עדכון:
לפינכם הביקורת המקורית של אתר GamersPack על Assassin's Creed Rogue. הביקורת תקפה לגרסאות ה-PlayStation 3, Xbox 360 וגם לגרסת המחשב האישי החדשה. אם כבר קראתם את הביקורת ואתם מעוניינים לקרוא רק על גרסת המחשב, דלגו לחלק החדש שנוסף בסוף הביקורת, תחת הכותרת "גרסת המחשב האישי".
הביקורת המקורית
כבר משחר ההיסטוריה של סדרת Assassin's Creed, דבר אחד היה בטוח: טמפלרים הם רעים. זה לא משנה אם אלה היו קופסאות השימורים המהלכות בהן נלחמנו כאלטאיר, או כל הדמויות המפורסמות אותן דקרנו לאורך השנים, ידענו זאת בברור: הטמפלרים הם הרעים, המתנקשים הם הטובים. עכשיו, Assassin's Creed Rogue מעוניין להראות לנו את הצד השני של המטבע. בפעם הראשונה בסדרה נזכה לשחק אחד מהרעים ולראות איך החיים נראים מהצד הלא נכון של הלהב החבוי המפורסם. ואולי אפילו נקבל תמונה חדשה של העימות עתיק היומין בין הטמפלרים והמתנקשים.
ישנם עוד כמה דברים שהופכים את Assassin's Creed Rogue למיוחד. זהו המשחק האחרון בטרילוגיה האמריקנית, שחותם את הסיפור של משפחת קונור ובו-זמנית מספר נרטיב חדש משל עצמו. זה גם המשחק האחרון לדור הקודם וככזה הוא מאפשר לכל ההססנים לראות את סוף הסיפור שהתחיל עם Assassin's Creed 3 מבלי לשדרג את הקונסולה או המחשב שלהם. ואחרון חביב, רוג הוא משחק מבוסס קרב ואקשן, בניגוד ל-Assassin's Creed Unity ששם דגש חזק על התגנבות.
Assassin's Creed Rogue מתחיל כשהגיבור שי מקורמיק כבר מתנקש פעיל, לקראת סוף מסכת האימונים שלו. הוא כבר מכיר את כל המהלכים ולהוט להוכיח שהוא מוכן להפוך לחבר רשמי של אחוות המתנקשים. משום כך, הוא עוקב אחר הוראות המורה שלו אכילס (כן, אותו אכילס שקונור פוגש במשחק השלישי) באדיקות ומקבל על עצמו כל אתגר שמוצב בפניו, עד שמשימה אחת לא מתנהלת כצפוי ועולמו של שי קורס סביבו.
כשתפיסת העולם של שי מתערערת, התגובה שלו מאד צפויה ומובנת. הייתם חושבים שהעבודה שהוא צפוי דווקא תפגע בסיפור, אך ההיפך הוא הנכון. הרבה יותר קל להזדהות עם גיבור שמתנהג ומגיב כמו בנאדם נורמלי. כשמשהו מזעזע מתרחש – שי מזדעזע. כשצריך לקחת את העיניינים בידיים, שי קם ולוקח אותם, בעיקר בתחילת המשחק. שום דבר לא מרגיש מתוסרט או מאולץ – האמת היא שהסיפור מתקדם באופן טבעי לחלוטין. שי (כמו שאר הדמויות במשחק) מתנהג כמו שהייתם מצפים מהם. הסיפור הולך מאד רחוק כדי להראות אנושיות והיגיון מאחורי כל פעולה והחלטה, וליצור חוויה מרתקת ומשכנעת.
אם נשים את הסיפור בצד ונסתכל על הגיימפליי, נמצא הרבה דברים שכבר ראינו ב-Black Flag. אין הרבה חדש תחת השמש למעט פיסת ציוד אחת אליה נגיע בהמשך. חקירת העולם מתרחשת בשני אופנים – או שאתם רצים בחופים ועל הגגות ברגל, או שאתם ששטים בספינה החדשה שלכם בשם מוריגן. כשאתם על היבשה, תחשפו עוד מהמפה בדרך שאנחנו כבר רגילים לעשות ממשחקים קודמים – ע"י טיפוס וסינכרון. אותו סנכרון יחשוף עוד דברים לראות ולאסוף על המפה. את שאר המשאבים אוספים ע"י פשיטת על מאחזים צרפתים או ע"י שדידת ספינות, וכאן מגיעה הספינה החדשה של שי. המוריגן היא אותו דבר כמו הג'קדאו מ-Assassin's Creed 4, ומנצלים אותה לאותם דברים בדיוק – תקיפה והשתלטות על ספינות בים. אפשר לפרק את אותן ספינות למרכיבים שלהן ובכך להשיג עוד משאבים, או לשלוח אותן לצי ההולך וגדל של הטמפלרים – בדיוק כמו ב-Black Flag. הצי משחק הפעם תפקיד קצת יותר גדול בסיפור, שכן המשימות כולם קשורות לחיזוק הכוחות הבריטיים במהלך מלחמת שבע השנים, אבל ההשפעה שלו על שאר המשחק די מינימלית. הפרס היחיד שתקבלו יהיה זה על הצלחה בכל המשימות בקמפיין הראשי.
כמו שכבר הזכרתי קודם, הגיימפליי מאד דומה לזה של Black Flag – חוץ מצעצוע אחד חדש בשם רובה האוויר. זהו נשק טמפלרי ששי "מוצא" בשלב מאד מוקדם במשחק, וזה נשק מגוון ושימושי שמספק פיתרון לכל בעיה באמצעות חצים (שינה, טירוף ונפצים) ורימונים (שינה, טירוף ורסס). החצים עובדים אותו דבר כמו קנה הנשיפה של Black Flag – אפשר לירות חצים שקטים ומדויקים למרחק בינוני עם מגוון השפעות. הרימונים עובדים באופן דומה, רק שהם שקטים עד שהם מתפוצצים.
מכיוון שהמשחק מציב את שי כנגד מתנקשים מנוסים, האויבים מגיעים חמושים בפצצות עשן ושלל כלים מוכרים שכעת מופנים נגד השחקן. ישנו גם סוג חדש של אויב: הציד – אויב שמתחבא ורק מחכה להזדמנות מתאימה לקפוץ על שי ולהנחית מכה קטלנית (אבל כזו שאפשר לחסום ברגע האחרון). למזלנו, שי הוא מתנקש/טמפלר למוד קרבות והוא יודע לבצע את כל המהלכים שעברו בירושה מגיבורים קודמים בסדרה. מכות נגד הורגות אויבים מיד ויכולות להתחיל שרשרת הרג מושלמת אם מתזמנים כל מכה ברגע הנכון, והתנקשות מתוך מחסה גם הרבה יותר פשוט תודות ליכולות השריקה הנדירות של שי (מה שצרפתי מסויים מעולם לא טרח ללמוד). ישנם גם מלא מקומות להתחבא בהם בערבות הפראיות של אמריקה, כך שתמיד תוכלו להתגנב בשקט במקום לזנק לתוך קבוצת חיילים עם חרבות שלופות. בעולם הענק של המשחק יש מלא סודות וחפצי אספנות שישפרו את הכישורים והציוד של שי, כמו גם הרבה חיות לצוד. אם תשמרו על עצמכם מאגר של עצמות, לעולם לא יגמרו לכם החצים ברגע בשעת משבר.
בעוד ש-Assassin's Creed Rogue שואב הרבה השראה מ-Black Flag ו-Assassin's Creed 3, הוא עדיין ייחודי מספיק בשביל להרגיש כמו משחק שלם בפני עצמו. למרות שישנן מספר דמויות שמגיעות ממשחקים קודמים, רוג מצליח לקחת אותן לכיוון שונה לחלוטין – למרות שזה עדיין די מבלבל לשחק את המשחק מבלתי ששיחקתם את אותם משחקים קודמים. בכל מקרה, המשחק כיף ובטוח תפיקו ממנו שעות רבות של הנראה, כיאה למשחק המבשר על סיומו של דור.
גרסת המחשב האישי
חודשים רבים לאחר ש-Assassin's Creed Rogue יצא על קונסולות הדור הקודם, הוא סוף סוף הגיע למחשב האישי. החדשות הטובות הן שהמשחק עובד, מה ששחקנים רבים יודעים לא לקחת כמובן מעליו כשמדובר בפורטים. רוג פועל חלק על מחשב שמתאים בדיוק לדרישות המערכת המומלצות שלו, וכמעט ולא יורד מ-60 פריימים בשנייה כשהוא מכוון להגדרות הגבוהות ביותר. כן, בניגוד לגרסת הקונסולה, Assassin's Creed Rogue על המחשב האישי מגיע בקלות ל-60FPS ונוטה להישאר שם כל עוד לא תפעילו את אפשרות ה-Vsync, למרות שבלי אפשרות זו כנראה ותחוו לא מעט "קרעים" במסך. בגדול, גרסת המחשב של רוג נראית מאד דומה לזו של הקונסולות, אבל ההבדל הוא בפרטים הקטנים. בנוסף ל-60 פריימים בשנייה, רוג נהנה מצללים חדים יותר, סביבות מפורטות יותר ושלג שנופל ומתפזר באופן מציאותי יותר.
כפי שקראתם בביקורת המקורית שלנו, Assassin's Creed Rogue הוא משחק מוצלח מאד וגרסת המחשב שלו אינה שונה. מדובר באותו משחק בדיוק, רק עם כמה שיפורים גרפיים. אז נכון, השיפורים לא גורמים למשחק להיראות כמו כותר של הדור החדש, אבל זו עדיין דרך מצוינת להיפרד מהדור הקודם לכל מי שמתקשה לוותר. כמובן שכמו כל משחק Assassin's Creed שיצא עד עכשיו, לשחק את רוג עם עכבר ומקלדת זה כמעט בלתי אפשרי, אז הצטיידו בבקר כלשהו והרבה סבלנות למבטאים אירים מזויפים.
