אם יש שני דברים שכל גיימר בעולם מבין, הם השמחה האדירה שנובעת מלנצח במשחק נגד החברים שלך, והכאב המרסק שבא בסיבוב הבא כשהם מוציאים לפועל את הנקמה שלהם. כאשר הגיימרים החלו ליצור תרבות משלהם, הקרב העתיק בין שחקן1 לשחקן2 התפתח לאירוע ענק בשידור חי בזירה מלאה באלפי מעריצים ומעריצות מצווחים, ו-All Work All Play, הדוקומנטרי החדש של פטריק קרידון, בא להראות לכם בדיוק עד לאן התופעה הגיעה.
הכותרת עצמה עושה שני דברים גדולים. היא חוגגת את התרבות של משחק במשחקי-וידאו עם אנשים אחרים, ומסבירה באמת כמה משמעותי העניין. הסרט מתעד את החברויות שנוצרות כששתי קבוצות של אנשים נאלצות לסמוך אחת על השניה בתחרות מבוססת קבוצות, בנוסף לנחישות שמניעה את המהפכנים כמו מיכל בליכארץ לאתגר את התפישה של העולם את הגיימינג התחרותי.
הגיבור של הדוקומנטרי מגיע בצורת מיכל בליכארץ ( Michal Blicharz ), לשעבר אגדת ה-eSports קארמאק, וניסיונותיו להפיץ את אהבתו לגיימינג עם העולם. הסרט מתעד את ניהול הליגה שלו מההתחלה הצנועה של מסיבות LAN סודיות בקפה-אינטרנט עד להופעת ה-eSports בקנה מידה עולמי. המאבקים שלו אנושיים להדהים ומובנים לחלוטין לכל מי שאי פעם שמע על "החלום האמריקאי".
כשהוא נתמך על ידי משפחתו האוהבת ונחישותו שלו עצמו, מיכל מתעמת עם קהלים אדישים, סטיגמות גלובליות נגד קהילת הגיימינג וחלום שנתפש כמסע עסקי בלתי אפשרי. ל-All Work All Play יש יותר ממספיק גיבורים ונבלים, אבל יוצרי הסרט מביאים סיפור כל כך שובה ומקיף שלא משתעממים לרגע ממה שרואים. הסרט מצייר את החותם שהשאירו משחקי הוידאו על עולם הספורט ואפילו על העולם בכלל.
הסרט משתמש ברקע של ניהולו של מיכל את תחרות הגיימינג העולמית, Intel Extreme Masters, בכדי לתאר את ההטרוגניות של קהילת הגיימרים. אבל הדבר בא באמת לידי ביטוי בשיחות האינטימיות של יוצרי הסרט עם מספר קבוצות המתחרות בליגת ה-IEM.
הסרט לא שוכח לתת לכל קבוצה את 15 דקות התהילה שלה דרך ראיונות וסיורים בבתי הקבוצות בהן החברים גרים. תוך שמירה על תמונה רחבה, הסרט מצמצם את הפוקוס ומתמקד במסע המופלא שהקבוצה העולה Cloud 9 פותחת בו.
בתור קבוצה היוצאת מארה"ב, הסרט עוקב אחר אוהדים אמריקאים שמגיחים לתוך ליגה שנשלטה לרוב על ידי הצד המזרחי של הגלובוס. הסרט מבהיר שעד עכשיו, למערב לא היה עניין רב ב-eSports מפאת חוסר היכולת שלהם להתמודד עם המתחרים הסינים והקוריאנים. במעקב אחרי אליפות ה-IEM האחרונה, הסרט נותן תחושה של פטריוטיות קלילה כשסוף סוף יש למערב את הסיכוי להתחרות ברמה העולמית. השאלה היחידה שנשארה היא האם ל-Cloud 9 באמת היה סיכוי.
יוצרי הסרט עושים הרבה צחוק מהשיגעון של אנשים שמתקבצים בשביל לשחק משחקי וידאו אחד נגד השני על במה ענקית, ומשודרים מסביב לעולם. ההגיון בסיטואציה הוא מפתיע ולא צפוי. הנשק של הסרט בכדי לנטרל כל מתיחות או היסוס שיש לאנשים נגד eSports היא העובדה שאם מפרקים את זה לחלקים, התרבות של גיימינג תחרותי לא שונה מכל תרבות ספורט אחרת.
בין אם אתם מתייחסים לגמר ליגת האלופות בכדורגל או אליפות League of Legends, אלפי אוהדים ימלאו אצטדיונים עצומים, צורחים שירים מעל יציעים על מי הולך לנצח במערכה (ובמה עובדת אמא של השופט). עכשיו כשאנשים מסביב לעולם מתחילים לרכוש חבילות eSports מספקיות הטלוויזיה שלהם, יותר ברור מתמיד שתחרות ESL של אינטל כאן להישאר, ושאחד מהאנשים האחראים הוא אלוף ה-eSports לשעבר, מיכל בליכארץ.
כמו שלמשחקי וידאו דרושים שחקנים, לספורט דרושים אוהדים. בנאום מרגש לאצטדיון מלא בגיימרים הוא מדגיש "בלעדיכם כאן, ובלעדי האנשים אונליין, האולם הזה הוא רק קליפה ריקה עם אורות בפנים.", והכוונה היא שבלי האנשים שמצטופפים מסביב לשחקנים בארקייד, עולם משחקי הוידאו אולי לא היה נהיה מה שהוא היום.
אחת מהסצנות הטובות ביותר ב-All Work All Play היא כשהם מסבירים לפרטי פרטים את המשחק League of Legends. יוצרי הסרט מבינים שאפילו שתעשיית ה-eSports מתחילה להתפוצץ, לא כולם מבינים עדיין את המשחקים בהם משחקים. בשביל להיות נגישים לכמה שיותר אנשים, נוצר רנדר בסיסי של המפה. המפה משחקת תפקיד חשוב לא רק בלהסביר את המשחק, אלא גם בהאטת התנועות והצגת האסטרטגיה תוך כדי שהיא יוצאת לפועל.
יש כאוס שטבוע בתוך זירות האונליין גיימינג, במקרה של עוברי אורח שלא מכירים את העולם, האקשן עלול לחלוף מעל לראשיהם ולהשאיר אותם המומים ולבסוף משועממים. מה שהסרט עושה הכי טוב, לעומת זאת, זה להסביר את שפת המשחק כך שאפילו אם אנשים לא מכירים את הדמויות או הכשפים, הם יכולים לקבל את אותה ההתרגשות כשהם רואים את הקבוצה אותה הם מעודדים מורידה בסיס אויב.
הסרט רוצה את תשומת הלב לא רק של הגיימרים שעוקבים בטירוף חושים אחר כל סיבוב של ליגת ה-IEM, אלא גם לחברים או בני הזוג שנגררו לשם ולא מבינים מה כל כך מעניין באנשים משחקים משחקי וידאו. באספקט הזה, לא רק שהם הצליחו להסביר את הבלתי-מוסבר, אלא גם יצרו עניין אמיתי ואותנטי במשהו שרק עכשיו מתחיל לקבל תשומת לב.
האתנחתא הקומית שנוכחת לאורך הסרט היא ה-"Smack Talk", הדיבור הנגוע המפורסם שחודר לכל פן במשחקים מרובי משתתפים. חלק מהשורות הגדולות ביותר בכל הסרט באות מפי הפרשנים בליגת ה-IEM כמו גם מהמתחרים השאפתנים מכל העולם.
חלק מהסצנות יגרמו לכם לצחוק ולהיזכר בפעם ההיא שחבר לא יכל להפסיק לברבר על כמה הוא טוב במשחק רק בשביל שתוכלו להזכיר לו כמה הוא מעפן. הדבר היחיד שיכול לעשות את הקטעים האלה יותר טובים הוא להיות באצטדיון מלא בגיימרים אחרים שגם שמעו כמה קשה הושפלה קבוצה שלמה.
הפן החשוב ביותר בסרט, הוא להיות עדים לו על המסך הענק. כמו שכל אוהד ספורט מבין שבין לראות משחק מוקלט בטלוויזיה לבין לצפות במשחק מהיציע באצטדיון ענק יש הבדל של שמים וארץ, כך גם לגבי eSports. כשהשניות חולפות וסופרות אחורה לסוף של מערכה בשוויון, הקהל עומד קפוא, וכשהשחקן האהוב עליכם מביא את המכה הסופית ומחסל את בסיס האויב, הקהל מתפרץ בשאגה אדירה.
החוויה של לחזות בסיפור הזה מתגולל על המסך הענק מזכירה את המזל הטוב של לחוות את E3 מקומת התצוגה. יותר מכך הזכות להיות מוקף בגיימרים אחרים שאולי לעולם לא יגיעו ל-E3 או לאליפות eSports, אבל הודות לסרט, יוכלו לקבל הצצה מרהיבה לחייהם של אגדות הגיימינג אותם הם מעריצים. תקופת הריצה הקצרה באופן טרגי של הסרט הזה קצת מאכזבת, אבל זה הופך את זה ליותר מיוחד הודות לתמיכה המדהימה של קהל המעריצים שהסרט מייצג.
על ידי הבאה למכנה משותף של כל הרקעים השונים שממלאים את עולם הגיימינג, היוצרים צילמו סרט שהוא באמת מיוחד. למרות שתוצאות הסרט ידועות היטב לכל מי שתומך בזירות של eSports, הסרט משרת כגשר בין אלו שיש להם את התשוקה לספורט הזה לבין אלו שלא מבינים, ובשביל זה, אנחנו כאן בגיימרספאק נותנים לסרט ארבעה מתוך חמישה כוכבים.
למרות שאנחנו לא אתר לביקורות סרטים, כשמישהו רוצה לחלוק את אהבתנו למשחקי וידאו עם שאר העולם, אנחנו רוצים לעזור. All Work All Play יוקרן ב-900 אולמות קולנוע ברחבי ארה"ב במהלך אירוע של לילה אחד ביום שלישי הזה, ה-21 ביולי ואתם יכולים לקנות את הכרטיסים שלכם כאן ב-Esportsincinema.com.
