Battle Chasers: Nightwar הוא מחווה נפלאה למשחקי ה-JRPG של שנות ה-90, או "מכתב אהבה" לז'אנר כמילותיהם של מפתחי המשחק בעמוד הקיקסטארטר שלהם. המשחק מבוסס על קומיקס שראה אור בשנות ה-90 המאוחרות אותו יצר לא אחר מהמנהל האומונותי של סדרת Darksiders.

המשחק זורק אותנו ישר לתוך עלילה בה נעקוב אחרי נערה צעירה בשם גאלי (Gully) שיורשת כפפות שיריון קסומות לאחר היעלמותו של אביה. גאלי יוצאת לחפש אחר אביה ואוספת סביבה חבורה של בני ברית, הכוללת את שכיר החרב הקשוח Garison, המכשף Knolan, ציידת הראשים Red Monika וגולם המתכת הידידותי Calibretto.

למרות שסצינת הפתיחה לא עשתה עלי רושם מיוחד, עלילת המשחק כתובה בצורה סוחפת ומהנה, ואף מכילה כמה הפתעות ופיתולים. לא נמצא כאן דברים שאופיניים לרוב משחקי ה-JRPG, כמו רומן בין הדמויות או סצנות רגשניות במיוחד. ובכל זאת לכל דמות יש עומק, אישיות ורקע עשיר שמוצגים לנו היטב ועוזרים להעצים את החיבור לדמויות והעלילה.

עם זאת, חסרה טיפה יותר אינטרקציה בין דמויות החבורה. זה לא שאין בכלל אינטרקציה כזאת, אבל רובה סובבת סביב קטעי מעבר כמו למשל בזמן מנוחה בפונדק. הייתי רוצה לראות מעט יותר עומק מהבחינה הזו.

מערכת הקרב מבוססת תורות ודי פשוטה להבנה. לכל דמות יש סט של פעולות רגילות שלא דורשות כלום ומתבצעות באופן מיידי. הן אף צוברות לנו נקודות overdrive – סט של יכולות מיוחדות שדורשות מאנה ולעיתים לוקח להן זמן להיטען. כל נקודות ה-overdrive שנצברות תקפות רק לקרב הנוכחי. הן יכולות ממש להחליף את נקודות המאנה, וגם לתת בונוסים ליכולות מסויימות, כמו 0.4% לנזק עבור כל נקודה שצוברים. בכל פעם שדמות מבצעת פעולה או חוטפת נזק, מדד ההתפרצות (burst) יתמלא. כאשר המדד הזה מלא, נוכל להשתמש ביכולת המיוחדת של אחד מהגיבורים.

סה״כ המערכת מגוונת מספיק בשביל לאפשר לנו לשחק במגוון טקטיקות שונות מול האויבים שבעצמם משתמשים בפעולות דומות. כן כן גם להם יש יכולות התפרצות. הקרבות במשחק נעים כל הזמן על הסקלה של בין קלילים למאתגרים וסה״כ זה מרגיש די מאוזן. אך קרבות שנעשים למטרת צבירת ניסיון ושלל יכולים להיות טיפה מעיקים ומתישים.

עולם המשחק עשיר בפרטים וצבעוניות, והסביבות והדמויות מעוצבים באוירת קומיקס מגניבה. כל הדמויות במשחק מעוצבות בסגנון קומיקסי שמזכיר לא מעט את סדרת Darksiders (לא כל כך מפתיע בהתחשב במנהל האומנותי). עם דגש על הפרטים הקטנים גם בעיצוב המודל של הדמות וגם בדיבוב בסיפור הרקע ובאופי – הכל פשוט נופל למקום.

ההסתובבות בעולם המשחק נעשית בשתי דרכים. הראשונה היא על האי עצמו, שמתואר ע״י מפת משחק ענקית שמזכירה מפות אוצר. על המפה הזאת נוכל לנוע עם הדמויות שלנו כאשר נקודות עניין כמו מבוכים, אוצרות ואויבים מזדמנים מאויירים עליה. ברגע שהגענו לאויב נעבור ישר לסצינה של קרב, אבל אם הגענו למבוך ניכנס למצב משחק איזומטרי בו ניתן לשלוט רק בדמות אחת מבין החבורה, כאשר ניתן להחליף בין הדמויות השונות. במצב האיזומטרי לכל דמות בחבורה ישנה יכולת מיוחדת בה ניתן להשתמש מספר מוגבל של פעמים עד אשר ננוח בפונדק והן יטענו שוב. סה״כ רעיון נחמד ומשתלב די יפה בעולם המשחק. המפה של האי עצמו היא די גדולה ומלאה באיזורי עניין, כאשר חלקים מהמפה נפתחיםו עם ההתקדמות בעלילה וניתן לחזור לאזורים בהם ביקרנו כבר באמצעות נקודות טלפורטציה הפזורות ברחבי המפה.

את רוב המשחק נבלה בחקירת מבוכים. כל מבוך מורכב מכמה חדרים קבועים ושאר החדרים נוצרים באופן רנדומלי ומתחברים יחד למפות חדשות בכל פעם שנשחק במבוך הספציפי הזה. חוץ מאוייבים, המבוכים הללו מכילים לא מעט נקודות עניין כמו פאזלים, אוצרות, שולחנות עבודה לשדוג הציוד ויצירת שיקויים ועוד. כל חדר מעוצב בהקפדה כל כך רבה שלא נראה שהמבוך רנדומלי עד שתנסו לתור אותו שוב. בכל מבוך ניתן למשחק בשלוש דרגות קושי שונות וככל שדרגת הקושי עולה כך גם עולה איכות השלל. כל חדר במבוך הוא ממש שלב בפני עצמו, מושקע ומפורט ויכול להכיל כמה קומות, אזור בנוי, אזור חיצוני או שילוב של הכל. אם שכחנו לפתוח תיבה או להיכנס לחדר כלשהו בדרכנו לסוף המבוך, החזרה על עיקבותינו היא קלה יחסית הודות לשיבוץ של נקודות טלפורטציה בחדרים שונים ברחבי המבוך.

בין מבוך למבוך נוכל לחזור לבסיס הפעילות שלנו – העיירה Harm’s Way. העיירה לא מביישת אף עיירת RPG שכוחת אל ומכילה את כל המוסדות הנחוצים לנו להרפתקה – נפחייה, חנות ואפילו פונדק בו נוכל לנוח מהמסע המפרך ולשתות בירה או להצטייד לקראת המבוכים הבאים. ניתן לשדרג את המוסדות וכך לקבל גישה לפריטים טובים יותר. פה גם נכנס קטע קצת טריקי: המשחק מאשפר לנו לבנות את רוב הפריטים בעצמנו באמצעות שלל שנאסוף, אך את התוכניות לבניית הפריטים נצטרך לקנות או לקוות למצוא באחד המבוכים. ככל שנרצה ליצור משהו טוב יותר נצטרך לשדרג את החנות הרלוונטית בכדי להשיג את התוכניות שלו.

יש לא מעט משחקים שפותחו במימון המונים ואפילו הצליחו מאוד, אבל בזירה הזאת Battle Chasers: Nightwar מרגיש כחלק מאליטה. הוא משתייך למשחקי האינדי שקשה לשים לב שהם כאלה. המשחק אמנם לא חף מבאגים אבל הם לא קריטיים ולא מורידים התחושה שמדובר במשחק מלוטש שמקיים את מה שהמפתחים הבטיחו.

אם אהבתם את משחקי התפקידים הקלאסיים של שנות ה90, כנראה שמאוד תתחברו ותאהבו גם אותו. Battle Chasers: Nightwar הוא משחק תפקידים נפלא, עם דגש על הסיפור הנפלא והאווירה הקומיקסית המדליקה, ועם כמויות תוכן שלא מביישות משחקים של חברות גדולות הרבה יותר.

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here