המשחק NieR: Automata (ניאר לקיצור) הוא משחק שאני אשים בקטגוריות יחד עם El Shaddai: Ascension of the Metatron – משחק שאפשר לתאר משחק בו כחוויה שהיא שונה לחלוטין מרוב המשחקים היום בשוק, שמשאירה אתכם צמודים למסך לראות מה הדבר הבא שיגיע, תוך כדי שימוש בהרבה קונספטים דתיים ופילוסופיים. אבל האם מעבר לכל ההתפלספות מסתתר משחק טוב?

הדבר הראשי להתמקד בו הוא העלילה. המשחק הוא המשך למשחק Nier ובו זמנית המשך ביקום מקביל לסדרה בשם Drakengard (חומר לכתבה שלמה בפני עצמה). אין צורך לשחק במשחק הקודם בסדרה בשביל להבין מה קורה אבל לאלו מכם ששיחקו יהיו תזכורות למשחק הקודם כולל אורח מפתיע שמחמם את הלב. המשחק עצמו מתחולל בעתיד המאוד רחוק, אלפי שנים אחרי המשחק הקודם ואחריי כמה אירועים אפוקליפטיים. בעקבות האחרון שבהם, פלישה של חייזרים לכדור הארץ, שאריות המין האנושי ברחו מכדור הארץ לירח כאשר התקווה היחידה שנותרה להם זה האנדרואידים שמשרתים אותם ומהווים את קו ההגנה האחרון מפני היכחדות מוחלטת של האנושות.

במשחק אנו משחקים בתור אנדרואידים השייכים ליחידת YoRHa – זוהי יחידת קרב של אנדרואידים שנלחמים נגד החייזרים וצבאות הרובוטים שמשרתים אותם. הדמויות הראשית שלנו במשחק הם האנדרואידית 2B והאנדרואיד 9S, זוג אנדרואידים שמצטוותים יחד למען המשימה של כיבוש מחדש של כדור הארץ מהחייזרים. כמו רוב הסיפורים מסוג זה יש הרבה יותר מתחת לשטח ממה שנאמר בהתחלה וכל הרחבה על מה שקורה רק יהרוס הפתעות אפשריות וכיוונים מעניינים שהסיפור מתקדם בהם. רק אגיד שהעלילה במשחק מדהימה ומרתקת, כאשר הביקורת היחידה שלי לגביה שלפעמים היא מרגישה קצת מאולצת, חייזרים מופיעים כי זה משרת את ההסבר למצב, ללא כל הסבר לוגי. יש סיפור שהמשחק רוצה לספר והוא ימתח את הגבולות בשביל שהוא יוכל לספר אותו.

הקונפליקט העיקרי במשחק (אני מקווה שאתם לא בטראומה מספרות בתיכון) הוא הניגוד בין שני הצדדים: מצד אחד האנדרואידים שהם יצורים אנושיים לכל דבר עם אהבות, תקוות וצדדים אפלים אשר מכריחים את עצמם להתכחש לאנושיות המוטמעת בהם ולהתנהג כמו עבדים עבור שליטיהם בניי האדם. מנגד הרובוטים לא אנושיים בכל צורה, ההתנהגות שלהם היא חיקוי עלוב של התנהגות בניי אדם אבל הם בכוח מנסים להיות כמו האנושות שהבריחו. מי משניי הצדדים הוא יותר אנושי זו שאלה שחוזרת במהלך המשחק כאשר השחקנים נחשפים לצדדים שונים אצל האנדרואידים והרובוטים. וכמו כן השאלה על זהות אישית, מה באמת הוא בן אדם וקיום כאשר ניתן לעשות copy paste לתודעה שלך אחרי שאתה מת.

הגיימפלי הוא מה שאנו כבר מצפים מ-PlatinumGames, המשחקיות מהירה, מגיבה מהר ונשענת מאוד על התחמקות ממהלכים בשנייה האחרונה. הפעם המשחק גם מתמקד ביכולת לירות על אויבים רחוקים כאשר הרבה פעמים הם יורים בחזרה ממטרים של יריות שצריך להתחמק מהן-דבר שלא שיגרתי לז'אנר ומאוד כיף וזורם. כל כמה זמן גם יהיו קטעים שבהם אתם שולטים על רובוט-מטוס ומשחקים משחק סגנון Galaga (או Chicken Invaders לרוב הקהל) שגם מוסיפים לגיוון. כל זאת עם מערכת RPG שבה עולים רמות ומשנים את הציוד של הדמות בהתאם למצב והרבה משימות צד לעשות. קשה להשתעמם במשחק והוא לפעמים יזרוק עליכם דבר חדש בלי שתצפו. רמת הקושי הרגילה במשחק היא סבירה מאוד כאשר רמת הקושי הגבוהה אינה מומלצת אלא אם כבר שיחקתם במשחק כמה שעות, במיוחד אם אתם לא רוצים לזרוק את השלט על הטלוויזיה.

הגרפיקה יפה. הדמויות נראות מדהים והסביבות נראות טוב ולפעמים מכילות סיפור חבוי בתוכן. אני לא זוכר קטעים שבהם המשחק התחיל לקרטע למרות שהיה לי פעם אחת שהוא התגלץ' במהלך משימה והייתי צריך להתחיל אותה מחדש. המשחק לא משתמש במנגנון Auto Save והוא יזכיר לכם את העובדה הזאת הרבה פעמים. הסיבה לכך בעיקר עלילתית וזה קטע נחמד של שילוב עלילה עם משחקיות.

את המוזיקה במשחק ניתן לתאר במילה אחת…. מדהימה. כמו במשחק הקודם בסדרה המוזיקה היא אפית ומושקעת. יש מגוון רחב של מנגינות שונות, רובן עם זמר או זמרת ברמה שלפעמים רוצים פשוט להישאר באזור מסוים רק בשביל להמשיך עם השיר. הדיבוב באנגלית גם לא רע בכלל ואתם תיקשרו לדמויות עד סוף המשחק. המשחק עצמו לוקח בערך 40 שעות עם כמה שעות אקסטרה לסיים את כל מה שיש למשחק להציע עם 26 סופים, רובם בדיחות של משהו כמו חצי דקה.

לסיכום NieR: Automata הוא משחק מצוין, אבל יכול להיות שהוא לא ידבר אל כולם. אני ממליץ עליו בחום אבל עם הידיעה המוקדמת שהעלילה היא העיקר כאן, לטוב ולרע. המשחק זמין ל-PC דרך Steam ול-PlayStation 4.

תגובה 1

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here