מאחורי מעטה של סימולטור דייטינג, Doki Doki Literature club הוא משחק מעולה שמשאיר טעם של עוד, גם לאנשים שאינם חובבי משחקי אימה מטרידים. והכי חשוב, הוא בחינם!

יתכן מאוד וכבר שמעתם על המשחק Doki Doki Literature club, ותהיתם לעצמכם על מה כל ההייפ. הרי ממבט ראשון, המשחק נראה כמו סימולטור דייטינג גנרי שנוצר על ידי חברה קטנה בשם Team Salvato ונראה לא שונה במיוחד מרומנים ויזואליים אחרים. אל תתנו לזה להטעות אתכם – אספר לכם עכשיו על Doki Doki Literature club ומדוע גם אתם צריכים להוריד אותו מיד, גם אם אתם שחקנים שאינם חובבי הז'אנר. כמו שאומרים, אל תסכלו בקנקן, אלא במה שבתוכו.

לפי שארחיב מדוע אהבתי את המשחק הזה, נדבר קצת על העלילה. השחקן הוא נער צעיר בתיכון, אשר ביחד עם חברתו הטובה סאיורי, נכנס למועדון הספרות בבית הספר שלו. במהלך המשחק הוא פוגש שלוש בנות בנוסף לסאיורי, המשתתפות במועדון: מוניקה המנהיגה של המועדון, פופולארית, ונחמדה לכולם; נאטסוקי, ילדה נמוכה וחצופה שלא רוצה שיחשבו שהגובה שלה הוא מה שיעצור אותה; ואחרונה היא יורי, נערה עם חרדה חברתית שקשה לה ליצור אינטרקציה עם אנשים.

כך הוא מעביר ימים ארוכים בכתיבת שירים וקריאת שירים של חברות המועודון השונות. בשלושת הימים הראשונים (כשעתיים של משחק), הכל נראה רגיל. השחקן מתחיל להתחבר לכל אחת מהדמויות ואפילו בוחר עם מי לבלות את סוף השבוע. אך ביום הרביעי דברים מוזרים מתחילים להתרחש. בלי הרבה ספוילרים, כי באמת כל מה שאגיד יהרוס את חווית המשחק המיוחדת, המשחק משנה את עורו לגמרי. ממשחק דייטינג חמוד, עם בנות מתוקות ודיאלוגים מעט עקומים, הוא הופך להיות משחק אימה שיפחיד כל אחד. מהדברים הקטנים ביותר כמו Jump Scares, לגליצ'ים יזומים של המשחק, ועד בחירות שישנו את חייהן של הדמויות.

המשחק הוא רומן ויזואלי, וככזה רוב המשחקיות בו כרוכה בקריאת טקסטים של הדמויות השונות ואינטרקציה איתן. במהלך המשחק ישנו מיני משחק הכולל כתיבת שיר. במקרה זה מופיעות מילים שבאמצעותן השחקן צריך לבחור את מהות השיר. בכל פעם שהוא בוחר מילה, אחת מהדמויות המיניטוריות של הדמויות הראשיות קופצת. בכך, הוא בוחר למי השיר יתאים יותר, ויביא אותה לאהוב אותו יותר. בנוסף, קיימות מספר בחירות אשר בהתחלה אינן בעלות משמעות רבה, אך ככל שהמשחק מתקדם, הן הופכות ליותר ויותר קריטיות.

המשחק מצויר כויזואל נובל יפני טיפוסי, למרות שלא כתוב במפורש שהוא מתרחש ביפן. הסגנון האומנותי נפלא, עם ירידה לפרטים הקטנים כמו בגדים או קצוות שיער של דמויות שונות. בנוסף, רוב העלילה מתרחשת בבית הספר, בו גם ישנה התמקדות על כל פרט ופרט, אפילו בלוח שנמצא בקצה של הכיתה. זה גורם לשחקן להרגיש כאילו הוא נמצא בתור חדר כיתה רגיל. הדבר בא לביטוי גם ב-jump scares וברגעים המותחים של המשחק שמסייעים לתחושת האימה שעוטפת את המשחק כולו. וזה עובד טוב מאוד, בכל שלב.

מבחינה ויזואלית, המשחק אמנם טוב, אבל זה לא מחפה על כמה היבטים שלא אהבתי במשחק. ראשית, הסיפור הופך למעניין ומותח רק לאחר שמגיעה הפואנטה. לפני כן צריך לשחק כשלוש שעות, בהן קוראים מגילות ארוכות של טקסט, שהוא לעיתים לא מעניין, ולרוב דיי בנאלי. בשביל משחק שאמור להיות מותחן אימה, כפי שכתוב בתיאור שלו, הוא קצת מרדים בשלב המוקדם של המשחק. משחקים מז'אנר זה אמורים לתפוס את השחקן בשניה הראשונה ולגרום לו לחשוב, אך במקרה של Doki Doki Literature Club, לוקח זמן רב להגיע לקטעים המשמעותיים.

זאת ועוד, הדיאלוגים בין הדמויות, שאמורות להיות בנות 18, אינם משכנעים אותי. נדמה שהכותבים של הטקסט קצת יותר מבוגרים ממה שהיו רוצים בשביל לכתוב דיאלוגים של בני נוער. התוצאה היא שהדיאלוגים במשחק לא אופיניים לצעירים, כאילו הדמוית לא היו כאלה מעולם. נושא הדיבור שלהן כן במקום, כאשר הוא נוגע לספרות, אך הן לא באמת משתמשות בסלנג או בצורת הדיבור הטיפוסית של בנות בגילן. זה יוצר תחושה קצת מוזרה בקריאת הטקסטים. למרות כל הסיבות שציינתי, המשכתי לשחק את המשחק עד הסוף, ואני שמחה שנשארתי.

המשחק הביא אותי לחשוב על דברים שבדרך כלל לא עולים על סדר היום – הוא מביא אותי ללמוד על ההתמודדות עם מחלות נפשיות שונות, ואפילו חודש לאחר שסיימתי את המשחק, אני עדיין חושבת עליו, שומעת את המוזיקה המיוחדת שלו וקוראת תיאוריות עליו. בקיצור, זה משחק שישאר איתכם הרבה אחרי שתסיימו אותו. בנוסף – למשחק יש סוף סודי שאפשר לפתוח. בכך, המשחק מתגמל את השחקנים שקראו את כל הדיאלוגים, היו עם כל הדמויות ורצו לחוות את הסיפור במלואו. אני אישית קיבלתי את הסוף הרגיל בפעם הראשונה ששחקתי, אך הוא השאיר אותי עם סימני שאלה, מה שגרם לי להתחיל את המשחק מחדש ולקבל את הסוף "האמיתי". בסופו של דבר ישנן המון בחירות במשחק, מה שמאפשר לשחקן לשחק במשך זמן רב ועדיין לגלות דברים חדשים. ובעצם, המשחק זמין להורדה בחינם בסטים וכמו כן באתר הרשמי שלו, אז לא משנה אם תעופו עליו או תשנאו אותו, יצאתם מורווחים.

אסיים בלהזכיר שבכל פעם שהשחקן פותח את המשחק כתוב "המשחק לא מיועד לילדים ולאנשים שנרתעים בקלות". ואכן, במהלך המשחק ראיתי כמה דברים באמת נוראיים שאני לא אשכח להרבה זמן ולא ארחיב בביקורת זו. לכן, איני יכולה להמליץ עליו לכל אחד, ולמרות זאת, אם אתם לא מפחדים ואפילו אוהבים משחקי אימה, אני מפצירה בכם לשחק את המשחק, אתם לא תתחרטו.