Forza Horizon היה ניסיון מעניין למשחק נהיגה בעולם פתוח. הבסיס שהציב היה נרחב, אך התוצאה הסופית היתה רדודה – נהיגה במסלול מצומצם, עם נוף נרחב בכל צד, מחוץ להישג יד. הנוף היה כשמו כן הוא, ולא סיפק מקום לחיכוך הגלגלים. העולם הפתוח היה סגור. Playground Games חוזרים עם ניסיון שני בשם Forza Horizon 2, והפעם יש להם חומרה הרבה יותר חזקה לשחק איתה. האם הפעם המגבלות הטכניות ינוצחו?
המשחק מתחיל עם פתיחתו של פסטיבל הורייזון השני, ומציג לכם את האחראי על הפסטיבל, שמדריך אתכם במסעכם על פני המפה הנרחבת של המשחק. אותו בחור, הפנים של הפסטיבל, עושה עבודה נאמנה בהסברה ובהדרכה של כל פני המשחק ואפשרויותיו – והכל בהרגשה של פסטיבל אמיתי. לטוב או לרע, ההרגשה הזו מלווה את כל המשחק, וברגעים מסוימים הופכת את החוויה לסוריאליסטית ולא מציאותית. ולמרות זאת, ההרגשה החגיגית שהמשחק זורק עליכם הופכת את רוב הזמן שתבלו בנהיגה לחוויה בלתי נשכחת.
המפה מחולקת למספר לא מבוטל של אזורים, אליהם תגיעו תוך כדי המרוץ לאליפות הנכספת, והכל בעזרתו של אותו הבחור. הוא ייקח אתכם לאורכה ורוחבה של המפה ותוך כדי המסע תלמדו על האירועים השונים שמתרחשים בה. כל המרוצים הרגילים נמצאים כאן: מרוץ מנקודה לנקודה והקפות סביב מסלול מוגדר מראש – על הכביש ועל דרכי עפר. תוספת המעניינת נקראת קרוס קאנטרי. זהו מסלול שבנוי מנקודות שפזורות על המפה באופן שלוקח את הנהג על פני כל שטח אפשרי, ויוצר מסלול של מעין מסלול מכשולים ומסלול שטח. בפועל זהו מרוץ שובר שגרה שמזכיר יותר דרבי מאשר את פורצה, והוא בהחלט מהנה.
אירועים נוספים פזורים על פני כל המפה, ומספקים חוויה שונה מהפעילות הרגילה. ביניהם תמצאו תחרות בין פרארי למטוסים, או נהיגה בלנצ'יה קלאסית במטרה להשיג רכבת. הפעילויות המעניינות ביותר, לדעתי, מתגלות בדמות ה-Bucket list. בנקודות שונות על המפה, תוכלו למצוא מכוניות מגוונות שמציעות אתגרים מיוחדים – למשל נהיגה פרועה בפורד על פני מסלול גולף במטרה להשיג מספר מסוים של נקודות, או נהיגה מסוכנת בפגאני זונדה לאורך כביש סואן במטרה לפספס כמה שיותר מכוניות. האתגרים שונים ומגוונים, ומספקים בחלקם את הדברים הכי מהנים במשחק.
כשימאס לכם להתחרות נגדהקנוסולה, תוכלו לקפוץ בקלות למערך האונליין של המשחק. אין ממש הבדל בין שני המצבים – פשוט בחרו באייקון המתאים על המפה ומיד תוכל לשחק לצד שחקנים אחרים. כאן האקשן האמיתי מתחיל, וכאן באמת תבחנו על מיומנותכם. גם הפעם תתוודעו שלמרות מערכת ה-AI המתקדמת של פורצה, הנקראת Drivatar ובנויה מסגנון המשחק של שחקנים אמיתיים, אינה מהווה תחליף לאקשן ולאתגר שמציע שחקן אחר.
אבל מהו פורצה הורייזון 2 בלי מכוניות? המוסך של המשחק מציע גיוון מרשים, החל ממכוניות כביש קלאסיות, דרך מכוניות שטח ומרוץ, וכלה במכוניות סופר-על נכספות. למרות שהמשחק מבוסס על התשתית של פורצה 5, לא תמצאו כאן חווית סימולציה דומה. אפשרויות הכוונון והשיפור של המכוניות נרחבת, וניתנת האפשרות לבחור בין מספר לא מצומצם של עזרי נהיגה, אך בפועל המשחק נופל בין שליטה ארקיידית לבין סימולציה. עם זאת, Playground Games עשו עובדה יוצאת מן הכלל עםהמכוניות, וכל אחת מהן מציעה חווית נהיגה שונה. התוצאה הסופית היא כיף לא יאומן של קלות שליטה, אך דורשת מיומנות כדי באמת לבצע נהיגה מרשימה עם דריפטים ופניות של 180.
הגרפיקה מרשימה לא פחות. זהו ללא ספק המשחק הכי מרשים ויזואלית שראיתי על קונסולות הדור החדש. הפירוט שבמפה גבוה מאוד, וחדות הפרטים הופכת הכל לברור ונראה לעין. התוספות של מעבר מיום ללילה, ומזג אוויר משתנה נופחות במשחק חיים. פס הקול לעומת זאת, לא מרשים ויותר מעצבן, עם מנגינות שלטעמי שמחות מדי ומתאימות לסוג אחר של משחק נהיגה. עדיף כבר לכבות את המוזיקה, ולהאזין בעונג רב לשאגות המנועים וחריקות הצמיגים.
המפה גדלה באופן משמעותי והיא מבוססת באופן חופשי על צפון איטליה ודרום צרפת. זה אומר נופים מרהיבים של שדות לא נגמרים, גבעות ירוקות ושמיים שנמתחים עד האופק. תודות לכוח העיבוד של קונסולת הדור החדש, טווח הראיה מרשים ביותר, אבל הוא לא הדבר הכי מרשים. ישנו טרנד שכזה במשחקי עולם פתוח, שבו המפתחים אוהבים לומר שניתן להגיע לכל נקודה שרואים באופק. ברור מאליו שזוהי הגזמה של הנקודה, אבל בפורצה הורייזון 2, האפשרות הזו באה לידי ביטוי בדרכים לא צפויות.
בתור חובב משחקי נהיגה מושבע, מצאתי את עצמי מופתע לא פעם מהצורה בה המשחק נתן לי להתפרע. האינסטינקט הראשוני היה להתמיד בנהיגה על הכביש, או על דרך העפר, ולהימנע כמה שיותר מחריגה לצדדים. לא כאן – פורצה הורייזון 2 פורץ את גבולות הכביש ונותן לכם לנהוג בכל מקום אפשרי והגיוני. המשחק עוזר לכם להגיע מנקודה לנקודה בעזרת GPS מובנהשמראה לכם בכל רגע נתון את היעד אליו אתם רוצים להגיע ואת הנתיב על הכביש. בפועל, ניתן להתעלם מהנתיב המוצע, ופשוט לנסוע בקו ישר דרך הגבעות והשדות, ולהגיע ליעד. זה בהחלט חופש מרשים שלא נתקלתי בו בעבר. גם האזורים העירוניים מרשימים במשחק, ומשלימים את ההיצע המרשים של נופים במשחק. הכבישים מסתעפים הנה והנה, עולים מעלה ויורידם מטה בצורה שמשרה אותנטיות. אגזים ואומר שישנם מקומות על המפה שמזכירים נוף ארץ ישראלי של צפון הארץ.
עם זאת, ישנו דבר אחד מאוד חשוב שחסר למשחק. כבר מההתחלה כל האפשרויות פתוחות למענכם ורק הארנק הווירטואלי יעצור אתכם. זה יתמלא במהרה, וכל שישאר לכם לעשות זה פשוט לרכוש מכונית ולהתחרות. הדגש על התקדמות והתפתחות חסר, ואפילו התוספת של מערכת חדשה שנותנת בונוסים פשוטים ולא מורגשים ברובם, לא עוזרת. במשחק נרחב שכזה, זהו חיסרון ברור וכואב.
פורצה הורייזון 2 מציע חווית עולם פתוח יוצאת דופן. הרשימה המרשימה של המכוניות המוצעות, מפה עצומה ומפתיעה באותנטיות וכל גיחה שלכם לכביש או לדרך העפר הופכות את המשחק למשהו אמיתי ואמין. למרות שהמשחק לא מתהדר בפיזיקת נהיגה מציאותית, השליטה מהנה והגיונית, והנוף עוצר נשימה. אני מסתכן כשאני אומר שהחוויה יכולה להיות סוריאליסטית לעיתים, אבל פורצה הורייזון 2 מראה שניתן לייצר חווית נהיגה אותנטית שאינה סימולציה. התוצאה היא אחד ממשחקי הנהיגה המהנים ביותר בז'אנר, וכזה שמציב רף גבוה מאוד לבאים אחריו.
