GamersPack ישראל

קטגוריה: חדשות

  • סוני מכריזה על PS Vita חדש, קל ודק יותר

    חברת סוני הכריזה על מודל חדש של ה-PS Vita, הנקרא PS Vita 2000, שהוא 20% דק יותר ו-15% קל יותר מזה הזמין היום בשוק. מכשיר הויטה 2000 החדש מחליף את מסך ה-OLED במסך LCD, תכונה המבטיחה שעת אחת נוספת של חיי בטריה.

    ה-PS Vita 2000 ייצא קודם כל ביפן במחיר של ¥18,980 (שזה בערך $190) ב-10 לאוקטובר, ויגיע בשישה צבעים שונים (כפי שניתן לראות בתמונה למעלה) יחד עם כרטיס זיכרון פנימי של 1GB.

    סוני גם הכריזה על כרטיס זיכרון חדש לויטה שך 64GB, שיגיע לחנויות ב-10 לחודש ספטמבר. באותו תאריך תחול ביפן ירידת מחירים של 40% לכל כרטיסי הזיכרון של המכשיר.

    הסרטון הבא מציג את אירוע החשיפה של ה-PS Vita 2000, וכולל את כל הפרטים שהזכרתי עד כה.

  • Total War Rome 2: אימפריה שלא תיפול לעולם – ביקורת

    אימפריות עולות ואימפריות נופלות; זה חוק עתיק כמו המלחמה עצמה, אבל כמו לכל חוק – גם לו יש יוצאים מן הכלל. קחו לדוגמא את סדרת Total War המונומנטלית של Creative Assembly. במשך שנים אנחנו מקבלים משחקי אסטרטגיה מעולים אחד אחרי השני, והפעם המצב אינו שונה. עם שחרורו של Total War: Rome 2, הסדרה שולחת מסר חזק וברור: השלטון שלה על המחשבים האישיים של חובבי האסטרטגיה לא יסתיים בזמן הקרוב. ואנחנו מקבלים זאת בהכנעה (ובשמחה).

    Total War: Rome 2 לוקח את הסדרה לרמה הבאה כשזה מגיע לאיזון כל האספקטים של לחימה וכיבוש בקנה-מידה גדול. מניהול ברמת המיקרו של היחידות הבודדות לפני קרב, להוראה על התנקשות פוליטית כדי להגן על הכתר שלכם, להשמדה (או הטמעה) של תרבויות שלמות – Rome 2 מקדיש אותה אותה כמות עצומה של מחשבה ותשומת לב לכל מה שקשור למשחקיות. אם רק היה אפשר לומר אותו דבר על הפן הטכני, שסובל מכמה בעיות, המשחק היה יכול להיות החוויה האסטרטגיה המושלמת. למרות זאת, Total War: Rome 2 מצליח לשפר על קודמיו ולעלות לפסגת ז'אנר האסטרטגיה.

    המטרה של הקמפיין היא פשוט למדי – להשתלט על העולם (הידוע באותה תקופה); אתם רק צריכים לבחור איזה תרבות תזכה לעשות זאת. שבע התרבויות נחלקות לשתי קטגוריות עיקריות: מתורבתת וברברית. אין הרבה הבדל בין שתי תרבויות או פלגים שונים בתוך אותה הקטגוריה (מלבד כמה יתרונות או חסרונות קלים) וכנראה שבסופו של דבר תבחרו אחת על בסיס העדפה אישית או מקומות אסטרטגיים. ההחלטה הקריטית, שמבוססת על סגנון המשחק שלכם, תהיה בין שתי הקטגוריות הנ"ל. האם ללכת עם תרבות מתורבתת, כמו הרומאים או המצרים, ולהפיק תועלת מתעשייה משופרת וסדר אזרחי? או לנסות את כישוריכם כאומה ברברית וליהנות מצבאות חזקים ויחידות מיוחדות רבות עוצמה?

    ברגע שנכנסים לתוך המשחק עצמו, הדבר הראשון שמבחינים בו הוא גודלה העצום של המפה. כל הדרך מהאוקיינוס האטלנטי ועד למרכז אסיה, כולל כל אגן הים התיכון וצפון אפריקה – מפת הקמפיין היא פשוט ענקית. כמובן, ככל שהמשחק מתקדם ואתם כובשים עוד ועוד שטחים, תצטרכו לנהל את כל האזור הזה – משימה שמוכיחה להיות די … משימתית. סדר אזרחי ושביעות רצון ציבורית תלויים בכל כך הרבה גורמים: הבניינים שבונים, שיעורי מס ועוד. דיכוי תסיסה אזרחית יכול להיות די קשה, שכן לא תמיד ברור מה גרם לכך מלכתחילה. ותיקי סדרת Total War כנראה ימצאו את האתגר מרענן, אבל אלה שחדשים לה פשוט ילכו לאיבוד בקקופוניה של תפריטים ואנציקלופדיות (יש למשחק אנציקלופדיה משלו!).

    הקמת אימפריה זה לא דבר קל לעשות; זה דורש ערמומיות, מוח פוליטי חד וחוש לחשיבה אסטרטגית. מפת הקמפיין הגדולה היא המקום בו תבלו את מרבית זמנכם בתכנונים ומזימות – הקמת צבאות, שליחת מרגלים ודיפלומטים לאסוף מידע על עמדות האויב (ואולי להתנקש בחייו של גנרגל או שניים) הן רק חלק מהפעולות שתצטרכו לנקוט על מנת לכבוש את יריביכם. ידיעת מיקומו של האויב יכולה להיות קריטית כדי לנצח בשדה הקרב, שכן אפשר לארוב לצבא מתקרב או להקים מחסום כדי לעכב את התקדמותו. אך השימרו לכם – התנגדות יכולה גם לבוא מבפנים. אם אחד מהגנרלים שלכם יהפוך חזק מדי, הוא עלול לנסות הפיכה צבאית. בפרפרזה על פתגם ישן – שמור את אויביך קרוב ואת חבריך קרוב יותר.

    בין אם האסטרטגיה שלכם הצליחה או נכשלה, בשלב מסוים תצטרכו ללכלך את הידיים שלכם בלחימה ישירה. זה הזמן בו כל השנים של שינון טקטיקות קרב קלאסיות סוף סוף משתלמות. שימוש ביחידה אחת כפיתיון בזמן שמאגפים את האויב עם אחרת, שבירת קווי האויב עם כמה מטחי חצים מתוזמנים היטב והסתערות תחת מכסה של יער עבות הן כולן טקטיקות שתצטרכו להתמחות בהן אם תרצו לצאת עם ידכם על העליונה. ישנן עוד רבות אחרות, וסביר להניח שאסטרטגים ותיקים כבר אמצו לעצמם כמה טקטיקות אהובות. הנקודה היא ש-Total War: Rome 2 שם דגש כבד על לחימה טקטית; לשלוח את החיילים שלכם דוך לתוך הקרב רק ישאיר הרבה משפחות דיגיטליות שכולות בעיר הבירה שלכם. ישנה אפשרות "לפתור אוטומטית" כל קונפליקט מזוין שאתם יוזמים (או נקלעים לתוכו), אבל הסיכויים לרוב לא לטובתכם. חוץ מזה, עם שילוב טוב של אטסרטגיה וטקטיקה (ומורל גובה) זה בהחלט אפשרי להביס צבא שלם עם קומץ יחידות בלבד.

    אבל גם בתבוסה שדה הקרב של Rome 2 יכול להיות מחזה מרהיב. המצלמה יכולה לרדת עד לרמת החייל בודד, ונותנת לך מושב בשורה ראשונה בזירת המלחמה. אנימציות מוות אמינות וצרחות מקפיאות דם ממלאות את המסך בכל פעם שאתם שולחים את חייליכם אלי קרב. זה יכול להיות מחזה מעורר השראה כשהאויבים שלכם נסים מפניכם, או כזה הרסני אם אלה החיילים שלכם שנופלים בחרב.  בשילוב עם אפקטי מזג אוויר מרשימים וגאוגרפיה מגוונת להילחם בה (אחרי הכל המשחק כולל  את כל אירופה ומעבר לה),Total War: Rome 2 הוא משחק יפה, בסטנדרטים של הז'אנר עצמו ומשחקי מחשב בכללותם.

    כפי שציינתי בקצרה קודם, Rome 2 הוא אולי משחק מרשים מבחינה ויזואלית – אבל רק כאשר הכל פועל כשורה. בעיות טכניות באמת נוטות להפריע למשחק; בעיות כמו טקסטורות חסרות, צללים מרצדים, קפיאות מזדמנות וחוסר יציבות כללית יכולות לעיתים לעלות לכם בקרב, ואף לעכב את ההתקדמותכם דרך הקמפיין. אלה לא בעיות נפוצות, אבל כאשר הן כן קורות זו אכזבה אמיתית.

    לאחר שהסבתם את רעבכם לשליטה עולמית, הגיע הזמן לקחת את המשחק אונליין. Rome 2 תומך בקרבות מקוונים יחידים כנגד אוייבים אנושיים, או אם אתם מעדיפים, אפשר לשחק את הקמפיין בשיתוף פעולה או כנגד שחקנים אחרים באינטרנט. אחרי הכל, העמדת היכולות האסטרטגיות והדיפלומטיות שלכם במבחן מול אדם אחר היא הרבה יותר אינטנסיבית מאשר להטל בבינה מלאכותית. זה מוסיף שכבה נוספת לקמפיין מסובך גם ככה, אבל אני חייב להמליץ על כך לשרי מלחמה מנוסים.

    Total War: Rome 2 הוא חוויה מעולה שאתגר אפילו את גיימרי האסטרטגיה הקשוחים ביותר. שילוב מושלם בין אסטרטגיה וטקטיקה לאורך כל המקפיין הוא מה שהופך את המשחק לכל כך טוב וכל כך מספק; זה בתנאי שאתם אלופים בסדרת Total War. אלה החדשים לסדרה כנראה יעדיפו לחפש משחק טיפה יותר ידידותי בזיכיון, כמו Total War: Shugon 2 וההרחבה הנגישה שלו Fall of the Samurai. אם נשים בצד את הבעיות הטכניות שלו, Rome 2 הוא משחק מרתק שבאמת לוכד את הדרמה, התהילה והזוועה של המלחמה.

  • Splinter Cell Blacklist: צללים או רובים, תחליטו אתם – ביקורת

    סופר-מרגל סם פישר (Sam Fisher) חוזר להציל את העולם בשישית, אבל איכשהו זה לא מרגיש כמו שזה היה פעם. זה כמעט כאילו סם הוא אדם שונה לחלוטין מזה שפגשנו לראשונה לפני יותר מ-10 שנים. הוא נשמע שונה, מתנהג אחרת ואפילו נראה קצת שונה. אבל היי – אנשים משתנים. באופן ישיר, גם Splinter Cell: Blacklist הוא לא הספלינטר סל שאנחנו מכירים, ובמקרה שלי לפחות, גם אוהבים. Blacklist הוא ספלינטר סל לדור חדש, אחד שאוהב לבחור איך לשחק, בין אם זה סם המרגל החשאי או סם גיבור הפעולה. זה כמובן לא אומר שהמשחק טוב יותר או גרוע יותר באופן משמעותי מקודמיו; הוא פשוט (נחשתם נכון) שונה.

    שלא כמו העלילה האישית מאד של Splinter Cell: Conviction, הסיפור של Blacklist לא מתמקד בסם. הוא רק דמות אחת בעלילה מוכרת של טרור גלובלי, קנוניות פוליטיות וז'רגון צבאי (בעצם, כל מה שטום קלנסי אוהב). אל סם מצטרף הצוות שלו ב-Fourth Echelon: מנהלת המשימות אנה גרימסדוטר הקרה והמקצועית, חנון המחשבים צ'ארלי קול שמספק קצת אתנחתא קומית, וסוכן ה-CIA לשעבר איציק בריגס הקשוח. הצוות, בהנהגתו של פישר, יוצא לעצור קבוצת טרור, המכונה "המהנדסים", ששמה את ארה"ב וכוחותיה הצבאיים בחו"ל על הכוונה שלה. זה סיפור שמתחיל די צפוי וגם נשאר ככה עד הסוף. עם זאת, אלה המקומות שמבקרים בהם והפעולות המפוקפקות של סם שגורמים ל-Blacklist להיות כל כך סוחף ומותח.

    הקמפיין לשחקן יחיד לוקח את סם והצוות שלו בכל רחבי העולם למקומות הקיימים באמת, שכל אחד מהם נראה ובנוי שונה מקודמו. לחלקם יש אזורים גדולים ופתוחים שמלאים באויבים, בהם מחסה הוא חיוני גם לקרב וגם להתגנבות, בזמן שאחרים מלאים בתעלות אוורור וצינורות לטיפוס, כך שלא צריך בכלל להתקרב לאויב. הודות לעיצוב שלבים ועיצוב ויזואלי מעולים, תמיד ברור לאן צריך להמשיך ומה צריך לעשות בכל אזור. בכל פעם שסם נכנס לאזור חדש, או מקבל מידע חדש מגרימסדוטר, אותיות לבנות גדולות ובוהקות מופיעות על המסך ומראות את המטרה הבאה. המודעות האלה תמיד משולבות באופן מושלם בסביבת המשחק ואף פעם לא מרגישות לא במקום. הן יותר כמו הערות מנטליות של סם מאשר אלמנט משחק המכוון לשחקן.

    בכדי לעבור את כל המשימות בבטחה ולהגיע ליעד, Blacklist מציע לשחקן שלושה סגנונות משחק: רוח רפאים, טורף, ותקיפה. באופן טבעי ישנם אזורים בכל משימה שיותר מתאימים לסגנון משחק מסוים, אבל בסופו של דבר הבחירה היא בידי השחקן. אתם יכולים להחליט האם לעבור כמו רוח דרך האזור – לדבוק בנשק לא קטלני או להימנע מהשומרים לגמרי – או לנקוט בגישה ישרה יותר עם רימונים, מוקשים ונשק אוטומטי. Blacklist מתגמל שחקנים שמתמידים עם סגנון משחק מסוים בכל משימה, אבל האמת היא שהרבה יותר כיף לערבב בין ביניהם.

    Splinter Cell: Blacklist מנסה לרקוד על שתי החתונות. המשחק גם מנסה לרצות מעריצים ותיקים של הסדרה על ידי התמקדות בהתגנבות (ולפעמים אפילו כופה אותה על השחקן), וגם מנסה לפנות לקהל חדש שאוהב לירות בנשקים מגניבים מאחורי מחסה. זה כמובן מביא לתוצאה הצפויה – משחק שהוא לא משחק התנגבות ולא משחק אקשן, אז לשחק אותו כמו אחד או השני זה לא כל כך כיף… להתעקש על התגנבות טהורה יכול להיות מאד מתסכל, בעיקר בכלל בגלל המשוב המועט שמקבלים מהמשחק. ישנה התראה קצרה בלבד לפני שאויב מבחין בך, והודות לשליטה מסורבלת זה די קשה להעלם אך תוך הצללים במהירות. טוב, "מסורבלת" היא אולי לא המילה הנכונה – סם עדיין גמיש וזריז מאד יחסית לגילו, ויכול לטפס על צינורות ומדפי סלע, או לזוז ממחסה אחד לשני בלחיצת כפתור אחת. רק חבל שלהזיז את סם כשהוא לא במחסה מרגיש קצת כמו לנהוג במשאית; השליטה לא מדויקת מספיק בשביל משחק התגנבות נטו.

    בצד של האקשן, ובכן… סם הוא לא רובוקופ. הוא יכול לספוג מעט מאד נזק, אז לזנק על האויב עם אקדח שלוף זה לא הדבר הכי חכם שהוא יכול לעשות. המשחק דווקא מספק ארסנל שלם של רובים מגניבים, אבל לא ייצא לכם להשתמש בהם יותר מידי (אלא אם כן יש עליהם משתיק קול). חלק מהאויבים גם לובשים קסדות ואפודי מגן, אז כדורים לא מאד יעילים נגדם כמו שרימוני אש לדוגמא. כמו הרבה משחקי התגנבות אחרים, השימוש ברובה הוא מוצא אחרון בלבד, בגלל שזה כנראה היה הדבר האחרון שתעשו לפני שתטענו את המשימה מחדש.

    ובכל זאת, ברגע שמוצאים איזון מוצלח בין התגנבות לאקשן, ומתאימים את חליפה והציוד של סם לסגנון המשחק שלכם – המשחק משתפר פלאים. כיף להשתמש במגוון הגאדג'טים שצ'ארלי מפתח עבור סם (במיוחד המזל"ט הקטן שסם יכול להטיס כדי לחקור את האזור ולחשמל אויבים בשקט), והמנגנון ה"סמן ובצע" מהמשחק הקודם עדיין מספק מאד.

    אחת הסיבות, לפחות עבורי, ש-Splinter Cell: Blacklist מרגיש מוזר היא העבודה שמייקל איירונסייד (Michael Ironside) כבר לא מדובב את סם פישר. עם כל הכבוד לאריק ג'ונסון (Eric Johnson), שמדובב סם רציני, מרוחק ומקצועי בצורה טובה, זה פשוט לא אותו דבר בלי מיתרי הקול מלאי החצץ של איירונסייד. שאר צוות הדיבוב עושה יופי של עבודה בלתת קול ואישיות לשאר הדמויות, ובלהעביר לשחקן תחושת של לחץ ודחיפות כשהמצב מדרדר מן הפח אל הפחת.

    כאשר סם לא עוסק בלצוד מהנדסים לבדו, הוא יכול להצטרף לסוכן בריגס לכמה משימות קו-אופ. את מרבית המשימות האלה אפשר גם לשחק לבד אם אתם אוהבים את הכיוון של הזאב הבודד, אבל הן בברור בנויות בשביל שניים. בחלק מהמשימות סם ובריגס נלחמים בגלים של אויבים עד שמסוק החילוץ מגיע, או "מטהרים" אזור גדול אנשים רעים, או פשוט מתגנבים בשקט דרך מתקן סודי על מנת לגנוב מידע מסווג. עבודת צוות היא לא חיונית לסיום המשימות בהצלחה (הרי אפשר לשחק אותן לבד), אבל המשחקיות פשוט טובה יותר איתה. לנקות חדר מאויבים בעזרת "סימון וביצוע" משותף זה הכי קרוב שאפשר להגיע ללהרגיש כמו צמד סוכנים מיוחדים . מה גם שהעובדה שיש מישהו ששומר על הגב שלכם מאפשרת לכם להיות נועזים יותר ולקחת יותר סיכונים מהנים. כל זה נכון רק בתנאי שאתם והשותף שלכם באותו ראש – שותף שפשוט רץ קדימה לבד ונהרג כל הזמן יכול להרוס את כל המשימה.

    אבל המבחן האולטימטיבי של "התנגבות נגד רובים" נמצא במצבי המולטיפלייר של המשחק – במיוחד מצב Mercs Vs. Spies. מצב משחק א-סימטרי זה מציב שני מרגלים כנגד שני שכירי חרב חמושים. המטרה ברורה למדי – המרגלים צריכים לפרוץ למספר מוספי מחשבים, בעוד ששכירי החרב צריכים לעצור אותם. לשחק בתור מרגל זה מאד דומה ללשחק Splinter Cell קלאסי; להישאר בצללים ולהשתמש בציוד מרגלים מתקדם כדי לתפוס את האויב בהפתעה  זו הדרך היחידה להשיג את היתרון. ואם אתם חושבים שלשחק בתור שכיר החרב מנקודת מבט של גוף ראשון זה קלי קלות – אתם טועים טעות מרה. הפנס שברשותכם בקושי מצליח להאיר את המסך שלפניכם ומהר מאד הפרנויה מתחילה לבצבץ כשאתם מתחילים לראות מרגלים בכל פינה חשוכה, או קופצים מכל צפצוף של גלאי התנועה. זה מצב משחק מלחיץ בשביל שני הצדדים, במיוחד בגלל שאי אפשר להשתמש בכל הציוד שהשגתם במהלך הקמפיין הראשי. היתרון היחיד שיש על שחקנים אחרים הוא ידע וניסיון – אם תכירו את המפה עליה אתם משחקים, תדעו איפה כדי להתחבא או מאיפה לתקוף.

    המשחק מציע עוד כמה מצבי מולטיפלייר בהם אתם כן יכולים לשמור את כל הציוד היקר שלכם. קרב קבוצות של ארבע-נגד-ארבע, או מצב Uplink של שלוש על שלוש מאפשר קבוצות מעורבבות של מרגלים ושכירי חרב, מה שפותח את הדלת לאסטרטגיות מתוחכמות; שכירי החרב מושכים את תשומת הלב של האויב בזמן שהמרגלים מתגנבים מאחורה, למשל. למרות זאת, רוב המצבים האלה מרגישים די סטנדרטים ומשעממים יחסית ל"מרגלים נגד שכירי חרב".

    Splinter Cell: Blacklist הוא ערבוב של Splinter Cell קלאסי עם משהו חדש, שיחד יוצרים חוויה המופקת היטב עם קמפיין מעניין לשחקן היחיד ומספר מצבי מולטיפלייר מהנים. חוסר ההחלטיות של המשחק בכל הנוגע להתגנבות ואקשן גורם לעיתים לתסכול, במיוחד שהשחקן מוגדל לסגנון משחק מסוים. עדיין, Blacklist הוא מספיק מגוון ומעניין בכדי להימנע מהרשימה השחורה שלנו.

  • הפרסומות המזויפות ותמונות החדשות של GTA V מתמקדות באבטחה, כושר ובידור

    Rockstar עדכנו את אתר האינטרנט של GTA V עם תמונות מסך חדשות וכמה סרטונים מזויפים הסובבים סביב אבטחה פרטית, כושר ובידור איזור לוס סנטוס. אתם יכולים לראות הכל למטה, כולל סרטון שמאגד את כל הפרסומות השונות בתוך המשחק במקום אחד (תודות ל-GamesHQMedia).

    GTA V יוצא ב-17 לספמטמבר (עוד פחות משבועיים) על ה-Xbox 360 וה-PS3.

  • Rayman Legends: כיף במוטב הטהור ביותר של המילה – ביקורת

    בתעשייה של כותרי פעולה בצבעי חום-אפור, Rayman Legends בולט כמו פרח אקזוטי בשממה רדיואקטיבית. זה פרח קטן וביזארי שכל הזמן מחליף צבעים וריחות (לטוב ולרע) ומשמיע קולות קרקור מפעם לפעם. כן, זה מוזר ויוצא דופן בדיוק כמו שזה נשמע, אבל זה עדיין הדבר היפה ומעניין ביותר בסביבה. הוא מקסים, קסום ותמיד מוצא דרכים חדשות להפתיע ולשמח עד אין קץ. טוב, בואו נניח את האנלוגיות המוזרות לרגע בצד ופשוט נאמר ש-Rayman Legends לוקח אתכם למסע מופלא שלעולם לא תרצו שייגמר.

    Legends מתחיל בערך כמאה שנים לאחר אירועי המשחק הקודם, Rayman Origins. הגיבור חסר הגפיים וחבריו הכחולים ניצלו היטב את שנות השלווה הארוכות כדי לתפוס תנומה ארוכה ועמוקה. לפתע הם מעיר אותם מרפי (Murfy), יצור ירקרק ומעופף, שמגלה להם שסיוטים מפלצתיים פלשו ל"יער החלומות" וחטפו את כל הנסיכות והפצפונים (teensies) בממלכה. אז ריימן, גלובוקס (Globox) ושניים מחבריהם הפצפונים יוצאים לטייל ברחבי חמישה עולמות שונים, כל אחד עם סט מסכים מרהיבים ביופיים, בכדי להציל את כולם ולעצור את חמשת הפצפונים האפלים והסיוטים שלהם. בהשוואה לסיפורים אגדיים אחרים, לא מדובר באחד עמוק או משמעותי במיוחד; אבל הוא גם לא צריך להיות. כמו תמיד, גם משחק ריימן הזה לא סובב סביב הושעת נסיכות או הצלת העולם, אלא סביב כיף.

    אני לא יודע מה איתכם, אבל אני לא זוכר את הפעם האחרונה שמשחק גרם לי לחייך. אני לא מדבר רק על הנאה; הרבה משחקים מהנים בדרכם שלהם, אבל Rayman Legends באמת גרם לי לחייך, ואפילו לצחוק, לעיתים קרובות. קשה שלא להיכנע לקסמם של הדמויות והסגנון האמנותי בזמן שרצים, קוצפים, מרחפים, שוחים ומרביצים דרך השלבים המגוונים, או כשמכשף רשע הופך אתכם לברווזים, או כשאתם נסים על נפשותיכם כשמתאבק ענק בולע כל דבר מאחוריכם. המגוון העצום הזה במשחקיות ובעיצוב השלבים תמיד שומר אתכם ערניים. אף פעם אי אפשר לדעת מה המשחק יזרוק עליכם בשלב הבא והפתעה התמידית הזו היא בדיוק מה שהופך את Legends לכל כך מהנה, עם חברים או לבד.

    לשחק לבד ולשחק עם קבוצת חברים אלו חוויות די שונות. כמשחקים לבד (או עם חבר אחד כ-Murfy על ה- Wii U) מאפשר להאט קצת ובאמת להעריך את העיצוב האמנותי ואת פס הקול המדהים של כל שלב. זו גם הדרך הטובה ביותר לסרוק ביסודיות אחר כל הסודות והמטבעות חבויים. אם תמצאו את הכל תוכלו לפתוח עוד שלבים, להוסיף יצורים מוזרים לפינת החי שלכם, לחשוף עוד דמויות לשחק איתן ואפילו שלבים מתוך Rayman Origins. אז אם אתם הטיפוס המתודולוגי שאוהב לאסוף הכל, תזמינו כמה חברים לשחק, תהנו ואחרי שהם ילכו הביתה תוכל לשחק את כל השלבים מחדש ולמצוא את כל מה שפספסתם.

    לשחק עם חברים בדרך כלל מסתיים בבלגן כאוטי, בו כולם מרביצים לכולם והצחוקים זורמים כיין. Legends גם מספק כמה מצבי משחק מיוחדים עבור שחקנים מרובים, כמו אתגרי אונליין מול הקהילה הבינלאומית ומשחק כדורגל בין השחקנים. נחמד לנסות אותם כמה פעמים, במיוחד אם אתם שחקנים תחרותיים מאד, אבל הם בסופו של דבר הם מרגישים קצת מיותרים. הרי כל המשחק הוא אתגר co-op אחד גדול.

    סביב כל הבידור הכאוטי הזה ישנם גרפיקה ופסקול עוצרי נשימה. לכל עולם שריימן מגיע אילו יש סגנון מיוחד משלו: אחד לוקח השראה מפולקלור מקסיקני בעוד שאחר ממיתולוגיה יוונית. ההבדל הוא לא רק חזותי; הפסקול משתנה גם הוא לאורך כל הדרך, לפעמים יוצר תחושה של דחיפות ובמקרים אחרים תחושת פליאה כמעט סוריאליסטית. השלבים הטובים ביותר במשחק מצליחים לשלב גרפיקה דמוית ציור עם ביצועים מרננים (אין מילה אחרת לזה) של שירים מוכרים כדי ליצור מרוץ של יופי וקצב. דמיינו את עצמכם רצים דרך טירה מתמוטטת כשהשיר Black Betty מתנגן ברקע, כל קפיצה ובעיטה מתמזגת בדיוק עם קצב התופים. זו חוויה כמעט קסומה, ואחת שתרצו לחוות שוב ושוב.

    Rayman Legends הוא כיף במוטב הטהור ביותר של המילה. אפילו החלקים הקשים ביותר לעולם לא מתסכלים, כי המשחק לא נותן לכם לשכוח עד כמה הוא יפיפה ומקסים. לצאת למסע המופלא הזה לבד או עם חברים תמיד מתגמל ומענג בכל כך הרבה דרכים שונות שזה בלתי אפשרי למנות את כולן. אם זה שלבי המוסיקה המדהימים, קרבות הבוס המגוונים או עיצוב השלבים היצירתי, Legends הוא כנראה משחק הפלטפורמה הכי טוב ששחקתי כבר שנים, והוא בהחלט הדבר הכי כיפי שעשיתי מול מסך כל הקיץ.

  • סרטון גיימפליי חדש, יחד עם ראיון שלנו, נותנים הצצה לתוכן החדש של XCOM: Enemy Within

    2K Games פרסמה סרטון משחקיות ראשון של XCOM: Enemy Within, ההרחבה הקרובה של Enemy Unkown שיצא בשנת 2012. הווידאו ממקוריין ע"י המצעב הראשי אננדה גופטה (Ananda Gupta), שמוביל את הצופה דרך אותו דמו שיצא לנו לראות ב-2013 Gamescom שהתרחש בגרמניה.

    ;

    אם כבר מדברים על Gamescom 2013, אנחנו בעצם נפגשנו עם גופטה במהלך הכנס, והוא היה ממש שמח לשבת איתנו, לענות על השאלות שלנו ולתת לנו המון מידע על התכנים החדשים בהרחבה. אתם יכולים לצפו בראיון המלא שעשינו איתו בהמשך.

    אנחנו כבר יודעים על השיפורים המכאניים וביולוגיים החדשים שגיימרים יכולים להוסיף לחיילים שלהם, אבל עכשיו אנחנו זוכים לראות יותר מהיכולות החדשות שמגיעות עם שיפורים אלה. החליפה הרובוטית היא תוספת די מגניבה, אבל יכולתו של הצלף לקפוץ לאזורים גבוהים יותר נראית מאוד שימושית.

    כמו כן, אנחנו גם יוצא לנו לראות סוג חדש של אויב, אבל אני לא אקלקל לכם הכל.

    XCOM: Enemy Within ישוחרר ב-15 לנובמבר על ה-Xbox 360, PS3 ו-PC.

  • Xbox One תגיע ב-22 לנובמבר ל-13 שווקים ברחבי אמריקה ואירופה

    חברת מייקרוסופט סוף סוף "נמצאת בעמדה" לחלוק את מועד ההשקה של קונסולת הדור הבא שלה – Xbox One.

    הקונסולה החדשה תגיע ל-13 שווקים שונים ברחבי העולם ב-22 לנובמבר, 2013, כששווקים נוספים יצטרפו אליהם מאוחר יותר בשנת 2014. 13 השווקים ברי המזל שיזכו להנות מ-Xbox One לפני שאר העולם הם: אוסטריה, אוסטרליה, איטליה, אירלנד, ארצות הברית, ברזיל, בריטניה, גרמניה, מקסיקו, ניו זילנד, ספרד, צרפת וקנדה.

    כמו כן, החברה הודיעה כי ה-Xbox החדשה תכלול מעבד משופר, שחוזק מ-1.6GHz ל-1.75GHZ – עלייה של 10% בביצועי מעבד. שיפור זה מגיע בנוסף לגידול של 6% בכוחו שלה ה-GPU.

    "אנחנו שבעי רצון מההתעניינות העצומה ב-Xbox One חובבי משחקים מכל העולם", כותב יוסוף מהדי (Yusuf Mehdi), סגן נשיא לשיווק. "מכרנו את כל האספקה ​​שלנו במכירה מוקדמת בארה"ב מהר יותר מאשר בכל זמן אחר בהיסטוריה שלנו ואנחנו בדרך להשקה הגדולה ביותר של Xbox אי פעם. אנו מצפים לחגוג עם מיליוני גיימרים בתקופת החגים הקרובה. "

    גיימרים היו בסביבה בשנת 2005 עשויים לזכור למה ה-22 בנובמבר הוא תאריך כזה חשוב למיקרוסופט. זה בדיוק אותו התאריך בו הושקה קונסולת ה-Xbox 360 לפני כמעט שמונה שנים.

    Xbox One מושקת שבוע לאחר שה-PlayStation 4 מגיעה לארה"ב, ושבוע לפני שהקונסולה של סוני משוחררת באירופה ובאמריקה הלטינית. נובמבר הוא הולך להיות חודש רציני.

  • משחקים של זהב לחודש ספטמבר: Magic 2013 ו-Rainbow Six: Vegas

    חברת Microsoft החליטה להעניק לבעלי חשבון Xbox Live Gold שני משחקים חינם חינם על קונסולת ה-Xbox 360. טוב, האמת שזה לא באמת קשור לראש השנה, אלא כחלק מקמפיין Games for Gold אותו החברה מריצה כבר מחודש יוני, עם משחקים כמו Assassin's Creed 2, Dead Rising 2, Crackdown ועוד.

    החל מהראשון לספטמבר ועד ל-15 לספטמבר, תוכלו להוריד (בחינם כמובן) את המשחק Magic 2013, שיצא בחודש יוני שעבר. למי שלא הבין מהשם – המשחק מבוסס על משחק הקלפים הפופולרי Magic: The Gathering.

    בחלק השני של החודש (מה-16 לספטמבר ועד ה-30), גיימרים בעלי החשבון המוזהב יקבלו את המשחק (הלא כל כך חדש) Tom Clancy's Rainbow Six: Vegas, שיצא כבר בשנת 2006 ומצטרף לרשימה עקב הדרישה גבוהה.

    שווה? תגידו לנו אתם, בתגובות ממש פה למטה.

  • הגיע הזמן לענות לקריאת הגורל: ראיון על Destiny

    Bungie הביאה את משחק האקשן החדש שלה Destiny לכנס Gamescom 2013, אז כמובן שקפצנו לשם בכדי לראות מה חדש. מנהל הקהילה אריק אוסבורן (Eric Osborne) היה נחמד מספיק בשביל להסתובב איתנו ולענות על כל השאלות שלנו. הוא אפילו הסכים להתראיין ולפרט את כל מה ש-Bungie חשפה על המשחק עד היום.

    אנחנו ראינו את Destiny בפעם הראשונה במהלך E3 2013, וממש התלהבנו מכמה שעולם המשחק ענק, מכל הרובים המגניבים והאקשן הבלתי פוסק במקיף את השחקן.

    בהחלט מדובר במשחק שאנחנו מחכים לשחק על ה-Xbox One, Xbox 360, PS4 או PS3 בשנת 2014.

  • Watch Dogs: כששיקאגו היתה בידיים שלנו

    Watch Dogs: כששיקאגו היתה בידיים שלנו

    לא רק שעשינו ראיון עם היוצרים של המשחק Watch Dogs אלה גם יצא לנו לשחק במשחק עם הנחייה פרטית של מנהל תחום האנימציה במשחק.

    קודם כל הקדמה קלה למי שעדיין לא יודע מה זה Watch Dogs: מדובר משחק עולם פתוח, המתרחש בשיקגו בשנת 2012, שפותח על ידי Ubisoft. השחקנים משחקים את איידן פירס, שיש לו את הכוח לשלוט בתשתית של העיר כולה באמצעות מחשבים חזקים הפועלים על הכל – ממאגרי נתונים ועד לקווי חשמל. השחקן יכול לקבל מידע על כל אחד, באמצעות "המאבחן" של פירס, שזה סוג של טלפון סלולי שפירס משתמש בו כדי להיכנס לכל מכשיר אלקטרוני בעיר. השחקן יכול להתערב בתפוקת החשמל, ברשתות מידע (כגון חסימת קבלת מידע לטלפונים הניידים באזור המיידי שלו) ואפילו לייצר קצר ברמזורים תנועה מסביב שיכולים לגרום לתאונות דרכים קשות.

    screen003

    קיבלנו לידיים שלנו את השליטה על איידן ובהתחלה הלכנו להוציא מידע מהשרת הראשי של האיזור שבו התחיל הדמו. הפריצה לשרת נעשית כדי שאחרי זה תהיה לנו גישה לכל המכשירים האלקטרונים בסביבה כמו הרכבת, רמזורים, מחסומים וכו'. היו לנו שתי אפשרויות גישה להוציא את המידע מהשרת. האפשרות הראשונה היתה לרוץ עם אקדח שלוף פנימה ולירות בכל מה שזז; או לנסות ולהתגנב מהכניסה האחורית מבלי שאף אחד יבחין בנו. התחלנו מלהכנס מהצד האחורי ע"י זה שאנחנו שולטים בכל מני רכבים ושערים בסביבת הבניין. כל הסחות הדעת האלה גרמו לשומרים לזוז מהשער האחורי שממנו רצינו להיכנס. אחרי שפרצנו לכמה מצלמות אבטחה וקופסאות מתח הצלחנו סוף סוף להגיע לשרת ולהשיג את המידע שרצינו. היתה לנו את האפשרות לעזוב אבל חשבנו שיהיה נחמד לנסות להתחיל קרב עם כל השומרים בסביבה סתם בשביל הכיף. אחרי קרב יריות גדול ששילב יציאות ממחסה, יריות לראש והפסד מוחץ לאבי. המשחק העביר אותנו לצ'ק פויינט שהינו צריכים להגיע אליה גם ככה אחרי הקרב.

    משם הלכנו להסתובב קצת בעיר ולראות את כל האפשרויות שמונחות לפנינו בתור איידן. אחרי שעשינו המון מהומה בעיר כי קיצרנו כל רמזור שעברנו לידו, אחד המפתחים של המשחק חשב שזה יהיה רעיון מעולה לנסות ולפרוץ לנו לתוך המשחק ולגנוב מאיתנו מידע. אתם מבינים, ב-Watch Dogs יש אפשרות לשחק עם חברים אחד נגד השני או אחד עם השני. כאשר כל החברים שלכם מחוברים למשחק אתם תמיד יכולים לראות מה קורה איתם והם יכולים לראות מה קורה איתכם.

    לפרוץ למשחקים של שחקנים אחרים

    המצב בו מישהו מנסה לפרוץ לכם למשחק יכול להיות מורט עצבים. יש לכם זמן מוקצב למצוא את מי שפרץ ולחסל אותו, מה שיכל להיות משימה לא קלה בכלל. כאשר שחקן אחר פורץ אל המשחק שלכם, עולה לכם מד הזמן על המסך ועל המפה מופיע לכם מעגל סביב האזור בו השחקן מתחבא. חשוב לציין שהשחקן שפורץ אליכם למשחק לא נראה כמו איידן פירס, אלה כמו עוד איש או אשה מבין כל האלה שמסתובבים בעיר. אתם אמורים להשתמש בסורק שלכם כדי למצוא אותו והוא צריך לנסות ולברוח מכם. אם הוא מצליח להוריד את המידע לפני שמצאתם אותו אז יש לו הזדמנות אחרונה לברוח מהאיזור מבלי שתזהו אותו. כמובן שעבדכם הנאמן לא מתכוון לתת למישהו לגנוב ממנו מידע ואחרי שהגעתי לאיזור שבו הוא אמור להתחבא, שלפתי את האקדח ויריתי בכל מה שזז.

    לאחר מכן נסינו לפרוץ למשחק של מישהו אחר ולגנוב ממנו מידע. זה במקרה היה בדיוק אותו מפתח שפרץ אלינו לפני והפסיד. גם הפעם הוא לא הצליח למצוא אותנו כאשר התחבאנו כמו ילדות קטנות מאוחרי עציצים שהיות באזור, חיכינו למד שיתמלא וברחנו משם כל עוד נפשנו בנו.

    Watch Dogs קיבל מאיתנו פרס על משחק ההרפתקאה / אקשן הכי טוב של הכנס ובאמת הגיע לו. מאוד נהנו וכל מי שצפה במשחק נקרע מצחוק מכל מה שקרה שם. בהחלט אחד המשחקים שאנחנו יותר מחכים להם השנה.

    https://www.youtube.com/watch?v=KdPPqzkxjjE