קשה לתאר משחק כמו Far Cry 3: Blood Dragon. אפשר פשוט לקרוא לו "עוד משחק FPS מטופש" אבל הוא הרבה מעבר לזה. ההגדרה שלי ל-Blood Dragon היא Epic. מלה אחת, קצרה וקולעת, אפי. למה אני מתכוון בזה? תכף תדעו.

כבר ממסך הפתיחה אפשר לדעת שזהו מוצר מיוחד, סוג של מחווה למשחקי אקשן וסרטי אקשן ישנים. כבר מבר ה-Tracking למטה, שלא נראה כבר עשרות שנים, ועד לעיצוב של מסך הפתיחה, שנראה כמו Battlezone עם כותרת WordArt מנצנצת. סרטון הפתיחה מפוקסל למשעי ובו לומדים להכיר את סמל Rex 'Power' Colt – שם אפי לדמות אפית. רקס הוא סייבורג קומנדו דור 4, אחת ממכונות ההרג הכי טובות שקיימות (מלבד הסייבורג קומנדו דור 5), אבל יש במשחק הרבה יותר מסייבורגים ש"יגרמו למכונית מצופה בכרום להרטיב" (ציטוט מדויק מהמשחק).

אז למה בעצם Far Cry 3? אין שום קשר סיפורי בין Far Cry 3 לבין Far Cry3: Blood Dragon. הקשר היחידי הוא במשחקיות. מבחינת משחק, שניהם זהים. המנגנונים הם אותם המנגנונים, הרכבים אותם רכבים והאופן שבה המפה מוצגת זהה לחלוטין ל-FC3. יש לכם ארבעה נשקים, רימונים, מולטקסים (שזה כמו מולוטובים, אבל של העתיד) ובכלל המשחק מרגיש ממש כמו Far Cry 3, למרות שאין באמת קשר ביניהם. יש מס' הבדלים משמעותים בין שני המשחקים, והשם הוא רק אחד מהם.

הבנו למה 'Far Cry 3' זה שם המשחק, אבל למה Blood Dragon? זה אולי קשור ליצורים הענקיים שמשוטטים חופשי על האי הנחמד שאתם נמצאים בו. לטאות חסרות כנפיים, עם שיניים חדות כתערים וטפרים קשים כפלדה, בעלי חוש שמיעה מעולה, ושרירים אימתניים; הפגם היחיד שלהם זה שהם כמעט עיוורים. אבל למה לקרוא להם דרקוני דם ולא לטאות דם? כי הדרקונים החמודים הללו אמנם לא יורקים אש אבל הם יורים לייזר מהעיניים שלהם! כן כן! לייזרים. מהעיניים. כזה סוג משחק הוא FC3: Blood Dragon.

חוץ מדרקונים שיורים לייזר, יש עוד המון דברים במשחק! תנו לי למנות רק כמה מהם: נינג'ות, זומבים וחיות 'משודרגות' כגון תנינים ונמרים סייבורגים (ולא, בניגוד ל-FC3, פה אתם לא יכולים לתת לטיגריסים לעשות את כל העבודה בשבילכם). רוב האויבים שלכם במשחק יהיו כמוכם, סייבורגים, אבל טובים יותר. סייבורגים דור 5 הם הצבא של האויב המרושע, Sloan. אבל רקס "כוח" קולט יכול הכל! וכשתהרגו עשרות סייבורגים עם כלי הנשק שלכם, תחושת ה"מגניבות" הכללית של המשחק תשתנה לאפית.

סגנון המשחק, כמו שכבר אמרנו, הוא ממש כמו Far Cry 3: יש בסיסים להשתלט עליהם, חיות טרף שמסתובבות חופשי ומשימות צד שנותנות לכם דברים; מה בדיוק? שדרוגים. אין הרבה סוגי נשקים במשחק, אבל אלו שיש לכם – הם יותר ממספיק. משימות הצד (כגון ציד או מבצע הצלה) יעניקו לכם גישה לשדרוגי נשק, כמו למשל קליעים מתפוצצים מרובה הצלפים שלכם, או לשפר את רובה הסער שלכם כדי שיירה לייזר, דברים כאלה. אבל שימו לב! האויבים משתפרים יחד איתכם, ומהר מאוד תמצאו את עצמכם הודפים צבא של סייבורגים עם רובי לייזר וגיבוי של צלפים שיורים פצצות מאחוריהם.

יכול להיות שכבר על ההתחלה תרצו לשחרר את כל המוצבים (המפה לא גדולה מאוד) אבל המפתחים כבר חשבו על זה ומנעו מכם את התענוג המפוקפק של השתדגות מהירה בתחילת המשחק. דבר ראשון, השדרוגים עולים כסף. ודיי הרבה ממנו. דבר שני, רק כשאתם מסיימים את המשימות הראשיות, נפתחות משימות צד חדשות. אבל דרך נוספת להשיג שדרוגים היא פשוט לחפש. יש קלטות וידיאו, מקלטי טלויזיה ומסמכים סודיים שפזורים במפה, תשיגו מספיק מהם, ואולי יהיה לכם רובה ציד עם ארבעה קנים.

כל זה היה על המשחקיות. בנוגע לסיפור… הוא מיוחד. תחשבו על סרטי האקשן של שנות ה-80; תחשבו שוורצנגר, תחשבו Duke Nukem 3D – זו התחושה של הסיפור. יש גיבור, הוא תותח על וחייל מטורף ובעזרת מוח נשי (שבמקרה קוראים לה Dr. Darling) הוא מציל את המצב ומונע מאדם מטורף והעוזרים שלו להשתלט על העולם. לא מתוחכם ודי שטחי, אבל זו כל המטרה. משפטי מפתח משעשעים כשהוא הורג בדרכים שונות (אני לא הולך להרחיב על זה, פשוט תשחקו ותצחקו) ודיאלוגים בנאלים על תוכניות להשתלט על העולם. חומר של סרט אקשן ישן, במשחק חדש. זה בדיוק מה שהמפתחים ניסו להשיג, והם עשו עבודה נהדרת.

אבל כל הנוסטלגיה הזאת מרגישה קצת מוזר בגרפיקת HD חדשנית שלא ממש מתקרבת לרמה של Far Cry 3, בעיקר בגלל הצבעים של המשחק. הכל כהה עם אורות ניאון בוהקים באדום ושחור שצובעים את השמיים ומקשים לראות. טוב, לא רק בגלל הצבעים, אלא גם בגלל הניסיון לשחזר את הדרך שבה המשחקים הישנים נראו, עם פסים לכל רוחב המסך. הרעיון יפה, אבל לפעמים קצת קשה לראות במה אתם יורים. מזל שכל האויבים מקודדים בצבעי ניאון ובוהקים בשטח כמו… אורות ניאון בלילה. וכן, גם לדרקונים יש ניאונים, שמשתנים מירוק לאדום בהתאם לדרגת האגרסיביות שלהם. תיזהרו.

אז אולי הגרפיקה קצת מוציאה את המשחק מהקשרו, אבל המוזיקה שמלווה אתכם היא נהדרת. צלילי טכנו קצביים בהתאם למצב שאתם נמצאים בו, בסים רציניים ומנגינה שתכנס לכם לראש ותגרום לכם לזמזם אותה בזמנכם הפנוי, נותנים למשחק עוד פן מעולה (וגם העובדה שאפשר לקנות את ה-Soundtracks דרך ה-Uplay בנקודות היא לא רעה בכלל). המוסיקה הופכת את הקרבות האפיים ליותר אפיים (אם זה בכלל אפשרי).

אז כמו שאמרנו. המשחק פשוט אפי. אין מילה אחרת לתאר אותו, הוא יותר מ"מגניב" ויותר מ"קול" הוא פשוט אפי (כבר אמרנו שהוא אפי?). כי לא הרגשתם תחושת כוח מהי עד שאתם יורים לייזרים על לטאות שיורות עליכם לייזרים בחזרה. מומלץ לכל חובבי הנוסטלגיה ואלו שנהנו מ-Far Cry 3, כי זה עקרונית אותו משחק. רק לא.