פיצוץ מפר את השלווה של הרי ההימלאיה. הפעם זה הייתי אני שיריתי מרימון מהמטול שלי אל תוך קבוצת אויבים בזמן שריחפתי מעל במסוק קטן. פעם שעברה השתמשתי במרגמה כדי להרוס לחלוטין מוצב אויב, ולפני זה, זה קרה כשצלפתי בנהג משאית אספקה, וזו עפה מהכביש אל תוך תהום, שם היא התפוצצה. ישנן דרכים רבות לזרוע הרס ובלגן בשורות הצבא המלכותי, שבראשו עומד Pagan Min, העריץ בעל חוש האופנה יוצא הדופן. Far Cry 4 יגרום לכם לרצות למצוא כמה שיותר מהדרכים הללו, רק כדי לראות איזה פעלול משוגע תצליחו לבצע ועדיין לקום וללכת ממנו בשלום, למרות שלא חובה באמת ללכת אחר כך. למה ללכת כשאפשר לרכב על פיל או לדאות באוויר עם חליפת הרחיפה שלכם?
האמת היא, יש הרבה מה לעשות בעולם הענק של Far Cry 4 מעבר ללפוצץ דברים. הרי ההימלאיה משמשים כבמה מצוינת עבור סוג הכאוס המיוחד של הסדרה: אפשר לנהוג בטרקטורון או טוק טוק ולאסוף משלוחי נשק, לעשות מרוצי פילים או לבחון את כישורי הלחימה שלכם בזירת הקרב, מול חיות או בני אדם. בנוסף, אתם יכולים לעשות את כל מה שאתם זוכרים מ-Far Cry 3, כמו להשתלט על מוצבים ומגדלי רדיו, וללכת לצוד את חיות הבר המסוכנות או את חיילים החמושים המאיימים הרבה פחות. וכל הזה אפילו לא מגרד את פני השטח – גם תקבלו הרבה משימות צד מהאנשים ה… מעניינים שתפגשו במהלך הדרך. אלה יתנו לכם טעימה קטנה מכל מה שיש לעולם הפתוח של המשחק להציע ויספקו הסחת דעת מושלמת מהסיפור הראשי של Ajay Ghale, הנתיב הזהוב, פייגן מין המרושע וגורלה של Kyrat, מדינה קטנה ובדיונית השוכנת בהרי ההימלאיה.
אג'יי גאלה (או באיות ללא המבטא: גייל) הוא בחור צעיר מארצות הברית שחוזר לארץ מולדתו בכדי למלא את בקשתה של אימו לפזר את אפרה ב-Kyrat. הוא רק יורד מהאוטובוס וכבר נתקל בפניו מכוסות הדם של פייגן מין ובשומרים שלו, שלא מהססים לירות קודם ולא לשאול שאלות בכלל. למרות הכנסת הפנים הלבבית, פייגן מין לא משאיר רושם טוב במיוחד, ואג'יי מהר מאד מוצא את עצמו נלחם לצד הנתיב הזהוב – קבוצת מורדים שמונהגת ע"י Sabal ו-Amita שלא מצליחים להסכים על כלום.
ההתנגחויות בין השניים עוזרות להעשיר את הסיפור והמשימות מעבר לקטע הסטנדרטי של "לך תעשה את זה כי אמרתי לך". גם לעמיתה וגם לסאבל יש חזון משלהם לעתידה של Kyrat: סאבל הוא איש מסורתי שמקווה להחזיר את המדינה האהובה שלו לערכים המסורתיים שלה ולתהילת העבר. עמיתה, מצב שני, מעוניינת לגרור את Kyrat למאה העשרים ואחת והרחק ממסורות עתיקות ושוביניסטיות. על אג'יי להחליט אחר איזה חזון לעקוב ובאיזה מנהיג לתמוך. שניהם מאד משכנעים בטיעונים שלהם, ואתם תמצאו את עצמכם מתלבטים קשות במי לתמוך בכל פעם שהאפשרות עולה. ובדיוק כשאתם חושבים שבחרתם בבחירה הנכונה, ואתם בטוחים בעתיד שבחרתם עבור הנתיב הזהוב, המנהיג האחר יהרוס את כל הביטחון שלכם ויציג את הבחירה שלכם באור אחר לחלוטין ממה שחשבתם, ובגדול יגרום לכם להרגיש ממש רע עם זה שלא בחרתם בו או בה.
אבל המנהיגים של הנתיב הזהוב הם לא האנשים היחידים שמתעניינים באג'יי. Far Cry 4 מלא בדמויות מיוחדות ומעניינות, בשני צידי הסכסוך. תפגשו סוחר נשק שחזר בתשובה שמאמין שאת עבודת הקודש עושים הכי טוב עם קלאצ'ניקוב; צמד של מסוממים שמחשיבים את עצמם מדריכים רוחניים; שכיר חרב אכזר עם חיבה לחשמול אנשים ומונולוגים ארוכים, ורבים אחרים. ויש גם את פייגן מין, העריץ האכזר והרע הראשי של המשחק. הוא מעין נבל קלאסי שכזה – אף פעם לא מנסה לפגוע בשחקן באופן ישיר, ובמקום זה מסתמך על החיילים והמשרתים שלו שיעשו את העבודה המלוכלכת, למרות שהוא לא מפחד מקצת דם. הנוכחות שלו בעיקר מורגשת כשהוא מתקשר לשחקן כדי להעליב, לאיים או סתם כדי לבדוק מה שלומו. השיחות האלה עוזרות להשאיר את השחקן מחובר לקמפיין, ולא לעצור כל הזמן כדי לצוד עוד גירית או לאסוף עוד מסכה רק כי "זה בדרך". הדמויות, יותר מהסיפור עצמו, הן מה שגורם לעולם הפתוח להרגיש חי ומציאותי יותר, למרות שהן עצמן לא מאד מושרשות במציאות.
אבל כמו שהזכרתי קודם, זה קשה להישאר מפוקסים על הסיפור. יש לשחקן כל כך הרבה מה לעשות, לראות ולירות ב-Far Cry 4. נכון, הרוב ירגיש מאד מוכר לכל מי ששיחק Far Cry 3 – יש את אותן פעילויות, אותן יכולות ואפילו את אותן אנימציות, אבל ישנם גם מספיק דברים חדשים שעוזרים למשחק להגיע גבוה יותר מקודמיו. עכשיו יש וו טיפוס שמפשר לכם לטפס על מצוקים וגם מסוק זעיר ושימושי – שני כלים שמדגישים את המפה האנכית של המשחק (אנחנו בהימלאיה אחרי הכל). גם החיות שמאכלסות את המפה הזו לוקחות גישה אנכית יותר, והפעם תוקפות מהיבשה, ים ואוויר: בדיוק ברגע שבו מצאת נקודת תצפית טובה וכבר בחרת מטרה עם רובה הצלפים שלך, נץ ינחת עליך מהשמיים ויהרוס הכל – או שיגלה לאויב את המיקום שלך, או יאלץ אותך לזוז ולחפש מקום אחר לצלוף ממנו.אם תרצו לחלוק את העצבים שלכם עם האויב, תוכלו תמיד להשליך פיתיון בשר ליד קבוצה מהם וללתת לטורפים לעשות את העבודה.
או שאתם יכולים לקורא לחבר שיבוא לעזור, כי זו הפעם הראשונה בסדרה שבקמפיין של Far Cry יש קו-אופ. עד עכשיו הייתם יכולים רק לספר לחברים שלכם על כל הדברים המגניבים שקרו לכם – על הפעם הזאת שלהקת זאבים בדיוק תקפה מוצב בזמן שהייתם שניות בלבד מלנטרל את כל האזעקות, או כשהצלחתם לירות טיל על מסוק בזמן שעפתם מצוק, ממש לפני שפתחתם את חליפת הרחיפה שלהם. אבל זה תמיד נשמע הרבה פחות מרשים משזה באמת היה, ואתם גם מספרים את זה לא נכון בכל מקרה. עכשיו אתם וחבר נוסף יכולים לגרום לכל הפיצוצים והבלגן שאתם רוצים, ולחלוק בכיף של התוהו ובוהו. למרות שאי אפשר לעשות משימות סיפור ביחד, עדיין הרבה יותר נחמד לחקור את העולם בצוותא ותמיד טוב שיש מישהו שיעזור לכם כשאתם מנסים להשתלט על המצודות המבוצרות שבמשחק.
ישנו גם מצב מולטי פלייר קטן ב-Far Cry 4, בו קבוצה של מורדים נלחמת נגד לוחמי Rakshasa קטלניים. מורדי הנתיב הזהוב משתמש בנשקים מודרניים, כמו מכונות ירייה ומרגמות, ולחומי הרקשאסה מסתמכים על התגנבות וקסם כדי לפצות על המחסור בארטילריה. זה כיף לנסות את שני סגנונות המשחק הללו, והמפות תמיד גדולות ופתוחות מספיק בשביל לאפשר גישות שונות, אבל בסופו של דבר זו רק עוד הסחת דעת מהקמפיין לשחקן יחיד.
אבל הסחת הדעת הטובה ביותר במשחק היא שנגרי-לה. כשאתם מוצאים ציורים עתיקים בשם Thangkas, אתם משתגרים בזמן ובחלל בכדי לחוות את חייו של Kalinag, לוחם שנשלח ע"י המלך למצוא את העמק המסתורי עמוק בין הרי ההימלאיה. רק העיצוב הייחודי של המשימות האלה שווה את הזמן שלכם, והעבודה שיש לכם טיגריס לבן כבן לוויה לא מזיקה בכלל.
ישנה אספקה בלתי נדלית של אקשן והרפתקה ב-Far Cry 4. בין אם תצמדו לסיפור הראשי, או תיפלו טרף לאחת מהסחות הדעת הרבות שבדרך, לעולם לא יהיה לכם רגע משעמם. המשחק מרגיש טיפה מוכר מידי בהתחלה, אבל ברגע שתגלו את כל התוספות החדשות לנוסחה המנצחת שהכרתם מ-Far Cry 3 זה כבר בכלל לא ישנה. אי-שם במרומי ההימלאיה, Far Cry 4 ממשיך לשלוט ביד ברזל בז'אנר היריות בעולם פתוח ולא נראה שהוא יוותר על הכיסא שלו בקלות.
