יש שיספרו לכם שמלחמה היא גיהינום, ובגדול הם צודקים. מאידך, המלחמה ב-Battlefield 4 היא תענוג צרוף של אקשן סוחף וגרפיקה מרהיבה. קרבות במולטיפלייר הם שילוב מלהיב של לחימה רגלית ורכבית, בדיוק כפי שהיו בעבר, והם מציעים מגוון של מצבי משחק מהנים שיעסיקו אתכם במשך חודשים. אבל באטלפילד 4 אינו רק חוויה מרובת משתתפים; יש לו גם קמפיין לשחקן יחיד, מלוטש ומוצלח יותר מכל מה שראינו בסדרה עד היום.
בעוד שבאטלפילד 4 הוא עדיין משחק המתמקד במולטיפלייר (ונגיע אל זה בהמשך), הוא בכל זאת מצליח לספק קמפיין לשחקן יחיד שהוא קצר, מהיר ופוגע בכל הנקודות הנכונות. הוא אמנם לא משהו מיוחד אם משווים אותו למשחקים מודרניים אחרים; הסיפור שלו צפוי אבל עושה את העבודה, הדמויות לא מקוריות במיוחד ויש לו קצת בעיות קצב, אבל הוא מצליח איפה שזה חשוב באמת – באקשן. הקמפיין עמוס בקטעי אקשן שישאירו אתכם על קצה המושב, כמו קרב יריות על סיפון ספינת מלחמה שוקעת או התקפה חזיתית על בסיס אויב בזמן סופת הוריקן. ישנם קטעים אחרים שיותר דומים למה שתמצאו במולטיפלייר – אזורים גדולים ופתוחים מלאים באויבים עם מספר אפשרויות תקיפה. אלה טיפה פחות מלהיבים מקטעי האקשן הכאוטיים, אבל הם מצליחים להביא קצת מחוויית המולטיפלייר לתוך הקמפיין לשחקן יחיד.
ובהחלט מדובר בחווית מולטיפלייר מהגדולות ומהמוצלחות ביותר שראינו השנה. מצבי משחק חדשים, מפות ענקיות שמעודדות שימוש ברכבים בים באוויר וביבשה, ושיפור ניכר בעץ הכישורים של כל יחידה רק מוסיפים לנוסחה המנצחת של סדרת בטאלפילד.
בטאלפילד 4 מחזיר את כל סוגי היחידות מהמשחק שקדם לו, אבל עם כמה שינויים קטנים. כעת, לכל שחקן יש את החופש לפתח את החייל שלו לכל כיוון שירצה, ולהתאים אותו בדיוק לסגנון הלחימה המועדף עליו. לכל יחידה יש שני מסלולים שהיא יכולה לבחור, מה שבפועל נותן לכם שמונה מסלולים יחודיים, ועוד שלושה המשותפים לכל היחידות. שלבו את אלה עם הארסנל הרחב שזמין לכל יחידה, יחד עם כל היכולות והבונוסים שנפתחים עם הזמן, ותקבלו כל כך הרבה סוגי חיילים שונים לשחק ולהתנסות איתם במצבי המשחק החדשים.
Obliteration הוא אחד ממצבי המשחק החדשים בבאטלפילד 4, בו שתי קבוצות צריכות להגן על 3 תחנות שלהם ובו זמנית לפוצץ 3 תחנות שבידי האויב. הקטע הוא, שהדרך היחידה לפוצץ תחנה כזו היא באמצעות פצצה מיוחדת שמופיעה באופן רנדומאלי על המפה. בכל רגע נתון ישנה רק פצצה אחת במשחק, לכן שליטה בה היא המפתח לניצחון, או לפחות המפתח למנוע מהאויב את הניצחון. שימוש חכם בכלי רכב יכול להטות את הכף לטובתכם בשניות ולהשאיר את האויב מבולבל מאחור. במפות קטנות יותר, שאין בהן כלי רכב, הלחימה ברוטאלית מתמיד. מדובר במשחק חתול ועכבר (בו התפקידים משתנים כהרף עין) בין החייל שנושא את הפצצה לחיילי האויב שמחייב תקשורת תמידית בין חברי הקבוצה – איפה להגן, איפה לתקוף ואיפה נמצאת הפצצה בכל רגע ורגע.
גם במצב המשחק החדש הנוסף, Defuse, כל סבב הוא קצר וברוטאלי. במצב זה השחקנים מתחלקים לשתי קבוצות – מגינים ומתקיפים. המתקיפים צריכים לפוצץ אחת מבין שתי תחנות, בעוד שהמגינים צריכים למנוע מהם לעשות זאת. הוא מאד דומה ל- Obliteration, רק מהיר יותר – בעיקר בגלל העובדה שברגע שחייל מת הוא לא יכול לחזור למשחק עד הסבב הבא. גם העובדה שמדובר במפות יחסית קטנות וצפופות תורמת לזרימה של האקשן ולסבבים מהירים, כך שגם אם מתתם די בהתחלה, לא תצטרכו לחכות הרבה לסבב הבא.
אבל המפות הגדולות הן אלה שמספקות את חווית המשחק הגרנדיוזית והמהנה ביותר בבאטלפילד 4. לא רק שהן נראות נהדר, הן גם כוללות מגוון רחב של אופציות לכל סוגי השחקנים באשר הם. גורדי שחקים גבוהים נותנים הזדמנויות מעולות להוציא את הצלף שבכם, בדיוק כמו שהטנקים, הסירות, המטוסים ושאר כלי הרכב הפזורים במפה יגרמו לכם להתחבר למתכנן העירוני הפנימי שלכם. כן, גם הפעם הסביבה בה תשחקו היא הריסה להחריד. במפה מסויימת תוכלו למוטט בניין ענק בעזרת פגזי טנקים וטילים, או להרוס סכר ולהציף את הרחובות במפה אחרת. בכל אחת מהן ישנו "אירוע הריסה" גדול שמשנה את פני המפה כמעט לגמרי, וכתוצאה מכך גם את האופן בו הקרב ממשיך. ההרס הסביבתי מתבטא גם בדרכים מינוריות יותר; ניתן בקלות לפעור חורים בקירות, להרוס דרכים סלולות או להפיל מבנים קטנים יותר על ראשם של חיילי אויב. זה כיף בדיוק כמו שזה היה בבאטלפילד 3, אולי אפילו יותר.
כל ההרס הזה הוא אחד הדברים היפים ביותר שתראו השנה על הקונסולות או המחשב האישי שלכם. גם בקמפיין לשחקן יחיד וגם במלוטיפלייר, כל שלב ומפה נראים פשוט נהדר, עם תאורה מציאותית בשלל צבעים (אדום של שקיעה או כחול בוהק של ניאון), דמויות שנראות כמעט אמיתיות וכמובן ההרס הדינמי שישאיר אתכם פעורי פה כל פעם מחדש. באמת, לראות רב קומות מתרסק לקרקע בזמן אמת, עם כל האבק והסלעים המתעופפים, זה בהחלט מראה מעורר השתאות. סדרת באטלפילד ידועה בסאונד המוצלח והמציאותי שלה, וגם באטלפילד 4 לא מאכזב. היריות והפיצוצים שממלאים את האוויר יוצרים אווירה אמיתית של מלחמה, והשחקנים שמדובבים את הדמויות בקמפיין הראשי עושים את עבודתם נאמנה – מה שרק מוסיף לתחושה האותנטית. כמובן שהמשחק מתפקד במיטבו על המחשב האישי, גם ויזואלית וגם בגלל שאפשר לנהל קרבות של 64 שחקנים, אבל גם על הקונסולות הוא נראה ונשמע מעולה.
באטלפילד 4 מספק את הסחורה בכל היבט אפשרי. הקמפיין אמנם ממוצע למדי, אבל ביחס למה שראינו מהסדרה עד כה, הוא ממש יצירת מופת. המולטיפלייר, כמיטב המסורת, הוא האטרקציה המרכזית פה והוא פשוט מוצלח, כיפי, והכי חשוב – מגוון. עם מצבי משחק חדשים, מפות גדולות שמשתנות בזמן הקרב וכל כך הרבה אפשרויות התאמה אישית, אין ספק שמדובר בחוויה מרובת המשתתפים מבין המוצלחות של השנה. אפילו כמה באגים מינוריים לא יכולים להעיב על ההנאה. בטאלפילד 4 הוא מתחרה רציני בשדה הקרב של הדור הזה והבא.
