצץ כמו פני-עור חללי. הדבר נכון גם עבור הנשק האיקוני האחר בסדרת דום – ה-BFG. למרות שהוא אינו גורם תחמושת להשפריץ מתוך הקורבנות שלכם, ירייה אחת ממוקמת היטב מהנשק המסיבי הזה יכולה לנקות חדר שלם.
כמובן, יש נשקים אחרים שעומדים לרשותכם, כל אחד יותר שימושי ומהנה מקודמו. והחלק הכי טוב – אפשר לשאת את כולם בעת ובעונה אחת. תהיו חייבים לבחור בין רובה צלפים, רובה ציד מקוצץ או משגרים טילים – הם כולם שם ומוכנים לשימוש כשהמצב דורש זאת. אתם גם יכולים לעצב כל נשק להתאים אותו לסגנון המשחק שלכם. לדוגמא, אפשר להוסיף לרוצה הצייד מטול רימונים המאפשר לו לירות מטען חבלה קטן שמתפוצץ במקום, או לשדרג את הקנה כדי לאפשר התפרצות מהירה של מספר יריות ברצף. אצ המקלע אפשר לצייד עם כוונת רבת עוצמה כדי להגביר במקצת הן את הדיוק והן את הנזק, או להוסיף משגר טילים קטנים שצורכך יותר תחמושת לטובת נזק גבוה בהרבה. רמת ההתאמה האישית זו אכן רדודה, אבל זה מספיק כדי לתת לכם את החופש לפתח סגנון משלכם כאשר כטובחים בשדים.
עד עכשיו התמקדתי בהיבט לחימתי של DOOM, מה שהגיוני שכן ירי על שדים הוא איך שתבלו את רוב הזמנכם עם המשחק. עם זאת, בין חדר מלא מפלצות למשנהו, יש חיפושים לעשות וסודות למצוא. סודות אלה באים בצורת חפצי אספנות, כמו בובות Doomguy שפותחות מודלים של מפלצות וכלי נשק, או נקודות שדרוג עבור קיבולת השריון, הבריאות והתחמושת שלכם. זה נהדר לראות שהאזורים הסודיים, שהפכו את DOOM המקורי לכל כך ייחודי בזמנו, עשו את דרכם אל המשחק החדש. הטוויסט המודרני של שדרוגי הדמות והנשק הוא עליית מדרגה מן חפצים המתכלים של המקור, ושמים משקל אמיתי מאחורי כל סוד חדש שתחשפו.
DOOM מצטיין בעיצוב השלבים והמפלצות. לראות את הגרסאות המודרניות של המפלצות הקלאסיות ידביק חיוך על הפנים של כל אוהד של הסדרה, והדרך שבה הם מתפזרים לכל עבר בפירוט עקוב מדם תהפוך את החיוך הזה לצחוק מרושע. למרבה הצער, המשחק נופל קצת כשמדובר על איך הנשקים נראים ונשמעים. אם הייתי צריך להשתמש במילה אחת, הייתי משתמש ב"גנרי" – בעוד רובה הצייד הקלאסי מביא בחזרה זיכרונות נוסטלגיים, רוב הנשקים האחרים, ובכלל זה ה-BFG, נראים כמו נשקי מד"ב גנריים וגם נשמעים כמוהם. רובה הפלזמה בפרט נראה ונשמע כמו צעצוע ולא כמו כלי ההרס הרב העצמה שהוא. נתקלתי גם באג בגרסת PS4 הגורמת לכל המוזיקה להפסיק עד שטענתי נקודת שמירה מוקדמת יותר.
החלק מרובה המשתתפים של המשחק נוקט גישה הפוכה מזו של השחקן היחיד. כאן, DOOM שואף להיות מודרני יותר, ונוטש את השורשים שלו לטובת חוויה דומה יותר למשחקי Call of Duty. חלפו הימים בהם כל שחקן מתחיל עם אותו נשק בסיסי ואז רץ בטירוף, מדלג ומשתגר ברחבי המפה כדי למצוא את הנשק החזק הקרוב. כעת, הודות לציוד מוכן מראש, אפשר להתחיל את המשחק עם נשק חזק יחסית, מה שהופך את החיפוש אחר נשק רב עוצמה לפחות הכרחי, ולכן פחות מבוקש. זה היה בסדר גמור בתוך סגנון משחק מודרני לחלוטין, אבל ב-DOOM עדיין יש כמה אלמנטים מהאסכולה הישנה, כמו בריאות ושיריון שאינם מתחדשים. אז במקום אקשן PVP מהיר, אתם מקבלים חיפוש אובססיבי אחר שריון, בריאות חפצי כוח. אלא אם כן תרימו את רונת השד.
רונת השד הופכת את השחקן לאחד מארבעה שדים כמעט בלתי מנוצחים. כמה מהם חזקים יותר מהאחרים, אבל כולם ללא ספק חזקים יותר וגמישים יותר מהשחקנים האנושיים. זה הזמן שאתם תפסיקו לברוח משחקנים, ותתחילו להרוג אותם בכמויות. לשחק כאחד השדים האלה זה מהנה מאוד ומעצים, אבל הם מרגישים לא מאוזנים ברוב המצבים. הבעייה המרכזית של מצב מרובה המשתתפים מוטלת בעובדה כי אלמנטי הלחימה המודרניים לא הולכים כל כך טוב עם אלה הקלאסיים יותר, בניגוד למה שקורה במצב לשחקן היחיד.
עם זאת, מה שאי אפשר למצוא ברכיב מרובה המשתתפים, ניתן למצוא בקלות ב-SnapMap. עורך המפות הקל לשימוש הזה מאפשר לחברי הקהילה ליצור חוויות משחק שיתופיות ותחרותיות. אמנם אין מגוון כמו שתמיכה ב-mods הייתה מציעה, אבל ההדרכה אינטואיטיבית ותאפשר לכם להתחיל לבנות וליצור דברים מדהימים עם הכלים שבהישג יד. כמובן, אתם יכולים לחלוק את יצירות שלכם עם העולם, וכבר יש כמה מפות קהילה מאוד מעניינות וחדשניות שם בחוץ.
בדיוק כמו קודמותיו, DOOM הוא משחק יריות בגוף ראשון נהדר. זהו שילוב של משחקיות אולד סקול עם סגנון מודרני שעובדים ביחד באופן מושלם, ובכך מספקים חוויה שגם שחקני FPS ותיקים וגם כאלה עם העדפות מודרניות יותר יאהבו. הקמפיין לשחקן היחיד הוא בהחלט הצד החזק של המשחק, ורובה המשתתפים, עם כל הכיף שהוא יכול להיות לפעמים, פשוט לא יכול להתחרות עם כותרים מודרניים יותר. SnapMap תמשוך את אוהבי היצירה שמחפשים לבנות גיהינום אישי משלהם. האם DOOM החדש טוב יותר מאשר הכותרים המקוריים? זה שנוי במחלוקת, אבל האם הוא אחד ממשחקי הירייה הטובים ביותר בשנים האחרונות? בהחלט כן.
